יהושע בראנד, היסטוריון, נולד בכפר זאפאלוב ליד יארוסלאב, גליציה (כיום בתחומי פולין) בי״ז בסיון תרס״ח, 16 ביוני 1908. קיבל חינוך מסורתי ולמד בישיבות ולאחר־מכן סיים לימודיו בגימנסיה בלבוב. עלה ארצה בשלהי 1934 והחל לימודיו בתלמוד, בהיסטוריה עתיקה ובארכיאולוגיה של ארץ־ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. ב־1940 גמר את לימודי המ.א. ובתש״ו סיים את לימודי הדוקטורט עם דיסרטציה על כלי חרס בספרות התלמוד. פירסם מאמרים בהיסטוריה וארכיאולוגיה מתרצ״ו בעתונות ובכתבי העת המדעיים. בשל ההערכה לה זכה על מחקריו המדעיים וידיעותיו בהיסטוריה ובארכאולוגיה, הוא מוּנה למפקח מדעי בבית העתיקות שהוקם על הר ציון על ידי משרד הדתות. ב־1956 קיבל משרת מרצה בחוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב. בראנד לימד שם כחמש עשרה שנה קורס מבוא לארכאולוגיה תלמודית וכן סמינריונים על מסכתות כלים, שבת, עירובין, בבא בתרא, מידות ופסחים.
    בנוסף למאמריו בעיתונות ובכתבי העת, ובמקביל למחקריו המדעיים, נהג בראנד לפרסם גם מאמרים פובליצסטיים על ענייני השעה, בעיקר בקשר לחינוך הדור הצעיר, מדעי היהדות וחכמת ישראל. ספריו שיצאו לאור: בתשי״ג יצא ספרו ״כלי החרס בספרות התלמודית״ ולאחר מותו, בתשל״ח, 1978 ״כלי זכוכית בספרות התלמוד״.
    יהושע בראנד נפטר בי״ט באדר תשל״ה, 2 במארס 1975.

יהושע בראנד בספריה הלאומית

יצירות יהושע בראנד בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, ויקיפדיה]