הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

גיליון מס' 933

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, י' בניסן תשע"ד, 10 באפריל 2014

עם "הגדה בת זמננו" ששלח יואל רפל, והכתבה "רב אמנויות אריה אל-חנני" מאת אילן שחורי.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

"אם חקלאות כאן, מולדת כאן!" משה סמילנסקי

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך!

אני מכיר את העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ."

אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: benezer@netvision.net.il

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: יוסי גמזו: כָּל הַכָּבוֹד לְשִינְזוֹ אַבֶּה, רֹאש מֶמְשַלְתָּהּ שֶל יַפָּאן. // עמוס גלבוע: עוד בעניין פולארד ושחרור מרצחים. // עמוס אריכא: איבת עולם. // עוד על חג הפסח בביתו של יהודה ראב  בפתח תקווה, מפי לני מרגלית, מתוך "ימים של לענה ודבש", 1998. // צביקה שטרוסברג: על פשטותו של חג הפסח. // נאום דוד בן-גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם, 1947. // מוּקֵי אֶלְדָּד: חַגִּים. //  יוסף רוט רותם: 1. פירקון ביהדות לכבוד פסח הקרב ובא.  2. וירא איש מצרי מכה איש עברי. // מלי טויב (אהרנסון): תגובה לאהוד בן עזר ‏על החקלאות. // ד"ר גיא בכור: ישראל שולטת בגלים! צוללת הטילים השישית שלנו והצלילה למעמקים חדשים. [ציטוט]. // דְבוֹרָה קוּזְוִינֵר: גַעגוּעַ. // אלי מייזליש: האין גבול לטמטום? // אורי הייטנר: צרור הערות 9.4.14. // עמוס אריכא: התל-אביבי. // המוסף לפסח: דגים ממולאים, גפילטע פיש על פי המתכון של המיסתורית. // חרוסת ל-20 סועדים על פי מסורת של משפחת רַאבּ (בן עזר). // מרף עוף של המיסתורית. // קניידאלאך (כופתאות) ל-15 סועדים [המתכון של אחותי לאה]. // קוֹמְפּוֹט (מרק פירות יבשים) [המתכון של דודתי רבקה בן עזר ראב לבית שלאנק מירושלים]. // אוֹף-גֵפְרִישְׁטֵע מָצֶה [המתכון של אימא דורה]. // החמצת מלפפונים קטנים. // איליה בר-זאב: 1. גופי חדירה בסלע. 2. סלט מדברי. // נירה הראל: לגלוש לדףדף. // רוֹן גֵּרָא: אֲנָשִׁים. // אברהם בנמלך: הנוסע המתמיד. // יובל כהן: עוד חוזר הניגון. // אהוד בן עזר: "שלוש אהבות", הוצאת "אסטרולוג" 2000, אזל.  פרק שישי, הפלגת הקיסר פראנץ יוסף מיפו לפורט-סעיד. // ממקורות הש"י.
 

 

* * *

יוסי גמזו

כָּל הַכָּבוֹד לְשִינְזוֹ אַבֶּה, רֹאש מֶמְשַלְתָּהּ שֶל יַפָּאן

 

"קִיטִי יקרה, מִפּינתי החביבה על הריצפּה אני נושֹאת את עינַי

אל השמיים הכּחוּלים, אל עץ הערמון הקֵרֵחַ שבּענפיו מתנוצצות טיפּות קטנות..."

(יומנה של אנה פראנק, 23 בּפבּרוּאר 1944)

 

"ראש ממשלת יפאן, שִינְזוֹ אַבֶּה, הוקיע את מכחישי השואה ואת תושב טוקיו האנטישמי שהשחית את עותקי הספר 'יומנה של אנה פראנק' בחנויות-ספרים ובספריות ציבוריות בארצו. אַבֶּה אף יזם מחוַת-הזדהוּת הפגנתית בהגיעו לבית אנה פראנק באמסטרדם בעת ביקורו הרשמי בהולנד."

(מן העיתונות בשבוע זה)

 

עֵץ עַרְמוֹן בְּאַמְסְטֶרְדָם תָּם יוֹם אֶחָד לִגְווֹעַ,

גַם אִם הָעֵצִים מֵתִים זְקוּפִים הֵם חֲשֹוּפִים

לֹא רַק לְפִגְעֵי בָּרָק וְסַעַר מִגָּבוֹהַּ

אֶלָּא, מֶה עָגוּם, גַּם לִגְזֵרַת סוֹף הַסּוֹפִים.

 

וְהָעֵץ כִּבְיָכוֹל הוּא אֶחָד בֵּין רַבִּים, עַרְמוֹנִים עַתִּיקִים שֶכָּמוֹהוּ

שֶעִירָם שֶל שְפִּינוֹזָה וְרֶמְבְּרַנְדְט בְּרוּכָה בָּהֶם בֵּין תְּעָלוֹת וּגְשָרִים,

חוּץ מִפְּרָט זְעַרְעַר: שֶשָּנִים עַל שָנִים

הוּא מֻזְכָּר בִּדְמוּתוֹ וּבִשְמוֹ-הוּא

בֵּין דַּפֵּי יוֹמָנָהּ שֶל יַלְדָּה מֻפְלָאָה אַחַת, כָּךְ שֶשְּנֵיהֶם נִקְשָרִים

 

בִּטְרָגֶדְיָה אַחַת שֶל צְמִיחָה וְלִבְלוּב שֶל יַלְדָּה וְשֶל עֵץ שֶהִרְהִיבוּ

אֶת לִבּוֹת כָּל רוֹאָם וְהַמָּוֶת קִנֵּא בִּשְנֵיהֶם וְזָמַם לְכָרְתָם

אַף כִּי הִיא, הַיַּלְדָּה, כְּבָר אִבְּדָה אֶת חַיֶּיהָ מִזְּמַן בֵּין רוֹצְחִים שֶהִזְאִיבוּ

בְּעוֹד הוּא, הָאִילָן, בָּא זְמַנּוֹ לִכְרִיתָה רַק עַכְשָיו, כְּשֶכּוֹחוֹ סוֹפְסוֹף תַּם.

 

הַיַּלְדָּה, אַנָּה פְרַנְק שְמָהּ, מִזְּמַן כְּבָר אֵינֶנָּה, חַיּוֹת-הָאָדָם הֲרָגוּהָ

כְּמוֹ מִילְיוֹן וַחֲצִי-הַמִּילְיוֹן יְלָדִים יְהוּדִים שֶנִּסְפּוּ בְּיָדָן,

אַךְ הָעֵץ שֶשָּׂרַד עוֹד שָנִים אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם נִתְגַּלָּה כְּנָגוּעַ    

בְּאַחַד מִנִּגְעֵי הָעֵצִים הַמַּכִּים מִן הַשֹּרֶש וְעַד הַסַּדָּן.

 

וּמַמָּש כְּפִי שֶאַנָּה וּבְנֵי מִשְפַּחְתָּהּ לֹא נִצְּלוּ מִיָּדוֹ שֶל הָרֶשַע

שֶכְּמוֹתוֹ לֹא נוֹדַע מֵעוֹדָם שֶל קוֹרוֹת הָאָדָם, בִּשְהוֹתָם בְּמַחְבּוֹא

בֵּין שְתִיקָה וּבֵין לַחַש חָרֵד מִכָּל רַחַש כָּל יוֹם, כָּל שָעָה, לְלֹא יֶשַע

בְּאֵין אִיש בָּם שוֹקֵט מֵאוֹר שַחַר וְעַד חֲשֵכָה, מִקּוּמוֹ עַד שָכְבּוֹ –

 

כָּךְ גַּם נֶגַע-הָעֵץ שֶהָיָה לְרוֹעֵץ לֹא חָדַל, לְאִטּוֹ אַךְ לָבֶטַח

לְכוֹסֵס מִדֵּי יוֹם בַּמַּחְשָךְ וּבַסֵּתֶר בְּגוּף הָאִילָן הַבָּלוּי

כְּמוֹ בְּגִידָה חַתְרָנִית וּכְמוֹ קֶשֶר-קוֹשְרִים חֲשָאִי הָאוֹרֵב לוֹ בַּפֶּתַח

בְּעוֹד אַנָּה, אֵי שָם בֵּין גִּדְרוֹת מַחֲנֵה-הָרִכּוּז נִרְצְחָה בְּגָלוּי.

 

וּמַמָּש כְּפִי שֶנֶּגַע-הָעֵץ הִתְנַכֵּל לָאִילָן שֶהֻזְכַּר בִּידֵי אַנָּה

בֵּין דַּפֵּי יוֹמָנָהּ, כָּךְ טוֹרְחִים מַכְחִישֵי-הַשּוֹאָה בְּזָדוֹן וְחָרוֹן

לְסַלֵּף אֶת עֻבְדּוֹת הַהִיסְטוֹרְיָה בִּכְדֵי שֶתּוֹלְדוֹת הָאָדָם לֹא תֵדַעְנָה

אֶת אֱמֶת-הַזְּוָעוֹת, כִּי מִלְּבַד מְרַצְּחֵי בְּנֵי-אֱנוֹש יֵש רוֹצְחֵי זִכָּרוֹן.

אוּלָם גַּם אִם הַנֶּגַע הִכְחִיד אֶת הָעֵץ מִסְתַּבֵּר כִּי אַנְשֵי-מַצְפּוּן חָשוּ

וְנָטְלוּ מִגִּזְעוֹ בְּעוֹד-עֵת יִחוּרִים שֶנָּטְעוּ תוֹשָבֵי אַמְסְטֶרְדָם

בְּפִנּוֹת לֹא מְעַט בְּעִירָם כָּךְ שֶגַּם אִם זַוְעוֹת הַנָּאצִיזְם הֻכְחָשוּ

בְּשִקְרֵי בְּנֵי-עַוְלָה הֲרֵי קוֹל הָאֱמֶת אַף לְרֶגַע אֶחָד לֹא נָדַם.

 

וְכָךְ גַּם מַצְפּוּנוֹ שֶל שִינְזוֹ אַבֶּה, רֹאש מֶמְשֶלֶת

יַפָּאן, שֶבֶּעָבָר חָבְרָה אַרְצוֹ אֶל הַצּוֹרֵר

הַנָּאצִי וְכַיּוֹם, כְּשֶהַכְחָשַת-שוֹאָה מֻפְשֶלֶת

בְּפִיו מִכָּל כְּזָבֶיהָ הוּא מַתְרִיס וּמְעוֹרֵר

אֶת בְּנֵי עַמּוֹ לִזְכֹּר אֶת הָאֱמֶת הַלֹּא נִמְחֶקֶת

לַמְרוֹת הָאַנְטִישֵמִיּוּת שֶשּוּב זוֹקֶפֶת רֹאש

בִּשְלַל פִּנּוֹת עוֹלָם, וּבְדֻגְמָה אִישִית מֻבְהֶקֶת

אֵינוֹ נִרְתָּע מִהִצָּמְדוּת אֶל הָעֻבְדּוֹת לִדְרֹש.

 

כָּךְ שֶסִּפּוּר הָעֵץ שֶל אַנָּה פְרַנְק שֶהָעֳלָה כָּאן

הוּא אוֹת לָעֻבְדָּה שֶסִּלּוּף-הַהִיסְטוֹרְיָה בִּידֵי אַנְטִישֵמִים מֻכְשַל

כִּי שֹרֶש זִכְרוֹנוֹ שֶל הָעוֹלָם בְּסַכָּנָה כָּאן

אַךְ הָעַרְמוֹן בְּאַמְסְטֶרְדָם

הוּא סֵמֶל

וּמָשָל.

 

* * *

עמוס גלבוע

עוד בעניין פולארד ושחרור מרצחים

בתקשורת באים וקובעים שפולארד גרם נזק אדיר למודיעין האמריקאי המוציא סכומי כסף דימיוניים על מנת לתקנו. אלו דברים שאין בהם כל ממש. הנזק שפולארד גרם למודיעין האמריקאי הוא ככל הנראה מיזערי. עיקר המידע שפולרד מסר היה על אמצעי הלחימה שברה"מ העבירה למדינות ערב. שום דבר על ארה"ב עצמה.

התייחסתי לפני מיספר ימים לנושא פולארד בהקשר לכריכת שחרורו עם מרצחים פלסטינים, ובכללם פלסטינים שהם אזרחי ישראל, והבעתי את דעתי שמדובר בקישור מגונה כאשר אין למעשה שום קשר בין שני הדברים. הצבעתי על כך שנשיאי ארה"ב נתנו חנינה למרגלים אזרחי ארה"ב, אנשי קהילת המודיעין, שנידונו למאסרי עולם  מכיוון שריגלו למען ברה"מ, הגדול שבאויבי ארה"ב. בכוונתי להרחיב  קצת בנושא על רקע דברים שקראתי ב-6 באפריל, במאמר בעיתון "ידיעות אחרונות". בעל המאמר, מהוותיקים ומהמוערכים, כותב כך:

"האמריקאים טענו שנזקי פולארד אדירים. לדבריהם, הם השקיעו אנרגיות עצומות, כספים בסדרי גודל דימיוניים כדי לתקן את הנזקים שלדעתם נגרמו להם. האמריקאים אמרו, ובצדק, שכל חומר ושיטה שנחשפו – גם אם רק לישראל – כאילו נחשפו לעיני העולם כולו. והנה, בעוד אלה עמלים כנמלים על תיקון הנזקים, הופכים אותו ישראלים, בעיקר אנשי ימין – לגיבור לאומי. פולרד שילם ב-30 שנות מאסר על הפיכתו לגיבור."

 והרי כמה הערות והארות לדברים הללו:

הקביעה כי האמריקאים השקיעו "אנרגיות עצומות וכספים בסדרי גודל דמיוניים," אולי טובה לסיפורי מתח של ריגול. מה זה דימיוני? 100 מיליארד דולר? מה שכל אדם מעלה בדימיונו? אבל, הנקודה העיקרית אינה זאת. הנקודה העיקרית היא שכל הזמן מפמפמים על הנזקים האיומים שפולארד גרם לארה"ב, אך לא מפרטים מה הם הנזקים.

לגבי כל אחד ואחד מהמרגלים האמריקאים שריגלו למען ברה"מ מסרו אנשי הממשל את הנושאים שבהם הואשמו אותם מרגלים, וגם הודגשו הנזקים הקונקרטיים שנגרמו לארה"ב.  מה היו הנזקים האיומים שבאמת גרם פולארד?

אז קהילת המודיעין האמריקאית, ובראשה ה-CIA, היתה משוכנעת בתחילה שפולארד העביר לישראל את רשימת הסוכנים האמריקאים בברה"מ, וסוכנים רוסיים שהיו במוסד הישראלי העבירו את הרשימה למוסקבה. מי שהפליל בכך את פולארד היה אולדריך איימס, מבכירי ה-CIA.  לימים, ב-1994 וב-2001, התברר כי היה זה איימס שבגד והסגיר כמעט את כל הסוכנים האמריקאים,  וכן רוברט הנסן, איש ה-FBI.

פולרד לא העביר מידע  על סוכנים אמריקאים, פולרד לא העביר מידע על קודים אמריקאים, פולארד לא העביר מידע על מערכות צבאיות אמריקאיות רגישות. עיקר החומר שהוא העביר היה על הסובייטים והנשק והמערכות השונות שהם סיפקו למדינות ערב. להערכתי הצנועה הנזק לארה"ב היה מינימאלי.

לדעתי, שתי סיבות הניעו את קהילת המודיעין האמריקאית ביחסה לפולארד.

האחת, הרתיעה הטבעית מהודאה בטעות גסה ולפיה פולארד העביר מידע על סוכנים אמריקאיים. לשירותי מודיעין ההודאה בטעות קשה כקריעת ים סוף. דרך אגב, אין לי מידע מוצק, אך אני יכול להגיד די בביטחון שלפולארד לא  יכולה  היתה בכלל להיות גישה לרשימת סוכנים אמריקאים בברה"מ, אילו רצה להעבירה למישהו, אלא אם כן שררה בקהילת המודיעין האמריקאית הפקרות מוחלטת.

הסיבה השנייה  אולי קשורה ביהדותו של פולארד והרצון של קהילת המודיעין האמריקאית להזהיר את יהודי ארה"ב מפני הצפוי להם במקרה של "נאמנות כפולה" ומסירת מידע לישראל, יהיה בלתי מזיק כאשר יהיה.

יכול מאוד שפולארד הפך לגיבור ויקיר הימין הישראלי. באותה נשימה אפשר לומר שהרוצח ברגותי, היושב בכלא הישראלי, הוא יקיר השמאל הישראלי הפוקד אותו בכלאו ומהללו. הבעייה של פולרד היא בראש ובראשונה בעייה אמריקאית טהורה, ועצם זה שהממשל האמריקאי היה מוכן לכרוך את שחרור פולארד בעסקה מדינית ישראלית-פלסטינית שבמרכזה שחרור מרצחים פלסטינים, מעידה על רמה מוסרית אמריקאית נמוכה, ועל ציניות מבחילה.

לא היה נגרם שום נזק לארה"ב וליוקרת נשיאה אם היתה ניתנת לפולארד מחילה נשיאותית אחרי כמעט 30 שנה, בלי שום קשר לישראל. מיספר מאנשי קונגרס מתנגדים לכך, וכן כמה אנשי מודיעין? אז מה? אובמה כבר לא יכול "לקבל החלטה אמיצה וקשה" כפי שהוא דורש מאחרים השכם והערב?

 

* * *

עמוס אריכא

איבת עולם

מכבר רציתי להעלות את השורות הבאות, מתוך חשבון נפש אישי. אולי בשל כך התלבטתי יותר משצפיתי. זהו ניסיון להבהיר לעצמי את מהות הצונאמי ההומאניסטי ששטף אותנו ביחסנו לפלשתינאים עד להטביע את עצמנו. הייתי בין אלה בשנות השמונים, זמן רב לפני "הסכם אוסלו" הפזיז כסופת-פתע הרסנית, שסברתי כי עלינו לחפש דרך להשלים עם רעיון שתי המדינות, האחת שלנו ובצדה מדינה פלשתינאית.

באותן שנים נמניתי עם מיעוט שסבר כך. בהדרגה השתנתה האווירה ומעם הנאבק על עצם קיומו הפיזי, הפכנו לעם שסוע וקרוע לבלואים. מחד, המרד הבלתי נסלח של הימין המשיחי, שאנסו בראש חוצות את ממשלות ישראל לטפח את תנועת ההתנחלות שביסודה נודף בושם שעניינו הקמת "מדינת יהודה" ההלכתית, ומנגד, היה זה השמאל המתייפייף בכמירת רחמים על תוגת האנוש של העם השבוי, המוצלף על-ידי בני העם היהודי שמתעמרים בו לשם תענוגם.

היתה זו תחרות של נביבות שקשה לשחזרה בסתם מילים. אך סכנותיה לא היו פחותות מאלה של הימין. בתחרות זאת התנהלו אנשים משני הצדדים בסיסמאות חלולות, המעבירות אנשים חושבים על דעתם, עד שאלה הופכים לפוחלצים מדקלמים משפטים נוסקים להפריח מעין דיבור על אחוות-עמים. חסידי ההומאניות התברכו בטירוף חושים, ביהירות של נציגי ה"אנושיות" המעמידה בסימן שאלה ענק את זכות קיומנו כאן – בארץ אבות.

 

אנשי האמצע

כיום אני נמנה כנראה עם "אנשי האמצע", שאיננו מחוייבים לא לימין החולה ולא לשמאל הנרקב בראש חוצות גם הוא. לאחר עשרים ואחת שנה מאז הסכם אוסלו, שנפח רוחו מכבר בראש חוצות, עברתי שלבי התחככות שונים עם המציאות בכדי להבין כיצד העם הזה שלנו התפצל כמו בשסעת ארורה. הסכיזופרניה הקשה הזאת מחייבת בחינת מצב אחת לתקופה. אדם חייב לברר מקומו תחת השמש וכך נהגתי והגעתי למסקנה שאין מנוס ממנה, יהיה אדם ממוקם בקשת הפוליטית העקומה שלנו היכן שיהיה: אבל הפלשתינאים מעולם לא ישלימו עם מדינת העם העברי בארץ ישראל.

הפלשתינאים אינם מיוצאי חלצים של אברהם, אינם ולא היו. הם דומים באופיים ובשנאתם הנוראה את העם העברי לבני עמלק. קרבתם אינה פחותה גם על-פי התנ"ך מבני ישמעאל הסוררים. עמלק היה בנו של אליפז בן עשיו. והוא עצמו אבי העמלקים המכונים "ראשית גויים" מאז ועד עולם, ככתוב: "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד."

זהו העם שניסה להכות בבני ישראל בעלותם מן המדבר. לדעת יודעי דבר, העמלקים של אז התגלמו בפלשתינאים של היום, עם שצמח אין מאיפה, והמה רואים ייעודם בהשמדת מדינת ישראל, כתישתה עד דק.

יהיו רבים שיחלקו על דעתי זו לישרה כצחיחה ושטוחת-רוחות, ורשאי כל אדם להתנער מגישתי ולחרפני כרצונו. אך העובדות הצומחות מול עינינו מגלות לעיני עדת בני-אדם המחפשים להעלות עלינו כורת, ומכאן חובתנו להיפרד מהם בנתק מוחלט, שכן שנאתם התהומית לא תשתנה בעוד דורות. איבת עולם היא, קנאה הנובעת מתסכולם כי אין הם משתייכים לעדה העברית.

 

הפלשתינאים לעולם לא יכירו בנו

מי שבאמת חרד לגורל צאצאיו צריך לפעול להשיב לנו בינה שאבדה ומקומה נכבד בצידה של ההומאניות. אך גם גישה זו שערכה רב ונחשב, הופכת בהגזמתה הפרועה לחרב פיפיות קטלנית. אם יימשך קשר עם הפלשתינאים מסיבות שאינן לעניין, נמצא עצמנו ממשיכים לנסר במו ידינו יסודות קיומנו. עלינו להיגמל מקירבה אליהם. חובה ללמוד לקחים מהנעשה עם ערביי מדינת ישראל החיים איתנו בעל-כורחם שישים וחמש שנים ושונאים אותנו בצורה בוטה, בלי הסתר, בגלוי ובנוקבות פוצעת. אם אלה שחיים טוב יותר מאחיהם ברחבי-עולם כך מתייחסים אלינו,  שערו את גודל שנאת אחיהם המפעפעת כארס כלפינו, ועומקה בלי תחתית.

האחים האלה, הפלשתינאים, ממילא אינם מסוגלים להקים לעצמם מדינה. הם חיים מאונרר"א. הם חיים מתמיכת העולם כולו, והשנאה המבעבעת כלפינו כלבה רותחת, נועדה לחורכנו עד תום. מי שמתעלם מדרכיהם הפתלתלות באמצעותן הם מפעילים את מכונות ההסתה המאיימות שלהם, צריך לדעת כי כך יהיו פני הדברים גם לאחר הסכם שלום, כביכול. הם יקיזו את דמנו בהתמדה, בעקשנות, ובשחיתות מידות שבוודאי תתחבר בקלי-קלות למושחתינו. הון ושלטון יחגגו משני עברי הגדר.

ההיסטוריה חוזרת. כמו ממרחק אלפי שנים, מירכתיים אפלים אנחנו חוזרים לאותו מצב בו נצטווינו להכחיד ולהשמיד את עמלק שקם להשמידנו. אנחנ,ו להבדיל, נשמרים מכוונות לפגוע בפלשתינאים. אבל אנחנו חייבים להתעשת ולדעת בדיוק באיזו מי מדמנה טובענית רגלינו עומדות. עלינו מוטלת אחריות לשמור על גחלת הגאולה. זו פרצה באותו יום שישי, ה' באייר התש"ח, בביתם של צינה ומאיר דיזנגוף בשדרות רוטשילד בתל-אביב, המחוז השפוי ביותר בארץ-ישראל.

מאז סולפה מגילת העצמאות עד לבלי הכר. עוותו הכוונות. המגילה והמציאות כה שונות זו מזו, כמעט כמו סתירה הסוטרת לאבות שקצרה דעתם מלראות את יום המחר.

 

היהירות הפלשתינאית תגבה מחיר כבד

הפלשתינאים נוהגים בנו מתוך גבהות לב-מטופש. אל לנו להיסחף ולהיגרר אחריהם. מי שרוצה בשלום יכול לסגור הסכם היסטורי בשעות ספורות, לאחר עשרים ואחת שנים של טחינת הידוע לכול עד להקיא. אבל התיאבון הפלשתינאי מעביר אותם על דעתם. אנחנו חייבים להסתגל לפאזה אחרת, להתנתק, להניח להם בבדידותם להקים מדינה שבירתה היכן שירצו, רק לא בירושלים שהיתה מאז ומעולם בירתו הנכספת של העם העברי, או לחילופין, בני ישראל, כפי שהשם הזה נפוץ באלפיים איזכורים מפורשים בספר הספרים.

האיומים של הפלשתינאים תופחים כעוגת שמרים בלתי-מרוסנת. ואילו אנחנו התמחינו בהפיכת כמירה למעלת חנפנות של כאלה שמצפונם הלאומי מייסר אותנו. הרי זו חנופה מסלידה שגורמת לרבים וטובים, באמת ובתמים, לדרדר את כולנו עד לגרימת נזקים המסכנים את ביתנו היחיד.

 

הייתי שותף לעיוורון נורא

הייתי עד-נסחף לתהליך ההומאניזציה שלנו שהפכה כמעט לטירוף חצי-לאומי. תוך פרק זמן קצר יחסית הלכנו שולל אחרי אורי אבנרי וחבריו, כיוסי ביילין, ד"ר פונדק וליצנים דומים – שהפכו נתחי היסטוריה שותתי-דם לבדיחה תפלה. ישבתי בחברת אנשים רציניים שלא הם ולא אני קלטנו את הבגידה הגדולה שאנחנו בוגדים בהורינו, מחלוצי הציונות שמהם נולדה המדינה, ולפתע לא ידענו איך מסתדרים אתה ושומרים עליה.

הייתי עד לשיחות שכמעט גבלו בתחרות מי יותר יתגלה כהומאני מחברו – ושכולנו נלך לעזאזל! כל אחד תרם מיכולתו לאולימפיאדה ההומאנית הזו תוך גילוי כישרונות נדירים לאבחן איך אנחנו מתעללים באומללים הפלשתינאים. הכיבוש האכזרי. ממרחק השנים אני מזדעזע מהשקיעה שלנו בביצה הזו שלא היתה נאיבית, אלא טראגית. השקיעה הזאת הגיעה בזמן האחרון לתופעת "זוכרות", שאינם אלא חבר מטורפים חולי-נפש הצוהלים כאשר כל חייל שלנו נהרג, והם יוצאים במחולות של כת השטן. קבוצת קטנה, אך מצביעה בבירור על היותה יוצאת חלציה של תקופת שנות התשעים של המאה הקודמת, שהולידה מתוכה את הנשים הצדקניות של שומרות המחסומים וכיוצא באלה.

ירדנו מהפסים והגיע הזמן לחזור אליהם, להעמיד בראשנו קטר מודרני ורב-עוצמה, לא כמו הפריכה הזו השוכנת בלשכת ראש הממשלה. עדיין אין לנו מושג על ויתוריו, למרות שכבר מסתננות שמועות שהיו אלה ויתורים מפליגים לא פחות משהציע רב הנוכלים אולמרט, כפי שקבע את טיבו ומעמדו בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

 

התנתקות לאורך ולרוחב

אבל שוב אבו-מאזן, אנטישמי פלשתינאי וחבריו, שהם כמו מטבעות עם שמונה צדדים, המשתנים בהתאם לנסיבות, והעיקר לנגוס בנו ולחשוף את עצמותינו. שכחנו את הפראות החייתית של "לוחמי החרות" האלה שרצחו ופצעו אלפים מבני הארץ, באוטובוסים, בבתי-קפה, בקניונים. השהידים המקודשים הפועלים באכזריות של חיות טרף משתוללות. 

אכן, נמניתי עם אלה המוכנים לצעדי ויתור מטופשים וחסרי אחריות. לא עוד בנושא הזה. אם הפלשתינאים רוצים להתנהל בדרך אחרת בלי סחיטת בקשישים, אנחנו נהיה פה מעבר לגדר, עם אוזן כרויה להקשיב להם. אבל מבלי להתחייב לדבר עד שניווכח כי הם מכירים בזכותנו להיות עם חופשי בארצו בתוך גבולות שניתן להגן עליהם.

עם עמלקים תתעמלק. בינם לביננו אין קרבת דם והם אינם בני משפחה אלא אוייב מר. עלינו להחזיר לעצמנו את שלוות ההיגיון. בלעדיו נמשיך להיות הומאניסטים קומיים ומעוררי-עצב שראויים לכל הצרות הניתכות עלינו תוך ביזויינו המתמיד, המעליב והפוגעני. אנחנו הם אלה שמוכנים לוויתורים מפליגים שאין דומה להם – ומזווית שפיטתם לא די בכך. הם רוצים את הטלית כולה.

מבחינתי, שהפלשתינאים יישארו מעבר לגדר. בלעדינו. עד שהם יחפצו בנו. ואם לא, אז לא. מדינת ישראל תתקיים בתנאים טובים לאין שיעור בלעדי אותו חלום באספמיה על שלום שמתחילתו לא היה כזה, כשהוא רווי בשנאה נוראה כלפינו. זהו החלום שנשיא המדינה שמעון פרס שוגה בו, לצערי, והוא טועה ומטעה. טוב הדבר שהתקבל חוק "משאל-עם". כך יינתן לנו לבטא איש את עמדתו וכאשר ייפול הפור נדע לאן פנינו מועדות.

 

 

* * *

עוד על חג הפסח בביתו של יהודה ראב

 בפתח תקווה, מפי לני מרגלית

מתוך "ימים של לענה ודבש", 1998

אור על חייה של אסתר באותן שנים [שנות ה-30] שופכת לנה מרגלית (גרוס), ילידת גרמניה, שהיתה בצעירותה סוכנת-בית אצל יהודה ראב בן ה-75. בפגישתי עם לנה, שהיתה האומנת שלי כאשר אימי נסעה להתרפא במעיינות החמים של קליה, היא מספרת:

למרות אורח החיים הספארטאני-כמעט בביתו של יהודה, בליל הסדר היה הכול משתנה. כל המשפחה היתה באה. אני זוכרת סדר אחד, מיוחד. אסתר חזרה אז מפאריס עם [בעלה, אריה] אלואיל הצייר [מדובר כניראה בפסח 1935]. היא היתה ניראית מאושרת מאוד. פאריס היתה מאוד-מאוד לפי הטעם שלה. היא באה לבושה בשמלה שחורה אלגאנטית, גבוהה. אלואיל היה יותר צעיר ממנה, וגם ניראה יותר צעיר ממנה. הבחינו היטב בהבדל השנים. אז עוד היתה האהבה חזקה ביניהם. היה באסתר משהו גברי. עם הזמן אפילו יותר. אבל כשהיא היתה עם אלואיל זה לא היה כך. היתה לבושה טוב יותר. יותר נשית, אפילו מאוד. אבל תמיד היה בה משהו חזק. אישיות.

הכול היה בשפע. יין. לפתן של פירות מיובשים. ויהודה היה יושב בראש. והוא כל כך שמח עם אסתר. היא אז ממש פרחה. גדולה, ומאוד אלגאנטית. עם שיק פאריסאי. היתה במצב רוח מאוד מרומם. זאת היתה ממש חגיגה במלוא מובן המילה. שרו לא רק שירים של ההגדה, היו להם מנגינות מיוחדות של המשפחה. אני באתי מהגלות וכל מילה בהגדה היתה קדושה בעיניי – וכאן היה הבדל כה עצום, של חופש. היתה תקופה פורחת.

נידמה לי שכאשר אסתר חזרה מצרפת, היא היתה בהריון, מאלואיל, והיא הפילה. ואחרי ההפלה, מרוב אכזבה, היא נסעה לצרפת, אולי כדי לשכוח. יכול להיות שאחרי האכזבה של ההפלה נסעו שניהם לפאריס והיו שם כמה חודשים. אני לא בטוחה מתי. לסדר היא באה אחרי פאריס. מאוד מאושרת. מאוד מרשימה. ואני יודעת שהיתה הפלה. אני לא יודעת בדיוק מתי.

יהודה ראב היה מאוד מופנם. הוא מאוד אהב את אבא שלך. הוא התגאה בברוך כמו אידאל, גבוה, חזק. את אסתר הוא במובן מסויים לא הבין. הוא לא דיבר הרבה עליה. בכלל לא דיבר הרבה על המשפחה. אני לא ידעתי את היחס שלו לאסתר. הוא רק סיפר שהיתה נשואה עם גרין, היתה גרה במצרים, ומצבה אז היה מאוד מאוד טוב. אני גם לא ידעתי שהיא היתה בדגניה. את זה הוא לא הזכיר. היה מאוד סלקטיבי. רק הזכיר שהיא מאוד אינטליגנטית, שהיא יודעת שפות. אסתר ידעה ערבית. במצרים, בחברה שהיא ובעלה היו בה, אז הערבית היתה גם היא ברמה גבוהה יותר. היא היתה עוברת משפה לשפה, אנגלית, צרפתית, ערבית. אני חושבת שהסגנון המיוחד שבו דיבר יהודה היה רק בגרמנית. צורת הדיבור שלו בגרמנית היתה מאוד אצילית. ליידיש וגם לעברית לא היה לו אותו יחס טבעי כמו לגרמנית.

לאסתר היו שני בתים, הווילה ועוד בית אחד. יכול להיות שאלואיל רצה לבנות משהו הלאה. באלף לירות יכולת אז לקנות מגרש ולבנות עליו בית. הרכוש שלה היה גדול, והיא הוציאה עם אלואיל הרבה כסף בתקופת חייה איתו. נידמה לי שחלק גדול מהכסף הלך לנסיעות לחוץ-לארץ. הוא עצמו לא הרוויח. הוא צייר אבל לא היה שוק לתמונותיו. הן לא נמכרו. והיא החזיקה אותו, ואת הבית, ואת הערבייה, פטמה, שעבדה אצלה בבית.

אני חושבת שהבוהמיות הזו, של הצייר שלא עבד, שלא הרוויח – יהודה לא דיבר על כך, אבל מטבעו הוא לא היה יכול לסבול בזבוז. בבית לא הלך לאיבוד שום דבר, והכל היה מסודר, ונקי, וחסכוני. בשר אכלו רק פעם בשבוע. הרבה מרק שעועית. הרבה דגים. פירות. ענבים. תאנים. תפוחי-זהב. סלט חתוך דק עם גבינה וזיתים וקצת שמן זית. ואבטיח עם גבינה לבנה. היו מביאים אז תפוחי-עץ אדומים, אמריקאיים. אולי מלבנון ולא מאמריקה-ממש. אבל בארץ לא צמחו כאלה. כשהייתי יורדת לשוק הגדול הייתי קונה בכספי שניים ואוכלת בדרך. שיהודה לא ירגיש. כי הם ביוקר. הם לא מקומיים ובעיניו זה היה בזבוז.

יהודה אהב מאוד צימס מדלעת. תמיד אמר שאסתר יודעת לבשל דלעת, והוא לימד אותי לבשל כמוה וזה תמיד יצא יותר מדי רך. אני לא אהבתי דלעת כי במלחמת העולם הראשונה רעבנו בגרמניה. האוכל היחיד היה תפוחי-אדמה עם גזר גדול לבהמות. הדלעת הזכירה לי את הגזר. אצלנו בבית לא אכלו גזר במשך שנים. יום אחד אסתר באה לבקר ובישלה דלעת שכל חלק קטן ממנה ניראה כמו עם גלזורה, ועשתה גם קוגל, ויהודה נהנה מאוד.

אחרי שנפרדה מאלואיל באה ליום או יומיים לבית אביה. פעם אחרת הזמינה אותנו ונסענו אליה, סבא יהודה ואני. זה היה כבר אחרי הגירושים שלה. יכול להיות שבשביל להיפטר מאלואיל היתה צריכה למכור אחד משני הבתים. נידמה לי שהיה לה מגרש גדול. כשבאנו אליה היא לבשה בגד לבן כמו חלוק-בית, בסגנון ערבי עם סנדלים שטוחים, כמו ערבייה. והכול מצוחצח. היא לא היתה יפה אבל מאוד שארמאנטית, עם שיק צרפתי. ואיזו שפה יפה. כאשר רק פתחה את הפה, מיד היתה פורחת והווילה היתה יפה. זה היה משהו, כמו בחלום. על הגירושים לא דיברו כאשר באנו אליה.

 

 

* * *

צביקה שטרוסברג

על פשטותו של חג הפסח

למר  אהוד בן עזר, חשוב!!!  שתגובתי תתפרסם בבקשה!

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" – תלמוד בבלי, ראש השנה י"א, א.

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – מיכה ז',ט"ו.

 חג הפסח – חג החרות בפתח. ליל הסדר מבטא במהותו שני מוטיבים מנוגדים. מצד אחד – יש בו מרור וחרוסת, שמסמלים את השעבוד הקשה והמר במצרים, ומצד שני – כוסות יין, סעודה מפוארת והסבה – שמסמלים כולם את החירות ורווחת הגאולה. הסיבה היא – שעלינו לזכור הן את הזמנים הקשים שלפני הגאולה והן את הזמנים הטובים שבאו בעקבותיה.

שורש החירות, ברמה האישית, הוא פשטותם של ה"צרכים" האישיים. לכן הלחם (שהוא בסיס החיים) ושל פסח – המצה – הוא פשוט מכל. הוא מכיל רק מים וקמח. ללמדנו שכשבסיס הקיום של האדם הוא פשוט ככל האפשר, החירות שלו גדולה יותר.

בברכת חג פסח כשר ושמח לקוראים/ות ולכל בית ישראל,

צביקה שטרוסברג

בני ברק

 

* * *

נאום דוד בן-גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם, 1947

"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

"והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות.
ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה.
והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים."

 

* * *

מוּקֵי אֶלְדָּד

חַגִּים 

אֲנִי לֹא אוֹהֵב  אֶת הַיָּמִים

לִפְנֵי הַחַגִּים,

אֶת הַתְּכוּנוֹת,

הַתְּהִיּוֹת

הַפְּקָקִים.

אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁאֲנָשִׁים

מִתְהַפְּכִים,

שׁוֹלְחִים לְפֶתַע פְּרָחִים

רוֹכְשִׁים.

מִתְקַשְּׁרִים.

רֵיחוֹת הַפְּרִיחָה הַמְּשַׁקְּרִים

מַשְּׁבֵי הָרוּחַ הַקּוֹדְרִים

מֶתֶק  הַיַּיִן,

הַנְּהִירָה לְטִיּוּלִים.

אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת הַחַגִּים,

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב עֵר

חֲסַר שַׁלְוָה,

מְקוֹנֵן עַל הַסְּבִיבָה,

עַל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים

אֶל הַבְּדִידוּת

וְסוֹחֲפִים אִתָּם אֶת הָאֱמֶת,

מוּל מִשְׁפָּחָה שְׁבוּרָה,

פְּרוּצָה,

הַמִּתְנוֹצֶצֶת מֵרֹב גַּדְלוּת

וְאֵין מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ

אוֹ מְדַמֶּה לָחוּשׁ

אֶת קִרְבָתִי

עוֹד.

 

* * *

יוסף רוט רותם

1. פירקון ביהדות לכבוד פסח הקרב ובא

פרעה – מניין שנבעל כנשים? שנאמר: כה אמר ה' הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו (ירמיהו מ"ד 30).

מהו חפרע? שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה... ומי גרם לו? על שאמר: "לי יאורי ואני עשיתיני." לפיכך אמר  לו הקב"ה למשה: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה."

מדרש תנחומא פרשת וארא

 

הערות:

על שאמר "לי יאורי ואני עשיתיני" – פירוש: אני בראתי את עצמי ואת נילוס. (עץ יוסף). המקור לאמירה זו מצוי בספר יחזקאל כ"ט 9, שם נאמר: "והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני ה' יען אמר יאור לי ואני עשיתי..."

 

2. וירא איש מצרי מכה איש עברי

וירא איש מצרי מכה איש עברי. מי היה... בעלה של שלומית בת דברי. כיצד? היה אותו נוגש עשוי על מאה ועשרים אנשים. והיה מוציא אותן למלאכתן לקריאת הגבר. ומתוך שהיה רגיל להוציאן, היה נכנס ויוצא לבתיהן, ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלמה מכל מום נתן עיניו בה. עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו, וחזר אותו מצרי ובא על אישתו והיא סבורה שהוא בעלה. חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו. שאל אותה ואמר שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה הייתי שאתה הוא כיוון שידע הנוגש שהרגיש בדבר חזר לעבודת פרך והיה מכה אותו. ראה משה ברוח הקודש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו כעס על המצרי ויפן כה וכה ראה שעינה אשתו והיה חוזר ומכה את בעלה וירא כי אין איש שהוא חייב מיתה ויך את המצרי...

מדרש תנחומא לפרשת שמות

 

הערות: 

עשוי על – ממונה על

לקריאת הגבר – לקריאת התרנגול והוא מוקדם בבוקר הרבה לפני זריחת החמה

 

 

* * *

מלי טויב (אהרנסון)

תגובה לאהוד בן עזר ‏על החקלאות

קראתי את כתבתה של ארנה גולן על ספרך "הארץ תרעד" והזדהיתי עם מרבית דבריה. כוונתי לגבי העיר העתיקה בירושלים, היית צריך לציין שחלק, פרטים בודדים – שלקחו חלק ביישוב הארץ – היו במוצאם מהעיר העתיקה, או שהעיר העתיקה היתה עבורם  בצורה זו או אחרת  תחנת מעבר, ביניים.  גם  אותו בן משפחתך (גם אם הוא דמות בידיונית, שטמפפר הינו דמות אמיתית), לפי ספרך "והארץ  תרעד", ששהה בירושלים כמעבר לחיי חקלאות בפתח תקווה, ושלל את אורח חיי היהודים בה – היתה לעיר העתיקה משמעות מסויימת בחייו ובביסוס השקפת עולמו. לפעמים  יחס ודוגמא שלילית הינם בעלי השפעה לא פחותה מהשפעה  חיובית. זה טבעי כי  באותה תקופה,  מבחינה מספרית, היהודים התרכזו במיספר מועט של מקומות, וביניהם העיר העתיקה.

[אהוד: אותו "בן משפחה" הוא סבי יהודה ראב בן עזר].

בספרים שציינתי, שהינם סאגה משפחתית המשתרעת על כמאה שנים, העיר העתיקה בירושלים הינה מקום  שחלק מבני המשפחה גרו או שהו בה, למרות שהמשפחות בספרים שונות ביותר זו מזו.

לגבי תופעת "הטפילות וכספי החלוקה" – לא פעם עולה בדעתי ההשוואה של מצב כלכלת מדינת ישראל כיום לעומת  תקופות אחרות. האם אנחנו כה שונים מאותה יהדות שאתה מגנה? מרביתנו עובדים, ולא טפילים אבל האם  כמדינה אנחנו מקיימים בלעדית את עצמנו? השתלבנו מהר מאוד ובשמחה בעידן הגלובליזציה. האם ביטלנו בזה את  ייחודנו ואת עצמאותנו? האם מדינת ישראל, כולל מערכת המשפט והחקיקה, תומכת בייצור ובקיום כלכלה המבוססת על ייצור עצמי או שהיא פועלת בכיוון הפוך? כמה ענפים יצרניים נשארו בארץ? החקלאות נשארת  בארץ כי היא  קשורה לקרקע אבל החקלאים המוצלחים כבר מנהלים חוות משלהם בארצות אחרות. האם זה בכלל  מטריד מנוחתו  של מישהו?  איך מדינת ישראל היתה מתקיימת לאורך כל השנים ללא תמיכתה הכלכלית והכספית של ארצות הברית? אנו מכנים אותה "ידידתנו הגדולה"  אבל למעשה היא מחליפה את ה"הנדבן" התורן בתקופות שונות.

האם איננו מחלקים  תרומה זו לפי מפתח מסוים? קודם כל  צרכי  הביטחון, אחר כך לא רק דתיים בעלי  קדימות  ראשונית, גם קיבוצים,  ערי פיתוח, ועוד ועוד.

מה המחיר שאנו משלמים בתחומים רבים עקב תמיכה זו?

גם אם המושבות הוקמו על ידי חקלאים בעלי חזון, בשלב מוקדם ביותר הן הפכו ממושבות לערים, לרוב מכוערות  ביותר מבחינה ארכיטקטונית, תקופות רבות מתקיים בהן שלטון מסואב,  (תופעת "הולילנד" לא נולדה בירושלים. חשיפת. מעטפה עם כסף ובחורה אמיצה  בשם חדווה יחזקאלי הביאו בחדרה למאסר בפועל של ראש עירית חדרה).

לא ניכרת כלל השפעת האבות  המייסדים וחזונם. כמעט כל ילידי המקום נוטשים אותה ולא מתגוררים בה. אתה מנסה בעיתונך לשמר את ימיה הראשונים של מושבת משפחתך – פתח תקווה,  במנותק מהתהליך שעברה במהלך השנים עד ימינו אלו.

האם לא שגינו כולנו  בכך  שלא הצלחנו  להשפיע על התפתחות וצביון המושבות שאותן הקימו אבותינו ובהן גדלנו?

 

אהוד: אילו פתח-תקווה לא התפתחה וגדלה לעיר, היא היתה נראית כיום כמו החלק הישן של בת שלמה. זה האידאל?

מצד שני יש אירוניה מסויימת בכך שתקיפי "החלוקה" החרדיים בירושלים חששו מייסוד פתח-תקווה ושאר המושבות הראשונות פן הן ינגסו בתמיכת העולם היהודי ביהודים של ארץ-ישראל. וזה קרה עוד לפני ייסוד פתח תקווה, כאשר ניסו לאיים על ה"גביר" דוד מאיר גוטמן שלא ישקיע כספו בקניית קרקעות המושבה החדשה אלא בישיבות ירושלים. ובוודאי שלולא תמיכת הברון רוטשילד, מושבות העלייה הראשונה היו מתקשות להתקיים ולהתפתח כי הוא העניק להן את התשתית.

ואולם דומני כי כיום מרבית מדינות העולם יכולות רק להתקנא בחוסנה, גם הכלכלי, של ישראל – שאינו נובע מתמיכות ארה"ב וגרמניה, אם כי נעזר בהן, והן יודעות מדוע.

כבר שכחנו שבתקופת מלחמת השחרור, והרבה שנים אחריה, היה אמברגו אמריקאי על ייצוא נשק מכל סוג שהוא  לישראל! כל כך היה איכפת להם מאיתנו! שניזרק לכלבים!

למזלנו ההי-טק החליף את ענף הייצוא מס' 1 שלנו, ההדרים, ואחר-כך אולי את היהלומים. הידע שלנו בחקלאות הוא מן המפותחים בעולם כולו. בפתח-תקווה אמנם אין כבר אפילו פרדס אחד אבל הדרום מלא פרדסים חדשים, ואילו זיכרון של משפחתך עדיין טובלת בכרמים ישנים וגם חדשים, ואפילו היקב של הברון, בכלים חדשים, ממשיך לייצר יין ישראלי, ממש כחלומו של הברון.

 

* * *

ד"ר גיא בכור

ישראל שולטת בגלים! צוללת הטילים השישית שלנו והצלילה למעמקים חדשים

ישראל הופכת למעצמה השלישית בעולם, שיש לה ארמדה כזו של צוללות המשגרות טילים. אלו צוללות המסוגלות לשגר טילים ארוכי טווח – של 1,500 ק"מ ויותר, ופוטנציאלית גם טילים גרעיניים, מתוך המים, מבלי לעלות כלל למעלה. רק לארצות הברית ולרוסיה יש יותר מחמש צוללות כאלה, ובכך עוברת ישראל את סין, אנגליה וצרפת. עם עוצמה כזו ישראל היא שומרת המעמקים באיזור שלנו, והסדר.

כיצד קרה שבריטניה, אי מבודד ולא גדול במיוחד, הצליחה להפוך למעצמה ימית משנת 1692 ועד למלחמת העולם השנייה? ובין השנים 1805 ועד למלחמת העולם הראשונה איש לא העז לקרוא תיגר על בריטניה "השולטת בימים"?

בריטניה הפכה למעצמה ימית דווקא בגלל היותה אי מבודד במים. בעוד מדינות הקונטיננט באירופה נאלצות להקים צבאות יבשתיים חזקים, וביצורים יקרים, כדי להגן על גבולותיהן, בריטניה היתה פטורה מכך, בשל היותה אי המוקף במים. וכך היא הקדישה חלק גדול מתקציבה להקמת הצי החזק, בעוד שהצבאות האירופיים כמו ספרד או צרפת חילקו את התקציב בין היבשה החשובה לים. הצי הזה הפך את בריטניה למעצמת סחר בינלאומית, שהגנה בהצלחה על קווי המסחר הבינלאומיים שלה, והגיעה לכל קצות העולם של אז.

בשנת 1805 תיכנן נפוליאון לפלוש לבריטניה דרך הים, יחד עם צי ספרדי גדול. אלא שנפוליאון לא הבין הרבה בקרבות ימיים. הארמדה הצרפתית-ספרדית הגדולה נתקלה בצי הבריטי בפיקודו של האדמירל נלסון ליד טרפלגר (דרומית מערבית לחופי ספרד), ושם נערך הקרב הימי האדיר, שנגמר בניצחון בריטי מוחלט, אם כי נלסון עצמו נהרג בקרב.

במשך כמאה שנים מאז, שום מדינה לא העזה עוד לקרוא תיגר על עוצמתה הימית של בריטניה, והיא היתה חופשיה לנהל את הסחר שלה בכל רחבי העולם.

גם ישראל היא סוג של אי, וגם העתיד שלה נמצא בים, אם כי לא באופן שהערבים תיכננו לה פעם... בים נמצאים השטח העתידי שלה, האנרגיה שלה, הקשר לאירופה, הביטחון והיזמות.

כבר ביולי 2011 הערכנו באתר שלמרות הסירוב הגרמני, הם בכל זאת יתרצו וימכרו לישראל צוללת "דולפין" שישית, זו צוללת טילי השיוט המתקדמת בעולם. לישראל יש כבר שלוש כמותה, עוד שתיים אמורות להגיע השנה ובשנה הבאה, וכעת השישית.

מדוע זו הפתעה נעימה? משום שגרמניה הסכימה גם לסבסד את מחיר הצוללת הששית, כפי שעשתה עם הקודמות: השתיים הראשונות ניתנו לישראל במתנה מגרמניה, בשלישית שילמו הגרמנים חצי מחיר, ברביעית ובחמישית שליש מחיר, וכך גם בשישית. אין מניעה שגרמניה תמכור לישראל עוד צוללות מתקדמות, ובמאמר ההוא דיברתי על עשר, שיבטיחו את עוצמתה האדירה של ישראל לעשרות שנים. עלות כל צוללת כחצי מיליארד דולר, אך המחיר יכול לזנק עד ל-850 מיליון, עם ציוד מתקדם. ישראל קבעה דרישות מיוחדות בצוללות שלה, והיא עצמה התקינה בהן מערכות מתקדמות וסודיות. הצוללת השישית תהיה המתקדמת מכולן, והשהות שלה במים העמוקים תהיה הארוכה מכולן.

בכך תהיה ישראל למעצמה השלישית בעולם, שיש לה ארמדה כזו של צוללות המשגרות טילים. אלו צוללות המסוגלות לשגר טילים ארוכי טווח (למשל טיל השיוט הישראלי "דלילה", תוצרת התעשייה הצבאית) של 1,500 ק"מ ויותר, פוטנציאלית גם טילים גרעיניים מתוך המים, מבלי לעלות כלל למעלה. רק לארצות הברית ולרוסיה יש יותר מחמש צוללות כאלה, ובכך עוברת ישראל את סין, אנגליה וצרפת. עם עוצמה כזו ישראל היא שומרת המעמקים באיזור שלנו. אף מדינה באיזור שלנו אינה יכולה לרכוש כלי לחימה בכאלה מחירים. עוצמתה הכלכלית של ישראל מאפשרת זאת.

מילה על הגרמנים. זה לא דבר של מה בכך שהם מסכימים לממן חלק מן הצוללת השישית (בסך 135 מיליון אירו), כאשר הם עצמם מקצצים את הצבא שלהם באופן אכזרי, בשל הקשיים הכלכליים. גרמניה התנגדה למכור לישראל צוללת שישית, ורק התערבותו של בנימין נתניהו אצל הקנצלרית מרקל, ידידה גדולה של ישראל, שינתה באופן מפתיע את התמונה.

האיראנים עוקבים אחר הדיווחים מגרמניה על עוד שלוש צוללות טילים לישראל, כאשר להם אין אף צוללת טילים הדומה לזו, וגם לא תהיה להם. הם מבינים שעוצמתה של ישראל מזנקת, ואין להם מענה לכך. בשל זאת, הם מנסים להראות שיש להם אלטרנטיבה. צוללות קילו מיושנות שלהם מסתובבות לאחרונה בים האדום, כהתרסה לנוכחות הישראלית ארוכת הטווח. זו הסיבה שאונייה שלהם חצתה את תעלת סואץ ועברה בים התיכון, להפגין שהאיראנים גם הם מעצמה.

עד היום הצליחו האיראנים להפיק מודיעין מתוך שטח סוריה. במחנות של האיראנים שבסוריה, הותקנו מנגנוני האזנה וציתות, כולם מכוונים לעבר ישראל. אך המשטר של אסד מתנדנד, והנכסים האיראניים בסוריה עלולים להתנדף, שכן המורדים הסונים מתעבים את איראן, ועלולים להיהפך לאויביה. מכאן הצורך של האיראנים לפתח אלטרנטיבות מודיעין ומעקב דרך הים. גם ישראל וגם סוריה מקדמות את חילות הים שלהן, בשל מצוקה על הקרקע.

האם ייתכן שמדינה ערבית מוכרת את הצוללות האלה לישראל? כיום שולטת במספנה שבונה את הצוללות הגרמניות ממשלת אבו דאבי, שקנתה את המספנה. אם היתה רוצה, היא היתה מטילה וטו על החלטת גרמניה למכור לישראל, אך וטו כזה לא הגיע, משום שאבו דאבי שמחה שכוח צבאי ישראלי יתעצם מול איראן, אוייבתה, מה גם שמדובר בעיסקה מסחרית למטרות רווח. אלה עסקים, והמספנה הזו תשמח אם ישראל תקנה עוד צוללות, ככלות הכול אין הרבה מדינות שיכולות להרשות לעצמן מחירים כאלה.

סן צו כבר גילה איך בונים הרתעה: אם האוייב שלך מעריך שייגרם לו נזק כבד אם יתקוף אותך, הוא יבלום את עצמו. וזו משמעות הצוללות: איראן תוכל אולי לתקוף את ישראל באמצעות טילים, ולפי תפיסתה אפילו לשאוף להשמידה, אך היא גם תדע שהמחיר עלול להיות קיומי מבחינתה. גם אם יושמדו יכולות ההגנה והתקיפה של ישראל במתקפה כזו, המהלומה על איראן תגיע מן הים, והיא תגיע בוודאות. אם איראן מבינה שהיא עצמה לא תתקיים אם תתקוף את ישראל, או שהיא תשלם מחירים נוראיים, היא לא תעשה זאת. ואכן, בעיתונות העולם נכתב שצוללת ישראלית אחת משייטת כל העת מול חופי איראן, וזו ההרתעה. כאשר המיספר יגיע לשש צוללות ואולי ליותר, המשמעות היא שליטה ישראלית על המרחב העצום שלנו כולו.

הכוח הצרפתי-ספרדי נערך בטור של שתי שורות מול האניות הבריטיות המתקרבות. תוכניתו הייחודית של נלסון היתה לתקוף דווקא את האוניות שבשורה האחורית. מדוע? משום שהוא נעזר ברוח המערבית, שבאה מן הגב של האוניות שלו. כיוון שהן הפליגו נגד הרוח, התקשו אניות השורה הראשונה של הצרפתים לצאת לעזרת אניות השורה האחורית, ובכך נשבר הכוח שלהן. זו היתה תוכניתו של נלסון מראש, והיא הצליחה.

בקרב, כמו גם בחיים, אין תחליף לניסיון ולמצביאות. אחד הצבאות היחידים בעולם שאין בו לימודי מצביאות מסודרים, שם מלמדים את גאונות קרבות העבר, הוא צה"ל.

"שלטי בריטניה בגלים," ההמנון הפטריוטי הבריטי, המזוהה כל כך עם הצי הבריטי, תפארת הצבא המלכותי. בקרב טרפלגר איבדו הצרפתים-ספרדים 18 ספינות, ויותר מ-7,000 מן הלוחמים שלהם נהרגו, נפצעו או נישבו. לבריטים לא אבדה אף ספינה, והם יצאו מן הקרב עם 1,600 הרוגים או פצועים.

לפני כמה שנים פורסם שגם המצרים מעוניינים לרכוש צוללות דולפין מגרמניה. הצוללות המצריות מיושנות ועלובות, ומצרים נלחצה מכך שישראל שולטת במעמקים, בעוד שלה אין מענה. אלא שהמשא ומתן הזה לא התקדם, עד כמה שידוע, ועכשיו למשטר הצבאי לא נותר כסף כדי לקנות צוללות כאלה, העולות הון. לקיום אין לו כסף, והדבר הזה מקומם את המשטר הצבאי במצרים, שנאלץ להבין את מקומה החדש של ארצו.

מילת אזהרה: בעבר חצו צוללות ישראליות את המים הרדודים של תעלת סואץ, גלויות לעיני כל. כעת, כאשר התעלה הזו אינה מאובטחת עוד מטרור המגיע מסיני, יש לשקול את המעבר הזה מחדש.

ישראל עובדת בחשאי, כך פורסם בעולם, על בניית צוללות זעירות ללא צוות, וזו תהיה המילה החדשה בעולם הנשק והצבא של השנים הבאות. ישראל מובילה את העולם עם טכנולוגיית המטוס ללא טייס, וכך עשוי לקרות גם בים. כפי שארצות הברית לא תייצר עוד מטוס תקיפה מאוייש, כך גם עולם הדממה עובר לרובוטיקה. המשמעות היא, למשל, שהות בים ללא הפוגה, ובמרחקים עצומים. במילים אחרות, זו תהיה עוד סיבה מדוע ישראל תיהפך למעצמה ימית בתחום הזה.

ברור שצוללות זעירות כאלה יימכרו לאחר מכן בעולם, ויכניסו כסף רב לישראל, כפי שקורה גם בתחומי הנשק האחרים, למשל "כיפת ברזל" או "מעיל רוח" להגנה של טילים נגד טילים על גבי טנקים. ישראל הפכה את מגרעותיה ליתרונות, והיא מוכרת את הפיתוחים הצבאיים, אותם היא נאלצת להמציא בשל האיומים הנמשכים עליה. ההתקפות על ישראל הופכות ליתרון בתחום הנשק למכירה, משום שישראל יכולה לטעון שהנשק שלה עבר טבילת אש.  ישראל היא יצואנית הנשק הרביעית בעולם, על פי הערכות בינלאומיות.

חיל הים עובר בשנים האחרונות שינוי קונספטואלי חשוב: ממשמר החופים (שגם זה חשוב) לזרוע האסטרטגית של ישראל ושל צה"ל, במידה לא פחותה מעוצמת חיל האוויר. הצוללות שלנו מגיעות לכל מקום בעולם, בוודאי באיזור הזה, ולאויבים אין בינתיים מענה סביר. משמעות הדבר שינוי חשיבתי מוחלט. מחיל זניח יחסית, לחיל מרכזי, עם שימושים מתוחכמים שלו, שלא היו בעבר – פוליטיים, צבאיים ופסיכולוגיים. מעכשיו הוא יצטרך להגן גם על מתקני הגז והנפט של ישראל במימי הים התיכון.

וזו נקודה מעניינת: הצוללות האלה עובדות על הפאראנויה של האיראנים. הם לא רואים אותן, והים שקט לגמרי, אך יש דיווחים שהן עוגנות, או לפחות חלקן, מול חופיהם; הן מחדירות, אולי, פעילים ישראליים לתוך איראן, והדבר משחק במוחם של האיראנים. הם לא רואים דבר, אך הם סבורים שהצוללות זוממות כל העת משהו, מסתובבות אצלם בבית, וזהו העונש הגרוע ביותר, להיות קורבן לפאראנויות ולפחדים שלך. מטבעה המסתורי, הבלתי נראה, הצוללת מעוררת פחדים, ובקרב הפסיכולוגי הזה השלטון באיראן מתיש את עצמו.

האיראנים כעסו על הגרמנים בשל עיסקת הצוללת השישית, משום שהם במצוקה צבאית ואזרחית. אין להם מענה טוב לבעיית צוללות הטילים, למרות הרעש שהם עושים בתקשורת, במכוון. אין להם טכנולוגיה לפתח צוללות מעין אלה, או כסף. כל צוללת עולה הון, וזהו כלי הנשק היקר ביותר שיש לצה"ל (שאלה מעניינת: האם אפשר לבטח את הצוללות?) – אך ההשקעה היא משתלמת. היא בעצמה מונעת מלחמה, שכן האיראנים מורתעים, ואין עוד פחד לאויבים שלנו כמו הפחד מן הצוללות, שבעולם נטען שהן נושאות כבר טילים גרעיניים מוכנים לשיגור. החשש הזה מהשמדה בידי ישראל הוא אחת הערובות החזקות ביותר ליציבות בה אנחנו חיים, במזרח תיכון מסוכן ומזועזע. יש השקעות שלא נמדדות בכסף, וצי הצוללות שלנו הוא כזה.

 

[אהוד: אם איננו טועים כבר הבאנו פעם את המאמר הזה, אבל נעים לחזור ולקרוא בו]

 

 

* * *

שלום משפחה וידידים אהובים

נישאנו ביום שישי שעבר ד' בניסן בניר גלים

 בנוכחות הורינו, אחיותינו, ילדינו ונכדינו, וברוך ה' השמחה במעוננו

החתן: רפאל זר יליד ניר גלים (אז קראו לו רפי זינגר...)

היום ד"ר למקרא באוניברסיטה העברית

בברכת חג שמח

ופסח כשר

זהבה

 

* * *

סומליו"ן

הסופרים והמשוררים לילדים ונוער בישראל

מברכים את חברתנו הסופרת זהבה זר [קור]

לרגל נישואיה לבח"ל ד"ר רפאל זר

ילווּכֶם חיוכייך כל ימי חייכם

והאושר – המגיע לך – הגיע וגם יגיע

 

* * *

דְבוֹרָה קוּזְוִינֵר

גַעגוּעַ

 

אָבִי אָהַב זְמִירוֹת לְרֹב

פְּסוּקֵי זִמְרָה, נִגּוּנִים חֲסִידִיִּים,

נְעִימוֹת שֶל חֲצֵרוֹת שוֹנוֹת

וְ-יָהּ-בִּם-בּוּמֵי הַ-יָהּ-בָּם-בָּם שֶׁלּוֹ

עָטְפוּ אֶת תְּפִלּוֹתָיו וּבִרְכוֹתָיו

לֶאֱלוֹהָיו

בְּחֶסֶד מְזַכֵּךְ.

 

וַאֲנַחְנוּ, אָחִי וֲאַנִי, קְטַנִּים,

תִּזְמֹרֶת קַלָּה בַּאֲרוּחוֹת שַׁבָּת,

מְלַוִּים אוֹתוֹ בִּדְּבִקוּת נֶאֱמָנָה

בְּקִרְקוּשֵׁי מִזְלָגוֹת עַל הַכַּפּוֹת.

 

וּכְשֶׁהַשַּׁבָּת שָׂרָה אִתָּנוּ,

נִפְרְשָׂה מֵעָלֵינוּ חֻפַּת שִׂמְחָה,

שֶׁפָּתְחָה לִרְוָחָהּ  שַׁעֲרֵי זָהָב

לִתְחִילָתוּ

שֶל שָׁבוּעַ שֶׁיָּבוֹא.

 

 

* * *

אברכים, הקפידו להצטייד בנוצות כדי לנקות באמצעותן את פירורי החמץ מבין הדפים של ספרי הקודש שעליהם אתם מתגרדים במשך כל השנה – וכך תמשיכו להגן על המדינה מפני כל אוייב וסטרא אחרא המתחפש בפסח לפירורי לחם!

 

* * *

מופע עם הסופרת אורה מורג

הוא חזר בתשובה היא לא!

קברט מוזיקלי

בעקבות רב המכר:

"מאה תפוחים חדשים כולל מ.ע.מ."

חוויותיה של הסופרת מתקופת היותה נשואה לבוהמיין

שחזר לפתע בתשובה

מספרת: אורה מורג

שרה: שרון שחל

לחנים ועיבודים: רמי בר דוד

מוצ"ש 12.4, 9 בערב, בגלריה עמליה ארבל

בן יהודה 100, מול מלון דבורה

כרטיסים לגמלאים [ומי מאיתנו לא] 50 ש"ח

טל: 055-5480042, 03-5444399

 

 

* * *

אלי מייזליש

האין גבול לטמטום?

לפני שנים רבות, כ-30 שנה בערך, עסקה רשות השידור הבריטית בצורה אובססיבית בנעשה במזה"ת בעיקר ביחסים בין הישראלים לערבים ולפלסטינים, ובפרט לטובת הערבים. כל פיפס בגדה או בעזה או בדרום לבנון אן בגולן וגבול ירדן זכה מיד לאייטם הראשי של החדשות הבינלאומית. לא מערכת היחסים הנוקבת בין פולניה לרוסיה, לא בין סין לארה"ב, או בין ארה"ב, לקובה שסכנת מתקפת טילים איימה עליה.

והנה באחד הבקרים בשעה 8 בדיוק של המהדורה המרכזית כשאני בדרכי לעבודה, חמישה פיפסים ומיד באנגלית:

in the Gaza strip one Palestinien wounded…   This is the BBC…  

ומתברר מהחדשות בעברית ששמעתי במקביל, כי מחבל פלסטיני שהתקרב אל יישוב ישראלי  עם מטעני חומר נפץ והופתע [אמבוש] בידי חולייה ישראלית נורה ונפצע לאחר שלא עצר לדרישות מפקד החוליה. התרמיל שלו היו מלא חומרי-נפץ לפני שהספיקו לפגוע בעשרות חברי המושב.

BBC – אפילו שידע שהערבי הזה מחבל, ושליחיו ראו את חומרי הנפץ, הפיצו בכל העולם באותו בוקר [כמו בכל בוקר] לפני כל החדשות מהעולם, מה? שפלסטיני רומנטיקן שהלך לתומו לטייל סתם בשדות, נפצע באש של חיילים ישראלים.

ככה התעבתה במשך שנים האיבה כלפי ישראל כאשר כל פעילות איבה ערבית הוסתרה, ובמקומה הובלטה פעילות רצחנית של יהודים כפי ערבים לא מוגנים, חפים מפשע.

בהמשך החדשות, התברר, כי בעולם היו באותו יום קטסטרופות מחרידות, למשל –  בבנגלדש גבו המונסון והשיטפונות חייהם של עשרות אלפי חיי בני אדם. זה בהמשך החדשות, אבל הפתיחה? לפוצץ עם סקופ בינלאומי את מאזיני כל העולם דובר אנגלית: יהודי חמוש פוצע ערבי שהולך לטייל בשדות. ככה ה-BBC.

מאז אני מתרשם מה-BBC כמו מגדעון לוי או משמעון שיפר וכש"מעריב" היה בחיים, גם מבן כספית. עיתונאים אלה יעוותו בזדון את המציאות בדיוק כמו הבריטים. למה? מפני שהמציאות טופחת על פניהם והם רצים לחנות של מסיכות פורים ועוטים על פניהם מסכה. בעיקר ללא חורים בעיניים. לא רואים.

כי המציאות בארץ היא כה הפוכה ונוגדת את מה שהם אומרים באולפנים [עד גיחוך] והארץ, והצבא, והבנייה, והכבישים, והייצוא התעשייתי והטיילות ליד החופים מנהריה ועד אשקלון – היפים בעולם, וכביש 1 מרחיב מסלולים ל-3, ורכבת מנהרות מהירה לירושלים בחצי שעה, ו-200 אלף מכוניות פרטיות חדשות כל שנה על הכבישים ובתוכם מיליון ישראלים ששידרגו את החיים, אבל ההם? נאמנים להשקפת עולם, כי כל העולם אוטוטו מחרים את ישראל, או מאיים על ישראל, או מעניש את ישראל, ובנק ישראל עם 800 מיליארד דולר יטבעו בים. והפלסטינים ישתו קפה באפרופו במרינה של הרצליה עם מלצרים מאיטליה.

הרי אם תבאנה 266 מדינות מאסיה ואירופה וחמש שש מדרום אמריקה: פנמה וסלבדור למשל, עם כמה גיטרות, לזרוק את ישראל מכאן, זה יקרה רק אצל אלי פיניש בשולחן של קיציס, וההוא עם הקעקועים ירקוד סמבה. לקינוח יביאו את ראג'וב באולפן מרמאללה, ככה: תישמע, אני לא צריך אותך... אני לא צריך איתך שיחות איתך, אתה כיבוש... אני לא שואל רשות ממך יילך לאו"ם מתי אני רוצה... צישמע, אני יביא את נבחרת איראן לכדורגל ברמאללה... צישמע, אני לא צריך ממך רשות. אתה כיבוש. יללה יללה תלכו מארץ שלי יללה.

לפני כמה חודשים היו שמועות כי אבו-מאזן חולה מאושפז עמאן, ואחד מהעיתונאים העריך כבר כי הוא ימות אז נקב בשמו של ראג'וב ['צישמע'], כיורש של יו"ר הרשות. אם אלה המעומדים לירושה מי יתרגם לנו את העברית שלו? זה שיח מדינאים? יללה... יללה .... אתה כיבוש.

אבל אם לא די לנו בקומדיה הזו, שמצחיקה ומשקפת עולמם של מטומטמים, מי ערב לנו נגד הופעת מטומטמים בטלוויזיה או במשרדי מערכות עיתונים, ותוך זמן קצר יתברר כי גם נאשמים בקבלת שוחד יוקעו לא כפושעים אלא כמטומטמים, הרי נצטרך לקרוא לכנסת לעצור מיד את מגיפת הטמטום ולחסלה. מזלם שאין עדיין בארץ 'חוק נגד טמטום' והגיע הזמן לחוקק חוק זה כדי לבער את נגע הטמטום מחברי או ראשי ממשלה לשעבר ומהאולפנים, וממערכות העיתונים, מהתיאטרון ומהאקדמיה – כי מטומטמים אלה מחרבנים עלינו בשם חוק זכות חופש המידע, שתי-וערב כל יום.

היום, בשבת אחה"צ בערוץ 10 בתכנית 'המטה' של נדב פרי, מתריס שימעון שיפר לאופיר אקוניס: "מה התוכניות שלכם [הממשלה] ....?"

שיפר מבקש שסגן השר ישלוף 5-6 קרטונים עם מסמכים ויניח על השולחן קבל העולם כולו ובפרט הערבי, ושיציג בפניו את פרטי התכנית של ממשלת ישראל המתעצבת והמתעדכנת מאז עלה ביבי לשלטון [מחדש] ובעיקר, מפת ענק של שטחים, וישלוף צ'יינו אדום, ויסמן את המפה האופטימלית הישראלית לנסיגות משטחים ערבים ריקים בגדה, בעיקר, אבל משאירים בידי ישראל שטחים בגדה ככל שהם צמודים לכל התנחלות לטובת הרחבה טבעית בעתיד, הרי למשל אם מתבוננים במפת הגדה המערבית על קדומים, מתברר כי למרחק ראיית עין בקו ישר אייל-רמת-הכובש: עד הקו הירוק, אלה כ-10 ק"מ ללא נגיעה בשטח של אף כפר ערבי שנמצאים או צפונה או דרומה מקו זה, ואדמות אלה ככל שיהיו פרטיות, כל איש קש נוצרי מנורווגיה או פינלנד אוהבי ישראל [יש רבים כאלה], יכול לבוא ולהכשיר אותן ובכמה שלבים להפוך אותם מבתי ספר חקלאי לנערים נוצרים לחממות שרי או פלפלים ירוקים תוצרת קדומים. והכול תמורת מעטפות חומות עם פלומבה גדושות שטרות כסף בחתימת ישו ומשפחתו. 

אבל צישמע וגדעון לוי ושיפר ובוז'י ושאר אנשיהם נמאס להם מהמצב הקיים ורוצים 'שלום' או לפחות להיפרד מהערבים עם גבולות מסומנים בצ'יינו אדום על הקו הירוק, כי ללא הצ'יינו הזה, הערבים לעולם לא יסכימו לפחות מזה.

מאותם ימי ה-BBC הזמנים השתנו. תחנה זו כבר לא מזכירה את עזה אפילו אם יורים משם כל יומיים פצמרים. הערבים גדשו שם את הסאה. הבלופים שלהם אחרי 20-30 שנות טמטום הרסו גם לבריטים כל חלקה טובה של טעם טוב, ואפילו אצל סתם אנטישמי בריטי מזדקן ומתעייף.

כיום הם מחפשים 24 שעות ביום חלקים של המטוס המלזי. עזה ופלסטין יוק. אבל איך נעשה שלא המטומטמים אלא האנשים הטובים באמת, בוני הארץ ומלח הארץ, יהיו רגועים? –  והרי הייצוא רק עולה והשרי והאבוקדו שלנו ממלא כל חנות ירקות באירופה ממוסקבה ועד לונדון. וככה עם עוד אלפי מוצרים שלא מייצרים בשום מקום וכולם אוהבים את התוצרת שלנו בין אם כתוב 'מייד אין ישראל' או לא, העיקר שנתב"ג עמוס 24 שעות ביממה נון-סטופ עם מטוסי מטען. ואפילו אם יבואו 'צישמע' וקרי או אבו-מאזן או גדעון לוי, איש מהם לא יעצור את החגיגה כאן אפילו אם בהולילנד הבית גבוה יותר מהמותר. סו וואט? ואם היה פחות 5 קומות המשיח היה בא? הנוף של קטמון מגשר המיתרים היה ורוד? ובגלל זה בית"ר ירושלים מקום 8 בליגה? הקטמונים הם חרא של שכונות בלי נוף ירושלמי של הכותל. ולא יעזור.   

            

הערה לעמוס אריכא

אתה כותב בגיליון 931 מאמר: "חיסולה של מדינת ישראל" – באם חלילה ניפול למלכודת פתאים פלסטינית בסיוע של ג'ון קרי.

אני רוצה להבטיח לך, כי מדינת ישראל לא תחוסל. אפילו לא בידי שר החוץ האמריקני גנרל ג'ורג' מרשל אם יקום מקברו שעה שביקש לבטל את הכרת ארצו ב-48' ולהחזיר את המנדט לאו"ם ולהביא ארצה "משטר נאמנות". גם לא מקברו של בולגנין שאיים על ב"ג עם טילים אטומיים אם לא ייסוג מסיני ב-56'. ישראל כיום אינה פוחדת מאיש, בוודאי שלא מהפרחחים ברמאללה אם שמם עריקאת או אבו עלא או אבו מאזן או אבו אבו אבו אֶמו. ואם יגיעו מים עד נפש ותהיה עילה ל'קסוס-בלי' – תכבוש ישראל את הגדה ושלום עליכם בני ערב.

הנה קטע ממאמרו של סא"ל מיל' רון טירה בגיליון "מערכות" האחרון: "ואסתפק בהצעה של יכולות ליבה שצה"ל חייב לטעמי לקיים: ... תמרון לעומק שטח מדינה גובלת ואיום קרקעי על נכסי ליבה... כיבוש איו"ש, עזה ומרחבים סמוכים מעבר לגבול, טיהורם והסרת האיום מהם... מדינה שבסל כליה חסרים תמרון משמעותי וכיבוש שטחים היא מדינה פחותה יותר... נחותה בהיבטים של אסטרטגיה ושל מדיניות. מדינה המסוגלת לתמרן ולכבוש שטחים נהנית גם מעמד בין לאומי מתאים."

לא אוסיף מילה.

 

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 9.4.14

 

* ושוב, בריונים ביצהר השחיתו את רכבו של המח"ט ולמחרת של מילואימניק, באותו לילה רגמו באבנים שוטרים שביצעו את משימתם – הרס של בתים בלתי חוקיים והשיא – חדירה  למוצב של צה"ל והריסתו, תוך איומים אלימים על חיילי צה"ל.

העלוקות הללו, הם חיים בזכות צה"ל שמגן עליהם, אך מתייחסים אליו כאל אוייב. מי שמתייחס לצה"ל כאל אוייב – הוא אוייב של צה"ל, של מדינת ישראל, של עם ישראל. מי שפוגע בצה"ל הוא בוגד. המטורפים הללו, הם גיס חמישי.

הם ו"אנרכיסטים נגד הגדר" – הם לכאורה שני קצוות, לכאורה כל אחד מהם יראה כגידוף נורא את השוואתו לרעהו, אבל האמת היא שמדובר בדיוק באותו חרא.

 

* מיהם החיילים דמיקולו במוצב המגן על יצהר, שאיפשרו למחבלים לחדור למוצב ולעשות בו כבתוך שלהם? אין להם נשק? הם לא למדו לבצע נוהל מעצר חשוד?

 

* אהוד אולמרט – תמונת מצב: בית המשפט הרשיע אותו בנטילת שוחד, בפרשת "הולילנד". בית המשפט העליון עומד להכריע בערעור המדינה על זיכויו מחמת הספק בפרשיות טלנסקי ו"ראשונטורס" ועל קולת עונשו בפרשת מרכז ההשקעות. החלה חקירתו בחשד להדחת עד ושיבוש הליכי משפט. קלטות שולה זקן עלולות לחשוף פרטים מפלילים נגדו בפרשיות השונות.

ולנוכח תמונת המצב הזו, החלו להישמע קולות בזכות עסקת טיעון עם אולמרט. תהיה זו שגיאה חמורה. אין מקום לעסקאות טיעון עם אישי ציבור, וככל שהאישיות בכירה יותר, כך עסקת טיעון עמו בעייתית יותר. די הייתה לנו הפרסה של עסקת הטיעון עם משה קצב.

 

* יוסי ורטר כתב ב"הארץ" שפסק הדין במשפט אולמרט, בהמשך לנחישות שהפגינו המשטרה והפרקליטות בעניינו, מפריך את התזה על פיה "מערכות אכיפת החוק נוטות להקל על השמאלנים, רודפי השלום למיניהם ובהם החוזרים בתשובה והעורקים מצד לצד."

הוא צודק, כמובן, ומיטיב להגדיר זאת כ"תיאוריה מקושקשת". אולם הטענה הזו, שאין לה שחר בכל הנוגע למערכת אכיפת החוק, נכונה במידה רבה בנוגע לרבים מכלי התקשורת. נוכחנו בכך ב"איתרוגו" של אריק שרון, בתקופת ההתנתקות. נוכחנו בכך לאורך כל פרשיות אולמרט. עם זאת, אני חייב לשבח בעניין זה את "הארץ", שבפירוש יצא לאורך כל הדרך נגד שחיתותו של אולמרט, למרות שהוא המדינאי שניסה ליישם יותר מכל מדינאי ישראלי את ההשקפות המדיניות של העיתון. זאת, להבדיל מ"ידיעות אחרונות", עיתון הבית של אולמרט. גיליון ערב שבת האחרון של "ידיעות אחרונות", נראה כמו כתב ערעור של אולמרט על פסק דינו.

 

* אם החמאתי ל"הארץ", עליי למהר ולאזן את המחמאה. נכון, "הארץ" יצא נגד שחיתותו של אולמרט. עם זאת, מעל במה זו, ומצד מי שהיה בכיר פרשניה, נכתבו הדברים החמורים ביותר בכל פרשיות אולמרט. ב-5.3.07 פרסם עקיבא אלדר מאמר ב"הארץ", תחת הכותרת "חנינה כללית תמורת שלום כולל." במאמרו, תקף אלדר את ראש הממשלה אולמרט בתנועת מלקחיים – מצד אחד על דרכו המדינית, אותה הוא ביקר בחריפות, מאחר ובאותה עת עדיין לא היתה יונית קיצונית, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעותיו לאבו מאזן, שהיו ברוחו של אלדר. מצד שני הוא הזכיר לאולמרט ש"מגירות היועץ המשפטי לממשלה מתפוצצות מתיקי חקירה נגד ראש הממשלה ודו"ח מבקר מדינה רודף דו"ח ועדת חקירה."

וכאן הציע אלדר לאולמרט עסקה מושחתת. אחרי שהוא הזכיר לו את דרך הנסיגה של שרון "שחיסנה אותו מפני אותה קופת שרצים," הוא הציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה: "לאור ניסיון האיתרוג, הסדר מדיני שיוביל לקץ הכיבוש יזכה את אולמרט בחנינה." 

חנינה מידי מי? לכאורה, מידי משפט ההיסטוריה, "רק סיום מצב המלחמה עם מדינות ערב יהפוך אותו מהערת שוליים עלובה בתולדות המדינה למנהיג דגול," אך הדברים ברורים – מדובר בסחיטה לשמה. אלדר הזהיר את אולמרט, שאם לא יפעל למימוש דרכם הפוליטית של אלדר וחבריו, הם ירדפו אותו, ימררו את חייו וימצו כל דרך להציגו כמושחת, עד שלא יוכל עוד וייפול. לעומת זאת, אם ינהג על פי תכתיבם המדיני – הם יעניקו לו יד חופשית לנהוג בשחיתות ככל שיחפוץ. מובטחת לו חנינה תקשורתית מראש.

ואם זו אינה סחיטה – סחיטה מהי?

מי יודע, אם אין קשר בין הסחיטה הזו, לבין הדרך המדינית הקיצונית שאימץ אולמרט והוביל במו"מ עם הפלשתינאים. כפי שנוכחנו לדעת, זה לא עזר לו.

 

* סביב פרשיות אולמרט, עלתה בגיליון הקודם של חב"ע השאלה, האם ישראל גרועה יותר או פחות ממדינות אחרות, במדד השחיתות. ובכן, תשובתי היא, שהתאונה הקשה, שפושע מושחת כאולמרט היה כאן ראש ממשלה, היא לדיראון עולם. אך חשובה ממנה העובדה, שהאיש נדון בבית המשפט ככל אזרח, ואף שהיה חמוש בסוללה של בכירי הפרקליטים ובכירי היחצ"נים, עם עיתון הבית "ידיעות אחרונות" שמכר את נשמתו ליחצ"נותו של המושחת, ועם חלקים נרחבים בתקשורת שגיבו אותו – בסופו של דבר הוא הורשע, וסביר להניח שייענש ללא הנחות. זו ההוכחה הניצחת לכך שישראל אינה מדינה מושחתת. ובמקום שמדינה חוזרת בתשובה עומדת, אין מדינות צדיקות גמורות (אם יש דבר כזה) יכולות לעמוד.

 

* אהוד בן עזר רמז בגיליון הקודם שהשחיתות היא חלק בלתי נפרד מן הדמוקרטיה, העדיפה על כל דיקטטורה. אכן, הדמוקרטיה עדיפה על כל דיקטטורה, אך אין זה נכון שהשחיתות היא בת לוויה של הדמוקרטיה. נהפוך הוא, השחיתות היא בת לוויה של השררה. ככל ששלטון אוטוריטרי יותר, כך הוא מושחת יותר. דווקא הדמוקרטיה מאפשרת לחשוף את השחיתות, להיאבק בה, ולבער את הנגע. התהליך הזה כואב, כפי שכולנו נוכחים, אך זהו תהליך מטהר ומבריא של החברה הישראלית.

 

* תפקידה של האופוזיציה לתקוף את הממשלה, אך ניתן לצפות ממנה גם לאחריות לאומית. כאשר אבו מאזן מפוצץ את השיחות, הרצוג מאשים דווקא את ישראל וקורא להקים ממשלה "שיכולה להביא לשלום." איך בכוונתו להביא לשלום? לוותר על המדינה היהודית? להסכים עם "זכות" השיבה? לפתוח את בתי הכלא ולשחרר מיד את כל המחבלים, כולל כל הרוצחים, כולל אזרחי ישראל? לא הכול פוליטיקה, וחבל שהרצוג זורה חול בעיני הציבור.

 

* אם הדרך שיוביל כחלון בפוליטיקה הישראלית, תהיה ציונות המשלבת צדק חברתי וערבות הדדית עם גישה ניצית אחראית בתחומי חוץ, ביטחון והתיישבות – תהיה זו הדרך הנכונה לעתידה של ישראל. חלופה החסרה כל כך בפוליטיקה הישראלית היום. אם זו תהיה דרכו, אתמוך בו.

 

* מי שמאמין בחברה המבוססת על סולידריות חברתית, ושולל את חברת הג'ונגל, שבה כל דאלים גבר, חייב לצאת נגד תופעות כוחניות מסוגו של אלון חסן – תמונת הראי של הקפיטליזם החזירי.

 

* הייתם מאמינים? בגל"צ (!) נאמרה המילה הגסה... מולדת (!). לא זו אף זו, נאמרה המילה האסורה – אוייב (!!!). כן, בתוכנית "בני ברדיו" הוקראו שירים של מחמוד דרוויש.

 

* ביד הלשון: אבו מאזן בחר השבוע באו"ם במקום במו"מ. מעבר לעניין המדיני, יש כאן גם סוגיה לשונית. מדוע אנו כותבים או"ם במ"ם סופית, ומו"מ במ"ם רגילה? 

התשובה לכך נעוצה באופן ההגייה שלנו את הנוטריקון (ראשי תיבות). את ראשי התיבות או"ם אנו מבטאים: אוּם. לעומת זאת, את ראשי התיבות מו"מ, אנו מבטאים: משא ומתן.

כאשר אנו מבטאים את הנוטריקון כמילה בפני עצמה, אנו כותבים את הסיומת שלה באות סופית: או"ם, בג"ץ, מפ"ם, רמב"ם, רמב"ן, אש"ף וכד'. כאשר אנו מבטאים את הנוטריקון בקריאת המילים בשלמותן, אנו כותבים את הסיומת שלה באות רגילה: מו"מ, אחה"צ (אחר הצהריים), ביהכ"נ (בית הכנסת) וכד'.

אופציה נוספת, מקובלת בעיקר בצה"לית, היא הגיית הנוטריקון בביטוי שמות האותיות המרכיבות אותו: מ"מ – מם מם, נ"נ – נון נון, מ"פ, נ"מ וכן הלאה. גם במקרים הללו, אין מסיימים את הנוטריקון באות סופית. אך גם בראשי התיבות הצה"ליים יש כאלה הנהגים כמילה אחת, ולכן הם נכתבים עם סיומת של אות סופית: אג"ם, אמ"ן ועוד.

על חריגים מהכלל הזה, אכתוב באחת הפינות הבאות.

 

 

* * *

אבא אימא, סבא סבתא, הקדימו משלוח חבילות מזון חָמֵצִי לַבנים ולנכדים בשירות החובה של צה"ל, אחרת מערב פסח ועד אסרו חג הם ירעבו – כי אסור להכניס חבילות מזון למחנות הקדושים של צה"ל וגם לא לחדרי המגורים הכשרים של החיילים – פן יחמיצו אותם. וככה יילחמו אוכלי המצות באוכלי הפיתות ובא לציון גועל.

 

 

 

* * *

עמוס אריכא

התל-אביבי

בימים אלה הופיע ספר מרתק בהוצאת סטימצקי, ושמו "ברזל ודבש", אוטוביוגרפיה של התעשיין אריה הירש, יליד תל-אביב. בספרו זה מאיר הכותב את פרשיית חייו יוצאת הדופן, הצבעונית ומשעשעת, כואבת עד צריבה וחוגגת שיאים משכרים.

קל היה לי להזדהות עם הכותב ודמויותיו ופרקי חייו, שכן היכרותי איתו החלה בנעורינו התל-אביביים לפני שישים וחמש שנים, כשתל-אביב הקטנה היתה כה, גדולה שיבואו עוד רבים לפרוש עלילות מאז.

על הספר פרושה בת-צחוק נעימה, זו שמלווה את הכותב מיומו הראשון. איש חייכן. ראוי לכינוי "האיש שתמיד מחייך." לעיתים רחוקות נתקלתי בסיפור אישי המצליח להמחיש את הכותב בדיוק כמות שהוא, לבבי, חם, איש רעים להתרועע, נועז ומתנסה עד להסתכנות, ויותר מכל – סקרן.

 

* * *

הופיע הסאגה הארצישראלית

שעליה עבד מחברהּ 40 שנה!

"והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

"והארץ תרעד" היא סאגה בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב סאגה היסטורית, ארוטית ובידיונית-למחצה זו – בפרקי זמן שונים, החל משנת 1974. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978. ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בחנוכה תרל"ט, שלהי דצמבר 1878, לפני 135 שנה.

החריש התקיים יומיים אחרי ד' חנוכה תרל"ט, כלומר, ביום חמישי, ו' חנוכה, ל' כסלו תרל"ט, 26 בדצמבר 1878.

לדברי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, החי על גדת הירקון הדרומית: "מהסאגה של ידידי אהוד בן עזר אי אפשר ללמוד דבר על ההיסטוריה גם כאשר הוא שוזר בה פרקים עובדתיים."

נשים וגברים שנגעלו מספרו הקודם של בן עזר "מסעותיי עם נשים" – עלולים לחוש בחילה צניעותית גם למקרא "והארץ תרעד".

אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים – את תולדות ארץ-ישראל במאה הי"ט – עתידים לקרוא בסאגה בתאווה עזה ולא יוכלו להניח אותה מידם עד שיסיימו.

הסאגה אינה שייכת לספרות העברית ה"חשובה", זו שיש לה סנדקים ומשרתים – ולכן גם לא הופיעה בהוצאת ספרים "מכובדת" ולא עברה עריכה, לבד זו של מי שכתב אותה וגם הביא אותה לדפוס (המלביה"ד), בטיפולם המקצועי של המפיק אלישע בן מרדכי ואשתו שרה, מסִדרת "ספרי מקור".

בחנויות הספרים מחיר הספר 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת:

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

אין החזרות! קנית – נדפקת!

 

 

* * *

המוסף לפסח

 

דגים ממולאים, גפילטע פיש

על פי המתכון של המיסתורית

 

אחד וחצי קילו קרפיונים, נקי, חתוך לפרוסות או כבר טחון – אפשר טחון עם העור אך ללא האִדרות (העצמות). לשמור על האדרות, והראשים, ורצוי שיהיו חצויים.

חמש כפות קמח מצה.

1 כפית סוכר.

2-3 ביצים.

בצל גדול אחד.

שני גזרים גדולים.

מלח.

פלפל לבן טחון (אני אוהבת את הדגים יותר חריפים).

 

1. העיסה

בקערה מערבבים: דגים טחונים + קמח מצות + 2-3 ביצים טרופות + מלח (כפית אחת או לפי הטעם) + פלפל לבן (כפית אחת או לפי הטעם) + כפית שטוחה סוכר.

להשהות את העיסה כרבע שעה.

 

2. הציר

בסיר שטוח (דפנות עשרה ס"מ) ממלאים מים עד מחציתו ומכניסים בצל חתוך לפרוסות + גזר מקולף וחתוך לפרוסות בעובי סנטימטר עד סנטימטר וחצי + אִדרות (עצמות) הדג + ראש הדג. בישול עצמות הדג (ג'לטין, חשוב ליצירת הציר הקרוש) + מלח + פלפל לבן + כפית שטוחה של סוכר.

 

3. הבישול

מרתיחים את המים ותוכנם ומשאירים לרתוח כעשר דקות. מרטיבים את הידיים במים וצרים קציצות בגודל בינוני ומכניסים לציר הרותח. (מאחד וחצי קילו, להערכתי, ייווצרו שתים-עשרה עד חמש-עשרה קציצות-דג).

מכסים ומבשלים שעה וחצי עד שעתיים. אפשר לטעום. רצוי לסגור את דלת המיטבח כדי שהריח לא יתפשט בכל הבית.

 

4. אחרי הבישול

בתום הבישול, מקררים מעט. בעזרת כף מחוררת מוציאים לצלחת, לקערה או לתבנית את קציצות הדגים, שמים על כל קציצה פרוסת גזר, מכסים ומכניסים למקרר.

מסננים את הציר לכלי אחד או יותר, מכסים ומכניסים למקרר. (למקום הכי קר בו, אבל לא לפריזר!) עד שהציר נקרש. בכלי נפרד מניחים גם את האדרות והראש החצוי, למי שאוהב.

 

 

* * *

חרוסת ל-20 סועדים על פי מסורת של משפחת רַאבּ (בן עזר)

 

1 גוש תמרים ללא חרצנים (500 גרם).

4 תפוחי עץ גרנד אלכסנדר (עדיף) או גרני סמיט מקולפים לריבועים.

200 גרם אגוזי המלך.

לטחון את כל הנ"ל במכונת הבשר של המיקסר, לסירוגין כל אחד משלושה המרכיבים, כדי שלא ידבק בדפנות.

להוסיף: חצי כוס יין אדום (אפשר מתוק, של פעם, או יבש), 4 כפות דבש.

קינמון. ציפורן טחונה. ג'ינג'ר – בערך 1 כפית מכל תבלין.

לערבב היטב. לשמור במקרר. רצוי להכין בצהריים, לפני הסדר.

 

     

* * *

מרף עוף של המיסתורית

הכמויות לפי מיספר האוכלים

 

5 כנפי עוף

1 כנף הודו

2 חתיכות מגַרגֶרֶת הודו

1 כרע עוף

 

1 בצל

2 גזרים

2 קישואים (לא חובה)

1 תפוח אדמה

נתח כרוב (לא חובה)

נתח כרובית (לא חובה)

פטרוזיליה

שמיר

שורש סלרי

שורש פטרוזיליה (לא חובה)

2 כפות גדושות אבקת מרק עוף

מעט מלח ופלפל שחור

 

אופן ההכנה:

מנקים את חלקי העוף וההודו.

שמים בסיר גדול עם מים, מרתיחים 1 דקה, שופכים את המים ושוטפים.

שמים החלקים בסיר עם מים.

מוסיפים הירקות, קלופים ונקיים + אבקת מרק עוף + מלח ופלפל.

להרתיח ולבשל על אש בינונית כשעה וחצי.  משפרים הטעם לפי הצורך.

פסח כשר!

בתיאבון!

המרק מציל חולים וגם סופרים. זה בדוק. המרק אוהב קנידאלאך וגם אטריות. יש שאוהבים את הכרובית מהמרק ויש שאת הכרוב, הגזר והתפוד. ויש שמקשטים את שולי צלחת המרק עם פלחי צנון או צנונית מומלחים.

 

 

* * *

קניידאלאך (כופתאות) ל-15 סועדים

[המתכון של אחותי לאה]

 

חומרים: 250 גרם קמח-מצה.

6 ביצים.

6 כפות שומן-עוף מומס (שמאלץ) עם גְרִיבֶנֶז (שְׁוִיסָקִים), בערך חצי צנצנת לא גדולה. (*)

חצי קליפת ביצה עם מים כפול שש פעמים + חצי כוס מים.

 

בקערה: לערבב חלמונים, שומן, מים, מלח ופלפל.

במיקסר: להקציף החלבונים + קורט מלח.

לתוך הקערה להוסיף לסירוגין קמח-מצה וקצף. לבחוש בעדינות בתנועה סיבובית. להגיע למצב של עיסה דלילה לא מוצקה (זו מתקשה במקרר).

לכסות במגבת. להכין את העיסה בצהריים, להניח במקרר עד שעה 17:00.

 

לקראת הארוחה: להרתיח בסיר גדול מים + 2 כפות מרק עוף מוכן.

לטבול הידיים במים. להכין כדורים בגודל של אגוז המלך (זה תופח).

לבשל שעה. להפוך בעזרת גב של כף מדי פעם בתוך המים הרותחים, כל הזמן.

לפני הארוחה – להניח הכופתאות בזהירות, בעזרת כף מחוררת, בתוך המרק ולהרתיח עוד כחצי שעה, עד ההגשה.

 

(*) הכנת השמאלץ: לבקש מהקצב (או לאסוף בבית) שאריות שומן ועור של עוף. לחתוך לחתיכות ולטגן במחבת עם קוביות בצל, להוסיף שמן ולטגן עד שהגריבנז (השוויסקים) משחימים.

להקפיא במקרר בתוך צנצנת.

 

* * *

קוֹמְפּוֹט (מרק פירות יבשים)

[המתכון של דודתי רבקה בן עזר ראב לבית שלאנק מירושלים]

 

פירות יבשים: שזיפים, תפוחי עץ, משמש וצימוקים. הכמויות לפי הצורך, שזיפים קצת יותר.

להשרות כל פרי בנפרד במים פושרים. לרחוץ היטב.

להרתיח בסיר גדול מים בתוספת עד 1 כוס סוכר לחצי עד שלושה רבעי קילו פירות יבשים.

לזרוק לסיר כל סוג פרי יבש לחוד תוך כדי הרתחה, כלומר, להוציא ולהחליף בבישול את הפרי הקודם בפרי הבא בתוך אותם מים רותחים. (אפשר גם לבשל הכול יחד מלכתחילה אבל אז נשמר פחות הטעם המיוחד לכל פרי ופרי).

לקראת סוף הבישול – לאחד הכול, להוסיף מיץ לימון מסונן, קליפת לימון וקצת קינמון [ויש שמוסיפים גם ציפורן]. לבשל על אש קטנה אך לא יותר מדי זמן, כדי שהפירות לא יתפוררו, ולקרר. למרק יהיה טעם מתוק-ייני. אפשר לשנות ולשפר את הקומפוט לפי הטעם.

 

* * *

אוֹף-גֵפְרִישְׁטֵע מָצֶה

[המתכון של אימי דורה]

 

אוף-גפרישטע, הכוונה, לתת למצה טריות מחודשת.

לוקחים כארבע-חמש מצות, בוצעים לשניים לאורכן, מניחים מחצית על מחצית ושוטפים תחת קילוח מים מהברז. במקביל מחממים מחבת בגודל ההולם מצה, עם מכסה מתאים, ורצוי גם שבכת-מתכת עגולה על קרקעית המחבת, למניעת התדבקות המצות לתחתית.

כאשר החום במחבת חזק דיו, פורשים כמניפה את חצאי המצות זה מעל זה, מוסיפים קצת מים עליהם ולתחתית במחבת, ומכסים היטב במכסה.

לאחר דקות אחדות מתאדים רוב המים במחבת ואפשר לקלף ולהוריד חצאי המצות בזה אחר זה, אך לא בבת אחת, והם כמו פיתות חמות טריות. מכינים מראש פלחי ביצה קשה, גבינה צהובה, חמאה, מיונז לביצה, ומה שעוד מתחשק, אפילו שינקן. מורחים ומניחים בקצה המצה, מגלגלים לצורת צינור, כמו שטרודל, ואוכלים לתיאבון.

בדרך זו אפשר לחסל חמש-שש מצות טריות לארוחת הבוקר.

 

* * *

החמצת מלפפונים קטנים

בארה"ב מוכרים בצנצנות זכוכית מלפפונים חמוצים עבים ובעלי זיפים תחת השם "היברו פיקלס"; הם עשויים בחומץ וטעמם לא רע למי שאוהב אותם. אנחנו חסידי הכנת המלפפונים המוחמצים במי-מלח, וזה המתכון שלנו:

צנצנת עם סוגר הרמטי של טבעת גומי ומנוף-קטן מחוט-ברזל קשיח. תכולתה נטו כשש כוסות מים שהם כליטר וחצי.

מגשית של מלפפונים ננסיים וכדאי אפילו 2 מגשיות ולברור מתוכן את הננסיים ביותר.

2 פרוסות-טבעות של פלפל חריף.

2-3 שיני שום קלופות, מפולחות לפי הגודל.

אגד שמיר. הטוב ביותר הוא שמיר-בר אלא שקשב למוצאו.

שתיים וחצי כפיות מלח גס מומסות בשתי כוסות מי ברז רגילים עם כף אחת של חומץ.

 

אופן ההכנה: שוטפים היטב את המלפפונים, קוטמים את הקצה שהיה מחובר לשיח. מניחים טבעת פלפל חריף בתחתית הצנצנת ובונים עליה את שכבות המלפפונים. כדאי לנער מדי פעם כדי להגדיל את התכולה. אם בוררים אותם משתי מגשיות, אפשר לדחוס יותר – מלפפונים קטנים יותר.

שמים למעלה את טבעת הפלפל-הריף השנייה ופלחי השום, וסוגרים עליהם היטב עם אגד השמיר, כמה שנכנס יותר.

מכינים את תמיסת 2 כוסות מי-המלח עם כף החומץ, שעוזר לשימור קשיותם של המלפפונים, יוצקים עד מלוא הצנצנת וסוגרים היטב עם המכסה ה"פטנטי".

מניחים בחוץ, בשמש, או על אדן החלון.

בימים חמים המלפפונים מוכנים-למחצה כעבור 24 שעות ואפילו פחות. בימים קרים ומעוננים זה לוקח לעיתים יומיים. יש לפקוח עין על מידת ההחמצה – לפי צבע המלפפונים. משעה שהם מאבדים מירקותם ומקבלים קצת צבע חאקי – מיד להכניסם למקרר. כך פעולת ההחמצה מושהית, ואפשר ליהנות במשך ימים אחדים מטעמם העשוי-למחצה, שהוא, כמו המלפפונים עצמם – אחד מנפלאותיה של ארץ-ישראל.

כשבאים אורחים אני מכין לפחות שתי צנצנות, ובהן תכולה של כשלוש מגשיות ויותר, ולא נותר מהם זכר אחרי שהאורחים מסתלקים.

בימים רחוקים היה אפשר למצוא מלפפונים קטנים וקשיחים להחמצה גם בערימות המלפפונים הרגילים, כיום – כמעט שלא. רק לעיתים רחוקות בשוק. ואז זה בהחלט מומלץ. מצד שני, מחיר המלפפונים הננסיים במגשיות אמנם יקר יותר, אך מצדיק את ההוצאה כי הם מתאימים במאה אחוז להחמצה וגם זמינים.

אז אל תחמיצו – החמיצו!

 

* * *

איליה בר-זאב

1. גופי חדירה בסלע

"שביל ישראל" מקטע 5,  מפארק תמנע לנחל נימרה, וממעלה עמרם עד לפתח קניון שחורת – 2014 עם ד. גספר.

 

חָשׁוּב לְהַקְפִּיד וּלְהַבְחִין בַּהֶבְדֵּל הַדַּק שֶׁבֵּין דָּבָר לְדָבָר, לְדַיֵּק!

בְּסִימְפוֹנְיַת הַסְּלָעִים הַסּוֹבְבִים אוֹתִי בְּהָרֵי אֵילַת

יֵשׁ לְהִתְגַּבֵּר עַל מִילְיוֹנֵי שָׁנִים וְלַעֲקֹב אַחַר הַמַּגְמָה הַחוֹדֶרֶת

לִקְרוּם כַּדּוּר הָאָרֶץ.

גּוּפֵי חֲדִירָה בִּלְתִּי תּוֹאֲמִים מְנַצְּלִים שְׁכָבוֹת חַלָּשׁוֹת וּמִתְגַּבְּשִׁים

בְּנִצָּב וּבַאֲלַכְסוֹן. עֶקרוֹן הַיְּחָסִים הַהוֹפְכִים**  מְרַכֵּךְ,

בְּלָיָה סוֹחֶפֶת אֶת הַחַלָּשׁ לִתְעָלוֹת הַשְּׁפָכִין –

דַּיְק שְׁלִילִי.

אֲחֵרִים יוֹצְרִים תַּבְלִיט חַיִּים מוּצָק, שׁוֹתִים וְחוֹגְגִים עַל גַּבֵּי

הַרַכִּים וְהַנִּרְפִּים –

דַּיְק חִיּוּבִי.

אֱנוֹשִׁי לְהַחְרִיד.

 

* דַיְקִים – מחדר פלוטוני הנוצר מחדירת מאגמה לסלעי הליתוספירה (המרכיבה את המעטה החיצוני הנוקשה של כדור הארץ) והתגבשותה לסלעי יסוד.

 

** עקרון הסופרפוזיציה – אחד מעקרונות היסוד בגיאולוגיה המשמשים לקבוע את גילן היחסי של שכבות סלע ואת זמן היווצרן. מיוחס לניקולאוס סטנו (1638-1686, מלומד דני, מחלוצי אנטומיה וגאולוגיה) הגורס כי ברצף בלתי מופרע של שכבות סלעי משקע, השכבה העליונה תהיה צעירה משכבת הסלע שמתחתיה.

 

 

2. סלט מדברי

לטבעוני אמת

 

סֶלַע זָקוּף נִצָּב כְּכֶלֶב עַז-נֶפֶשׁ, כְּצִפּוֹר עַל גַּג הָעוֹלָם מַשְׁקִיף אֶל הַנּוֹף בִּדְאָגָה, חֲשַׁשׁ לֶהָבָה וְזַעֲזוּעַ. בְּנַחַל רָחָם, פִּטְרִיּוֹת אֶבֶן

וּבֵיצֵי קְוַרְץ שְׁקוּפוֹת מְקַשְּׁטוֹת אֶת מַעֲרֻמֵּי הַמִּדְבָּר. פְּרַקְרַק פָּרְסִי שׁוֹמֵר עַל יַחֲסֵי קִרְבָה, שָׁרְשֵי צָלָף מִתְפַּתְּלִים בְּכֹבֶד קִירוֹת הַחוֹל.

מִתַּחַת עֵץ שִׁטָּה, יָעֵל זָכָר נֶעֱמָד עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת וְנֶעֱלָם כְּהֶרֶף עַיִן, רָעֵב. בַּדֶּרֶךְ לְקַנְיוֹן שְׁחֹרֶת, גִּבְעוֹת גְּרָנִיט שְׂרוּעוֹת

כְּהַרְרֵי שׁוֹקוֹלָד.

גִּבְעַת יוֹכֶבֶד הַצְּנוּעָה מַמְתִּינָה לְרִגְעֵי חֶסֶד וַאֲהָבִים, לִבְנָהּ כְּבַד הַפֶּה* בְּהַר נְבוֹ. אֲנִי בָּא אֶל הָהָר וְהוּא אֵלַי לֹא בָּא, חַלּוּקֵי נַחַל

וַאֲנָשִׁים מְדֻרְַדָּרִים בַּמּוֹרָדוֹת.

שַׁרְווּל חֻלְצָתִי נִקְרַע מִחֹד עָלֶה קוֹצָנִי, צַלָּף אַלְמוֹנִי עוֹקֵץ אָדָם

בְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט בְּמַכְשִׁיר פֶּלֶא נַיָּד –

מִשִּׁכְמוֹ וָמַטָּה יָרוּם הוֹדוֹ.

 

חֶשְׁכַת אֵל, קֹר וּבְדִידוּת בִּנְקֻדַּת הַסִּיּוּם – הַהַתְחָלָה.

 

* יוכבד, אֵם משה רבנו – "לא איש דברים אנֹכי... כי כבד פה וכבד לשון אנֹכי" שמות ד י

 

* * *

נירה הראל: לגלוש לדףדף

 

ידידים יקרים,

אתם מוזמנים לגלוש לדףדף , לקרוא, לראות ולהשתמש בחומרים חדשים באתר:

 

דברים שכתבה בעבר הסופרת רוני גבעתי ז"ל, על עצמה ועל ספריה

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=2&SubMenuID=144&PageID=1182&Ot=%E2 

 

מה עושים העצים? במדור שלושה בשירה אחת של נירה לוין

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=82&SubMenuID=177&PageID=3851 

 

מגרה 7 בסדנת הכתיבה של מינה איתן

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=4&SubMenuID=112&PageID=3841 

 

תערוכות איורים של קוונטין בלייק, טומי אונגרר, טומי דה פאולה. 

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=3&SubMenuID=83&PageID=3848&Ot=%E3 

 

ביקורות על 100 ספרי ילדים אהובים, מי היה קלוד מונה, איוון האחד והיחיד וספרים אחרים

http://www.dafdaf.co.il/List.asp?MenuID=1&SubMenuID=116 

 

 הצעות דידקטיות בעקבות שאול החתול, 101 דלמטים , מועדון החתולים של ג'ני וספרים אחרים. , ד"ר איה מרבך וד"ר רחל עזוז

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=82&SubMenuID=140 

 

איך לגדל ילדים קוראים בדור המסכים? – ד"ר שלי גפן

http://www.dafdaf.co.il/details.asp?MenuID=82&SubMenuID=139&PageID=3845&Cat=%E2%F4%EF%20%F9%EC%E9

 

חג שמח!

נירה הראל

 

* * *

עדיין נמצא למכירה הרומאן

"מסעותיי עם נשים"

מאת אהוד בן עזר

בחנויות הספרים מחירו 88 שקלים

ורק 70 שקלים כולל משלוח בדואר והקדשה

בפנייה ישירה למערכת המכתב העיתי

לפי הכתובת

אהוד בן עזר

ת"ד 22135 תל-אביב, מיקוד 61221

אפשר במזומן או בשיק – נא לא לשלוח בדואר רשום!

 אין החזרות! קנית – נדפקת!

 

* * *

רוֹן גֵּרָא

אֲנָשִׁים

 

אֲנָשִׁים  מֵתִים בְּבַיִת חַם

יָפֶה וְרָם.

אֲנָשִׁים חַיִּים בָּאַשְׁפַּתּוֹת

בְּעֹנִי דַּל.

