אליעזר צבי הכהן צווייפל, סופר עברי והוגה דעות, נולד במוהילב על הדניפר בה׳ בניסן
תקע״ה, 15 באפריל 1815, בן למשפחת חסידי חב״ד. צווייפל היה אוטודידקט ובקי בספרות הרבנית
והחסידית, בספרי המחקר והקבלה של ימי־הביניים ובספרות ההשכלה וחכמת ישראל. נדד הרבה
בערי רוסיה כמגיד ומלמד, והורה תלמוד בבית־המדרש לרבנים בז׳יטומיר. צווייפל היה תמים
באמונתו הדתית, אך בהיותו איש שלום ופשרה, נטה לצדד בזכות כל זרם בתולדות ישראל. סובלנותו
נתבטאה גם בקונטרס ״חשבונו של עולם״ (ורשה, תרל״ח), בו הצדיק את סדרי עולמנו, שרע וטוב
משולבים בהם. בספרו הראשון, ״מינים ועוגב״ (וילנה, תרט״ז), קובץ קטן של פירושי מקראות,
חקירות, דרושים ושירים, ניכרת הסתייגותו מיחסה הקיצוני של ההשכלה למסורת; את הספר ביקר
בחריפות מנדלי מוכר ספרים בקונטרס ״משפט שלום״ (וילנה, 1860). קובץ דומה, ״תושיה״,
הוציא צווייפל בז׳יטומיר, תרכ״ז. ״מינים ועוגב״ מסוגנן בלשון מקרא, משנה ותלמוד, ואף
שהפריז דוד פרישמן שקרא לצווייפל ״אבי הסגנון החדש״, היה צווייפל בוודאי אחד הדוחפים
לסגנון זה.
ספרו החשוב הוא ״שלום על ישראל״ (א׳–ד׳, ז׳יטומיר–וילנה, 1868–1873)
שתאר את החסידות בגישה חיובית – חידוש רב אז – והצביע על כך ששרשיה ב״יבשת התלמוד והקבלה״,
ולרעיונותיה המקוריים דמיון לאלה של פילון ושפינוזה. הוא הדגיש את מעלותיה בימיה הראשונים,
וביקר קשות את דרך התפתחותה, בייחוד את ״מוסד״ הצדיק. הספר מכיל ליקוטים רבים, ועריכתו
מסורבלת. חלק ד׳ מוקדש להגנה על התלמוד. הספר עורר ביקורת קשה מצד המשכילים ח. ז. סלונימסקי,
א. ב. גוטלובר ואחרים, והצנזורים (המשכילים) ניסו למנוע את פרסומו. אך לאחר שצווייפל
הכנים בספר שינויים אחדים והוא הותר לפרסום, גרם הספר לשינוי בהערכת החסידות בקרב חוקרי
הדור הבא וסופריו (מ. י. ברדיצ׳בסקי, ש. דובנוב, ש. א. הורודצקי).
ב־1873, עם סגירת בית־המדרש לרבנים, נדד צווייפל שוב בערי רוסיה
ופולניה, ובסוף ימיו התיישב בבית בתו הנשואה בגלחוב. ב־1875 יצא בוורשה ספרו ״סניגור״,
על התלמוד. צווייפל פרסם מאות מאמרים בעתונות העברית, הוציא לאור ספרי מוסר ביידיש
בהם ״מוסר השכל״ (וילנה, 1862) ו״תוכחת חיים״ (שם, 1865), וההדיר ספרים אחדים שהיו
קרובים לדעותיו.