דוד צבי מילר, מגדולי המזרחנים במאה ה־19, נולד בבוצ׳אץ׳, גליציה (כיום בתחומי אוקראינה) בה׳ בתמוז תר״ח, 6 ביולי 1848. למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו, וינה, לייפציג, שטראסבורג וברלין, והיה מרצה, ואחר־כך פרופסור, באוניברסיטת וינה. בשנות ה־70 וה־80 פירסם סידרה של מחקרים על גאוגראפים והיסטוריונים ערביים; כתובות של ערב הדרומית; דו״ח מפורט על סיוריו במזרח; מחקר משווה של השפות השמיות; קובץ מאמרים על סוג מיוחד של כתב־יתדות שנתגלה אז; ספר על תולדות הגאי־השריקה בערבית הדרומית; מחקרים על הכתובות בערב העתיקה, בחבש ובתדמור, כן הוציא לאור את ספרו הגדול של אל־המדאני על חצי־האי ערב ופירסם ספר על נוסחאות ספר אלדד הדני. ב־1893, עם היווסד בית המדרש לרבנים בווינה, הורה שם עברית וארמית, תנ״ך ופילוסופיה עברית של ימי הביניים. מכאן ואילך התמסר גם לחקר־המקרא, ותוצאות מחקריו בתחום זה נדפסו בספרי־השנה של בית המדרש הזה. חשובים במיוחד ״מחקרי יחזקאל״, ו״הנביאים בצורתם המקורית״, שבהם ניסה להעמיד את שרידי הנבואה שבמקרא על שיטה של מחרוזות, בעלות סימנים מיוחדים. מחרוזות אלו ניסה לגלות גם ביתר ספרי המקרא, בפרט בתהלים ובאיוב, ואף במקורות שמחוץ למקרא, כגון אוונגליונים הקדומים והקוראן. שיטתו מצאה בזמנו הד רב בספרות המדעית. במחקריו המקראיים מתגלה מילר כשמרן, והוא סוטה אך במעט מן הטכסט המקובל.
מילר השתתף בעריכת כתב־העת הווינאי למדעי־המזרח Wiener Zeitschrift für die Kunde des Morgenlandes ובו כתב בעיקר על כתובות שמיות קדומות. ב־1897/8 עמד בראש משלחת האקדמיה למדעים בווינה שיצאה לדרום־ערב, ושם נתגלו שרידי שלושה ניבים ערביים בלתי־ידועים. תוצאות המסע נתפרסמו על־ידי האקדמיה בכמה כרכים, בשם ״משלחת לדרום־ערב״, ושלושה מהם כתב מילר. ב־1898 פירסם, יחד עם נ. שלוסר, את הגדת סאראייבו המפוארת.
שנים אחדות הקדיש מילר לחקר ספר־החוקים הקדום של חמורבי, שנתגלה בראשית המאה ה־20, תירגם את תוכנו לעברית וכתב ספר יסודי עליו ועל יחסו לתורת משה (1903). מאז נתגלו מקורות נוספים, ששינו את מסקנותיו בהרבה, אך דבריו שימשו יסוד לעבודותיהם של רבים אחרים. בסוף ימיו חיבר ספר קטן על פירוש שמות הא״ב בפי אבות־הכנסיה הקדומים.
דוד צבי מילר היה קרובו של ש״י עגנון (אבי אמו של עגנון, יהודה פארב, היה דודו של מילר). כמו־כן מילר היה ידידו של פרץ סמולנסקין והשתתף ב״השחר״ בחקרי־מקרא, תלמוד ופולקלור יהודי (ביוזמתו הונף דגל שחור מעל האוניברסיטה בווינה עם מותו של סמולנסקין). אחר־כך השתתף באורח ארעי במאמרים בודדים ב״ממזרח וממערב״, ״ספרי השנה״ של סוקולוב וב״הדור״. לפני מותו קיבל מילר את תואר־האצילות ״von Deham״.
דוד צבי מילר נפטר בווינה בי״א בטבת תרע״ג, 11 בדצמבר 1912.
רוזנמן, גדליה.דוד צבי מילר. בתוך: ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה : דברי זכרונות ודברי מדע, יוצא לאור במלאות מאה שנים להולדתו של ראש בית המדרש ר׳ אריה שווארץ ז״ל על ידי תלמידי המוסד (ירושלים : הוצאת ראובן מס, תש״ו 1946), עמ׳ 25–29.
דוד צבי מילר, מגדולי המזרחנים במאה ה־19, נולד בבוצ׳אץ׳, גליציה (כיום בתחומי אוקראינה) בה׳ בתמוז תר״ח, 6 ביולי 1848. למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו, וינה, לייפציג, שטראסבורג וברלין, והיה מרצה, ואחר־כך פרופסור, באוניברסיטת וינה. בשנות ה־70 וה־80 פירסם סידרה של מחקרים על גאוגראפים והיסטוריונים ערביים; כתובות של ערב הדרומית; דו״ח מפורט על סיוריו במזרח; מחקר משווה של השפות השמיות; קובץ מאמרים על סוג מיוחד של כתב־יתדות שנתגלה אז; ספר על תולדות הגאי־השריקה בערבית הדרומית; מחקרים על הכתובות בערב העתיקה, בחבש ובתדמור, כן הוציא לאור את ספרו הגדול של אל־המדאני על חצי־האי ערב ופירסם ספר על נוסחאות ספר אלדד הדני. ב־1893, עם היווסד בית המדרש לרבנים בווינה, הורה שם עברית וארמית, תנ״ך ופילוסופיה עברית של ימי הביניים. מכאן ואילך התמסר גם לחקר־המקרא, ותוצאות מחקריו בתחום זה נדפסו בספרי־השנה של בית המדרש הזה. חשובים במיוחד ״מחקרי יחזקאל״, ו״הנביאים בצורתם המקורית״, שבהם ניסה להעמיד את שרידי הנבואה שבמקרא על שיטה של מחרוזות, בעלות סימנים מיוחדים. מחרוזות אלו ניסה לגלות גם ביתר ספרי המקרא, בפרט בתהלים ובאיוב, ואף במקורות שמחוץ למקרא, כגון אוונגליונים הקדומים והקוראן. שיטתו מצאה בזמנו הד רב בספרות המדעית. במחקריו המקראיים מתגלה מילר כשמרן, והוא סוטה אך במעט מן הטכסט המקובל.
