| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
פעמיים בשבוע
מאחל מועדים לשמחה
בתנאי – שנזהרים ולא מועדים!
גיליון מס' 1789
[שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]
תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני ט"ו בתשרי תשפ"ג. 10.10.2022
עם הצרופות: 1. אופיר ותפוח מוזהב. 2. פריחת האפרסק. 3. תפוחי פינק בראשית.
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות
משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"
דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת
האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: אהוד בן עזר: 50 שירי מתבגרים. שיר 23. // זיוה שמיר: אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש. מיהי הצעירה בעלת העיניים הגדולות והאפֵלות? על הפזמון "אני מִצפת". // אורי הייטנר: 1. כרמל בר – חלוץ החלוצים. 2. צרור הערות 9.10.22. // מנחם רהט: רוסיה זה אנחנו? // עקיבא נוף: אחרי החגים. // משה גרנות: על ספר שיריה של ריקי דסקל "שפת הנהר". // ד"ר עדינה בר-אל: סל פירות מגוון מרמת הגולן. // אהוד בן עזר: יהואש ביבר. // נעמן כהן: למי יצביע יועז הנדל? // נסיה שפרן: פֶגֶ'ה. פרק 18. הֲכָלָה. // אהוד בן עזר: 60 שנה לספרי הראשון "המחצבה". פרק ל"ב [אחרון] מחצבה לָרוּח. // ממקורות הש"י.
אהוד בן עזר
50 שירי מתבגרים
רכגולד ושות' חברה בע"מ-עירית שגיב, מוציאים לאור
תל אביב 1987
ציורים ועטיפה דני קרמן
22.
בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁלֹּא הִזְמִינוּ אוֹתִי
לִמְסִבַּת הַכִּתָּה.
מִמֵּילָא אֲנִי לֹא אוֹהֵב לִרְקֹד
וְהַבָּנִים דּוֹחֲפִים וְהַבָּנוֹת מְפַטְפְּטוֹת –
אֲבָל מַה תַּחְשֹׁב עָלַי סִגָּלִית אִם תֵּדַע
שֶׁלֹּא הִזְמִינוּ אוֹתִי?
לָכֵן הִשְׁפַּלְתִּי אֶת עַצְמִי בִּפְנֵי סְמָדַר
הַקְּטַנָּה וְהַמְּפֻתַּחַת –
הַוּוּלְגְאָרִית הַזּאֹת –
וְהִיא הִכְנִיסָה אוֹתִי כְּבֶן-זוּגָהּ,
וְלִמְּדָה אוֹתִי לִרְקֹד –
וְכָל הָעֶרֶב חִפַּשְׂתִּי אֶת סִגָּלִית –
שֶׁשָּׁכְחָה לָבוֹא.
* * *
זיוה שמיר
אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש
מיהי הצעירה בעלת העיניים הגדולות והאפֵלות?
על הפזמון "אני מִצפת"
פזמונו של נתן אלתרמן "אני מצפת" (1945) הוא דיאלוג דרמטי בין צעירה הבטוחה בכוחה וביכולתה להשיג את מטרותיה לבין קבוצת חברות המנסות לערער את ביטחונה. הללו מציבות בפניה כמה וכמה שאלות קשות, המטילות ספק בצידוק לָאוֹפּטימיוּת חסרת הגבולות שלהּ. לאורך השיר משולבים שלושה מונולוגים של הצעירה, שבהם היא מעלה את ההנמקה לאמונהּ בעתיד הטוב הצפוי לה:
אוֹתִי הַחֲבֵרוֹת כֻּלָּן
בְּלִי הֶרֶף שׁוֹאֲלוֹת:
מַדּוּעַ זֶה עֵינַיִךְ כֹּה
גְּדוֹלוֹת וַאֲפֵלוֹת?
וּמָה אַתְּ חִנָּנִית כָּל-כָּךְ?
מָה אַתְּ בַּיְּשָׁנִית כָּל-כָּךְ?
וְלָמָּה זֶה נִימַת קוֹלֵךְ
נוּגָה וְנִגּוּנִית כָּל-כָּךְ?
וְלָמָּה כֹּה שׁוֹנָה הִנָּךְ
מִכָּל הַבַּחוּרוֹת?
וְלָמָּה זֶה חוֹלְמוֹת כָּל-כָּךְ
עֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹת?
לָזֶה יֶשְׁנָהּ לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת:
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
הָרוּחַ, הֶהָרִים וְהַלֵּילוֹת
נָתְנוּ בִּי זוּג עֵינַיִם אֲפֵלוֹת.
שָׁמַיִם שֶׁל גָּלִיל וּמֵי-מֵרוֹם
הִשְׁכִּינוּ בְּעֵינַי אֶת הַחֲלוֹם.
אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה,
אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה,
אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת...
כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט –
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
זֶה בִּי נִדְבַּק, זֶה בִּי נִקְלַט –
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
בְּיוֹם אָבִיב אֶחָד אוֹתוֹ
פָּגַשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה.
מֵאָז לִי אֵין, מֵאָז לִי אֵין
מָנוֹחַ וְשֵׁנָה.
אוֹמְרוֹת לִי חַבְרוֹתַי: לֹא טוֹב!
אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁר כָּךְ לֶאֱהֹב?
הֲלֹא נוֹרָא זֶה וְאָיֹם!
לֹא כָּכָה אוֹהֲבִים כַּיּוֹם!
הָאֲהָבָה בַּזְּמַן הַזֶּה
פְּשׁוּטָה הַרְבֵּה יוֹתֵר.
וְלֹא אִכְפַּת הֲלֹא, סוֹף-סוֹף –
אִם זֶה אוֹ אִם אַחֵר!
לָזֶה יֶשְׁנָה לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת:
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
רוּחוֹת הַסַּעַר וְכוֹכְבֵי הַסּוֹד
לִמְּדוּ אוֹתִי כִּי זֶה אִכְפַּת מְאֹד,
כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל, אוּלַי טִפְּשִׁי וְדַק,
בֵּין אַהֲבַת עוֹלָם וּבֵין מִשְׂחָק.
אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה,
אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה,
אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת...
כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט –
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
זֶה בִּי נִדְבַּק, זֶה בִּי נֶחְרַת –
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
הִגִּיעַ יוֹם, לַמֶּרְחַקִּים
בְּחִיר לִבִּי הָלַךְ.
וְחַבְרוֹתַי אוֹמְרוֹת לִי: דַּי!
הוּא לֹא יִזְכֹּר אוֹתָךְ!
הוּא יַעֲזֹב, הוּא לֹא יִזְכֹּר,
וְאֶל אַחֶרֶת הוּא יַחְזֹר,
אַחֶרֶת הוּא יֹאהַב אָהוֹב,
כִּי נְעָרוֹת יֶשְׁנָן לָרֹב.
אֲבָל אֲנִי לַכֹּל, לַכֹּל
עוֹנָה בִּצְחוֹק גָּדוֹל:
אִם גַּם בָּנוֹת יֶשְׁנָן לָרֹב –
אוֹתִי אֵין לַעֲזֹב!
וְיֵשׁ לָזֶה סִבָּה אוּלַי אַחַת:
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
אֶפְשָׁר לָנוּס אֶל יָם וְאֶל מִדְבָּר,
אֲבָל אוֹתִי לִשְׁכֹּחַ אִי אֶפְשָׁר!
אוּלַי גַּם שָׁם יָפוֹת כָּמוֹנִי יֵשׁ,
אֲבָל אוֹתִי נוֹשְׂאִים בַּלֵּב כָּאֵשׁ!
אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה,
אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה,
אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת...
כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט –
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
אִם בִּי נִתְפַּסְתָּ, אֵין מִפְלָט!
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
נתן אלתרמן הִרבָּה כידוע לשבּץ בשיריו דמויות, מוטיבים ומובאות מתוך ספרות הילדים הגרמנית, ובמיוחד מאגדות האחים גרים.1
לאמִתו של דבר גם השאלה שבפתח הפזמון "אני מצפת" ("מַדּוּעַ זֶה עֵינַיִךְ כֹּה גְּדוֹלוֹת") נשמעת כמו השאלה ששואלת כיפה אדומה (Rotkäppchen) את הזאב שבלע את סבתהּ, לבש את בגדיה ונשכב במיטתה: "Ei, Großmutter, was hast du für große Augen" ("מדוע, סבתא, יש לך עיניים גדולות כל-כך"), והזאב, המתחזה לסבתא והמחופש בבגדיה, עונה לשואלת בעָרמה: "Dass ich dich besser sehen kann" (כדי שאוכל להיטיב לראותך"). השאלה הראשונה ששואלות החברות את הדוברת נשמעת כמו רמז המנבא רעות.
גם השאלה בדבר "העיניים האפֵלות" נשמעת בשמיעה ראשונה מפחידה ומאיימת. אין מדובר כאן בעיניים שחורות, כמו בפזמון הרוסי הפופולרי שכותרתו (בתעתיק) "Ochi chjornye".
מדוּבּר במבט אפֵל ומעורר פחדים וסימני שאלה. לעומת זאת, השאלות הבאות ששואלות החברות בדבר חינניותה של הצעירה, ביישנותה, נימת קולה הנוּגָה והניגונית, עיניה החולמניות, השוני הבולט בינה לבין כל הבחורות – כל אלה משַׁוות לצעירה, גיבורת השיר, אופי עדין, חידתי ומושך.
ואולם שלושת המונולוגים שמשמיעה הצעירה, שבהם היא מפרטת את שבחיה ופורשֹת את ענפי אילן-היוחסין שלה, כלל וכלל אינם נשמעים כדבריה של צעירה ביישנית וחולמנית. להפך, לפנינו לכאורה צעירה יחסנית, אסֶרטיבית ומלאה בהכרת ערך עצמה. חרף תיאורהּ כביישנית, היא מתארת את דמותה ואת אישיותה בנימה של "אין כמוני". דבריה מזכירים את דברי הצעירה בפזמון המוקדם "מה לעשות?" – שבהם שילב אלתרמן קווים מדמותה של עברייה שושני, אהובתו הראשונה: "מַה לַּעֲשׂוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת / שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת, / שֶׁאֲנִי אַיֶּלֶת חֵן / וּשְׁנִיָּה כָּמוֹנִי אֵין? // יֵשׁ לִי גּוּף קַלִּיל קַלִּיל / כִּי נוֹלַדְתִּי בַּגָּלִיל. / יֵשׁ לִי רֶגֶל חֲמוּדָה / כִּי גָּדַלְתִּי בִּיהוּדָה."2.
באתר "זֶמֶרשת" נכתב שהעדוּת לכך ששיר זה נכתב לעברייה שושני מצויה במילות השיר: עברייה שושני אכן נולדה במושבה בית גן שבגליל התחתון ("כִּי נוֹלַדְתִּי בַּגָּלִיל"), ובנעוריה עברה לירושלים ("כִּי גָּדַלְתִּי בִּיהוּדָה"). דומה שגם השיר המוקדם שנגנז "אִתָּךְ – בלעדַיִךְ", שהולחן והיה לפזמון פופולרי, נכתב על עברייה, שנודעה ביופיָהּ, בלמדנותה ובשאיפתה להיות משוררת נודעת.
גיבורת הפזמון האלתרמני "אני מצפת" גם היא צעירה יחסנית ובטוחה בעצמה, כמו הצעירה הרברבנית מהפזמון "מה לעשות?". וייתכן שגם בדמותה יצק המשורר מתכונותיה החיצוניות והרוחניות של עברייה יפת-התואר והמחוזרת, שאמנם לא נולדה בצפת, אך אִמהּ הייתה מראש-פינה (שתושביה הראשונים היו אנשי צפת) ואביה היה מחלוצי המתיישבים בגליל. אמנם הפזמון "אני מצפת" נכתב עשור לאחר שכבר דעכה מערכת היחסים בין נתן אלתרמן לעברייה שושני וכל אחד מהם בחר באחר/ת,3 אך אפילו רחל מרכוס, רעיית המשורר, טענה לא פעם שהיא מזהה את השירים שנכתבו על עברייה בכוכבים בחוץ. דומה שנתן אלתרמן לא שכח במהרה את אהובתו הראשונה.
הצעירה הצפתית בשיר "אני מִצפת" עונה שלוש פעמים לחברותיה, הנוזפות בה על אהבתה האוֹבּסֶסיבית לגבר האהוב עליה ומפקפקות ביכולתה להחזירוֹ אליה לאחר שכבר עזבהּ ויצא אל המרחקים. במהלך הוויכוח הצעירה הצפתית מעידה על עצמה שלוש פעמים: "אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת..." ונשאלת השאלה: מדוע בוחרת הצעירה להשתמש שלוש פעמים במונחים הלקוחים כביכול מן הלקסיקון הדרוויניסטי ("גזע", "טבע", "סביבה"), בעת שהיא קושרת כתרים לראשה ומסבירה לכל החברות עד כמה היא ייחודית ומיוחדת. לכאורה הצעירה מצפת מסבירה לחברותיה את משמעות "הברִירה הטבעית" מבית-מדרשו של דרווין: כאשר האורגניזם מתפתח בסביבה המתאימה לתכונות התורשתיות שלו, הולכים ומשתפרים הסיכויים להישרדות הגזע.
ואולם ייתכן כאן הסבר אחר לגמרי למילים "אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת..." – הסבר הקשור בשמה של צפת ובהיסטוריה שלה. האֶטימולוגיה של השם "צפת" קושרת אותה למִצפה שממנו צופים על הסביבה. גובהה של העיר הוציא לה מוניטין כעיר הצופייה למרחוק, וכך היא מתוארת בירושלמי (ראה"ש ב'). לעומת זאת, יש המפרשים את שמה מלשון "צֶפֶת", שהוא הכיסוי או הציפוי של הבית או של ארון הקודש (וראו: "וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר-עַל-רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ" [דבהי"ב ג', ט"ו], וביאליק בשירו "המתמיד" כתב: "וּבְנֹגַהּ שֶׁיָּצְקָה הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּאָה / עַל צֶפֶת הָאָרוֹן וּכְרוּבָיו מִלְמַעְלָה." יש אמנם גם פרשנויות אחרות לשם "צְפת", אך השתיים שהובאו כאן – מִצפֶּה וצֶפֶת – קושרות את שמה של העיר למקום רם ומוגבה ומעניקות לה עליונות על סביבותיה.
וכך גם הנערה: היא מכּירה בעליונותה, ובטוחה במעמדה האריסטוקרטי, המורם מעם, אך ורק משום שהיא מצפת. תחושת העליונות שלה מוליכה אותנו אל אוצַר המילים החסידי המשתמש במליצות כדוגמת "מִגזע קדושים", או "מִגזע תרשישים". המילה "גזע" במקרה זה אינו תרגום של race, אלא נקשר לאילן היוחסין של האדם – לאילן שיש בו שורשים, גזע וענפים.4
צפת הן נודעה במאה השש-עשרה כמרכז הקבלה, ובה ישבו מקובלים חשובים כדוגמת האר"י הקדוש, ר' יוסף קארו, ר' חיים ויטאל ור' שלמה אלקבץ. עליית החסידים (1777) ועליית תלמידי הגר"א (1808) נסכו בה כוחות מחודשים, אחרי תקופת-מה של ירידה ושקיעה שעברה עליה. היותה של צפת אחת מארבע ערי-הקודש בארץ (ביחד עם ירושלים, חברון וטבריה) העניק לה מעמד של מרכז תורני, וקדושתה ניתנה לה גם משום שבסביבתה נמצאים קברי התנאים והאמוראים, בהם קברו של ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) בהר מירון.
בזכות הקשר של גיבורת השיר לצפת – עיר הקבלה ותורת הסוד – ניתנים לה בשירו של אלתרמן תיאורים ואֶפִּיתטים הקשורים בחלומות, בסוד ובמסתורין, כגון: "וְלָמָּה זֶה חוֹלְמוֹת כָּל-כָּךְ עֵינַיִךְ," "הִשְׁכִּינוּ בְּעֵינַי אֶת הַחֲלוֹם," "רוּחוֹת הַסַּעַר וְכוֹכְבֵי הַסּוֹד לִמְּדוּ אוֹתִי." גם התואר בעל האיכות המִצלולית-האליטֶרטיבית שמעניקות החברות לנימת קולה של חברתן ("נִימַת קוֹלֵךְ נוּגָה וְנִגּוּנִית") לקוח מן המילון החסידי (את התואר "ניגוני" אפשר למצוא לא אחת בשירי אורי-צבי גרינברג, כגון בצירוף "אָבִי הַנִּגּוּנִי" ב"דרך רחובות הנהר").
ומי היא הצעירה הצפתית שעליה נסב השיר? ייתכן שאלתרמן ראה מול עיניו צעירה קונקרטית, כמו אהובתו עברייה שושני, שדרכיהם נפרדו אמנם, אך נוכחותה הורגשה גם להבא בשירתו, אות לכך שהסיפור שנטווה ביניהם ונקטע לא תם.
ייתכן שהוא דיבר באופן כללי על נערות בנות הגזע הגלילי, שהצטיינו בכוח הגוף ובכוח הרצון, ולא היה בהן מן הקַלילוּת של הנערות ה"בלייניות" שפגש המשורר בבתי-הקפה של תל-אביב.
ואולם ייתכן שאין הצעירה אלא סמל לרצף הקיום היהודי בגליל העליון, המלמד על רצף הקיום היהודי בארץ ישראל. הלוקל-פטריוטיזם של הצעירה מצפת עשוי להיתרגם לפטריוטיזם ברמה הלאומית – כגעגועים לארץ ישראל ולנופיה. ייתכן שבתיאור הצעירה המאוהבת, הבטוחה שאוהבהּ יחזור אליה, ביטא אלתרמן את כמיהתו של היהודי הנודד (המתואר כאן כגבר שעזב את אהובתו ונדד למקום אחר) לארץ ישראל ואת אי-יכולתו למחוק את הכמיהה הזאת מעל לוח-לִבּוֹ גם כשהוא מנותק ממנה ונמצא במרחקים – במחוזות נידחים ונעלמים.
הערות:
1. ראו בפרק השמיני בספרי עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם, תל-אביב 1989, עמ' 256-287. פרק זה עוסק בהדים מספרות הילדים ומספרות הפולקלור בשירת אלתרמן. הספר עומד בחינם לרשות הקוראים באתר https://www.zivashamir.com/ בקטגוריה "ספרים להורדה".
2. השיר "מה לעשות" נדפס לראשונה בכתב-העת טורים, ביום י"ג אדר תרצ"ד, 28.2.1934 (לפי אתר "זֶמֶרשת").
3. השיר נכתב לתוכנית השלישית של "לי-לה-לו" ("צחוק ללא תנאי!" – בכורה: 29.5.1945). הלחן: משה וילנסקי.
4. תודתי נתונה לפרופ' אבידב ליפסקר שהִפנה אותי אל הכיווּן החסידי.