אֲנָשִׁים חַיִּים בְּמָקוֹם 

שֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים

אֲנָשִׁים מֵתִים בְּמָקוֹם

 שֶׁאֲנָשִׁים חַיִּים

 

* * *

אברהם בנמלך

הנוסע המתמיד

אתהה ארוז?

כן פרזידנט אני הרי רגיל. זאת הפעם השלושים. אם לא שכחתי פעם אחת.

שלושים פעם? לא יכול להיות ג'ון יקירי.

בהחלט יכול להיות. הנשיא. ולא שכחתי  לארוז אפילו את המילון שאמרת לי לקחת. 

יפה. אני שמח שסוף סוף מצאת מילון לאוקראינית?

מה פתאום? פרזידנט, לקחתי את המילון לערבית מדוברת.

למה?

פשוט מאוד. כדי שאם אבו מאזן יגיד משהו אוכל להבין אם זה כן או לא. בערבית לכל מילה יש שלושים משמעויות.

אתה  מתכוון לפגוש גם  את אבו מאזן בקייב?

למה קייב אדוני הנשיא? מה לאבו מאזן ולקייב?

הבטחתי לנשיא שלהם שאתה תיכף מגיע.

אתה מתכוון לשמעון פרס?

ג'ון. לנשיא של אוקראינה. שכחתי מה שמו. אבל בעצם מה זה משנה. לכל האוקראינים אותן פנים ואותם שמות. אתן לך בכל זאת סימן הוא בלונדיני עם עיניים כחולות.

כבוד הפרזידנט, המזרח התיכון בוער ואתה רוצה שאוותר על ביבי ואבו ואסע לקייב.

בהחלט המזכיר.

למה?

בגלל פוטין.

מה הוא כבר עשה הפרא אדם הזה?

הוא משתלט על דונייצק.

איפה דונייצק?

במזרח אוקראינה.

ברוך השם. חשבתי שהיא התנחלות חדשה במזרח יהודה ושומרון.

הוא מתכוון להשתלט על כל המזרח.

אתה מתכוון לליברמן?

לא. ליברמן בא בכלל ממולדוביה.

אז מה הבעייה?

הבטחתי שלא ארשה לפוטין להשתלט על מזרח אוקראינה.

אדוני הנשיא. שכחת? מתי פוליטיקאי מקיים את מה שהבטיח?

ולמה נחוץ לנסוע לירושלים?

כי הבטחתי לעשות שם שלום.

נו אתה רואה.

שם זה דבר אחר. הישראלים מסכנים את כל העולם. אוקראינה? אפשר לחשוב שהיא מעניינת מישהו.

 

* * *

יובל כהן

עוד חוזר הניגון

שוב, בפעם המי-יודע-כמה, עובד לשעבר בבית ראש הממשלה מלין בדיעבד על תנאי העסקתו והיחס המשפיל שקיבל מראש הממשלה ורעייתו. הפעם, כך פורסם בכלי התקשורת, מדובר בעובד שנאלץ לחמם מרק.

ניתן להתווכח האם האפשרות הניתנת לכל זב ומצורע להטריד משפטית את ראש הממשלה היא מופת לדמוקרטיה מתפקדת או שמא חוצפה אווילית שאין הדעת סובלתה, אבל בדפוס הפעולה הזה דבר אחד בטוח: מישהו פה גילה את הבטן הרכה של נתניהו. כזכור, זה לא מכבר נידונה תביעתו של מני נפתלי, המאבטח שהיה לאב-בית, אשר התבקש, שומו שמיים, לקפוץ למכולת לקנות קרטון חלב.

קדמו לכך תביעותיהן של העוזרת לילאן פרץ, שנדרשה לכנות את אשת ראש הממשלה "גברת" ולא "שרה", וכן תביעתה של טרא קומרי, העובדת הנפאלית אשר טיפלה באביה הקשיש של הגברת נתניהו. תביעה זו אף זכתה לתמיכה משפטית מצד ארגון "רופאים לזכויות אדם", ונזנחה, למרבה המבוכה, לאחר שהתברר כי העובדת המקופחת נהגה להחטיף מידי פעם לקשישים בהם טיפלה.

הקמפיין התקשורתי המציג את  ההתעללות לכאורה בעובדי בית ראש הממשלה התחדש בשבועות האחרונים ביתר שאת. מטרתו לרמוז לציבור כי המדינה נשלטת על ידי אשת ראש הממשלה, מכשפה רעת מזג, הרודה במשרתיה ובבעלה השכם והערב. זהו שינוי מגמה ברור בתקשורת הישראלית: לאחר שנים של חוסר יכולת להעביר ביקורת עניינית על תיפקודו הפוליטי-המדיני, פנו חורשי רעתו של ראש הממשלה להתעמר באופן אובססיבי באשתו. נראה כי עד כה אסטרטגיה זו נותנת את פירותיה, שכן נתניהו נאלץ, פעם אחר פעם, להיגרר להתדיינות חסרת תוחלת עם אנשים שבמצב תקין היו אמורים להיות שקופים עבורו וגם עבורנו.

די בקישור התודעתי של נתניהו עם מי מאסופת הלוזרים הממורמרת המוזכרת לעיל על מנת להוריד מערכו בעיני הציבור, כטפטוף מים מתמיד השוחק את הסלע. נתניהו הוא אדם כישרוני באופן חריג בנוף השומם של בית הנבחרים הישראלי. אינטלקטואל, אפילו סוג של אריסטוקרט מודרני. אך עם זאת נראה שלעיתים הוא חסר חוכמת חיים בסיסית.

"לא נאבקים עם חזיר ברפש," היתה שבה ומזכירה לי אימו הפולנייה של חבר ילדות. "כשאתה מתלכלך, החזיר נהנה."

ועד עכשיו החזירים נהנים, אוח, כמה שהם נהנים.

 

 

* * *

הזמנה

להשקת הספרים

"מסעותיי עם נשים", "והארץ תרעד"

מאת אהוד בן עזר

ההשקה תתקיים ביום שלישי, כ"ז באייר תשע"ד, 27 במאי 2014

 בשעה 19.30 בבית הסופר, רח' קפלן 6, ת"א

סדר היום: התכנסות וכיבוד קל

ישאו דברים:

ד"ר ארנה גולן – מהי באמת משמעותו של המין ב"והארץ תרעד"?

ד"ר משה גרנות (שגם ינחה את הערב): יש זקנים שזוכרים ו"הפוך על הפוך"

פוצ'ו: הייתכן כי גיבורי הפלמ"ח והנח"ל היו מאוננים במסתרים?

דוד מלמד: מסעות בארץ הרועדת

אהוד בן עזר: הנחתום מעין-גדי מעיד על עיסתו

הכניסה חופשית

חניון ללא תשלום (מ-19.00) ברחוב ליאונרדו דה-וינצ'י

ממזרח לבניין הסוכנות

בערב ההשקה לא יימכרו ספרים!

 

הבהרה לקוראי "מאזניים"

בגיליון האחרון, אפריל 2014, הופיעה מודעה עם התאריך

יום שלישי, 27 במאי, נא להתעלם ממנה, התאריך הנכון הוא

יום שני, 26 במאי!

 

      * * *

אהוד בן עזר

"שלוש אהבות"

הוצאת "אסטרולוג" 2000, אזל

 

פרק שישי

הפלגת הקיסר פראנץ יוסף מיפו לפורט-סעיד

 

מובן שהייתי סקרן מאוד לדעת כיצד ניראה הקרמפוס של עליזה. כבר למוחרת נכנסתי לשיעור של פרופ' גרהארד גבריאל אורלובסקי באחד משני האולמות הגדולים בבניין מייזר בנושא ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה. מזג-האוויר החורפי נמשך. בחלונות הגדולים נשקפו שמיים אפורים טעונים עננים כבדים מעל הקמפוס של גבעת רם ועל רקעם ריצדו מדי פעם ברקים והתגלגלו רעמים.

עליזה סיפרה שאביה היה יוצא-דופן במושבה הייקית בירושלים בכך שעוד מנעוריו בווינה היה חובב מושבע של כדורגל. כל שבת אחר-הצהריים היה חובש ברט כחול של סבלים, עם צ'ופצ'יק באמצע, כמו חיים טופול בסרט "סאלח שבתי", מרכיב משקפי שמש ויוצא למשחק של ביתר ירושלים במגרש המוקף חומה של ימק"א, ועומד שם וצועק עם כל האוהדים "המטורפים והברברים," בלשונו. גם בדבר הזה הוא היה מין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

ההרצאה עסקה במסעו של הקיסר פראנץ יוסף בשנת 1869, לקראת פתיחתה של תעלת סואץ. חנוכת התעלה נערכה ב-11 בנובמבר, בטכס מפואר שאליו הוזמנו כששת אלפי איש, ובכללם מלכים וראשי מדינות אירופה, ולקראתו הולחנה ובמהלכו בוצעה לראשונה האופרה "אאידה" של ורדי. רק טבעי היה שהקיסר האוסטרי, בטרם יצטרף לחגיגה, יבקר בארץ הקדושה.

פרופ' אורלובסקי, ראשו קרח ואפו נשרי, ישב על הבימה בפיזור רגליים עצבני וקרא בליוויית דברי-הסבר (באומרו שהפעם הוא קורא ממקור עברי ולא מתרגום של תעודות עות'מניות) עדות עתיקה על מסעו של הקיסר מיפו לפורט-סעיד, כפי שסיפר אותה עשרים וארבע שנים לאחר-מכן ספן ערבי זקן ביפו ליהודי בשם מיכלין, שהיה במשך שנים רבות הכתב הירושלמי של העתונות העברית בחוץ-לארץ והשתתף גם בעיתונים שיצאו לאור בירושלים.

פרופ' אורלובסקי לא ניראה מאמין גדול בשקדנות שומעיו, שאחרת לא היה קורא את הטקסט מילה במילה בקצב של הכתבה. הוא גם לא ניראה איש רע או מפחיד, רק מוזר מאוד במראהו כמו גם במיבטא שלו, אבל כך היו אז רוב הפרופסורים הייקים בירושלים, שחלקם כתב תחילה את הרצאותיו עברית באותיות לטיניות.

לצורך כתיבת הפרק הישגתי את צילום העדות המקורית, שהרי חלפו יותר מעשרים וארבע שנים מאז ששמעתי את ההרצאה, וכך הצלחתי לשחזר אותה ולא רק מן הזיכרון.

 

כאשר ישב מיכלין במלון ביפו נכנס אליו ערבי בשם מוסטפה, שהיה אחד הספנים הידועים ביפו, וביקש שיבוא איתו לבית אביו הזקן. האב, ערבי עב כרס ופעור-פה, היה ידוע בבדיחותיו הגסות ובבקיאותו במלאכת הספנות, ואילו עתה רבץ בביקתה רטובה ונמוכה, בלי חלונות, על שטיח ישן, מכוסה בשמיכה בלה, והוא גונח ונאנק מעוצמת מכאוביו ו"רגלו האחת כבר בקבר."

לאחר חילופי דברים מנומסים ומייגעים הגיע הספן הזקן אל העיקר: ביקורו של הקיסר פראנץ יוסף מלך "נימצי", היא אוסטריה, ביפו. יום לפני מועד פתיחתה של תעלת סואץ שב הקיסר עם בני-לווייתו מביקורו בירושלים – ליפו, ואונייתו המלכותית המתינה לו, עוגנת מחוץ ליפו, רחוק מן הסלעים אשר בים.

 "ואיזה מין אוויר עזאזלי היה אז!" קרא הפרופסור לאט, במיבטא הייקי, את הסיפור שרשם מיכלין בעברית מפי הספן הערבי הזקן, כשהוא מתעלם מהגשם העז שהיכה בחלונות אולם ההרצאות שבקומת-הקרקע במייזר וששימש ממש תפאורה חיה להרצאתו, "חי אדוני, מעודי איני זוכר אוויר כזה. השמיים היו מעורפלים. הרוחות והברקים הרעימו כמו התותחים הגדולים אשר על מבצרי מצרים. הים היה כמו זקן סוער וזעף אשר קצפו עלה מעלה ראש. מפיו יז גלים איומים כמו הרים תלולים, נעים ונדים. וההרים האלה ממש עד השמיים יעלה שיאם, וברדתם ירדו תהומות. בעלותם – והנה הם נוגעים אל כנפי העננים, וברדתם – יפיצו אימת הוד נורא, והשתברותם תיפזר כמו רבבות תלתלי שלג על פני הים, הרצים ושבים כמו תלתלי אריה.

 "לשווא התחננו לפניו שלישיו ושריו, שיסיח דעתו מהנסיעה ולא יסכן את נפשו בים זועף ורותח שכזה. הוא באחת: 'יהיה מה שיהיה! אנוכי נתתי את דיברתי, דיברת קייזר... להשתתף מחר בפתיחת התעלה, ודיברתי לא אכזב!'

 "וכמו להכעיס החל הים להראות עוד יותר את גבורתו, וכאיזמל ניתחה את בשר בני לווייתו של קייזר הערתו כי אם באמת הם מרגישים סכנה לנפשם בנסיעה זו – הוא מוותר על לווייתם ויישארו שאננים ביפו, והוא ירד אל הסירה לבדו."

אך איש מספני יפו לא היה מוכן לסכן נפשו בגלים הסוערים: "ולו גם יותן להם מלוא ביתם כסף וזהב, לא ישימו נפשם בכפם להפליג בים כזה," – לבד מאבו-עלי ושלושת בניו, שאף לא הסכים להיכנס במשא-ומתן על דבר המחיר, באומרו, "אם חלילה הוטל עליי להיקבר בין גלי הים, אז מה בצע אם ארבה במחיר. ואם בעזרת אללה נגיע בשלום אל הספינה ואל מחוז חפצנו, אז ודאי שכרנו לא יקופח.

 "קראתי לבניי עלי, מוצטפה וסלימן, וציוויתים שיסדרו סירות רבות כמה שאפשר, קשורות וחרוזות זו לזו כמו מלבן רבוע, וכמו העריבות או החמות הממולאות רוח, השטות כשהן קשורות יחדיו על נהרות החידקל והפרת.

 "סירה אחת גדולה ועמוקה תבוא באמצעיתן, מוצעת יפה כראוי להוד מלכותו. בכל סירה העמדתי שמונה מלחים וחובל אחד. ביד כל מלח משוט, וביד כל חובל הגה. וציוויתים בכל תוקף שכולם יסורו אל משמעתי על פי תנופות ידועות שאראה להם בידי. בתוך בטן הסירה האמצעית הושבתי את קייזר על גבי מרבדים יפים, ואנוכי ישבתי בראש הסירה. ותנאי התניתי עם הוד מלכותו, שיהיה גם הוא נשמע לעצתי בכל משך זמן הנסיעה. ולכל לראש עצתי היא שראש קייזר יהיה ספון בין ברכיי, לבל יסתכל בגלי הים כלל. כי פן יראה את גודל הסכנה, ונפשו תרחף מפחד, ורפתה גם ידי, וליבי ימוג, ולא אוכל לתת הפקודות הדרושות.

 "קייזר נענה לי, ובחדרי ליבי רחפה כעין גאווה פנימית, בראותי כי קייזר אדיר ונאור נשמע הפעם לפקודת מלח פשוט כמוני, וכי הוא מוכן להפקיד את את ראשו היקר בידיי. אבל נדר נדרתי, שהראש הזה יהיה קודש לי, קודש-קודשים, ועליי למסור נפשי בעד ראש זה, אשר יכיל בתוכו כל המידות היקרות והחכמות והנשגבות."

אם זכרוני אינו מטעה אותי הרי שבשלב זה של הסיפור התחדשו הברקים, הרעמים והגשם, וחרף השעה המוקדמת כבר החשיך בחוץ בגבעת-רם כמעט לגמרי.

 "ברגע שנתתי צו לעושי דברי להתחיל במשוטיהם ולהפליג," המשיך פרופ' אורלובסקי לקרוא בקולו האיטי, "פרצה צעקה איומה מהשרים שנישארו ביפו, ומכל המון הנאספים לאלפים, ואפשר גם לרבבות, שנאספו על החוף לראות את החיזיון הכביר: בשים קייזר אדיר נפשו בכפו למען קדושת דיבורו. ההמון כולו כמו רותק במסמרים, כל אחד על מקומו, ולב כל אחד פחד ורחב, ופי כל אחד היה פעור, ונפש כל אחת כלתה לראות אחרית דבר. מי ינצח? הים בשובבותו או קייזר ברצונו הכביר?

 "וברגע שפרצה הצעקה מפי ההמון שעמד בחוף, באותו רגע נשמעה גם צעקה גדולה מאנשי האונייה המלכותית, אשר כל אחד עמד שם מזויין באספקלרייתו להתבונן אל כל תנועותינו.

 "ובין ברכיי היה יצוע של שני כרים, ועליו שם קייזר ראשו, ואנוכי שכותי עליו, וכיסיתיו בשמיכה יפה, וביקשתיו שישתדל לנמנם מעט. לכבוד קייזר לבשתי בגדים נקיים של משי, והייתי מעוטף במעיל חם שמסר לי אחד השלישים. נתתי פקודה לסבב את הסלעים והכפים, אשר שם הים כמרקחת הגיהינום ממש. ראיתי כי הים מתקומם לי וחפץ לסכל כלל עצתי. גליו הרעידו והחרידו את כל מיבצרי סירותיי. שעה אחרי שעה עברה עלינו, ועמלנו היה לרוח. הננו מתקדמים מעט ונהדפים הרבה. ובכל רגע ראינו קברנו נגד עינינו.

 "פתאום קם גל גדול, ועימו הורמנו גם אנחנו כולנו וכל הכבודה שלנו, וכרגע והנה ירדנו התהומה, וכל סירותינו חישבו להישבר. התנודה היתה כל-כך חזקה עד כי קייזר התעורר בחוזקה ויתקע ברוב מורא שתיים-שלוש נפיחות אדירות כמו מן טיז אל-באע'ל, מעכוזו של הפרד, ויתפרץ מבין ברכיי לראות מה קרה באומרו: 'מוטב אחזה בגלים הנוראים העומדים עליי לבולעני חיים מאשר אטמון ראשי במחנק אשכיך אשר מיום היוולדך לא רוחצו!'"

היו כמובן ציחקוקים בקהל, בעיקר סטודנטיות שהביעו זעזוע מעושה וגם רעד, כאילו מעודן לא נפחו וגם לא מצצו. ואולם פרופסור אורלובסקי המשיך לקרוא את עדות הספן הזקן מבלי לשים לב להפרעה.

 "אחר-כך מילמל קייזר, כניראה מתוך נאומו למוחרת היום: 'מטרייסט לבומביי בפחות שישים ושלושה אחוזים. ממרסיי לבומביי בפחות חמישים ותשעה אחוזים. ביום עשרים וחמישה באפריל אלף שמונה מאות חמישים ותשע החלה החפירה. אורך התעלה מאה ושישים קילומטר. עומקה שמונה מטר. רוחבה למעלה על שטח המים הוא חמישים ושמונה עד מאה מטר, ובקרקעיתה רק עשרים ושניים.'

 "שניים מאנשיי נפלו הימה, אבל כהרף-עין החזיקו בסירה ושבו אליה כשהם רטובים מכף רגל ועד ראש. מהצעקה אשר פרצה מפי מלחיי באותה שעה נבהלו כל העומדים על החוף מצד זה וכל אנשי האונייה מצד אחר. באותו רגע חשבו ברור שטבענו כולנו בים. ובים וביבשה נשמעה זעקה גדולה: 'הוי! קייזר טובע! קייזר טובע!'

 "אבל אחרי רגעים נסתדרנו שנית, והחילונו שוב להילחם עם הגלים. וכה עברו עלינו חמש שעות וחצי. ולבסוף גבר מזלו של קייזר, כי פתאום בא גל גדול מאוד, ויזרקנו בבת-אחת כמעט ישר אל פני האונייה. מה שעמלנו ויגענו ויגענו אנחנו במשך שעות, עשה לנו הגל במשך רגע. אנשי האונייה הורידו תיכף את המדרגה, הושיטו משוטים, הורידו גם סירות הצלה שנהפכו תיכף, וסוף-דבר הצלחנו לטפס על המדרגה, שהיתה שקועה כולה בתוך הגלים הסוערים, והודות לחריצותם של אנשיי הצליחו לתפוס תיכף את קייזר פראנץ יוזף, ועל כפיים נשאוהו. אנשי האונייה חרדו תיכף לקראתו וחפצו לקחת את קייזר מעל זרועות אנשיי, אבל אנשיי סירבו ואמרו שהם חפצים לשאת את קייזר על זרועותיהם המה אל תא-משכבו."

אבו-עלי ושלושת בניו וכל אנשי צוותו המשיכו דרכם באוניית הקיסר, בתא מפואר, וזכו לכבוד גדול. בפורט-סעיד נפרדו מן הקיסר ופמלייתו, ובידם מתת כסף נאה. ומאז מדי שנה בשנה, פעם בחורף ופעם בקיץ, מכסת כסף הגונה מיד הקונסוליה האוסטרית ביפו. ואולם הספן הערבי זקן מאוד, והוא מרגיש כי ימיו לא יארכו. לכן הוא ביקש ממיכלין שיערוך לו מכתב אל הקיסר למען יזכור את הבטחתו וחסדו וימשיכם גם לבניו אחרי מותו, וכך אמנם היה.

 

בנקודה זו החלה ביטני לקרקר כך שאפילו הרעמים לא השתיקוה ולא יכולתי להישאר לשעה השנייה של ההרצאה, לאחר ההפסקה. אולם מדברי הפרופסור על חשיבות הביקור מצאתי עניין בעיקר בקשר שמצא למייסד המושבה שלנו, בחור יהודי מהונגריה שהושפע ממסע הוד מלכותו לירושלים ב-1869 עד כדי-כך שבאותה שנה הלך בעקבותיו ברגל מהונגריה לארץ-ישראל כשהוא חולם כי יום אחד תימלא הארץ שדות וכרמים, רפתות ואורוות, אסמים, שדרות עצים ובתים בעלי גגות רעפים כשל מושבת הטמפלרים שרונה, אבל הכפרים יהיו שייכים לאיכרים העבריים היושבים כל משפחה על אדמתה, והם יבחרו מועצה משלהם וינהלו את חייהם באופן חופשי תחת שלטונו של הסולטן העות'מני עבדול-חמיד, אבל מוטב אם יסכים ה"שער העליון" בקושטא למכור ליהודים את הארץ כולה, וככה יסדרו בה שלטון עצמי בחסות הקיסר שיש לו כבר משרד דואר עצמאי בארץ עם בולים נושאי דמות דיוקנו המשופם, ואנחנו נמשיך להיות נתיניו של הוד מלכותו הקיסר החסיד כשם שהעם ההונגרי השיג כשנתיים לפני-כן שלטון עצמי בארצו, כאשר ביוני 1867 הוכתר הקיסר גם כמלך הונגריה ואמנם מאז היה שם מלכותו – הקיסרות האוסטרו-הונגרית, ויוצא שקייזר פראנץ יוסף אבי הציונות הוא כי השפיע בעקיפין על הקמת המושבה העברית הראשונה בארץ-ישראל.

הפרופסור, שנולד כבר כתינוק אוסטרו-הונגרי (וזו היתה גם נתינותם של בני-משפחתי בארץ עד בוא האנגלים), היה מה-זה-גאה על הקשר הווינאי וסיים את השעה הראשונה בבדיחה ייקית על איך היתה ניראית ארץ-ישראל תחת שלטון בית האבסבורג. ואילו אני חשבתי דווקא על החייל האמיץ שוויק.

 

המשך יבוא

 

אזהרה: הרומאן אינו שייך לספרות העברית!

 

      

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* יוענק פרס ישראל בסוגת בּוּרוּת מצטיינת בתולדות ישראל – לפרופ' אווה אילוז!!!

 

* יש לנו חברים בעלי דעות מוצקות לגבי כל מה שקורה בישראל ובאיזור, ובדרך כלל הם נוטים לביקורת חריפה ביותר עלינו, על ישראל, על הנהגתה, על שחיתותה, ובעיקר על ההתנחלויות ועל פעולות "תג מחיר" – שהן לדעתם שורש כל רע בסכסוך ומצביעות על אשמתנו בו.

והנה, החברים האלה, שאמורים היו גם לקרוא את המכתב העיתי [דבר שחלק ניכר מחברינו נמנעים ממנו כי האַיי-קְיוּ שלהם גבוה מדי – יחסית לרמה של מכתבנו העיתי) – מתברר שהם, החברים שלנו, מעולם לא קראו ולא שמעו על הקרן לישראל חדשה ועל פעולותיה נגד ישראל!

 

* יוענק פרס ישראל לאוצרוּת מוזיאלית לכרמלה רובין, היוזמת, המנהלת והרוח החיה של מוזיאון ראובן בתל-אביב.

 

* היש קשר בין חוק הספרים המטומטם החדש לבין הידיעות שרשת סטימצקי נמצאת בקשיים ועומדת למכירה? איזה הישג נהדר של החוק זה יהיה אם רשת סטימצקי תקרוס! ממש כולנו נחגוג על חורבותיה ונשנן בעל-פה את סעיפי החוק המטומטם הזה שהצליח להרוס את מכירות הספרים העבריים.

 

* מר בן עזר שלום, שמי עדית מרקין ואני קרובת משפחה של גב' תקוה וינשטוק. ברשימה של תקוה על אבי המנוח, יעקב מרקין, נפל אי דיוק בפיסקה השלישית – אבי השתחרר מצה"ל בדרגת רב סרן ולא בדרגת סרן. אודה לתיקון הטעות בהקדם האפשרי.

בברכה,

עדית מרקין

 

* חבר שלנו, ג'מאל תאופיק אל סנסורי, מחאלב, כותב לנו כי מתגעגעים שם לימים שבהם אנחנו היינו האוייב של העם הסורי, והשינאה כלפינו היתה הדבר החזק ביותר שאיחד אותם עד כדי כך שלא שמו לב שהם כלל אינם עם אלא אוסף של עדות ודתות יריבות.

הוא כותב שהוא מקווה כי הימים ההם יחזרו, כמו כאשר שרפו ב-1947 את בתי הכנסת של היהודים בעיר, כי בלי השנאה ליהודים אין תקומה לַ"עם" הסורי. חששם הגדול הוא מפני מדינת כורדיסטאן החדשה שתהיה הגדולה והעשירה באיזור ואולי גם בת-ברית של ישראל.

הוא כותב שמצב מילת הנשים בסוריה טוב לאין שיעור מאשר במצרים, כלומר, כמעט שלא מלים אותן כי הורגים אותן ואת ילדיהם בחביות חומר נפץ ודלק שמטיל עליהם חיל האוויר של הנשיא אסד ובמקרים רבים הדגדגנים שלהן ושל בנותיהן נשמרים שלמים אפילו בגופות החרוכות, כפי ששר החוץ של ארה"ב יכול להיווכח במו עיניו. פוף!

 

* בארה"ב קיים למעשה תא עיתונאים יהודים אמריקאיים אנטי-ישראליים שדבריהם מתורגמים גם בעיתונות העברית, בייחוד ב"הארץ" – והם משפיעים על דעת הקהל ועל הנשיא שלהם אובמה – כי הם מבינים בבעיות ישראל והאיזור בדיוק כמו שמבין מזכיר המדינה הסכל שלהם ג'ון קרי, וכמו שאומרים אצלנו – כמו שמבין חמור במרק פירות.

 

* מתי יינתן פרס ישראל בספרות עברית לסמי מיכאל? – שהוא אחד מגדולי הסופרים העבריים בדורנו!

 

* סופר נידח שלום, לא הופתעתי מכך שאורי הייטנר סבור שהפלסטינים אשמים בפיצוץ המו"מ ("צרור הערות 6.4.14, גיליון מס' 932). הוא "שכח" שנתניהו לא ביצע את הפעימה הרביעית שעליה הוסכם לפני פתיחת המו"מ. שחרור האסירים הפלסטיניים שנמצאים בכלא עוד מלפני הסכם אוסלו (ז"א כלואים יותר מ-20 שנים) אושר ע"י ממשלת ישראל שהחליטה שהפעימה הרביעית של שחרור האסירים תובא שוב לאישור הממשלה. מחמוד עבאס לא גילה סבלנות מספקת וחתם על מיספר מסמכי הצטרפות לגופים של האו"ם, שלושה ימים אחרי המועד המוסכם של שחרור האסירים שלא בוצע, וזאת למרות שידע שמתנהל מו"מ אינטנסיבי בין האמריקאים לישראל בנושא זה.

לסיכום, שני הצדדים אשמים בפיצוץ המו"מ ועל האמריקאים מוטלת החובה להטיל את כל כובד משקלם כדי לאלץ את הצדדים להחליט על המשך השיחות. שיטת שר החוץ האמריקאי  קרי, של שיכנוע ושידול בדברי נועם, נכשלה, ועליו להפעיל אמצעי לחץ אפקטיביים כדי לקדם את העניינים.

רון וייס

רמת-גן

 

* פרופ' פלוץ בן שחר, נשיא אוניברסיטת בת שלמה רבתי, וחתן פרס ישראל להיסטוריה של  הנרטיבים-הנרטיביים – הוציא לאחרונה ספר מהפכני בהיסטוריה של העמים והדתות. שם הספר "היהודים והאוויר" – והוא מוכיח בו באותות ובמופתים ומעבר לכל ספק סביר כי מה שאיחד ומאחד את היהודים לאורך כל הדורות וגם בימינו – הוא האוויר שהם נשמו וגם נושמים! מארם-נהריים ועד דרום תל-אביב!

דרך ההוכחה האופיינית לפרופסור פלוץ בן שחר היא בערך כך – כל יהודי נושם אוויר, לכן גם כל מי שנושם אוויר הוא יהודי!

ועל כך הוא יהיה אולי מועמד לפרס נובל להיסטוריה של נרטיבים נרטיביים וגם חתירה לשלום.

 

* "הארץ" באינטרנט: "גורם ביטחוני בכיר בישראל אישר היום (שני, 7.4) כי משטר אסד שב והשתמש בנשק כימי לפני כשבועיים, באחת משכונות מזרח דמשק נגד ארגוני האופוזיציה. בניגוד לתקריות קודמות, נראה שהפעם הופעל חומר כימי מנטרל ולא חומר ממית. האישור הישראלי הוא הגיבוי המודיעיני הראשון שניתן מחוץ לסוריה לטענות שהעלו ארגוני האופוזיציה במדינה."

יופי! לא רואים דם! איזה ניצחון כביר לבַּאראכּ חוסיין אובמה!

 

* הסכל ממשיך בשלו: "שר החוץ של ארה"ב ג'ון קרי הטיל על ישראל את רוב האחריות לפיצוץ שיחות המשא ומתן, ותיאר את הפנייה הפלסטינית למוסדות הבינלאומיים כתגובה לצעדים שבהם נקטה ישראל. 'שני הצדדים ביצעו צעדים שליליים,' הוסיף קרי בשימוע בוועדת החוץ של הסנאט האמריקאי, שנערך אחר הצהריים (שלישי, 8.4) בוושינגטון

"קרי אמר כי 'החתימה על האמנות הבינלאומיות היא לא מועילה והבהרנו זאת לפלסטינים בצורה הברורה ביותר... ישראל לא שיחררה את האסירים הפלסטיניים ביום שבו היו אמורים להשתחרר, ועבר יום אחד ויום שני ויום שלישי ואז, כשהם היו קרובים לעסקה, ישראל אישרה עוד 700 יחידות דיור בהתנחלויות ופוף... זה היה הרגע (שבו השיחות התפוצצו).'

"בדברי הפתיחה שלו בשימוע, הגיב שר החוץ האמריקאי לביקורת שנשמעת נגד הזמן הרב שהוא משקיע בתהליך השלום במזרח התיכון על פני נושאים בינלאומיים אחרים. 'אומרים ששר החוץ מתעסק בזה כשהצדדים עצמם לא רוצים לעשות את זה,' אמר קרי. 'אבל הצדדים כן רוצים לעשות את זה... והם מדברים אלה עם אלה כדי לעבור את המשוכה הזו.'

"קרי הוסיף כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא נושא שמדאיג את כל העולם. 'אם לא נתעסק עם זה עכשיו, לא יהיה יותר קל בעתיד להשיג הסכם שלום,' אמר שר החוץ האמריקאי. 'לנושא הזה יש השפעה על החיים שלנו כאן בארה"ב.'" ["הארץ", בהרבה שמחה,  9.4.14].

 

איך אפשר להיות כל כך טיפש? – כנראה שגם הסב והסבה היהודים-המומרים של קרי – לא היו סמל החוכמה. עובדה, הסב התאבד. ואולי לכן הם גידלו נכד אנטישמי – המאשים את היהודים בישראל בצרות של העולם.

נמעני המכתב העיתי, שלפעמים גם קוראים את המכתב העיתי – ודאי שמו לב שזו היתה דעתנו על קרי משכבר.

 

* התחזית שלנו לשנים הבאות הן שאולמרט יטולטל בסבך של ערעורים בעליון ובמשפטים בגין האשמות חדשות, אך בסופו של דבר ייצא זכאי מחוסר הוכחות במרבית הפרשיות שבהן הורשע, לא ייגזר עליו מאסר-ממש, אלא שלא יוכל לחזור לפעילות ציבורית בגלל הכתם שיוטל עליו, גם אם מבחינה משפטית יזוכה.

ואילו שולה זקן, שמתברר שכלל לא היתה  טלית שכולה נאמנות אלא סיבכה עצמה כהוגן בכמה וכמה פרשיות שחיתות ועדויות שקר – היא תשב בנווה תרצה כמה וכמה שנים טובות.

ככה זה – לאשכנזים פרוטקציה, לכורדים, לא, וגם לא למרוקאים.

 

* פחדתי שהמו"מ יביא ל"שלום" עם פלסטינאים שאינם רוצים אותי. הסטטוס-קוו הוא בשבילי כייפי: מערד לירושלים אני נוסע בנופי בראשית המשיקים ליאטא, לחברון, לבית-לחם, בכביש "מסוכן" וריק בו כל  נהג עוצר לשאול אם אני צריך עזרה ולא כנהגים המקללים בפקקי ישראל, מה גם שערבים חביבים מוכרים לי ירקות ופירות נפלאים במחירים לא מופקעים, בעודם חמושים באבנים ובסכינים מברכים אותי בשלום ומקללים את מנהיגיהם. חו"ח שיהיה "שלום" ושוב יהיה עליי להיפרד מחוף הים הפסטורלי בנוה דקלים ולהידרס ע"י טרקטורונים בת"א. אוי לי אם הפלסטינאים והממשל האמריקאי, בשאיפתם ל"שלום", לא היו נתלים בכל הזדמנות להאשים אותנו באחריות לכישלון המו"מ, אלא כמונו, אשר ברצותנו בשלום אמת, אנו מתעלמים מהחינוך לשנאת יהודים ולתאוות דמנו, והם היו אומרים: לא ניפול בפח ונמשיך במו"מ עד להשגת ה"שלום" שלנו והשגת אשליית השלום שלכם.

הבנתם? ניצלתם!

כמוני,

מוטי בן חורין

 

* הרב האינדיאני מ"צ בן קפקפוני מהשמורה: "כשם שמאבן השתייה שבגבעת המוריה החלה בריאת עולם והיא יסודו, כך מהבנייה הישראלית במזרח-ירושלים יחל חורבנו של עולם."

 

      

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2,602 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשירית למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגול") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-52 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,072 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,059 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,449 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-80 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-86 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-71 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-61 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של העדות על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,465 מנמעני המכתב העיתי בגיליון 808.

*

את צרופת 1. גרשם שלום: "הציונות – דיאלקטיקה של רציפות ומרד", אפריל ויולי 1970, מתוך ספרו של אהוד בן עזר "אין שאננים בציון", שיחות על מחיר הציונות, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 1986. 2. המבוא של אהוד בן עזר: "על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה". 3. דוד בן גוריון: "באין חזון ייפרע עם" וכן: ערב עם דוד בן גוריון, 1966. 4. ישעיהו ליבוביץ: "הזהות היהודית והשתיקה הישראלית". 5. פנחס שדה: "אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות". 6. אברהם ב. יהושע: "סכנת הבגידה בציונות".

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,373 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-5 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג.

עד כה נשלחו קבצים ל-18מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ילדים ונוער / שונות

אֶת צרופת החוברת "מפגשים" של הסופרים לילדים ולנוער סומליו"ן

ובה פירוט כתובותיהם, ספריהם ונושאי מפגשיהם עם הקוראים!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 נמענים לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,230 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד. המחיר 120 דולר או 450 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר. המחיר 200 שקלים, כולל משלוח בדואר! – לפנות: ת"ד 22135 ת"א.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

 

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

benezer@netvision.net.il

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל