מנדל פייקאז׳ נולד בשנת 1922 בעיירה פולטוסק (Pultusk) שבפולין (מחוז ורשה), למד בחדר ובישיבות (נובהרדוק), אך בשלב מסוים נטש את הדת ואת שמירת המצוות. בימי מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות, ואחר כך שב לפולין. הוא עלה לארץ באניית המעפילים ׳אקסודוס׳, שירת בצבא ועד שנת 1954 היה חבר קיבוץ גלאון של השומר הצעיר (סמוך לקרית גת). ב־1954 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים ליידיש ולספרות עברית. מוריו המובהקים היו דב סדן וישעיה תשבי, ובהדרכתו של תשבי גם כתב את עבודת הגמר ואת הדוקטורט. בשנת 1958 החל לעבוד ב׳יד ושם׳, וגולת הכותרת של עבודתו שם היו ארבעה כרכים גדולים, פרי של עבודת נמלים: השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית – ביבליוגראפיה (תשכ״ז). מאוחר יותר פרסם עוד שני כרכים נוספים: השואה וספיחיה בספרים העבריים שיצאו לאור בשנים 1933–1972  (תשל״ב). פייקאז׳ עבד ב׳יד ושם׳ עד צאתו לגימלאות. במהלך כל אותן השנים, למרות שלא היה קשור לאף אוניברסיטה או מוסד מחקר שיאפשרו לו לעסוק בחקירת התחום הקרוב ללבו – חסידות – הוא פרסם בהתמדה ספרים, מחקרים ומאמרי ביקורת לרוב. לאחר שפרסם את ספרו הראשון חסידות ברסלב – פרקים בחיי מחוללה ובכתביה (המבוסס על עבודת הגמר שלו לתואר מוסמך), ועוד קודם שסיים את הדוקטורט, נפנה פייקאז׳ לגמול חסד עם זכרו של החוקר המובהק של חסידות ברסלב, יוסף וייס, שנפטר בטרם עת.  בשנת 1974 (תשל״ה) כינס פייקאז׳ את כל מחקריו של וייס והוציאם לאור בעריכה מוקפדת, עם הערות והוספות שלו. בשנת תשל״ז סיים פייקאז׳ את עבודת הדוקטורט ושנה לאחר מכן ראה חיבורו זה את אור הדפוס בהוצאת מוסד ביאליק. לספר בימי צמיחת החסידות (תשל״ח; מהדורה שנייה מורחבת: תשנ״ח) היתה השפעה רבה על מחקר ראשית החסידות ובעיקר שורשיה בספרות הדרוש והמוסר שקדמה לה. מכאן ואילך הפנה פייקאז׳ את עיקר כוחו המחקרי למחקר החסידות  תוך קריאת תיגר על מוסכמות רווחות. הוא לא היסס לצאת כנגד עמדותיו של גרשם שלום – לא מן הדברים המובנים מאליהם באותם ימים  – ותקף את השקפתו על מקומה החשוב לכאורה של הדבֵקוּת (לדעת פייקאז׳, המפתח להבנת החסידות, בוודאי זו המאוחרת, הוא הצדיק והממסד החצרני העוטף אותו). פייקאז׳ גם ביקר את השקפת שלום על הקשר בין החסידות והשבתאות וגם את תפיסתו של שלום על ניטרול המשיחיות בחסידות. ספרו החשוב ביותר הוא בלי ספק חסידות פולין: מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות ובגזרות ת״ש–תש״ה (׳השואה׳), שראה אור בשנת תשמ״ו. מחקר מונומנטלי זה עורר סערה, במיוחד בחוגי החרדים, שכן נכללו בו כמה פרקים ביקורתיים קשים ביותר על ר׳ אהרן רוקח האדמו״ר מבלז ואחיו מרדכי, שנטשו את צאן מרעיתם בבודפשט, נמלטו לארץ ישראל והשלו את חסידיהם כי מאומה לא יקרה להם. פרקים אלה נקראים בנשימה עצורה, ולימים הם ראו אור בפרסום נפרד ספרות העדות על השואה כמקור היסטורי (תשס״ג). בשנת 2004 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל מטעם עיריית תל־אביב. מנדל פייקאז׳ נפטר בכ׳ באב תשע״א, 20 באוגוסט 2011.
[מקורות: דוד אסף. חוקר החסידות ד״ר מנדל פייקאז׳ נפטר.  עונג שבת (עונ״ש), 24 באוגוסט 2011 ; ויקיפדיה]

ספריו:

• מחקרים בחסידות ברסלב / יוסף וייס (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״ה 1974)