אליעזר שביד.
    הערגה למלאות ההווייה  : פרקי-עיון בשירת ח. נ. ביאליק וש. טשרניחובסקי / אליעזר שביד. -- מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשכ"ח 1968.
    194 עמ'.

    קובץ המסות הבא מוקדש לעיון ביצירתם הפיוטית של ח. נ. ביאליק וש. טשרניחובסקי.
    כמעשה הספר הקודם שלוש אשמורות ואף ביתר עקביות, הוקדש מירב המאמץ לניתוח מפורט של מספר יצירות ולבחינת צרופן על פי מוטיבים עקריים, והכוונה הראשונה של הספר הזה אמנם היא לקרב יצירות אלה להבנתם וללבם של מעיינים ולומדים. במיוחד אמורים דברים אלו בשירי טשרניחובסקי. כל כך משום שספרות הבקורת השופעת שנכתבה עליו נזקקה לרוב לדיון המכליל ופסחה על השלב ההכרחי של הניתוח המפורט, הדן ביצירה כנתינתה בתבניתה ובהקשר תכנה. בזאת מוצדקת גם בחירת היצירות הנדונות המשקפות טעם אישי : לא נדונו אלא אותן שהיו קרובות ללבי ונראו לי מובנות יותר מזולתן, אף כי נלקח בחשבון גם השיקול המחייב להעמיד על הטיפוסי והמיוחד ולהדגיש מוטיבים העוצדים באמת במרכז.

תוכן העניינים:

• הקדמה (עמ' 7־9)

חלק ראשון: עיונים בשירת ח.נ. ביאליק
• הערגה למלאות ההווייה ביצירת ח.נ. ביאליק  (עמ' 13־34)
  ניתוח השיר "זוהר" (עמ' 13) ; לשון הסמלים בשירת ביאליק (לפי השירים "זוהר" ו"הברכה") (עמ' 17) ; ניתוח השיר "אחד אחד ובאין רואה" (עמ' 20) ; ניתוח השיר "יהי חלקי עמכם" (עמ' 24) ; השוואה לשיר "אשרי הזורעים ולא יקצרו" מאת אברהם בן יצחק (עמ' 25) ; יחסו הדו-משמעי של ביאליק לתרבות בית-המדרש (לפי השירים: "המתמיד", "לבדי" ו"לפני ארון הספרים") (עמ' 28) ; על יחסו של ביאליק לתנועה הלאומית (עמ' 31) ; על הרגשת החטא והחטאת התכלית בשירת ביאליק  (לפי הפואמה "מתי מדבר") (עמ' 32).
• מיתוס הגלות והמרד : עוד על "מתי מדבר" לח.נ. ביאליק (עמ' 35־44)
• מחוות-השליחות והמרי בשירת ביאליק (עמ' 45־70)
  השקפותיהם של י. קלויזנר, פץ לחובר, י. פיכמן, ד. פרישמן, ד. סדן, ש. הלקין, וב. קורצווייל על מוטיב השליחות הנבואית בשירת ביאליק (עמ' 45) ; הקשר בין מחוות-השליחות למחוות המרי כלפי שמים, ושאלת האותנטיות של מוטיב השליחות בשירת ביאליק (לפי השירים: "דאָס לעצטע ווארט, "לא תמח", "דבר" "בעיר ההרגה" ועוד) (עמ' 49) ; ביטויים ראשונים של מחוות המרי כלפי שמים (לפי השירים: "הרהורי לילה", "אגרת קטנה" ו"אכן חציר העם" (עמ' 54); ניתוח המשא "בעיר ההרגה" (עמ' 57) ;שירת הזעם (לפי השירים: "דבר", "אכן גם זה מוסר אלוהים", "קראו לנחשים", "ידעתי, בליל ערפל", "על השחיטה", "חוזה, לך ברח" (עמ' 62) ; ניתוח "מגלת האש" (עמ' 64)
• אלמלי ננעלו שערי אמונה ... : "אמי זכרונה לברכה" מאת ח.נ. ביאליק (עמ' 71־81)

חלק שני: עיונים בשירת ש. טשרניחובסקי
• יסודות רעיוניים בשירת טשרניחובסקי (עמ' 85־105)
  הצבת הבעייה (עמ' 85) ; הסתירה שבין בקורת המורשת היהודית (לפי השירים: "לנוכח פסל אפולו" ו"נטע זר את לעמך") לחיובה באידיליות (עמ' 87) ; הסתירה שבין בקורת תגובת היהודי על מצוקת גלותו (לפי השירים: "חרבי, אי חרבי" ו"מנגינה לי") לבין ההזדהות עם מקדשי השם (לפי השירים: "ברוך ממגנצא" ו"בלדות וירמיזא") (עמ' 90) ; הסתירה בין הגישה הלאומנית (לפי השירים: "שיר ערש", "מנגינה לי") לבין הגישה ההומניסטית-ליברלית (לפי השירים: "אני מאמין", "מחזיונות הנביא" ו"עמא דדהבא") (עמ' 92) ; הסתירה בין חיוב כל חזיונות התרבות האנושית (לפי כליל הסונטות "לשמש" ו"אני – לי משלי אין כלום") לשלילתם (לפי כליל הסונטות "על דם") (עמ' 97) ; האמנות כאידאל עליון (לפי כליל הסונטות "על הדם" והשירים: "שלושה כתרים", "שלש אמתות", "הפסל") (עמ' 102 ; סיכום (עמ' 103).
• שירי אהבה של שאול טשרניחובסקי (עמ' 106־137)
  פיחה (עמ' 106) ; ניתוח השיר "הנאוה מדילסברג" (עמ' 106) ; ניתוח נחזור השירים לאילאיל (עמ' 112) ; המוטו: השיר הראשון (עמ' 114) ; השיר השני (עמ' 118) ; השיר השלישי (עמ' 118) ; השיר הרביעי (עמ' 120) ; השיר החמישי (עמ' 122) ; השיר השישי (עמ' 125) ; השיר השביעי (עמ' 125) ; השיר השמיני (עמ' 126) ; השיר התשיעי (עמ' 128) ; השיר העשירי (עמ' 129) ; השיר האחד עשר (עמ' 132) ; אחרית-דבר (עמ' 134).
• בסוד העיצוב האפי (עמ' 138־167)
  פתיחה (עמ' 138) ; ניתוח "ברית מילה" (עמ' 139) ; ניתוח "כחם היום" (עמ' 148) ; ניתוח "הכף השבורה" (עמ' 150) ; על היצירות האפיות של ש. טשרניחובסקי בתקופת בגרותו (עמ' 157) ; ניתוח "ויהיה ערב ויהי בקר ..." (עמ' 158) ; הערת סיום (עמ' 165).
• הבלדה "אנשי חיל חבל" ומוטיב הנאמנות הטראגית בשירת טשרניחובסקי (עמ' 168־174)
• אדם ונופו (עמ' 175־194)
  ניתוח השיר Nocturno (עמ' 175) ; ניתוח השיר "האדם אינו אלא ..." (עמ' 180) ; השוואה בין תמונת נוף הילדות בשירת טשרניחובסקי לזו שבשירת ביאליק (עמ' 182) ; ניתוח השיר "כוכבי שמים רחוקים" (עמ' 186) ; השוואה מסכמת בין הרגשת-המציאות בשירת טשרניחובסקי לזו שבשירת ביאליק (עמ' 190).