רפאל זליגמן נולד בשנת תרל"ה (1875) במינסק
שבבלרוס לאביו יעקב הלל זליגמן (חרשתן, ממשפחת רבנים וחסידים) ולאמו (אחות הסופר העברי
יהל"ל
- יהודה ליב לוין). למד בחדר, בבית-ספר ובאוניברסיטאות ברן וג'נבה והוסמך לד"ר לפילוסופיה.
חזר לרוסיה וכתב מאמרים הגותיים ביידיש בכתבי עת יהודים. ב-1914 יצא לברלין, שם עבד בפקידות במוסדות יהודיים, בעריכה ובכתיבה
ספרותית בעתונים בגרמנית וביידיש: "די יידישע וועלט", "צוקונפט" "פוסישה צייטונג", "סוציאליסטישה מונאטסהפטה",
"פראנקפורטר צייטונג" ועוד. פרסם בגרמנית את ספריו "בעיות היהדות" (1919), "האדם והעולם"
(1921), "רוח העם הרוסי" (1921) ועוד. תירגם ליידיש וערך ספרי פילוסופיה עתיקים, ספרי
מדע וספרות יפה מגרמנית, צרפתית ואנגלית, פרסם מסות ומאמרים פילוסופיים וספרותיים בגרמנית
וביידיש. משהגיע להכרה ציונית ניסה את כוחו בכתיבה בעברית ולשמחתו הרבה נתגלה לו, שמשקידתו
בנעוריו במקורות היהדות נשאר לו מסד איתן ונרחב של שליטה בלשון העברית עד כדי יכולת
להביע הגיגים פילוסופיים, פובליציסטיים וספרותיים בעושר לשוני, בבהירות ובדייקנות,
ובמאמריו ב"העולם" נתגלה כהוגה דעות עברי שהיה נסתר עד עתה, שהביא איתו לספרות העברית
מעיין מתגבר של רעיונות מקוריים וחוש ביקורתי לוחם נגד בטלנות, מליצות נבובות והונאה עצמית
והונאת הזולת. זליגמן התקרב לחוג האינטלקטואלי הציוני-הסוציאליסטי, שהיה נפגש במסיבות ליל
שבת בבית ארלוזורוב בברלין ובהשתדלותו ובערבותו האישית של ד"ר חיים ארלוזורוב קיבל
רשיון-עליה ועלה ארצה בשנת 1933 (או 1934). פרסם מאמרים, פילוסופיים בעיקר, ב"דבר", ב"העולם",
ב"הבוקר", ב"בוסתנאי", ב"הארץ", וב"מאזנים''.
מקצת מדבריו כונסו לספר: "מסות פילוסופיות" (תשט"ז). רפאל זליגמן נפטר ערירי בתל-אביב,
בא' בסיון תש"ג, 4 ביוני 1943 ונטמן בבית העלמין בנחלת יצחק. עזבונו
הספרותי הופקד בספריה הלאומית בירושלים ובארכיון גנזים של אגודת הסופרים בתל-אביב.
[מקורות:
תדהר,
קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור]
