גיליון מס' 49 

תל אביב, יום שלישי, כ"א  בסיוון תשס"ה, 28 ביוני 2005

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

עוד בגיליון: להיות מגורש מביתו בפעם השלישית

סוכל ניסיון לאשפז את הסופר העל-זמני אלימלך שפירא

בבית משוגעים

על ציפורני ואצבעות רגליים פגומות הנחשפות בקיץ

אל נא נרמה את עצמנו:

ישראל אלטרנטיבית הולכת ונבנית באמריקה

אבל אין לה עתיד

מאת הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא

הבה לא נרמה את עצמנו: ישראל אלטרנטיבית הולכת ונבנית בארה"ב. רבים ממיטב צעירינו, מן האליטה, מהגרים לשם, מי לשנה-שנתיים ומי לשנים ארוכות, רווקים ורווקות, משפחות וילדים – שנמאסו עליהם החיים בישראל בגלל המילואים, הפיגועים, הדתיים, הערבים, היהודים, המיסים, הצפיפות, החינוך המידרדר, החשש להיות מיעוט – קודם בירושלים ואחר-כך בישראל כולה, התחושה שדווקא הם, המוכשרים, פאר הגניוס העברי בישראל, הם שנושאים יותר ויותר משנה לשנה את רוב עמם עלי שכם, את כל הפרזיטים, את כל שונאי ישראל אזרחי ישראל – והם אלה אשר להם, המוכשרים, המדופלמים, הממוחשבים, גם קל ביותר להגר לארה"ב, שהיא כאבן שואבת, אם כי בררנית מאוד – של מיטב הכישרונות הצעירים והקצת פחות-צעירים שבעולם כולו.

זה עצוב. זה קורה. זה גם חסר כל משמעות תרבותית ולאומית. הדור השני של היורדים, הגדל בארה"ב, מתבייש באנגלית של הוריו כמו שבני-דורנו התביישו באידיש הגלותית של הוריהם; ותיאר זאת בצורה מבריקה הסופר-היורד יצחק קרונזון (קוֹקוֹ. שהוא בעיני ויליאם סארויאן העברי) בקובץ סיפוריו "אימא, שמש ומולדת". כיצד הוא התבייש בשפה של הוריו בנעוריו בחיפה, ואילו עתה בתו הקטנה, ילידת ניו-יורק, שאינה יודעת עברית, מתביישת בשפתו העברית או באקצנט העברי של האנגלית שלו.

זה חסר כל משמעות תרבותית ולאומית – כי ישראל האלטרנטיבית שהולכת ונבנית בארה"ב אין לה המשך. היא בת דור אחד בלבד. ילדיה ונכדיה לא ידברו עברית. לא ימשיכו את התרבות הישראלית, העברית, החילונית-הלאומית ברובה, כולל חגי ישראל בנוסח הישראלי. הם ייטמעו בהווייה האמריקאית הכללית ובהווייה היהודית-אמריקאית, ואם יקרה יום אחד אסון לישראל, הם יהיו אולי חלק מהגלות היהודית שתינצל, אבל לעולם, לעולם לא תהיה גלות ישראלית שתינצל, לא תהיה גלות עברית שתינצל – כי הווייתה לא תתקיים בגולה מעבר לזמניותו של דור המהגרים הראשון, שעודנו זוכר את ה"מאמא-לשון" העברית.

* * *

להיות מגורש מביתו בפעם השלישית

הרשימה הזו, שנוסחה הראשון פורסם בגיליון 33 של "חדשות בן עזר" מיום 26 באפריל 2005, סובבת כבר כחודשיים בעיתונות הכללית, ושום עיתון לא מצא לנכון לפרסם אותה, לא כמאמר ולא כמכתב למערכת. היא לא נשלחה ל"מקור ראשון" כי  לא חוכמה לפרסם אותה שם.

יש לי קרוב-משפחה, צדוק ראב, בן למעלה משמונים. קרוב בקרבת-דם, אבי-סבי היה אחי-סבו. אבי-סבי וסבי עלו לארץ-ישראל בשנת 1875, ואולי שנה מאוחר יותר, כמעט כל המשפחה, ואיש מהם ומצאצאיהם – לא נספה בשואה. הוריו של צדוק נשרפו באושוויץ. הגרמנים הרסו את ביתו אבל הוא הצליח לעלות לארץ-ישראל ובנה לו בית בגוש עציון.

במלחמת השחרור נכבש גוש עציון בידי הלגיון הערבי. צדוק וחבריו, מגיני הגוש שנותרו בחיים, נישבו על ידי הירדנים, ובשבי עברה עליו תקופה ארוכה עד שהוחזר לישראל.

צדוק ראב בנה בשנייה את ביתו בישראל, הקים משפחה למופת, עבד שנים בקרן הקיימת לישראל במחוז הצפון, וגם עזר רבות לקרובתו המשוררת אסתר ראב בשנות חייה האחרונות בטבעון. בשמונה-עשרה השנים האחרונות, לאחר שיצא לגימלאות, בנה ביתו מחדש בעצמונה שבגוש קטיף, ליד בית בנו, חקלאי שמגדל תפוחי-אדמה בכמויות גדולות גם לייצוא.

"קודם הגרמנים גירשו אותי מביתי," אומר צדוק, "אחר-כך הירדנים, ועכשיו אני מגורש מביתי בשלישית – והפעם בידי יהודים."

סיפרתי את הסיפור לאחד מגדולי סופרינו, בלהט ויכוח טלפוני, והוא, בהתלהבות האופיינית לו, אמר: "זה לא איכפת לי בכלל! לא נוגע לליבי! הם מראש לא היו צריכים להיות שם!"

כל שנות האינתיפאדה השנייה תמכתי בברק ובשרון כי ידעתי שאין דרך אחרת. ידעתי שאין דרך לשלום, והפכתי בפי חבריי בשמאל ובמרצ ל"פאשיסט" ול"ימני", ואילו שרון היה בעיניהם פושע מלחמה, בדיוק כפי שהיה בעיני חבריהם הנאורים באירופה.

ואילו כיום אני, "הפאשיסט הימני", אינני מבין את מהלכיו של שרון, ואילו הם, שונאיו ומוקיעיו של שרון מאתמול, הפכו אותו פתאום לסמל מחנה השלום והם נגררים אחריו מבלי להבין ומבלי לשאול מה יהיה הלאה, רק איזו תקווה מעורפלת יש להם כי אחרי הנסיגה מגוש קטיף – יהיה אפשר לסגת גם מכל הגדה ואולי גם מרמת הגולן ולחזור לגבולות 67' ובא לציון גואל! – שהרי סתם ככה יצאנו ב-67' למלחמה קולוניאליסטית, למסע כיבושים אימפריאליסטי במדינות שכנות שוחרות שלום! אבל רק נהיה טובים ונצטמק לגבולות 67' – ומיד הערבים יקבלו אותנו באהבה רבה ונוכל לחיות עימם בשלום ובביטחון כמו לפני מלחמת ששת הימים המיותרת! כי הם, כמו סנחריב ונבוכדנאצר, מטה זעמו של אלוהים על פשעי יהודה וישראל!

אני לא מסוגל לתמוך בנסיגה מגוש קטיף ואני לא מסוגל להתנגד לה ואני לא יודע אם היא בכלל תתבצע – כי אחרי תשעה באב באים ימי הסליחות של לפני יום כיפור ואחר כך סתיו וחורף ומתחילה שנת הלימודים, והיכן היא תתחיל?

נדמה לי שאני חי בתיאטרון אבסורד, רק דבר אחד אני יודע בביטחון מלא – בין אם ניסוג ובין אם לא, שלום לא יהיה, ואילו הטרור הפלסטיני, שבתקופה האחרונה התקשורת כאילו עושה יד אחת להעלים אותו מהכותרות, הטרור רק יֵלך ויגבר, כפי שמזהיר הרמטכ"ל היוצא רב אלוף משה (בוגי) יעלון בראיון מיוחד ל"הארץ" (מיום 1.6.05): "אם לא ניתן לפלשתינאים עוד ועוד ועוד, תהיה התפרצות אלימה. ההתפרצות הראשונה תבוא ביהודה ובשומרון. מצבן של כפר-סבא, תל-אביב וירושלים יהיה כמצבה של שדרות. יש סבירות גבוהה למלחמת טרור שנייה."

* * *

חדשות מ"מסע בפולין", מאי 2005

החדשות הטובות הן שמר א. בן עזר סיים את כתיבת הטיוטה הראשונה של המסע, והחדשות הטובות האחרות הן שהדסה ויגאל מסיידים את הבית ולכן יחלפו עוד ימים אחדים, אם לא יותר – עד שיעירו ויוסיפו את דבריהם לטיוטה שנשלחה אליהם, שהרי במשך כשבועיים מרוכזים עשו יחד עם מר א. בן עזר ורעייתו את אותה דרך ממש, והדסה דוברת פולנית, ויגאל תיכנן את הטיול ונהג אותו על הצד הטוב ביותר.

לכן התאזרו בסבלנות כי עוד מעט קט, בשבועות הבאים, יומני המסע בפולין ילוו אתכם באמצעות "חדשות בן עזר" עד שתתחילו לבשל חמיצות סלק ומרקי ז'וּרֵק עם תפוא"ד ונקניק, וצווארי אווז אפויים ממולאים בשר טחון, וגפילטע-פיש מתוקים עם צימוקים מהקרפיונים של הוויסלה, ולהכין שמאלץ (מבטאים בפולנית – שְׁמַאוּאֶץ!) משומן אווזים עם גריבֶנֶס (שוויסקים), וגם תקראו פרקי פולניה אחרים, אחרים, ולא קשה לנחש מה מתואר בהם.

אבל אל תצפו ליותר מדי כדי שלא תתאכזבו. זה בסך הכול סופר נידח כתב את סיפור המסע – ולא אחד ממאורות הספרות העברית בדורנו, שאז ודאי היו מדפיסים את היומן הדוקומנטארי בתור רומאן ברשימת רבי-מכר, והייתם רואים מודעות ענק עליו בעיתונים ושומעים עליו יום-יום פרסומות ברדיו כמו למשל ספר שירים שכתב חבר-כנסת שהוביל את מפלגתו למפלה פוליטית מוחצת אך לא עשה חשבון-נפש עד היום שהרי הוא משורר.

* * *

סוכל ניסיון לאשפז את הסופר העל-זמני אלימלך שפירא

בבית משוגעים

מאת מר סופר נידח

בסיור שערכו פקחי ועד המושבה על גדת הירקון הדרומית הם גילו בבקתתו של הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא, חבר מערכת "חדשות בן עזר", שקית ניילון מלאה קליפות חומות של בצל יבש. כאשר תלשו אותה מידו המחזיקה בה וניסו לזרוק אותה לירקון, התמלא הסופר מר אלימלך קשישא חמת זעם ובעט באחוריהם והפילם אל הנחל בעקבות שקיתו הצפה בו.

על כך שלחו עגלה עם סניטר לאשפזו בבית המשוגעים של המושבה.

ואולם מערכת "חדשות בן עזר" הצליחה ברגע האחרון להסביר כי הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא אוגר קליפות בצל יבש כדי להוסיף צבע לביצים הקשות בעת ההרתחה, כדי שיוכל להבחין בנקל, וללא צורך בסיבובן – בין הקשות לטריות. "בגילי," אמר, "אסור לזלזל בביצים וגם לא לבלבל ביניהן."

ומהו סיבוב ביצים? מסובבים את הביצה ועוצרים באחת. אם היא נעצרת, סימן שהיא קשה. אם היא ממשיכה להסתובב קצת, סימן שהיא רכה והנוזלים פנימה ממשיכים בתנופת הסיבוב.

כְּמָה שנאמר: "יש לי משק די גדול / שתי ביצים ותרנגול!"

* * *

בעקבות "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"

אהוד שלום,

עתה, לאחר שקראתי את ספר שיריך בשלמותו, בדממת ליל לא מופרעת, כפי שמחייבת קריאה כזו, אני מבקשת לומר כי הספר גרם לי התרגשות נדירה, ומתגלה בו עושר מיוחד של רגש מרובה רבדים ושל יכולת ביטוי מדוייקת וחדה, לעיתים מכאיבה ממש באופן פיסי. אהבתי מאוד הן את השירים הפרטיים, של אהבה לאישה ואהבה לילד, ואלה על בדידותנו וקיומנו הארעי בעולם, והן את המאוחרים יותר שמתייחסים לשבר הנורא של אוקטובר 73.

אחד מהם ממש קורע את ליבי, באמת הנוראה שמלווה אותנו מאז אותו רצח מתועב, "רקוויאם לרבין".

הנחתי את הספר על שולחנו של בן-זוגי הרופא העסוק, שממעט לקרוא ספרות יפה בשל טרדות היום-יום, והעטיפה היפהפייה משכה את ליבו במאוד וכבר ראיתיו כשהספר בידו.

תודה רבה ובציפייה לעוד שירים יפהפיים,

אביבה איזנברג.

לאביבה היקרה בוקר טוב,

הרבה תודה על מכתבך המרגש. כך בדיוק חשבתי שספר השירים צריך להתקבל וכך גם אני חש כלפיו. האם אוכל לצטט ממכתבך במכתב העיתי?

העטיפה היא תמונת פספורט של אחות אביה של יהודית אשתי, שם הדודה היה נחמה טיטלבוים והיא עלתה ארצה מביאליסטוק בשנות השלושים ומתה בראשית שנות הארבעים. תמונתה התאימה בדיוק לספר מה עוד שאין עליה זכויות יוצרים.

אני לא חושב שאכתוב עוד שירים בעתיד הקרוב כי אינני חש צורך לכתוב שירים ואני לא עושה סתם שירים. בדרך כלל כתבתי שירים בתקופות של מצוקה או התרגשות רבה, אז אולי יותר טוב שיהיה לי שקט, ומספיק השירים שכתבתי.

שלך בידידות

אהוד

אהוד שלום,

בוודאי שתוכל לצטט בשמי את המכתב כולו, אני ממליצה על הספר מעמקי לבי, בהרגשה שהוא מאפשר חווייה אמיתית ועמוקה שמעשירה את הנפש, כמו שכולנו מצפים ששירה תעשה לנו ורק לעיתים רחוקות מתגשמת הציפייה הזו.

להתראות,

אביבה

* * *

אהוד יקר,

קיבלתי את ספר שיריך בשמחה ואני עדיין קוראת בו. אתה מפתיע גם כמשורר, ואיזה שורות: "תחושות שנאספו בך / כאור הלאה – / אלחש סוד בחריצי פנייך / ההוזות..." –  פשוט נפלא. הרווחנו משורר. תודה ובהצלחה,

ציפי שחרור   

* * *

אין אסתר ראב

28 משוררים זכו במקומות הראשונים במשאל בקרב גולשי Ynet, שגם זכה לחשיפת שיא בגיליון "ידיעות אחרונות" מיום שישי 24.6.05, כאילו מדובר בחדשה עיתונאית מרעישה. משוררים רבים וגם טובים מופיעים ברשימה, חלקם ידועים מאוד, חלקם ידועים בזכות שיר אחד או יותר שהפכו לפזמון קליט, וחלקם בזכות יכולת יחצ"נית שהניבה בתקופה האחרונה התייחסות תקשורתית שהחזיקה את שמם מוכּר לציבור הרחב. פרופ' מאיר ויזלטיר במקום ה-24 ברשימה, ואחריו המשורר יואב חייק במקום ה-25. אלתרמן, ביאליק ועמיחי ב-5 הפותחת.

שמה של אסתר ראב אינו כלול ברשימה המתפרסמת בעיתון.

אין אנו יכולים להטיל ספק באמינות של המשאל אבל יורשה לנו להטיל ספק ברצינות שלו ובמידת שיקופו את המציאות.

אסתר ראב היא אחת המשוררות המוערכות והידועות ביותר בספרות העברית כיום, אין חובב שירה עברית שאינו מכיר את שירתה. לכן קשה מאוד להבין מי הם אותם "גולשים" חובבי שירה שאיש מהם לא שמע את שמה. אולי יותר טוב שהיו בוחרים את הסלבריטאית בעלת השדיים הגדולים ביותר במדינה, בזאת הם היו מבינים יותר, והתוצאות לפחות לא היו תופסות מקום במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות", שלאחרונה כמעט שלא נשארה בו פינה פנוייה לביקורת על ספרים חדשים.

מר סופר נידח מוסיף: מר א. בן עזר טועה. עיון שערכתי ברשימה המלאה של המשוררים באתר  Ynetמגלה כי אסתר ראב זכתה במקום המכובד – 49, ומבין הבאים אחריה עד מיספר 106 נמצאים בין השאר: פרופ' אורי ברנשטיין, משה בן-שאול, אריה סיוון, אשר רייך, אהרון אלמוג, טוביה ריבנר, יוכבד בת-מרים, משה דור, רמי דיצני, משה סרטל והאחרון אלון אלטרס.

לפחות טוב לדעת שיש לנו 106 משוררים חיים ולא-חיים שהגולשים של אתר Ynet שמעו עליהם ויודעים לאיית את שמם; וכנראה שהגולשים רובם מצביעי ליכוד – שאחרת איך ייתכן שאיש מהם לא הזכיר משורר שבמודעוֹת נמרח ושודרג ותוקשר ותוּשְׁבָּח – הח"כ שׂוֹסי יָריד?

* * *

הופיע בהוצאת אסטרולוג

ספר שיריו של אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

וככה אנשקך

עַתָּה אַזְקִין מוּלֵךְ וְשָׁקֵט שָׁקֵט אֶמְלֹךְ בְּפִרְפּוּרֵי שְׂפָתַיִךְ בְּסוֹד

תְּפִלַּת עַרְעָר שֶׁלָּךְ, נוֹגֵעַ בְּיָשְׁרֵךְ אֲשֶׁר צָרַב בְּשָׂרִי שָׁנִים כְּרַעַל

פּוֹדֶה נַפְשֵׁךְ מֵאֲחֵרִים וּמְגָּרֵשׁ שֵׁדִים מִקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ

מַפְשִׁיר זָרֻיּוֹתַיִךְ וּמְלַטֵּף לְמַכְאוֹבֵךְ עָלָיו הֻשְׁלַכְתְּ מֵרֶחֶם –

וְשָׁקֵט שָׁקֵט חֹמֶר דָּמִי, כָּבֵד כְּבַיִת, נוֹצֵר גַּבֵּךְ הַדַּל לְהוֹלִיכֵךְ

אֶל חֲגִיגַת אַחֲרוֹן חֲלוֹמוֹתַיִךְ, לְפַנְּקֵךְ, אִשָּׁה נִצְחִית, יַלְדָּה וְאֵם –

קוֹרֵא אֶת מְגִלַּת חַיַּי בַּחֲרִיצֵי פָּנַיִךְ, צְחוֹקֵךְ, בִּכְיֵךְ, קְרִיאַת

חֶמְדָּה שֶׁלָּךְ בָּהּ נִסְתַּיְּמָה מִלְחֶמֶת עֶשְׂרִים שָׁנָה בֵּין

שָׁרָשַׁי לְשָׁרָשַׁיִךְ. הַקְשִׁיבִי, טוֹב? טוֹב לִכְשֹׁל בְּיִעוּדְךָ

מֵהַשְׁלִים יִעוּד לֹא לָךְ. אִישׁ יִעוּד טִבְעוֹ כִּי יָעַשׂ

לֹא תִּפֹּל עָלָיו אַשְׁמָה. וְשָׁקֵט שָׁקֵט אֲנִי רוֹאֶה מִבַּעַד לְעֵינַיִךְ

אֶת עֵינַי פּוֹסְעוֹת אֵלַי וּמִתְקָרְבוֹת אֵלַיִךְ, כִּמְעַט אֵינֶנִּי אוֹהַבֵךְ

אֲבָל אִתָּךְ גַּם הַמְּעַט לֹא יִגָּמֵר, וְכָכָה אֲנַשְּׁקֵךְ.

למכירה ב-30 ₪

לפקודת א. בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א

benezer@netvision.net.il

 [וכן בחנויות הספרים המובחרות ברחבי הארץ, ובהן גם כ-20 מתוך כ-300 חנויות הספרים של רשת סטימצקי וזכייניה. נא למהר בקנייה כי הספר נמכר בקצב של עותק לשבוע ובעוד כחמש שנים יאזל].

* * *

על ציפורני ואצבעות רגליים פגומות הנחשפות בקיץ

ליקיר יש אופי מחורבן

אבל אצבעות יפות

גם ברגליים –

אביב חכם וגם נדיב

אבל אצבעותיו עקומות

והיבלות –

אולי אני מטומטמת

אם בשביל כמה אצבעות יפות

לפעמים גם מסריחות

אהרוס לי את החיים –

מה לעשות, כזאת אני.

מתוך הספר המחתרתי (מנוקד במקור) של מר א. בן עזר "50 שירי מתבגרים", בנים ובנות, שיצא לאור בשנת 1987 בהוצאת רכגולד עם 50 איורים של דני קרמן. הספר זכה להבעת גועל כמעט כללית, גם בביקורת, ובין היתר האשימו את מר א. בן עזר שפיתה את קרמן, שהוא אמן ידוע ומוערך – לצייר ציורים גסים. הספר נעלם בשעתו לחלוטין מחנויות הספרים וכנראה גם אזל אלא אם כן נותרו ממנו עותקים בודדים במחסן ההוצאה. שירים אלה אינם כלולים ב"יעזרה אלוהים לפנות בוקר" והם נכתבו מלכתחילה כ"שירי מתבגרים", שזה כידוע גיל לא רציני.

אנחנו מצטטים כאן את השיר בגלל הבעייה של ציפורני ואצבעות רגליים פגומות הנחשפות בקיץ, ושאנשים לא מטפלים בכפות רגליהם ולא מתביישים לחשוף את כל הגועל-נפש הציפורני והלעיתים-רקוב הזה – ועוד נתייחס לנושא בגיליונות הבאים של "חדשות בן עזר".

* * *

ביום ראשון, 10.7.05, בשעה 15.50 לערך, יקרא מוטי ברכאן ב"בימת שיר"

 ברשת א'

צרור שירים מתוך ספר שיריו החדש של אהוד בן עזר "יעזרה אלוהים לפנות בוקר".

* * *

דו-חרטא של עיתון

שלום אודי,

למקרא הקטע בו ציטטת כמה מחברים (חברים של ניסים קלדרון) ערביים מהגיליון האחרון של "דו-עט" [ב"חדשות בן עזר" מס'  48], כמו מונא אבו בכר או עביר קובטי או אפילו סלמאן נאטור, חשבתי כמה טוב היה אילו גיליון החדשות האישי שלך היה מופץ לא רק בין חמש מאות נמענים אלא בין חמש מאות אלף. שערורייה של ממש. אני חושב שאכתוב על כך לניסים, שהדו-עט שלו הוא לא אחר מאשר דו-חרטא (סלח לי על הבוטות). לזה הוא קורא דו-עט?

תודה ושבת שלום,

י. ו.

ל-י.ו. היקר שלום,

אם כל אחד מהנמענים יעביר את "חדשות בן עזר" לאלף אחרים, נגיע לחמש מאות אלף. ועכשיו ברצינות, "דו-עט" ממומן לא מכסף ציבורי ישראלי, ומצורף מדי פעם חינם לעיתון "הארץ", שתפוצתו רחוקה מחמש מאות אלף קוראים. "דו-עט" אינו בגדר "שערורייה" ולא עומד בניגוד לדמוקרטיה הישראלית ולחופש הדיבור; אבל מעטים הסיכויים ש"הארץ" ייתן לי מקום לתגובה עליו. ראה סירובם לפרסם את רשימתי על ההתנתקות. כיום יש לסלמן נאטור יותר סיכויים לפרסם דבריו ב"הארץ" – בחלק הפובליציסטי כמו גם הספרותי, מאשר לי,

אהוד בן עזר

©

כל הזכויות שמורות

סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים

כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא

וכן  את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"

וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר

 "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"

 תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)

 שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

 או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב

לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם

המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:

benezer@netvision.net.il

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל