חדשות בן עזר

תל אביב, יום שישי, כ' באדר א' תשס"ה, 1 באפריל 2005

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

עוד בגיליון: געגועים לקולוניאליזם מאת פרופ' פלוץ בן-שחר

הפילהרמונית, כַּמוזיאונים, תביא רק יצירות מודרניות מתוקשרות

הפיתוי הפאוסטי למכור נשמתך למפרסם ולצְבּוֹר ממון וכוח

המיעוט הערבי בישראל. * מזרן פלוגתי. * שׁישְׁמֶה (ירוקת, במקווי מים ועל צינורות נוטפים בפרדסים). * בּוֹבְּקָאלַאך (מהאף). * סְמַארק. * סמארקָאץ' (קללה שהשתמשו בה בכנסת בתקופות שהיום מתגעגעים אליהן כאילו היו תקופות על רמה) * בית הכבוד. * "פלדה כחולה הם השמיים." * עראבֶּר. * "קום התנערה עם חלכה." * חְנְיוֹק. * יֶיקה פּוץ. * פרֵענק פָּארֵך. * פּוּסטֶמָה. * שוויצר. * שכבנית. * קאסוֹקר. * צֶלֶיְיגֶר. * פּוֹצָלָם גר שמוֹקָלינסקי (להגיד ברצף). * יהודי גלותי. * סַאבְּרֵע (צבר, בן-הארץ). * טומטום. * פּישֶׁר, פישרית. * רָשׂמי (במלעיל). * רֶזֶרבוּאָר (דוד המים על הגג). * טואלט (רהיט בחדר-השינה). * דֶמִי-סזון. * מוֹדָה. * "רכבת" (בגרבי משי). * בֶּק-אַקְס (תחת של אישה). * בּוּליבּיף (מר א. בן עזר מביא לי מביקוריו באנגליה יחד עם סטיק סבון ירדלי לגילוח). * צווישֶׁן-גאז. * גֶעפֶּעקְלד (בשר מואדם עשוי במלח סלפטר). * סניטר (תברואן). * אֶאֶה (קקה). * הצְלָצה (הפלצה). * בְּעֵינִי (במלעיל. אתה אומר לי?). * פִּישִׁיק. * קוואדראט מטר. * אחוּל-מניוּק. * קישקֶע (לצינור גינה). * קָנְדוֹן (לקונדום). * ג'ורה. * סֶפּטִינג. * בְּרָארָה. * חאררה. * איכטיול. * פרונקל. * "מברשת" (יחסי מין ללא חדירה). * יָנְתִי פָּרָזִי (להגיד ברצף). * חורני (מראשוני הפלשתינאים האותנטיים, יושבי הארץ מדורי-דורות). * פּוֹצֶבַאט. * שייגֵעץ. * שיקסֵע. * תימנקֵע. * "ארטיסט". * פּוֹפּוֹ. * "שירו שיר תודה לפתח-תקווה אימא." * טְוַואק (חישוקי עץ גמישים לסגירת תיבות תפוחי-הזהב). * דיפיניל (חומר החיטוי בנייר העטיפה של תפוחי-הזהב לייצוא). * טרה (ברוטו מינוס נטו). * טַוויל והביל פי ראסו כליל (גבוה וטיפש על כל ראשו). * לאנגר. * פּוּשְׁט. * צָצְקֶה (ילדה טובה). * פרוסטיטוטקה. * קורבֵע. * פּוילישֵע דריפקֵע. * פערצֵער. * צ'יז (הסירחון בין אצבעות הרגליים). * בֶּבְּלַאך (שעועית יבשה מבושלת. כינוי של המורה גלבוע מבית-הספר פיק"א בפתח-תקווה). * פֶּזָבֵענק. * קְשֶפּוּפּקָה או פְּשקופּקה (אשת רחוב, תגרנית, בפולנית). * גחלייץ (עולה חדש צעיר בראשית שנות המדינה, ר"ת גדודי חוץ-לארץ). * גרוֹבַּאן. * לוֹקש (גבוה). * בטִיז אל-נבִּי. * אינגליזי פיל טיזי. * קלוץ מיט אויגען. (גזע עץ עם "עיניים", כינוי לטמבל). * טַמבָּל או טֶמבֶּל (במקור טַמפָּל או טֶמפֶּל, הערבים נהגו לכנות כך בלעג את האיכרים הגרמניים במושבות ה"טמפלרים", כאשר הפֵּ"א הדגושה מתחלפת להם בְּבֵּי"ת דגושה. על פי אבא של עמוס כרמל). * פֶרַאר (עריק או משתמט מהצבא התורכי). * אֶקמֶק (לחם בתורכית, אותו ביקשו חייליה הנסוגים של תורכיה במלחמת העולם הראשונה, בארץ-ישראל). * הֶלמֶט (כובע שעם קולניאלי). * בְּרִיצֶ'ס (מכנסי רכיבה). * פרצוף "צנע" גוף "לכל" (בתקופת הצנע ומוצרי "לכל", בעיקר רהיטים). * עתודות (מילואים). * הזקן (פנחס רוטנברג, המופיע גם בתור המהנדס פוריון ברומאן "תנובה" של אביגדור המאירי, לאחר מכן יצחק שדה, אחר-כך בן-גוריון, "הגידו כן לזקן!" – ואילו שאר המנהיגים נשארו לנצח צעירים, כ"צעירי מפא"י" ושמעון פרס). * תוחעס לייקער (לא קיים בספרות העברית). * קוּס מַרְת-אבּוּכּ (ערוות הגברת אימך). * א פיינער איד (תתרחק ממנו). * חעפט א שמוּעֵס (עיתונות בעל-פה). * לוֹפַאס שֶגֶד בֶּה (שיעור בהונגרית סוסית). * בּוּקרָה פיל-מישמיש (מחר המישמיש ומיד נעלם כי עונתו קצרה. הבטחה ללא כיסוי). * בּוּלפַאס (שמן). * לֵיימֵעך (טמבל). * חושם (טמבל). * מוכרת מזון (רחב הזונה). * מוֹנדיבוֹשקֶעס (כינות הערווה). * חרצפים (אֶאֶה צף בים, כמו ב"סיר הסירים" של אלונה פרנקל, שהוא אולי ספר הילדים המצוייר העברי הנפוץ ביותר בתרגומיו לשפות העולם עם ציוריה המקוריים). * קישקוש בַּלַבּוּש (לא קיים בשירה העברית החדשה). * גיסים-לַחוֹר (שניים שנכנסו באחת, בהפרשי זמן, כמובן). * פַּייפ (מקטרת). * "בועזים" (איכרי ופרדסני המושבות). שבי לי על האֶרִי (הצעת נישואין בוטה עם א-וייטער קוק, לעת אשר הבעל יישב בכיסא-גלגלים). * אַ וייטֵער קוּק (ראייה למרחוק, של העתיד לבוא). * אָהֲבָּל. * פָּרפוּם (בושם). * תחבושת היגיינית (קְדַם-טמפקס). * בּוֹזֶ'ה מוֹיֶיה. * אינוואליד. * בית משוגעים. * מושב זקנים. * מרידֵען (טחורים של יהודי-גלותי). * א-שווערצֵער (ערב אחד טיילנו ברחובות ניו-יורק בחברת אד קוץ', שהיה ידיד של קרוב-משפחה שלנו, ושומר ראש. ג'נקינס השחור כבר היה ראש-העיר. ניגשה לקוץ' יהודייה מבוגרת והתחננה: "בבקשה ממך, תציל אותנו מהשווארצֵער!"). * בָּלֶבָּיִת. * מוּחֲרֶם (עונת ההעברה מדירה לדירה). * "צריך לצלצל פעמיים" (אם רוצים את דיירת-המישנה). * ניאָגָרה. * * "דורשת" (העז, אפשר לנחש מָה). * גִ'יפְט (רובה-ציד). * בָּטֶרִי, בטרייה (פנס-כיס, סוללה). * חַשְׁטִינָדָה (אצל יהודי בולגריה – כינוי לאוכל של אשכנזים). * נחש המכנסיים. (נחשוּ!) * איחס. * פֶעכסס. * ניגֶ'ס. * נָמֵ"ר (נודניק ממדרגה ראשונה). * בְּנֵי פנחס (מגלחי ראשי בחורות יהודיות שהתעסקו עם הבריטים בתקופת המנדאט). * גורנישט, גורנישט מיט גורנישט. * לֶמָלֶ'ה. * פרינצסקה. * שׁוֹמֶן-טוּז (לא במיוחד רזה). * רופאה מִנְתַחַת. * "טרוריסטים", "פּוֹרשִׁים" (אצ"ל ולח"י בשנות הארבעים למאה שעברה בפי אנשי ה"יישוב המאורגן" וחברי ה"הגנה"). * "יש לה השכלה גבוהה" (ציצים כמותיים מאוד). * שמונצעס. * קוּטֵרַיי. * גאנֶב (או גאנֶף). * שרלטן. * לוֹרי (מכונית-משא, משאית). * מוּש לאזֶם (לא צריך). * דחיל רַבּאכּ (בבקשה ממך).

נשלחה בסלידה ל"חדשות בן עזר", היחיד שהסכים לפרסמה

אחד בשם ניקולס קריסטוף כתב לאחרונה בעיתון "ניו-יורק טיימס" רשימה משוחדת בשם "מתגעגעים לאדם הלבן", בעקבות ביקורו-כביכול במדינה החופשית זימבָּבּוּאֶה (בעבר רודזיה). דבריו היהירים שנאמרו מנקודת מבט נוסטאלגית של משעבד-לשעבר החי עדיין בעידן האימפריאליסטי-קולוניאליסטי, התאימו כנראה מאוד לעיתון הבורגני "הארץ" (מיום 28 במרס 2005), עיתון שדווקא במאבקו בקולוניאליזם ובכיבוש הישראלי מוכיח עמידה עקבית ואמיצה הסוחפת עימה מרצון את מרבית חברי המערכת.

"אילו היה לנו סיכוי לחזור לשלטון הלבנים. היינו עושים זאת," שם קריסטוף מילים בפי סולומון דובֶה, איכר שילדו בכה מרעב כשהגיע לכפרו. "החיים אז היו קלים יותר, לפחות היה אפשר להשיג מזון ועבודה." האיכר דובה מודה שהמישטר הלבן של איאן סמית היה נורא. אבל הוא חושש שבנו בן השלוש ימות מרעב, והיה מעדיף-כביכול לעבור כל השפלה או חרפה מאשר לראות במות בנו.

איכר זקן בכפר אחר אומר כביכול לקריסטוף שזה הרעב הקשה ביותר הזכור לו בכל שנותיו, ומוסיף: "אני רוצה ששלטון האדם הלבן יחזור... גם אם לבנים דיכאו אותנו, יכולנו להשיג עבודה, ובהשוואה למצב כיום, היה אפשר להשיג דברים בזול."

ועוד מעליל אותו כריסטוף ואומר כי לכתבים זרים אסור להיכנס למדינה ששולט בה ה"דיקטטור" הזקן רוברט מוגאבה בן ה-81. קריסטוף התגנב לזימבבואה מרצונו כתייר משום שלדבריו השליט הנאור מקיים פיקוח הדוק על התקשורת ואוסר על כתבים זרים להיכנס למדינה, ואם הם נתפסים, הם צפויים לעונש מאסר של עד שנתיים. ואני שואל – וכי בישראל המצב טוב יותר? וכי הקולוניות הציוניות הנצלניות הראשונות היו טובות יותר?

בזימבבואה נרשם כיום אחד משיעורי האינפלציה הגבוהים בעולם, כ-70%, והיא סובלת ממחסור חמור במזון, דלק ומטבע זר, וכמובן תרופות, כך טוען קריסטוף. כשליש מאזרחיה בגיל העבודה חולים באיידס או שהם נשאי הווירוס. כל 15 דקות מת ילד זימבבואי מאיידס. תוחלת החיים צנחה בשל כך ב-15 השנים האחרונות מ-61 שנים ל-34 שנים. ואני שואל – מה יותר טוב, לחיות שישים ואחת שנים ברודזיה תחת שלטונו העריץ של איאן סמית או שלושים וארבע שנה בזימבבואה העצמאית תחת שלטון שחור של רוברט מוגאבה? ואת מי יש להאשים במצב אם לא את האמריקאים, שבמקום לשלוח מזון ותרופות לזימבבואה – שופכים את הדולרים שלהם על החזקת משטר הכיבוש הדורסני בעיראק שדומה לו כיום בעולם רק מישטר הכיבוש הישראלי האכזרי ברצועת עזה, בגדה המערבית וברמת הגולן.

"ממשלה שחורה וגזענית פוגעת בעמה של זימבבואה יותר מאי-פעם בעבר [הלבן, הקולוניאליסטי], והקהילה הבינלאומית מניחה למוגאבה לצאת מכך בשלום. צביעותנו עולה בחייהם של מאות זימבבואים מיד יום ביומו," מסיים קריסטוף את דברי הבלע שלו על עמה החופשי והגאה בחירותו של זימבבואה ועל מנהיגה המסור. דמגוגיה רוחצת-בניקיון-כפיהָ אמריקאית זו של אחד משרתֵי "הדוד סם", כוונתה בוטה ושקופה היא – להוכיח כי מצבו של העולם השחור באפריקה היה טוב יותר בתקופה שבה שלטו במושבותיו הבריטים, הצרפתים, הבלגים והגרמנים. אך לא! הלאה הכיבוש! ליבנו עם אחינו השחורים המתים חופשיים באיידס וברעב פוסט-קולוניאליסטיים ובלבד שלא יהיו עוד לעולם נשלטים בידי האימפריאליזם הלבן! מוטב שאלפי פלסטינים חופשים, מובטלים ורעבים ירקדו על חורבות החממות של גוש קטיף, שהיו מייצאות ירקות במיליוני דולרים, מאשר ימשיכו לעבוד אצל משעבדיהם הישראלים. ואפילו ישרור שלום נצחי באזורנו, אסור לנו להתפתות להצעת הפלסטינים להחזיר את הישראלים ומשפחותיהם לגוש קטיף בתור יזמי ומשקמי החורבן שהמיטו הם על עצמם כאשר חגגו את ניצחונם, שללו את שללם ושחטו את התרנגולות הלבנות המטילות ביצי זהב.

לסופר נידח נודע כי הוצאת חוקן-נודן עומדת להוציא לאור בימים אלה ספר חדש שייקרא בשם "30 העמודים הראשונים" ויכלול 30 עמודים ראשונים של הרומאנים החשובים ביותר, מקור ותרגום, שיצאו לאור בישראל ב-30 השנים האחרונות.

הרעיון לספר נולד לאחר שסקר שווקים מטעם חברת "שווקים מולטי-נידנודה" חשף נתון מדהים, שאמנם היה ידוע כבר קודם לכן לכמה אידיוטים והוא – 30 אחוז מקרב 3 מיליון קוראי העברית בישראל (רובן קוראות, מה לעשות, עם עובדוּת אי-אפשר להתווכח) – קוראים רק 30 עמודים ראשונים מכל רומאן וזה מספיק להם בהחלט כדי להביע דיעה על אודותיו במסיבות ליל שישי או עם חברות/ים בטלפון.

1 אחוז קורא אמנם 100 אחוז מכל רומאן אבל רק של 1 אחוז מכל הרומאנים הנדפסים מדי שנה בישראל.

סיסמת הקמפיין תהיה: "רכשת פעם פרה בשביל כוס חלב? / אז למה לך לקנות רומאן שלם בשביל 30 עמודים ראשונים! / קנה את '30 העמודים הראשונים'!"

רב-המכר יודפס בבת אחת ב-30 אלף עותקים שיחולקו מראש ל-30 הדפסות כך שכבר אחרי האלף הראשון תימכר ההדפסה השנייה, וכן הלאה, וכבר התקשרו עם מפיץ גדול שיָשים 3 ערמות ספרים בכל אחת מ-300 החנויות שלו וינפח את תדמית הרב-מכר בעודה שקר צעיר.

[אצלנו מכנים בטעות הדפסה שנייה בשם מהדורה שנייה, ולא כן. מהדורה שנייה של ספר נחשבת רק אם חלו בו שינויים מאז המהדורה הראשונה. כך מהדורה ראשונה של "אסתר ראב / כל השירים" יצאה בזב"מ בשנת 1988, אזלה, ובשנת 1994 יצאה מהדורה שנייה של הספר עם תוספת שירים שלא היו בראשונה, וממנה כבר יצאה גם הדפסה שנייה. לא תמיד מקפידות ההוצאות לציין את ההדפסות הנוספות כי חבל להן על ההוצאה הפעוטה של תיקון הפרטים בעמ' 4. כך למשל הוציאה "מסדה" במשך שנים את "אלבום נחום גוטמן" שערך א. בן עזר בכמה וכמה הדפסות (מבלי לציין שאלה כבר אינן המהדורה המקורית הראשונה שמוקפדת ומושגחת בהדפסתה), וכולן נשאו את התאריך המקורי של שנת הופעתה. כיום יוצא לאור האלבום במהדורה חדשה ומוקפדת בהוצאת "מודן"].

לאחר שמוזיאונים חשובים בישראל הורידו למרתפיהם חלק ממיטב היצירות מן העבר, בייחוד הציור הארצישראלי מתקופת "תור הזהב" של המחצית הראשונה של המאה ה-20 (כך שבקושי יש מה להראות למבקרים, לחוקרים, לתלמידים בגיל מעל גן-חובה וכיתות א'-ב', ולתיירים) – והם מקדישים את מיטב קירותיהם ואולמותיהם למֵיצגים, לציורי-קיר, לסרטי וידאו ולאמנים חיים מתוקשרים ומפליאֵי גימיקים, מהם שרלטנים, מהם מוכי שיגעון-גדלות, רובם אינם יודעים לצייר אפילו זין של חמור, וכולם כאחד מלחיצים אוצְרים –

– החליטה גם הנהלת התזמורת הפילהרמונית שמִן העונה הבאה ואילך תנוגנה בעיקר רק יצירות שנכתבו במחצית השנייה של המאה העשרים, והלאה. מי שרוצה מוסיקה קלאסית שישמע ב"קול המוסיקה" או יקנה תקליטורים עם קונצרטים של מתים.

חנויות הספרים כבר מזמן לא מציגות על מדפיהן את מרבית הקלאסיקה של הסופרים המתים, אבל למרבה המזל יש לפעמים ספרים חדשים שאפשר לקרוא אותם, כי אם הרומאן לא קריא – קשה לתעתע בקהל, ואולם הקהל הישראלי בדרך-כלל פתי מאמין לכל דבר "תרבותי", שהרי אם היה מדובר במזון, איש מ"המבינים באמנות העכשווית" לא היה מכניס לפה קקי וקקפוניה.

מזלו של האוכל הטרי שבדרך-כלל אין הבדל בינו לבין האוכל הטרי של העבר. אמנם בתנ"ך לא נזכר מיונז אבל יש נזיד-עדשים ואהרוני, שכך ודאי קראתהו אימו, שהרי לכל איש יש גם שם-חיבה(*), והקלאסיקה של האיצטומכא לא השתנתה, כי כידוע "אפשר לרמות את בנות-האדם אבל לא את בני-המעיים!"

במוזיאון ד'אורסיי שבפריס מתכוונים ללכת בעקבות אוצְרינו ולהוריד את תמונותיהם של אנרי רוסו, גוגן, ואך-גוך והמתים האחרים – למרתפים, ולהקצות את הקירות למיצגים, לווידאואים ולציורי-קיר (מריחות) של אמנים צעירים חדשים ומתוקשרים היטב שאינם יודעים לצייר אפילו זין של חמור. אפילו אותי ביקשו להצטלם לווידאו יושב בערב ערום בחצר ביתי במושבה עם הכרס המשתפלת כאבטיח בשל מאוד והביצים המתנודדות וצולה במגרפה בין גחלים קַרטושְׁקֵעס במדורה של ילדותי עם סבא חנוך יששכר ליפסקי מלודז'. שֵׁם הווידאו: "ביצי השלום ותפודי המלחמה". אם תגיעו לפריס, קיפצו לראותני צף בד'אורסיי ואל תלעגו לשומניי.

(*) מדרש תנחומא, פרשת ויקהל: "אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם. אחד מה שקוראים לו אביו ואימו. ואחד מה שקורין לו בני אדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו." – פרשה שנכתבה בהשראת השיר של זלדה.

