בן ציון דינור (דינבורג) נולד בג' בטבת תרמ"ד, 1 בינואר 1884 בחורול, אוקראינה. למד בישיבות קרמנטשוג, הומל, טלז, סלובודקא, וילנא ועוד והוסמך לרבנות ב-1901. לאחר מכן היה תלמיד האוניברסיטאות ברן, ברלין וסנט פטרסבורג (1911־1917). עסק בהוראה בערים ועיירות שונות ברוסיה מ-1902 וכן ב"שעורים למדעי המזרח" מיסודו של הבארון גינצבורג (1916־1917) ובבתי-מדרש למורים וגננות בשנות מלחמת העולם הראשונה ברוסיה. עלה ארצה ב-1921 והורה בבית-המדרש למורים בבית הכרם ספרות עברית ותולדות ישראל. מ-1943 שימש כמנהל המוסד. מ-1936 היה מרצה בתולדות ישראל בתקופה החדשה באוניברסיטה העברית בירושלים (מ-1947 היה פרופסור ופרש ב-1952. בשנים 1951 עד 1955 שימש שר החינוך והתרבות במדינת ישראל ולאחר מכן (1956־1959) ראש "יד ושם". כל חייו, ברוסיה ובארץ ישראל היה פעיל בתחומי ציבור מרובים וביחוד בתחום החינוך. בן-ציון דינור נפטר בירושלים בח' בתמוז תשל"ג, 8 ביולי 1973.
[מקורות: קרסל, תדהר, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, ויקיפדיה]
[צילום: פריץ כהן, לשכת העתונות הממשלתית]

• מסכת אבות : מפורשת ומבוארת מתוך עיון במבנה מאמריה, זמניהם ומסיבותיהם בצירוף מבוא (ירושלים : הוצאת מוסד ביאליק : ספריית דורות, תשל"ג 1972)