משה שולבוים, בלשן, משורר, מתרגם וסופר, נולד באוז׳יראן, גליציה (כיום תחומי מערב אוקראינה) בכ״ו בניסן תק״ץ, 19 באפריל 1830*.  למה בעיקר בעצמו, לימודי־קודש וחול. במוקדם גילה נטייתו לבלשנות. למד כמה לשונות עתיקות וחדשות. בראשית תהייתו על כבשוני העברית עמד על היענות אוצר־המלים שלה לצרכי-יום ושעה. בשל כך נסיונותיו הספרותיים הראשונים בתרגומי־שירה מפ. שילר (״כוכבי יצחק״ כ״ז, ל), שהיו לו מבחן ראשון לכושר הלשון בהבעת המקור הגרמני בדיוק המכסימלי. ניסה כוחו גם בסיפור (עיבוד מלשון אחרת), שפירסמו רק לאחר שנים ובו נסיונותיו הראשונים בחידושי־לשון. אף החל עוסק אז בחקרי־לשון שלו. קיומו בעירו בעיקר על ההוראה. עבר ב־1870 ללבוב, בה היה מגיה ועורך בבית־דפוסו של מיכאל וולף והכניס לא מעט משלו לספרים שיצאו מבית־דפוס זה. החל להוציא בלבוב עתון ״העת״ (מטעמי רשיון גם בשם ״קול העת״), שלא האריך ימים (1871–1872) ובו פירסם סיפורו הנזכר לעיל וכן מאמרים בענייני-יום וחינוך. כאן ב־1871 הוציא (כל ספריו יצאו בלבוב) תרגום החטיבות הדרמטיות במחזהו של פ. שילר ״השודדים״ ואף כאן חידושי־מלים מרובים בצירוף הקדמה, בה הסביר דרכו בחידושי־לשון. בתרל״ז הוציא תרגום ל״ספר המדות״ לאריסטו (״עם הערות מאתו״). לבסוף החל להוציא פעלו הגדול: סיכום מחקרי־לשון שלו, שבהם חידושי־המלים בצירוף הכללים לפיהם נהג, בסידרת מילונים, תחילה ב״אוצר־המלים הכללי״ (לבוב, 1880), שהוא מהנסיונות הראשונים לסכם במילון את כל רובדי הלשון, לרבות הגנוז בספרי יראים והשגור בפי העם והיה בכך חלוץ המילונאות המודרנית (השם הכולל ״אוצר השורשים״ המצוי על סידרת המילונים באה ללמד שאלה הם עיבודים חדשים לספרו של בן־זאב, שעה שלמעשה אלה הם כמעט ספרים חדשים בתכלית. ספר זה ,הוא השלישי) ואחר־כך: מילון גרמני־עברי (תרמ״א. חלק ד׳ ל״אוצר השורשים״. עיבוד חדש של מילון זה יצא בתרס״ד. בהקדמה העברית הוא חוזר לדבר על דרכו בחידושי־מילים), ״אוצר השמות״ (שמות־עצם פרטיים לאנשים ומקומות מעין לכסיקון, המגיע עד למאה הי״ח. תרמ״א. ״אוצר השורשים״, ה. כמה תוספות מחקריות כאן) ו״אוצר לשון ארמית״ (תר״ס). פירסם עוד מחקרים בעיתונות וכן הותיר אחריו כמה חיבורים, שאבדו בעיתות מלחמת העולם הראשונה. בספריה הלאומית בירושלים מצוי בכתב-יד תרגומו ל״פאוסט״ של גיתה (״כל מה שמתנגד לדת וגם מה שאינו מענין הדרמה נשמט״). כל אותם הספרים העמידוהו בראש מחדשי־הלשון בזמן החדש. תנאי־קיומו כל השנים לא היו לו נוחים ביותר. הורה, לאחר שעזב את לבוב (1887) בקולומיה (עד 1897), מיקולינצה (עד 1913) ובטארנופול (מ־1913). עשה שנות המלחמה בעיר זו וב־1917 עבר לבני משפחתו בווינה ושם נפטר בי״ב באייר תרע״ח, 24 באפריל 1918. לא הניח עיסוקו בחקרי־לשון עד ימיו האחרונים.
* כך לפי מ״א טננבלאט; לפי מקורות אחרים נולד ב־1833 או 1835.

יצירות משה שולבוים בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, מ״א טננבלאט, Österreichisches Biographisches Lexikon; Jewish Encyclopedia; Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона; Wikipedia