רבי חיים ליברמן, חסיד, ביבליוגרף וחוקר הספרות החסידית, נולד בכ״ו בתמוז תרנ״ב, 21 ביולי 1892 בעיירה פלשצ׳ניץ, פלך מינסק שברוסיה הלבנה (בלארוס) למשפחת חסידי חב״ד. שימש כמזכירו האישי של האדמו״ר החב״די הקודם, ר׳ יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויץ׳, ונילווה אליו במסעי נדודיו מרוסיה לריגה, לווארשה, ומשם – בימי מלחמת העולם השנייה – לניו-יורק, מרכזה הנוכחי של תנועת חב״ד. כאיש ספר מובהק רק טבעי היה שליברמן ינהל את אוצר הספרים הגדול של אדמו״רי חב״ד, ובשנות עבודתו הארוכות שם פרסם מחקרים רבים ועשרות זוטות והערות בעניינים ביבליוגרפיים ובתולדות הדפוסים העבריים במזרח אירופה. לצד מאמרי יסוד, כמו ״בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים״, בו הפריך סברות כרס בדבר אופיים החסידי לכאורה של בתי דפוס מסוימים במזרח אירופה, או ״לשאלת יחס החסידות ללשון יידיש״, בו עירער על הדעה הנפוצה בדבר השימוש המכוון שעשו החסידים ביידיש ככלי לתעמולה חסידית, פרסם ליברמן גם רשימות השלמה מפורטות לביבליוגרפיות של בתי דפוס שונים, כמו קורץ , שקלוב, סלאוויטה, אוסטרהא ואחרים. פרסום ניכר קנה בפולמוסו הבוטה וחסר הפשרות בראשי המדברים של חקר החסידות בעולם האקדמי. בסדרה בת ארבעה מאמרים, ״כיצד חוקרים חסידות בישראל?״, שנתפרסמה בכתב העת בצרון בשנות החמישים, חשף ליברמן שגיאות וחוסר ידע שמצא בכתבי כמה חוקרים, תקף את הבסיס האידיאולוגי של המדע הביקורתי וטען כי: ״שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר: החסידים בעצמם״. חוקרי החסידות לא יכלו כמובן לקבל על עצמם דרישה מסוג כזה, לא רק בשל היותה מנוגדת לכללי המחקר החופשי, אלא גם משום שמחקר החסידות, שמקורו בחסידים עצמם, אף הוא לוקה במגמתיות, בחוסר ביקורתיות ואף בבורות ובסילוף. על אף שיצא חוצץ נגד העולם האקדמי לא נמנע ליברמן מלפרסם את חידושיו בבמות הקלאסיות של מחקר מדעי היהדות – קרית ספר, ייווא-בלעטער, סיני, עלי ספר, בספרי יובל ובדומה. את מאמריו הרבים זכה לראות נצררים בשלושה כרכים שכונו אהל רח״ל (רח״ל, ראשי תיבות: ר׳ חיים ליברמן), ניו-יורק תש״ם־תשמ״ד. בודד וערירי (שכן מעולם לא נשא אשה) בילה את שנותיו האחרונות. לאחר מותו בכ״ו בסיון תשנ״א, 8 ביוני 1991, הובא ארונו לישראל ונטמן באדמת ירושלים.
[מקורות: ד' אסף, קרסל, חב״דפדיה]

• אהל רח"ל (ניו-יורק, תש"ם-תשמ"ד, 1980–1984) <שלושה כרכים>
  • חלק א. מסביב לחסידות; ביבליוגרפיא: א. על דפוסים; ב. על ספרים; ג. על ספרי יידיש; אישים; שונות; נספח: מעשה ר' בירך (תש"ם 1980)
  • חלק ב. אין פרוזדור פון חסידות. ליטעראריש-היסטאָרישע ענינים. אין פעלד פון יידיש-פאָרשונג. הוספה לחלק ראשון (תשמ"א 1980)
  • חלק ג. מסביב לחסידות. עניני ספרות-הסטורית. בשדה חקר שפת-יידיש. הוספות לחלק ראשון. זוטות. צילומי שערים. מפתחות לכרכים א–ג. הקדים מבוא פרופ' דב סדן (תשמ"ד 1984)