יוסף וייס, חוקר החסידות וקבלה, נולד בבודפשט, הונגריה בב׳ באלול תרע״ח, 10 באוגוסט 1918 למשפחה יהודית מתבוללת.  למד שנתיים בבית המדרש לרבנים בבודפשט ובאוניברסיטת בודפשט לפני שעלה לארץ ישראל בדצמבר 1939 והחל ללמוד באוניברסיטה העברית במקצועות: היסטוריה של עם ישראל, פילוסופיה עברית וקבלה, ופילוסופיה כללית. הוא שמע שיעורים מפי יוליוס גוטמן, ש״ה ברגמן, יצחק בער, גרשם שלום ואחרים. תחילה ביקש לעסוק בשירת ספרד בימי הביניים, ואף כתב מספר מאמרים על הספרות העברית, אך עד מהרה פנה לכיוון אחר ונתקרב לגרשם שלום. בשנת 1947 הוסמך וייס בפקולטה למדעי הרוח והמשיך לכתוב דוקטורט בהדרכת גרשם שלום, תחילה על ר׳ נחמן מברסלב ואחר כך על הבעש״ט. באוקטובר 1943 החל  וייס לעבוד ב׳מכון לקבלה׳ שהקים גרשם שלום בספריית שוקן. וייס נמנה על מספר עוזרי מחקר שסייעו לשלום להגשים תכנית ענפה של הדפסת מחקרים ומקורות מרכזיים מספרות הסוד היהודית. וייס עסק בין השאר בפענוח והקלדת כתבי־יד כמו גם בהשלמת הביבליוגרפיה הקבלית הגדולה ששלום ביקש לעדכנה (המשך ל׳ביבליוגרפיה קבליסטיקה׳ (Bibliographia Kabbalistica), ששלום הדפיס בשנת 1927 ושוב בשנת 1933 בהוצאת שוקן). אך מעבר לעבודה זו, שהיתה בעיקרה טכנית, עבד וייס גם על דברים משלו תוך התמקדות בראשית החסידות ובחסידות ברסלב. ב־1947 החליט וייס לכתוב דוקטורט על חסידות ברסלב וב־1950 הגיש את עבודתו לאישור האוניברסיטה. פרופ׳ גרשם שלום אישר שלושה מארבעת הפרקים, אך סירב לאשר את העבודה בכללה. ב־1950 היגר וייס לאנגליה. הוא שהה במספר אוניברסיטאות ובתי־ספר בהם לימד. עם הגיעו ללונדון סיים את וייס את לימודי הדוקטורט בהנחיית פרופ׳ שמעון אברמסקי באוניברסיטת לונדון. מאז 1959 עמד בראש המכון למדעי היהדות של באוניברסיטה והוענק לו תואר פרופסור. וייס המשיך במחקריו ופירסם עשרות מאמרים שפורסמו בכתבי־מדעיים בישראל ובחו״ל. יוסף וייס שלח יד בנפשו ונפטר בי״א באלול תשכ״ט, 25 באוגוסט 1969.

[מקורות: Encyclopaedia Judaica (2nd edition), ויקיפדיה] 

• מחקרים בחסידות ברסלב (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״ה 1974) <ערך וההדיר – מנדל פייקאז׳>