גיליון מס' 50 

תל אביב, יום שישי, כ"ד בסיוון תשס"ה, 1 ביולי 2005

[גיליון מס' 1 נשא תאריך יום שישי, 12 בפברואר 2005]

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

עוד בגיליון: רזי בן-עזר: עוד מוקדם מדי לקבוע נחרצות

מה יהיה עתיד קהילת היורדים הישראליים בארה"ב

אהוד בן עזר: אין מולדת בלי עברית ואין עברית בלי מולדת

בית הדין להגבלים עסקיים הצליח לגזול את כבשת הרש

יריקה בפרצופם של סופרים, מלחינים ופזמונאים זקנים!

בזכות הנסיגה מעזה – מפני שלעולם לא יהיה שלום!

מהומות בוורוצלב (ברסלאו): מי יקרא ראשון את יומן פולין של מר סופר נידח?

סלחי לנו, אידה נודל!

מאת הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא

החי על גדת הירקון הדרומית מתקופת העלייה הראשונה ואילך

אידה יקירתנו,

בראיון למקומון "תל אביב", 24.6.05, את אומרת: "אנשים שהורגים יוצאים אחרי שבע שנים ומקימים משפחה. אם הוא לא רצח [את רבין] –ולדעתי הוא לא, כי הכול שקר – וגם אם מאמינים שהוא רצח, צריך להבין שכבר עברו עשר שנים ויש לתת לו להקים משפחה."

ועוד את אומרת: "בסופו של תהליך תהיה כאן מדינה אחת שקוראים לה פלסטינה. בכל מקום שנגור אנחנו נהפוך לחלק מהציוויליזאציה ולא נהיה הציוויליזאציה. אחרי תוכנית ההתנתקות, שתוביל אותנו לקטסטרופה, יהפכו חלק מאיתנו למוסלמים, חלק אחר ייהפכו לנוצרים ומי שיישאר כאן יברח. את כל זה אני יודעת מההיסטוריה, שממנה אפשר ללמוד שבכל פעם שתרבות גבוהה נלחמת בתרבות נמוכה, התרבות הנמוכה ניצחה. להם יש מחוייבות. יש להם על מה לחלום. לנו היה פעם חלום והיום כבר אין."

סלחי לנו, אידה נודל, על שלא הצלחנו לקלוט אותך בישראל, ועל שגם אחרי עשרים שנה, שבהן היו לך ודאי ייסורי התערות קשים עד בלי שֵׂאת – את כנראה לא קולטת עדיין איפה את חיה, ומיהם האנשים שהם ישראל, אלא ממשיכה לבחון אותנו מתוך אותן השקפות בולשביקיות וקונספיראטיביות של מישטר סובייטי מושחת, שממנו הצלחנו לשחרר את גופך אך כנראה לא את נפשך; מה חבל שאת ממשיכה להסתגר בבית-הכלא המושגי שממנו כנראה טרם השתחררת.

ממשפחות חובבי ציון מביאליסטוק ומפינסק, שקוממו את פתח-תקווה בעלייה הראשונה, דרך צעירי העלייה השנייה מקרים ומפולטבה ודרך ראשוני העלייה השלישית שבאו בספינה "רוסלאן" – ועד לפתיחת שערי בריה"מ ליציאת יהודים (שאגב גם סימנה את ראשית קריסתה) – הלוואי, הלוואי שיבואו בשנים הקרובות עוד מיליון יהודיות ויהודים מרוסיה. נקרא להם "זונות", כדברייך, אבל נמשיך לאהוב אותם ולראות בהם גאולה לישראל כי הם – הם כמו אבותינו לדורותיהם, שהניחו את היסוד להקמת המדינה ובנו אותה. ואת, חבל שאת מרעילה את נפשך בחזיונות-שווא. כבר זמן לך שתתחילי להיקלט בארץ, למענך, למעננו.

עוד מוקדם מדי לקבוע נחרצות

מה יהיה עתיד קהילת היורדים הישראליים בארה"ב

שלום אהוד!

אני קורא בעניין את עיתונך האלקטרוני, לא תמיד מסכים עם הנאמר (במישור הפוליטי), אבל נהנה בעיקר מנתחי ההיסטוריה של המשפחה.

בקשר למאמר "ישראל אלטרנטיבית הולכת ונבנית באמריקה" (גיליון 49), הרשה לי לנדב את שני הסנט שלי, כנציג של הקבוצה שעליה מדבר המאמר ("המדופלמים, הממוחשבים," שבחרו להגר לאמריקה) .

אין לי שום ויכוח עם הניתוח של עצם התופעה כפי שהיא מוצגת במאמר, עם כי מהרגשתי האישית, רבים מהמהגרים הישראלים לארה"ב אינם עושים זאת כתוצאה ישירה של ההרגשה  "שדווקא הם, המוכשרים, פאר הגניוס העברי בישראל, הם שנושאים יותר ויותר משנה לשנה את רוב עמם עלי שכם."

הסיבה האמיתית היא הרבה יותר פשוטה, והיא הסיבה שמניעה את מרבית המהגרים באשר הם: החיפוש אחר חיים טובים יותר. הטענה לגבי הפארזיטים, וחוסר הצדק של הנטל, וכיוצא באלו – משמשים אותם כטיעון הצטדקות טוב כאשר הם מדברים עם בני-עמם שנשארו בישראל, וכאשר הם מרגישים בצורך להגן על החלטתם להגר.

במילים אחרות, הסיבה האמיתית היא החיים הטובים, אבל זה נשמע הרבה יותר צודק ובעל משקל לומר "היגרתי בגלל הפרזיטים וחוסר הצדק."

ואשר ליחסה של החברה הישראלית למהגרים ממנה: קיימת כאן תופעה, שיש לה מקבילות רק במשטרים האפלים ביותר, והיא ההקבלה בין הגירה לבגידה. נכון, לא כולם משתמשים במילה המפורשת "בגידה", אבל אין להכחיש: החברה הישראלית כועסת על העוזבים אותה. זכור כמובן הציטוט של רבין ("נפולת של נמושות"), ועצם המילה שנבחרה לתארם: "יורדים", ההיפך מ"עולים". ההיפך מציונים.

האם הקהילה המפוארת של אמריקאים ממוצא איטלקי זוכים ליחס כזה מצד האיטלקים? או קהילת האמריקאים ממוצא אירי? כאן, בדרום פלורידה, קיימות שתי קהילות של מהגרים, שבני עמם במולדתם המקורית כועסים עליהם על הגירתם: ישראלים, וקובנים.

 כן כן, בקובה הקומוניסטית, הדיקטטורית, קוראים לעוזבים את קובה נפולת של נמושות, שעזבו את המולדת ש"נתנה להם כל כך הרבה." נכון, להבדיל אלפי הבדלות, ההגירה מישראל חוקית לגמרי, אבל קיים פער בין מה שהוא חוקי, לבין מה שהוא מקובל חברתית.

האם ג'יימס ג'ויס, שחי מרבית חייו, כתב את כל יצירותיו ומת מחוץ לאירלנד, הוא פחות אירי משום כך? (וכמובן, שלא כל ישראלי שהיגר לאמריקה הוא ג'ויס, אבל כיף להיתלות באילנות גבוהים). האם רחמנינוף אינו רוסי? האם הנדל אינו גרמני? (והוא חי מרבית חייו וכתב את מרבית יצירותיו בלונדון!)

הישראלים שהיגרו לארה"ב אינם מִקשה אחת, ולכן יהיה עוול להשליך את כולם תחת הגדרה אחת. כל אחד מהם הוא "ישראלי" בדיוק במידה שבה הוא בוחר להגדיר עצמו ישראלי. יש בהם שחיים "על המזוודות", רואים עצמם ישראלים לחלוטין, בזים ומלגלגים לאמריקאים ולארצם הילדותית, ובאו לאמריקה רק "באופן זמני לעשות בוחטה ולחזור." יש מביניהם שרואים עצמם אמריקאים לחלוטין, אוהבים את ארצם החדשה, ומניפים זיקוקים ודגלים בארבעה ביולי.

ואשר לעתיד הקהילה של המהגרים הישראלים: לדעתי עוד מוקדם לנבא מה עתידה התרבותי. יכול בהחלט להיות, כפי שאומר המאמר, שזוהי תרבות שתימוג אחרי דור אחד, ללא המשך, אבל קבוצות מהגרים ממדינות אחרות הראו שקיימות גם אפשרויות אחרות. האיטלקים האמריקאים "חצבו" להם תרבות וזהות משלהם, שאינה זהה לתרבות שהביאו מארץ מולדתם, אבל גם אינה התערות מוחלטת בתרבות האמריקאית האנגלו-סקסית. טרילוגיית "הסנדק" היטיבה לתאר את התרבות הייחודית הזו. את אותה האבחנה ניתן לעשות לגבי האמריקאים ממוצא אירי, המקסיקנים, היוונים, והג'מייקנים. ילדים, גם בני דור שלישי ורביעי בקהילות אלו, לומדים את שפת הקהילה, וקמו לכל אחת מקהילות אלו נציגי תרבות מפוארים, סופרים, משוררים ומוזיקאים, שביצירתם יש מהייחוד של קהילת המהגרים שממנה צמחו.

 אשר לי, אני מדבר עם ילדיי עברית, מלמד אותם לכתוב ולקרוא עברית, וכל זאת לא בגלל רגשי אשמה, או כדי "להכין אותם לחזרה לישראל." אני מלמד אותם את התרבות שלי כי זה מה שעושים הורים. בכל הארצות, בכל המדינות. כדי לחלוק איתם מה שיפה במטען שגדלתי עליו.

האם יהיה לזה המשך בדורות הבאים? ימים יגידו. עכשיו, כשההגירה הישראלית לארה"ב היא בת כמה עשרות שנים בלבד, עוד הרבה-הרבה יותר מדי מוקדם לקבוע נחרצות.

בן-בן-דודך,

רזי (אלעזר) בן-עזר

אין מולדת בלי עברית

ואין עברית בלי מולדת

רזי היקר,

הקהילה הישראלית בארה"ב שונה לדעתי מכל שאר הקהילות שאתה מזכיר, וזאת בגלל הקהילה היחידה שאותה אינך מזכיר במכתבך – הקהילה היהודית בארה"ב.

אין לי חששות לגבי המשך הציביון התרבותי-היהודי של יהודי ארה"ב בתוך המסגרת האנגלית-האמריקאית – שהפכה לשפת התרבות שלהם ולמרכיב הלשוני העיקרי ביצירתם בספרות, בתיאטרון, בקולנוע, ואין צורך להמשיך ולפרט.

אך קהילת המהגרים הישראליים בארה"ב, שהדור הראשון שלה דובר עברית, לא תוכל להמשיך לקיים ייחוד תרבותי ובידול ישראלי-עברי. אני מניח שבדור הבא ייהפכו בני היורדים לחלק מהקהילה היהודית הכללית, גם במידת ידיעתם את העברית ובקיאותם בתרבות האמריקאית; וכי תרומתם למולדתם החדשה ומעמדם בה יהיו דומים לאלה של היהודים שאינם ממוצא ישראלי.

בסופו של דבר, ובגדול – אין מולדת בלי עברית ואין עברית בלי מולדת. קהילת דוברי העברית, דור ראשון למהגרים מישראל בארה"ב, שמולדתה החדשה היא מעתה ארה"ב – לא תוכל לפתח תרבות עברית נפרדת אפילו כפי מה שמתפתח בנפרד אצל המהגרים ההיספאנים בארה"ב, בספרדית. מרכז תרבותי-לאומי יהודי עצמאי היה אפשרי באידיש ובעברית בגלות פולין, לפני מלחמת העולם השנייה. אך לא עוד. אין כיום מרכז תרבותי עברי לאומי, לכל גווניו, מחוץ לישראל. אין תרבות עברית מחוץ לישראל.

קרוב לוודאי שיהדות ארה"ב הדוברת אנגלית תשאב אל קירבה את דור הבנים והנכדים של המהגרים מישראל, אשר לכל היותר יתייחסו לפתח-תקווה של אבות-אבותיהם כמו שמתייחסים לעיירה המזרח-אירופית אותם יהודי ארה"ב, שאבותיהם ואבות-אבותיהם היגרו מהעיירה, בשתי המאות הקודמות, למולדתם החדשה.

כל בר-דעת מבין מה רבה חשיבותה של הקהילה היהודית בארה"ב להמשך קיומו של העם היהודי ולחוסנה של ישראל גם יחד. ואם יעלה גל אנטישמי חדש ברוסיה, ואם יצאו משם שוב כמיליון יהודים, הלוואי שמרביתם יגיעו לישראל, אבל אפילו מחציתם תהגר לארה"ב, זה עדיין חיובי כי בואם יחזק את יהדות ארה"ב כשלעצמה ואת השפעתה הפוליטית גם לטובת ישראל.

רק שצריך לקוות כי תהליך חיזוקה של יהדות ארה"ב בדורות הבאים לא יתחזק בזכות הירידה מישראל כי אם יגיעו כולנו לשם – כבר לא יהיה להם לחיזוקו של מי לדאוג כאן.

שלך,

אודי

בת-שבע שריף

שֶׁכָּכָה יִהְיֶה לָנוּ טוֹב

לְסַפֵּר בְּשִׁבְחֵי הוֹרֵינוּ,

נִשְׁתַּנּוּ לָהֶם הַשָּׁנִים

מַה שֶּׁהֵם חָלְמוּ עֲלֵינוּ,

וַאֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו חוֹלְמִים עֲלֵיכֶם,

כֹּל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים וִישֵׁנִים,

אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים עֲלֵיכֶם,

אַחֲרֵיכֶם

הוֹרֵינוּ הַיְשָׁנִים.

מתוך ספר שיריה: "אנשים ישָׁנים", ירושלים, 2002

בית הדין להגבלים עסקיים הצליח לגזול את כבשת הרש

יריקה בפרצופם של סופרים, מלחינים ופזמונאים זקנים!

בעקבות פסיקת בית הדין להגבלים עסקיים, אשר קבע כי אקו"ם מחוייבת לחלק תמלוגים לחבריה אך ורק בהתאם להיקף ולאופי השימוש בפועל ביצירות החברים, נאלץ דירקטוריון אקו"ם להפסיק את חלוקת התמלוגים הכלליים, כלומר תשלומי הפנסיה לחברים הזקנים.

מקביעה זו של בית הדין עולה כי חלוקה חודשית זו ליוצרים ותיקים, לאלמנות ולאלמנים, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין, מאחר ותמלוגים אלה שולמו לטענת בית הדין ללא קשר להיקף היצירות בהן נעשה שימוש, ולאופי השימוש בפועל ביצירות. (מה שאינו מדוייק –תמלוגי הפנסיה משולמים על פי אחוז מסויים מתמלוגיו של כל חבר ב-15 השנים האחרונות, בטרם מלאו לו שישים).

בעקבות פסק הדין של בית הדין להגבלים עסקיים, ולאחר התייעצות עם עורכי הדין של אקו"ם, נאלץ דירקטוריון אקו"ם להקפיא מיד את ביצוע חלוקות התמלוגים הכלליים, שהם, כאמור –  תשלומי פנסיה של סופרים, מלחינים ופזמונאים זקנים, שלא פעם הגיעו עד פת לחם.

חברי הדירקטוריון של אקו"ם יודעים שתמלוגים חודשיים אלה סייעו לרבים מחברי אקו"ם שהגיעו לגיל פרישה, ומצטערים על החלטתו של בית הדין להגבלים עסקיים, אך יחד עם זאת הם מחוייבים לפעול בהתאם לחוק, ולקיים את פסק הדין. כל קיומו של אקו"ם נובע מכוח החוק, ומתוקפּו הוא גובה דמי שימוש ביצירות חבריו.

"עם כל הצער והקושי," מסיים דירקטוריון אקו"ם את המכתב לחבר על הפסקת הפנסיה: "אנו מאחלים לך בריאות טובה ואריכות ימים."

אקו"ם הוא הגוף היחיד של היוצרים בישראל שגובה את התמלוגים המגיעים להם ושמצליח לשמור על עצמאותו וניהולו בידי היוצרים, ואינו מחזר על הפתחים של משרדי הממשלה ואינו תלוי בהם, כמו מרבית מוסדות התרבות בישראל. אבל מכל ההגבלים העסקיים והקרטלים בישראל, שמגלגלים מאות מיליוני שקלים ללא פוצה פה ומצפצף, ואשר חלקם עושים ככל יכולתם שלא לשלם תמלוגים ליוצרים באמצעות אקו"ם – נטפל הממונה על ההגבלים העסקיים דווקא לחברה של היוצרים שמגינה על זכויות היוצרים, מגדיר אותה כקרטל, דופק אותה מכל צד ועכשיו גם זורק לאשפתות את חבריה הזקנים, הסופרים, המלחינים והפזמונאים.

חרפה. זוהי חרפה. חרפה וחרפה. אבן מקיר תזעק לנוכח היוצרים הזקנים של הספרות והזמר העברי שיחטטו באשפתות בעוד הקרטלים והכמעט-קרטלים הגדולים בישראל – חוגגים! בושה. בושה וחרפה. אנחנו הקרטל!? שמעי מדינת ישראל והקשיבי – אם כך את נוהגת בנו, לא מגיע שתהיה לך תרבות שאותה אנחנו יצרנו ויוצרים! ולאן, לאן תשאי את החרפה?

בזכות הנסיגה מעזה – מפני שלעולם לא יהיה שלום!

מאת אהוד בן עזר

כאשר הולך ומתקרב רגע האמת, אתה לא יכול לעמוד מן הצד ולומר שאינך בעד וגם אינך נגד או כי אתה סבור שהנסיגה מעזה ומצפון השומרון אולי כלל לא תתבצע וזאת מאחר שהפלסטינים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

לא. אינך יכול. מה עוד שחלק ניכר מאזרחי ישראל, וגם העוקבים אחרינו בעולם ובתקשורת העולמית – אינם מבינים שהנסיגה מעזה באה לאחר שהתברר לשרון, ובעקבותיו אולי גם לאמריקאים, שאין שום סיכוי להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים בטווח הנראה לעין, וגם אין שום סיכוי שהטרור ייפסק. והמסקנה היא שעל ישראל להחליט עתה מה יהיו גבולותיה, ולקבוע אותם באורח חד-צדדי ולהתבצר בהם ולהגן עליהם.

כך בניית החומה שהיא טיוטה ראשונה של גבול סופי, וכך הנסיגה מגוש קטיף ומרצועת עזה, שתהיה מוקפת חומת-גדר; אמנם הטרור תלול המסלול ימשיך לפגוע בנו גם ביתר שאת, אבל לא נצטרך להגן על יישובינו שבתוך הרצועה. נעזוב את הפלסטינים שם לנפשם גם בלי מקומות העבודה בחקלאות המודרנית של תושבי גוש קטיף. ייהרס הכול, יפונה. נשאיר את הפלסטינים עם עצמם ונדע בדיוק היכן עובר הגבול בינינו לבינם, כולל פתרון מניח את הדעת לייצוב ציר פילדלפי המסוכן מאוד, מפני שהוא עלול להביא לקריסת השלום עם מצריים אם נצטרך לפגוע בחיילים מצריים שיאפשרו הברחת נשק לפלסטינים, וזה לא תרחיש דימיוני.

צמצום גבולות דומה אמור להתרחש גם לגבי הגדה המערבית. גושי ההתיישבות הגדולים כמו אריאל, ירושלים-רבתי, בקעת הירדן או הגולן, אלה יישארו בידינו, חלקם אפילו בתוך החומה המורחבת. פחות או יותר תוכנית אלון. ואילו התנחלויות קטנות ומבודדות תפונינה בכל מקום, וכל שאר הגדה, יחד עם רצועת עזה, תהיה מדינת פלסטין.

האם הפלסטינים יסכימו לכך? ודאי שלא! תפרוץ אינתיפאדה שלישית או תימשך השנייה, שהרי קורבנות נופלים מצידנו כל יום, ובעתיד הקרוב יפלו הרבה יותר. אבל דווקא מתוך ייאוש עמוק מכל אפשרות של הסדר, ולא באשמתנו, ואפילו לא באשמת המתנחלים – יש לסגת מרצועת עזה ולבנות גוש קטיף פורח וחדש במרחבי הנגב. שם העתיד. שם התקווה. זיכרו כיצד נוסדו קיבוצים פורחים כיפעת, עינת, אשדות-יעקב איחוד ועין-חרוד איחוד – מהפילוג בקיבוץ המאוחד בשנות החמישים. העקירה היתה אז קשה לא פחות.

ושימשיכו העזתים לתנות את פליטותם ואת שנאתם לישראל על חורבות גוש קטיף הישן, שישמש להם מזכרת-תמיד לאוזלת ידם להושיע לעצמם בגלל שהם מה שהם. שהרי אם באמת הם רוצים שלום, יכולנו גם אנחנו להישאר שם, כשם שיותר ממיליון ערבים הם אזרחינו הנאמנים.

* * *

במשך תקופה ארוכה הציעה מהדורת האינטרנט של העיתון לאנשים חושבים "הארץ" לקבל בלחיצת אצבע את כל התיק המערכתי על חטאי שרון ובניו ואת פרשת החקירות נגדם, את הוקעת הסחבת וההשהיות, תוך קשירת כתרים לראשה של הפרקליטה שמעלה בתפקידה והדליפה.

כבר לא. מה קרה? מה השתנה שפתאום העיתון תומך בשרון ואין כמעט זכר להשמצות עליו בכותרות, שהגיעו לשיא לפני הבחירות האחרונות?

האם זה בגלל תמיכת העיתון לאנשים חושבים בהתנתקות?

לא. לא ייתכן.

* * *

לאוניברסיטת בת-שלמה רבתי

נחוצים מנחים לסדנאות שירה ופרוזה

לשנת הלימודים תשס"ו, 2006-2005

מסלול א'

המועמדים מתבקשים לשלוח את קורות חייהם ורשימת ספריהם למזכירות הפקולטה לספרות עברית מעשית באוניברסיטת בת-שלמה רבתי ליד כביש 6, חוצה ישראל

עדיפות תינתן לסופרים ומשוררים חשובים ומתוקשרים שיש להם ניסיון קודם בסוגה הספרותית הקרוייה פרומויְשֶן, והם יודעים גם לעזור בחליבת עיזים במשק שוורצמן הסמוך. הסופרות והמשוררות בסדנאות תחלובנה תיישים.

כל מנחה בסדנה יוכל ללמד גם נושא ספרותי אחד נוסף בתנאי שיימצא לו קהל.

 כל מנחה בסדנה יקבל מיד דיפלומת פרופסור והתשלום בהתאם.

לא לשכוח לשלוח מִספר תעודת זהות לקבלת התואר

סופרים ומשוררים לא חשובים מתבקשים לא להגיש מועמדות

מסלול ב'

לסופרים ולמשוררים שהם חברים של פרופ' פלוץ בן-שחר

אין צורך לשלוח מועמדות, יפנו אליכם כבר בימים הקרובים

בתוספת הדיפלומה פרופסור-חבר

* * *

הופיע בהוצאת אסטרולוג

ספר שיריו של אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

שקיעה

כּוֹבְעֵי שֵׂיבָה

עָטָה הַיָּם

בְּרֶדֶת יוֹם

וְקִצְפּוֹ נָשַׁם

וּפִזְּרוֹ בְּאַדְמוּמִית-עֶרֶב.

אָז לְחוֹפוֹ נִצַּת

אוֹר פָּרִיךְ כָּחֹל

מִשַׂלְמַת גַּל שְׁחוֹרָה

וְעַל רִיסֵי עֵינַיִךְ

לֵב אֵזוֹב דּוֹמֵעַ

אָצוֹת שָׁנִים שָׁטְחוּ

אִוְשָׁה, וּמֶלַח רָטֹב

סָטַר רְסִיסִים בִּשְׂעָרֵךְ.

פרידה ברוח הבוקר

תְּחוּשׁוֹת שֶׁנֶאֱסְפוּ בָּךְ

כָּאוֹר הַלֵּאֶה –

אֶלְחַשׁ סוֹד בַּחֲרִיצֵי פָּנַיִךְ

הַהוֹזוֹת –

אֶלֶף שָׁנִים לַחֲלוֹם רַךְ,

אֶלֶף שָׁנִים לְעָפָר וּדְמָעוֹת –

נֵלֵך אִישׁ לְעֶבְרוֹ,

חֲצוּיֵי-חִיּוּךְ, בְּמִלִּים

קַלּוֹת כְּקַשׁ, מִשְׁפָּחָה

שֶׁל עֲנָנִים דּוֹמַעַת, הַי –

הֲיִי שָׁלוֹם, זָרָה.

למכירה בחנויות

או ב-30 ש"ח לפקודת א. בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א

benezer@netvision.net.il

 [וכן בחנויות הספרים המובחרות ברחבי הארץ, ובהן גם כ-20 מתוך כ-300 חנויות הספרים של רשת סטימצקי וזכייניה. נא למהר בקנייה כי הספר נמכר בקצב של עותק לשבוע ובעוד כחמש שנים יאזל].

* * *

סופרי ילדים, אנא הצטרפו לסומליו"ן

קוראי "חדשות בן עזר" שכותבים לילדים ולנוער וטרם הצטרפו לסומליו"ן, פורום הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, מוזמנים לשלוח את שמם וכתובתם למערכת "חדשות בן עזר", ופנייתם תועבר לוועדת הקבלה של סומליו"ן. הם גם יקבלו כסדר את העלונים והאיגרות של סומליו"ן ויוכלו לקחת חלק בפעילויותיו.

* * *

אסתר ראב בדיזנגוף סנטר

שיר של אסתר ראב, "שני עיטים ותאנה אחת", הודפס ככרזה והוא מוצג בתערוכת "שירי קיץ" המתקיימת בדיזנגוף סנטר במפלס התחתון, מול קולנוע דיזנגוף. התערוכה נערכה על ידי וביוזמת איגוד כללי של סופרים בישראל, וכן באדיבותה של הנהלת הקניון שהעמידה לרשותנו חלל זה למשך חודש ימים.

הציבור מוזמן לצפות בשיר זה ובשאר השירים המוצגים בתערוכה.

ברדיו של הסנטר משדרים מזה שבועיים לא רק מוזיקה ופרסומות אלא גם "רגע של שיר", פעמיים ביום, בקריאתה של דליה שימקו. גם מפעל זה ביוזמתו של החתום מטה ושל איגוד הסופרים. בעתיד יש לנו כוונה לשדר גם שיר של אסתר ראב, אם אין לך התנגדות לכך, ואולי גם שלך, אם נוכל לראות את ספר שיריך, עליו אני קורא מדי פעם במדורך החביב עליי מאוד.

בתודה

חיים נגיד

יו"ר איגוד כללי של סופרים בישראל

* * *

לאהוד שלום,

תודה על שי הספר שהגיע בשלום. השירים שמסביב לשנת 73' הם הנוגעים בי ביותר. אז לטעמי, כשנחרכת, צעקת אל המיקרופון הנכון.

בארי צימרמן

* * *

כל ההודעות והמידע מובאים כשירות תרבותי מובחר לקוראי "חדשות בן עזר"

ללא שום תמורה כספית או פרסומת מוסווה

* * *

חדשה משמחת לגיליון ה-50

מאת סופר נידח (ויש סיבה)

לפני יותר מחודשיים נשלחו עותקים של "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" למוספים "ספרים" ו"תרבות וספרות" של העיתון לאנשים חושבים "הארץ".

אך עד היום לא נזכר ספר שיריו החדש של מר א. בן עזר, לא בוּקר ולא נסקר אפילו במדור הקצרצר "ספרים חדשים", למעט מודעה שנתן על חשבונו הפרטי במוסף "ספרים".

מערכת העיתון לאנשים חושבים "הארץ" סבורה כנראה כי מאחר שמר א. בן עזר הוא פרדסן עשיר ומשורר חובב, שאינו מגיע לקרסוליהם של ענקי-רוח כיצחק לאור, למשל, ושאר הסופרים והמשוררים חביבי העיתון מטעם זה או אחר – אין צורך להתייחס לספרו של מר א. בן עזר אלא הוא ימשיך לפרנס את העיתון לאנשים חושבים "הארץ" במודעות שייתן.

מסכנים התפוזים שנמכרו כדי לממן מודעה שתסבסד עיתון חד-צדדי שכזה ויסלח לו אלוהי העיתונות הכתובה על התנהלותו האומללה.

* * *

הערת המערכת: קוראים רבים שואלים מיהי אביבה איזנברג, שכתבה כל כך יפה על "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" בגיליון הקודם של "חדשות בן עזר" (49).

ובכן, היא פסיכולוגית וסופרת, ובימים אלה יצא לאור רומאן חדש שלה בהוצאת "רימונים" ושמו: "פסיכו דליה". 

נאחל לה הצלחה.

* * *

חשוב מאוד! –  לידיעת הקוראים הכותבים לנו!

מערכת המכתב העיתי מבקשת מכל מי שכותב מכתב רגיל, או אי-מיילי, או שולח חומר כלשהו למר סופר נידח, למר אלימלך שפירא, למר א. בן עזר או לכל מר חבר אחר במערכת "חדשות בן עזר", לציין במפורש אם הדברים אינם לפרסום. אחרת תתייחס המערכת לחומר כאילו נשלח לפרסום ותשקול פרסום כולו, מקצתו או בכלל לא.

אפשר גם בתוך מכתב לציין מה לא לפרסום ומה כן.

ולא שהיו תקלות עד כה, אבל הגברת המסתורית מאוד חרדה פן בעלה עושה מעשים אשר לא ייעשו ומדפיס דברי אנשים מבלי אשר הִרשו.

* * *

לאהוד שלום,
ברכות על הניוזלֶטֶר שלך, מאיר עיניים ותודעה.
שלך,

אמיר אוריין
תיאטרון החדר

©

כל הזכויות שמורות

סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים

כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא

וכן  את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"

וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר

 "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"

 תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)

 שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

 או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב

לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם

המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:

benezer@netvision.net.il

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל