חיים (יפים) שירמן נולד בט' בחשון תרס"ה, 18 באוקטובר 1904 בקייב (אוקראינה) ולמד בגימנסיה רוסית עד 1919, עת עבר לגרמניה. באוניברסיטת ברלין סיים בשנת 1930 לימודי בלשנות שמית. בתקופה זו למד גם בבית המדרש העליון למדעי היהדות ולמד נגינה על כינור באקדמיה למוזיקה. בשנים 1930־1942 היה שירמן חבר המכון לחקר השירה העברית, תחילה בברלין ולאחר מכן בארץ ישראל. בשנים 1932־1933 הרצה בבית המדרש העליון למדעי היהדות. בשנת 1934 עלה ארצה. באוניברסיטה העברית בירושלים החל להרצות על שירת ימי הביניים בשנת 1942. עבודתו באוניברסיטה נמשכה עד 1968, כאשר בשנת 1954 מונה לפרופסור ובשנת 1960 נבחר לשמש ראש המכון למדעי היהדות. נוסף על עבודתו הוזמן שירמן כמרצה אורח למוסדות אקדמיים באירופה ובארצות הברית. משנת 1954 היה גם לעורך הרבעון למדעי היהדות "תרביץ" בשנת תשי"ז זכה בפרס ישראל למדעי היהדות. בשנת 1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. פרופסור שירמן עסק בחקר השירה העברית בימי הביניים ובמיוחד חקר את קטעי הפיוט ב"גניזה הקהירית". נפטר בירושלים בי"ב בסיון תשמ"א, 14 ביוני 1981.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]

ספריו: