שלמה שבא (שוורץ) נולד בעיירה רישא בגליציה, פולין בכ' בסיון תרפ"ט, 28 ביוני 1929. למד ב“חדר“. בן שש עלה עם משפחתו - אמו, אביו ואחותו לארץ והשתקעו בתל-אביב. אביו רכש ”ליפט“, שעולים מגרמניה הביאו בו את רהיטיהם וחפציהם ובחצות לילה העמיד אותו במורד רחוב גורדון ליד הים, היא שכונת מחלול. שכן נגר פתח דלת לצריף, שכן אחר הוסיף חלון ובבוקר השתכנה בו המשפחה. השופט הבריטי שהאב הובא לפניו דן אותו לקנס של חצי לירה. בצריף זה חיו עשרים שנה. למד בבית ספר ”בזל“ בצפון תל-אביב ואחר-כך בישיבת הרב עמיאל. בגיל 15 החל לעבוד כנער שליח במשרד עורכי-דין ואחר כך כשוליית סדר-דפוס. לאחר השירות בצה“ל במלחמת העצמאות, עבד כיערן בשולי הרי יהודה, בכפר אלאר (מטע של היום). פירסם רשימות בעתונים והחל לעבוד כעורך לילה ועתונאי ב“על המשמר“, ”למרחב“, ”דבר“ וב“בשער“. פירסם ב"דבר לילדים" וב"דבר השבוע" עשרות כתבות מהווי הארץ ותולדותיה. בשנת 1953 פירסם ספר ראשון ”אנשים חדשים בהרים הגבוהים“ על המתיישבים בכפר העולים, יוצאי תימן, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שנים רבות היה מיושבי ”כסית“ עם הדור הצעיר סביב שולחנותיהם של אלתרמן ושלונסקי. בשנת 1958 יצא לאור ספרו השני ”מקום שאין לו שם“, גם הוא על ימיהם הראשונים של עולים ממזרח אירופה בארץ. ספריו עסקו מאז בסיפורי תולדותיה של ארץ ישראל, בהם: ”הימים היפים“; ”שבט הנועזים“, על חברי ”השומר“; ”בעקבות השושן הצחור“, ”דרך במדבר“; ”חוזה ברח“ על חיי ביאליק; ”לצייר ארץ כמולדת“; ”ארץ ישראל - אוטוביוגרפיה“. בשנת 1965 הוצג מחזהו ”ימים של זהב“, על השנים הראשונות של העליה השניה, בבימוי יוסף מילוא בתאטרון חיפה. פירסם שני ספרים על תולדות יפו ותל-אביב - ”הו עיר, הו אם“ ו“עיר קמה“. ערך במשך 25 שנה את כתב העת ”עת-מול“, המעלה בצורה עממית את תולדות ארץ ישראל וההיסטוריה היהודית, בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב.  שלמה שבא נפטר בתל-אביב בט"ז באייר תשע"ה, 5 במאי 2015.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, גרנות, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה]
[צילום: יעקב סער/לע"מ]

• אנשים חדשים בהרים הגבוהים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי"ג) <רישומים - אריה חצור>
• ארץ ציון ירושלים (ירושלים : ויידנפלד וניקולסון, 1973) <בשיתוף דן בן אמוץ> <לקט מהעיתונות העברית של סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים>