יצחק בצלאל נולד בהרָאָת, אפגניסטן בכ״ה באב תרצ״א, 8 באוגוסט 1931. עלה ארצה עם משפחתו ב-1934. חי בירושלים ובתל אביב עד 1948. התגייס כתלמיד, נלחם במלחמת העצמאות ונפצע בקיבוץ מנרה. היה חבר מנרה עד 1954, הדריך בתנועת ״המחנות העולים״ וערך את ביטאונה, ״במבחן״. בשנים 1955–1958 למד היסטוריה של עם ישראל וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. ב-2005 קיבל תואר דוקטור מבית הספר ללימודי היהדות באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו עסקה ב״השתתפות הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה הלאומית בשלהי התקופה העות׳מאנית״. בשנים 1955–1960 היה מזכיר אישי של השר משה כרמל וראש לשכה של השר יצחק בן אהרן. החל ב-1960 עבד כעיתונאי ב״למרחב״, והחל ב-1970 היה עורך מוסף הספרות ״משא״. לאחר האיחוד בין ״למרחב״ ובין ״דבר״, המשיך בעריכת ״משא״, בשיתוף עם אברהם שאנן. ב-1979 היה עורכו המייסד של כתב העת ״פעמים״ (מכון בן צבי), ושימש בתפקיד עד צאתו לגמלאות ב-1994.
    פירסם מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת. כתב את הספרים הכל כתוב בספר: עם סופרים בישראל כיום (הקיבוץ המאוחד, 1969); לבדם במבצר הקץ: כך נעלמה יהדות עיראק (1976); נולדתם ציונים: הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה העברית בתקופה העות׳מאנית (2007); בארץ האבות של הטליבאן (2016) ופגישה עם המזרח: יצחק בן צבי ויהדות המזרח (2017). כמו כן, ערך את הספרים כתבי סופרים יהודים ספרדיים ומזרחיים בלשונות יהודיות וזרות: סקר ביבליוגרפי של הספרות היפה במאה העשרים (1982); פעמי מערב: מחקרים על יהדות צפון אפריקה (1983). כתב העת פעמים בעריכתו זכה בפרס ירושלים ובפרס נסים גאון. מכון בן צבי זכה ב-1985 בפרס ישראל בציון חלקו של פעמים. על ספרו נולדתם ציונים זכה בפרס נשיא המדינה; בפרס בן צבי; ובפרס הכט. על עבודתו כעורך זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים על שם לוי אשכול.
    יצחק בצלאל נפטר בחדרה בכ״ח בכסלו תשע״ט, 6 בדצמבר 2018.

נכתב על-ידי נסים קלדרון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 

[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

• הכל כתוב בספר : עם סופרים בישראל כיום (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ״ט 1969)
• לבדם במבצר הקץ : כך נעלמה יהדות עירק (תל אביב : ספרית מעריב, 1976)