זיוה שמיר
* * *
אורי הייטנר
ב-14 ביולי 1967, חמישה שבועות לאחר שחרור הגולן ביומיים האחרונים של מלחמת ששת הימים, עלו חלוצי ההתיישבות בגולן לעליקה, והקימו את קיבוץ גולן, לימים – מרום גולן.
ובין החלוצים האלה – היה חלוץ החלוצים. האיש שהגיע ראשון לגולן. היה זה כרמל בר, רועה צאן בן 25 ממחניים, מרכז ענף הדיר בקיבוץ. הוא הגיע יום לפני האחרים. עד היום לא ברור לי אם הוא הגיע ב-13 ביולי או האחרים הגיעו ב-15 בו. מה שברור הוא, שאת היום והלילה הראשון הוא העביר בעליקה לבדו. בעצם... לא לגמרי לבדו. היו איתו כמה שודדי בקר מטובא. אך לכך עוד נחזור.
ברגע שבו הגיע כרמל לעליקה, הוא זכה בצדק לתואר שלעולם אי אפשר יהיה לקחת ממנו – ראשון המתיישבים בגולן. במוצאי יום הכיפורים, הלך כרמל לעולמו. בן שמונים היה במותו. יהי זכרו ברוך!
כרמל נולד ב-1942 ברומניה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הוריו והוא ברחו ברגל עד איטליה, ומשם עלו לארץ בספינת המעפילים "נגבה". הם נתפסו בידי הבריטים וגורשו לקפריסין. עלו ארצה ב-1948.
כרמל, לוחם צנחנים במילואים, היה בין משחררי הכותל במלחמת ששת הימים. עם שובו מן המלחמה לקיבוץ, פגשו אותו איתן סט מגדות ורפאל בן יהודה מדפנה, שהקימו את הגרעין שעלה לעליקה. והשאר – היסטוריה.
היוזמה הראשונית להתיישבות בגולן יצאה ממפגש פעילים מקיבוצי הגליל העליון, שנערך בקיבוץ גדות, פחות משבועיים אחרי המלחמה, שיוחד לשאלה כיצד להבטיח שהגולן יישאר בידי ישראל והסיוט של החיים מתחת לתותחי הסורים ייפסק סופית. הפתרון שעליו הוחלט היה הקמת התיישבות בגולן. איתן סט, חבר גדות, שהעלה את ההצעה, לקח על עצמו את הגשמתה.
על פי הצעת שר העבודה יגאל אלון, הוגדרה ההיאחזות בעליקה – מחנה עבודה לתפיסת הבקר הסורי הנטוש, המשוטט ברחבי הגולן. המטרה היתה להסוות את המגמה ההתיישבותית, כדי לא לעורר התנגדות בעולם. אך היתה לכך גם מטרה מעשית. אכן, היה צורך באיסוף הבקר, בין השאר כי היו מי שלא המתינו. הכוונה לשכנינו מטובא, שעלו לבזוז בקר. משרד החקלאות חשש מאוד מהעברת פרות לא מחוסנות לשטח הריבוני של ישראל. "מחנה העבודה" היה פתרון מצוין.
אותם בדואים, היו האנשים שבילו עם כרמל את הלילה הראשון בגולן. דורון בוגדנובסקי, שספד לכרמל בהלווייתו, סיפר: "את הלילה הראשון בעליקה כרמל בילה לבדו עם חבורת טובאנים בדואים שסיפרו לו איך גונבים כבשים מהדיר שלו במחניים."
בראיון לגיליון המאה של "ארץ הגולן", ב-1985, סיפר כרמל לדניאלה שאול: "כבשנו מידם את ה'עבודה העברית' הראשונה בגולן."
ועוד מאותו ראיון: "לקחתי עימי לגולן סדין ובגדי חג. מהר מאוד התברר שאין כאן צורך לא בזה ולא באלה... לא היה לנו שום טקס עלייה לקרקע, לא שום דגל, לא חריש ראשון ולא הכרזות. באנו-עלינו-ועשינו... האנשים שבאו היו מעשיים מאוד. מקורות פרנסה ותעסוקה לא חסרו. הגולן היה אזור לא מוכר וכל משרדי הממשלה ביקשו למפותו ולבצע בו סקרים. כך יצאנו לאינסוף סקרים. איתור מקורות מים, סוגי קרקע ונוספים – למרות שלאיש מאיתנו לא היה כל מושג אקדמי או אחר בנושאים הללו. החברה להגנת הטבע הזמינה אצלנו גיזום יער אלונים במקום בו נמצאת היום מרום גולן וגם זו היתה פרנסה. מקורות הכנסה נוספים היו באיסוף הבקר עבור צה"ל ומענק מיוחד של המועצה האזורית גליל עליון. חיינו טוב מאוד. מזרונים אספנו בשטח, כך גם כלי אוכל והיו לנו אוסף מרשים של כלי פורצלן וחרסינה מהמחנות הסוריים. היה לנו עדר כבשים – מדי בוקר שחטנו כבשה – לארוחת הצהריים כמובן. דברי מכולת הבאנו מראש פינה במכונית שכורה. היינו שם במשך תקופה עליזה בהחלט של שלושה חודשים... מעליקה עברנו לקוניטרה."
את כרמל הכרתי מימיי הראשונים בגולן. באותם ימים, בית האריזה "פירות גולן" (היום, האגף הגולני של "בראשית") היה מבוסס אך ורק על עבודה עצמית של חברי הקיבוצים והמושבים השותפים. וכך, יצאנו כולנו לתורנות בת שבועיים למיון תפוחים בפירות גולן.
מיון הפרי היה העבודה המשעממת ביותר שניתן לדמיין. יושבים יום עבודה שלם ליד סרט נע של תפוחים העוברים לנגד עינינו וממיינים את הפרי לגודל ולצבע. עיניים אלקטרוניות עוד לא היו אז. יום העבודה היה מלחמה עיקשת לא להירדם, לנסות לשמור על ערנות.
כרמל היה מנהל הייצור של פירות גולן. הוא היה אימת הממיינים. מנהל קשוח, עם דרישות גבוהות, שניצח ביד רמה על העבודה. למדנו להעריך אותו כסמל למוסר עבודה, כמופת של חריצות.
למעלה מחמישים שנה התמודד כרמל בגבורה עם מחלת הטרשת הנפוצה. ביום הכיפורים הכריעה אותו המחלה.
בבניין הגולן נחמתנו.
צרור הערות 9.10.22
* בשיטת ערפאת – הלבנונים למדו את השיטה של ערפאת. ברגע האחרון לפני חתימת הסכם ליצור משבר כדי להשיג עוד הישגים. על ישראל לנהוג באחת משתי הדרכים הבאות: א. להודיע שהיא דוחה על הסף את הדרישות הלבנוניות ואין עליהן כל מו"מ. ב. להודיע שאם הלבנונים רוצים לשנות – הכול פתוח, ולחזור לעמדת המוצא הישראלית במו"מ.
* טרור חקלאי בעיצומו של יום הכיפורים – בעיצומו של יום הכיפורים, הוצת משק דור במושב מחולה שבצפון בקעת הירדן. הנזק נאמד במיליונים. זה פרי הבאושים של עשור ומעלה של הפקרות ואוזלת יד מול הטרור החקלאי המשתולל.
* לא איבדנו צלם אנוש – אחרי ההצתה המזוויעה של המשק במחולה, כבר ראיתי תגובות כ"הנה, הוכחה שבן גביר צודק". ברור למה הוא רוקד על הדם אחרי כל פיגוע – כי הוא נבנה מהפיגועים. הטרור מלווה את הציונות מראשיתה, ובכל זאת, מעולם לא איבדנו כתוצאה מכך את צלם האנוש ואת צלם היהודי. אף פעם לא ניסינו לחקות את האוייב ולרדת לרמתו. עליונותנו המוסרית היא מרכיב משמעותי בעוצמתנו. וראו, איפה אנחנו ואיפה הם. מי שחושב שהפתרון להצתה הוא "שיישרף לכם הכפר" – כדאי שיבחן את תולדות הציונות ואת תולדות הסכסוך, ויחשוב שנית אם הוא רוצה להתחלף עם העם המובס.
* ההברקה האחרונה – ההברקה האחרונה של התועמלן האוטואנטישמי גדעון לוי: נכון היה לאסור על מפלגות שתומכות בקיומה של מדינה יהודית להתמודד בבחירות.
* צעצוע – קראתי איזו רשומה של איזה ביביסט, שפונה ללפיד ומסביר לו: "אסור לילד קטן לשחק בצעצועים של גדולים." הנה, זו תמצית עבודת האלילים של פולחן האישיות הביביסטי. מדינת ישראל היא איזו צעצוע, שייך לאיש "גדול" אחד, שרק הוא יודע איך לשחק בו.
* פופוליזם אנטי חברתי – ראש ממשלת בריטניה ליז טראס, נבחרה (בקולות שליש מחברי המפלגה השמרנית) עם מסרים ליברטריאנים והתחייבות פופוליסטית להורדת מיסים דרמטית.
היא רק חודש בתפקיד, ומתוכו עשרה ימים שבהם בריטניה היתה עסוקה באבל על מות המלכה אליזבט ובהכתרת המלך צ'רלס. ובשבועות הספורים בתפקידה, הספיקה להציג תכנית כלכלית ליברטריאנית רדיקלית, שעיקרה הורדת מיסים קיצונית, בעיקר לשכבות החזקות. כמובן, שמשמעות הורדת מיסים כזו, היא צמצום דרמטי בתקציב המדינה ופגיעה גדולה בחינוך, בבריאות, ברווחה ובתשתיות.
התוצאה היתה מיידית – התרסקות כלכלית, נפילת המטבע, מחאה חברתית רבתי וקריסה פוליטית באהדת הציבור לראש הממשלה, לממשלה ולמפלגה השמרנית. פחות מחודש בתפקיד, ובמפלגה השמרנית כבר מחפשים דרך להחליף אותה. וגם בקרב הציבור אוהד השמרנים יש התנגדות למדיניותה. שמרנות אינה בהכרח ליברטריאניות. ימים אחדים אחרי פרסום התוכנית הכלכלית, תכנית הדגל שלה, היא נאלצה לסגת מהמרכיבים המרכזיים בתוכנית. ומקורביה מדברים על כך שהיא שוקלת להדיח את שר האוצר. התוכנית הכלכלית הוגדרה בבריטניה "רובין הוד הפוך" – גניבה מהעניים כדי לחלק לעשירים. אנו מכירים את הסיסמאות על "פופוליזם חברתי". הבטחות להורדת מיסים הם פופוליזם אנטי-חברתי.
* מנציחי הגלות – בית ספר לבנות חרדיות בירושלים פוצל לשלושה מבנים בשל עומס. ומשום מה, לגמרי במקרה, כל הילדות ה"ספרדיות" מקובצות במבנה נפרד. האם מדינת ישראל צריכה לממן חינוך כזה? זו לא רק הגזענות כלפי מזרחיים. זו בעיקר הנצחת הגלות והפניית העורף לציונות, שמיזוג הגלויות הוא ערך מרכזי בה.
* רדידות – הבחירה של ערוץ 12 ב"מסטר שף" כתוכנית המרכזית לאחר צום יום הכיפורים, מבטאת העדר תודעה תרבותית.
* תפילין ביום הכיפורים – בנאומו בטקס הזיכרון הממלכתי לחללי מלחמת יום הכיפורים, אמר ראש הממשלה יאיר לפיד, בין השאר: "כאשר רבבות המתפללים נקרעו מבית הכנסת ונאלצו להחליף את הטלית במדים ואת התפילין ברובה, הם לא שאלו מי ימני ומי שמאלני, מי צם ומי לא צם." הרעיון יפה ונכון וראוי לומר אותו דווקא היום. אבל הבורות... אוי לבושה.
בשבת ובחג, לא כל שכן ביום הכיפורים, אין מניחים תפילין. זהלא איזה פריט מידע אזוטרי בחידון טריוויה, אלא מידע בסיסי שיהודי בן תרבות, דתי או חילוני, אמור לדעת. בוודאי שניתן לצפות מראש הממשלה של המדינה היהודית, לדעת זאת. ומה שמביך יותר, הוא שהדברים לא נאמרו בשיחה בע"פ אלא בנאום כתוב בטקס ממלכתי. ייתכן אפילו שלא הוא הכותב, אבל לבטח כמה עיניים ראו זאת. ולא היה צדיק אחד שיחסוך לא רק לראש הממשלה אלא גם לנו, אזרחי ישראל, את המבוכה?
* קודם כל יהודי – ב-"7 ימים" התפרסם פרק מספרה האוטוביוגרפי של לימור לבנת, העוסק בבחירות 96' – בחירות ישירות לראשות הממשלה לצד הבחירות לכנסת, שבהן ניצח במפתיע נתניהו את ראש הממשלה פרס. לימור לבנת היתה ראש מטה ההסברה של נתניהו והליכוד.
לבנת סיפרה על היועץ האמריקאי ארתור פינקלשטיין שיעץ למטה. היא דיברה עליו בהערכה רבה, כמי שיש לו חלק משמעותי בניצחון. והיא סיפרה את הסיפור הבא:
"ארתור, עם החיוך הנעים והנבוך משהו שלו, פתח ואמר שהוא רוצה לשאול שאלה ומבקש שכל אחד יענה לפי סדר הישיבה. השאלה ששאל מלווה אותי עד עצם היום הזה: 'מה את/ה יותר? יהודי או ישראלי?' – היינו כ-30 אישה ואיש, וכל אחד ואחת מאינו ענה על השאלה. התוצאה הייתה מרתקת. כל מי שהיה מזוהה עם השמאל ענה שהוא יותר ישראלי. כל מי שהיה מזוהה עם הימין ענה שהוא יותר יהודי."
אני לא מקבל את החלוקה האנכרוניסטית בין שמאל לימין ומסרב להגדיר עצמי על פיה. אולם תשובתי לשאלת פינקלשטיין חד-משמעית, ברורה וחדה. אני קודם כל, בראש ובראשונה, יהודי. הישראליות שלי היא נגזרת מן היהדות שלי. אין לה שום משמעות בלי היהדות. אני רואה בישראליות מיצוי של יהדותי, בכך שאני חי במולדת העם היהודי, במדינת הלאום של העם היהודי ובשפה הלאומית של העם היהודי. בכך, אני יהודי שלם יותר מיהודי שחי בגלות. אבל כל יהודי בגולה, אפילו אם הוא חסיד סאטמר עוכר ישראל או שמאלן תומך BDS הוא אחי; אח טועה וחוטא שהלך לאיבוד, אך הוא חלק ממשפחתי המורחבת, שאני מתפלל עליו שיחזור בתשובה. הזרם שלי ביהדות הוא הציונות, שהיא בעיניי הבטחת עתידו של העם היהודי ועתידה של היהדות לדורי דורות. הניכור של חלק מן הישראלים ליהדות זר לי וכואב לי. כולל העובדה שראש הממשלה לא שמע על כך שביום הכיפורים אין מניחים תפילין.
* יום הכיפורים האחר – אני צם ביום הכיפורים מאז כיתה ג'; השנה היה זה צום יום הכיפורים ה-52 שלי. בעצם, בשנה אחת הצום שלי לא היה כהלכתו. היה זה לפני 28 שנים, יום הכיפורים תשנ"ה, במהלך שביתת הרעב בגמלא, נגד נסיגה מהגולן. היינו כבר אחרי כמה ימי שביתת רעב ולפני עוד תקופה שאורכה לא ידוע. לא יכולנו להרשות לעצמנו לא לשתות מים. ולכן, צום יום הכיפורים ההוא היה מלווה בשתיית מים. הרבה מים. אבל היה זה צום יום הכיפורים המשמעותי ביותר בחיי.
* חסימה – פרסמתי בפייסבוק רשומה נגד בן גביר ונקלעתי להתגוששות עם איזה גזען שונא-אדם. על "שאלה" קנטרנית ששאל אותי השבתי באירוניה, "ברור, צריך להשמיד את כל הערבים." כתוצאה מכך, נחסמתי ליומיים, כי כתבתי משפט שאינו הולם את חוקי "הקהילה שלנו". הרי כל ילד מבין שלא את דעתי ביטאתי, אלא ההיפך הוא הנכון. די לקרוא את הרשומה שעליה היה שרשור התגובות, כדי להיווכח בכך. אם אני סבור שהם טעו ושדבריי אינם מנוגדים לחוקי הקהילה, "הקש כאן." הקשתי. "אם אתה סבור שטעינו, הודע לנו." הודעתי להם. התגובה היתה: "לא היתה לנו אפשרות לעבד את בקשתך. אנא נסה שוב מאוחר יותר." כמובן שניסיתי פעמים אחדות ושוב למחרת. וכמובן שבכל פעם קיבלתי אותה התשובה.
* ביד הלשון: שטריימל תמורת שלום – מתוך טורו של יוסי ורטר ב"הארץ": "לשולמית אלוני, ראשת מרצ הראשונה, מיוחס (בטעות) המשפט 'עבור השלום אהיה מוכנה לחבוש שטריימל'."
ורטר צודק. הייחוס לאלוני שגוי. את הביטוי המיתולוגי, שהשתרש בפס הקול הפוליטי של ישראל, אמר הנשיא השביעי עזר ויצמן. בין ביקור סאדאת להסכם קמפ-דיוויד, שר הביטחון עזר ויצמן היה ביקורתי מאוד כלפי ראש הממשלה בגין, שלטענתו עלול להחמיץ את ההזדמנות לשלום. הוא פלירטט עם הרעיון של עריקה מהליכוד והקמת ממשלת שמאל-חרדים שתכונן את השלום ואמר: "אני מוכן ללבוש שטריימל שנתיים כדי להשיג שלום." כמובן שנכון לומר "לחבוש" ולא "ללבוש".
הוא חזר על הרעיון לא פעם בהמשך דרכו הפוליטית. מי שמיחזרה את הרעיון לא היתה שולמית אלוני אלא ציפי לבני, מנהיגת קדימה, שרצתה להקים ממשלה עם החרדים כדי לקדם את התהליך המדיני, ואמרה אף היא שהיא מוכנה לחבוש שטריימל תמורת שלום, ובמקרה אחר, שהיא רוצה להקים ממשלת ש"ש – שטריימל שלום.
אורי הייטנר
* * *
מנחם רהט
רוסיה זה אנחנו?
המצפון היהודי דוחק בישראלים להזדהות עם האוקראינים, אבל המצפון ההישרדותי מתריע מפני הזדהות שעלולה לעלות לנו ביוקר רב.
בימים אלה שבין כסה לעשור ולחג הסוכות, מוטרד העולם מאיומיו המרומזים של הקרמלין להפעיל נשק גרעיני טקטי (קרי: נשק שמידת עוצמתו נמוכה מזו שהוטלה על הירושימה), כדי לקבע את מהלכיו באוקראינה, ולהבהיר לעולם כולו כי הוא ממש רציני במהלכיו להשמדת אוקראינה כיישות עצמאית, או למצער לנגוס חלקים גדולים ממנה ולהשיבם לחיקה הקפוא של אמא רוסיה.
הבטן מתהפכת לנוכח הידיעות המגיעות 'משם': התנפלות ברוטלית של צבא פוטין על אומה חפה מפשע ואולי חסרת ישע יחסית לעוצמה הרוסית (חרף ההצלחות הקטנות פה ושם); מתקפת רבים מול מעטים (יחסית); רשעים נגד 'צדיקים'; רצח מכוון, המוני, אכזרי ושיטתי, של אזרחים אוקראינים חפים מפשע, הנלחמים על חרותם ומולדתם; השתלטות על משאביה הטבעיים של אוקראינה לטובת הכלכלה הרוסית המיטלטלת. אבל פוטין מתעקש וממשיך בשלו, ורק השבוע אמר בנאום סיפוח המחוזות שכבש באוקראינה: "אין דרך חזרה."
הלב היהודי החם, הפועל בחזהו של כל אחד מאיתנו, נוטה להתקומם נגד: נגד העוול, הכיבוש, הפגיעה בחפים מפשע, העריצות הרוסית; ולהזדהות עם קורבנות השווא. וכבר הקדימנו קוהלת בסוגיה זו: "וְהָאֱ-לֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף." אבל עם כל הסימפטיה האנושית כלפי האוקראינים, קורבנות התוקפנות, אנו שוכחים לרגע שחישוב הגיוני קר כקרח, נטול רגשות, ברמה הקיומית היהודית-ישראלית, מחייב אותנו להימנע מחיבוקם של האוקראינים האומללים. עם כל הצער. בעולמנו הקר אינטרסים גוברים על סנטימנטים.
וזאת מכמה סיבות. ראשית, מאות אלפי היהודי שנרצחו ונטבחו באכזריות סדיסטית נוראה – נוראה אפילו מאכזריותם של הנאצים ימ"ש – לא הסמיכו אונו לסלוח בשמם לאיוואן האוקראיני. לא שכחנו שקלגסיהם של חמילניצקי ופטליורה ושאר חבריהם האנטישמים אנסו נשים ובנות לעיני ההורים, עקרו עיניים באכזריות, ריטשו בטניהן של נשים הרות, דרסו יהודים נקיי כפיים וברי לבב בפרסות סוסיהם המסתערים בתאוות רצח, וזה רק קצה הקרחון. דם ישראל נשפך כמים, כמתואר בספר 'יוון המצולה' שנכתב בזמן אמת בידי רבי נתן הנובר.
אז נכון שלמרות זאת, הלב מתפלץ לנוכח הזוועה שמחוללים הרוסים באוקראינה, אבל בעולם הגדול המתנהל על בסיס חשבונות מדיניים קרים, חייבים גם אנו – מרצון או שלא מרצון – ליטול חלק במשחק הכדאיות הקרה הזו. בואו נשאל עצמנו, למשל, מה בדיוק אנחנו חייבים למדינה, לאוקראינה, שמעולם לא הצביעה לטובתנו באו"ם ותמיד הזדהתה עם אויבינו? באמת אנחנו חייבים להם משהו, לאחר כל מה שעוללו ליהודים בארצם, והם עודם משועבדים עד היום ל'גבורתם' של חמלניצקי ופטליורה וכל שאר הפרעים שטבחו ללא רחם ביהודי אוקראינה חסרי המגן.
ואל תגידו שגם רוסיה נגדנו. זה דווקא לא תמיד נכון. ב-1948, בשעה שישראל נלחמה בידיים ריקות, בקרשים ואבנים, על עצם קיומה והישרדותה, הינחה המנהיג הסובייטי העליון סטלין, את צ'כיה הקומוניסטית, לספק אמל"ח מגן ליהודים שנלחמו על חייהם, וזה היה ה'גיים צ'נג'ר' שאיפשר ניצחון על האוייב הערבי וכינונה של המדינה היהודית, לאחר אלפיים שנות. היחס המיוחד הזה כלפי צאצאי שורדי השואה בישראל נמשך גם היום, בסוג של סימפטיה רוסית, אמנם חלקית, ואפילו במתן חופש תנועה אווירית למטוסי חיל האוויר בשמי סוריה, לצרכי ביטחוננו.
אבל חמורה מכל היא ההשוואה שעשוי העולם לערוך בין זירת רוסיה-אוקראינה לזירת ישראל-הפלשתינים. בהשוואה הזו ידינו על התחתונה. במשחק הזה, הפלשתינים הם האוקראינים האומללים, ואנו המעצמה "שקורעת אותם לגזרים," כפי שמנסח זאת הפילו-פלשתיני גדעון לוי ב'הארץ'. "מדינה כובשת [כלומר, אנחנו] מטיפה מוסר למדינה כובשת אחרת [רוסיה]," מתפייט לוי במתקפתו נגד הכרזת ישראל כי לא תכיר בסיפוח 4 המחוזות האוקראינים לרוסיה. "מדינה מספחת מודיעה שהיא לא מכירה בסיפוח אחר," הוא לועג. "...האם יש מדינה שקונה את ההתחסדות הישראלית שלא להכיר בסיפוח 4 המחוזות, אבל משדלת את מדינאי עולם להכיר בסיפוחים שלה ואף להרחיבם עוד ועוד, לוּ רק ניתן לה."
ועוד: "קריעתה של פלשתין פחות מוסרית מקריעת המחוזות מאוקראינה. לאוקראינים יש מדינה שמנה נקרעו חבלי ארץ, לפלשתינים אין מדינה. קריעת שיירי ארצם כבר גרמה לכך שלא תהיה להם מדינה לעולם. ראש ממשלה [לפיד] שתומך בכך לא יכול להטיף מוסר למספחת אחרת... ומה לגבי הכיבוש הישראלי? יפה יותר? חוקי יותר? לא ברוטאלי ואלים? לא הרג אלפי חפים מפשע כולל מאות ילדים? ...[אבל] לישראל תמיד מותר מה שלאחרים, כולל רוסיה, אסור. הארץ הזו שייכת רק ליהודים, כמו שאוקראינה היא ארצם של הרוסים. וברור שאין לאוקראינים ולפלשתינים זכויות לאומיות כמו ליהודים בארץ ישראל."
כך שעם כל האהדה והסימפטיה לאומללותם של האוקראינים (שמעולם לא גילו סימפטיה לאומללות היהודית, וגם לא למדינה היהודית), אנחנו נתפסים בעיני העולם בזירה הבינגושית הזו, הקרה ונטולת הסנטימנטים, כצד החזק, התוקפן, האלים, שמתנפל על המסכנים האוקראינים, ממש בצלמה ודמותה של רוסיה. ומי שדורש היום מפוטין 'להחזיר שטחים' שם, הוא דורש וידרוש גם מאיתנו, 'להחזיר' שטחים לפלשתינים.
במשוואה הבלתי משוואתית הזו, העולם תופס את הפלשתינים כתאומיהם הסיאמיים של האוקראינים, ואילו הישראלים נתבעים לשחק את תפקיד העריץ הרוסי. רוסיה הכובשת זה אנחנו, בעיני העולם. חשוב לזכור זאת לפני הכול.
מנחם רהט
* * *
אהוד: לא נעים להודות, אבל נתניהו צדק בדברי הביקורת הקשים שלו על ההסכם עם לבנון. רק ראו איך החיזבאללה ואיראן מתעקשים על סעיפי ה"תיקונים" להסכם, שמותירים פתח לחברות איראניות להיות שותפות להפקה – ותבינו עם איזה מנוולים ושקרנים שונאי ישראל יש לנו עסק! לפיד תמים או מיתמם ואינו מבין באיזה מזרח תיכון אנחנו חיים ועד כמה רקובה לבנון! מומלץ להקשיב לדבריו של ד"ר גיא בכור ב"יוטיוב"!
* * *
אחרי החגים
הִנְּה תְַּמּוּ יָמִים שֶׁל חַגִּים וּקְדוּשָׁה,
כְּבָר הִשְׁלַכְתִי פְָּשָׁעַי אֶל מֵימֵי הַנָּהָר,
וְקוֹלוֹת בַּלֵּבָב דְּקִיקִים כְּאִיוְושָׁה –
מַקְּשִׁים בִּדְאָגָה: מַה מֵבִיא הַמָּחָר?
מַה נִיצָב מּאַחֲרֵי הֶהָרִים הָרָמִים?
וּלְמִי מְצַפָּה יָד גְרוּמָה עִם חֶרְמֵש?
וְהַאִם יִהְיוּ הַיָּמִים מְרַמִים?
וּמִי יִנָּשֵׂא-עַל , בְּרֶכֶב הָאֵש?
אִם אֶפְשָׁר וְאֶחְצֶה הַיְּאוֹר הַקּוֹצֵף
וְאָבוֹא אֶל מֶרְחַב הַשָׁדוֹת הַפּוֹרְחִים,
וְיֵאוֹרוּ יָמַי לִי בְּחוֹם מְלַטֵּף,
חוֹבְקָים אֶת שְׁנוֹתַי בִּבְקָרִים מְחַיְכִים.
כָּך אֶשָׂא תְפִלָּתִי כִּי לְעֵת זוּ חַיָּה,
בַּחֲלוֹף עוֹד שָׁנָה וּבְשוּב הַחַגִּים,
אֶחְזוֹר אֶעֱמוֹד בּאוֹתָהּ תְּהִיָּה,
עֲדַיִּן מִּכָּאן, מְאַרְצוֹת הַחַיִּים,
וְעֲדַיִן חוֹתֵר לְיָמִים סְעוּרִים,
וְעֲדַיִן בּוֹעֵר בִּמְדוּרַת נְעוּרִים,
וְעֲדַיִּן שׁוֹאֵף אֶל פִּסְגוֹת הֶהָרִים,
עֲדַיִן פָּתוּחַ אֶל שִׁיר הַשּׁירִים.
* * *
חידות שראוי לפענח
על ספר שיריה של ריקי דסקל
"שפת הנהר"
עם עובד 2021, 90 עמ'
קריאה ראשונה בקובץ שירים זה של ריקי דסקל תיסכלה אותי, כי התקשיתי להבין אותם. ברבים מן השירים התקשיתי להבין את הקשר בין שם השיר ובין תוכנו. למשל בשיר "פרשת חיי רבקה" (עמ' 19) אין שם כל אזכור לא לרבקה, ולא לסממן כלשהו הקשור בה. כנ"ל לגבי השירים "סיזיפוס" (עמ' 27), "ואת הציפור לא בתר" (עמ' 62 ועוד). ייתכן שיש קשר, ואולי משום קוצר המשיג שלי לא הבחנתי בו. היתה מוזרה בעיניי היעגנות של שיר ("היא מנשקת את הפצע העתיק", עמ' 14) אל המיתוס הנוצרי. השיר מזכיר את האם הבת ורוח הקודש (נטייה פמיניסטית בנוסח מרב מיכאלי?) – את הזרועות הפשוטות לצדדים מן הקיבורת ועד למסמר הנעוץ במרכז הכף, את הוויה דולורוזה ("מסלול האהבה"?!) – את מריה ואת תא הווידויים. אני שקראתי את הברית החדשה מתפלץ תדיר מהמיתוס המעוות המפורט שם.
מה ששיכנע אותי לחזור ולקרוא את השירים תוך מאמץ לרדת לחקרם הוא הרמזים הפזורים בשירים על השכלה חובקת עולם שניחנה בה המשוררת: "סחרחר אובד ידיים ועצות" (עמ' 13) מרמז, כמובן ל"פגישה לאין קץ" של אלתרמן. בשיר "סכר הדמעות וסצנת היומיום" (עמ' 16) מוזכר עמנואל קנט ו"ביקורת התבונה הטהורה". בשיר "אביב" (עמ' 25) מופיע המשפט "כשעוד לא ידעתי ש'לארק' הוא לא רק מכונית",,ואני מניח שהכוונה לסופרת סופי לארק. השיר "אכול ושאטו" (עמ' 26) מזכיר בצליליו את ההיגד המקראי "אכול ושתו כי מחר נמות" (ישעיה כ"ב 13), אבל שאטו היא טירה בצרפתית, ולכך נוסיף את השורה האחרונה בבית הראשון "בזיליקה, קאפלה, אפסיס", והרי לנו טיול זוטא בעולם הנוצרי הביניימי, וכצפוי בשירים בקובץ זה – לא מצאתי חוט מקשר עם הכתוב בבית השני.
מהמיתולוגיה היוונית מוזכר, כאמור "סיזיפוס", וכן מוזכרים אורפיאו ואוורידיקה (עמ' 29), גורגונה (עמ' 45). ואם נישאר במתחם התרבות היוונית העתיקה – מוזכרת קריאתו של ארכימדס כשגילה את חוק הציפה – "אאוריקה" (= מצאתי! – עמ' 43). השיר "אל הנפש החיה דרך ערימות האשפה" (עמ' 40) מתחיל מילים "כשאור דולק בחלונך", ציטוט משירו של עמוס אטינגר (לחן – סשה ארגוב; שר אריק איינשטיין); "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט (עמ' 70); וארמז לתהילים כ"ב 2 (וגם ציטוט בברית החדשה): "בתי בתי / למה עזבתיני" (עמ' 72). נפוליאון ו"דזירה", הרומן של אנמריה סלינקו בשיר "הזמן טורף את תינוקותיו" (עמ' 84).
גורם נוסף שריתק אותי לשירים, שכאמור, לא בכולם ירדתי לסוף דעתה של המשוררת, הוא הלשון הפיגורטיבית המיוחדת שלה. הרי דוגמאות אחדות: "ליבו של הילד צונח כל הדרך / אל שורש היותו" (עמ' 18); "מוזיקה היא אור אילם (סינאסתזיה) / ואמנות היא דבש ניגר" (עמ' 23); "שלדי העצים מתמלאים מעליה כמו / נשים בהריונות" (עמ' 25); "פתאום אני שומעת / התמונה מדברת אליי" (סינאסתזיה); "אני תו בפואמה הגדולה של הזמן" (עמ' 29); "מדרגות פוערות לי רגליים... נושפות עיניי (סינאסתזיה) בטני נשים" (עמ' 30); "הלסת שמוטה כמו אריג" (עמ' 34); "היא תישאר יחפה / כמו כיריים מיותמים / כמו ליפסטיק" (עמ' 41); "חיוך גפרור בחשיכה" (עמ' 56); "המרחק הקפוא של הוודאות" (עמ' 60); "ויכילו השמיים את הארץ ואת כל סבלם" (עמ' 64); "הנערה שגווה ענף ביום סתיו" (עמ' 84).
הפרוסודיה שבשירים אלה פחות ייחודית: נמצא הרבה אנאפורות (עמ' 24, 30, 43, 56, 82, 86); פזמונים (עמ' 39, 53, 56, 64). לעיתים משוררים נוקטים בפסיחה, כלומר, קוטעים הרכב תחבירי, ומעבירים את ההמשך בשורה הבאה. בספר שלנו אנו מוצאים פסיחה הקוטעת מילה, ומעבירה את ההמשך בשורה הבאה: "לכת לנ / גד / עי / ניו / ומת / עמע / מת" (עמ' 44-43) – אינני יודע איזו מטרה פיוטית משרתת תבנית זאת.
בחרתי להדגים את יפי שירתה של ריקי דסקל בשיר שלכאורה אין קורלציה בין שמו לתוכנו:
ברכה לחג שמח
העליתי תפוח
העליתי שרשרת
העליתי ניירות ריקים
אך לא מצאתי את הטלפון הישן שלי
שחור, סגלגל, שריבועי אותיותיו בולטים
כדי לשאול את אימי לשלומה
וכשהעליתי חרס
נזכרתי
ובכי תמרורים פרץ מתוכי
שברים שברים שברים.
(עמ' 76)
תחילת השיר מתארת את ההכנות לחג (ראש השנה?): תפוח (בדבש?) – שרשראות נייר לקישוט הבית, ופתאום יש לדוברת קפיצת הזמן אל הימים של הטלפון הישן, שבו מן הסתם בירכה את אימה לרגל החג ושאלה לשלומה, והנה, הטלפון ההוא מזמן איננו (דור הסמרטפון!) – וזה מזכיר לה שאימה האהובה איננה, ובעצם הכנות לחג היא פורצת בבכי תמרורים.
שירי פרידה מרטיטים מההורים נמצא גם ב"אין אורנים על הגבעה" (עמ' 69), "את החבילות שהיא קשרה אני פורמת" (עמ' 73), "אל קו הסיום" (עמ' 75), "בכל אחד קבור אבא" (עמ' 77).
הקריאה בקובץ השירים שלפנינו איננה קלה, אבל אני מבטיח לקורא הפוטנציאלי כי הטרחה משתלמת – זה ספר שירים מיוחד ומעניין.
משה גרנות
* * *
ד"ר עדינה בר-אל
סל פירות מגוון מרמת הגולן
בצפון
רמת הגולן שוכן קיבוץ אורטל. אופיר בלאו מנהל את הכרמים ואת מטעי הנשירים. בריאיון
לעדינה בר-אל הוא מספר על מגוון הפירות שלהם, על שיטות העבודה שחוסכות בכוח אדם,
ועל יתרונות האדמה והאקלים של רמת הגולן לחקלאות.
אופיר בלאו הגיע לקיבוץ אורטל במסגרת גרעין נח"ל בשנת 2005, ומאז השתלב בעבודה החקלאית. "התחלתי לעבוד במטע לפני שבע-עשרה שנים." הוא אומר. "בתחילה היו לי תפקידים זוטרים כמו תיקוני פיצוצים בצינורות ההשקייה. התקדמתי לאט. לפני שבע שנים התמניתי לנהל את הענף כולו. היום אני מנהל גם את המטעים וגם את הכרמים."
לקיבוץ אורטל יש 700 דונם של כרמים, והמגמה היא להגדיל את שטחי הכרמים בעוד כ-300 דונמים. הענבים כולם מיועדים לתעשיית היין והם מזנים שונים: סירה, קברנה, מרלו, סוביניון בלאנק, ועתה נוטעים גם גפנים מסוג שרדונה. רוב הפרי עובר ל"יקבי רמת הגולן".
"רמת הגולן היא אזור מתאים לגידולים אלו מבחינת האדמה ומזג האוויר הקריר," מציין אופיר. "אנחנו נמצאים במקום גבוה. יש לנו שטחים שהם בגובה מ-900 עד 1000 מטרים מעל פני הים."
אבל לא רק גפנים מתאימים לאזור רמת הגולן. אופיר מונה את הפירות שהקיבוץ מגדל במטעים שלו: "במטעי הנשירים שבאחריותי יש לנו 1000 דונם תפוחים; 300 דונם אפרסק נקטרינה; 150 דונם דובדבנים; 20 דונם אוכמניות; 17 דונם של קיווי; וכן 30 דונם של אגס אירופאי, זנים שאינם נפוצים בארץ, וזו השנה הראשונה שאנחנו קוטפים אותם."
עוד מוסיף אופיר: "אנחנו עומדים להרחיב את הגידולים שלנו ל-70 דונם של פטריות כמהין, שצומחות, כידוע, לרגלי עצי אלון ואחרים, אותן אנחנו נשתול לאחר השמיטה. כמו כן יש לקיבוץ עוד תוכנית לשתילת כ-250 דונם עצי אבוקדו."
לשאלה אם אין חשש מריבוי שתילת האבוקדו בארץ, מ"התפוצצות הבועה", עונה אופיר: "אנחנו ניכנס לזה בצורה שקולה. אנחנו לא מהמרים על כל הז'יטונים בבת אחת." הוא משתמש בלשון ציורית. ואכן, מסתבר שהענף עליו ממונה אופיר מתכנן את צעדיו ועובד בשיקול דעת. הוא מפזר סיכונים, משקיע רבות, ומגדל פירות מסוגים שונים, וכך יש סיכוי להצליח. חלק מהם הנקראים "פירות נישה", כמו האוכמניות למשל. ולאלו מוקדשים שטחים קטנים יותר יחסית.
גידולים "תומכי מיכון"
איך
מצליחים לעבד כל כך הרבה דונמים ביישוב קטן ומרוחק מן המרכז? על כך עונה אופיר:
"באורטל אנחנו מאמינים בגידולים שהם 'תומכי מיכון'. אנחנו משנים קצת את השיטות
המסורתיות של הגידול. כדי להתאים לקטיף מכני אנחנו נוטעים בצפיפות את עצי התפוח,
הדובדבן ואפרסק הנקטרינה. היום הקטיף אצלנו הוא לא באמצעות סולמות ותרמילים על גוף
הקוטפים, אלא יש לנו 'מכונות קטיף'."
אופיר מתאר את התהליך: "'מכונות הקטיף' הן בעצם מין במות, עליהן עומדים הקוטפים ו'נוסעים' בתוך השורות. יש לנו גם גוֹזֶמת, שבאמצעותה ניתן לגזום את עצי המטע באופן מכני. בעתיד נכניס גם מדללת מכנית, וכשיגיע רובוט לקטיף נהיה מוכנים גם לקראתו." מבטיח אופיר.
"משנה לשנה מחריף המשבר בכוח אדם ואנחנו מסתפקים במיספר קטן של פועלים בלית ברירה." אומר אופיר. הצוות הקבוע במטעים ובכרמים של אורטל מונה בסך הכול 16 אנשים, מחציתם חברי הקיבוץ ומחציתם שכירים. בנוסף יש להם 16 פועלים תאילנדים קבועים. בעבר היו מועסקים צעירים אחרי צבא במסגרת עבודה מועדפת, אבל גם בקרב אלו יש השנה רק עובדים בודדים. "אנחנו נעזרים בשירותי קבלן של כוח אדם לפי הצורך בעונות השונות."
באורטל ממוקמת גם פנימיית "אדם ואדמה גולן" מיסודו של "השומר החדש". במסגרת התוכנית החינוכית מגיעים החניכים לעבוד בענפי החקלאות ועוזרים בעבודות השוטפות במהלך כל השנה. בנוסף לכך, מזה שנתיים, בחודשים יולי ואוגוסט, מוקם בשטחי המטעים מחנה מתנדבים של "השומר החדש". המתנדבים עוזרים בעבודות הנטיעה והקטיף בקיץ.
באורטל מגדלים תפוחים מזנים שונים. הזן ה'בכיר' ביותר, שהוא איכותי מאוד, הוא ה"פינק בראשית". ובהתאם למגמה של הקיבוץ לגדל פירות איכותיים, הם מוסיפים זנים. כך מתווסף זן התפוחים "סאן דאונר", עליו אומר אופיר: "אני מניח שהתפוח הזה ישתלב ולאט לאט יעלה לכותרות..."
קיבוץ אורטל משויך לתאגיד "בראשית", שעוסק באריזה ושיווק של פירות. כל הפירות של המטעים הנשירים מגיעים אליו ומשווקים דרכו.
האתגר בחקלאות
"קיבוץ אורטל רואה את העתיד בחקלאות כאתגר." מציין אופיר. "אבל הרפורמה בחקלאות מאיימת על כולנו בצורה מאוד מאוד חריפה, ומחובתנו לבדוק איך אנחנו מתייצבים אל מול הגזרות. אנחנו מסתמכים על חקלאות. אין לנו משהו אחר. לכן, כאמור, אנחנו מנסים להקדים תרופה למכה על ידי מעבר לשיטות 'הקיר הפירותי' התומכות מיכון ומקדמות יעילות בעבודה מבחינת כוח אדם, וכן מביאות ליבול גדול יותר ואיכותי יותר. אנחנו משתדלים לגוון את סל הפירות והמינים שיש בידינו, כדי לקדם 'בולמי זעזועים'. בסופו של דבר אני רואה את האתגר שלנו בכושר התחרות מול הרפורמה והורדת המכסים של הייבוא. אמנם אנחנו מתייעלים, אולם עדיין יידרש כוח אדם כדי להביא את התוצרת הזו למדפים. זה נשמע קצת מדכא אבל אנחנו די אופטימיים."
"בענף התפוח," ממשיך אופיר, "אנחנו מתמודדים עם הרפורמה הזו כבר הרבה שנים. נראה לי שהורדת המכסים לא כל כך הועילה להוריד את יוקר המחייה. לענייננו, בסופו של דבר תפוח ה'פינק ליידי' המיובא ותפוח ה'פינק בראשית' המקומי – נמצאים על המדף באותו מחיר, ולפעמים המיובא אפילו יקר יותר. כך שהצרכן לא משלם מחיר נמוך יותר עקב היבוא, כפי שהיתה המטרה מלכתחילה. כל הנושא הזה של הורדת מכסים יעשה את היבואנים קצת יותר עשירים, ואת החקלאים קצת יותר עניים." מציין אופיר. "אין כמעט הבדל במחירים, ואנחנו החקלאים צריכים לעמוד בתחרות עם מגבלות המים וכוח האדם שלנו, (במיוחד בפרי מבוקש כמו ה"פינק ליידי"), וכך שולי הרווח שלנו מאוד מאוד נמוכים."
הקיבוץ שעדיין שיתופי
קיבוץ
אורטל בצפון רמת הגולן נוסד בשנת 1978. בניגוד לקיבוצים רבים בארץ, קיבוץ זה לא עבר
הפרטה. הוא עדיין שיתופי, ומפעיל אפילו חדר אוכל לכולם. "חיי התרבות שלנו עשירים,"
מעיד אופיר. "יש לנו פאב קהילתי עבור חברי הקיבוץ. וכן יקב שנקרא 'תל שיפון', בו
מתקיימות הופעות של אמנים מעת לעת. למופעים אלו מגיעים גם מהיישובים בסביבה וגם
אורחים שלנו."
מסתבר שאחד הענפים באורטל הוא תיירות. מתארחים בו בצימרים ובבקתות. אבל הקיבוץ מתבסס בעיקר על חקלאות. מלבד המטעים והכרמים אותם מנהל אופיר יש ענפי חקלאות נוספים: מטע שקדים בן 500 דונם, גידולי שדה (בדרום רמת הגולן), לולים לפטם. כמו כן הקיבוץ מגדל בקר לבשר במרעה פתוח והוא שותף ברפת לחלב "רפת הצפון" בשותפות הקיבוצים אורטל, אלרום ומרום גולן.
אופיר, יליד 1983, חי באורטל עם רעייתו אושרה. שניהם הגיעו במסגרת הנח"ל מנוף הגליל (בשמה הקודם – נצרת עילית). באורטל נולדו שלוש בנותיהם: – ליאל בת 13, דניאל בת 11 ושקד בת 7. אושרה מנהלת את הכולבו בקיבוץ.
ילדי אורטל לומדים בבית הספר היסודי האזורי "אביטל" שנמצא במרום גולן. ולתלמידי התיכון ניתן לבחור באחד משני בתי הספר: "נופי גולן" בקצרין או "הר וגיא" בקיבוץ דפנה.
נראה שהחיים טובים בקיבוץ השוכן בצפון הארץ, ששומר על חיי השיתוף, אך יש בו אפשרויות שונות לתעסוקה של הפרט.
אופיר, מנהל המטעים והכרמים, נשמע נמרץ, אופטימי. הוא וצוותו מנהלים את גידולי הפירות בשום שכל, תוך דגש על גיוון סל הפירות ויעילות בעבודה.
עדינה בר-אל
* נדפס בעיתון "יבול שיא", אוגוסט 2022.
* * *
אהוד: שוב ושוב מגיעות אלינו זעקות החקלאים הישראליים אשר חוטפים מכות קשות מכל עבר, מהטרור הפלסטיני (שוד, הצתות וגניבות), ממכת הפרוטקשן, מהממשלה הישראלית, מרשתות השיווק, מסנדקי הייבוא – וממי לא? זיכרו, יום אחד האסון של החקלאות הישראלית ייפול על כולנו!
* * *
אהוד בן עזר
יהואש ביבר
היכרתי אותו כאשר למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, אם כי לא למדתי ספרות עברית, כמוהו. הוא היה בחור נאה ו"חתיך" וקצת קינאתי בו על הצלחותיו אצל הסטודנטיות. היה לו חדר קטן מבודד שהיה שייך דומני לכנסייה, בראש רחוב אגרון, מול הרב-קומות על עמודים אלכסוניים שבנו שם. היינו יושבים לארוחת-ערב בקפה "סקופ" שבבניין הזה בקומת הרחוב. פעם אחת התפאר ששכב בחדרו עם שתי בחורות ביום אחד מבלי להתרחץ אפילו בין פעם לפעם.
בילינו הרבה במסיבות ובמפגשים, ולימים היה מבקר אצלי בבואו לתל אביב. פעמיים בירושלים אף היינו ה"אשכנזים" היחידים כאשר ביקרנו מתוך סקרנות ב"ערב מזרחי גדול" שהתקיים באולם קולנוע אדיסון ובערב מזרחי שהתקיים בקומה שנייה של בניין ליד רחוב ממילא.
הייתי אולי הקורא הראשון של הרומאן האוטוביוגראפי המצויין שלו "חדר משפחה", והוא הוציא אותו לאור ב-1971, אחרי "לא לגיבורים המלחמה" שלי, בהוצאת לוין אפשטיין בעריכת יגאל עילם. לימים דאגתי שהרומאן ייצא במהדורה חדשה בהוצאת אסטרולוג שבה הוצאתי הרבה ספרים שלי. יהואש כתב ספרים רבים, תחילה בעיקר לנוער ואחר כך גם למבוגרים.
ברומאן הוא מספר בין השאר על מקרה אמיתי שקרה לו בילדותו. הוא חזר עם אביו בטכסי מצפת בדרך למחניים. הם הותקפו על ידי כנופייה ערבית. חלק מהנוסעים נהרגו. אביו שכב עליו והעמיד פני מת וכך ניצלו שניהם.
הדרמה של חייו היתה שאימו ברחה עם מאהב מקיבוץ מחניים, בילדותו, והותירה אותו לבד עם אביו. אביו נישא בשנית והוליד עוד שני בנים, והמשפחה התגוררה בקיבוץ יפעת. ליהואש היו יחסים מצויינים עם אימו החורגת. ואילו את אימו האמיתית, עליה הוא מספר ברומאן, ראה רק פעם אחת בבגרותו, כאשר שמע שיש לה קיוסק בנתניה. הוא בא לקיוסק, ישב ושתה כוס סודה אך לא התוודע אליה, והלך. ב"חדר משפחה" יש תיאור מרגש של הביקור שלו כילד מהקיבוץ העני אצל אימו ומשפחתה החדשה בחיפה.
כאשר היה בשליחות בניו-יורק קישרתי אותו עם חברי אורי שולביץ ובעזרתו יהואש הוציא לאור את אחד מספרי הילדים שלו באנגלית.
בתקופה ששמאי גולן, שיסד וניהל את בית הסופר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, נסע לשליחות בחו"ל, יהואש קיבל על עצמו את ניהול בית הסופר ועשה זאת בנאמנות רבה, ובזכות אהבתו הגדולה לירושלים עירו.
יהואש מת בגיל צעיר יחסית, 55 שנים, וזיכרו כמעט נשכח בספרות העברית ובספרות לבני הנוער.
אהוד בן עזר
* * *
זה לא "כיבוש" – כי אם צה"ל וזרועות הביטחון לא היו פועלים 24/7 בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – חמאס היה משתלט על "הרשות הפלסטינית" – ואז מרכזה האורבני של ישראל היה נמצא במצבם של יישובי עוטף עזה. וזה היה קורה גם אם לא היה אף יישוב יהודי אחד מעבר לקו הירוק, כמו שאין אף יהודי ברצועת עזה. לכן אין שום סיכוי לשלום כי שנאת הקיצונים הפלסטיניים כלפינו, שנאה שממנה הם גם מתפרנסים – לא תיעלם לעולם!
* * *
למי יצביע יועז הנדל?
לאחר שזרק את משה סמולינסקי-יעלון, ונזרק ע"י גדעון משה זריצ'נסקי-סער שהציל עצמו ע"י מעבר למפלגת בנימין גנץ, ונזרק ע"י אילת בן שאול-שקד, נותר שר התקשורת יועז הנדל לבד.
"אני, מגדיר את עצמו הנדל, לא 'רק לא ביבי.' אבל אני רק חושב שביבי הוא בעייה. לא הפתרון." אכן על בסיס אידיאולוגי כזה קשה לשרוד בפוליטיקה ולכן לשאלה למי יצביע? הוא עונה: "לא יודע מתלבט."
(ניר גונטז', למי תצביע? "ניר, גם אני מתלבט. גם אני לא יודע", סוף שבוע, "אל-ארצ'י", 6.10.22)
כפוליטיקאי, המורשת של יועז הנדל מסתכמת בשני דברים:
1. הכרזתו: "טיבי לא תומך טרור."
2. הפרטת הדואר. וביטול תיבות הדואר ברחבי הארץ והכרח לכתת רגלים לבתי הדואר כדי לשלוח מכתב.
על המורשת הזו השאלה היא לא למי יצביע יועז הנדל, אלא מי יצביע עבורו?
[אהוד: עכשיו אני יודע מי המטומטם שביטל לנו את תיבות הדואר ברחובות העיר. אני מקווה שאחרי הבחירות יתמנה שר תקשורת חדש שיחזיר אותן לרחובותינו ויסתיים האבסורד הזה שאין איפה לשלשל מכתב למשלוח!]
הגם אתה בן גביר?
טרור ערבי נגד חקלאים יהודים ולא טרור חקלאי
ביוזמת תא"ל צבי פוגל (מקום חמישי בעוצמה יהודית ועשירי בציונות הדתית) תושב משמר הירדן, הגיע יו"ר עוצמה יהודית, ח"כ איתמר חאנן-בן גביר, לקיבוץ איילת השחר. לאור העובדה כי קיום הכנס במועדון הקיבוץ נמנע בידי ועד הקיבוץ, חאנן-בן גביר קיים את הכנס ברחובו של הקיבוץ ונאם בפני התושבים. לצידו הגיעו מועמדי עוצמה יהודית, תא"ל במיל' צביקה פוגל תושב הצפון, יצחק וסרלאוף ואלמוג כהן.
ח"כ חאנן-בן-גביר אמר במהלך האירוע: "ארגנו כאן כנס לבקשת עשרות חברי קיבוץ, שרצו לשמוע אותנו, וזה גרם לוועד הקיבוץ לנסות להוריד לנו את השאלטר ולסתום לנו את הפה. חופש הביטוי זה גם החופש שלנו. זה לא יעזור לכם, סותמי פיות – לא תשתיקו אותנו. אנחנו פה גם בשבילכם. הטרור החקלאי לא פוגע רק באיתמר בן גביר – אלא בכם. אלה שרוצים פרוטקשן ומשתלטים על האדמות בגליל, רוצים לפגוע בכל עם ישראל."
בן גביר הוסיף: "הם יודעים שאנחנו נשמור על חיילי צה"ל, ניתן חסינות לחיילים שלנו ונשנה את הוראות הפתיחה באש. הם יודעים שאנחנו ננצח כי באמת הגיע הזמן שלנו לחזור ולהיות בעלי הבית של המדינה הזו."
https://rotter.net/forum/scoops1/762853.shtml
כן. אפילו חאנן-בן גביר משתמש בנאומו בביטוי השקרי "טרור חקלאי" ולא במינוח האמיתי "טרור ערבי נגד חקלאים יהודים." ודוק: החקלאות לעולם אינה יוצאת או עושה טרור. מובן לכל מדוע אקטיביסטים פרו-איסלמיים, או פוליטיקאים השואפים להיבחר בעזרת קולות של ערבים – נמנעים מלומר את השם המפורש "טרור ערבי נגד חקלאים יהודים", ומשתמשים בשם הכיסוי "טרור חקלאי", אבל קשה להבין למה גם איתמר חאנן-בן גביר ביניהם?
טרור ערבי נגד חקלאים יהודים
בעיצומו של יום כיפור: עשרות אופנוענים מחרבים באופן מכוון שדות חקלאיים בעמק יזרעאל.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=762702&forum=scoops1
נומה ארץ תפארת, אין לך משמרת.
האם יבואו שכם אחד לעזרת ישראל?
חבר הקונגרס הדמוקרטי בראד שרמן קרא בפומבי לכל המנהיגים הפוליטיים בישראל שלא לשתף פעולה עם גורמי ימין קיצוני כמו ח"כ איתמר בן גביר בממשלה עתידית – והזהיר מנזק ליחסים בין ישראל לארצות הברית. שרמן אמר את הדברים בהמשך לאזהרה של יו"ר ועדת החוץ של הסנאט רוברט מננדז לראש האופוזיציה בנימין נתניהו בנושא הזה.
https://rotter.net/forum/scoops1/762653.shtml
ועכשיו נשאלת השאלה האם יבואו בנימין גנץ, יאיר למפל-לפיד, ומרב קסטנר-מיכאלי, לעזרת מדינת ישראל ויצטרפו לקואליציה בראשות נתניהו (איווט ליברמן ודאי לא יבוא בגלל הוונדטה האישית נגדו) כך שתוקם ממשלה בלי חאנן-בן גביר, או שמא יעדיפו כולם להביא את יחסי ישראל עם ארה"ב לעברי פי פחת ובלבד שיפגעו בנתניהו? הניחוש שלי שמחלת הנפש ה"ביביפוביה" תגבר על הפטריוטיות שלהם.
רוג'ר ווטרס: היהודים בישראל לא באמת יהודים
בראיון בו מצדיק הזמר האנגלי האנטישמי את רוסיה במלחמתה עם אוקראינה ובסוריה שב ווטרס להפיץ את תורתו האנטישמית באמרו על המתנחלים: "האנשים האלו לא משם. הם אינם צאצאיהם של ילידים שחיו שם אי פעם. הם כולם מצפון אירופה או אמריקה או מקום אחר." (הוא כמובן לא מזכיר את יהודי ארצות ערב).
הראיון שיהודים משקרים לגבי מוצאם כדי לגנוב אדמות מאחרים זו אנטישמיות לשמה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=762817&forum=scoops1
הנה הראיון המלא איתו:
https://www.outkick.com/surprise-surprise-roger-waters-continues-his-anti-semitic-ways/
אבל למה להלין על האנטישמי ווטרס בשעה שהוא בעצם מצטט את האנטישמי האוסטרי-פולני (האם החליט כבר מה לאומיותו?) –מכחיש העם היהודי, שלמה זנד.
פולניה הכריזה על ווטרס כפרסונה נון גרטה, ואילו אצלנו הוא נחשב לפרסונה גרטה.
ח"כ איבתיסם מראענה-מנוחין יישר כוח
חברת הכנסת ממפלגת העבודה איבתיסם מראענה-מנוחין (מקום שמיני לכנסת ה-25) פירסמה את הציוץ הבא: "אחמד בן ה-25 נערף ראשו אתמול בחברון. אחמד שהה בישראל במקום מוגן בשל זהותו המינית. אתמול בערב הוא נרצח ע״י רוצח אכזרי ושפל. בממשלה הבאה אנחנו מתכוונות להשלים את המהפכה ביחס ללהט״ב הפלסטיני."
https://twitter.com/IbtisamMaraana/status/1577971806471954432
מזעזע: נחטף לשטחי הרשות ונרצח בגלל נטייתו המינית. סרטון מזעזע שהופץ ברשתות החברתיות מציג את גופתו המבותרת של אחמד חכם חמדי אבו מרח'יה בן ה-25, אזרח פלסטיני שברח לישראל לפני כשנתיים לאחר שזהותו המינית נחשפה. הוא שהה כאן כחוק, אך ככל הנראה נחטף אמש לחברון: "היה לו המון פוטנציאל להשתקם. הוא כל כך חיכה לעזוב."
אחמד חכם חמדי אבו מרח'יה (25), שנמלט לישראל משטחי הרשות הפלסטינית לפני כשנתיים לאחר שזהותו המינית נחשפה, נרצח אתמול באכזריות בחברון. בסרטון מחריד שהופץ ברשתות החברתיות בשטחי הרשות ובירדן, נראית גופתו המבותרת של אחמד מוטלת בצד הדרך בשכונת אל-מחוואר.
מיספר שעות לפני הרצח, יצא אחמד לעבודה מהוסטל בגוש דן שבו שהה. בשעות הערב כבר התקבלו הודעות ראשונות על מותו, וחבריו של אחמד טוענים כי כנראה נחטף בכוח לשטחים. על פי פירסומים באתרי חדשות פלסטיניים המשטרה הפלסטינית פתחה בחקירה, אך חבריו של אחמד בישראל בטוחים כי הסיבה לרציחתו היא נטייתו המינית.
"אנחנו בהלם. הוא היה חבר שלנו, הוא השתתף בקבוצה הגאה שפתחנו בדרום והרבה אנשים הכירו אותו," אמרה ריטה פטרנקו, מנכ"לית הבית השונה, שסייעה לו בהשגת היתרי שהייה מהמנהל האזרחי וביישוב מחדש במדינה שלישית. "היה לו המון פוטנציאל להשתקם, הוא למד מהר, היה בחור חרוץ, ואינטליגנט. הוא כל כך חיכה לעזוב. הוא היה הבא בתור להגר."
לדבריי חבריו של אחמד בישראל, משפחתו הביעה תדהמה ועצב על מותו, ונדמה כי דווקא משפחה אחרת בחברון היתה אחראית להירצחו.
"הפתרון היחיד ללהט"ב פלסטינים מבקשי מקלט הוא לצאת ליישוב מחדש במדינות אחרות," אמרה פטרנקו. "ישראל היא לא מקום בטוח בשבילם וזה בלי להתייחס למצב הסוציאלי והרווחתי הקיים. לצערי, לאחרונה התהליך הזה הפך איטי מאוד, בעיקר בגלל מדיניות קנדה, המדינה העיקרית מולה אנחנו עובדים. אם הם היו מזדרזים שם החיים שלו היו ניצלים."
https://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-0af1b43124ca381026.htm
ועכשיו השאלה, איך מתכוונות איבתיסם מרעאנה וחברותיה (בניגוד למנהיגה מרב קסטנר-מיכאלי שמוסיפה "מתכוונות ומתכוונים" היא מדברת רק על מתכוונות כלומר רק מיכאלי, רייטן, ומואטי), "להשלים את המהפכה ביחס ללהט״ב הפלסטיני"? מה הן תעשינה? האם תמלצנה על כיבוש יו"ש ועזה כדי לשלוף משם את הלהטב"ים ולדאוג להם לוויזות לקנדה? מעניין. בכל מקרה יישר כוח למרעאנה על עצם הנכונות לעשות מהפכה כזאת בקרב הערבים.
חשוב גם ביותר שתפעל אצל המפלגות הערביות בארץ לשנות את ההומופוביה שלהן.
למה קיבלה מיכל שירשטאק-שיר-סגמן מקום בכנסת?
כבר תהינו כיצד מיכל שירשטאק-שיר-סגמן, עברה מהליכוד ל"תקווה חדשה" של גדעון משה זריצ'נסקי-סער, וממנו פרשה למפלגת "יש עתיד" של יאיר למפל-לפיד. מובן שבחנופה הנדרשת (וההכרחית) מכל חבר מפלגה היא מיד הכריזה לאחר נאומו באו"ם: "נאום חכם, מרגש וישיר של ראש הממשלה יאיר לפיד! גאווה לאומית." הליצנית הזו הייתה ועודנה חברה בשדולת ארץ ישראל שעל דגלה מלחמה ברעיון המדינה הפלסטינית.
https://twitter.com/amit_segal/status/1573033619886866432?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email
וזאת לאחר שהכריזה כי "איתם לא נשב" כי זה מה שחשבה על לפיד:
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/12587394
והנה סוף לתעלומת המעבר ליש עתיד – מקור פוליטי מספר כי ערב פיזור הממשלה, לפני שבנט ולפיד פירקו את הממשלה בתיאום, חיפש לפיד ח״כ מהצד של בנט שיצביע עם סילמן ויבטיח את כהונת לפיד כראש ממשלת המעבר. לדברי אותו מקור לפיד ושיר היו מתואמים בעניין מה שיכול להסביר את מיקומה ברשימה:
https://twitter.com/amit_segal/status/1575179960708255744?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email
במפלגה המבוססת על ה"פיהרר פרינציפ" – "עיקרון המנהיג" הכול למען המנהיג.
יו''ר בל''ד חה''כ סמי אבו שחאדה:
מקומו של יאיר לפיד בבית הדין בהאג
מטעמי בחירות, כלומר רצון ללקט קולות בוחרים ערבים, לא תבע יאיר למפל-לפיד את פסילת מפלגת בל"ד לכנסת, כאות תודה השיב לו יו"ר בל"ד, היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה עקב הכיבוש הערבי, סמי אבו שחאדה: "מסע הבחירות של לפיד עובר בקמפיין דמים ובמשפטי השדה ופשעי המלחמה בג׳נין ונאבלס (שכם). מזה הזהרנו אחרי נאום שתי המדינות. ככה זה בחברה שהתדרדרה ברובה כלפי הימין הקיצוני. פשעים ומשפטי שדה הכרחיים במלחמה על הקול של הבוחר. מקומם של ראשי ממשלה כאלה הוא בהאג ולא באו״ם."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=761876&forum=scoops1
עכשיו נראה אם בית המשפט העליון יכבד את חוקי ישראל ויפסול את בל"ד המכריזה בריש גלי כי היא פועלת לחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית (בכיבוסית "כל אזרחיה"), או יזלזל בחוקיה כי לא מדובר בנתניהו?
ממשלת דויטשלנד העבירה עשרות מיליוני שקלים
לארגונים אנטי-ישראליים בישראל
כבר כתבתי על "ביקור הגברת הזקנה" – אנגלה מרקל, המייצגת כמו פאוסט את שתי נשמות גרמניה, והפכה למפיסטו. מצד אחד תמיכה בישראל ומצד שני תמיכה בחיסולה של ישראל:
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01688.php
על פי נתונים שנאספו באגף המחקר של "אם תרצו", בשנים 2018 עד 2022 הועברו 55,414,142 מיליון שקלים מממשלת גרמניה באופן ישיר והן באמצעות קרנות וארגונים פוליטיים, לידי ארגונים אנטי-ישראליים הפועלים בישראל. ביניהם ששת הארגונים הפלשתיניים שעליהם הכריז שר הביטחון גנץ כארגוני טרור.
בין הארגונים שנהנים ממימון גרמני ניתן למנות את האגודה לזכויות האזרח, יש דין, ארגון גישה, המוקד להגנת הפרט, עדאלה, מרכז אלמיזאן לזכויות אדם בעזה, ועוד. חלק מהארגונים, כגון עדאלה, אף מעניקים הגנה משפטית למחבלים ומייצגים אותם בעתירות שונות. אחרים, כגון ארגון יש דין, מקדמים פתיחת הליכים משפטיים נגד מדינת ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה.
שיטות הפעולה של הארגונים הנתמכים על ידי ממשלת גרמניה כוללות בנוסף הגשת עתירות וחוות דעת שונות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לצורך יצירת לחץ בינלאומי על מערכת הביטחון הישראלית. זאת במקביל לפעילותם בנושאים אלה באמצעות הגשת עתירות לבג"ץ.
מנגד, יש לציין כי ממשלת גרמניה היא גם התורמת השנייה בגודלה לתקציב הביטחון הישראלי, אחרי ארה"ב. עיקר התמיכה בא לידי ביטוי במימון כשני שליש מעלות הצוללות של צה"ל, שנבנות במספנות גרמניות על חשבון הפיצויים להם התחייבה בזמנו גרמניה המזרחית.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=762472&forum=scoops1
מן הסתם דויטשלנד לא תירגע עד חיסול המדינה היהודית.
גרוע מפרשת הסוהרות
חוסיין אבו טאעה בן 25, מתאגרף מקצועי, מוכנס במחדל של שב"ס לתא מעצר עם אבי בן שחר, בן 70 מההתנחלות כוכב השחר. בלילה בן שחר מוכה במכות רצח. שנה היה מאושפז עם נזק מוחי, עד שמת. הוכה למוות. העונש? 6 וחצי שנות מאסר בהסדר טיעון. איך זה הגיוני?
https://twitter.com/JoshBreiner/status/1575749460247736320?t=pWXYDgyN6TwlzjGjGlM5OA&s=03)
בית המשפט המחוזי בירושלים גזר שש וחצי שנות מאסר על תושב שייח ג'ראח, שהורשע בהכאתו למוות של עציר שחלק איתו תא בבית מעצר בירושלים. העונש נגזר במסגרת הסדר טיעון, שבו הודה הנאשם ב"המתה בנסיבות של אחריות מופחתת," חרף התנגדות משפחתו של העציר שהרג. זאת, לפי הפרקליטות, בשל "קושי ראייתי משמעותי" להוכיח עבירת הריגה חמורה יותר.
התקיפה אירעה ביולי 2019. חוסיין אבו טאעה, תושב מזרח ירושלים בן 25, ספורטאי פעיל בתחום אומנויות לחימה ואיגרוף תאילנדי, נעצר לאחר שתקף באלימות את קרובי משפחתו ושוטרים שבאו לעצור אותו. הוא הובא לבית המעצר מגרש הרוסים, שם שהה באותה עת אבי בן שחר, תושב ההתנחלות כוכב השחר בן 69, שנעצר במקביל.
על פי נהלי שירות בתי הסוהר שני העצורים לא היו אמורים להימצא באותו התא בשל מצבו הנפשי של אבו טאעה. מסיבה לא ברורה נותרו אבו טאעה ובן שחר לבדם, ואבו טאעה החל לתקוף את בן שחר באגרופים בשעה שישן, ללא כל סיבה נראית לעין. הוא חדל רק כשסוהרים התערבו, כשגם אותם הוא תקף. בן שחר פונה במצב אנוש לבית החולים כשהוא סובל מפגיעה מוחית קשה, והיה מאושפז במשך שנה עד שמת מפצעיו.
בעקבות מותו של בן שחר ביקשה הפרקליטות להחמיר את כתב האישום ולייחס לאבו טאעה עבירה חמורה יותר. אלא שאז הגיעה הפרקליטות להסדר טיעון עם הסנגורית של אבו טאעה, במסגרתו נקבע כי אבו טאעה יורשע בעבירה של "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנות מאסר. הוא הורשע גם בתקיפת עובד ציבור.
בכתב האישום המתוקן נקבע כי המדינה מקבלת את הטענה כי אבו טאעה "היה בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, והוא היה חסר יכולת של ממש בשעת המעשה להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו." עוד עלה מההסדר כי אף שבתא המעצר שבו אירעה התקיפה הוצבו מצלמות והתקרית תועדה, התיעוד לא נשמר. בני משפחתו של בן שחר, שהיה אב לשמונה, התנגדו להסדר בטענה כי העונש הקל אינו משקף את חומרת המעשה. גם בפרקליטות הודו כי מדובר בעונש מקל, אולם לדבריהם הדבר נבע "מקושי ראייתי משמעותי" –לאחר שבדיון הושמעו חוות דעת של פסיכיאטרים על מצבו של אבו טאעה.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אברהם רובין, קיבל את ההסדר במלואו, בין היתר לאחר שקבע כי היות שהמעשים בוצעו "תחת השפעת חומר מסמם," התקיפה לא היתה מתוכננת. "הנזק שנגרם הוא נזק חמור ביתר, למעשה החמור ביותר – אובדן חיי אדם, אלא שבקביעת מתחם העונש ההולם יש לתת משקל ראוי גם ליתר הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה," כתב השופט. הוא הוסיף כי סיבה נוספת לקביעת העונש היא "הודאתו של הנאשם במיוחס לו, חרטתו והיעדר עבר פלילי קודם. אני סבור כי עונש המאסר המוסכם, המציב את עונשו בחלק התחתון של המתחם, הוא סביר ומאוזן ועל כן אינני רואה כל עילה להתערב בהסדר הטיעון." כמו כן קבע כי על אבו טאעה לפצות את בני משפחתו של בן שחר בסכום של 220 אלף שקל.
בני משפחתו של בן שחר מסרו בתגובה: "בית המשפט קבע כי מי שרוצה לרצוח ייקח סמים או יהיה בגילופין וייטען כי מעשיו חוסים תחת אי שפיות. מדובר באזרח תושב מזרח ירושלים, אומן לחימה במקצועו, שרצח באכזריות מזעזעת וזכה לעונש מקל ובלתי מתקבל על הדעת. אין ספק כי היתה כאן רשלנות של המשטרה ושל שב"ס שיצרו את הסיטואציה והתוצאות בהתאם. לצערנו הפרקליטות בחרה לעשות עסקה מתוך חולשה ורשלנות שלהם באיסוף הראיות במהלך החקירה והתוצאות בהתאם."
בכל מקרה על המשפחה לתבוע נזיקין את שב"ס בגין רשלנות פושעת.
מנצור עבאס על השייח' קרדאוי
שאלתי את ח"כ מנסור עבאס מה פשר ההספד שפירסמה התנועה שלו על מותו של שייח' אנטישמי שפסק ההלכה שלו התיר לפלסטינים לבצע פיגועי התאבדות.
תשובתו: באיסלאם יש מצווה לנחם על אנשים שמתו, בלי קשר לדעותיהם.
ואני רק שאלה. האם מנצור עבאס קיים את מצוות האיסלם, וניחם גם את בני משפחת ברוך גולדשטיין בלי קשר לדעותיו?
https://twitter.com/KalmanLiebskind/status/1575745671474212864?t=JE_EFO73psNX-RWhrAUS7A&s=03)
מנצור עבאס משווה את נתניהו להיטלר
"נתניהו כמו היטלר הגיע לשלטון בדרך דמוקרטית אבל הוא לא שלט בדרך דמוקרטית ברור שלא. לא הוא ולא נתניהו."
https://twitter.com/GadiTaub1/status/1570479193514774529?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email
אכן "האחים המוסלמים" מפלגתו של עבאס היא דוגמת מופת לדמוקרטיה.
השאלה שלא נשאלה
עמית סגל מתנאה בעצמו: "עימתתי את מנסור עבאס עם אמנת רע״מ, הודעת האבל על מותו של השייח מעודד הפיגועים קרדאווי ועם אמירות עבר שלו עצמו."
https://twitter.com/amit_segal/status/1576276032126324736?t=0xqXWdQhOVDBpIkeD_Ohlw&s=03)
מובן שעבאס ידע להתנער ולהשיב לו תשובה שסתמה את פיו. מה צריך היה עמית סגל לשאול? (את השאלות שאני שלחתי לו בזמנו):
מר עבאס, כחבר רע"ם תנועת "האחים המוסלמים" האם אתה באופן אישי רואה בדברי מוחמד (המופיעים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) שלפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים מופת מוסרי או גזענות שאתה מגנה?
https://twitter.com/naaman_c/status/1576666718310526976
מר עבאס כיצד אתה מגדיר את אמנת החמאס ואת דברי חסן אל בנא מייסד תנועתך "האחים המוסלמים" האם גזענות או מופת מוסרי?
אמנת החמאס תקציר: 18.8.88 "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה," [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא.
תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר, שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו". ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם).
מר עבאס, שתיקה כהודאה דמיא.
https://twitter.com/amit_segal/status/1576276032126324736?t=0xqXWdQhOVDBpIkeD_Ohlw&s=03)
האם ישאל אותו עמית סגל את השאלות הללו בראיון הבא? אני מהמר שלא. אלו שאלות קשות מדי.
ההסכם הימי של ישראל עם חיזבאללה
טרם התפרסמו הפרטים המלאים של ההסכם, אבל יש שאלות רבות בקשר להסכם העומד להיחתם עם חיזבאללה. ודוק: פורמאלית זה הסכם עם לבנון מעשית עם חיזבאללה.
ישראל ויתרה על טריטוריה. חמישה ק"מ מקו המצופים שמסמל את הגבול הימי בין ישראל ללבנון הקו הימי הולך דרומה על חשבונה, וכתוצאה מאובדן המים הכלכליים ישראל מאבדת מיליארדי דולרים. ודוק: שלא יבלבלו אתכם – יש קשר ישיר טריטוריה ריבונית למים כלכליים.
והנה שתי שאלות עיקריות:
1. מה קרה בחודשיים האחרונים שהביא את ישראל לוויתורים?
שר האנרגיה לשעבר, הפילוסוף ד"ר יובל שטיניץ קובע: ״נקבע פה תקדים היסטורי בהלכה היהודית. בתלמוד כתוב הרי ששניים שאוחזים בטלית – יחלוקו, כאן יש שניים שאוחזים בשטח אבל אחד מקבל 100% ואחד 0%... מטעים פה את העיתונאים: אומרים שנקבל רווחים מהגז שלהם – זה שקר, השטח המדובר ממנו נקבל רווחים הוא שטח קטן מאד שנמצא בשטח ישראל בלי מחלוקת, כלומר – רווחים עתידיים מהשטח שלנו. אני מציע ללפיד עוד כמה הישגים, גם מאגר לוויתן שלנו, גם תל אביב בעצם שלנו. מה שלפיד אמר עכשיו זהו חוסר אחריות, הרי מאגר כריש שלנו, ולפיד אמר ש״קיבלנו את כריש,״ כלומר – אם ההסכם מתפוצץ אז לפיד כבר קבע שכריש היתה חלק מההסכם, ואז מה יהיה? זהו חוסר אחריות משווע.״
https://twitter.com/IsraelGaley/status/1576843305886707715?t=nn3BU8K50RJL9vdtKQrcsg&s=03
דוד שנקר המתווך בין ישראל ללבנון בתקופת טראמפ:
העובדה שישראל הזיזה את הגבול הדרומי שלה לקו 23 הדרומי משמעותה למעשה להיענות ל-100 אחוז מתביעות לבנון. נראה שישראל רוצה את ההסכם יותר מלבנון.
https://twitter.com/kann_news/status/1576989977199710209?t=M4uh7VWoicdV9gyak3110g&s=03
פרידמן על עסקת הגז
שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דיוויד פרידמן, צייץ:" ניסינו במשך שנים לתווך עסקה בין ישראל ללבנון על שדות הגז במחלוקת. הגענו מאוד קרוב לחלוקה של 55-60% ללבנון ו40-45% לישראל. אף אחד לא דמיין אז מצב שבו לבנון מקבלת 100% וישראל מקבלת 0%. הייתי שמח להבין איך הגענו למצב הזה."
https://rotter.net/forum/scoops1/762459.shtml
לסיכום: סיבת הוויתורים של ישראל אינה ברורה עדיין. האם זה כתוצאה מלחץ אמריקאי? האם לחץ צרפתי של גורמים עסקיים? האם גימיק בחירות? בעתיד אולי נדע את הסיבה האמיתית.
2. מדוע חתימת ההסכם כל כך דחופה?
הרמטכ"ל אביב שטרנגסט-כוכבי, מתרץ את הדחיפות לחתום על ההסכם בדחיפות בפחד מפני החיזבאללה "על מנת למנוע הסלמה ביטחונית הצפויה בסבירות גבוהה":
https://rotter.net/forum/scoops1/762417.shtml
מסבירנים מטעם למפל-לפיד וגנץ מסבירים את הדחיפות בחתימה על ההסכם בגלל שנשיא לבנון מישל עוון עומד לסיים את תפקידו.
ונניח שנחתום עם לבנון מה יאמר שטרנגסט-כוכבי אם חיזבאללה ימשיך לאיים במלחמה? על מה הוא עוד ממליץ לוותר? כדאי לזכור את אמרתו האלמותית של צ'רצ'יל על הסכם מינכן עליו אמר צ'מברליין: "הֶר היטלר חתם עליו הבאתי שלום עכשיו," צ'רצ'יל: "בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה."
נימוק הדחיפות השני מוזר עוד יותר האם לאחר כהונתו של מישל עוון יפוג תוקפו של ההסכם? ובכלל הרי זה הסכם עם החיזבאללה לא עם לבנון.
לסיכום החיפזון מהשטן. אין צורך למהר.
מהם התיקונים שדורש נסראללה?
ד"ר גיא בכור חושף: "התקשורת הישראלית איננה מדווחת על התיקונים שדורש נסראללה שהופיעו באתר אל-אחבר. 1. חיפושי גז בלבנון יהיו כפופים רק לחברות שלא כפופות לסנקציות אמריקאיות הם מחקו אמריקאיות וכתבו בינלאומיות כי הם מתכוונים לאיראן שחברות איראניות יכנסו לשדות הגז על הים שלנו כולל למאגר כנא שזה בתוך המים שלנו. שישמעו טוב הממסד הביטחוני הם יכניסו את משמרות המהפכה דרך החברות האיראניות האלה על המים שלנו ובזה יפתחו חזית נוספת. מהצפון חיזבאללה, מצפון מזרח סוריה משמרות המהפכה, עזה, ומהים. לכן הם נלחמו על זה כל כך.
"2. הם הטילו זכות ווטו על מאגר כריש. מאגר כריש לא היה בכלל בעניין. איכשהו הם הצליחו להכניס את זה, וברגע שאתה מסכים כריש בווטו הזה. תחילת הקידוח של כנא כתוב בתיקונים, יהיה במקביל להפקת כריש. כריש הרי מוכן להפקה מיד, קנא בעוד שלוש ארבע שנים, כלומר ישראל צריכה לחכות עם כריש עד שקנא יתחיל להפיק.
"לסיכום: ההסכם של יאיר למפל-לפיד עם חיזבאללה מכניס את ״משמרות המהפכה״ האיראניים למים הטריטוריאליים ולחופים הצפוניים שלנו מכיוון הים ומעניק ללבנון/ איראן זכות וטו על הפקת הגז ממאגר כריש."
https://twitter.com/Daniellalugassi/status/1578490970781294592?t=D6Njk0g9uEIyAOud4n7cDA&s=03
טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס
כבר כתבתי מזמן שלחמישים ושש המחלות בעברית: אני מוסיף מחלה חדשה וקשה:
http://www.kizur.co.il/search_group.php?group=20&sub_group=34
המחלה היא: טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס.
במה דברים אמורים? אנחנו עדים בארץ למחלה קשה כאשר בעלי תפקידים בכירים יוצאים לפנסיה והם בדימוס, הם נתקפים במחלה קשה של טָפֶּשֶׁת.
את הדברים האלה כתבתי כבר מזמן: ("חדשות בן עזר", 1175) –
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01175.php
והנה מסתבר שהמחלה מתפשטת ואף מתגברת. לאחר גולדנר-גולן, היא מתגלה בחריפות אצל רם בערק-בן-ברק. דומה שאצלו היא כבר טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס אקוטית.
והנה אלופים רבים בדימוס מהללים את ההסכם עם חיזבאללה.
אלוף בדימוס גיורא איילנד (אי) כותב על ההסכם: "ההסכם הזה הוא לא רק טוב הוא הסכם מצוין מבחינת מדינת ישראל." ובהמשך הראיון: "...חיזבאללה הוא לא ארגון טרור הוא גוף פוליטי עממי דתי לבנוני.."
https://twitter.com/il7217/status/1576880354111389696?t=KSk6jnpto6istyU1ux3Ucg&s=03)
האם גיורא חי על אי בודד?
שרלטן
אלוף בדימוס עמוס גלעד (מישהו יודע את שמו המקורי?) שתבע בזמנו ממשרד הביטחון הכרה בו כבנכה צה"ל בעקבות הפגיעה בבריאותו, התשישות והמתח הנפשי שנגרמו לו בתקופה בה שירת כנציג אמ"ן בפיקוד הצפון, בשנים 1982-1983, בהן, לטענתו, גם התריע בפני אירועי סברה ושתילה, התעשת ובכל ערוץ הוא מסביר על ההסכם שלא קרא אותו כלל.
אלוף במיל׳ עמוס גלעד לרועי עידן ואיתמר פליישמן: "אין פה שום ויתורים, כל התעמולה הזו לא נכונה."
רועי: "לא וויתרנו על חלק ממאגר קנא?"
עמוס: "הרוב ממילא שלהם, הרווחנו מאד בגדול, שאין עימות."
פליישמן: "חיזבאללה מאיים בעימות, אני נותן לו משהו כדי שלא יפעל –?? וזה רווח?"
איתמר פליישמן: "רגע, אתה ראית את ההסכם?"
עמוס: "מה זה משנה מה ראיתי?"
פליישמן: "אתה טוען שהוא הסכם טוב אז אני מתעניין אם ראית אותו."
עמוס: "מה אני בחקירת משטרה?"
https://twitter.com/il7217/status/1577989516375244800?t=4zarTrA1b5nyfwFzQxIDxQ&s=03)
עמוס גלעד סכנה לישראל
התקשורת הערבית חוגגת על דבריו של האלוף (מיל') עמוס גלעד כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא איום על ביטחון מדינת ישראל וכי דבריו על ההסכם הימי עם לבנון הם חסרי אחריות.
https://twitter.com/yonibmen/status/1578590141442318338?t=KC7zBFCuAouxu7ztwY4FBg&s=03
מעניין מי מממן אותו?
סליחה, לפיד וגנץ: עם כל ההבנה לכעס על ביבי
הסכם לבנון מריח לא טוב
לפני כשבוע פרש מתפקידו אודי אדירי, "הפרוייקטור" שמינתה ישראל לצורך ניהול המשא ומתן בינה לבין לבנון, בסוגיית סימון גבול המים הכלכליים בין המדינות. כך, ערב החלפת הטיוטות הסופיות בין הצדדים למשא ומתן, רגע לפני שההסכם הדרמטי יונח לאישור הקבינט – מי שאמור להגיש את ההסכם הזה ולהציג אותו, קם ועוזב.
הנימוק: אדירי יסיים בימים הקרובים את שנת הצינון שנכפתה עליו, מאז עזב את תפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה, ומשום שמצא את ייעודו הבא (ניהול באחת מקבוצות התחבורה), הלה ביקש לעזוב. במילים אחרות, מוביל העמדה הישראלית לעניין הסכם גבולות דרמטי עוזב רגע לפני חתימת ההסכם כי מצא ג'וב, ולכן יצא מיד לנופש בחו"ל וירד מזמינות.
דבר העזיבה, שמפורסם כאן לראשונה, לא דווח לציבור. גם בדבריו של ראש הממשלה יאיר לפיד אתמול, בנוגע להתקרבות ישראל ולבנון לקראת הסדר היסטורי, לא נמסרו דברי הוקרה לפרוייקטור שהביאנו עד הלום.
כך למשל, אף שפרטי הטיוטה הסופית עם לבנון כבר הוצגו לממשלה הלבנונית – אלה לא דווחו כלל בישראל ולא נמסרו לידיעת הציבור. חיזבאללה כבר מעודכן בהם, אך לא הישראלים. יתרה מכך, לפי תוכנית ממשלת ישראל, ההסכם גם לא יוצג בפומבי לפני שיאושר, אלא יונח לפני הכנסת רק לאחר מעשה. ולנוכח התנהלות מוזרה ולא מנומקת כזו, לאחר שנים שבהן חוסר שקיפות חיפה על שלל טעויות שבוצעו בהתוויית משק האנרגיה הישראלי – מה הפלא שנוצרת אווירת חשדנות ולא מעט שאלות קשות מתעוררות?
מונח על השולחן מאגר גז בשווי 20 מיליארד דולר? 850 קמ"ר ים, סתם כך? ב-2010, עם תנופת הקידוחים מול חופי ישראל, ביקשה ישראל להאיץ את תחימת גבול המים הכלכליים בינה לבין שכנותיה. הסיבה: לנעול משפטית את חלוקת הזכויות הכלכליות באגן זה של הים התיכון, לפני שמתבררות תגליות גז גדולות נוספות, ולספק ליזמי הקידוחים ודאות לפני שישקיעו מהונם בחיפושים אחר מרבצי גז ונפט. מן הסתם, לבנון לא היתה פרטנר למשא ומתן מול ישראל. מול קפריסין, לעומת זאת, הלבנונים כן סיכמו על קו גבול ימי.
מה עשו בישראל? שלפו את המפות שעליהן סיכמו לבנון וקפריסין, איתרו בהן את הנקודה הדרומית ביותר – שהתייחסה לכאורה לגבול התיאורטי עם ישראל – ומנקודה זו מתחו קו וגזרו את הגבול המבוקש בין ישראל ללבנון.
ולהדגיש: מדובר בקו שהתבסס על נקודה שסימנה לבנון, לא ישראל, כאשר ישראל מאמצת אותה לצורך האצת סימון גבול המים הכלכליים שנמרח. את המפה עם הקו המדובר ("קו 1", בלשון הלבנונים) הפקידה ישראל במוסדות האו"ם. בתגובה, ניעורו הלבנונים מרבצם. הם מיהרו להתכחש לנקודות הציון שהם עצמם ניסחו מול הקפריסאים. בחלוף שנה הגישו לאו"ם קו גבול אחר, דרומי יותר, שבו ניכסו לעצמם עוד 850 קמ"ר ים (להלן: "קו 23"). בחסות הגבול (המחודש) ששירטטה לבנון נכללו בשטח המים הכלכליים שלה רוב הזכויות במאגר צידון ("שדה כנא", בלשון הלבנונים), שלפי הערכות אוצר 120 מיליארד מ"ק גז בשווי 20 מיליארד דולר.
מאגר זה ממוקם בבלוק 72 הישראלי (רישיון "אלון D", לשעבר). זהו שטח ים שישראל הפקידה בעבר בידי מונופול נובל אנרג'י ודלק, הפקיעה אותו חזרה לאחר שאלה לא פיתחו אותו, פירסמה מכרז מחודש לקידוח במקום, ועד כה נמנעה מלהכריז על זוכה במכרז אחרי שלבנון תבעה בעלות על רוב שטח הרישיון.
ומה באשר למאגר הגז כריש שמפותח בימים אלה 100 ק"מ מערבית לחיפה, ושהפקת הגז הצפויה ממנו בקרוב מעוררת מהומה? ובכן, לכולם היה ברור, ועדיין ברור, כי שטח כריש מצוי כולו בבעלות ישראל. עובדה זו כלל לא הועמדה בספק. לבנון לא דרשה בעלות עליו, אלא על מאגר צידון הצפון מזרחי לו. גם במפות שהופצו באחרונה בלבנון יוחסה הבעלות על מאגר כריש לישראל. ואם כך, מניין שורבבו הזכויות בכריש למשא ומתן, ויצרו כאמור מהומה? ובכן, זוהי תולדה של איום מופרך (ומוצלח) מאת חיזבאללה, על גבול ההטרלה.
בעוד ישראל ולבנון דנות על פשרה שתיחתם בתווך שבין קו 1 לקו 23, צצה לפני שנה מפה חדשה בה קו גבול חדש ודרומי אף יותר – "קו 29". לפי קו זה, ינוכסו לטובת לבנון גם הזכויות במאגר כריש הישראלי.
כידוע, אחד התרגילים השכיחים במשא ומתן הוא "קווץ' של הרגע האחרון באמצעות צד ג' לא מחויב". כלומר, סמן קיצוני שצץ משום מקום עם רצון לשבור את הכלים, כך שלפתע הצעת צד ב' תיראה קוסמת במיוחד. קל וחומר כאשר חיזבאללה מגבה את ההטרלה באיום צבאי, משגר לעבר אסדת כריש ארבעה רחפנים (ספק חמושים) ומסדר לתביעה אחלה PR.
במקום לגדוע את השטיק המביך הזה באיבו, להעמיד את חיזבאללה במקום ולהבהיר ללבנונים כי מסיבת יום ההולדת תיערך על אפם וחמתם, ישראל מצמצה ראשונה. גורמים בממשלה התמסרו לנרטיב השקרי, תירצו את הצורך להאיץ את המשא ומתן עם הלבנונים במועד הקרב של הפקת הגז ממאגר כריש, נמנעו להגיב על שיגור הרחפנים של חיזבאללה ושידרו חולשה.
מצד אחד, יש שיטענו כי ישראל לא בנויה למלחמה, ובכלל, יש לה אינטרס גדול בהצבת אסדה גם בלבנון – ובסיוע לכלכלה הלבנונית הקורסת. מנגד, יש שיטענו כי לא כך מתנהל ריבון, בטח לא בג'ונגל הלבנטיני, וכי המחיר שתשלם ישראל בגין החולשה ששידרה ייעקר כל תוכן מההסכם לכאורה. ומצד שלישי, יש שיטענו כי ישראל כלל לא שחקן פה – אלא ארה"ב. ולזו אינטרסים גיאו־פוליטיים רוחביים, שבגינם הפציר באחרונה הנשיא ג'ו ביידן בישראל למהר ולהגיע עם לבנון להסדר מוסכם.
מכאן נשאבה ישראל לתוך מערבולת שרירותית של בהילות, עד שהתברר כי אימצה את העמדה הלבנונית במלואה. כך, לפי הדיווח של עמוס הראל ב"הארץ" אתמול, ההסכם המתגבש עם הלבנונים כולל התיישרות ישראלית עם דרישת לבנון לסימון הגבול בקו 23.
משמע, בן לילה, לאחר עשור של מחלוקת, נסוגה ישראל מעמדתה והסכימה באופן חד-צדדי לדרישה של יריבתה, תוך שלבנון תקבל לידיה את הזכויות לפיתוח מאגר צידון בלי תמורה של ממש.
לבנון, כך מסתמן, תמסור את הזיכיון לקידוח לידי חברת טוטאל הצרפתית – תוך התחייבות מעורפלת לחלוק עם ישראל את הנתח היחסי שלו היא זכאית (בעבר הוערך זה ב-20%-30%). מה יהיה הנתח המדויק כעת? אין לדעת. איך ישולם הכסף? אין לדעת. אילו ערובות יש לתשלום או לפיתוח המאגר בכלל? אין לדעת. האם לווה ההסכם בחוות דעת כלכלית שבה נאמד ההפסד (על הנייר) של ישראל? אין לדעת. יתהה הקורא התמים אם תמורת הוויתור בזכויות הכלכליות זכתה אולי ישראל להישג כלשהו בוויכוח הטריטוריאלי עם לבנון. כלומר, האם יתכן שבתמורה להטבה הכלכלית קיבלנו הכרה לבנונית בתוואי הגבול היבשתי כיום?
מנת אכזבה. זאת, לנוכח הדיווח כי ישראל שוב ויתרה, ולמרות התשורה שהוענקה במים הכלכליים, לא הושגה הסכמה לגבול הטריטוריאלי הנוכחי, אלא בכפוף למשא ומתן עתידי.
בשורה התחתונה, ישראל הסכימה לוותר על זכויות הקידוח שלה בבלוק 72 לטובת לבנון, הפקידה את כיבוד חלקה במאגר ואת כיבוד הגבול החדש בידי כוונותיו הטובות של חיזבאללה, ויתרה על מיליארדי דולרים (לפחות) שהיו לכאורה בחזקתה – לפי קו הגבול המקורי ששירטטה, לא השיגה דבר במחלוקת הטריטוריאלית ועתה מתהדרת בכך שהסירה מעל השולחן ספין שכאילו מנע ממנה לפתח את מאגר כריש.
פלא שמזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, נסוג שלשום במפתיע מאיומיו כלפי ישראל, חיכך ידיים בהנאה והפגין בנאומו עמדה "ממלכתית" בכל הנוגע לחתימה הקרובה על הסכם הגז?
מצד אחד, לא נגררנו למלחמה (שאיש אינו יודע עד כמה היתה קרובה), ואולי סייענו ללבנון ולאינטרס האמריקאי שם. מצד שני, ויתרנו על כסף ועל מעמד ביטחוני, כשבמקביל פוזלות לעברנו קפריסין, מצרים ועזה, שגם מולן צפויות לנו בעתיד מחלוקות דומות.
"לפיד נותן לחיזבאללה שטח ריבוני של ישראל, עם מאגר גז ענק ששייך לאזרחי ישראל, ללא דיון בכנסת ובלי משאל עם," תקף אתמול יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, והזהיר כי מדובר במחטף בחירות שלא יחייב שלטון חליפי.
"10 שנים נכשלת בניסיון להביא את ההסכם הזה, לפחות אל תפגע באינטרסים הביטחוניים ותסייע לחיזבאללה," השיב לו לפיד. "ביבי, אל תפריע. רק שיקולים פוליטיים חסרי אחריות מובילים אותך," הוסיף שר הביטחון בני גנץ.
צודקים לפיד וגנץ. משך עשור לא הצליח נתניהו לקדם הסדרה עם הלבנונים, וספק אם היה מקדם כזו לו היה ממשיך לכהן כראש ממשלה. ובכלל, לנוכח התוצאות העגומות של המשאים ומתנים האסטרטגיים שניהל בכהונתו, מהגרעין האיראני ועד מתווה הגז, ספק אם נתניהו היה מביא תוצאה טובה יותר. ובכל זאת, מניעיו הציניים של נתניהו לא מצדיקים הליך חשאי ולא מנומק ששלובים בו אינטרסים מדיניים וכסף גדול, ושאת אישורו מבקשת הממשלה לעשות במחטף, ערב בחירות, בלי להשיב על שאלות קשות.
(אבי בר-אלי, שאלה של 20 מיליארד דולר: "במקום לרחב עם נתניהו צריך להשיב על שאלות קשות. סליחה, לפיד וגנץ: עם כל ההבנה לכעס על ביבי – הסכם לבנון מריח לא טוב," "אל-ארצ'י" דה מרקר, 2.10.22)
נעמן כהן
אהוד: בקטע האחרון לא ברור מה הוא ציטוט מבר-אלי ומה הם דבריך שלך?]
* * *
פֶגֶ'ה
חלק מן השמות בקובץ הזיכרונות הם שמות בדויים.
היה גם צד שני למטבע.
ממש באותה תקופה בה אוכלס השיכון שלנו, אירע הפילוג הטראגי בתנועה הקיבוצית. חברי הקיבוצים נחשבו לאנשים האיכותיים ביותר שחיו אז בארץ. מלח הארץ לכל דבר. הזרם הקיבוצי הגדול ביותר היה "הקיבוץ המאוחד". זה היה חוד החנית של התנועה הקיבוצית, מעין חיל חלוץ, נחשון בכל המשימות המרכזיות: התיישבות, הגנה והעפלה. אנשי "הקיבוץ המאוחד" התיישבו במקומות המסוכנים ביותר ויזמו את המפעלים הנועזים ביותר. אחד מהם היה הקמת מפעל האשלג בסדום, מפעל בו השתתף גם אבא שלי. והנה בשנת 1951, שנים ספורות לאחר הקמת המדינה, התפלגה תנועת "הקיבוץ המאוחד". זה היה פילוג אכזרי שהיה מלוּוה באלימות משני הצדדים, וגם בטרגדיות משפחתיות קשות. קיבוצים ותיקים, וביניהם עין חרוד, גבעת חיים ואשדות יעקב התפלגו: עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד; גבעת חיים איחוד, גבעת חיים מאוחד; אשדות יעקב איחוד, אשדות יעקב מאוחד. לא כל הקיבוצים יכלו להתפלג לשניים, רוב הקיבוצים היו קטנים מדי לשם כך. וכך נאלצו אנשי ה"איחוד" שבקיבוץ שלהם היה רוב ל"מאוחד" לעבור לקיבוץ אחר של ה"איחוד", ואילו בקיבוצים בהם היה רוב ל"איחוד" עברו אנשי ה"מאוחד" לקיבוץ אחר של "המאוחד".
גם קיבוץ דפנה בצפון שילם את מחיר הפילוג: 27 חברים ו-32 ילדים עזבו את קיבוץ דפנה שהשתייך ל"מאוחד" ועברו לקיבוץ כפר גלעדי שהשתייך ל"איחוד". קיבוץ דפנה היה המקום בו הייתי נולֶדֶת אלמלא הפך אבי, שהגיע לארץ כבורוכוביסט מושבע, להיות קומוניסט. הוריי נאלצו לעזוב את גרעין ההכשרה בגבעת מיכאל סמוך למועד בו עלה הגרעין על הקרקע במסגרת מבצע חומה ומגדל. כבר אז, כתריסר שנים לפני הפילוג הנורא, הקיבוץ לא היה מסוגל להכיל שום חילוקי דעות.
אין טעם לפרט כאן את הסיבות שהביאו לפילוג בתנועה הקיבוצית. כיום רק ותיקי הקיבוצים והיסטוריונים שמתמחים בתולדות א"י זוכרים מה בדיוק קרה שם. אני מעלה פרשה רחוקה זאת כדי לציין ולהדגיש שהאנשים שהקימו את הקיבוצים ההם היו באמת "מאותו הכפר". רובם באו מרקע דומה, הם היו בוגרי תנועות נוער ציוניות והכשרות חלוציות, היו להם ערכים משותפים, הם בחרו בדרך חיים דומה. אבל הם לא היו מסוגלים להכיל אנשים שחשבו אחרת.
לאנשים שגרו בשיכון בו גדלתי לא היה שום מכנה משותף. לא היתה לי שום חברה שיכולתי לומר עליה: אנחנו שתינו מאותו הכפר. אבל היתה תכונה אחת שאיפיינה את השיכון הזה, שאנשיו היו שונים כל כך זה מזה: הכלה. הדתיים הרבים שגרו בשיכון הכילו את ה"חופשיים" – ולהפך. לא היה שום "מחוץ לחירות ומק"י" כמו בקואליציה באותן שנים. ראש ועדת המשתכנים היה חירותניק ידוע. ככל הידוע לי לא היו "אנוסים" בשיכון שלנו. אף אחד לא נאלץ לחיות כ"אנוס" כמו אבא של אורנה במעונות עובדים, שהיה צריך להסתיר את העבר שלו באצ"ל כל השנים. יכולת להיות כל מה שרצית להיות בשיכון שלנו. וזה לא התבטא רק בהשקפות הפוליטיות או בענייני דת. בשיכון שלנו הכילו אנשים שבמקומות אחרים אולי לא היו מכילים. בשני הבתים הערביים הנטושים ששרדו בשיכון התיישבו משפחות תימניות. אני לא זוכרת שום תלונות על כך, וגם בארכיון פ"ת לא מצאתי עדויות על התנגדות כלשהי, או דרישה להוציא אותם מן הבתים בהם התיישבו – קרוב לוודאי ללא אישור משום גורם רשמי. אצלנו הכילו גם את משפחת יפת, אלה שזכו בפרס בן גוריון כשנולד להם הילד העשירי. החמור שלהם הסתובב חופשי ברחוב, והכלב שלהם, שאף פעם לא היה קשור, אילץ אותי לעשות סיבוב גדול כאשר חזרתי לבדי בשעות הלילה. אני לא בטוחה שבמקומות אחרים זה היה עובר בשתיקה. אנשים התייחסו אליהם בידידות, ואני זוכרת שבילדותי גם אימא שלי היתה מחליפה דברים עם גברת יפת בדרך לצרכנייה.
למדתי שגם במקום בו האנשים זרים, שונים ורחוקים, גם במקום בו את יחידה-במינה, בלי אף אחד אחר עם סיפור-חיים כמו שלך, יהיו אנשים שאפשר למצוא איתם מכנה משותף. גם בצד השני של המתרס – ובפג'ה היו כמה וכמה מתרסים שהבדילו ביני לבין אחרים – תמיד יהיו אנשים שאפשר לבנות גשר כלשהו אליהם, שאפשר לסלול נתיב כלשהו כדי להגיע אליהם. יש רווח ויש הפסד לגדול עם אנשים "מאותו הכפר". יש הפסד ויש רווח גם לא לגדול עם אנשים "מאותו הכפר". כפי שכבר ציינתי כמה פעמים: שיכון עירוני פג'ה היה פתוח לכולם. זה היה חוזקו. זאת היתה גם חולשתו.
נסיה שפרן
*
לברוך תירוש: זיכרונך לא הטעה אותך. יום לאחר הכרזת האו״ם על החלוקה, הותקפו 2 אוטובוסים במרחק 2 ק״מ מדרום לפג׳ה. נהרגו 7 נוסעים. אירוע זה באמת נחשב ליריית הפתיחה של המלחמה. הזכרתי אירוע זה, שלא כל כך השתמר בזיכרון הלאומי בגיליון 1767 מיום 24.7.22,
בפרק מס׳ 3: "הכפר הערבי פג׳ה: אחרית".
*
לאהוד: תודה על העלאת זיכרונות מוקדמים יותר על הצטלבות הרחובות חפץ חיים ואחד העם, שכל מי שגדל בפתח תקוה מכיר אותה.
בית המלאכה של אבי, למעשה צריף עץ שנשען על בית בבעלותה של משפחת טרופ, היה בפינה הדרום מזרחית של ההצטלבות. היו בסמוך לבית גם חנות תערובת וניקוי יבש ומכבסה.
משפחת טרופ, בילדותי זוג מבוגר, הלכו לעולמם ללא צאצאים. ככל הידוע לי חלוקת הירושה נמשכה שנים רבות. בסופו של דבר נהרס הבית, וכמובן גם הבוטקה של אבי, והוקם שם בניין רב קומות.
בכלל האזור היה חסר מזל, ובשעתו נשרפה שם תחנת מכבי אש – מקרה ממש נדיר שכמובן ליצני העיר עשו ממנו מטעמים. התחנה לא זכורה לי אישית, הייתי צעירה מדי, אבל שמעתי וקראתי עליה הרבה. מה שכן זכור לי היטב הוא השוק הקטן הסמוך, שיכול היה להיות כיום שוק איכרים מקסים, אבל הרסו אותו ובנו תחתיו בניין מכוער להפליא, ששינה את כל אווירת הרחוב.
נסיה שפרן
אהוד: את תחנת מכבי-האש שנשרפה אני זוכר. היא היתה בפינה המזרחית-צפונית של הצטלבות הרחובות חפץ חיים ואחד העם, ממש ממול הבית של סבא-רבא שלי מצד אימי, יוסף מנחם ליפסקי.
"השוק הקטן" נבנה כדי להקל על תושבי החלק הדרומי של המושבה, שלא ייאלצו לעשות את כל הדרך הארוכה אל "השוק הגדול" במרכז המושבה, הקיים ותוסס מרוב קונים גם כיום. השוק הקטן נבנה כמלבן של חנויות סביב חצר גדולה, בפינת הרחובות חפץ חיים והרצל – ולא היה מוצלח במיוחד, ולמבקר בו היתה הרגשה שחנויותיו כמעט ריקות מקונים.
מיד לאחריו, בחלקו הדרומי-מזרחי של רחוב הרצל, היה הבית בן הקומה האחת ששני חלקיו והמרפסות המעוגלות היו דומים זה לזה, ובו גרו שתי אחיותיו של סבי מצד אימי חנוך יששכר ליפסקי, והן פּוֹלָה וְיֶצָ'ה, עם בעליהן, ובו גם היה באמצע החדר של אימן הזקנה, היא סבתא-רבתא שלי, חנה, שגרה בבית עם בנותיה לאחר מות בעלה. זה היה הבית הראשון שבנה דודי המהנדס שמחה זילברווסר, שהיה נשוי לרחלה, אחותה הצעירה של אימי דורה. ורחלה דודתי הנחמדה היא שנתנה לי את שמי אהוד, שהיה אז כנראה באופנה במושבה אחרי שניתן לנכדו של פרץ פסקל, בנה הבכור של בתו בטי – אהוד פסקל-לוי.
"השוק הקטן" נתן את שמו גם לספר סיפוריו של חנוך ברטוב (הלפגוט) שיצא לאור בספריית פועלים בשנת 1957.
דוד מלמד: אהוד היקר, אני קשור לשוק הקטן. שוק זה כלל שני מפלסים, העליון לירקות והשני התחתון לדגים, עופות, ועוד. בחלק העליון היתה חנות-ירקות כפולה של דודתי אחות-אימי שהגיעה לפתח-תקווה בראשית שנות השלושים. בחלק אחד עבד סבי, אבי-אימי שהיה חרדי ודיבר רק אידיש לכל הלקוחות וכולם הבינו אותו.
מול חנות זו היתה חנות כפולה של שיינע-רוחל חמלניצקי ששמה היה כשמו של הפורע הרשע, וחנויות נוספות.
בשנות הצנע נתנה לי דודתי גם את מכסת הבננות שקיבלה עבור בנה המבוגר ממני, ועתה אני לא נוגס בבננה. בחנות זו באתי מביה"ס וחיכיתי לאבי שיבוא מהעירייה וייקח אותי הביתה.
היום עומד שם הסופרמרקט, שאימי קראה לה "הצרכנייה".
חג שמח ולהתראות.
* * *
אהוד בן עזר
60 שנה לספרי הראשון "המחצבה"
נכתב במשך שלושה וחצי שבועות בסתיו 1961 בירושלים בהיותי בן 25
מהדורה ראשונה, ספריה לעם, עם עובד, אפריל 1963
מחצבה לָרוּח
הטלפון במחצבה צילצל, צילצל, ואיש לא ניגש למשרד לענות. לאחר שלוש דקות קם דנינו, שנימנם כל אותו זמן על לוח-עץ במחסן-הכלים, יצא ועבר את החצר וניגש להרים את השפופרת. בחוץ נשבה רוח חזקה והוא התעטף היטב בבגדו.
"הלוֹ?"
"הלוֹ! הלוֹ! עם מי אפשר לדבּר כאן?"
"למה זה ה'בּאגריסטים' מבלבלים לי את המוח ומפריעים לי לישון?"
"אה, זה אתה, דנינו?"
"כן."
"לא שומעים אותך היטב, יש פה סערת-חול מחוּרבּנת כזאת. מאיפה יש בסביבה הזאת כל-כך הרבה חול?"
"כן, גם אצלי, לעזאזל, כבר מתחילות הרוחות של הסתיו."
דיבר המפעיל שעבד עם משה דויד באחד משני המַחפּרים. הצלצול בא בקו הפנימי של המחצבה שקישר את המשרד עם שטח החציבה בגבעה שממול.
"תגיד, יש פה בכלל מישהו אחראי על העניינים?" שאל הבּאגריסט.
"מה קרה?" אמר דנינו.
"מה קרה?" אחרי ארוחת-הבוקר נגמר לנו כל מה שהיה לעשות ואנחנו יושבים ומחכים, ומחכים, ואין שום דבר. ובכלל, הרבה פועלים לא באו היום לעבודה – "
"אז מה איכפת לך? חַכּה."
"תִראה, דנינו. תפסיק להתלוצץ. איפה ניסים לוי?"
"אני יודע? בבית-החולים, אולי מת. אם לא – בטח יעברו כמה חודשים עד שיתקנו לו את כל העצמות שנשברו. והשאר – במשטרה."
"מה יש? מה קרה לו? דבּר ברור. נכנס לי חול לאוזניים, ואני לא שומע אותך טוב."
"לא שמעת? התנפל עליו אתמול כל הכפר מפני הבת של חדידו שנהרגה."
"ולא היה יכול מישהו לעצור בהם?"
"אי-אפשר היה, תאמין לי."
"ואיך זה קרה שהִכו אותו? הרי כולם חברים טובים שלו?"
"אני לא ראיתי, רק יודע ממה שאנשים מסַפּרים. אחרי שהתאספו כולם בחצר שלו זרקו עליו אבנים וקיללו. חלק רצו כבר ללכת ולעזוב, אבל אלה שהיו קרוב אמרו שהוא רץ כל הזמן בבית מחדר לחדר וקורא בשם של אישתו. אתה מבין? כמה מן הבחורים רצו לעשות ממנו צחוק, נכנסו ואמרו לו: 'ניסים לוי, אנחנו רוצים לשמוע מה שהאישה שלך אומרת על כך. אם היא תהיה בעדך, אנחנו מסתלקים.'
"והוא לא הבין מה שמבקשים ממנו, ואולי היה כבר קצת משוגע באותה שעה, ואולי שתה יותר מדיי בחתונה אצלי, וכשהם אמרו לי כך, התנפל עליהם וצעק: 'אני לא אתן לכם להיכנס אל אישתי, אני לא אתן לכם להיכנס אליה!'
"והם בכלל לא התכוונו ברצינות, אבל כשראו אותו ממשיך לצעוק את השם שלה ומכה בידיו את ליבו, ואחדים נשבעו שאפילו ראו אותו בוכה, מיד ניגשו אליו ורצו לקחת אותו ולהרגיעו. אך הוא ברח ועמד במסדרון ליד דלת החדר של אישתו, ולא נתן לאיש להתקרב אליו. לבסוף חשבו שאולי הוא עשה לה משהו, או סתם התחממו הרוחות, מפני שבאותו זמן התחילו פרחחים אחדים לשרוף את הבית, בקיצור – היתה שם תגרה הגונה, וכולם התנפלו עליו והִכו אותו בכל כוחותיהם עד ששברו לו את העצמות שלו, ומי יודע אם לא נהרג מן המכות האלה. כאשר סחבו אותו משם, וכבר איבד את הכרתו, הוא עוד המשיך לקרוא בשם שלה. דפקו על הדלת ולא ענתה, קראו בשם שלה, צעקו. לבסוף באמת דאגו לה וניסו לפתוח את הדלת – וראו שהיא נעולה. בעטו בכל הכוח ופרצו אותה, ואתה יודע מה?"
"מה?"
"היא בכלל לא היתה שם."
"מה אתה אומר! לעזאזל, אני כבר מרגיש שהמנוע של ה'בּאגר' יתמלא היום חול עד שאי-אפשר יהיה להפעיל אותו."
"בדיוק כך. רק אז הבינו מה גרם לו שיהיה משוגע כל-כך."
"מי? אה? אתה מתכוון לניסים לוי?"
"כן. מוטב היה לו למות, רק שלא יגלו שהאישה שלו היא לא בבית. בייחוד שסיפר קודם לכולם, גם לי, שהיא חולה ושוכבת במיטה."
"שוכבת? חה-חה-חה!"
"מה? גם אתה שמעת?"
"אומרים."
"אז, אז זה נכון?"
"בחייך?"
"כן."
"מה אתה יודע בדיוק, דנינו?"
"היתה נפגשת עם משה דויד בעיר."
"מה?"
"לא רק היתה נפגשת איתו, עוד חשבו שניהם לברוח – "
"מה? דנינו, מה שאתה מסַפּר לי היום אני חושב שאפשר לראות רק בסרטים. איפה אני תיארתי פעם לעצמי שאצלנו במחצבה יקרו דברים כאלה? באמת, קשה להאמין, ועוד על משה דויד."
"מה אתם יודעים? אם היית בא אתמול לכפר, היית רואה הכול בעיניים שלך."
"מאיפה אתה יודע?"
"מישהו בא הבוקר וסיפר שראו את מַנטלוֹ אצל סוכן-הנסיעות. אחר-כך ראו אותה האנשים באוטובוס, כאשר נסעה לעיר והיתה לבושה כמו לטיול. ועוד ראו כי שניהם מסתובבים בזמן האחרון על-יד הבית של מנטלו. כבר מזמן התחילו לדבר עליהם. רק שלא היו בטוחים ואמרו – אולי רק במקרה. ואני חושב, אולי בכל-זאת במקרה, אבל – ניסים לוי רצה לפטר אותו."
"העיקר, מה אני אעשה היום בעבודה? טפוּ, כבר השיניים שלי חורקות. אתה אומר שניסים לוי לא יחזור לעבודה בקרוב?"
"לא."
"אז אולי משה דויד יבוא עוד מעט. ובאמת, תגיד, דנינו, אתה לא חושב שהוא היה יכול עכשיו למלא את המקום של ניסים?"
"איפה? שמעת שרצו לנסוע. אתה חושב שהראש שלו נמצא עוד במחצבה? מה איכפת לו? ואם לא נסע, יש לו די צרות בבית."
"איזה?"
"ומדוע לא בא היום לעבודה? שמע! אם הוא לא ברח מן הארץ, סימן שהלך לשחרר את חליפה מהמעצר במשטרה."
"דנינו, אתה משגע אותי! אולי תסַפּר כבר כל מה שקרה אתמול. אני מת מסקרנות."
"תיכף, אני רק אסגור את החלונות. בחיי, כבר לא רואים שום דבר מן הסערה הזאת. ובכן, אסרו אותה מפני שהתנפלה על חבר ספראי ועשתה ממנו, אתה כבר יכול לתאר לעצמך מה היא מסוגלת לעשות."
"איך הוא הגיע לשם?"
"בא לבקר את ניסים לוי ונכנס לתוך המהומה. אולי תבוא עוד מעט לכאן. אצלכם בוודאי עוד יותר גרוע מאשר אצלי."
"יַא-בַּא-יֶה! אין איפה להסתתר. מאיפה אתה יודע את הכול?"
"ביקר אותי הבוקר מזכיר המפלגה וסיפר שספראי שוכב גם הוא בבית-החולים ולא מרשה לאף אחד לבקר אותו. הוא אמר, האידיוט הזה, שכל האסון בא מפני שלא מבינים אותנו. ואז אני אמרתי לו שדווקא ספראי היה מבין אותנו טוב מאוד. ומה הוא ענה לי – 'הנה אתה רואה את התוצאות.' ובחיי, שהוא היה שמח מזה שהִכו את ספראי. לעזאזל, אף פעם אני לא זוכר מזג-אוויר מחוּרבּן כזה במחצבה."
"ומה אתה חושב? שעכשיו הם יחזירו את רבינוביץ להיות מנהל-העבודה? הרי צריך כאן מישהו שמבין את העניינים?"
"השתגעת? שאלתי אותו על רבינוביץ, ואתה יודע מה שהוא ענה לי? – צחק ואמר: 'רבינוביץ, התֶרח זה, יושב וכותב עכשיו כל הימים את הזיכרונות שלו. ועוד אומרים שכבר הראש שלו לא כל-כך בסדר. אתה ראית איך שהוא בכה במסיבה.'"
"אתה שומע, דנינו? טפוּ! תיכף אני בא אליך. מכל הדיבורים האלה עוד אני לא יודע מי ינהל את העבודה במחצבה. בטח יביאו מישהו חדש מבחוץ. מה אתה אומר? יש לך איזשהו מושג מי ינהל עכשיו את העבודה במחצבה?"
"להגיד לך את האמת? נִדמה לי – שאני."
"מה? תפסיק להתלוצץ. מצאת לך יום מתאים."
"לא, לא, ברצינות. בשביל מה אתה חושב היה כאן מזכיר המפלגה הבוקר?"
"נוּ?"
"רק הריח שספראי נכשל, ומיד בא לדחוף את הידיים שלו לקערה. ומה אמר לי? לא תאמין. הוא אומר שכל הזמן אני הייתי מנהל-העבודה במחצבה. הוא שמע על הבחירות אצלנו ואומר שכל עניין ההתפטרות שלי, ומה שספראי התערב בעניינים ועשה בחירות חדשות – זה הכול בלתי-חוקי ולא היתה להם סמכות לכך. ויוצא שניסים לוי לא היה אף-פעם מנהל-העבודה במחצבה, ורק עכשיו מתבררים הדברים, ומזכיר המפלגה כבר יטפל בעניין וידאג ששוב לא יתנו לספראי להתערב במה שנעשה אצלנו."
"אתה ממזר אתה, יא דנינו. איך שאתה מסתדר תמיד. מה שלא קורה – בסוף אתה מרוויח."
"אני לא בטוח. להגיד לך את האמת – לא התלהבתי ביותר מן ההצעה שלו. אמנם, אני כבר חושב שהוא לא כל כך אידיוט כמו שהוא נִראה, אם היה לו די שכל בראש לדאוג לעניינים שלו ולבוא לכאן מיד הבוקר. אבל מה אני אומר לך? – קצת לא נעים לעשות איתו עסקים. הוא כמו כל הצעירים האלה, אתה מבין? הוא מדבר רק 'דוּגרי'. עד שיש לך הרגשה לא טובה כשאתה עושה איתו יד אחת. מה לעשות? הוא לא מהאנשים שלנו. ואני אומר לך שעם ספראי, למרות שדפק אותי, היה הרבה יותר נעים לעבוד, מפני שהבין עניין ואף פעם לא הרגשת את עצמך לפניו כמו פושע, או גנב, או השד-יודע-מה."
"מה? מה הוא הבין? לעזאזל, תגיד לי. גם אצלך הטלפון מלא חול?"
"לא, אבל חושך כאן. איזה מין מזג-אוויר! חושך באמצע היום ולא רואים כלום. אפילו אי-אפשר לראות את הגבעה שלכם."
"ומה עליי להגיד? נִדמה לי שהטרקטור כבר קבור בחול. טפוּ! אם יש כבר יום אחד שאפשר להתבטל בלי פחד, אז לא יכולים לשבת רגע אחד בחוץ."
"תבוא אליי."
"כשיגיע האוטו של המים אני אחזור איתו. חשבת שאני משוגע להישאר פה עוד רגע אחד? כּן? אתה מדבר אליי?"
"מה?"
"לא, אני שומע."
"אה, אמרתי לעצמי: דנינו, ספראי עוד לא מת. ישכב כמה ימים בבית-חולים – ויֵצא. אחר-כך יחזור ויטפל בעניינים של המחצבה. למה לך להסתכסך איתו? אתה מבין? צריך לחיות בשלום עם כולם."
"כן. אני רואה שאתה תצליח. איך שהולך לך המזל – "
"טפוּ, ימח שמם!"
"מה יש, דנינו? מה א ת ה בוכה?"
"וזה שהרסו לי את השמחה בחתונה אתמול? והבת שלי בכתה כל הלילה, וכל ההוצאות שהיו לחינם, והאדא אִל-מנוּול שסטר לי על הלחי כאשר ניסיתי לעצור בעדם – "
"מה אתה בוכה, דנינו? מה איכפת לך? העיקר שאתה הרווחת מכל העניין."
"כן? ומה עם הכבוד שלי?"
"אתה מדבר על כבוד? דנינו יא – "
"שתוק!"
"טוב, טוב, לא אריב איתך. ומה אתה עשית אחרי שהיה כאן מזכיר המפלגה ואמר לך שאתה מנהל-העבודה?"
"מה עשיתי? ומה אתה חושב? הלכתי לישון עד שבאת אתה והערת אותי. יא פטפטן שכמוך, וכבר אנחנו מדברים שעה שלמה מפני שאין לנו מה לעשות."
הרוח יללה ושרקה. על הגבעה לחץ מפעיל ה"בּאגר" את השפופרת אל אוזנו והסתתר בסוכת-פח קטנה רעועה. במשרד רץ דנינו מחלון לחלון וניסה בכל כוחו לסוגרם, אלא שהבריחים לא היו מתוקנים ומפעם לפעם פרצה הרוח פנימה ועד שהיה מגיע וסוגר את החלון היתה סוחפת עימה גיליונות-נייר ופתקאות ותיקי-ארכיון ומפילה כלי-כתיבה ומותירה בכול שכבה עבה של אבק חום-לבנבן, עד שנִדמה כי איש לא נכנס למשרד זה שנים רבות. ענני-החול כיסו את המחצבה, ואף כי השעה היתה קרובה לצוהריים לא היה אפשר לראות דבר במרחק של שניים-שלושה צעדים. בחצר חרקו דלתות פתוחות וניטלטלו הנה והנה על ציריהן כשהן מחַשבות להיעקר יחד עם המסגרת. איש לא נִראָה בכל השטח, חלק מן הפועלים לא הגיעו לעבודה, ואלה שבאו הסתתרו ולא הוציאו ראשיהם החוצה. סככת-האוכל התעופפה, המחצלות נקרעו, כמה מיבני-פח התהפכו. סערת-סתיו כזאת לא נראתה זה שנים רבות בגבעות המחצבה. החשכה שאפפה את היום באמצעו הפחידה מעט את דנינו והוא מיהר שוב אל השפופרת המונחת על השולחן וקרא לתוכה:
"אתה עוד נמצא שם?"
"כן, יא דנינו. ובכל-זאת רציתי להגיד לך, יא מנהל-עבודה שכמוך, כואב הלב על המחצבה."
"חה-חה-חה!" אמר דנינו. הרוח פתחה שוב את כל החלונות, ובמשרד פרץ מחול-שדים של ניירות, אבק וכרטיסי-עבודה. "חה-חה-חה! מה איכפת לך אם תלך כּוּל אִל-מחצבה בּרוח. עסק שלי? עסק שלך? עסק של אבא שלך? חה-חה-חה, ומה אתה איכפת לך אם תלך אִל-מחצבה פוּק פוּק לָרוּח? אה? אה? – "
ירושלים, סתיו 1961
בהמשך יבוא האפילוג ממהדורת 2001
"המחצבה", רומאן, עם עובד, ספריה לעם, 1963 ואילך. תסכית ב"קול ישראל", 1964. מחזה בתיאטרון "זוטא", 1964. סרט קולנוע, 1990.
מהדורה מחודשת עם אפילוג "המחצבה, הספר השלם", אסטרולוג, 2001.
הספר מעולם לא זכה בפרס כלשהו.
* * *
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* ברכות לך אהוד בן עזר, לשנים רבות וטובות להמשך פעילותך הברוכה. ברשותך, אתייחס לדברי הסופר משה גרנות, המשבח, בחב"ע 1788, את נתן אלתרמן, ומתאר את כישרונו האדיר, במיטב השירים הרבים שחיבר בחייו הקצרים, למרות ההתרסה הנואלת נגדו, ע"י נתן זך.
ואכן, אישית כוותיק הפלי"ם, הייתי מודע לשירי הפלמ"ח הנהדרים שחיבר, ולמעשה, חשבנו אותו ואת חיים גורי וחיים חפר – כמשוררי הפלמ"ח-פלי"ם. את אלתרמן, הערצנו במיוחד עקב יצירתו הגדולה – השיר 'נאום תשובה לרב חובל איטלקי' שנכתב למסיבה ביגור, או בעקבותיה, אחר הורדת המעפילים בחוף נהריה.
בחופשותינו, נהגנו לשבת בקפה 'רוול', ליד 'כסית' ברח' דיזנגוף בתל-אביב, להנאה מהעוגות האירופאיות שנאפו שם, ולתצפית על הגעת אלתרמן לכסית, על מנת לברכו בהתלהבות.
באחד הימים, כנראה אחרי הקמת המדינה, ראיתיו, וניגשתי לברכו, כאשר הקדים אותי נתן זך הצעיר, שהעליב את אלתרמן בנאצות ובצעקות, אך נענה בקרירות ובהשקט.
על כך צעק נתן זך: "אבל אני שונה ממך, אני איש תרבות!"
נתן אלתרמן לא הניד עפעף, וענה בשקט: "העברית הינה שפה עשירה ומכבדת, ולכן התרבות שאתה קושר לעצמך, הינה דומה לכבוד המתאר את 'בית הכבוד'..."
והוויכוח הסתיים.
שנים לאחר מכן, זכיתי, ובמפגש מפקדי ספינות המעפילים בבית הנשיא, ביקשתי רשות, והנשיא חיים הרצוג ז"ל, אישר לי, לקראת סיום המפגש, להקריא את שירו המרתק של נתן אלתרמן. קראתי בהדגשה את המלים הנפלאות, ולקראת הסיום – הצבעתי על חבורת מפקדי הספינות, והכרזתי בקול: "ונספר לך אז, כי פתוחים השערים, כבר מזמן נפתחו חי שמיים, ופתחה אותם זו חברת הנערים, שעמדה אותו לילה במים!"
נרגש מהזיכרונות,
ברוך תירוש
בוטרוס בפלי"ם, בהעפלה ובהבאת נשק המגן.
* דבוישה: סיפורו האישי של אוסקר-אשר אדר ממש מרתק. קראתיו שוב ושוב.
אודי: אם הייתי חביב התקשורת – הסיפור היה עושה כותרות וכתבות בעיתונות הכתובה וגם מאיר מחדש את הרומאן שלי "אנשי סדום" (1968) – כיצד הבחנתי כבר ב-1957, כאשר היינו בעין גדי, שהטייס-לשעבר הגרמני אוסקר איידר (או איידה) שביקר אותנו – מבקש לכפר על חטאי בני-עמו הנאצים – וכיצד הוא שימש לי השראה לרומאן, ולבסוף אכן הגיע ארצה והתגייר, שלא כמו ברומאן, שם הגיבור השברירי בן-דמותו, קארל – מת במרפאה במחנה העובדים בסדום.
אבל מאחר שאני סופר נידח, נמצא הסיפור המרתק רק בגיליונות המכתב העיתי, ואילו הרומאן "אנשי סדום" ספק אם קיים בתולדות הספרות העברית. ועל כך כבר כתבתי ב"עשרת הדיברות לסופר המצליח":
"ספר גרוע שכתב סופר חשוב – חשוב יותר מספר מעולה שכתב סופר בלתי-חשוב. לכן חשוב מאוד הוא להיות חשוב, ופחות חשוב הוא לדעת לכתוב ספר טוב. ודע – מידת חשיבותך נמדדת על פי מידת כשרונך להציג עצמך כסופר חשוב כבר מראשית הופעתך. יוצא מכך, אל לך להתאמץ יתר-על-המידה בכתיבה. שכן אם אתה סופר חשוב, לא חשוב מה שאתה כותב, כי כל מה שאתה כותב הוא חשוב. ואם אינך סופר חשוב, על אחת כמה וכמה – מה טעם להתאמץ? ממילא אין חשיבות למה שאתה כותב." [מתוך ספרי "סדנת הפרוזה", 2000].
* יש לקוות כי הזעם על רציחותיהן של נערות ושל נשים צעירות במהלך ההפגנות באיראן יביא סוף-סוף לקריסת מישטר האייתולות השיעי המושחת, וכך תחזור איראן למשפחת העמים כמו בימים שבהם היו לה יחסים הדוקים עם ישראל, ויוסר גם האיום הגרעיני.
ואולם לשם כך עלולים ליהרג אלפי אנשים כי המשטרה האיראנית ומשמרות המהפכה לא יניחו את נשקם כי הם יודעים היטב כי באם יוכרעו, האזרחים שדוכאו ועונו על ידם יעשו בהם שפטים נוראים.
לדעת המזרחן בעל הידע הנרחב והאמין – ד"ר מרדכי קידר, איראן עצמה עלולה להתפרק לכמה מדינות לפי מיעוטיה, המהווים כשני שליש ממנה. רק כשליש מאזרחי איראן הם פרסים.
* קשה וכואבת, אם לא איומה, תהיה נקמתו של פוטין על פיצוץ הגשר שחיבר את רוסיה לחצי-האי קרים! מאחר ואין לו מענה צבאי רגיל, כי הצבא שלו באוקראינה נמצא במצב של התפוררות מוראלית ונסיגה, הוא עלול להשתמש בטילים, ששילוחם מצריך רק פקודה של לחיצה על כפתור – והטילים ישמידו מטרות אסטרטגיות ואזרחיות ברחבי אוקראינה, ומאות אוקראינים ישלמו על כך בחייהם וברכושם!
ורק לחשוב על כך שצאצאיהם של הפוגרומיסטים הרצחניים הרוסיים וצאצאיהם של הפוגרומיסטים הרצחניים האוקראיניים, שחלקם שיתפו פעולה עם היטלר בהשמדת יהודים – הורגים היום אלה את אלה!
וכי שלא כבעבר, עכשיו ליהודים ברוסיה ובאוקראינה יש מקום בטוח להימלט אליו!
* אהוד: התוכנית שיצר כנען קירשנבאום על אביו מוטי קירשנבאום, ושודרה ב"כאן 11" במוצ"ש (אנחנו ראינו אותה ביו-טיוב) היתה תוכנית מעולה. מומלץ לצפות בה. רק לא ברור מה פשר הייאוש שתפס את מוטי קירשנבאום בשנותיו האחרונות. הרי הוא הגשים את כישרונו בצורה יוצאת מן הכלל, ומנגד מדינת ישראל לא מתפרקת ואינה עומדת להיעלם.
* הלב כואב על רציחתה של החיילת נועה לזר מבת חפר ששירתה כלוחמת מעברים במשטרה הצבאית במחסום סמוך לשועפט. החשוד ברצח עודי תמימי, תושב שועפט בן 22, בעל עבר פלילי, ודאי חש סיפוק מיני כאשר ירה בחיילת הצעירה והיפה, פיצוי-מה על כי טרם זכה לזיין את חמישים הבתולות הנצחיות המזומנות לכל שאהיד בגן העדן המוסלמי. נאחל לו כי בקרוב מאוד יגיע לשם.
אפשר לשער שאילו הלוחמים שלנו היו יורים בתמימי מיד כאשר יצא מהמונית, הם לא היה נפגעים. אבל אם היה מתברר שהרגו אזרח פלסטיני תמים שרק יצא לקנות קופסת סיגריות, ואולי היה גם בעל אזרחות אמריקאית או "עיתונאי" – מיד היו חוקרים אותם מצ"ח והפרקליטות הצבאית ואולי גם מעמידים אותם לבית דין צבאי, ארה"ב היתה דורשת את העמדתם לדין, הרשות הפלסטינית היתה מגישה תלונה לבית הדין הבינלאומי בהאג, ועיתון "הארץ" היה מציג את תמונתו של האזרח הפלסטיני כקורבן אקיבוש הישראלי המרושע המוציא להורג חפים מפשע!
* * *
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),
שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר!]
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה אחל
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".
* * *
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2192 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
יוסי גלרון-גולדשלגר ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).
* * *
מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)."("מעריב", 31.7.20)
* * *
אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר] לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,083 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-100 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-103 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-44 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,250 נמעני המכתב העיתי.
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח
ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.
קובץ: זרח ברנט1
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי
*
דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה
*
"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן
יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-4, תשפ"א, 2022.
עד כה נשלחו קבצים ל-2298 מנמעני המכתב העיתי
*
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
*
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
*
*
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל