דוד פרנקו מנדס, משורר ומתרגם, נולד באמסטרדם בכ״ב באב תע״ג, 13 באוגוסט 1713. הוא היה בן למשפחה שחיה בהולנד למעלה ממאה שנה והייתה לה זיקה עמוקה ליהדות. גדל ולמד במוסדות החינוך של הקהילה הספרדית, בסביבה עשירה במסורת של ספרות עברית, שמשלבת בין קדושה לחול. השפעתו הגדולה ביותר הייתה מהפייטן שלמה ד׳אוליווירה. למד בישיבת ״עץ חיים״ וכבן למשפחה אמידה, בר המצווה שלו נערך בהדר רב (דרשתו נשמרה מאז). בהמשך עסק בעסקים יחד עם אחיו והגיע לעושר. במשבר הכלכלי של 1778 איבד את נכסיו ונאלץ למכור את בתיו, ומאז התפרנס מהעתקת ספרים. היה מראשי הקהילה וכיהן כמזכיר למשך כמה חודשים בשנת 1769. היה חבר בחברה ״מקרא קודש״, שאיגדה את אמידי הקהילה ללימוד משותף משנת 1759. בהתאם למסורת התרבותית והרוחנית של הקהילה הספרדית, שלט בשפות רבות והיה קרוב לתרבויות העולם. בתקופת שהותו באמסטרדם היה תלמידו של רמח״ל, בעיקר בתלמוד. בנוסף, היה חבר בחברת ״שוחרי המוזות״ משנת 1767, שבה קראו והקריאו שירה בארבע שפות. הוא נחשב לאחת הדמויות הבולטות בקהילה הספרדית, במיוחד בתחום התרבות והספרות.
החל לכתוב בגיל צעיר מאוד, ושיריו הראשונים פורסמו כבר בשנת 1732, בסגנון שהיה מקובל אז: שירי הזדמנות, חידות ועוד, כלומר לפני הגעתו של רמח״ל לאמסטרדם (ומכאן שההשפעה הספרותית של רמח״ל עליו, עליה דנו חוקרי הספרות, אינה מבוססת). לאחר מכן התרחבה יצירתו לכלול מחזות, אורטוריות מוסיקליות, תרגומים ועוד, שרובם נשארו בכתב. הספר שהביא לו פרסום בתקופת ההשכלה העברית היה מחזהו ״גמול עתליה״ (״כוללת דברי הימים ליואש המלך וכו׳״. אמסטרדם, תק״ל; וינה, תק״ס; ורשה, 1860 – בעריכת ד. סלוצקי), שלמרות זיקתו למחזות של מטסטאזיו וראסיין, היה עצמאי בעלילה ובתוכן. משה גורלי פרסם מחזה מוסיקלי שלו בשם ״אהבת עולם״ (ב״תצליל״ ה, 99–114) ואורטוריה בשם ״ביאת המשיח״ (״תצליל״ ו, 32–46). בדפוס יצא גם תרגומו לאורטוריה של מטסטאזיו ״תשועת ישראל בידי יהודית״ (רדלהיים, 1804). היה קרוב לנ. ה. וייזל בתקופת שהותו באמסטרדם, ובעזרתו החל להשתתף ב״המאסף״ (החל מהגליון הראשון) בדברי שיר, חידות ובסדרת ביוגרפיות על גדולי אמסטרדם במאה ה־17. בניגוד לפסיפס התנ״כי שהיה מקובל בספרות ההשכלה העברית בראשיתה, נהג להשתמש גם בשכבות לשוניות שלאחר המקרא. הגה תכנית לאנציקלופדיה למדעים כלליים ויהודיים בשם ״אהבת דוד״ ואף פרסם את תוכנה ב״המאסף״. כמה שנים לאחר מותו היה הספר מצוי כה״י ויצא פרוספקט לחתומים (״חבור גדול, אשד דוגמתו ייקרא בלשונות העמים ׳אנציקלופדיה׳, בו כל הדברים, השרשים והגדרים משל החכמות והידיעות, הן למודיות והן טבעיות, והן אלוקיות, בעסקי האמונה, ובענייני העולם, לא יחסר כל בו – ועד כה לא נמצא כמוהו וכתבניתו אף אחד בכל גבול ישראל ובלשוננו הקדושה״). אחר כך אבד.
דוד פרנקו מנדס נפטר בעיר הולדתו בכ״ד בתשרי תקנ״ג, 10 באוקטובר 1792.
דוד פרנקו מנדס, משורר ומתרגם, נולד באמסטרדם בכ״ב באב תע״ג, 13 באוגוסט 1713. הוא היה בן למשפחה שחיה בהולנד למעלה ממאה שנה והייתה לה זיקה עמוקה ליהדות. גדל ולמד במוסדות החינוך של הקהילה הספרדית, בסביבה עשירה במסורת של ספרות עברית, שמשלבת בין קדושה לחול. השפעתו הגדולה ביותר הייתה מהפייטן שלמה ד׳אוליווירה. למד בישיבת ״עץ חיים״ וכבן למשפחה אמידה, בר המצווה שלו נערך בהדר רב (דרשתו נשמרה מאז). בהמשך עסק בעסקים יחד עם אחיו והגיע לעושר. במשבר הכלכלי של 1778 איבד את נכסיו ונאלץ למכור את בתיו, ומאז התפרנס מהעתקת ספרים. היה מראשי הקהילה וכיהן כמזכיר למשך כמה חודשים בשנת 1769. היה חבר בחברה ״מקרא קודש״, שאיגדה את אמידי הקהילה ללימוד משותף משנת 1759. בהתאם למסורת התרבותית והרוחנית של הקהילה הספרדית, שלט בשפות רבות והיה קרוב לתרבויות העולם. בתקופת שהותו באמסטרדם היה תלמידו של רמח״ל, בעיקר בתלמוד. בנוסף, היה חבר בחברת ״שוחרי המוזות״ משנת 1767, שבה קראו והקריאו שירה בארבע שפות. הוא נחשב לאחת הדמויות הבולטות בקהילה הספרדית, במיוחד בתחום התרבות והספרות.
