| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 40
תל אביב, יום שישי, י"ח באייר תשס"ה, 27 במאי 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
עוד בגיליון: "לאב" מאת אסתר ראב
"בפחדך פן הולכת את" ו"בפתח-תקווה אחרת" מאת אהוד בן עזר
תגובות נוספות על ספר השירים "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
א. הכהן וא. זיטנר בצוותא (6.6): "ירושלים בזמר העברי בתקופת המנדט"
גיליון מיוחד: ל"ג בעומר של משפחת בן עזר
את ליל הסדר האחרון בחייו, בפסח תש"ח, 1948, חגג ר' יהודה רַאבּ (בן עזר) כמנהגו, כשהוא מסב אל השולחן בראש משפחתו – הבנים, הכלות, הנכסים והנינים – בביתו שברחוב ביל"ו בפתח-תקווה. אך הפעם הזאת שינה ממנהגו: הוא קם ממקומו, כפוף מעט, חבוש בירמולקה השחורה, נאחז בשולחן בשתי ידיו, עיניו הכחולות-עדיין הבריקו וקולו רעד.
"אני בטוח," – החל מדבר יידיש, כשהוא נרגש מאוד – "שזהו הסדר האחרון שאני איתכם. לא אשב עוד איתכם, ואתם – תשמרו על התכנסות המשפחה גם בשנם הבאות."
אחר-כך אמר: "זכות גדולה היתה לי שאני, שזכיתי לחרוש את התלם הראשון באדמת מֶלַבֶּס ולראות בהיווסדה של המושבה העברית הראשונה, זוכה לשמוע באחרית ימיי על הקמתה של המדינה."
וכאן צעק בקול רם, ובעברית: "חלום חיי התגשם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תחי מדינת ישראל!
גם לאחר כארבעים שנה זכרו בני-משפחתו את התרגשותו הבלתי-רגילה במעמד ההוא ואת הרגשתם הברורה, כי זה אכן הסדר האחרון שעיניהם תחזינה בו, ב"זֵיידה", וכי עדים הם לפרידתו הקרובה מהם לעולם.
כעבור שבועות אחדים, בל"ג בעומר של שנת תש"ח, 1948, בראשיתה של מלחמת העצמאות, כאשר עצם ר' יהודה ראב את עיניו בביתו – בית-רעפים מרובע בן קומה אחת, עטור ברושים ועצי-זית – נשלח מעגל-חיים של כתשעים שנה מיום היוולדו בהונגריה בשנת תרי"ח, 1858 – מעגל של שבעים ושלוש שנה בדיוק למן היום שבו יצא עם משפחתו מהונגריה בדרך לארץ-ישראל – ומעגל של כשבעים שנה מיום עלייתו על אדמת פתח-תקווה, בראשית שנת תרל"ט, שלהי שנת 1878, – והוא היחיד מכל מייסדיה שהאריך ימים וזכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח (אף שכבר לא מיהר למקלט בשעת האזעקות מפני פצצות המטוסים המצריים שנפלו על ערינו ועל בתינו), ורק אז נחה דעתו ושקע בתרדמת-הנצח.
בטרם יאבד את הכרתו למשך שעות, עדיין הקפיד לצעוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אֵחוֹד!" כששתיים מבקשת נפשו: למות על מיטתו בישיבה, זקוף, כגבר (זו מורשת הכבוד ההונגרי), – ולהוציא את נשמתו ב"אחד".
לאחר שקבע ד"ר בכרך את מותו, באו אנשי חברה קדישא והורידוהו על הרצפה, הדליקו שני נרות וכיסוהו בסדין, ובניו ונכדיו הבוגרים עומדים סביבו.
הראשון מאנשי המושבה שהגיע לשמע הידיעה על מותו היה ראש שומריה במשך שנים רבות, ר' אברהם שפירא, הלוא הוא שֵׁיח' איבּרהים מִיכוּ בפי השכנים הערבים, וותיקי המושבה. הוא נכנס בדלת הגבוהה, החומה, הנפתחת אל מרפסת צפונית, שהיתה מקורה בשבכת-עץ צבועה ירוק וגזורה כתחרה, הזדקף בעמידת-דום חיילית, הצדיע למת ואמר: "זהו השומר הראשון, מורי ורבי! ומי שאומר אחרת, הוא שקרן!"
הוא מעולם לא חזר על דבריו אלה.
ההלוויה יצאה למחרת, יום שישי, י"ט באייר תש"ח, 28 במאי 1948, מביתו של ר' יהודה ראב ברחוב ביל"ו, עברה לאורך רחוב חובבי-ציון, בית-הכנסת הגדול, שם היה מושבו בכותל-המזרח, חלפה על פני כיכר המייסדים, שבה נמצאה אז עדיין הבאר הראשונה שחפר באדמת המושבה (וטרם סתמוה וכיסוה בבטון), והגיעה עד לראש גבעת העדשים, היא דהרת אל-עדשׂ, בית הקברות של המושבה מראשיתה, (הקרוי כיום סגולה), שם נכרה קברו לא רחוק ממצבות אשתו לאה ובתו-בכורתו ציפורה, שמתה בשנת 1891 בהיותה בת שש בלבד. (והיא דודתו של אהוד בן עזר, שנפטרה 45 שנה לפני היוולדו).
במסע ההלוויה לא שלט עצב על מותו של ר' יהודה ראב. באוויר היה תלוי עצב כבד פי כמה על חיילים ואזרחים, מגיניה של המדינה בת השבועיים, ותושביה, שנהרגו מדי יום, ושמותיהם התנוססו במסגרות שחורות. בליבות המלווים בוודאי פיכתה התחושה: הלוואי שכל אחד מן הנופלים, צעירים ברובם, ואלה העתידים ליפול, היה זוכה להשלים מעגל חיים שבע ימים ומעשים כמו ר' יהודה ראב מפתח-תקווה – חורש בארה, שומרה וחורש תלמה הראשון.
(כיום נותרו בני הדור השלישי למשפחת ראב בן עזר – נכדיו ונכדותיו של ר' יהודה ראב וצאצאיהם. אבותיהם, בני הדורות הקודמים – קבורים לידו ובסביבתו; ומדי יום השנה למותו, בל"ג בעומר, אחר-הצהריים – מתאספים בני-המשפחה ליד קברו, הולכים ממצבה למצבה, בהן גם מצבת בתו המשוררת אסתר ראב, אומרים "קדיש", חליפות – הגברים והנשים של המשפחה, מניחים זרי פרחים, קוראים משיריה של אסתר ומן "התלם הראשון", ומסיימים מאוחר יותר במסיבה משפחתית רבת משתתפים יחד עם התינוקות בגן-ביתו של ע. בן עזר).
בעקבות "התלם הראשון, זיכרונות 1930-1862" מאת יהודה ראב (בן עזר), נרשמו בידי בנו בנימין בן עזר (ראב), מבוא ג' קרסל, אחרית דבר מאת אהוד בן עזר, הספרייה הציונית, ירושלים, תשמ"ח, 1988. הביא לדפוס: ראובן אשל. הפצה: מוסד ביאליק. מהדורה חדשה זו כוללת את המהדורה הראשונה של הספר, שיצא לאור בשנת תשט"ז, 1956, בהוצאת מ' ניומן והספרייה הציונית.
אסתר ראב
לָאָב
במלאת חמישים שנה לעלותו על אדמת פתח-תקווה
בְּרוּכוֹת הַיָּדַיִם
אֲשֶׁר זָרְעוּ
בְּבָקְרֵי-חֹרֶף,
לְאִוְשַׁת זַרְזִירִים עָטִים –
שַׁדְמוֹת חַמְרָה אֲדֻמּוֹת;
אֲשֶׁר הִבְרִיכוּ הַגֶּפֶן בַּעֲנָוָה
וְשָׁתְלוּ אֶקַלִיפְּטִים כְּדִגְלֵי נִיחוֹחַ
עַל מֵי יַרְקוֹן;
אֲשֶׁר רִסְּנוּ הַסּוּס
וְהִצְמִידוּ רוֹבֶה לַלֶּחִי
לְגָרֵשׁ אוֹיֵב מֵעַל סֻכָּה דַלָּה,
סֻכַּת-שְׁלוֹמִים מוֹלֶכֶת
עֲלֵי חוֹלוֹת וְיַמְבּוּט;
וּבְעַיִן יְרֻקָּה עַזָּה
יְפַקֵּח עַל הָאֶפְרוֹחִים:
דוּנַמִּים רַכִּים זְרוּעֵי כַרְשִׁינָה
וּשְׁוָרִים מִסְפָּר רוֹבְצִים בְּמֵי-בִצָּה...
חוֹרֵש הַתֶּלֶם עַל אַף הַמִּדְבָּר
בּוֹקֵע רִאשׁוֹן בְּאַדְמַת-בְּתוּלָה:
בְּרוּכוֹת הַיָּדָיִם!
אוקטובר 1928
אהוד בן עזר
שני שירים מתוך "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
בפחדֵך פן הולכת אַת
בְּפַחַדֵךְ פֶּן הוֹלֶכֶת אַתְּ לְמָקוֹם אֲשֶׁר כָּל בָּאָיו
לֹא יְשׁוּבוּן הִפְקַדְתְּ בְּיָדִי מַזְמֵרָה שְׁחֹרָה.
זָמַרְתִּי בָּהּ אֶת הַגְּפָנִים בְּכַרְמוֹ שֶּל אַבָּא.
רְאוּיָה הִיא לְמִשְׁמֶרֶת בְּמוֹזֵיאוֹן הַמּוֹשָׁבָה.
כָּבוֹד גָּדוֹל אֶעֱשֶׂה לָכֶם בְּמוֹתִי. לִי תִּהְיֶה
לְוָיָה מְכֻבֶּדֶת. אוֹתִי גְּבָרִים עֲדַיִן אוֹהֲבִים. נָשִׁים
מְקַנְּאוֹת בִּי. אָמַרְתִּי לוֹ: "הִזָּהֵר,
אֲנִי טוֹרֶפֶת גְּבָרִים." אָמַר לִי: "אוֹתִי לֹא טוֹרְפִים
בְּקַלּוּת." אִלְמָלֵא אוֹיְבַי לֹא הִלְבִּין שְׂעָרִי.
אֵינֶנִּי יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת. הַנֹּעַר מִתְנַכֵּל לִי.
אֵינְךָ רוֹצֶה לְהָבִין. לְךָ אֹפִי פּוֹלָנִי.
שָׁבַרְתָּ אֶת לִבִּי בִּשְׁגִיאוֹת חַיֶּיךָ. מַדּוּעַ
הָלַכְתָּ בְּדַרְכִּי? תֹּאכַל תַּפּוּחַ. מֻתָּר לְךָ לְהַקְדִּישׁ
שָׁעָה לְדוֹדָה זְקֵנָה. עַל מַצֵּבָתִי תַּחֲרֹט:
"מָתְקוּ לִי רִגְבֵי עֲפָרֵךְ, מוֹלֶדֶת –
כַּאֲשֶׁר מָתְקוּ לִי עֲנְנֵי-שָׁמַיִךְ – "
רְצוֹנִי בְּמָקוֹם לְיַד אָבִיךָ. הִזָּהֵר, הָאֲוִיר
בִּטְרַקְלִינֵי סִפְרוּת סָמִיךְ הוּא וּמֻרְעָל.
קַח אִשָּׁה טוֹבָה וּמָא תְּשׁוּף אִנָאר מִן טִיזְהָא. אַל
תִתְעַצֵּב. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סִדּוּרִים אַחֲרוֹנִים. אֲנִי
הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.
ינואר 1973
"וּמָא תְּשׁוּף אִנָאר מִן טִיזְהָא": "ואל תִראה את האור (האש) מעכוזה" – אִמרה עממית ערבית המזהירה ולועגת למי שרואה את האור (העולם) מבעד לנקב העכוז של אשתו, ואותה שמעתי מפי דודתי אסתר.
בפתח תקווה אחרת
מָה נִשְׁאָר מִמִּשְׁפַּחַת בֶּן עֵזֶר? הָאֲוִיר בַּמָּקוֹם
שָׁם עָמְדוּ בָּתֵיהֶם. רֵיחַ פְּרִיחָה בְּפַרְדֵּסִים שֶׁאֵינָם
שֶׁלָּהֶם. יְרֻשַּׁת מֵאָה שָׁנִים שֶׁל חַמְסִין בְּעוֹרְקֵי
נִינֵיהֶם. חֻפַּת עֲנָנִים מִדֵּי חֹרֶף עַל תֶּלֶם רִאשׁוֹן
בְּפֶתַח תִּקְוָה אַחֶרֶת. רְחוֹב מְיַסְּדִים בְּגִבְעָה
קַדִּישָׁא. גַּרְגְּרֵי חוֹל שֶׁהָיוּ מִדְרָךְ לִפְסִיעָתָם
בְּאַדְמַת חוֹרְזָרְזוּר. בּוֹץ שֶׁלָּשׁוּ רַגְלֵיהֶם בְּפַרְדֵּס
בָּחַרִיָּה. קָטִיף מֻקְדָּם שֶׁנִּקְטְפוּ בּוֹ עִם הַיַּרְקוֹן
שֶׁבְּלִבָּם. פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם בְּקַרְקַע מְלֶבֶּס. חֲלַל
הַבְּאֵר שֶׁחָפְרוּ בַּאֲחֻזַּת קָאסָאר. תרל"ח תְּפִלּוֹת
שֶׁמִּלְמְלוּ בְּנַחֲלַת טָאיָאן. הֵדֵי יְרִיּוֹתֵיהֶם
בְּקַרְקַע אַבּו-קִישְׁק. אוֹפַנֵּי כִּרְכַּרְתָּם
בְּאַדְמַת מִיר. מִזְרָחָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל.
נַרְקִיסִים שֶׁרָאוּ בַּבִּצָּה. רֵיח יַסְמִין בּוֹ נָגְעוּ יְדֵיהֶם.
דָּמָם הַמַּאדְיָארִי. קֶמֶט מִצְחָם שֶׁהִשְׁחִים בַּחַמָּה. שָׁרְשֵׁי עֵצִים
שֶׁנָטְעוּ וְשָׁחָה צַמַּרְתָּם בָּרוּחַ. אָפְיָם הָרַךְ, לִבָּם הָעִקֵּשׁ.
מָאלַארְיָה. יָשְׁרָם. פֵּרוּרֵי אַהֲבָה בְּמִשְׁעוֹלֵי הֶעָפָר.
מוֹשָׁבָה קְטַנָּה שֶׁל מַצֵּבוֹת בְּצֵל פַּרְדֵּסִים. אֵל
מָלֵא רַחֲמִים שֶׁל אִכָּרִים. מִשְׁפַּחַת רַאבּ שֶׁל
זִכְרוֹנוֹת. אֵהוּד בֶּן עֵזֶר שֶׁל מִלִּים.
ינואר 1973
חדשות לודז' והסביבה
מאת סופר נידח
עתה אפשר לגלות כי הסיבה להפסקה הזמנית בהופעת מכתבנו העיתי "חדשות בן עזר" לא היתה הסתבכות עם שלטונות המס וגם לא הזמנת מומחים מחו"ל לשם שידרוג מערכת המחשבים שלנו, אלא המסע הפרטי שערך מר א. בן עזר במשך שבועיים בפולניה בחברת רעייתו יהודית וזוג חבריהם הנאמנים הדסה ויגאל וישליצקי (שמוצא משפחותיהם מפולין).
המסע בן 2,880 הקילומטרים החל בברלין, במכונית שבה נהג כל הזמן יגאל – בקו פוזן, ביאליסטוק (שם נולד אביה של יהודית), טרבלינקה, וארשה (שם נולדו יהודית ואימה), לודז' (מבטאים – ווּדג'. שם נולדה אימו של אהוד), קראקוב, אושוויץ-בירקנאו, זָקוּפָּנֶה, וְרוֹצְלָב וחזרה דרך ברלין.
מר א. בן עזר שב עם יומן-מחברת בן שמונים עמודים שכתב בלילות ומוקדם בבקרים במשך המסע הפרטי, ועתה הוא עסוק בהקלדתו ובהרחבתו בעקבות החומר הרב שראה, אסף וקרא. בבוא היום יפורסם בהמשכים "פולניה בלי יהודים, יומן מסע" ב"חדשות בן עזר", ועד אז אולי תחול הפסקה גדולה מהרגיל בין גיליון לגיליון כי מר א. בן עזר שקוע יום ולילה בכתיבה ועושה הפסקות רק לצורך אכילה, שינה, צרכים גופניים וצפייה בפרקים המוקלטים שהחסיר ובאלה הבאים אחריהם בטלנובלה "האסירה" (לה פריסוניירה) בכיכובה של השחקנית האהובה עליו גבריאלה ספאניק, וצוותה הנהדר.
תגובות נוספות על ספר השירים
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
ספר שיריך מסב לי חוויה ספרותית מהנה. אחדים מהשירים האלה אני מכיר כאשר פורסמו בעיתונים, אבל את רוב השירים אני קורא עתה לראשונה, ואני נרגש.
ששון סומך
*
5.5.05. מתוך מכתב של פרופ' ששון סומך, חתן פרס ישראל במזרחנות 2005, חוקר ספרות ערבית בעל שם עולמי ומתרגם שירה ערבית לעברית.
*
אהוד היקר,
שמחתי מאוד כשקיבלתי אתמול את ספר השירים שלך. ראיתי שם שירים מלפני עשרות שנים ושירים מהזמן האחרון. פירוש הדבר, שבמקביל לעיסוק המרכזי שלך כתיבת פרוזה – כתבת כל הזמן שירה. ממש מרגש. אני מאחל לך שהספר יגיע לידיים רבות ככל האפשר. לצערי אינני יכול לסייע בכך עכשיו, אבל אני בטוח שזה יקרה גם בלעדיי.
שלך,
זיסי סתוי
*
9.5.05. מתוך מכתב של זיסי סתוי, שערך במשך עשרות שנים את המוסף לספרות של "ידיעות אחרונות" ולפני כן וגם במקביל תוכניות לספרות ב"קול ישראל" וב"גלי צה"ל" וכן אנתולוגיות של ספרות עברית.
*
...הספר מרגש, ויש בו גם הרבה חן ומרץ.
שלך
דן
*
18.5.05. מתוך מכתב של הסופר דן צלקה.
*
זַלִי גורביץ' ישב איתנו לפני שבוע ואני רצתי להביא "בְּפחדֵך פֶּן הוֹלֶכֶת אַת" שֶׁזַלִי קרא לנו בקול רם. שיר גדול. היא כל-כך שם, הגיבורה שלך, ורק עבור השבירה נפלאה בסיומת הייתי יושב במחנך. אבל דברים בוטים ומפתיעים אני מוצא לכל אורך הספר. "חיוך של אמיר גלבוע" מזכיר לי פגישה משלי בקו מהאוניברסיטה [של תל-אביב, כנראה], ופעם אחרת שראיתי אותו דרך החלון [של האוטובוס, כנראה].
יש ריח טרי של שירה גם בשירים המוקדמים.
שלך,
הרולד
*
20.5.05. מתוך מכתב של הרולד שימל, משורר ומתרגם מעולה של שירה עברית לאנגלית. תירגם גם מיבחר משיריה של אסתר ראב לאנגלית, שיצאו לאור בהוצאת איביס, ירושלים, בשנת 2002]
*
לאהוד בן עזר שלום רב,
ספר השירים "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" הגיע אליי בדואר היום. אני מודה לך עליו ועל הקדשתך ומברכת אותך להופעתו.
הספקתי לעיין עיון ראשון בחלק מן השירים, ואהבתי אותם. שירים בלתי שגרתיים, צריך לחזור ולקרוא כל שיר שוב ושוב כדי להעמיק בו. כך השיר "הוא אהב את תבשיליה" המעיד על מורכבות היחסים שבינו לבינה, וכך שיריך על "משפחה עצובה של זיכרונות", כשאסתר ראב ברקע שלהם, כך אני מניחה: "בשם כל אוהביה האילמים".
קראתי גם את "רקוויאם לרבין" וגם את "שירים לילדים", שחלקם, למעשה, שירים לגדולים בתחפושת של חרוזים קלים על דברים כבדים.
תודה, תודה.
בברכת ידידות,
נורית גוברין
*
26.5.05. מתוך מכתב של פרופ' נורית גוברין מאוניברסיטת תל-אביב. פרופ' גוברין היא אחד החוקרים החשובים ביותר של הספרות העברית ותולדותיה בעת החדשה וגם משלמת מחיר על כך שאינה נכנעת לאופנות ולמיגדרים חדשים-לבקרים בתחום המחקר הספרותי.
*
תודה, אהוד, ספר השירים הגיע. רובו שירים ישנים שנכתבו מזמן. בוא נגיד שעשית בחירה טובה כשבחרת בפרוזה והנחת לשירה.
התערות מהירה בארצנו אוכלת יושביה.
אלישע
*
26.5.05. מתוך מכתב של הסופר אלישע פ. – הראשון שמחמיא לפרוזה של מר א. בן עזר בתגובה לספר שיריו. מרבית התגובות האחרות, בעל-פה, היו: "חבל שפנית לפרוזה כי אם היית ממשיך בשירה אולי היית מצליח יותר..."
*
מר א. בן עזר הנכבד,
אתה זוכר לילה אחד שבו אירחתי אותך לישון בקיבוץ [...] בערבה, כאשר באת להרצות בפנינו מטעם ועדת התרבות של הקיבוצים? [ראה מכתבה ב"חדשות בן עזר", גיליון מס' 8]. הייתי נערה צעירה ושמנמונת, חיילת בנח"ל, אתה זוכר ודאי את החצ'קונים שלי, שמאוד בערו לי! אני הריתי לך וילדתי בקיבוץ את בטי וכל חיי נהרסו ואתה נעלמת ואפילו לא שאלת עליי ואני לא רציתי לכפות את עצמיותי עליך כי אם שכחת אותי, אשכח אותך אשכחי. ולא הייתי כותבת אלמלא בטי שלי, בתי היחידה, שהיא כבר גרושה ואם לילד קטן, גיא, סיפרה לי שהחלה לעבוד בפרדס שלך בתור שפחה שמנקה תפוחי-זהב, ואני זוכרת איך ניסית להתחיל עם כל בחורה שחשבת שיש לך סיכוי אצלה בביקור הקצר שלך אצלנו בקיבוץ ואני חוששת מגילוי עריות שלך עם בתך-בִּתי בֶּטִי והמחשבה על כך שאתה תשכב עם בתך-בתי טורקת שינה מעיניי, מה עוד שאתה מתאר זאת בפירוש בספר השירים החדש שלך:
אָסַפְתִּי כָּל חִיּוּךְ שֶׁנִּתְפָּרֵט מֵאַנְחוֹתַיִךְ
וְכָל גֻּמָּה שֶׁל חֹם נָשַׁקְתִּי בְּגוּפֵךְ.
עֵת נִמְנַמְתְּ בִּזְרוֹעוֹתַי וְרֵיח תִּינוֹקוֹת רַכִּים שְׂפָתַיִךְ
הָיִיתִי אָב לָךְ שֶׁיָּדַע בְּשָׂרֵךְ. שֶׁקֶט, אַל תִּתְעוֹרְרִי
שְׁאַפְתָּנִית קְטַנָּה, אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת סְגֹר נַפְשֵׁךְ
כִּי בִּבְגָדַיִךְ אַחֵרָה אַתְּ, בַּת קָרָה,
וככה עכשיו כבר לא תוכל להתכחש לאבהותך! תפסתי אותך! יש לך נשמה של מגלה עריות סדרתי וכל השימוש באצטלה של ספרות הוא רק קָמוֹפְלָג' מחוכם לנטיות הפדרסטיות שלך!
זאת אני,
הרוצחת אותך במחשבותיה לילה-לילה,
אֲגָנָה וַגְנֵר
*
סופר נידח מעיר: גברת אגנה וגנר היא אישה מתוסבכת שנוטה לפנטזיות שונות ומשונות. דמותה מככבת בכמה מיצירות הפרוזה של מר א. בן עזר, והיא מנהלת נגדו שנים אחדות ברבנות הראשית משפט דיבה והוכחת אבהות גם-יחד.
לכל ידידינו שלום
ביום ירושלים ה-6 ביוני, יום שני, בשעה 20:30
נחזור ונקיים בצוותא את המופע הראשון בסדרה שלנו
"ירושלים בזמר העברי בתקופת המנדט"
נשמח לפגוש אתכם שוב
אורה זיטנר ואליהו הכהן
כרטיסים במחיר 60 ש"ח ניתן לרכוש בקופת צוותא
ובטלפון 03-6950156 (נא להזכיר מודעה זו)
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא
וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"
וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו רק לאחר קבלת הכרך בדואר
וגם את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר עדיין להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען, הכול לפי האי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל