יצחק טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד ומפלגת ״אחדות העבודה״, נולד בבוברויסק (כיום בתחומי בלארוס) בי״ב בטבת תרמ״ז, 8 בינואר 1887. טבנקין חונך ב״חדר״ ואח״כ קיבל השכלה כללית, בעיקר רוסית. בנעוריו הצטרף ל״פועלי ציון״ ופעל בהגנה העצמית. בוורשה ניהל מאבק נגד ה״בונד״ ונגד סטיות טריטוריאליסטיות בתנועה הציונית, וכן חלק על ביסוסו המטריאליסטי של ב׳ בורוכוב לגבי הקשר בין העם היהודי וא״י, שאותו ראה כמהותי והיסטורי.
ב־1911 עלה לא״י ובמלחמת העולם הראשונה היה חבר בקבוצת כנרת. ב־1919 היה ממייסדי ״אחדות העבודה״, ב־1921 הצטרף לגדוד העבודה, והיה מראשוני עין חרוד. בקומונה ״הגדולה״ ראה ״דרך להמונים״ ולא לנבחרים בלבד. ב־1923 פרץ סכסוך בין מנהיגי גדוד העבודה וחברי עין חרוד. טבנקין האשים את מנהיגי הגדוד ביחס רשלני לכספי התיישבות ובאי־הכרת מרותה ״המעמדית״ של ההסתדרות. משק עין חרוד נפרד מה״גדוד״ והפך, בהשפעת טבנקין, לגרעין של הקיבוץ המאוחד.
שנים אחדות עשה טבנקין בפולין בגיוס מילואים לקיבוץ, ובהדרכתו הפך ״החלוץ״ שם לתנועה עממית. טבנקין תמך באיחוד ״אחדות העבודה״ ו״הפועל הצעיר״ (1929), אך במשך הזמן נתגלו חילוקי דעות במפא״י על רקע תפקידו של הקיבוץ והיחס למשטר הסובייטי ברוסיה, שטבנקין גילה אהדה כלפיו. בהשפעתו התגבשה אופוזיציה שמאלית במפא״י (סיעה ב׳), שעזבה ב־1944 את המפלגה והקימה – בראשותו של טבנקין – את ״התנועה לאחדות העבודה״, וזו התאחדה ב־1948 עם ״השומר הצעיר״ ו״הליגה הסוציאליסטית״ ל״מפלגת הפועלים המאוחדת״ (מפ״ם). ב־1954 נפרדה קבוצתו של טבנקין ממפ״ם וחידשה את ״אחדות העבודה״. טבנקין היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיהן בכנסת א׳–ג׳. הוא ניהל את ה״סמינריון הרעיוני״ של הקיבוץ המאוחד.
בירוריו ועיוניו בתנועת־העבודה הארצישראלית, הקיבוץ, ענייני היישוב, הציונות ועוד פורסמו בעיתונות ובכתבי־העת של תנועת־העבודה בעשרות השנים האחרונות ב״דבר״, ״הפועל הצעיר״, ״מבפנים״, ״על המשמר״ ״למרחב״, העיתונות הפנימית של הקיבוץ המאוחד, ועוד מעט מזעיר מפזוריו אלה כונסו באסופות: ״המדינה העברית והדרך אליה״ (תש״ד), ״החברה הקיבוצית״ (תשי״ד), ״שאלות ויכוח בהסתדרות״ (תשט״ו) ועוד.
יצחק טבנקין נפטר בי״ג בתמוז תשל״א, 6 ביולי 1971 ונטמן בקיבוצו, עין־חרוד מאוחד.