| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 47
תל אביב, יום שלישי, י"ד בסיון תשס"ה, 21 ביוני 2005
היום הארוך ביותר בשנה
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
עוד בגיליון: אצל שז"ר בבית הנשיא
נצפתה תופעת נגיף-שקר באקדמיה הישראלית
סמי מיכאל: שירים שקראתי ביום שבת
פרפטואום מובילֶה של הפולפה
תגובות בעקבות חידושים בסוגיית ההפלצות בטיסות
מהומות בווארשה: מי יקרא ראשון את יומן פולין של מר סופר נידח?
עוד על דן צלקה (ואסתר ראב)
מאת אהוד בן עזר
באחד מפרקי "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של דודתי המשוררת אסתר ראב, אני מוצא:
מדי פעם מבקרת אסתר למשך יום או יומיים בתל-אביב. היא נוהגת להתאכסן במלון "ריביירה" בפינת אלנבי-הירקון, שהיה פעם ביתו של אוסישקין. בעיני אסתר יש לאזור הזוהַר של פעם, והיא אינה שמה לב לזונות המסתובבות למטה.
אל המרפסת הפינתית של חדרה בקומה השנייה, הפונה לים, אני מביא את דן צלקה, שמתרשם מאוד ממנה ומשירתה, ולימים מספר על אותה פגישה:
פגשתי את אסתר ראב בשנת 1971, יחד עם אהוד בן עזר, במלון "ריביירה", מלון שנמצא בפינת הירקון-אלנבי, קרוב לשפת-הים. זהו מלון, שתוכנן כפי הנראה לפי הכלל שביאליק ביקש מהארכיטקט שלו לנקוט: שיהיה מזרחי מבחוץ, ובפנים קומפורט מערבי. המלון נראה נאה למדי. בחוץ קשתות ולוג'ה חצי-מזרחית חצי-איטלקית. מלון נחמד.
ישבנו על המרפסת. מה שאמרה לי זורה אולי אור על שירתה. קודם כל, כדי לאפיין את ארץ-ישראל של שנות העשרים, היא אמרה: "האם ישבת פעם בשדה והתבוננת בסרט קולנוע? ככה זה היה פעם. שדה גדול, הכול ריק, שיחים, עננים, לילה... ורק על פיסת בד קטנה הוקרן משהו, אנשים, חיים מסויימים." היא דיברה על כך זמן רב, וזאת היא שבחרה את הנושא.
דבר שני ששמתי אליו לב, היה שהיא הסתכלה בסקרנות רבה בגברים הצעירים שנכנסו להול ולקפה של המלון.
דבר שלישי: אהוד סיפר לה, כנראה, שהגעתי לכאן לא מזמן, והיא הביעה דאגה והסתכלה בי בתשומת-לב. היא בחנה אותי – האם אני יכול להסתדר במקום כה קשה? היא ראתה את החברה שלנו כחברה קשה מכל הבחינות, קשה לחיות כאן, קשה לשלוט, קשה להשיג דברים, צריך להיות מומחה גדול להתקיים, להישרד.
(אהוד בן עזר: "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב, עם עובד, 1998, עמ' 527-528. המקור: דן צלקה: "משוררת שיש בשירתה משהו חד ואפל", דברים על אסתר ראב ב"קול ישראל", ערכה הדסה וולמן, וכן – "אפיריון" 12, ת"א, חורף 1988-1989).
דן עצמו אולי לא ייחס חשיבות לסיפור הכמוס שנמצא מאחורי שורות פשוטות-לכאורה אלה, ואולי ייחס, אך מתוך נימוס השאירו כמוס.
אסתר ראה לא אהבה פולנים. את כל הפגמים שבאישיותי, למשל, ייחסה למוצאה הפולני של אימי, שהרי לא ייתכן שרכשתי אותם מאחיה האהוב, הוא אבי.
אם איני טועה הכנתי לכך את דן.
מצד שני, אסתר אהבה גברים נאים. אותם מתי-מעט שקראו את הביוגראפיה שלה עד תומה פגשו שם את פרשת אהבתה החד-צדדית והמופלאה לראובן שוהם הצעיר.
מה קורה אפוא, במהלך חייה, כאשר היא פוגשת גבר צעיר ונאה אבל ממוצא פולני?
בדרך-כלל הוא מקבל חנינה. גבריותו הנאה מכסה על הפגם של פולניותו. וכך אירע בפגישה החד-פעמית שלה עם דן. הוא הצליח להקסים אותה. ואם אינני טועה, שנינו ראינו בכך סוג של ניצחון נדיב על דיעותיה הקדומות של הגברת דודתי.
*
זאת ועוד, מה היו הסיבות לקרע שבין דן לתמוז? על כך שמענו מאחד העדים לאותה תקופה כי כאשר סיים תמוז לכתוב את הרומאן "בסוף מערב" הוא נתן את כתב-היד לקריאה לדן, שעימו היה מיודד מאוד. דן השיב לו את כתב-היד ואמר עליו דברים טובים. גם זה חלק מהנימוס של דן. הוא לא היה אומר לך בפירוש שמשהו לא מצא חן בעיניו ביצירה שלך, אלא רק מציע ברמז שאולי היה אפשר גם אחרת, וכדומה.
כאשר הספר יצא לאור, כתב עליו דן ביקורת במוסף הספרותי של עיתון "מעריב", ולא התפעל ממנו באותה מידה שהיתה זכורה לתמוז משיחתם בעל-פה בעקבות כתב-היד.
על כך תמוז כעס מאוד וכך נבעה הקרע ביניהם. אני מכיר כמה וכמה סופרים שהם אנשים נפלאים, תענוג להיפגש איתם ולשוחח, אבל כאשר מופיע ספר חדש שלהם, הם נתקפים סוג של שיגעון-סופרים שגורם להם לראות אפילו את ידידיהם הקרובים כבוגדים. עד היום אזכורה דברי אחד מהם, אחרי שלא כתבתי או כתבתי ללא התפעלות יתירה, על ספרו החדש: "אחיי בגדו בי כמו נחל!"
ועוד תיקון קטן. בסיומת מכתבו האחרון של דן אליי צ"ל שלך ולא שחל כפי שכתבתי בטעות בשעה מאוד מאוחרת בלילה.
הרצפלד: "אני יודע שלכם אין זמן, לי יש זמן!"
אצל שז"ר בבית הנשיא
מר סופר נידח העתיק מיומנו של מר א. בן עזר:
16.11.72. י' בכסלו תשל"ג. יום חמישי. בבוקר נסעתי במונית מיוחדת מתל אביב עם דב חומסקי, עזריאל אוכמני, ק.א. ברתיני (ודנה, מזכירת אגודת הסופרים) לבקר אצל הנשיא שז"ר. שעת הביקור נקבעה לאחת-עשרה, והשתתפו בה גם חיים הזז, טוביה ריבנר, שמאי גולן ודן פגיס. נכנסנו לבית הנשיא. הבית נושא אופי מקושקש ולא ירושלמי. גודש השמור לבעליו לרעה. ציורי הקיר עולים זה על זה, אין לעין במה להיתפס כדי להירגע, ובפינה על הרצפה מונח עור נמר עם ראש ממולא – סמל לקיטש, כמו שמביא ישראלי שחזר מאפריקה.
דיברו הזז, אוכמני וחומסקי. הזז השתפך כרגיל בדברים על בדידותו של הסופר, וסיים בסיפור נאה על הרצפלד. הרצפלד השתתף באזכרה כלשהי ודיבר ולא סיים עד שהקהל החל צוחק ממנו. גולדה מאיר הורידה אותו בעדינות, והוא עוד אמר לקהל: "אני יודע שלכם אין זמן. לי יש זמן!"
והזז אמר – "זו האירוניה. להרצפלד הישיש – לו יש זמן. וכך אנו, הסופרים – לכם אין זמן. לנו יש זמן."
אחר כך דיברתי אני. היחיד מבין ה"קהל", כלומר, אלה שלא הוזמנו מראש לדבר. אמרתי כי עד ששלוש מאות האנשים הנותנים את הטון במדינה לא יראו את הספרות כחלק מעולמם ולא יתייחסו אליה ולא ישמשו מרכז לחיקוי – לא יקראו אנשים פשוטים – יותר משהם קוראים עכשיו, והספרות לא תהיה באופנה. ועוד דיברתי על ההגנה המקצועית על הסופר, שחסרה. ועל קניית אלף ספרים מכל מהדורת מקור לספריות, ועל הקמת חנויות כלבו גדולות לספר העברי.
קשה לומר שהיה לדבריי [שהרישא שלהם נראיית לי כיום נאיבית במיוחד] איזשהו הד בדברי תשובתו של הנשיא. הוא דיבר רק על קליטת סופרים עולים מרוסיה ועל שנת ביאליק. ניראה תלוש לגמרי ממה שסובב אותו.
כאשר הציגו אותי לפניו ולחצתי את ידו ואמרו – "בן עזר," – אמר – "רַאבּ!"
ניגשתי אחר הפגישה ללחוץ שוב את ידו והודיתי לו על המילגה אשר קיבלתי בשעתו מקרן עמו"ס. וגם הודיתי בשם הדודה אסתר על עזרתו לה. והוא עוד פעם אמר עליי – "ראבּ!"
היה משהו נוגע ללב בדברי הסיום שלו. הוא אמר כי בתום השנה הוא פורש מן הנשיאות, ומקווה כי גם לאחר מכן ימשיכו הסופרים לבקר אותו וגם ישתפו אותו בפעולות אגודת הסופרים, אשר בה הוא חבר.
לאחר הפגישה ליוויתי את הזז כברת-דרך, ומול בניין האקדמיה למדעים פגשנו את גרשם שלום. [כן, היו פעם אנשים בירושלים ובסביבת האקדמיה, אמנם לא גאוני חשיבה יהודית-ערבית כאלה השולטים בה כיום]. ומעניין – בדיוק לאחר שהזכרתי אותו [את שלום] בשיחה בקשר ל"בקץ הימים" [של הזז].
זו היתה פעם ראשונה שפגשתי את שלום מאז חליפת המכתבים הכעוסה שלו איתי בעקבות הראיון [שנתן לי] לספר הראיונות ["אין שאננים בציון"]. הוא נראה זקן מאוד וירוד. הזז שאל אותו לשלום פניה אשתו, והבנתי שהיא חולה מאוד הרבה זמן. ניראה שחלק מירידתו בא לאחר שאין מי שיטפל בו. הזז אמר לי שבשנה האחרונה קפצה זיקנה על שלום. שלום היה קרוב אליי, ומרוחק, כמעט לא שמע את דבריי [אכן, תמיד התקשה קצת לשמוע והיה עושה אוזנו הגדולה כאפרכסת בשיחה]. חבל היה לי עליו. הוא ניראה בודד ועייף מאוד.
סמי מיכאל: שירים שקראתי ביום שבת
18 ביוני 2005
אהוד יקר,
קיבלתי את אסופת שיריך "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" והוקסמתי.
אני לא נמנה עם מנתחי שירה מקצועיים, אך אם השירה נכתבה על מנת ליצור קשר רוחני-רגשי בין המשורר לבין קוראיו, הקובץ היפה שלך הצית בי זיק שאני מברך עליו.
אהבתי במיוחד את השיר "צוואה" שפותח במילים צורבות: "אבא לא שילם בזמן / את חובותיו / לאהבה" ואת השיר "אב רעב": "אבא רעב / יאכל את אימא / וייענש".
בשיר "תאוות כבוד" אתה כותב: "אל תזלזל / בתאוות כבוד / זו היא / חיי המין / של הזיקנה..." וחשבתי לעצמי: אם כך הדבר, מסתבר כי רבים, רבים מדי, מבני דורנו, שתעו והטעו את זולתם, הזדקנו בטרם עת.
תודה על הספר ותודה על העונג שהסב לי.
בידידות,
סמי מיכאל
נצפתה תופעת נגיף-שקר באקדמיה הישראלית
מאת פרופ' אמריטוס אודי רַאבּ
בשנים האחרונות נצפתה תופעת נגיף-שקר מידבק באקדמיה הישראלית, אך רק לאחרונה הותרה לפירסום מטעם משרד ההיגיינה הציבורית, כי הגיעה כנראה למדרגת מגיפה של ממש.
סימניה האפידמיים הם:
* כתיבה מבולבלת ובלתי-מובנת של מחקרים אקדמאיים, תוך ציטוט משנותיהם של הוגי-דעות וחוקרים אופנתיים, לעיתים מבלי להבין בהם דבר, מה עוד שחלק מאותם הוגי דעות גם הם לא כל-כך מבינים את כתבי-עצמם.
* כנ"ל בהרצאות בעל-פה, בעיקר במדעי הרוח והחברה. גמל"ת – גיבוב מילים ללא תכלית.
* הטיית תוצאות מחקרים במדעי הטבע תוך הסתמכות על ניסויים שכביכול נערכו ולמעשה כלל לא התקיימו, ו/או על מסקנות סטטיסטיות שמיוסדות על חמישה חולים, חמישה חתולים, או חמש שערות נסתרות של חמש בתולות ג'ינג'יות.
* הטיית מחקרים תוך תיחמון-מראש של שאלונים, סקרים, מחקרים ועיבוד סטטיסטי כך שיתאימו לדיעותיהם הקדומות של החוקרים ושל המזמינים הסמויים והגלויים.
* בירבור חסר-אחריות בתחומי האמנות, הזנחת לימוד תולדותיה ושימוש בסיסמה "האמנות מתה והאמנים בעלי הערך הם כיום קברניה! – אין עוד ציור (נצחי), יש רק מיצג (אֶפֶמֶרִי)!"
* העתקת ביבליוגרפיות שלמות ממחקרים אחרים, כולל הטעויות ושגיאות הדפוס שנפלו בהן, כמו גם לקיחות מעבודות של אחרים ללא ציטוט המקור, בעיקר דרך האינטרנט. הורדת עבודות כמו גם ציורים מהאינטרנט והגשתן בשינויים בתור עבודות סמינריוניות.
* שימוש במתודה חד-צדדית הקרוייה "מיגדר", כדי להתעלם או לא לדעת את ההיסטוריה היותר-רחבה של ארץ עוץ, ספרותה, תרבותה ותולדות אמנותה. תחי החד-צדדיות הנשית!
* הצמחת דורות של גראפומנים מוסמכים כסופרים בסדנאות "אקדמיות" במסגרת לימודי הספרות במקום לחקור את תולדותיה, לעקוב אחריה ולתעד אותה (את מי זה מעניין?)
* אימוץ חקייני של מתודות חדשות רק משום שהן אופנתיות, והשלטתן או לפחות איזכורן במחקרים שאין להם כמעט קשר לשמות כמו: דרידה. לווינס. עלי באבא והומיי באבא.
* תמיכה הדדית באחיזת העיניים האקדמית, בייחוד במדעי הרוח והחברה, כדי שלא יתגלה לזרים שהפרופסורים ותלמידיהם טוחנים מים.
* שימוש ביבליוגראפי מוגזם בספרי פרופסורים שאצלם לומדים או עימם מלמדים; אימוץ דיעותיהם הקדומות, במיוחד בשנאת השלטון בישראל, כדי לעשות רושם טוב מחוץ לארץ עוץ.
* התייחסות למחקרים מן העבר וגם ההווה, שאינם נגועים בהטייה שמאלנית או משוחדת כלשהי, כמחקרים "ימניים" – במסגרת מתיחת ביקורת בולשביקית על הציונות ה"בולשביקית".
* זילות תואר פרופסור והענקתו לכל דיכפין "חשוב" עד כדי היעשותו למשל ולשנינה.
* בריחה מעבודה מדעית רצינית, בין של מחקרים במדעי הטבע שתוצאותיהם יכולות גם להביא למפח-נפש גדול לחוקר רציני שאינו זייפן, ובין אם אלה מחקרים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים שמחייבים עבודת הכנה ולימוד נרחבת, שמביאה לעיתים את החוקר למסקנות הפוכות מהשערותיו, או לתיאור אחראי של מציאות שאינו נוחה לו ומנוגדת להשקפת עולמו.
* ויתור על כתיבת מכתבים ביקורתיים למערכות העיתונים בענייני דיומא וזאת משום שאת הדיעות הפוליטיות ואת הביקורת על השלטון ואת הסלחנות כלפי אויבי ישראל אין מפרידים מהמחקר-עצמו אלא להיפך – משקיעים אותן באבני-היסוד של המחקרים ועוד מקבלים על כך מלגות שמנות ממוסדות בעלי גוון פוליטי אנטי-ישראלי זה או אחר.
* בוז לכל גישה הסבורה שיש בכל תחום מחקרִי בְּסיס נתונים שאי אפשר להתקדם הלאה מבלי ללמוד אותו כראוי ולהתמודד עם מלוא כובד האמת שמושקעת בו. בקיצור, בוז המוליד שרלטנות תחומית ובין-תחומית שאין מאחוריה לימוד רציני והבנה יסודית של החומר הקודם.
* וכמובן, יש צדיקים רבים וטובים (ותיקים וגם צעירים) בסדום האקדמית, שנגיף השקר אינו יכול להם בגלל יושרתם, והם גם נאבקים בו – אך בדרך כלל לועגים להם ולשיטותיהם המיושנות. נזכיר רק שניים-שלושה מהם בשמותיהם ויהיה להם לאות כבוד: פרופ' נורית גוברין, פרופ' יוסף דן ופרופ' אניטה שפירא.
תגלית ארכיאולוגית מרעישה
פרופ' פלוץ בן שחר מאוניברסיטת בת-שלמה רבתי חפר בעתיקות מצרים וגילה השפעה מכרעת של הזמרת אום-כולתום על הספרות העברית הצעירה במאה העשרים אחרי הספירה.
לשאלת ארכיאולוגים שמרניים מן הדור הישן כיצד ייתכן הדבר מבחינה כרונולוגית, ענה: "ייתכן גם ייתכן, אם אני כותב זאת, וההוכחה הניצחת היא שדבריי מתפרסמים בעיתון חשוב!"
הודעה מרגיעה – הטרור נגמר
מה שרואים ושומעים עכשיו – זה לא נחשב
מוגש מטעם "עוקף גדר", מטה אזרחים למען אינתיפאדה שלישית תלולת מסלול
שומר זרעי התמר פרופ' מרדכי כסלו
מאת מר א. בן עזר
ידיעה ב"הארץ" מיום 14.6.05, מאת תמרה טראובמן, "חוקרים ישראלים הנביטו זרע תמר בן 2,000 שנה" – מזכירה גם כי "ברשותו של הפרופ' מרדכי כסלו, העוסק במחקר ארכיאולוגי ובוטני באוניברסיטת בר אילן, יש כמה זרעים קדומים [של תמרים]. הזרעים נמצאו על-ידי אהוד נצר, בחפירות שעשה במצדה בשנות ה-70."
ובכן, פרופ' כסלו, שגם הופיע בטלוויזיה מגודל ומדובלל זקן וחובש כיפה שחורה, הוא חברנו מורדוך מגרעין "שדמות" ומקיבוץ עין-גדי. יחד עשינו את בסיס הטירונים של הנח"ל בבית-דרס ויחד התפלספנו שעות ארוכות בעין-גדי. איש בעל נשמה יתירה שלא פגשנוהו פנים-אל-פנים זה קרוב ליובל שנים, מאז ימי לימודינו באוניברסיטה העברית בירושלים.
פֶּרְפֶּטוֹאוֹם מוֹבִּילֶה של הַפּוּלְפָּה
עורך נכבד,
אודה לך אם תעז לפרסם דברים אחדים על טיפשותך, כפי שנתגלתה ברבים בְּמה שהביא מדבריך תום שגב במדורו ב"מוסף הארץ" (17.6.05) ושב והתייחס לכך ברדיו ולגלג עליך עודד ליפשיץ באותו יום שישי בבוקר.
ובכן להווי ידוע לך כי אי אפשר כיום לקנות כמות כלשהי של פּוּלְפָּה לתעשיית הנייר (פַּאלְפּ, עיסת עץ מוכנה לעיבוד לנייר) מבלי אשר יצורף לה אישור כי ניטעו עצים חדשים בכמות זהה לאלה שנכרתו לצורך כמות הפולפה הנמכרת בשוק הסחורות הבינלאומי. וכי שומרים על חוק הפולפה בארצות המייצאות עץ כגון בנורווגיה, בפינלנד ובייחוד בבראזיל, הארץ הענקית, השלווה, הנעדרת פשיעה והידועה גם כחפה מכל שוחד ואישורים מזוייפים.
כמו כן, גם בערים קטנות כמו תל-אביב, שבהן נזרקים העיתונים הישנים לפחי-הזבל הכלליים, ואין בהן סידור של איסוף נייר עיתונים בנפרד – מובאת האשפה שלהן למיון כללי במזבלת חירייה [היא לעיתים הר סיני בפי ילדות ירושלמיות הנוסעות בפעם הראשונה בחייהן באוטובוס מירושלים לבני-ברק] ושם ממיינים אותה ושולפים את העיתונים מתוך הזבל הכללי ושולחים אותם למיחזור.
כך שכל דבריך על בזבוז הנייר לעיתונים, בשם יערות הגשם, אינם אלא שטות גדולה אחת. אין שום בעייה בתעשיית הפולפה לנייר – על כל עץ שנכרת ניטע עץ חדש! וכל עיתון שנזרק שב ונעשה לפחות קרטון לאריזת הביצים שלך גם אם הוא טבול כולו בשמן סרדינים או במיץ עגבניות רקובות ושברי זכוכית.
בכבוד רב,
קורא עיוני חובב מודעות
תגובות בעקבות חידושים בסוגיית ההפלצות בטיסות (גיליון 46)
יש נושאים שעדיף לא להעלותם על הכתב
אהוד שלום,
ייתכן ותקרא לי "יפה נפש" אולי תבחר בשם מתחסד אחר אבל... ישנם נושאים שעדיף לא להעלותם על הכתב ולהשאירם בתוך בני מעינו. לא מובן לי איזו מוזה מחורבנת נפלה עליך כשכתבת דווקא על הנושא הזה. קראתי דברים כל כך יפים, פרי עטך, והאחרון כאילו לא נכתב על ידך. המשך לכתוב על דברים יפים ומעניינים והשאר את השירותים לכותבים אחרים. בקיצור עבור לתעשייה הרצינית.
אוהד את כתביך היפים.
נ.
מר סופר נידח מעיר: אחת ההצדקות לקיומו של המכתב העיתי היא יכולתו המחורבנת לעסוק ברצינות גם בנושאים שהם בגדר "טאבו" בעיתונות ה"רצינית".
הבעייה של ההפלצות בטיסות היא בעייה רצינית מאוד, וכמו בכמה וכמה נושאים אחרים, ההתעלמות ממנה לא תטהר את האוויר. למשל, הכריות במושבי המטוסים הן כריות-ציפה האמורות להתנפח ולהשיט בנעימות את הנוסעים על פני הגלים כאשר המטוס נופל לים, וככל שינפחו אותן הנוסעים בגז טבעי, גם הגברות העדינות ביותר – כך יתחזקו סיכוייהם לצוף על פני המים בשעת אסון.
* * *
"יונים בטרפלגר" במרכז סוזן דלל
ערב מוקדש לספרו של סמי מיכאל "יונים בטרפלגר" יתקיים ביום ראשון, 26 ביוני 2005, בשעה 20.30, באולם תיאטרון ענבל. מרכז סוזן דלל, נווה צדק, רחוב יחיאלי 6, תל-אביב.
כיבוד קל יוגש בשעה 20.00. יש לאשר השתתפות בטלפון 03-5173711.
מנחה: רוני הלפרין. משתתפים: סאלם ג'ובראן, סופר. שבא סלהוב, משוררת. אלמוג בהר. קטעי קריאה: ראודה סלימאן. מוסיקה: יאיר דלאל.
הערב מתקיים בחסות ענבל, תיאטרון מחול ומרכז אתני רב-תחומי, ובשיתוף אח"י, האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות של יוצאי עיראק בישראל.
* * *
פנייה לקוראי המכתב העיתי
קוראים שיש להם זיכרונות על דן צלקה מוזמנים לכתוב ל"חדשות בן עזר" ולהוסיף קווים לדמותו. גם סיפורים על סופרים אחרים יתקבלו בברכה, אם אין בהם עבירה על חוק לשון הרע.
הופיע בהוצאת אסטרולוג
ספר שיריו של אהוד בן עזר
יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר
יחף, יחף, בלילה לבדך
יָחֵף, יָחֵף, בַּלַּיְלָה לְבַדֵּךְ, שְׂרִידֵי רָצוֹן שֶׁלָּךְ
יוֹצְאִים מִדַּעְתֵּךְ. וְיָחֵף, יָחֵף, אֵינָם בָּאִים אֶל שׁוּם מַמָּשׁ
אֲשֶׁר יַחְפֹּן דִּמְעָה שֶׁלָּךְ וִיְנַשְּׁקֵךְ. יֹאמַר לָךְ:
אַתְּ פַּרְפַּר לִבֵּךְ. תָּמִיד מְחַכָּה. כְּנָפַיִךְ שְׁמוּטוֹת. סְחַרְחֲרָה.
מְאַבֶּדֶת רְגָעִים, שָׁעוֹת, מַגָּעִים, אֲבָל הַזְּמַן אֵינוֹ יָדִיד לָךְ
וּמְכַרְסֵם אוֹתָךְ. אַתְּ מַקְשִׁיבָה לִזְרִימָתוֹ בְּעַצְמוֹתַיִךְ: אֵיךְ מְתַעְתֵּעַ
בָּךְ, כְּרֶטֶט שֶׁל אָהוּב חוֹמֵק, כִּשְׁאֵרִית שֶׁל תַּעֲנוּג שֶׁלֹּא נָגַע בָּךְ,
וְאֵיךְ אוֹזֵל מִמֵּךְ. וְיָחֵף, יָחֵף, בּוֹגֵד גּוּפֵךְ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ, צוֹנֵן,
סַהֲרוּרִי, מִפְּנֵי שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ אִתּוֹ. וְיָחֵף, יָחֵף, נוֹשְׁקוֹת
כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ אֶת רִצְפַּת כִּלְאֵךְ. חֻלְשָׁה שֶׁלָּךְ. בִּכְיֵךְ. פַּחַד מָוֶת
שֶׁל לֵילוֹת עַצֶּבֶת. וְיָחֵף, יָחֵף, אֲנִי שׁוֹמֵעַ, טִפְטוּף פְּסִיעוֹת שֶׁלָּךְ בַּחֲלוֹמִי.
אֲחוֹתִי שֶׁלִּי בָּרוּחַ, קוּמִי, בּוֹאִי, מַדּוּעַ נֶאֱלַמְתְּ דּוּמִיָּה, לָמָּה הֶחֱשֵׁית
מִטּוֹב וְשָׁחָה לְעָפָר נַפְשֵׁךְ, חַיְּכִי, חַיְּכִי, אַתְּ בַּת-שִׂיחִי הָעַתִּיקָה
הֲיִי רַכָּה עִמִּי וּבִי תִּתְפַּעֲנְחִי, הִתְנַעֲרִי מֵאֶפְרֵךְ, טִפְּשֹׁנֶת
וְיָחֵף, יָחֵף, בַּלַּיְלָה לְבַדֵּךְ, קִרְבִי אֵלַי, אֶלְחַשׁ בִּשְׂעָרֵךְ:
בָּגַר לִבִּי בְּיִסּוּרַיִךְ. כְּבָר עֵת לָךְ לֶאֱהֹב. לְמַעֲנִי. לְמַעֲנֵךְ.
למכירה בחנויות
או ב-30 ש"ח לפקודת א. בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א
[וכן בדוכני "אסטרולוג" בשבוע הספר ובחנויות הספרים המובחרות ברחבי הארץ, ובהן גם כ-20 מתוך כ-300 חנויות הספרים של רשת סטימצקי וזכייניה. נא למהר בקנייה כי הספר נמכר בקצב של עותק לשבוע ובעוד כחמש שנים יאזל].
מיוחד לקוראי "חדשות בן עזר":
אפשר להשיג את ספרי אב"א אחימאיר ב-50% הנחה (כולל דמי משלוח):
"עין הקורא", על סופרים ועיתונאים – 40 ש"ח
"אטלאנטידה, או עולם ששקע" (זיכרונות) – 40 ש"ח
"המשפט" (פרשת ארלוזורוב) – 25 ש"ח
"השנה החמישים וחמש" (מאת יוסי אחימאיר) – 35 ש"ח.
המחאה לפקודת א.ש.ש. תקשורת– יש לשלוח אל:
ת"ד 6583, תל-אביב, 61064
כל ההודעות והמידע מובאים כשירות תרבותי לבחירתם ולטעמם
של קוראי "חדשות בן עזר"
ללא תמורה כספית או פרסומת מוסווה
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא
וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"
וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל