גיליון מס' 53 

תל אביב, שבת, ב' בתמוז תשס"ה, 9 ביולי 2005

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות

עוד בגיליון: אלישע פורת, אנדלוס השנייה

פצח לה את התחת, מאת מר סופר נידח

חנוך לוין, אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

כבישת מלפפונים בנוסח ירושלמי

פרופ' משה בן-יוסף, קישואים – כישופים

דורותי ר. פארקר, לא כנועה ולא ארורה

יוענק פרס נוֹבּל לשלום לשיח' יוסוף אל קארדאווי

המצדיק זה שנים בהטפותיו ובתקשורת בלונדון רצח אזרחים ישראלים בידי

מתאבדים מוסלמים כי "מצווה להקריב את חייך כדי להרוג את אויביך!"

הרואה למרחוק (לא חוכמה גדולה)

מיומנו של מר א. בן עזר

12.5.03. יום שני. יום 69 בירנטון, אוקספורד (במסגרת שהות של ארבעה חודשים במרכז האוקספורדי ללימודים יהודיים ועבריים). בדרך חזרה מהידינגטון, באוטובוס, אנחנו נוסעים במרסטון רוד, בדרך ממרסטון לדרום-מזרח אוקספורד, מקום התפצלותם של איפלי רוד וקואלי רוד.

מצד ימין, לצפון, אני רואה שטח מדשאה ענקי, כמו של מרוצי סוסים, ובאמצעו מפעל בנייה אדיר, עדיין איזה חמש קומות מתחת לאדמה על פני שטח של מאות מטרים מרובעים, כאילו בונים כאן כור אטומי, ופתאום מופיע שלט גדול: "המרכז האיסלאמי של אוקספורד".

אני נזכר שהיה כתוב בעיתונים על ויכוח גדול עם הקולג', דומני מגדלן קולג' – שמכר להם את השטח, אם איני טועה הקנייה נעשתה בעורמה, משהו היה לא כשר, ותחילה עברו שנים ולא אישרו להם. עתה הם בונים שם משהו שניראה יותר כמיבצר טרור עולמי ומרתפים לאימון בנשק  ולאיחסונו, מאשר קולג' או מרכז לימוד. אני מתאר לעצמי איזה גדודי מוסלמים קיצוניים ומשכילים יצאו מכאן בעוד שנים אחדות לפעול נגד ישראל, נגד יהודים (כולל באוקספורד עצמה), ונגד האנגלים המטומטמים שמאפשרים להם לבנות מיבצר אוטונומי שכזה בלב-ליבה של עיר האוניברסיטה  העתיקה והמפוארת. זה יחזור אליהם כמו בומרנג. אני משוכנע שהכול נבנה בכסף סעודי ובקרנות משפחת בן-לאדן, וכי כל חוג לימוד וכל פירסום שהם יממנו יהיה אנטי יהודי ואנטי ישראלי מלכתחילה, ומבחינה מדעית כל העשייה שלהם תהיה שווה לתחת. כמו שראינו בשעתו בתערוכה על הקופטים במרכז המוסלמי בפריס, מילה אחת לא נכתבה שם על רדיפותיהם ועל אפלייתם של הקופטים בידי השלטונות המצריים, עד עצם הימים האלה.

אלישע פורת

אנדלוס השנייה

בגיליון האחרון של Jewish Quarterly היוצא לאור בלונדון התפרסמו רשמי מסע מאל אנדלוז האמיתית מאת עדינה הופמן, שהיא אחת העורכות של הוצאת הספרים הירושלמית באנגלית "איביס"(*). בדבריה היא מטפחת את המיתוס או המטאפורה הכוזבים של אל אנדלוס – אנדלוסיה – כגן עדן תרבותי של שלוש הדתות, יהודים מוסלמים ונוצרים. פריחה תרבותית גדולה, שכל אחד משלושת היסודות תרם לה כביכול. זה חלומה הכוזב, והנוגע ללב בתמימותו, על אנדלוס החדשה, קרי המזרח התיכון.

הופמן, כמו אחרים לפניה, וודאי יהיו גם אחריה, בחוגים תרבותיים שונים וחבריהם לאידיאליזאציה – מסלפים לגמרי את המושג של אנדלוס. הפריחה התרבותית המשולשת שהפכה לסמל – היא פשוט עיוות של ההיסטוריה. הפריחה הזו נתאפשרה ונתקיימה אך רק תחת שלטון מוסלמי אכזרי ומוחלט. היהודים כמיעוט, ללא שום תביעות של עצמאות פוליטית כלשהי, במעמד נחות המוגדר היטב על ידי הקוראן. משוררים – בוודאי, אנשי כספים – כמובן. מתרגמים, אנשי לשון, בלשנים ובעלי אגרונים למיניהם – אדרבא ואדרבא. רק שכל אלה כפופים ללא שיור לסייף אל דין, לחרב האיסלם, אז – בגילגולה המאורי, הצפון-אפריקאי, שלא היה פחות אכזר ממשטרים איסלאמיים אחרים.

הנוצרים – תחילה כלוזרים, כמי שהפסידו את אנדלוס למאורים, אבל אחר כך כאויבים נחרצים, שהצליחו לבסוף לגרש את המוסלמים לכל הרוחות. איזה מין שיתוף שווה-שוקיים יכול להיות כאן? אגדה מולידה אגדה, וכמיהות הלב של יהודייה שמאלנית בת ימינו, מתלבשות בכסות אנדלוסית שקרית וכוזבת.

יש רק יתרון תעמולתי אחד למושג אנדלוס בעיניי, והוא: אל מול מודל מדינת הצלבנים שפרחה כאן כמאתיים שנה, והוכרעה על ידי ביריוני האיסלאם – יש להציב את מודל אנדלוסיה. לאמור, חרף שמונה מאות השנים שהאיסלאם שרץ בה, הוא סולק לבסוף בחרפה ולא חזר עד ימינו אלה. כלומר, למעלה מחמש מאות שנה. אני מוכן לחתום כעת על שטר של חמש מאות שנה למדינת ישראל. זהו בשבילי לפחות, הפירוש היחיד והקביל של אל אנדלוס – טריטוריה יחידה בעולם שהאיסלם הפסיד ולא כבש מחדש. תקוותי שפלשתין תהיה, במובן זה בלבד – אנדלוס השנייה.

(*) Jewish Quarterly, 2005. Adina Hoffman is the author of "House of Windows: Portraits from a Jerusalem Neighborhood" (Broadway Books) and one of the editors of Ibis Editions, which publishes the literature of the Levant.

פצח לה את התחת

מאת מר סופר נידח

יש לי גם חבר דקדקן וקצת עקשן שמתקן לי תמיד את העברית. עכשיו יצא קצפו על ביטוי חדש שמצא בעיתון: "פצח בקריירה." – "זאת שגיאה נוראה!" נזדעק, "אי אפשר להגיד כך!"

לפני כ-45 שנה קראתי מאמר מבריק ומדהים של פרופ' חיים רבין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שבו שם לצחוק את הפוריסטים, הטהרנים, אלה מתקני הלשון וחסידי העברית הנכונה, ובו הסביר לאשורה את ההתפתחות הטבעית של השפה. המאמר אבד לי, אבל רוחו נשתמרה בי כל השנים. אני זורם עם העברית. רק עם בלבולי המיספרים בזכר ונקבה טרם השלמתי. למיטב שמיעתי, מבלי לחכות למחקר אקדמי אני מעז לקבוע כי כתשעים אחוז מדוברי העברית בארץ עושים שגיאות בשיוך מיספרים לי זכר ונקבה, וזה מראה גם על קושי קיים בשפה, שאינני רואה דרך קלה להתגבר עליו.

ואילו באשר ל"פצח בקריירה חדשה – זה  דווקא אפשר ואפשר. בעיניי מצאה חן החזרתו של הפועל הקצת נמלץ פצח לשפת היום-יום, ועכשיו אפשר להגיד – פצח במריבה עם אשתו, פצח בפיצוח ראשים, פצח פיו ויאמר אך כי טוב, פצח בקבוק בירה, פצח לה את הצורה, שבי לי על הפֶּצָח, פצחי לי את הביצה, פצח בנאום, עזוב אותי מהפצחודניק הזה, הפוצחים ברינה בדמעה יקצורו, פצחנו את ירח הדבש בפיצוח הבתולים. פצחתי לי דרך באסון הרכבת התחתית.