לפני לילות אחדים חלמתי שאֵלִי חוּבֵּייקָה, "הקוֹבְּרָה", הזכור לנו מתקופת סאברה ושתילה – עולה בגרם-המדרגות הפנימי בביתנו הדו-מפלסי, הספון עץ טַיִק וַשִׁישׁ, ומנסה לאנוס את אשתי. חרף מידותיו הבריוניות וקעקוע הקוברה החקוק על זרועו השרירית – לא נרתעתי והתנפלתי עליו באגרופים שלופים. אך ברגע שהתחלתי להכותו התעוררה אשתי בצעקות וטענה שמה זה השתגעתי? שאני מכה אותה מתוך שינה!

"מה את צועקת, אני מנסה להציל אותך!" עוד הספקתי לומר לה לפני שהתעוררתי כליל מחלומי הנלוז כשאני אוסף את אגרופי מקִרבת פניה. מה לעשות? אני כבר מפחד להירדם בלילות! האם יש משהו שאוכלים שמונע חלומות זוועה כאלה?

פרופ' כללי מדופלם אודי ר. עונה: ש. זעיר היקר, בפעם הבאה אולי תניח לו לאנוס את אשתך. מקסימום היא תגיד לו שיש לה כאב ראש. וכדי שיבין אותה הגורילה מהבדיחה (בתוכנית האחרונה והמצויינת של הבי.בי.סי על הגורילות ביערות-העד של קונגו מתברר שהוא קוף מאוד עדין, צמחוני, משפחתי וזהיר, רק ששמן מאוד ומפליץ הרבה) – אתה תחלום לה בלילה שהיא צועקת לו בערבית: "וג'ע ראסי!"

ובאשר לאוכל, אני לא יודע להמליץ לך מה כן לאכול אבל יודע מה לא. אל תאכל מאכלי בשר כבדים ומתובלים, ובמיוחד סטייקים, לפני השינה, וכך לא תסבול מסיוטים בלילות.

ואולי כדאי לך לנסות לישון לפעמים עם אישה אחרת. לפחות לא תכה את אשתך.

נוהג הוא בעיתונות הכתובה שמנהלי מדורים חסרי השכלה מספקת, אשר העברית שלהם לקוייה (נחותה) – עורכים ומשנים רשימות, תגובות ומכתבים למערכת של כותבים בעלי אי.קיו, השכלה כללית (בייחוד ידע בהיסטוריה) וכושר ניסוח עברי טובים פי כמה משלהם.

"חדשות בן עזר" ישתדל להתנהג באותה צורה סאדיסטית מטומטמת בתגובות הנשלחות אליו, ורק מי שיסתכן ויציין הסכמתו במפורש, יופיע שמו המלא על דבריו המסורסים

הגיעו לידינו הגיליונות האחרונים של "חדשות בן עזר" ובסקר שערכנו בין משתמשים באי-מייל התברר לנו שהמכתב העיתי מגיע למאות נמענים, לא רק לאלה שאתה שולח להם ישירות אלא בשיטת חבר שולח לחבר, ומיום ליום מיספרם עולה ומתפשט כאש בשדה קוצים, כתבערה בכפר חרולים וכלהבה בספר קימשונים. מסעדה שהמלצת עליה עולה כפורחת ומצטטים אותך.

אנחנו לא כל כך מבינים מדוע החומר האזומטרי [אולי התכוונו – אזוטרי?] שלך מושך כי אנחנו לא כל כך מבינים אותו והוא גם מרגיז אותנו פוליטית כי אתה גם לא משתין על ישראל לא מבית ולא מחוץ, ואין בך מוסריות אוניברסאלית ואהבת לוהטת לישראל כמו בעיתון לאנשים חושבים המתחרה בך – אבל אנחנו מוכנים להיכנס איתך למשא-ומתן על מנת שתשלב במכתבך העיתי מודעות שלנו בפרסומת גלוייה (שלנו) או מוסווית (שאתה תשלב אותנו בחומר המערכתי כמו מבקר מסעדות, תיאטרון או מוסיקה), ונוכל להציע לך תמורה כספית שתפתיע אותך ואת הגברת [הכוונה למיסתורית] ותאפשר לכם חיים נוחים, נסיעות לחו"ל ודירה חדשה גדולה, מצופה שיש אסקימוסי בצפון הישן עם חנייה, מעלית, מקום לכל ספריך, ג'קוזי כפול, ושני בתי שימוש עם בִּידָנִים שכפי שהבנו מכתיבתך העכוזית הריהם חלומך הרטוב ביותר, ושלא לדבר על ארוחות-חינם במסעדות, הזמנות לתיאטראות, למרחצאות, לערבים ספרותיים, לבתי בושת ומפיבושת ואפילו אספקת "בשר טרי" ישירות הביתה לך ולגברת לפי טעמכם – דוֹק ובדוק, וד"ל (ודי לחכימא ברמיזה ולשטיא בכורמיזא).

לדעתנו ולדעת חוקרי תקשורת רבים – אפיקי הפרסום הרגילים בעיתונות ובטלוויזיה מיצו את עצמם. סף הגירוי של הקהל כל כך גבוה, שהרוב לא רואה לא קולט ולא שומע את הפרסומות ואת מודעות-הענק היקרות למיניהן. רק פרסום אישי מפה לאוזן וממייל למייל – עובד.

מר סופר נידח ענה: אין בעייה. תמורת שלושה מיליון דולר נטו, אחרי ניכוי כל המיסים – אני מוכן למכור לכם את נשמתי. מייצג אותי בנושא העוזר שלי, עו"ד וַגנֵר פּוֹיְזֵן. לא צריך גרטכן, לא מפיבושת. רק מזומן.

תודה על מילוי המשאלה, הבאת ה"גוזל", שירו של שמעון ישראלי בחדשותיך – ובאיזה עיתוי נפלא. הערב [יום שלישי האחרון] בביתנו מתקיימת סדנת כתיבה, כמידי יום ג' בערב, בהנחייתה הרגישה של הסופרת והמשוררת ש"ז. בכל פעם אנו מתבשמים מאיזו העשרה קטנה – והפעם ה"גוזל" בוודאי יקנן בביתנו, ויזכה לכל הנוצות הדרושות לחממו. ומכאן, יעוף לו ואולי, בכל זאת משהו בשירתו כן ישנה, ולו בלב אחד קטן...

העצומה להחזרת תוכניתו של בני הנדל "אקדמיה באלף" מצורפת באייקון (צלמית) בנפרד

סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים

כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא

וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"

וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול באי-מייל!

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק,

והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

או לעזור ל"חדשות בן עזר" ולשלוח אותו הלאה לכל רשימת התפוצה שלו

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו רק לאחר קבלת הכרך בדואר

לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם

המלאי טרם אזל ואפשר עדיין להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען, הכול לפי האי-מייל:

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל

הנדון: הפסקת שידור התוכנית "אקדמיה באלף" בעריכת בני הנדל

אנו הח"מ רוצים להביע אכזבה עמוקה מהפסקת התוכנית האיכותית "אקדמיה באלף", ששודרה במשך שנים ברשת א'. אנו מצטערים מאוד על פרישתו של השדרן הייחודי בני הנדל ותמהים במיוחד על כך שגם סדרות שכבר הוקלטו אינן משודרות. יתרה מזאת: סדרות ששידורן החל ושפורסמו בעיתון ובאתר רשות-השידור, נקטעו באמצע, בלי הודעה מוקדמת, הסבר, או התנצלות. אנו רואים בפעולה זו חלק מההתנכלות לתוכניות ישראל בכלל וברשת א' בפרט. "אקדמיה באלף" הייתה בעינינו פנינה בין תוכניות הרדיו והיה לה תפקיד רב-ערך בהרחבת הדעת. תוכניות מסוגה ראוי היה לעודד. אנו דורשים שההחלטה להפסיק את שידורה תישקל מחדש.

שם	כתובת

אנחנו מתכוננים לפרסם את העצומה בעיתון ויש כבר למעלה מ-400 שמות. אני מבקש מן החותמים להעביר אלי במייל את שמותיהם וכתובותיהם. רבים מעתיקים את הטופס, כותבים את שמם בתוכו ומחזירים אותו אליי. זה קצת פרימיטיבי אבל עובד היטב.

נורית 2, ת.ד. 1268
מבשרת ציון 90805
טל: 02-5343948, טל: 050-88-000-87
ozlernau@netmedia.net.il