אברהם אידלסון, תיאורטיקן של התנועה הציונית, ממניחי היסוד לאידיאולוגיה הציונית ופובליציסט. נולד בוֶקשני, פלך קובנה (כיום בתחומי ליטא) בי״ח באייר תרכ״ה, 14 במאי 1865. הוא קיבל חינוך יהודי תורני־משכילי בבית סבו שאימץ אותו לבן; אך בגיל 15 החל להתעניין במדעים חילוניים ונכנס – בלא התנגדות מצד משפחתו – למחלקות העליונות של הגמנסיה בבויסק (קורלאנד). מ־1885 עד 1890 למד משפטים, סוציולוגיה, היסטוריה וכלכלה באוניברסיטת מוסקבה. בסביבות שנת 1886 הצטרף לאגודת ״בני־ציון״ שנשתייכו לה גם אוסישקין, צ׳לנוב והרב מזא״ה. בשנים 1889–1893 נתחבר לאגודה החשאית ״בני־משה״ מיסודו של אחד־העם, אך תורתו של אחד־העם לא נתקבלה על דעתו, כי ראה בה התרחקות מן המציאות והתנכרות לצורכי־ההמונים. באותה תקופה התחילו מתגבשות השקפותיו הסוציולוגיות וההיסטוריות, שביסודן הונחה תפיסה מאטריאליסטית ולאומית־אידיאליסטית כאחת. ידיעותיו המרובות בתולדות העם היהודי והשכלתו האירופית הרחבה עזרו לו לבסס את הציונות על יסודות חדשים – רחוקים מן היסודות, שכינה בבוז ״רומאנטיים־בטלניים״ ושלא פסק מלהילחם בהם. – כשהופיע הרצל התייחס אליו אידלסון תחילה בהיסוס, אך לאחר הקונגרס הראשון נצטרף בהתלהבות לציונות המדינית ; ואולם מפני עממיותו והשקפותיו הראדיקאליות עבר עד מהרה לחוג־האופוזיציה. בקונגרס החמישי (1901) נצטרף לסיעה הדמוקראטית.  בימי משבר־אוגאנדה התנגד גם לאוגאנדה וגם לטריטוריאליזם, אך התרחק מרומאנטיקה ארצישראלית יתירה. בשנים 1905 עד 1919 התגורר בסנט פטרבורג. ב־1905 נמסרה לאידלסון  עריכתם של הירחון ״Еврейская жизнь״ ושל השבועון הציוני ״Хроника еврейской жизни״, שניתן לו אחר־כך השם ״Рассвет״, בעוד שהירחון חדל להופיע. בעריכתו של אידלסון נעשה ה״Рассвет״ ביטאון מרכזי של המחשבה הציונית בשביל האינטליגנציה היהודית, שלשון ההשכלה שלה היתה רוסית. באידלסון נתגלו כשרונות של עורך, שיודע לחנך ולרכז סביבו חבורה של תלמידים־עוזרים נאמנים, וכשרונות של פובליציסטן מעמיק ולוחם. תוך כדי פולמוס עם מתנגדי־הציונות ביסס והסביר את יסודותיה של שיטתו הציונית, שנתאחדו בה ההגנה על ענייני ההמונים היהודיים בחייהם היומיומיים עם השאיפה לשיחרור לאומי שלם של ישראל בארצו. ההתמרדות בגלות, המביאה לידי ניוון, לא הביאה אותו לידי התנכרות לצורכי היהודים החיים בגולה. על יסוד זה התפתחה הציונות הסינתטית, שאידלסון היה אחד מיוצרי שיטתה ומבצריה, ב־1906 עמד בראש החבורה של מערכת ה״Рассвет״, שהשתתפה בוועידת העיתונות הציונית, שהכינה את הוועידה בהלסינגפורס. התכנית הממוזגת, שנתקבלה בוועידה זו וששימשה יסוד לפעולותיה של ההסתדרות הציונית ברוסיה ובמזרח־אירופה, הרבה היה  בה מתורת אידלסון ומרוחו, ולתורה זו נשאר נאמן כל חייו.  במאי 1917 פתח את ועידת ציוני־רוסיה שנערכה בפטרוגראד ואישרה את תכנית הלסינגפורס בקוויה היסודיים. הכרזת־בלפור, עם כל מה שהחשיב אותה, לא העלימה מעיניו את המגמות הניגודיות, שהיו חבויות במדיניות הבריטית, ובתור שולל של כל אופורטוניזם מדיני לא היסס אידלסון להרוס הרבה מן האשליות, שהיו רווחות ביחס להכרזה זו בין הציונים. ב־1919 הצליח לצאת מרוסיה, הגיע עם חברי נציגות המרכז הציוני הרוסי לפאריס והשתתף בעבודה של ״ועד המשלחות היהודיות״ שעל־יד ועידת־השלום. בעבודתו זו מצא סיפוק מרובה. שיטת־הציונות שלו, הציונות הסינתטית, השיגה את מטרתה: עם אישורה של הכרזת־בלפור הוכרו גם זכויותיהם של המיעוטים היהודיים. ב־1920 נתמנה אידלסון מטעם ההנהלה הציונית לעורך ״העולם״, שנתחדש בלונדון. בזמן ישיבתו בלונדון, שנעשתה אז מרכז לתנועה הציונית, הרגיש את עצמו מבודד בתוך עולם זר. גם ״העולם״ לא הצליח להתבסס שם – ופסק לצאת. אידלסון עזב את לונדון ועבר בתחילת נובמבר 1921 לברלין, שלשם הגיעה משפחתו מרוסיה. חודש אחד לאחר שבא לברלין מת (בז׳ בכסלו תרפ״ב, 7 בדצמבר 1921). מבחר כתביו, בצירוף זכרונות ומאמרים ביוגראפיים, יצאו לאור ב־1946, ב״ספר אידלסון״ בעריכת א. גולדשטיין, ש. גפשטיין, וי. גרינבוים. בתל־אביב נקרא רחוב על שמו.
 

יצירות אברהם אידלסון בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי יצחק גרינבוים עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישיער ליטעראטור, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона, Encyclopaedia Judaica (2nd edition 2007)] 

• О еврейской соціалъ-демократіи (С.-Петербургъ : Востокъ, 1901)
• Сіонизмъ : лекція первая : теоретическое обоснованіе (Саратовъ : И.М. Ротштейнъ и С.И. Гинзбургъ, 1903)
• Этюды по сіонизму (С.-Петербургъ : Тип. І. Лурье, 1903)
• Марксизмъ и еврейскій вопросъ (Одесса : Кадима, 1906)
• Еврейское національное собраніе (С.-Петербургъ : Востокъ, 1906)
• На сіонистскія темы (С.-Петербургъ : Восток, 1914)
• На сіонистскія темы (Петроград : Кн-во Восток, 1918)
• Наши соціалистическия партіи (Петроград : Герцлия, 1918)
• Марксизъмътъ и еврейскиятъ въпросъ / прѣведе Д. Шоевъ (Русе : Печатница Фархи & Д. Петровъ, 1919)
• Собрание сочинений (Петроград : Кадима, 1919)
• ספר אידלסון : דברי הערכה וזכרונות, תולדות חייו וכתביו / העורכים, א. גולדשטיין, ש. גפשטיין וי. גרינבוים (תל־אביב : ועד להוצאת ספר אידלסון בהשתתפות ההנהלה הציונית וחברת ״אמנות״, 1946) <הספר תורגם ברובו ע״י אברהם לוינסון>