אליעזר יצחק שפירא, מחלוצי ההשכלה בליטא, נולד בסרהיי (כיום בתחומי ליטא) בי״ד בחשון תרצ״ו, 6 בנובמבר 1835. למד בישיבות ליטא ואחר עבר לאוגוסטוב, בה הורה וכן היה שם מחלוצי ההשכלה. עבר לווארשה ב־1864 ופתח בה בית־מסחר ספרים, שהיה במשך עשרות בשנים בית־ועד לסופרים וחכמים עבריים. אף היה מראשוני המו״לים לספרים עבריים ובעיקר לספרי־השכלה. פירסם במשך שנים רבות סיפורים, מאמרים, פיליטונים ותרגומים בעיתונות העברית (חתם לרוב ״אי״ש״). ראשית מעשהו היה תרגום סיפורו של שלמה כהן הפודה והמציל (ווארשה, 1866) שזכה למהדורות מרובות במשך עשרות בשנים. אחר־כך הוציא ״אסופת ספורים מתורגמים עם שירים מקוריים״ בשם מגד ירחים (ווארשה, תרל״א. כאן תרגום שני סיפוריו של א. סי ושיר סיפורי מקורי של י. ב. הורוביץ). ב־1875 ייסד את הוצאתו ״בית האוצר״, שהיתה למעשה הוצאת־הספרים העברית הראשונה, ששמה לה למטרה ״לתת סיפורים נחמדים להשכיל ולהיטיב לבני הנעורים״. שפירא, שהאמין בהשפעתם של ׳סיפורי חזון׳, העשויים להפוך את הקורא הצעיר והמבוגר ״לאיש אחר אחרי קראו חזיונות נעימים מספר״, פירסם במסגרת עבודתו המו״לית גם ספרים משלו, מיעוטם מקור ורובם תרגום ועיבוד. בהוצאה זו הדפיס בעיקר סיפורים היסטוריים, ביניהן מיצירות ט״ף שפירא, אגילר וד׳ישראלי. בשנים 1879–1881 היה מעורכי הירחון הבוקר אור. הוציא עוד אגרון מכתבים בספר (בסופו נמצא סיפור. וארשה, תרל״א) ויד חרוצים (סיפור על־פי פרנקלין, מתורגם. ווארשה, תרל״ט) וכמה ספרים של אחרים מבני־הדור ולפניהם. א״י שפירא נפטר בווארשה באדר תרע״ה, מארס 1915.

יצירות אליעזר יצחק שפירא בפרויקט בן־יהודה

[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, Wikipedia]
[צילום: אוסף שבדרון, הספריה הלאומית, ירושלים]