בן
ציון דינור (דינבורג) נולד בג' בטבת תרמ"ד, 1 בינואר 1884 בחורול,
אוקראינה. למד בישיבות קרמנטשוג, הומל, טלז, סלובודקא, וילנא ועוד והוסמך
לרבנות ב-1901. לאחר מכן היה תלמיד האוניברסיטאות ברן, ברלין וסנט פטרסבורג
(1911־1917). עסק בהוראה בערים ועיירות שונות ברוסיה מ-1902 וכן ב"שעורים
למדעי המזרח" מיסודו של הבארון גינצבורג (1916־1917) ובבתי-מדרש למורים
וגננות בשנות מלחמת העולם הראשונה ברוסיה. עלה ארצה ב-1921 והורה
בבית-המדרש למורים בבית הכרם ספרות עברית ותולדות ישראל. מ-1943 שימש כמנהל
המוסד. מ-1936 היה מרצה בתולדות ישראל בתקופה החדשה באוניברסיטה העברית
בירושלים (מ-1947 היה פרופסור ופרש ב-1952. בשנים 1951 עד 1955 שימש שר
החינוך והתרבות במדינת ישראל ולאחר מכן (1956־1959) ראש "יד ושם". כל חייו,
ברוסיה ובארץ ישראל היה פעיל בתחומי ציבור מרובים וביחוד בתחום החינוך.
בן-ציון דינור
נפטר בירושלים בח' בתמוז תשל"ג, 8 ביולי 1973.
[מקורות: קרסל,
תדהר,לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער
ליטעראטור,
Yiddish Leksikon,
ויקיפדיה] [צילום: פריץ כהן, לשכת העתונות הממשלתית]
צמרת, צבי. בן-ציון דינור בין 'ממלכתיות' ל'תנועתיות'. בתוך:
אתגר הריבונות : יצירה והגות בעשור הראשון למדינה / העורך – מרדכי בר-און (ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ט 1999), עמ' 45־61.