טוביה (גוטמן) פדר, סופר, מתרגם וחוקר לשון, נולד בערך בשנת תק״ך, 1760 בפשדבוז׳, ליד קרקוב, פולין. חי חיי־נוד בפיטרקוב (שם חותנו ובמקום זה חיבר מרבית שיריו) ובמקומות אחרים בגליציה, פולין ורוסיה. עסק חליפות במסחר, מלמדות ובהגהה בבתי־דפוס. בגליציה נתקרב לראשוני המשכילים ונבדל מהם בנעימתו התוקפנית, שהיתה מכוונת נגד כל אלה שדרכם במדע ובספרות לא נראתה לו. כתיבתו היתה רבגונית, החל בשירים, סיפורים, מחזות וסטירות עד לחקרי־לשון ותרגומים. רק מעט מזעיר נדפס בחייו ומשהו לאחר מותו ואילו כל היתר אבד כנראה. ביקש לקרב בנועם את ההשכלה למסורת ללא מלחמה באחרונה. ספרו הראשון הוא ״בית נאמן (ברלין, תקנ״ד, 1794, חתום ׳מק״ק פיעטרקוב וארץ מולדתו בק״ק פרשעדבורז׳) הוא בירור האמת ועיקריה. כאן אף פירט את חיבוריו ובין אלה מצויים: ״בית טוביה״ בשלושה חלקים על דקדוק, ״ספר חטבות איטן״ (איטן: ראשי תיבות של אותיות, טעמים, נקודות) על מקור הטעמים והניקוד, ״ספר פינת הדת״, ״ספר חנוכת הבית״ (על ״ספר החינוך״), ״ספר שקל הקודש״ (ביאור ספר ״מאזנים״ לר״א אבן־עזרא) ועוד. מכל אלה יצאו בדפוס לאחר מכן ספרים וקונטרסים אלה: ״קול נהי״ (מספד על הגאון מווילנה. ווארשה, תקנ״ח), ״להט החרב המתהפכת״ (בעיקר נגד א. ולפסון־הלה וי. סטנוב. מקום הדפוס לא ידוע, תקס״ד, וילנא, תרכ״ז), שירי־הזדמנות לכבוד אלכסנדר הראשון לרגל נצחונו על נאפוליאון; ״שיר הצלחת אלכסנדר בחצותו את מתקוממיו״ (ברדיטשב, תקע״ד) ו״שמחה וששון ליהודים״ (ברדיטשב, תקע״ד) והפתיחה הכוללת עניינים מלוקטים משירים, אגרות ובאורי מסורת לספר: ״מבשר טוב״ לשרגא פייביש ב״ר שלמה (בערך מוהילב, תק״ע). לאחר מותו יצאו: ״שם ושארית״ (שירים, מחזה חרוז בשם: ״אדם וחוה״ ועוד) ע״י א.ב. גוטלובר (ב״הבוקר אור״, שנה ב׳ ובנפרד, לבוב, תרל״ז) והפארודיה ״זהר חדש לפורים״ (בארמית) שהוציא מ. טננבוים בצירוף מבוא ביוגרפי (כאן נאמר שנולד בפיטרקוב. נדפסה ב״אוצר הספרות״ שנה שלישית, ובנפרד, קראקא, תר״ן). נוסף לכך נתפרסמו אי אלה דברים קטנים בספרים ובעיתונות. חלק מעזבונו הגיע לידי ישראל דב פרומקין,* עורך  העיתון הירושלמי ״חבצלת״,שהדפיס במשך כמה שנים כמה וכמה דברים וסוגים ממנו (בין אלה: ״מבוא ללימוד דרכי הלשון, תרגום מגרמנית; ״הסער״, מחזה; ״בעדואין״, סיפור מתורגם מרוסית; ״המליצה מדברת בסיפור מעלותיה״; ״האביב״, שיר מתוך הסידרה ״ארבע עתות השנה״ והמשכו: ״הקיץ״, ״הבציר״ ו״החורף״, ״זוועת־ארץ אשר היתה בעיר ליסאַבּאָן קרית ממלכה בארץ פאָרטוגאל״; ״מבוא לספר הרופא טיסוט״; ״חקרי לב״ בענייני דקדוק ועוד וכן חומר אחר). עם צאת תרוגומו הידיי של מנדל לפין לספר משלי (טארנופול, תקע״ד) יצא פדר נגד בחיבור פלומוסי חריף בשם ״קול מחצצים״. הספר נדפס כנראה בברדיטשב ב־1816 ונגנז בשל הפצרות ידידיו וידידי לפין, שנתלוותה לה גם מתת־כסף לשם פיצויו. לאחר מות שניהם יצא לראשונה ברבים על־ידי אברהם מנדל מוהר (לבוב 1853, שם 1875 על-ידי יעקב ארנפרייז, אביו של מרדכי ארנפרייז בצירוף הקדמה ״מאת חכם אחד בלבוב״ ועוד **). היה זה הפולמוס הראשון בספרות העברית בעניין עברית־יידיש ונתן עילה ליעקב שמואל ביק לפרסם לראשונה בעברית דברי־טעם על יידיש ומעמדה בעם (ביק היה בין אלה שריככו את זעמו של פדר ומנעוהו מהדפסת ״קול מחצצים״).
    טוביה פדר נפטר בטרנופול, גליציה, בט׳ בתמוז תקע״ז, 23 ביוני 1817.
*   כנראה הובא עזבון זה על־ידי חותנו של פרומקין, ישראל בק, שהיה מברדיטשב, מקום מושבו של פדר (השערת פרופ׳ דב סדן).
** במכתבו של שניאור זק״ש, שנדפס ב״ספר מכתבי בני־קדם״ למאיר לטריס (וינה תרכ״ו, עמ׳ 48), נאמר בין היתר: ״ונראה שהנדפס עתה [מ״קול מחצצים״] הוא רק החלק הראשון ממנו ולא בא ממנו יותר לידי חכמי ברודי או חכמי גליציה. גם לא הוגד במבוא הספר [על-ידי א.מ. מוהר] כי בוא יבואו בסופו שירים נפרדים, ולא אדע, מה זה הוכנס לתוך שירי פדר המכתב על רופא-אליל והוא איננו לו רק לר׳ מרדכי ראך, וגם הוא נדפס כבר בכרך השביעי מהמאסף. אבל במאסף הוא מתוקן ופה הוא משובש״. ב״ייווא בלעטער״ (כרך ג, עמ׳ 472–475) פירסם א. מ. הברמן פרטים על טופס מקוטע בכתב־יד מ״קול מחצצים״ הנמצא אצלו וממנו מוכח שמוהר נהג חירות גמורה בהדפסה (מחק ושינה וכו׳). וראה עוד דברי הברמן ב״ארשת״ ג, עמ׳ 113, מס׳ 32.

טוביה פדר בספריה הלאומית

יצירות טוביה פדר בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Jewish encyclopedia, Wikipedia, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона.