אפרים
לוצאטו, רופא ומשורר, נולד בעיירה הקטנה סאן דניאֶלֶה דל פריאולי
(San Daniele del Friuli) במחוז אודינה (Udine)
שבצפון מזרח איטליה, כאחד משלושת בניו של רפאל לוצאטו, ב-1792. על קורות חייו
ידוע אך מעט. בן 13 יצא לפאדובה, למד שם רפואה ושהה בה עד
1751. אחרי כן החל בנדודים, כרופא, בערי איטליה השונות, עד שהיגר
ב-1763 לבריטניה ונתמנה לרופא בבית-החולים של הקהילה הפורטוגאלית
בלונדון. ב-1792 יצא משם בדרכו לאיטליה, אך בדרכו, בהיותו בלוזאן
שבשווייץ, נפטר.
ב-1768 הוציא לוצאטו בלונדון, במאה עותקים, קובץ בשם "אלה בני
הנעורים" (נדפס שוב בשם "קול השחל" [ברלין], תק"ן), שכלל את השירים שכתב בהיותו עוד
באיטליה. מאיר לטריס עשה לספר פרסום רב, הוציאו שוב ב-1839
ועל-ידיו הגיע פירסומו לליטא, שם השפיעה שירתו של לוצאטו על שירת האהבה של
מיכה יוסף לבנזון ויהודה ליב גורדון.
לפי השמועה הוסיף לוצאטו לחבר שירים גם בלונדון, אלא שכתביו אבדו. שיריו המודפסים,
55 במספר, כוללים שירים לכבוד חתן וכלה, קינות למת, שירי תהילה
לגדולי-תורה, שירי הולדת ושירי מוסר. אולם החשובים בשיריו הן סונטות האהבה שלו, שבהן
הגיע לשלמות צורנית ולהבעה אינטימית של יחסו הקליל, הספקני והשובבני אל האשה, הדומה
לזה של עמנואל הרומי לפניו. פעמים כתובה הסונטה ברוח סלחנית, פעמים בעוקצנות ופעמים
בלהט ארוֹטי. שירת האהבה של לוצאטו מביעה חוויות מציאותיות אינדיווידואליות, ובכך היה
משום חידוש בליריקה העברית. לוצאטו מתגלה גם כמשורר לאומי, הכואב את סבל עמו וחולם
על גאולתו. בתש"ב יצאו לאור שיריו על-ידי יעקב פיכמן.
[מקורות: קרסל, האנציקלופדיה העברית,
Jewish Encyclopedia, ויקיפדיה]
מירסקי, דוד. אפרים לוצטו, חייו ויצירתו (ירושלים : הוצאת
ראובן מס, תשנ"ד 1994) <יצא לאור לראשונה באנגלית – להלן> <כולל מהדורה פקסימילית
של "אלה בני הנעורים" (מהדורת לונדון 1768) וכן שני שירים המיוחסים לאפרים לוצאטו.
במהדורה האנגלית נוספה "קאנטאטה עברית" מאת אפרים לוצאטו בשם "גאולה">
על הספר:
רות, בצלאל (ססיל).קוים לדמותו של אפרים לוצאטו. בתוך: ספר
חיים שירמן : קובץ מחקרים / בעריכת שרגא אברמסון, אהרן מירסקי (ירושלים : מכון
שוקן למחקר היהדות, תש"ל 1970), עמ' 363־370.
שירמן, חיים. קאנטאטה עברית מאת אפרים לוצאטו וכמה הערות עם
המהדורה החדשה של "אלה בני הנעורים". מחברות לספרות, כרך ב',
מחברת ד'
(כסלו תש"ד, דצמבר 1943), עמ' 73־96 <חזר ונדפס בספרו לתולדות השירה והדראמה העברית
: מחקרים ומסות, כרך ב' (ירושלים : מוסד ביאליק, תש"ם), עמ' 217־238.