* * *

חנוך לוין

אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

הנה הארץ השלמה אשר הבטיח אלוהים לאברהם

לו ולזרעו אשר יהיה כחול על שפת הים

אבל אני אינני חול אשר על שפת הים

ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

מעודי לא חלמתי על חברון ואינני דואג לשכם

מה שמדאיג אותי הוא לעבור את החיים שלֵם

כי אינני חול על שפת הים

ואינני מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

את ביתי איני בונה על שפת הנילוס ואשתי לא יושבת על הפרת

והתמתחתי יפה כל בוקר גם בין מטולה לאילת

כי אני אינני חול על שפת הים

ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

אברהם יצחק ויעקב נחים עתה בשקט בקברם

לי אין חשק לחפור גם את הקבר שלי לצידם

כי אני לא חול על שפת הים

ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

והנה הארץ השלמה ועליה לא אמסור את נפשי

ומה שמבטיח אלוהים שיקיים על חשבונו הפרטי

כי אני אינני חול על שפת הים

ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם

הערת סופר נידח: כמה נחמד שיש ארץ שבה אפשר לחיות בלי לקיים את ההבטחות שנתן אלוהים לאברהם, ובזכות אי-קיום ההבטחות לאברהם – לא להיות נתון גם לשום סכנה קיומית אחרת, ולא להיות כחול אשר על שפת הים – אלא להצטמק ולהצטמק; מה עוד שאת הברכה להיות כחול אשר על שפת הים העביר אלוהים כבר מזמן לסינים, להודים, לאינדונזים, לטורקים, למצרים, ולעוד המון גויים המתפוצצים מעודף אוכלוסין, ואשר כנראה שום כוח בעולם לא יוכל לצמק אותם ולהשליכם לים.

באמת שיר יפה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להתמתח יפה כל בוקר "בין מטולה לאילת", שאותן כמובן לא כלל אלוהים בהבטחות שנתן לאברהם, ולכן אין צורך למסור את הנפש ולהגן עליהן.

 השיר יגן עלינו.

* * *

הופיע בהוצאת אסטרולוג

ספר שיריו של אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

לפני ככלות כוחֵך

מַכְאוֹבֵךְ לְנֶגְדִּי תָּמִיד. אֵינֵךְ בּוֹכָה? לֹא בִּגְלָלִי.

שָׁחָה לְעָפָר נַפְשֵׁךְ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת

בִּצְחוֹקִים וּפַחַד גְּבוּלוֹתַיִךְ, שָׁנִים מִנֶּגֶד

רָאִיתִי תַּבְנִיתֵךְ כְּתוּבָה בַּחֲלוֹמִי

"רַבָּה סַבְלָנוּתְךָ עִמִּי," אָמַרְתְּ, "חַכֵּה

עוֹד קְצָת, עוֹד בִּקְצוֹת הָעֲצַבִּים

כְּאֵבָר שֶׁנִּגְדַּע, כּוֹאֵב בִּי אָדָם שֶׁהָלַךְ – "

שָׁוְא תְּדַבְּרִי, עֲרִירִית, נְשׂוּאָה לִנְגָעַיִךְ,

הוּא בָּא וְהָלַךְ וּבִי לֹא מָצָאת בַּיִת –

וּבִצְחוֹקִים וּפַחַד גַּם בִּסְתָוֵךְ לֹא נִפְקְחוּ עֵינַיִךְ

עוֹד לא נוֹאַשְׁתְּ מִלֶּכֶת אַחַר תַּעְתּוּעֵי לִבֵּךְ –

עַכְשָׁו, רֶגַע שֶׁל לִפְנֵי כִּכְלוֹת כֹּחֵךְ, דִּבְרֵי

יָדִיד לִקְצוֹת הָעֶצֶב, בְּטֶרֶם סָגַר דַּלְתּוֹ אַחַר לֶכְתֵּךְ.

למכירה בחנויות

או ב-30 ש"ח לפקודת א. בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א

benezer@netvision.net.il

 [וכן בחנויות הספרים המובחרות ברחבי הארץ, ובהן גם כ-20 מתוך כ-300 חנויות הספרים של רשת סטימצקי וזכייניה. נא למהר בקנייה כי הספר נמכר בקצב של עותק לשבוע ובעוד כחמש שנים יאזל].

מבוקר עד ערב בערים ובמושבות

[המדור הופיע דרך קבע בעיתון היומי "הבוקר" במשך מרבית שנות קיומו]

כבישת מלפפונים בנוסח ירושלמי

לאהוד שלום רב,

בעיני אימי היתה תוספת של שתי כפות חומץ למלפפוני הקיץ הקטנים והריחניים (גיליון 51) – מעשה כמעט ברברי, או בלשונה של אימי "מלפפונים פולניים. כמו להוסיף סוכר לדגים ממולאים."

בביתנו נהגו לכבוש בפחים וגם בצנצנות גדולות ירקות למיניהם: מלפפונים, אבל גם עגבניות ירוקות, לפת, כרובית ועוד. ובעונה כמובן זיתים ירוקים דפוקים בחביות עץ. וכולם החמיצו בלי טיפת חומץ אחת.

טעימים מאוד היו המלפפונים שלא השלימו את תהליך הכבישה. לפעמים התרוקנה הצנצנת עוד לפני ששינו את צבעם מירוק כהה לירוק-צהבהב.

כל השאר על פי המתכון שלך.

שלך, שפרה

לשפרה היקרה,

אכן, גם אימי לא הוסיפו שתי כפות חומץ לכבישת מלפפוני הקיץ, והדבר כלל לא היה נהוג גם בפתח-תקווה. למדתי זאת ממרים, המטפלת ה"אשכנזייה" של בני. מטרת שתי כפות החומץ, לדבריה, היא לזרז את התסיסה ולשמור על קשיות המלפפונים, ואולם אין החומץ מורגש כלל בטעמם והם נותרים בבחינת "מלפפונים במלח" ולא "מלפפונים בחומץ". אבל בהחלט צריך הייתי להוסיף הערה למתכון, שאפשר גם בלי, אך אז קורה לעיתים שהתסיסה אינה מצליחה.

ומה רע בתוספת קורט סוכר לדגים הממולאים, גם כשהם חריפים וממולחים? בביקורנו האחרון בפולין היו הדגים הממולאים טעימים מאוד, מתוקים מאוד, ושטו שם אפילו צימוקים בציר.

שלך, אהוד

קישואים – כישופים

לאהוד שלום,

נהניתי מהכתבה הקצרה על זני הקישואים שפותחו במכון וולקני. במסכת סנהדרין ס"ח יש סיפור מדהים על ביקור חולים של רבי עקיבא אצל ר' אליעזר, תנא שהיה מוחרם  בעקבות ניסיונו לגייס את אמת המים ואת כותלי בית המדרש להוכיח את צדקתו בוויכוח הלכתי. מהשיחה ביניהם מתברר כי נטיעת קישואין היא שם הקוד של מעשה כישוף.

להלן קיצור של הסוגיה הזו כמועתק בהשמטות מדף אינטרנט: 

(סנהדרין ס"ז, א', משנה) המכשף, העושה מעשה – חייב, ולא האוחז את העיניים. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע: שניים לוקטין קישואין, אחד לוקט פטור, ואחד לוקט חייב; העושה מעשה – חייב, האוחז את העיניים – פטור. (גמרא סנהדרין ס"ח, א') כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו... אמר... שאני שונה שלוש מאות הלכות, ואמרי לה שלושת אלפים הלכות, בנטיעת קישואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך. אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קישואין. אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קישואין. אמר לי: רבי, לימדתני נטיעתן – למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד...

וייתכן כי בכך ניתן גם להסביר את  הגמרא במסכת עבודה זרה י"א : קישואין (כישופים?) קשין [קשים] לגופו של אדם כחרבות.

 שהרי עיניך ראו שקישואי וולקני החדשים הם ההיפך הגמור מכך – גם יפים בצורה ובעיקר טעימים ומזינים. ובכל זאת קצת כישוף לא היה מזיק, כי הבעייה החקלאית הגדולה היא לא רק לייצר זנים טובים אלא לכשף את לב הקונים ולגרום להם לרצות לקנותם. ועוד כישוף קטן היה עוזר באם היינו מוצאים את הנוסחה שתשאיר בידי המגדלים חלק משמעותי יותר ממה שאנחנו משלמים עבור תוצרתם במרכולים. כי ברוב הגידולים ברוב הימים – החקלאים, שהם האחרונים בתור הפדיון, צריכים להסתפק במעט יותר ממחיר עלות הקטיף והאריזה. והנושא הזה שהוא עתיק כימי פרדסי סביך – עדיין ראוי וחשוב להחזירו לתודעת הקהל.

וכיוון שהיטבת לתאר קישואים אולי תיטיב גם בנטיעתן.

כל טוב,

 משה

[פרופ' משה בן-יוסף]  

חגיגה קטנה בעיתון לאנשים חושבים

הארץ

מלאו 11 שבועות לחרם על ספר שיריו החדש של אהוד בן עזר

יעזרה אלוהים לפנות בוקר

[שתי הפעמים שבהן הופיע שיר הספר במוסף "ספרים" היו מודעות בתשלום]

* * *

איך למצוא סופר עברי?

קוראים וסטודנטים רבים מחפשים לעיתים אתרים שבהם אפשר לקבל מידע על סופרים ומשוררים עבריים. יש אמנם אתר של המכון לתרגום מהספרות העברית, ובו אפשר למצוא פרטים על סופרים. ואולם יש דרך פשוטה יותר והיא להקיש בגוגול את שם הסופר בעברית או באנגלית, כאשר השם המלא נכתב במרכאות כפולות, אחרת אפשר לקבל הרבה איזכורים לא רלוונטיים. אם יש לסופר אתר, סביר מאוד שקישור לאתר יימצא גם בגוגול.

* * *

דורותי ר. פארקר

1967-1893

לא כנועה ולא ארורה

Neither Bloody nor Bowed

אומרים עליי ואומנם כך ראוי לחשוב,

ספק גדול אם אגיע למשהו טוב,

אני רואָה מכרים, ידידים וחברים

רווחים נאים ושמנים הם צוברים,

גם עושים לעצמם שֵׁם, אכן מעורר קינאה,

באמנות, בטרקליני-חברה ובמדע,

ואילו אני, על-אף עצה מלומדה,

ממשיכה בשלי ועוסקת רק ביפה ובנפלא,

ומעִניינים כאלה, כמובן, תועלת לא תצמח לעולם –

ואף-על-פי-כן מצפצפת אני על כולם!

תירגם מאנגלית: מ. דן

ההדיר: אהוד בן עזר

* * *

חגיגה קטנה במרכז תרבות

בית אריאלה

מלאו 27 שנה לחרם

 על הסופר התל-אביבי אהוד בן עזר

* * *

פינת היהודי הנאצי

במאי הסרטים אבי מוגרבי: "יש ששואלים איך אני מעז לצעוק [במחסום, בסרטו "נקם אחת משתי עיניי"] על החיילים הצעירים, 'הם בסך הכול פְּיוֹנים,' אומרים לי, 'הם רק ממלאים פקודות.' אז מה, החיילים שלנו לא צריכים לחשוב? רק החיילים הגרמנים היו צריכים לסרב פקודה?" ("העיר", 8.7.05).

מר סופר נידח מעיר: כן, מר מוגרבי, החיילים שלנו במחסומים צריכים לסרב פקודה ולאפשר למחבלים המתאבדים לסיים ללא הפרעה את מה שהחיילים הגרמנים לא הספיקו לעשות, בין השאר מפני שלא הצליחו להתקרב לארץ-ישראל ב-1942 ולכבוש אותה, וזאת בזכות מיליוני חיילים רוסים, אנגלים, דרום-אפריקאים, אוסטרלים, ניו-זילנדים, הודים וגם ארצישראלים, שלא סירבו פקודה אלא ידעו היכן נמצא הרוע ולחמו נגדו ומיליונים מהם נהרגו; כך הם הצילו, בקרבות סטאלינגראד ואל-עלמיין – גם את משפחתך בתל-אביב מגורל אושוויץ'. והלא גם בנות-הברית יכלו להיכנע לנאצים, כמו שאתה מציע מתוך טמטום היסטורי לאחרוני מצדה, ואינך מסוגל להבין שהעדיפו להילחם ולהתאבד מאשר להיות, הם נשותיהם וילדיהם – עבדים נרצעים לרומאים, מה שהיה גרוע ממוות.

אני מציע לך לנסוע ללונדון ולנסות להסריט שם עכשיו, תוך צעקות על השוטרים במחסומי הרחובות שבודקים מעתה בקפדנות בכל אתר ואתר – את מה שהעזת לצעוק בסרטך על חייל ישראלי צעיר שמסכן חייו למענך ולמעננו יום-יום במחסום: "מאיזה חור הוציאו אותך? מאיזו אשפה שלוּ אותך?"

תמשיך ליצור סרטים כאלה מר מוגרבי ונברך עליהם ברכת "אשר יצר".

חדשות רכבת ישראל

 כל יום מגלים אשמים-בתאונה חדשים

מנהלי רכבת ישראל, שטרם פוטרו וטרם התפטרו בעקבות התאונה הקטלנית בדרום, ליד קיבוץ רבדים, עורכים עתה בדיקה יסודית בעשרות מעברי מסילה שאין בהם מחסום חשמלי או אפילו איתות חשמלי אלא שלט "עצור" בלבד.

במסגרת הבדיקה מניחים משאיות אשמות-בתאונה וגם מכוניות קטנות אשמות-בתאונה לרוחב המסילה – מול רכבות ישראל שדוהרות במהירות של יותר מ-140 קמ"ש, וועדת הבדיקה של הנהלת רכבת ישראל בודקת היטב את התוצאות כדי לדעת לאיזו מהירות צריך להגיע קטר ישראל כדי לרסק ולהשליך לצדדים כל מפגע-אשם העומד על דרכו ולהמשיך לדהור הלאה ללא כל פגע. ייתכן שיבואו במשא-ומתן עם אירגוני טרור פלסטיני אשמים-בתאונה כדי שיניחו גם הם מצידם מכשולים-אשמים על הפסים ותיבחן עמידות הרכבת כלפיהם.

ברגע האחרון: הפגנת ענק של מוסלמים בלונדון

מיליוני מוסלמים יצעדו ברחובות לונדון לכיוון הייד-פארק ביום ראשון הקרוב בהפגנת תמיכה ענקית בטוני בלייר, ובה ישאו שלטים וכרזות המצדיקים את המלחמה בעיראק ומוקיעים את רודנותו, אכזריותו ורצחנותו של סאדם חוסיין ושל הטרור בעיראק כיום. המוסלמים של לונדון גם יודיעו סופית שחדלו לתמוך בסאדם חוסיין. הם ישאו שלטים נגד הטרור של אל קעאידה בכל מקום ומקום בעולם, יגנו את התקפות הטרור על התחבורה בלונדון, שכוונו גם כנגד אזרחיה המוסלמים, וכדי להוסיף אמינות להפגנתם, שלא תיראה כאילו באה רק כדי להציל את עורם מול השנאה האנגלית המתגברת כלפיהם – ישאו גם שלטים וסיסמאות נגד הגדר, נגד הכיבוש והגזענות בישראל, וייכתב בכרזות בפירוש – שהטרור נגד ישראל ואזרחיה אינו טרור אלא מלחמת קודש לשחרור האדמות הכבושות, ויובאו לחיזוק ציטטות מהדרשות במסגד בלונדון של חתן פרס נובל הבא לשלום, שיח' יוסוף אל קארדאווי, מקדֵש השאהידים.

עוד נמסר כי בקרב קומץ חוגי שמאל סהרוריים של יהודים בריטיים, גם באקדמיה, טרם הוחלט אם להשתתף בהפגנה. לגינויים כלפי ישראל הם מצטרפים כמובן בכל לב, אך טרם נקעה נפשם דייה מהתמיכה בסאדם חוסיין ומההתנגדות למלחמת עיראק.

חגיגה קטנה בנווה צדק, במוזיאון

נחום גוטמן

מלאו 7 שנים לייסודו וגם לחרם על אהוד בן עזר

שמעודו לא הוזמן להרצות או לדבר במוזיאון

או להשתתף בפרסומיו המודפסים

למרות שמרבית התצוגה, המרצים והמדריכים מצטטים

 מהספר שכתב מפי נחום גוטמן: "בין חולות וכחול-שמיים"

לרוב מבלי להזכיר את שמו של בן עזר

©

כל הזכויות שמורות

סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים

כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא

וכן  את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"

וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר

 "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"

 תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)

 שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

 או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב

לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם

המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:

benezer@netvision.net.il

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל