עמוס לוין
(אריה דקר) נולד בואנז'וגאלא,
ליד קובנה בליטא בג' בתמוז תרפ"א, 9 ביולי 1921. את ילדותו ונעוריו עשה בממל, עם שני אחיו וללא אב. אמו פרנסה את המשפחה בעבודה בבתי עשירים. הוא סיים את בית הספר הגרמני בממל ויצא לעבוד בגיל 14. לוין שאף כל חייו להשכלה, ללימוד, לקריאה ולאומנות. בגיל 19 עלה לארץ ישראל עם אחיו הצעיר
עם "עליית הנוער" ולמד בבן שמן.
עוד בהיותו בממל כפועל מתלמד נפגש עם רעיונות מרקסיסטיים, ובייחוד הושפע מאחיו הבכור שהיה חבר בברית הנוער הקומוניסטי המחתרתי בליטא. בשל דעותיו השמאליות גורש עמוס לוין מבן שמן והגיע לתל אביב, בה גר רוב חייו.
בתום מלחמת העולם השנייה נודע לו, כי אמו שנותרה בודדה ללא ילדיה נרצחה על ידי הנאצים, וכי אחיו הבכור נהרג בשורות הצבא האדום כחייל בקיץ 1941.
לוין עבד כרתך וגויס במלחמת העצמאות כמתקן טנקים.
בהיותו אוטודידקט כפייתי, החל ב-1950 לעבוד בעיתון "קול העם" ככתב-צלם לענייני עובדים. מאז המשיך בעבודה זו עשרות שנים ועבד גם ב"זו הדרך". את שני ספריו הראשונים פרסם ב-1963 (ביחד עם רעייתו,
רות לוין): שני מחזות ("באיקסניה היפה" ו"סימטה יורדת אל הים") ו"הרפתקאותיו של מצפון". את שיריו החל לפרסם ב"קול העם" ובשנת 1969 יצא לאור קובץ שיריו הראשון: "עצים מתחדשים במותם", עליו חתם בשם אריה דקר. הקובץ השני בשם "שירים" יצא בשנת 1975. הקובץ האחרון בשם "והתשובות שותקות" יצא לאור בשנת 1988.
עמוס לוין נפטר
בד' בתמוז תשנ"א, 6 ביולי 1991.
[מקורות: קרסל,
אוסף ג. קרסל בספריה
הלאומית בירושלים,
ויקיפדיה]
עמוס לוין
(אריה דקר) נולד ב