גבריאל בר, פרופסור לתולדות ארצות האסלאם, נולד בברלין, גרמניה בי״ב בטבת תרע״ט, 13 בינואר 1919. בצעירותו היה פעיל בתנועת הנוער הטרוצקיסטית בגרמניה וב־1933, עם עלייתו ארצה עם משפחתו, למד בבית הספר הריאלי בחיפה ונעשה פעיל בחוגים המרקסיסטים הציונים. ב־1937 נפרד מהם והצטרף לברית הקומוניסטים המהפכנים, הארגון הטרוצקיסטי בא״י. היה מקושר לברית הקומוניסטים המהפכנים בבריטניה וכתב להם על הנעשה במזרח התיכון, לעתים תחת שם העט S. Munir. את לימודיו האקדמיים במדעי־המזרח עשה באוניברסיטה האמריקנית בביירות ובאוניברסיטה העברית בירושלים, בה קיבל תואר מוסמך ב־1952 ותואר דוקטור ב־1957. משנה זו היה מורה לתולדות ארצות האסלאם באוניברסיטה (פרופסור חבר מ־1964). פירסם בעברית ובאנגלית מאמרים ומחקרים בענייני ערבים והמזרח התיכון. ב־1960 יצא ספרו: ״ערביי המזרח התיכון״. בר לקח חלק בכתיבת האנציקלופדיה לנושאי אסלאם. עבודותיו זכו להתעניינות רבה בעיתונות בלבנון ובמצרים, וספריו תורגמו לשפה הערבית ונלמדו באוניברסיטאות דוברות השפה הערבית. הוא עמד בראש החברה המזרחית הישראלית וערך את רבעון החברה ״המזרח החדש״ והשתתף בו בקביעות.
בשנת 1976 הוענק לבר פרס ישראל לבלשנות ערבית. בשנת 1990 נוסד באוניברסיטת תל אביב ״הפורום על שם גבריאל בר״ לדיון אקדמי בנושאים הקשורים בחברות מזרח תיכוניות ואסלאמיות.
גבריאל בר נפטר בירושלים בה׳ בתשרי תשמ״ג, 22 בספטמבר 1982.