| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 27
תל אביב, יום שלישי, ג' בניסן תשס"ה, 12 באפריל 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים
עוד בגיליון: וככה אנשקך, שיר מאת מר א. בן עזר
ארוחת צהריים טעימה ביותר ב-25 ₪ לסועד בזוג במושבה נתניה
ומופע רמזור קצר של הסופר מר אלימלך שפירא בתפקיד סנטה קלאוס
כנת חושחש או לימון מתוק לעץ השמוטי?
ההיסטוריה עשוייה מפלסטלינה
תיאוריה מהפכנית חדשה של פרופ' פלוץ בן-שחר
עשוייה לקעקע את התפיסה ההיסטורית המקובלת
בדומה לתורת היחסות של אינשטיין לפני מאה שנים בדיוק
כמו-כן הומצא מצב היסטורי חדש: עבָר נִזְנָב
מאת כתבנו המיוחד לכנס באוניברסיטת בת-שלמה רבתי: מר סופר נידח
התפיסה ההיסטורית המקובלת עשוייה "נקניק חלל-זמני" שבו לכל פרוסה יש עובי והיקף דומים פחות-או-יותר, ומדי יום או תקופה מתווספת ל"נקניק" פרוסה חדשה שווה בחשיבותה לקודמותיה. אמנם, ידיעותינו על העבר, ובייחוד על העבר הרחוק, אינן משתוות לידיעותינו על ההווה ועל העבר הקרוב, ובחלקו המרוחק של הנקניק יש חורים, ואולם ההפרש הכמותי בידע מתקזז במידת-מה על ידי חוק הפרספקטיבה, האומר כי ככל שהעבר מתרחק מאיתנו, כן יש לנו לגביו פרספקטיבה ברורה יותר, בעוד אשר את ההווה נוכל לראות בפרספקטיבה נכונה אולי רק בעתיד – שיתייחס אליו כבר כעבר.
לכך מתווספים שני כללים נוספים. האחד של אריסטו, שאמר כי לעבר יש תכונה כזו שגם האלים אינם יכולים לשנותו. וכנגדו גרשם שלום, שטען, לפחות לגבי היהדות – כי בעבר יש גם מימד אוטופי חבוי שאפשר לגלותו ולשנות באמצעותו את תמונת העבר. תולדות היהדות הם במידה רבה תולדות הצנזורה הרבנית של היהדות, ומתחת לפני התמונה הממוסדת רחשו זרמי מעמקים הרי-גורל כמו השבתאות, שתקופת זמן היא-היא היתה היהדות הלגיטימית, עד שנכשלה, ולא כאן המקום לעמוד על סיבות כישלונה. אפשר לקרוא זאת בספריו ובמחקריו של גרשם שלום, ובייחוד שני הכרכים של "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו". אכן, כל גמדי האקדמיה וקפצוניהָ גם-יחד, דוגמת פרופ' פלוץ בן-שחר, לא יצליחו לקעקע את מחקריו ומסקנותיו של גרשם שלום גם אם יקבלו פרסי ישראל ופרסי נובל על מחקריהם.
ומה בכל אלה הם חידושיו הגאוניים של פרופ' פלוץ בן-שחר? – (שבין השאר היה מועמד בזכותם השנה לפרס ישראל לפילוסופיה, חוכמת ישראל, היסטוריה תנ"ך וארכיאולוגיה גם-יחד וכנראה יקבל אותו בשנה הבאה).
הוא טוען שההיסטוריה עשוייה מפלסטלינה. כלומר, אין בה שום דבר קבוע והיא מתעצבת כל יום מחדש. אם בזמנו היתה הבחנה ברורה בין זמן לבין מרחב בהיסטוריה, בא פרופ' פלוץ בן-שחר ומוכיח כי מאז המחצית השנייה של המאה העשרים החל משתנה היחס שבין זמן למרחב בהיסטוריה. לא עוד "נקניק חלל-זמני" המתקדם בזמן ובמרחב אלא מין יצור ערטילאי עשוי מפלסטלינה או כתם צבעוני בנוזל שקוף או על גבי מסך המחשב – משהו חסר-צורה שפני השטח שלו חותרים קדימה ומתרחבים כל הזמן ואילו זנבו מאחור הולך ומתכווץ.
כי, מדי יום –
אנחנו מוקפים בפי כמה וכמה מידע אקטואלי ומעודכן מאשר היה בזמן-אמת לפני חמישים, מאה וחמישים או חמש מאות שנה – לאנשים שחיו בתקופות ההן – על אודותיהן.
ומפני שאנחנו גם מתעניינים פחות ופחות במידע מן העבר ועל אודותיו, ומתרכזים יותר ויותר בהווה, ההולך ומצטמק אמנם ככל שהוא הופך לעבר, וזאת גם אם אמצעֵי שימורו בתור עבר משוכללים כיום פי כמה וכמה ומתקרבים בהיקפם להווה-עצמו – אבל מבחינת חשיבותו והעניין שאנו מוצאים בו, ההווה המתרחק הוא בתהליך בלתי פוסק של הזְנָבָה, כלומר הצטמקות לכדי זנב.
לתהליך הזה השפעה עצומה על התרבות וההיסטוריה האנושית בכל רגע נתון, והביטוי החשוב ביותר שלו הוא ההשתקפות המיידית בתקשורת, בייחוד הטלוויזיונית (כמו בשעות האלה שבהן אנו יושבים בקמפּוּכְּס אוניברסיטת בת-שלמה רבתי ושומעים את הרצאתו של פרופ' פלוץ בן-שחר, המצולמת לשידור הערב בטלוויזיה). מושגים וממשויות כמו נצח, מורשת, תורשה, שפות, דתות, מוסר, מגיפות, אסונות, מלחמות, איומי מלחמה, ספרות, אמנויות, ועוד ועוד – כל אלה אינם מותנים עוד על ידי העבר וגם אין להסיק ממנו עליהם – אלא הם ישנם רק כאשר נחשף קיומם בהווה, קיום בו-זמני של התייחסות אליהם על-פני כדור-הארץ, בייחוד בהווה התיקשורתי, ואולם זמן קצר לאחר שהסתיימו או שהסתיים העניין התקשורתי בהם, הם נזנבים ואיש אינו מתעניין בהם עוד מחוץ לכמה היסטוריונים מהדור הישן.
מה שקוראים זיכרון אינו אלא מבצע יחצ"נות מוצלח פחות או יותר, שבדרך-כלל השפעתו פגה מיד עם תום הקמפיין, כפי שאומר הפתגם הערבי: "אילי פַאת – מַאת." מה שחלף – מת.
עכשיו אפשר לשכוח גם את מה שנאמר עד כה וללכת לצפות בטלוויזיה כדי לראות את ההיסטוריה האקטואלית הולכת ונזנבת בטרם נזנבה כליל.
וככה אנשקך
עַתָּה אַזְקִין מוּלֵךְ וְשָׁקֵט שָׁקֵט אֶמְלֹךְ בְּפִרְפּוּרֵי שְׂפָתַיִךְ בְּסוֹד
תְּפִלַּת עַרְעָר שֶׁלָּךְ, נוֹגֵעַ בְּיָשְׁרֵךְ אֲשֶׁר צָרַב בְּשָׂרִי שָׁנִים כְּרַעַל
פּוֹדֶה נַפְשֵׁךְ מֵאֲחֵרִים וּמְגָּרֵשׁ שֵׁדִים מִקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
מַפְשִׁיר זָרֻיּוֹתַיִךְ וּמְלַטֵּף לְמַכְאוֹבֵךְ עָלָיו הֻשְׁלַכְתְּ מֵרֶחֶם –
וְשָׁקֵט שָׁקֵט חֹמֶר דָּמִי, כָּבֵד כְּבַיִת, נוֹצֵר גַּבֵּךְ הַדַּל לְהוֹלִיכֵךְ
אֶל חֲגִיגַת אַחֲרוֹן חֲלוֹמוֹתַיִךְ, לְפַנְּקֵךְ, אִשָּׁה נִצְחִית, יַלְדָּה וְאֵם –
קוֹרֵא אֶת מְגִלַּת חַיַּי בַּחֲרִיצֵי פָּנַיִךְ, צְחוֹקֵךְ, בִּכְיֵךְ, קְרִיאַת
חֶמְדָּה שֶׁלָּךְ בָּהּ נִסְתַּיְּמָה מִלְחֶמֶת עֶשְׂרִים שָׁנָה בֵּין
שָׁרָשַׁי לְשָׁרָשַׁיִךְ. הַקְשִׁיבִי, טוֹב? טוֹב לִכְשֹׁל בְּיִעוּדְךָ
מֵהַשְׁלִים יִעוּד לֹא לָךְ. אִישׁ יִעוּד טִבְעוֹ כִּי יָעַשׂ
לֹא תִּפֹּל עָלָיו אַשְׁמָה. וְשָׁקֵט שָׁקֵט אֲנִי רוֹאֶה מִבַּעַד לְעֵינַיִךְ
אֶת עֵינַי פּוֹסְעוֹת אֵלַי וּמִתְקָרְבוֹת אֵלַיִךְ, כִּמְעַט אֵינֶנִּי אוֹהַבֵךְ
אֲבָל אִתָּךְ גַּם הַמְּעַט לֹא יִגָּמֵר, וְכָכָה אֲנַשְּׁקֵךְ.
אוגוסט 1973
מתוך ספר שיריו החדש של מר א. בן עזר "יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר, שירים 1955-1995" המופיע בימים אלה בהוצאת "אסטרולוג" השוכנת בכפר-סבא ליד קלמניה. הספר נמצא בכמויות של חצי עותק לחנות בממוצע, וניתן לקנותו או להזמינו בחנויות הספרים הקטנות וברשתות הגדולות במחיר 48 שקלים.
מבוקר עד ערב בערים ובמושבות
מדור חדש: בעקבות הגרגרן
א' צהריים טעימה ביותר ב-25 ₪ לסועד בזוג בנתניה
במסעדה הקטנה שבכניסה להיכל המזון של "טיב טעם" במושבה נתניה (ואולי גם בסניפים אחרים של הרשת, שקוראי הספרות העברית ודאי זוכרים כי חזונה ניטווה, והצלחתה המדהימה מול רשתות המזון הכשר נובאה – ברומאן "חנות הבשר שלי" של הפרדסן הוותיק מר א. בן עזר, שיצא לאור כבר בשנת 2001. נא לשים לב להערה למטה) – אפשר לקבל מנה אסאדו לבן בגריל במשקל 250 גרם שגם שני סועדים מתקשים לחסלה, עם תוספות נדיבות של סלט כרוב, תבשיל חצילים, טחינה וחומוס, אורז מתובל, סלט עיגולי מלפפונים טריים, פיתה טרייה, פחית שתייה, סכו"ם כפול וצלחת ריקה כדי לחלק את המנה בשניים, וכן חרדל, קטשופ ומיונז חופשי – 34 ₪. ונוספה על כך קערה ענקית של מרק היום, הפעם מרק עגבניות עם אורז ובצד שלוש פרוסות לחם כפרי ושתי כפות – 16 ₪. והרי לך ב-50 ₪ ארוחה לשניים שבקושי אפשר לסיים אותה אלא אם כן צמת שבוע לפני כן. לאדם יחיד זה פשוט יותר מדי ומומלץ לקחת רק מנה אחת.
כאן שמים לב להערה למטה: בעלי רשת "טיב טעם" לא ידעו נפשם איך להודות לפרדסן הוותיק והעשיר מר א. בן עזר, שבְּרומאן פורנו-בשר-ונקניקים שלו הצליח לנבא את הצלחתם המסחרית בדייקנות ובחוש כלכלי של איש עסקים ממולח – והם הציעו, כמחווה של רצון טוב, כי ידידו הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא, החי בסוכה דלה על גדת הירקון הדרומית סמוך למושבה – יבוא לבוש בבגדי סנטה קלאוס להדליק ערב-ערב את נרות החנוכה לקהל הרוסים היהודים וילדיהם.
הופעתו של הסופר מר אלימלך שפירא המזוקן, שאגב – דובר רוסית שוטפת אם כי קצת מליצית כי היא מתקופת טולסטוי וה"נארוֹדָנאיָה ווֹליָה" (ההליכה אל העם) – הדהימה את קהל הקונים הרוסים היהודים ואת ילדיהם התוססים אך מנומסים. הם התייחסו לסופר הזקן מר אלימלך שפירא כאל איש קדוש. כינו אותו בשם דְיָאדָה, סבא. המבוגרים נישקו את שולי גלימתו שבאדום ולבן וביקשו שיברך לא רק על נרות החנוכה כי אם גם אותם, כמו בכנסיות ובמנזרים ברוסיה. הילדים שמחו במתנות שחילק (על חשבון החנות, כמובן). ואילו הסופר מר אלימלך שפירא שמח יותר מכל על כך שגם הזבניות והקופאיות הרוסיות יהודיות ניגשו אליו והניחו לו ללטף אותן לחנוכת חג המולד. היו סביבו זבניות זהובות חומות עיניים וקופאיות שחורות שיער ובעלות עיניים ירוקות-כחולות, והעור לבן וצח אצל כולן, כמוסקבה בשלג – והסופר מר אלימלך שפירא ממש שב לתחייה והיה מדקלם להן קטעים משל טורגנייב, לֶסקוב וייבגני אונייגין בַּדיקציה של תקופתם וממשמש בהן מבעד לתחפושתו העבה – ומצנפתו האדומה עם הבונבון הלבן מזדקרת עוד קצת ועוד קצת עם כל נגיעה נוספת בִּבְשר העובדוֹת הצעירות ב"טיב טעם", שריח נקניקים ודגים מעושנים עולה ונודף מהן.
ומרוב מחיאות כפיים, נשיקות, מזמוטים קצרים ונגיעות מתחת לחצאיות בירכיים החמימות הרוסיות של הקופאיות שחורות-השיער ושל הזבניות הזהובות – כל בובות הסנטה קלאוס שהיו תלויות בחלל החנות או יושבות כקישוט בין שורות המדפים – החלו מתנועעות ברוח ורוקדות, וגם הילדים והילדות הרוסים היהודים המנומסים רקדו: "נר לי נר לי נר לי דקיק / בַּקרקוביאק נרי אדליק!" ואכלו לביבות בולבוסים מטוגנות בשומן של "דוּבֵר אַחֵר" וקינחו בסופגניות קטנות ממולאות ריבה בסגנון תאילנדי לתיירים יהודים אמריקאיים שבאים לפוקט בכריסמס. והסופר מר אלימלך שפירא, כטוב ליבו בוודקה סטוֹלִיצְ'נָיָה, פצח באידיש בשירת "די שְׁבוּעֵה", הימנון "פועלי ציון" מתקופת העלייה השנייה:
"מיר הויבען די הענד געגען מזרח און שווערען
ביי ציון, איהר פאהן, ביי איהר הייליגער ערד,
ביי אלץ וואס מיר ליעבען, וואס הייליג מיר עהרען,
ביי אונזער העלדענס צובראכענע שווֹערד!"
[תרגום בית ראשון לעברית מאת אברהם לוינסון, בעלה של רגינה, בת-דודה של דורה, אימו של מר א. בן עזר, שהלחינה את שירה המפורסם של לאה גולדברג "למרחקים מפליגות הספינות"):
"נרימה ידינו נרים ונשבענו
בדגל ציון באדמת המכורה
בכל הקדוש ויקר לכולנו
בשם גיבורים וחרבם השבורה!"]
וכשהוא מנופף בידו האחת נקניק (ממין לא-כשר) סאלאמי מוסקוֹבסקָיָה – כחרב וכשרביט מנצחים, ובשנייה בקבוק הוודקה סטוליצ'נָיָה – ניצח הסופר אלימלך שפירא על קהל הקונים הרוסים היהודים והזבניות הזהובות והקופאיות שחורות השיער על רקע יער עצי אשוח ירוקים עשויים פלסטיק עם נצנצים, כדורי זהב ופעמונים זעירים שמילאו את החנות – וגם האבאים-לילדים נגעו-מוללו בציצים של הקופאיות והזבניות יפות התואר ובעלות החזות הזקופים כנקניקיות, שגם הן חילקו ממתקים לקטנים, והסופר מר אלימלך שפירא עשה את הנקניק העבה למטֶה והחל צועד כפוף ושר בקול עבה את שירה של מירה היתומה מתוך המחזה "המכשפה" של גולדפאדן:
"יהודים רחמו, רחמו
הן ליבכם ישר, עדין
דיינים, עליי הגנו
מסילוף אמת ודין..."
וככה עלתה והגיעה שמחתו של הסופר מר אלימלך שפירא למדרגה כל-כך עילאית, עד שהסיר מעליו את כל בגדי סנטה קלאוס החמודים, ואת המצנפת האדומה עם הבונבון הלבן, שכאמור נזדקרה כפלא למגע ידיו הזקנות בירכי הזבניות הזהובות והקופאיות שחורות-השיער כולן רוסיות טריות ופחות טריות והוא נשאר רק בגאדקֵעס שלו (תחתונים ארוכים שהיו פעם לבנים) ובגופייה הלבנה ארוכת השרוולים שנצטהבה מאוד (ולא הועילה לה גם הכביסה במי הירקון) – והחל לצעוד בלי פחד בין המדפים במושבה נתניה – כמיכאל הלפרין ביפו בגוב האריות – ואחריו קהל הילדים העולזים, והוא תוקע ומכריז בקולי-קולות כי עולה הוא ירושלימה להוריד את ה"תֶרְכֶּלֶה פָּאשָׁה" (הפחה, המושל התורכי) מגדולתו... רוצה הוא להציל את הרוסים היהודים מידי הכְּנֶסת והממשלה של ה"תֶרְכֶּלֶה פָּאשָׁה", וָזִיר הפְּנים, ולהנהיג מיד נישואים אזרחיים וגיור עם עורלה! – "רק אני יכול לעשות זאת," לגם שְׁלוּק אחרון מבקבוק הסטוֹליצְ'נָיָה שלו וצעק: "אני ולא אחר! יחי הזין הציוני הרוסי הערל! – המחזק את מדינת ישראל!" – עלה על דוכן הקצבים ודרך במגפיו על סינטה וכבדים, ובהיותו תקוף שיגעון גדלות גראנדיוזי ולא מִזְרָע הפשיל מאחוריו את הגדקעס-שנצטהבו (ולא הועילה להם גם הכביסה במי הירקון) – וציווה על קהל הרוסים היהודים – הזבניות הזהובות, הקופאיות שחורות-השיער, הילדים, הילדות והסועדים – לבוא ולנשק לו את התחת... ומיד החל לרוץ הלאה בדרכו החוצה, ירושלימה.
בקושי רב עלה בידי ארבעה חברי מערכת "חדשות בן עזר" – מר סופר נסתר, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ר. ומר אהוד האופה, יחד עם מזכירת-המערכת המגּורה והמרוגזת ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ – להשיג במרוצה את הסופר מר אלימלך שפירא בדרכו ירושלימה ולהחזירו למושבה, אך הוא לא נרגע עד שתפשוהו והטבילוהו היטב בשוקת הבהמות של הקולוניה הקולוניאליסטית פרי יצירת כפיו של הקולוניאליזם הציוני העברי ליד באר המים הזכים הראשונה שחפר סבו של מר א. בן עזר, ומשם לקחוהו חזרה לצריפו הדל שעל גדת הירקון הדרומית כאשר בידו האחת הוא מנופף בחצי נקניק סאלאמי מוסקובסקָיָה [ממין לא-כשר] ובשנייה בבקבוק ריק של וודקה סטוֹליצְ'נָיָה ושר:
"מיר הויבען די הענד געגען מזרח און שווערען..."
מאיֵין לי את השכל
מר אהוד האופה שלום,
תפסיק בבקשה לאיֵין לנו את השכל בזיכרונות הפרטיים שלך. מעכשיו כל פעם שאעבור במכונית ליד דימונה אחשוב רק על כך שכאן איבדת את הבתולים שלך! – ביג דיל! – אני מקווה שלא אנסת מטיילת במצדה ולא השכבת חברת משק עין-גדי על הבצק בקערת המלוש הגדול במאפייה שלך! – מזל שאת הלחם בימינו מייצרות מכונות אוטומאטיות ולא אופים פרברטיים כמוך!
בכבוד רב,
ד"ר חיה צִ'ימָרוֹזָה (אישה שלא עשתה עדיין אפילו ביקור בתולים בדימונה).
מר סופר נידח עונה: אני מציע לך שלא לקרוא את ההמשכים הבאים של הרומאן הלא-גמור "ג'ני מלכת הנגב" כי הם עלולים באמת לגרום לך שלא תיהני יותר מאכילת לחם, אלא אם כן זה דווקא יועיל לדיאטה שלך, שוֹמֶן-תוּזָה! איזו חוצפה! אני מאחל לך שתהיי ריקה מבפנים כמו שלד בית-החולים שלא נמשכה בנייתו בדימונה! יִלְעַן אבּוכִּי! אִימְשִׁי מִן אִל "חדשות בן עזר"!
כנת חושחש או לימון מתוק לעץ השמוטי?
מר א. בן עזר היקר,
לא מתאים לנצר למשפחת פרדסנים כמוך לכתוב שחושחש שימש כנה לשמוטי. החושחש שימש כנה לאשכולית ולוולנסיה. לשמוטי השתמשו בכנת לימון מתוק, ורק כשחלה השמוטי השתמשו בחושחש לכנת-תמך.
גדעון אור
הסופר מר אלימלך שפירא, שהתפכח, עונה בשם מר א. בן עזר, הנם את שנת הצהריים שלו בצלחת עפר פריך תחת עץ בפרדס, וחולם כנראה על הדוגמנית הערומה של מר נחום גוטמן: למיטב זיכרוני השתמשו לא רק בכנוֹת הלִימֶטָה, היא הלימון המתוק, אלא גם בכנות החושחש – לנטיעת עצי השמוטי, אבל רק באדמות כבדות שעל חלקן ניטעו פרדסי פתח-תקווה. לאדמות הקלות התאים יותר הלימון המתוק, ונכון שהחושחש התאים בעיקר לאשכוליות ולוולנסיה. כנות החושחש גרמו לעץ השמוטי להניב פרי קטן יותר, להבשיל מאוחר יותר, ולקח יותר שנים לעץ להתחיל להניב פרי. ואולם כיום עברו מן העולם החושחש והלימון המתוק גם יחד, ויש יותר מעשרה סוגים של כנות עץ-הדר להרכבת זני ההדרים המבוקשים בפרדסים החדשים.
כדי לאשש את זיכרוני פתחתי חוברת נדירה "תפוחי זהב במשכיות כסף", תדפיס מירחון "המשק החקלאי", כרך י"ב, חוברת ג, ד, שבט תש"י, 1950, (כתב אותה דודו של ידידי העצלן הישן בצל העץ) – מר ברוך בן עזר (רַאבּ) (חבר "פרדס" מס' 60, כמצויין בשערה הפנימי), ליובל החמישים של "אגודת פרדס", 1900-1950, ויצאה לאור החוברת בפתח-תקווה בחנוכה תש"י, 1950.
את כנות השתילים, מספר ברוך ראב, היו מכינים מ"ווטד" (יתדות) – ייחורים מענפי עצי הלימון המתוק, שהיו נועצים אותם בערוגות המשתלה. משצמחו וגדלו ה"דינדה" (השתילים) היו מעבירים אותם לפרדס ונוטעים בשורות לתוך בורות...
רכב מזן ה"שמוטי" לא היו משיגים מאת בעלי הפרדסים, שבשום מחיר לא רצו למוכרו כדי לא לפגוע חס-ושלום בענפי עץ יקר זה. אף-על-פי-כן, השיגו רכב באמצעות גנבים מקצועיים שהיו מתגנבים בלילות לתוך הפרדסים, וכמובן ללא שיטת בֵּרוּר הרכב היו שוברים את ההרכבות הצעירות ומביאים את מקלות הרכב למכירה. משגידלו הפרדסנים-הקונים את הרכבותיהם, באו בעונה הבאה הגנבים-המוכרים, שברו וגנבו שנית את הרכב ומכרום לפרדסנים אחרים. (רכב שנגנב מדונם אחד הספיק כדי הרכבת 10-15 דונם. הגנבים שברו רק לפי הצורך בלבד, אחרת לא היו מתקיימים פרדסים).
השמירה המעולה של ה"מוגרבים" (בני מרוקו) וה"ארוונים" (בני אפגניסטן) לא הועילה, כשם שלא הועילו קירות האבן הגבוהים ועליהם שברי זכוכית מחוברים בטיח, או משוכות הצבר הגבוהות וגדרות העשויות ענפי "סדר" (שיזף) שנקשרו בחבלי "פתל" (חבלים שזורים גומא) סביב הפרדסים. אכן, רכב זן ה"שמוטי" בראשית גידולו בארצנו היה מהול בדם מאות הרוגים שנפלו בשמירתו ובגניבתו גם יחד.
כנופיות-כנופיות של גנבים ושודדים היו שורצים סביב הפרדסים, היו גונבים דנדנה (שתילים), "רוקעה" (רכב), "דאוואר" (פרד המסובב את האנטיליה בלילות), כאשר ה"סהר", העובד בהשקאה (סהר – משום היותו ער כל הלילה) התרחק קמעא מהבאר. וכן היו קונים "במשיכה" פרי בשל, בייחוד אתרוגים (קרה וסוחרי אתרוגים יהודים קנו מהגנבים את פרי האתרוגים שלהם-עצמם. וכן היו הגנבים בקיאים בהלכות אתרוג, שהיו מרכיבים פטמים מאתרוגים פסולים לכשרים חסרי פטמים, היו מתאמים באמנות רבה את החתך והיו מחברים אותם בסיכות, ורק לאחר יומיים נראה בו חתך שהשחיר). היו מקרים שגנבו בפתח-תקווה אנטיליָה שלמה (זו היתה כבר משוכללת ועשוייה ברזל). (עמ' 14-17. פרקים נוספים מעבודות הפרדס והאריזה המתוארות בחוברת יבואו בגיליונות הקרובים).
וראוי גם להמליץ על אחד הספרים היפים ביותר לתולדות הפרדסים בארץ והוא "פרדסים מספרים" של מר יצחק רוקח, שיצא במהדורה פרטית מוגבלת בהוצאת "מסדה" לפני שנים רבות, והוא אוצר בלום. בין השאר יש בו פיענוח כינויי-הלוואי שהדביקו הערבים לאיכרי פתח-תקווה, ותיאור מרבית הפרדסים החשובים בארץ-ישראל, כולל פרדס קלמניה של מר משה גרידינגר, שקרא את האחוזה על שם אביו קלמן; פרדס שאותו נטע למענו מר ברוך בן עזר (ראב), שתיכנן ובנה עבורו את קלמניה כולה. שני רומאנים של ידידי מר א. בן עזר נכתבו על רקע שלוש שנות ילדותו (1944-1947) באחוזה שהקים דודו ברוך: "לשוט בקליפת אבטיח" ו"הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון". שלושה ערוצי טלוויזיה מתחרים ביניהם על תוכנית דוקומנטארית בכיכובו של מר א. בן עזר שיספר על ספריו וילדותו על רקע קלמניה, ואולם הוא מסרב עד שלא יצלמו את התוכנית על דודתו המשוררת, גברת אסתר ראב, על רקע הבית שבו גדלה בפתח-תקווה, וכבר היו תקדימים שצילמו מתות שלא מצאו לנחוץ לצלמן בעודן חיות.
יש להם אהבה והיא תנצח!
"חדשות בן עזר" מברך את הנסיך צ'רלס ואת אשתו הטרייה קמילה פרקר-בולס לנישואיהם ומאחל להם עוזרים חירשים-אילמים ושאינם יודעי קרוא-וכתוב – כדי שלא ידליפו את חייהם האינטימיים לתקשורת ולא יכתבו עליהם ספרי טמפונים!
יום הולדת 90 לסופר עודד בורלא ב"צוותא"
ביום ראשון, 17.4.05, יתקיימו שני אירועים תחת הכותרת
"יש לו שני חרגולים שמנגנים בחצוצרות"
למלאת 90 שנה לעודד בורלא – ב"צוותא 1", אבן גבירול 30 תל אביב
בשעה 17.00 אירוע לכל המשפחה בהשתתפות דרור קרן, אלי גלפרין,
אילונה גרונוביץ-עשת, לביא זיטנר, אורית פלג, קרן פלס ועוד
בשעה 21.00 אירוע למבוגרים בהשתתפות הנ"ל + עודד בורלא, מאיר שלו, ועוד
מחיר הנחה 50 ₪ לכרטיס לאירוע לכל המשפחה ו-75 ₪ לכרטיס לאירוע למבוגרים
למי שמזדהה כקורא "חדשות בן עזר" או כחבר סומליון (סופרים ומשוררים לילדים ונוער)
להזמנות בקופה טל. 03-6950156
שתי הצגות של "מזריץ'" ב"צוותא" בחודש מאי
קוראינו ודאי זוכרים את הביקורת הנלהבת שלנו על ההצגה "מזריץ'" ב"צוותא":
"אחת ההצגות הטובות ביותר שעלו על במותינו בשנים האחרונות, לרוץ ולראות!"
("חדשות בן עזר", גיליון 23)
בחודש מאי 2005 תתקיימנה שתי הצגות נוספות של המחזה
בתאריכים 1.5.05 ו-15.5.05, בשעה 20.30 ב"צוותא" תל אביב
מחיר הנחה 55 ₪ לכרטיס למי שמזדהה כקורא "חדשות בן עזר"
או כחבר סומליון (סופרים ומשוררים לילדים ונוער)
להזמנות בקופה טל. 03-6950156
אם מתעוררת בעייה אפשר לפנות לענת או לתמי, 03-6439388
ל"חדשות בן עזר" אין שום אינטרס מסחרי או טובת הנאה בהבאת המידע לקוראיו
תזכורת לעצומה להחזרת תוכניתו של בני הנדל "אקדמיה באלף"
כל המבקשים לצרף חתימתם לעצומה להחזרת תוכניתו של בני הנדל "אקדמיה באלף"
לגל א' ב"קול ישראל" יכולים לחתום באמצעות "טופס אלקטרוני" באתר:
http://www.yairgil.com/academia-aleph/index.htm
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא
וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"
וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק,
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו רק לאחר קבלת הכרך בדואר
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר עדיין להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען, הכול לפי האי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל