יוסף אהרנוביץ' נולד בכפר קיריבקא, ליד ברשאד שבאוקראינה בט' באב תרל״ז, 19 ביולי 1877. התחנך בבית אביו ולאחר מכן על ברכי-ההשכלה העברית. משהגיע תורו להתגייס לצבא הרוסי עבר את הגבול לברודי שבגליציה, פעל שם כמחנך־הנוער והכשיר עצמו לעליה ארצה. עלה בתרס״ו (1906) ועבד במושבות, ובעיקר ברחובות. נלקח מעבודתו לעריכת עתון ״הפועל הצעיר״ (בכור עתונות-העבודה הארצישראלית בעברית, החל להופיע בתרס״ז בסטנסיל ומתרס״ח — בדפוס). מאז היה פעיל במפלגת ״הפועל הצעיר״ ובמוסדות היישוב. בימי מלחמת־העולם הראשונה גורש למצרים וערך שם את הקובץ ״בנכר״ (אלכסנדריה, תרע״ח). אחר המלחמה חזר ארצה ולעריכת ״הפועל הצעיר״. משפרש (ב־1922) מעריכת ״הפועל הצעיר״ נתמנה מנהל בנק-הפועלים בתל-אביב והיה מעסקני היישוב ונציג־הפועלים (תחילה של ״הפועל הצעיר״ ולאחר מכן של מפלגת פועלי ארץ ישראל) במוסדות היישוב והתנועה הציונית. ב״הפועל הצעיר״, היה במשך שנים רבות מהפובליציסטים הראשיים. חלק מכתביו הפובליציסטיים כונס ב״כתבי יוסף אהרנוביץ״ (בעריכת דבורה בארון ואליעזר שוחט. א-ב תש״א. בראש הכתבים – ביוגרפיה מאת דוד זכאי), עוד הוציא ״קרקע לעם״ (תרפ״ט עם משה בילינסון). ערך את מבחר כתביו של יוסף ויתקין והיה מעורכי כתביו של א. ד. גורדון (תרפ״ה—תרפ״ט), להם הוסיף מבוא ביוגרפי (נדפס שנית במהדורה החדשה של כתבי א. ד. גורדון).
יוסף אהרנוביץ היה נשוי לסופרת דבורה בארון. הוא נפטר בתל אביב בט״ז בניסן תרצ״ז, 28 במארס 1937 ונטמן בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.
[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה]