יהודה ליב לוין, משורר וסופר עברי, מראשוני ״חובבי־ציון״, נודע גם בשמו הספרותי: יהל״ל,
נולד בליל שמיני עצרת, כ״ב בתשרי שנת תר״ה, 5 באוקטובר
1844 במינסק (בירת בלארוס כיום) למשפחה חסידית אמידה. קיבל חינוך
תורני בבית אביו, אך כבר כנער החל ללמוד בכוחות עצמו תנ״ך ודקדוק, הגה בספרי המשכילים
ואף כתב דברי־שיר. שירו הראשון ״פצעי־אוהב״ (1865) , קירבו למשכילי מינסק, ובהשפעתם
התרחק מסביבתו הקודמת. ב־1870 החל לעבוד כמורה ובמזכיר בבית משפחת ברודסקי, וב־1871
עבר לקיוב לשמש גזבר בבית־מסחרה של משפחה זו. בה בשנה הופיע קובץ שיריו הראשון ״שפתי
רננות״.
קריאתו המרובה בספרות הרוסית הראדיקלית והסוציאליסטית והסתכלותו
ביחסי העבודה במקום עבודתו קירבו אותו לחוגים סוציאליסטיים. הוא קשר קשרים עם חוגו
של אהרן שמואל ליברמן ואף עזר לו בהוצאת עתונו ״האמת״. מרבית
שיריו מהשנים 1874–1880 מכילים ביקורת חריפה על סדרי החברה והמשטר הקיים. בתקופה זו
ראה לוין את ״שאלת היהודים״ כשאלה סוציאלית גרידא.
התגברות הלאומנות הרוסית והשנאה ליהודים הגבירה את עניינו של לוין
בבעיות החיים היהודיים, והוא תמך בהקמת קרן שמטרתה היתה העברת המוני העם היהודי ברוסיה
לחיי עבודה. הפרעות ב־1881 הרחיקו את לוין מהחוגים הסוציאליסטיים, ומאז התמסר לעניינים
יהודיים בלבד. בהגירה ההמונית של היהודים, שבאה לאחר הפרעות, ראה לוין את הפתרון לבעיית
יהודי רוסיה. לוין הצטרף לחיבת־ציון, היה ממייסדי ״אגודת־ציון״ בקיוב (1883) , וניהל
תעמולה ליישוב ארץ־ישראל. באותה תקופה תירגם לוין את ספרו של ד׳ישראלי ״נס לגויים או
טנקרעד״ (תרמ״ג/ד), הכולל חזון שיבת ישראל לארצו. פעילותו הציונית משכה את עיני השלטונות
וב־1887 נאלץ לוין לעזוב את קיוב ולהשתקע בעיר הקטנה טומאשפול. משיריו בתקופה זו יש
לציין את ״הנודדים בליל״, על גירוש משפחה יהודית מן הכפר; ״מוצאי גולה״, על סבלם של
יהודים חסרי זכות־ישיבה בקיוב; ו״שמחה וששון ליהודים״, סאטירה המתארת את שמחתם של היהודים
על כי ההרוג שנמצא בעיר יהודי הוא, וכך ניצלו מעלילת־דם. הישיבה בסומאשפול השפיעה לרעה
על התפתחותו, ונותק הקשר בינו לבין בני־זמנו.
כוחו הפיוטי של לוין לא היה רב. שיריו הם כעין מאמרים פובליציסטיים
בחרוזים, ועיקר החידוש שבהם היה במוטיווים הסוציאליסטיים. לפובליציסטיקה שלו נודע ערך
מסויים בימיה הראשונים של ״חיבת־ציון״ ב־1910 (תר״ע) פירסם לוין את זכרונותיו ״זכרון
בספר״, ובשנת 1911 החלה הוצאת ״תושיה״ בווארשה להוציא לאור ״כתבים נבחרים״ שלו, אך
הפסיקה את הוצאתם אחר זמן קצר. ב־1917 חזר לוין לקיוב, בה עברו עליו שנותיו האחרונות
בבדידות ובדלות.
יהודה־ליב לוין נפטר בקיוב בי״ג בכסלו תרפ״ו, 30
בנובמבר 1925.
יברכיהו, ישראל.יהל״ל : 20 למותו, 100
להולדתו (תל־אביב, 1946) <ביוגרפיה של הסופר יהודה ליב לוין>
מאמרים:
ברזל, הלל. המנון ומאניפסט: ...
יהודה ליב לוין (יהל״ל) ... בספרו: שירת חיבת ציון (תל אביב : ספרית פועלים, תשמ״ח
1987), בעיקר עמ׳ 104–116 (וראה במפתח)
ברעם אשל, עינת. השכלה, סוציאליזם ולאומיות
בשירת יהל״ל.בתוך: הספרות והחיים
: פואטיקה ואידיאולוגיה בספרות העברית החדשה : למנחם ברינקר,
ביובלו / עורכות – איריס פרוש, חמוטל
צמיר, חנה סוקר־שווגר (ירושלים : כרמל, תשע״א 2011), עמ׳ 254–276.
גרינברג, חיים. יהל״ל : מאוצר הזכרונות. ספר הדואר
: מבחר מאמרים ליובל הששים, תרפ״ב–תשמ״ב / בעריכת יעקב ק. מיקלישנסקי, יעקב קבקוב
(ניו יורק : הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, תשמ״ב 1982), עמ׳ 156–158.
הולצמן, אבנר. נקודת המוצא: המפנה בספרות
העברית בעקבות ה׳סופות בנגב׳. בתוך: המשכיל בעת
הזאת : ספר היובל למשה פלאי : מאמרים בהשכלה,
ספרות עברית ולימודי היהדות / בעריכת זאב גרבר, לב חקק ושמואל כץ (בני ברק : הוצאת
הקיבוץ המאוחד, תשע״ז 2017), עמ׳ 92–113.
סדן, דב [ר.ט.]
על אביו זקנו.דבר, מוסף לשבתות ולמועדים, כ״ד בכסלו תרצ״ו, 20 בדצמבר 1935, עמ׳ 7.
קבקוב, יעקב.בין יהל״ל לסופרי אמריקה.הגות עברית באמריקה, כרך שני / בעריכת מנחם זהרי, אריה טרטקובר, חיים אורמיאן
(תל אביב : הוצאת ברית עברית עולמית ע״י הוצאת יבנה, תשל״ג 1973), עמ׳ 192–197.
קלוזנר, יוסף.יהל״ל. בספרו:
יוצרים ובונים : מאמרי־בקורת (תל אביב : ספרי
מוריה : הוצאת דביר, תרפ״ה 1925), כרך ראשון, עמ׳ 60–64.
רויטברג, י.יהל״ל.הצפירה,
ב׳ בסיון תרפ״א, 8 ביוני 1921, עמ׳ 3.