הזמן  : מאסף לספרות ולמדע (פטרבורג : ‫ י"ל בדפוס החשמל יוסף לוריא ושותפו, 1903־1915)
משנת 1905 יצא לאור בוילנה.
מכ"ג באלול תרס"ז (2 בספטמבר 1907) נקרא: הד הזמן.
בשנות 1911־1915 יצא שוב בשם הזמן.
הפסיק להופיע.
העורך: בן ציון כץ, מכ"ג באלול תרס"ז (2 בספטמבר 1907) - העורך פ. מרגולין.

הזמן (1903־1915) – עיתון עברי. "הזמן" נוסד ונערך על-ידי העיתונאי בן-ציון כ"ץ (1875־1958). בשנתו הראשונה הופיע בסט. פטרסבורג פעמיים בשבוע, ובסך הכל הופיעו במתכונת זו 91 גליונות. בסוף 1903 נקלע העיתון למשבר, וכ"ץ שחיפש דרך לחדשו גייס את בעל ההון היהודי יעקב אליהו ריבקין, שקיבל את האחריות הכספית להוצאתו וניהל אותו באמצעות חתנו פייבל מרגולין. ב-1904 הועבר העיתון לווילנה, ושם החל לצאת מחדש כעיתון יומי. בשנים 1907־1911נקרא שמו "הד הזמן". בצד העיתון הופיעו בשנים 1903־1905 רבעונים ספרותיים באותו שם, וב-1906 יצא במקביל אליו עיתון ביידיש בשם "די צייט". כמו כן הופיע בחסותו שבועון הילדים המשובח "החיים והטבע" (1905־1906) בעריכתו של י"ב לבנר.
השנים 1905־1906 היו שנות הזוהר של "הזמן", בהן היה העיתון העברי היומי היחיד שהופיע בסדירות בתחומי רוסיה הצארית. בתקופה זו הייתה לו מערכת רחבה של עובדים קבועים, ובתוכם הסופרים והעיתונאים י"ח טביוב, י"א טריווש, ש"ל ציטרון, הלל צייטלין, שמואל טשרנוביץ, משה בן-אליעזר, ישעיהו ברשדסקי וי"ד ברקוביץ. קשריו הטובים של כ"ץ בחוגי השלטון הרוסי הניבו הישגים עיתונאיים של ממש, ובראשם הפרסום העולמי הראשון של טיוטת החוקה הרוסית בימי מהפכת 1905, וכן פרסום "כרוז וייבורג" המרדני של נבחרי הדוּמה הרוסית, לאחר שזו פוזרה בידי הממשלה – פרסום שבעטיו נדון כ"ץ בסופו של דבר לשנת מאסר. עם זאת, בחלקיו החדשותיים והפובליציסטיים שיקף "הזמן" בעיקר את הנעשה בעולם היהודי, מתוך הבלטה מיוחדת של ענייני התנועה הציונית, בה תמך העורך נמרצות. בד בבד נהפך "הזמן" למרכז ספרותי עברי של ממש, ומשך אליו בשנותיו הראשונות קבוצת סופרים צעירים (ביניהם י"ד ברקוביץ, זלמן שניאור, יצחק קצנלסון, דבורה בארון, י"ח ברנר, א"נ גנסין) שמצאו בו אכסניה נוחה ומעודדת. הישגו הספרותי הגדול ביותר של העיתון היה פרסום הפואמה "בעיר ההריגה" של ביאליק בעקבות הפוגרום בקישינב (1903), שעורר הדים עצומים.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

ביבליוגרפיה:

• כ"ץ, בן-ציון.  על עתונים ואנשים (תל אביב : צ'ריקובר, 1983)
• שניאור, זלמן.  במערכת "הזמן" הוילנאי.  דבר, כ' בניסן תשי"ח, 10 באפריל 1958, עמ' 5, 7 <חזר ונדפס בספרו: ח. נ. ביאליק ובני דורו (תל אביב : הוצאת דביר, תשי"ח 1958), עמ' 315־322>
• שניאור, זלמן.  עוד על "הזמן" הוילנאי וסופריו.  דבר, י"ט באייר תשי"ח, 9 במאי 1958, עמ' 5; כ"ו באייר תשי"ח, 16 במאי 1958, עמ' 5, 6 <חזר ונדפס בספרו: ח. נ. ביאליק ובני דורו (תל אביב : הוצאת דביר, תשי"ח 1958), עמ' 323־331>
• שניאור, זלמן.  סופרים מן החוץ.  דבר, י"א בסיון תשי"ח, 30 במאי 1958, עמ' 5, 6 <חזר ונדפס בספרו: ח. נ. ביאליק ובני דורו (תל אביב : הוצאת דביר, תשי"ח 1958), עמ' 332־340>
  

לראש הדף