הצהרה

Disclaimer

חדשות בן עזר

מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח

פעמיים בשבוע

גיליון מס' 1797

[שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, י"ב בחשון תשפ"ג. 7.11.2022

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

 

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

 

עוד בגיליון: אהוד בן עזר: 50 שירי מתבגרים. שיר 29. // זיוה שמיר: האהבה – סוד הקיום. תרגומים של שירי אמילי דיקינסון. // אורי הייטנר: 1. לשמור על צלם אנוש. 2.  צרור הערות 6.11.22. // שֹישֹי מאיר: אַרְצִי. מוֹלַדְתִּי. // זיוה שמיר: גילוי וכיסוי בלשון. על ספרה של נילי כהן, "משפטים ומילים: החיים בין משפט לספרות". // אדיר כהן: שני שירים. // אהוד בן עזר: כיצד זרק אצ"ל פצצה לביתו של יוסף ספיר, ראש העיר פתח תקווה. // מיכאל רייך: שִׁיר אִינְדִּיאָנִי. // מוטי הרכבי: הגיע הזמן להודות לכל אלה שתרמו להצלחת נתניהו והימין! // נעמן כהן: רקוויאם לשתי מפלגות היסטוריות. // יורם אטינגר: בחירות 8 בנובמבר 2022 בארה"ב והשפעתן על ישראל. // ממקורות הש"י [אהוד בן עזר: "עוד נתגעגע לרבין", "הארץ" מיום 21.5.1995, כחצי שנה לפני הירצחו של רבין].

 

 

 

 

* * *

אהוד בן עזר

50 שירי מתבגרים

רכגולד ושות' חברה בע"מ-עירית שגיב, מוציאים לאור

תל אביב 1987

ציורים ועטיפה דני קרמן

 

29.

 

אִם אֲנִי צוֹמַחַת בִּמְדִינָה

דּוּ-לְאֻמִּית

חֵצִי מִמֶּנִּי שַׁיָּיך לָעַרְבִים

וְחֵצִי לַיְּהוּדִים –

וּמָה עִם הַדָּתִיִּים,

אֵיפֹה הֵם –

אֵיפֹה הֵם

יְנַשְּׁקוּ לִי?

 

* * *

זיוה שמיר

האהבה – סוד הקיום

תרגומים של שירי אמילי דיקינסון

 

Baffled for just a day or two

[17]

Baffled for just a day or two --

Embarrassed -- not afraid --

Encounter in my garden

An unexpected Maid.

 

She beckons, and the woods start --

She nods, and all begin --

Surely, such a country

I was never in!

 

הוּבכה אך רק לזמן קצר

[17]

הוּבְכָה, אַךְ רַק לִזְמַן קָצָר –

תְּמֵהָה אַךְ לֹא יְרֵאָה –

פָּגַשְׁתִּי אֶמֶשׁ בַּגִּנָּה

אוֹרַחַת לֹא קְרוּאָה.

 

תָּנִיד רֹאשָׁהּ – עֵצִים  קָמִים –

תִּרְמֹז –  הַכֹּל כְּבָר עֵר –

בָּרִי, בְּאֶרֶץ שֶׁכָּזוֹ

שׁוּם אִישׁ עוֹד לֹא בִּקֵּר!

 

 

A sepal, petal, and a thorn

[19]

A sepal, petal, and a thorn
Upon a common summer's morn –
A flask of Dew – A Bee or two –
A Breeze – a caper in the trees –
And I'm a Rose!

 

גביע ועלה כותרת

[19]

גָּבִיעַ וַעֲלֵה כּוֹתֶרֶת, וּבְצִדָּם

גַּם קוֹץ –  כֻּלָּם יַחְדָּו בְּבֹקֶר קַיִץ סְתָם –

מְלֹא הַכְּלִי טַל-חֶמֶד – דְּבוֹרָה אַחַת אוֹ צֶמֶד –

צַפְרִיר – צָפִיר קוֹפֵץ עַל עֵץ –

רְאוּ-נָא: אֲנִי וֶרֶד!

 

She slept beneath a tree

[25]

She slept beneath a tree --

Remembered but by me.

I touched her Cradle mute --

She recognized the foot --

Put on her suit

And see!

היא נמה תחת עץ אֵלה

[25]

הִיא נָמָה תַּחַת עֵץ אֵלָה –

וְרַק אֲנִי הוּא גּוֹאֲלָהּ

דּוּמָם נָגַעְתִּי בַּכִּלָּה –  

הִכִּירָה הִיא אֶת  הַצְּעָדִים –

לָבְשָׁה מִיָּד אֶת הַבְּגָדִים

בַּהֲדָרָהּ כְּלוּלָה!

 

 

 

 

It's all I have to bring today

 [26]

It's all I have to bring today –

This, and my heart beside --

This, and my heart, and all the fields --

And all the meadows wide –

 

Be sure you count -- should I forget

Some one the sum could tell --

This, and my heart, and all the Bees

Which in the Clover dwell.

רק זאת עלַי היום להביא

[26]

אַךְ זֹאת עָלַי הַיּוֹם לְהָבִיא –

אֶת זֹאת וְאֶת לִבִּי, רַק  זֹאת –

כֵּן, אֶת לִבִּי, הָאֲפָרִים --

וְרֹחַב הַשָּׂדוֹת –

 

סִפְרוּ הַמְּלַאי. לְבַל אֶשְׁכַּח

לוּ פְּרִיט אֶחָד מִתּוֹךְ הַסָּךְ --

רַק זֹאת: לִבִּי וְהַדְּבוֹרִים

שֶׁבַּתִּלְתָּן מִתְגּוֹרְרִים.                                                                                                        

   

Morns like these – we parted

[27]
Morns like these -- we parted --

Noons like these -- she rose --

Fluttering first -- then firmer

To her fair repose.

    

Never did she lisp it --

It was not for me --

She -- was mute from transport --

I -- from agony –

 

Till -- the evening nearing

One the curtains drew --

Quick! A Sharper rustling!

And this linnet flew!

 

נפרדנו בבוקר שכזה

[27]

נִפְרַדְנוּ בְּבֹקֶר שֶׁכָּזֶה --

וּבַהֶמְשֵׁךְ –  לֹא נָחֲתָה --

נִפְנוּף – אַחַר-כָּךְ דָּאֲתָה כַּחֵץ

אֶל מְקוֹם מְנוּחָתָהּ.

 

אַף פַּעַם לִי לֹא לָחֲשָׁה --

זֶה לֹא בַּעֲבוּרִי --

הִיא נֶאֶלְמָה מֵהִתְעַלּוּת --

אֲנִי – מִצַּעֲרִי –

 

וּבְהִתְקָרֵב הָעֶרֶב

פָּרֹכֶת נִפְתְּחָה --

חִישׁ-קַל! רִשְׁרוּשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּד!

וְהַחוֹחִית פָּרְחָה!

 

 

So has a Daisy vanished

[28]

So has a Daisy vanished

From the fields today --

So tiptoed many a slipper

To Paradise away --

 

Oozed so in crimson bubbles

Day's departing tide --

Blooming -- tripping -- flowing

Are ye then with God?

כך נעלמה המרגנית

[28]

כָּךְ נֶעֶלְמָה הַמַּרְגָּנִית

מִן הַשָּׂדוֹת הַיּוֹם --

יָצְאָה עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

אֶל שְׂדוֹת-אֵל בַּמָּרוֹם --

 

טִפּוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן תַּטִּיף

גֵּאוּת הַיּוֹם עֵת תַּעֲרִיב --

תִּפְרַח -- תִּזְרֹם – אַף תְּחוֹלֵל –

אַתְּ כְּבָר בְּחֵיק הָאֵל? 

 

תרגמה: זיוה שמיר

 

* * *

אורי הייטנר

1. לשמור על צלם אנוש

היה זה אחד הימים הקשים ביותר בשנות המאבק על הגולן. אולי הקשה שבהם. ראש הממשלה אהוד ברק נסע אותו יום לפסגת שפרדסטאון, נחוש למסור את הגולן כולו לאויב הסורי. דומה היה שזה הסוף. ראשי הגולן נפגשו אותו בוקר לשיחה קשה מאוד עם ברק. השיחה התמשכה הרבה מעבר למתוכנן והביאה לאיחור בטיסה. משתתפי השיחה העידו שבעיניו של ברק נכוו דמעות לשמע הדברים הקשים ששמע.

ובכל פינת רחוב וצומת בירושלים, עמדו משמרות מחאה עם כרזות וקריאות "העם עם הגולן." היו בהם תושבי הגולן לצד תומכים רבים במאבקנו, שאורגנו בידי מטות גולן בירושלים ובערים אחרות. כדובר ועד יישובי הגולן, הובלתי את המערכה התקשורתית. בידי האחת הביפר, בשנייה – הפלאפון (גדול המידות והמשקל), שולח את הכתבים והצלמים למוקדים השונים, מתקשר ועונה לטלפונים.

והנה הגיעה הודעת בביפר – "הת' לברוך" וצורף אליה מספר טלפון לא מוכר. צלצלתי. "איזה ברוך?" – "מרזל," ענה הקול. "איתך אני לא מדבר," השבתי, וניתקתי מיד.

ברוך מרזל הוא מראשי הכהניסטים.

אפשר לתמוה על התנהגותי. "איזה מין פיינשמקר אתה. הגרזן עומד לנחות על צווארך, ואתה – אנין טעם, מסנן את תומכיך; לא נאה לך להתרועע אתם."

אבל אני רואה זאת אחרת לגמרי. גם כאשר הגרזן עמד לנחות על צווארי, שמרתי על צלם אנוש. שמרתי על צלם היהודי. חיבור עם הכהניסטים הוא בעבורי אובדן צלם אנוש.

 

לא היתה זו גישה פרטית שלי. היתה זו מדיניות ועד יישובי הגולן. ימים אחדים לאחר מכן, שעה שברק עשה את דרכו חזרה לישראל, ערכנו בכיכר רבין את הגדולה בהפגנות ישראל, בהשתתפות מאות אלפי אזרחים. לקראת ההפגנה הצבנו סדרנים, עם הנחיה חד משמעית. כל דגל צהוב (הדגל הכהניסטי) או כרזה כהניסטית שיונפו – ייתלשו וייקרעו מיד.

זו לא היתה רק טקטיקה – הרצון להתחבר לציבור הרחב במרכז המפה, כדי להבטיח שהעם יהיה עם הגולן, ולא להצטייר כקיצוניים. כאשר מדובר בכהניסטים, היתה זו אמירה עקרונית, ערכית, מוסרית. שמרנו על צלם אנוש.

לא רק אנחנו. גם הימין הישראלי התנער מהכהניזם. כש"הרב" כהנא שר"י נבחר לראשונה לכנסת, כל סיעות הימין; הליכוד בהנהגת יצחק שמיר, סיעת התחיה-צומת עם יובל נאמן, רפול וגאולה כהן, שכינתה את הכהניזם "כתם על העם היהודי", מורשה של הרב דרוקמן, החרימו את כהנא חרם מוחלט. כאשר הוא עלה לדבר, כל חברי הכנסת, מן הימין ומן השמאל, קמו כאיש אחד ועזבו את המליאה. כל סיעות הבית תמכו בחוק נגד הגזענות, שנועד למנוע מהכהניסטים את ההתמודדות לכנסת (אם השופטים היו פוסקים על פי החוק, בן גביר לא היה נבחר לכנסת).

ב-1985, הפגנתי בראש חניכיי בתנועת הצופים, חברי גרעין "טל" לאורטל, בהפגנת תנועות הנוער ברחובות חיפה נגד הכהניזם והגזענות. ההפגנה אורגנה בידי מענ"ה – מטה על נגד הגזענות, שאותו הקים והוביל יהודה וולמן, חבר מרום גולן, לימים ראש המועצה האזורית גולן. לצידנו, בנוסף לחניכי החולצות הכחולות, צעדו חניכי "בני עקיבא" ובית"ר.

איך הידרדרנו ערכית ומוסרית, לכך שהמנהיג הנוכחי של הכהניסטים, בן גביר, הפך לכוכב עליון. איך הציונות הדתית הידרדרה ערכית ומוסרית, שהפכה את הכהניסט לבשר מבשרה. איך הימין הידרדר ערכית ומוסרית, שהפך את הכהניסט לאחד ממנהיגיו.

אני יודע. בן גביר הוא לא ברוך מרזל. בן גביר אינו גופשטיין. בן גביר אינו כהנא. בן גביר מסוכן לאין ערוך יותר מהם. הוא מסוכן גם יותר ממושא הערצתו, הכהניסט הטוטאלי, שהגשים במו אם-שש-עשרו את תורת הגזע הכהניסטית – המחבל, רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין.

הוא מסוכן מהם כי הוא כריזמטי, כי הוא חכם מהם, כי הוא מתוחכם מהם. הוא מבין, שהדרך לשלטון עוברת ב"תאקיה", אותה למד מתמונת הראי שלו – הקנאים האיסלאמיים. הוא יודע להתחפש, לאתגר את כללי המשחק בלי לחצות את הקווים האדומים, קודם כדי שיוכל להיבחר לכנסת, אח"כ כדי שיוכל להיבחר לשר, בדרך לשלטון. או אז יוכל להגשים את תורת הגזע הכהניסטית. כשכהנא היה ח"כ, הוא העלה הצעות חוק גזעניות. ח"כ מיקי איתן מהליכוד, אז יו"ר שדולת ארץ ישראל בכנסת, ערך השוואה בין הצעות החוק שלו לבין חוקי נירנברג. החוקים היו כמעט זהים, זה בגרמנית וזה בעברית, כשבמקום שכתוב בגרמנית יהודים, כתוב בעברית גויים. החוקים הללו היו הגורם הראשי לחקיקת החוק נגד הגזענות.

בן גביר לא ייפול לבור הזה. הוא מתוחכם. הוא לא יאמר בגלוי מילים שיביאו לפסילתו. כאשר רבני הציונות הדתית דרשו ממנו להסיר את תמונת המחבל הרוצח מסלון ביתו, כתנאי לריצה משותפת, הוא הסיר את התמונה, בקריצה. הוא גם סיפר בראיונות שהוא תלה את תמונת המחבל מתוך הערכתו אליו כרופא... הוא רק שכח לציין שהתמונה עוטרה בכתובות המעלות על נס את מעשה ה"נקם" של הרוצח השפל, שרצח בדם קר 29 אנשים וילדים רק בשל היותם ערבים ופצע מאות, בירי פחדני בגבם בשעת תפילה. בכתובות שעיטרו את התמונה, גולדשטיין הושווה לפנחס הכהן. כחלק מן התאקיה הוא המיר את הקריאה הנוראית, שצריכה לעורר חלחלה בקרב כל בן אנוש, לא כל שכן בקרב כל יהודי, שלא שכח מה זה להיות יהודי – "מוות לערבים," בצווחות "מוות למחבלים." האספסוף הנוהה אחריו מבין היטב שאצלו מחבל = ערבי. הרי הוא מכנה אפילו את מנסור עבאס, נושא בשורת ההשתלבות של ערביי ישראל במדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית – "מחבל."

איני חושד בכך שכל מצביעיו כהניסטים, חלילה. אני משער שרובם אינם כאלה. חלקם מאמינים לאחיזת העיניים של ה"תאקיה". חלק הצביעו על אוטומט למפלגה הדתית, בלי לבדוק בציציות. ורבים נהו אחרי מי שהבטיח להיכנס באם-אמא של הערבים, להיות "גבר-גבר" ולהראות מי כאן בעל הבית.

ברור שגל פיגועי הטרור שיחק לטובתו של הכהניסט. לא בכדי הוא עט על כל פיגוע, ויצא במחולות סוערים על הדם. הוא ידע שכל פיגוע מגביר את כוחו. ברור שאובדן הריבונות בנגב היא מכה קשה ופגיעה חמורה בביטחונם של תושבי הנגב. אגב, הריבונות אבדה ב-12 שנות שלטונו של נתניהו, ורק ממשלת בנט החלה לפעול להשבת הריבונות. כמו כל דמגוג פשיסט, בן גביר יודע לנצל מצבים כאלה כדי להסית ולהיבנות מהם. אלא שאני מצפה מעצמנו, שגם במצבים קשים נשמור על צלם האנוש שלנו.

150 שנה אנו נלחמים על ארצנו. 150 שנה הטרור מלווה את פועלנו. אנו מנצחים בגדול. תראו איפה אנחנו – מדינה חזקה ורבת עוצמה ביטחונית, כלכלית ומדינית ואיפה הם – שתי ישויות מקרטעות ומחנות פליטים בכל מיני מדינות. והם לא לומדים את הלקח וממשיכים במלחמה ובטרור שממיט עליהם עוד ועוד אסונות. ולא נראה שהם ילמדו את הלקח בעתיד.

אנו מנצחים כי אנו נוהגים בתבונה מדינית ובאחריות ושומרים על עליונות מוסרית וכיוון שאנו מגלים נחישות וחוסן, ומכים בטרור.

כל עוד אנחנו פה, הטרור ילווה אותנו. כל מיני מוכרי אשליות מפתים אותנו בנוסחאות ריקות וילדותיות, כמו "רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב הו יהיה טוב כן" וכבר ראינו את התוצאות, וכמו "ניכנס באמ-אמ-אמא שלהם" ו"מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח," "יאללה בכסאח" ו"שישרף להם הכפר." ומספרים על "חסינות ללוחמי צה"ל (כדי שיוכלו לבצע פשעי מלחמה באין מפריע?) ועל שינוי הוראות הפתיחה באש (להוראות נוסח ברוך גולדשטיין?). מקסמי השווא משני הסוגים מנותקים מן המציאות ומנוגדים לדרך שהובילה אותנו מניצחון לניצחון ומהישג להישג והביאה אותנו לעוצמה שלנו.

זה למעלה מחצי שנה שצה"ל והשב"כ מובילים את מבצע "שובר גלים". מדי לילה כוחותינו מגיעים אל המחבלים במיטותיהם ובמקומות המסתור שלהם, לפני שהם מגיעים לפגע בנו. מראשית המבצע סוכלו 340 פיגועים ונחסכו חייהם של מאות רבות של ישראלים; גברים, נשים וילדים. כאשר קמה התארגנות "גוב האריות", לקח זמן קצר יחסית עד שהושג המודיעין המספיק וצה"ל היכה בארגון הזה מכה ניצחת. כזו גם המכה הקשה שחטף הג'יהאד האיסלאמי במבצע "השחר העולה". כך, באורך רוח, בנחישות, בחכמה ובעוצמה, אנו מנצחים את הטרור ומכים במחבלים.

ואנו גם נאלצים לספוג טרור. כן, חיינו בארץ ישראל כרוכים גם באובדן ובשכול. כך כבר 150 שנה. אל תאמינו לדמגוגים ושרלטנים כמו הכהניסטים ועוזריהם, שמתפארים בפתרונות קסם שקריים. הם ימיטו עלינו רק אסונות. אם נאבד את עליונותנו המוסרית ונאמץ את שיטות הגרועים באויבינו, נידרדר למצבם. הציונות מנצחת בשל הדרך החכמה שבה היא פועלת. אם היא תאמץ את הדרך הכהניסטית הארורה, היא תובס. אנחנו נובס.

הרגע המפחיד ביותר בליל הבלהות במוצאי הבחירות, היה כאשר האספסוף הכהניסטי קיבל את פני מנהיגו בצווחות "הו-הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא." הרי ברור שלשם הוא חותר. כיהודי וכציוני, אני יודע שתרחיש כזה יהיה אסון כבד לעם ישראל.

מאז פרסום מדגמי הבחירות, מתנגן בראשי שירו של אהוד מנור:

אין לי ארץ אחרת

גם אם אדמתי בוערת.

 

[אהוד: ולא העלית לרגע אחד במחשבתך הרל"בית שהשנאה התהומית שלך לנתניהו, אותה ביטאת שוב ושוב במילים חריפות ביותר – היא אחת הסיבות להצלחתו של בן גביר בקלפי?

דבר נוסף בקשר ל"150 שנה" הנזכרים אצלך. "ביום ב' דראש חודש טבת תרל"ג (ינואר 1873) פרצו כמה ערבים לבית המשפחה [בירושלים]. אהרון [הרשלר] הפסיק ללמוד, הבריח אותם, רדף אחריהם וניסה לתופסם. הערבים שפחדו שמא יזוהו על-ידו, ירו בו. אהרון נפגע ב-12 כדורים והועבר לבית החולים. ביום ו' בטבת תרל"ג (5.1.1873) מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שעל הר הזיתים בירושלים. השאיר אלמנה, בת, הורים ואחים." (מתוך ספר "יזכור" לחללי מערכות ישראל).

אהרון הרשלר נחשב לחלל הראשון של מערכות ישראל. אבל זה קרה לפני 149 שנים ולא לפני 150, כדבריך.

אלמנתו הדסה הרשלר נישאה בירושלים לסבי יהודה ראב (לימים בן עזר), נולד להם בן, מנחם שלמה, אבל סבי נאלץ לעזוב אותה עוד לפני היוולדו של הבן, מבלי שידע שהיא בהריון, והיה במייסדי פתח תקווה ב-1878 יחד עם אשתו השנייה, היא  סבתי לאה לבית שיינברגר].

 

2. צרור הערות 6.11.22

* נעבור גם את זה – עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. תוצאות הבחירות קשות. עם ישראל עבר ימים קשים מאוד, קשים יותר. נעבור גם את זה. אין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתנו בוערת.

 

* צומוד – אני סולד מהטרנד של הימים האחרונים – "אין לנו עוד מה לעשות במדינה הזאת" וכו'. אני מאמין ב"צומוד". זו ארצנו בכל מקרה, ונדבוק בה בכל מחיר, בכל מזג אוויר. אפילו תחת שלטון זר. בוודאי במדינת ישראל. צריך להיאבק. אסור להתייאש. אהוד מנור כתב את "אין לי ארץ אחרת" במלחמת לבנון הראשונה, כאשר היו קולות דומים, וטרנדים כמו "אם שרון יעלה לשלטון נרד מהארץ" ותופעות כמו סרבנות. אימצתי את השיר הזה במאבק על הגולן, גם כנגד קולות בתוכנו, שאם יעקרו אותנו אין לנו מה לחפש בארץ. הזכרתי את השיר הזה בעקירת גוש  קטיף, כאשר עלו קולות שבר של התנתקות מן המדינה, אי התגייסות לצה"ל ואי הנפת דגל ישראל.

השיר הזה מלווה אותי לאורך הימים האחרונים, מרגע פרסום המדגמים.

 

* אין לי עם אחר – פעמים רבות בימים האחרונים ציטטתי את שירו של אהוד מנור, המבטא את תחושותיי: אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת. אוסיף ואומר שגם אין לי עם אחר. ואיני רוצה, חלילה, להחליף את העם (אגב, בניגוד למיתוס, בן אהרון מעולם לא אמר זאת). והעם שלי, כולל את אלה שנתנו את קולם לכהניסט. אני משוכנע שרוב התומכים בבן גביר אינם יודעים מהו באמת הכהניזם, אינם מכירים את תורת הגזע הכהניסטית, והם גם קונים את ה"תאקיה" שלו, שנועדה ליצור מצג שווא כאילו הוא "התמתן". אין לי ספק, שאילו הכירו את הכהניזם, רובם המוחלט לא היו מעלים על דעתם להצביע לו. לכן, איני מיואש מן העם וגם לא ממצביעי בן גביר. אני גם מבין את המצוקה שהביאה אנשים לתמוך בו. דמגוגים פשיסטים תמיד עלו לשלטון בשל מצוקות אמת שהם ידעו לנגן עליהם ולהציג "פתרונות" סופיים כוחניים של זבנג וגמרנו. כולם המיטו אסון על עמם ועל מדינתם. איני מוותר על עם ישראל. יש להיאבק על נפש האומה.

 

* עוד תקווה שנגוזה – כשהלכתי לישון, ביום רביעי ב-4:00 לפנות בוקר, היו לגוש ביבי-בן גביר 62 מנדטים. עוד קיוויתי שיימצאו בליכוד 2-3 ח"כים אמיצים וישרים, שניתן להקים איתם גוש חוסם נגד חוקי מגה-שחיתות. כשהקצתי משנתי, הבנתי שגם התקווה הזאת נגוזה.

 

* החדשות הטובות – העם אמר את דברו. בדמוקרטיה הרוב קובע, גם כשהרוב טועה. על המיעוט לקבל את הדין, גם כשהמיעוט צודק. החדשות הרעות הן שנתניהו חוזר לראשות הממשלה. החדשות הטובות הן, שנתניהו חדל להיות ראש האופוזיציה.

מאז קום המדינה לא היתה אופוזיציה כזו – אופוזיציה למדינה. אופוזיציה חסרת אחריות, חפה מממלכתיות, לא פטריוטית. אופוזיציה שמטרתה היתה שיהיה כמה שיותר רע במדינה, כי זה יהיה טוב יותר למפלגה. אופוזיציה ימנית שיחד עם הרשימה האנטי ישראלית המשותפת הצביעה נגד מדינת ישראל, נגד ביטחון ישראל, נגד האינטרסים הלאומיים היסודיים ביותר. אופוזיציה שהפכה את מליאת הכנסת ליציע "לה-פמיליה" בהתפרעויות והפס"ד בלתי פוסקות.

יאיר לפיד יהיה ראש האופוזיציה לאחר הקמת הממשלה החדשה. לפיד אינו חנון, אינו "פארווע", הוא פייטר פוליטי, ואני משוכנע שהוא ינהיג אופוזיציה לוחמת. אך אני מקווה ומאמין שתהיה זו אופוזיציה אחראית, ממלכתית ופטריוטית. וכשיהיו פיגועים, ויהיו, האופוזיציה לא תארגן פסטיבלי מחולות על הדם. אני מקווה מאוד שלפיד לא יסיק מהצלחתו של נתניהו כראש האופוזיציה למדינה, שזו הדרך להצלחה. אני מקווה שהוא יחזור למסורת של כל האופוזיציות בתולדות המדינה, עד לפני שנה וחצי, כולל האופוזיציות הקודמות שנתניהו הנהיג.

 

* נושא את עיניי בתקווה – לא ייאמן, אבל בצוק העיתים, אני נושא את עיניי בתקווה דווקא אל... בנימין נתניהו. נתניהו הוא מתון מדינית ובעיקר ביטחונית. ביטחונית – לטעמי הוא אפילו זהיר ומתון מדי (ע"ע ההבלגה על טרור ההצתות ועוד). אבל במצב שנוצר, אני מקווה מאוד שהוא יצליח לרסן את האקדוחן הפירומן. אני מקווה מאוד שהוא לא יפקיר בידיו את המשרד לבט"פ. ואם הוא הבטיח לו, זו לא צריכה להיות בעייה. הרי נדירות ביותר ההבטחות שהוא קיים.

 

* מבחן מנהיגות – מבחן המנהיגות הראשון של נתניהו, הוא האם הוא ייכנע ויפקיר את ביטחון הפנים שלנו בידי הפרחח החוליגן הפירומן, או יפקיד אותו בידיים אחראיות, כמו למשל, של אבי דיכטר. לא שיש תפקיד שהכהניסט ראוי לו. לא הייתי רוצה להפקיר את הבריאות בישראל בידי מי שהרופא הנערץ עליו הוא המחבל רוצח ההמונים גולדשטיין או את התחבורה בישראל בידי מי שחלומו התחבורתי הוא העמסת הערבים על רכבות ומשאיות ויאללה טרנספר. אך בין הרע, הרע יותר והרע ביותר, לעיתים גם הרע יותר הוא שאיפה סבירה.

 

* המודל לחיקוי – בתגובה למאמר נגד המוטציה הכהניסטית, שבו קראתי לעצמנו לשמור על צלם אנוש, קיבלתי תגובה בבלוג שלי, בזו הלשון:

"זכור את אשר עשו רוצחי חברון ליהודי חברון ב-1929. זכור את אשר עשו רוצחי חברון ליהודי גוש עציון במלחמת העצמאות."

כן, פורעי חברון הם המודל לחיקוי של המוטציה הכהניסטית. אילו הפכנו, חלילה, להיות בני דמותם של פורעי חברון ואילו אימצנו את דרכם, מצבנו היום היה כמצבם של הפלשתינאים.

 

* גם על בגין אמרו – בניסיון להציב תשובה להצגת העובדה שבן גביר הכהניסט הוא פשיסט, מתרוצצת המנטרה ש"גם על בגין אמרו שהוא פשיסט." מין לוגיקה עקומה לפיה אם אמרו על בגין שהוא פשיסט למרות שהוא היה ליברל – כל מי שאומרים עליו פשיסט הוא ליברל, ומכאן שבן גביר הוא דמוקרט, ליברל מתון ולא פשיסט.

כמה עובדות על בגין. בגין, ראש האופוזיציה, נלחם לצד מפלגות השמאל נגד הממשל הצבאי על ערביי ישראל. בגין, מייסד תנועת החירות, עמד בראש המפלגה הציונית הראשונה שפתחה את דלתותיה לערביי ישראל. מתי? ביום הקמתה, יום הקמת המדינה. שנים לפני מפ"ם. בגין דגל בעליונות המשפט – גרסה של אקטיביזם משפטי הרבה יותר מרחיק לכת משל אהרון ברק. אין שום קשר, זיקה או דמיון בין הכהניזם לבגין.

יתר על כן. בגין התנגד כל ימיו באופוזיציה למעצרים מנהליים, גם של מחבלים. הוא טען שזה שריד של האימפריאליזם הבריטי, שמקורו לא יכירנו במדינת חוק דמוקרטית. הוא התחייב שכאשר יעלה לשלטון יבטל אותם. אבל כשהגיע לשלטון, הבין שדברים שרואים משם לא רואים מכאן ושאין מנוס ממעצרים מנהליים במלחמה בטרור. לאחר התפטרות שר הביטחון עזר ויצמן, בגין היה, במשך למעלה משנה, שר הביטחון, ובתוקף תפקידו, הוא עצמו הכניס אנשים למעצר מנהלי. מי היה המחבל הראשון שאותו הכניס בגין לכלא, למעצר מנהלי? "הרב" כהנא שר"י. מורו ורבו של בן גביר.

 

* חש הקלה – נתניהו בוודאי חש הקלה עצומה מכך שלפיד חתם על ההסכם עם לבנון, טרם כניסתו לתפקיד. יש כאן, מבחינתו,win-win : גם הסכם טוב שיחסוך ממנו כאב ראש גדול, וגם עוד הזדמנות להסית נגד לפיד ולספר על הירושה הנוראה שקיבל. מצד שני, ייתכן שהוא דווקא מצטער והיה מעדיף לחתום על ההסכם בעצמו. הרי אז המוני רק"ב (רק ביבי), שדיקלמו את השקר על ה"כניעה לחיזבאללה" בלה בלה בלה, היו מהללים, משבחים, מפארים ומקלסים את הגאון המדיני על ההישג האדיר.

 

* רק בגלל ההיבריס – ההאשמות נגד לפיד שלא דאג לריצה משותפת של העבודה ומרצ אינן מוצדקות ואינן הוגנות. הוא ניסה בכל מאודו להביא לריצתן המשותפת ואף הציע לשריין ברשימת יש עתיד לא פחות מארבעה מקומות (!) לנציגי שתי המפלגות כפיצוי. הן לא רצו יחד רק בגלל ההיבריס של מרב מיכאלי.

 

* שותפים נגטיביים – יוסי ורטר, "הארץ", נוזף באיימן עודה ואחמד טיבי על כך שהיו שותפים לאופוזיציה בהפלת הממשלה ולא נתנו לה רשת ביטחון. יש המאשימים אותם ואת בל"ד על הפילוג, שפגע בגוש לפיד. אחרים מאשימים את לפיד שלא התערב כדי למנוע את הפילוג או לפחות לגרום למפלגות הערביות לחתום על הסכמי עודפים. כל הקולות הללו מנותקים מן המציאות, והדבר היחיד שיש בהם הוא תרומה לתעמולה הביביסטית המציגה את המפלגות הללו כחלק מן הגוש של לפיד. אין לכך שחר. הרשימה המשותפת הפילה את הממשלה כי היא היתה אופוזיציה לממשלה והתנגדה לדרכה ולפעולותיה. לא היתה לה שום סיבה לתמוך בממשלה או להעניק לה רשת ביטחון. לפיד לא פעל למניעת הפילוג, לא רק כיוון שידע שאין לו שום קשר איתם, שום יכולת השפעה עליהם, הם לא סופרים אותו. יתר על כן, אילו ניסה, לא זו בלבד שהיה נכשל, הוא היה גורם לנזק חמור למפלגתו ולגוש ולזליגת קולות לליכוד ולבן גביר. כל אותם מצקצקים היו מאשימים אותו אז, שבגלל הצעד חסר האחריות הזה הוא איבד את השלטון.

בניגוד לרע"ם, שהתפלגה מהרשימה המשותפת בדיוק על הרקע האידיאולוגי של השתלבות במדינה והשתלבות בכל ממשלה (הרי הברית הראשונה שלה היתה עם נתניהו), חד"ש תע"ל ולא כל שכן בל"ד נושאים את דגל ההתבדלות, והרצון לרשת את מדינת ישראל ולהקים תחתיה מדינה אחרת (קוד מכובס: "כל אזרחיה"). הם יכולים להיות שותפים נגטיביים – בגוש חוסם ובכל אופוזיציה לכל ממשלה ציונית. הם אינם יכולים להיות חלק מקואליציה ולא לתמוך בה מבחוץ.

 

* עם יד על הלב – מדקלמי דפי המסרים השקריים על הממשלה שיאיר לפיד תכנן להקים, כביכול, עם חד"ש-תע"ל ובל"ד, מדקלמים בימים האחרונים דף מסרים שהוא כביכול "האקדח המעשן" המוכיח את אמיתות הטענה שלהם – אחרי פרסום המדגמים התפללתם שבל"ד תעבור את אחוז החסימה.

אני רוצה לשאול את תומכי נתניהו. עם יד על הלב, ונסו לומר לעצמכם את האמת. נניח שבמדגמים היו לגוש לפיד 61 ובל"ד היתה מתנדנדת. והיה ברור שאם היא עוברת את אחוז החסימה אין ללפיד ממשלה. הם לא היו מתפללים שבל"ד תעבור? הם היו מתפללים ומייחלים. ברור שאם בל"ד היתה עוברת הם לא היו מקימים איתה קואליציה. אבל הם היו רוצים שתעבור כדי לחסום את לפיד. וזה מה שקרה בקרב תומכי גוש לפיד. רבים מהם קיוו שבל"ד תעבור כדי לחסום את ה-61 של נתניהו. אבל ברור שהיא וגם חד"ש-תע"ל לא היו חלק מהקואליציה שלו והקואליציה שלו גם לא היתה נסמכת עליהם.

 

* לסדום דמינו? – ח"כ דוד ביטן לוטש עיניו לתפקיד יו"ר הכנסת. ביטן נאשם בפלילים – בשוחד, מרמה והפרת אמונים. הוא נאשם בלקיחת שוחד בסכום של כמעט מיליון שקל. כאילו לא די בכך שנאשם בפלילים יעמוד בראש הרשות המבצעת, גם בראש הרשות המחוקקת צריך לעמוד נאשם בפלילים. הלסדום היינו? לעמורה דמינו? גם ח"כ דני דנון הודיע שהוא מועמד לתפקיד. הוא מועמד טוב וראוי בהחלט.

 

* ואתם תשבו פה?! – בכל מאמר שאני כותב נגד מארת ההשתמטות החרדית מהגנת המולדת וממלחמת מצווה, אני מצביע על הניגוד המוחלט בין ההשתמטות לבין היהדות ואת האבסורד של הפרת מצוות התורה בשם... לימוד התורה, כביכול. אני מוכיח זאת בפסוקים, ואחד החשובים שבהם הוא תמיהתו המתריסה של משה בדברו אל שבטי ראובן ודן שביקשו ממנו להתיישב בעבר הירדן המזרחי עוד טרם כיבוש ארץ ישראל המערבית, והוא חשד בהם, שלא בצדק, שהם מתכוונים להשתמט מן המלחמה: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!"

לא להאמין, אבל בשלט חוצות של יהדות התורה, שנועד להמריץ את החרדים לא לשבת בבית אלא לצאת בהמוניהם להצביע, נכתב: "האחיכם ייצאו [השגיאה במקור. בורים. א.ה.] למלחמה ואתם תשבו פה?!"

בילדותי, היתה סדרת בדיחות של "מהו שיא החוצפה" וכד'. נדמה לי שכאן נשברו שיאי הציניות וחוסר המודעות העצמית.

 

* סטטוס קוו – איני שותף לחרדה מפני פגיעה בזכויות הלהט"ב בידי הממשלה החדשה. לא תהיה הרחבת זכויות, אך הזכויות הקיימות לא תפגענה. הסטטוס קוו יישמר. אולם נראה בשנים הקרובות דברי שנאה ועלבונות כלפי הלהט"ב מפי חברי כנסת מן הקואליציה, בעיקר מהמפלגה המתקראת "הציונות הדתית" על שלושת אגפיה.

 

* ההישג של האופורטוניסט – לא ייאמן. למעלה מאלף (!) אנשים הצביעו לאלי אבידר האופורטוניסט. הישג נאה. כמעט שישית מהדר מוכתר ואפילו מתקרב לפיראטים.

 

* הוותיקים ביותר – שני הח"כים הוותיקים ביותר בכנסת ה-25 הם נתניהו וגפני. שניהם נבחרו לראשונה ב-1988, בבחירות לכנסת ה-12. שניהם לא כיהנו ברציפות. נתניהו נטל פסק זמן מהחיים הפוליטיים לאחר הפסדו לברק בבחירות 1999. כעבור שנתיים הוא חזר לפוליטיקה כשר החוץ בממשלתו הראשונה של שרון. לכנסת הוא חזר כעבור שנתיים נוספות, בבחירות 2003. גפני כיהן חלקית בכנסת ה-13 ובכנסת ה-14 בשל הסכמי רוטציה בין פלגי יהדות התורה.

השניים מכהנים בכנסת 34 שנים (ברוטו). אם הכנסת תמלא את כל הקדנציה שלה והם יכהנו בה עד סופה, הם יכהנו 38 שנים. אני בספק אם מישהו ישבור אי פעם את השיא של שמעון פרס, שכיהן 46 שנים נטו, ורק בחירתו לנשיאות הביאה לפרישתו.

הבא אחריהם בוותק הוא אריה דרעי שמכהן בכנסת מאז 1992, למעט הפסקה שבה בילה במקום הראוי לו + תקופת קלון.

בכנסת היוצאת היו עוד שני ח"כים שנבחרו לראשונה ב-1988 – בני בגין וצחי הנגבי. בכנסת שקדמה לה, כיהן עמיר פרץ, שנבחר לראשונה ב-1984.

 

* חסרה לו משילות – צועק משילות – מאז שהעלו את אחוז החסימה ל-3.25% התנגדתי לכך נמרצות וכתבתי על כך רבות. התנגדותי היא עקרונית, בלי שום קשר לשאלה מי מרוויח ומי מפסיד מכך. וכפי שראינו, שני הצדדים במפה הרוויחו בפעם אחת והפסידו בפעם אחרת. אחוז החסימה הגבוה מעוות את התוצאות, בשל מאות אלפי קולות שנזרקים לזבל ולא נספרים. ובכל פעם צד אחד מרוויח מכך ואחר מפסיד. למשל, בבחירות 2019 א', הימין החדש לא עבר את אחוז החסימה בשל קולות ספורים. אילו עבר, כבר אז היתה קמה ממשלת ימין בראשות נתניהו וכנראה שארבעת הסבבים הנוספים היו נחסכים. ואילו הפעם אחוז החסימה העניק לנתניהו ניצחון.

העלאת אחוז החסימה נומקה במשילות ויציבות פוליטית. זה היה המסר המרכזי של נתניהו וליברמן כשהתאחדו לרשימה אחת, סביב נראטיב המשילות. ובשם המסר הזה גם יש עתיד תמכה בכך, ולפיד סיכל יוזמה ערב התפזרות הכנסת היוצאת לתיקון המעוות. כפי שראינו, לאחר העלאת אחוז החסימה הידרדרה הפוליטיקה הישראלית למשבר חוסר היציבות הגדול ביותר בתולדות המדינה. לעומת זאת, כאשר אחוז החסימה עמד על 1% המערכת הפוליטית היתה היציבה ביותר.

 

לא זו אף זו – אחוז החסימה עלה, אבל חוקים שהיו סבירים כאשר אחוז החסימה עמד על 1% לא הותאמו. למשל – העובדה שאין משמעות להסכמי עודפים של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה. אם כבר מעלים את אחוז החסימה, נכון לצרף את הקולות שניתנו למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, למפלגה שעימה נחתם הסכם העודפים. בבחירות האלה, מפלגה העבודה היתה מקבלת את כל קולות מרצ, שעמה היתה חתומה על הסכם עודפים. בבחירות 2019 היתה ישראל ביתנו מקבלת את קולות הימין החדש ועוד.

האמת היא, שיוזמת נתניהו וליברמן לא נבעה מדאגה למשילות, אלא מהערכה שהם ירוויחו במערכת הבחירות הקרובה מהשינוי. כך, למרבה הצער, נקבעים חוקים בדמוקרטיה הישראלית. מן הראוי שאנו, האזרחים, נתייחס בחשדנות להבטחות "משילות". לא המשילות מעניינת אותם, אלא הרצון להבטיח שהם ימשלו. או כפי שכתב מאיר אריאל בשירו "אדם צועק את שחסר לו" – "חסרה לו משילות – צועק משילות... לא חסר לו – לא צועק."

 

* להסיר מספר החוקים – על הכנסת החדשה להסיר מספר החוקים את המוטציה הנקראת "ממשלת חילופין". אין בה כל היגיון. כל עניין ראש הממשלה החליפי וכל הכרוך בו, הוכנסו בידי כחול לבן עם הקמת ממשלת האחדות, מתוך הבנה שהם חותמים על הסכם עם נוכל, וכדי לסנדל אותו לעמוד במחויבות ולא לגנוב את הרוטציה. הם התייעצו עם טובי המומחים ועורכי הדין לגיבוש המבנה, שאמור היה להיות סגור הרמטית. והנה, ראינו שגם זה לא עזר. כל המומחים לא יכלו להיכנס לראשו של הנוכל שחתם על הסכם הונאה מתוך כוונה תחילה להפר אותו. וכך, גם הוכנס לספר החוקים המבנה המוזר והמביך הזה וגם הוא לא השיג את מטרתו.

בהקמת ממשלת השינוי, בוודאי שלא היה צורך במבנה הזה. כאן היה מדובר בהסכם בין שני אנשים ישרים והגונים, ואף אחד מהם לא התכוון לרמות את רעהו. אז בשביל מה נתקעו במבנה שהם תקפו בחריפות שנה קודם לכן? כאשר שמיר ופרס הקימו ממשלת אחדות רוטציונית, די היה בלחיצת יד. שמיר היה איש אמת. פרס... ממש לא. אבל גם לו היו גבולות.

 

* בעד החוק הנורווגי – כאשר ממשלת נתניהו-גנץ הנהיגה את החוק הנורווגי, זעקה האופוזיציה בראשות לפיד מרה, שמדובר בשחיתות ובבזבוז כספי ציבור. כשלפיד ובנט עלו לשלטון גם הם הנהיגו את החוק הנורווגי ואף הרחיבו אותו מעבר לממשלה הקודמת. ואילו האופוזיציה, שהיא עצמה הנהיגה חוק נורווגי, תקפה על כך את הממשלה בחריפות, ואף המציאה את הכינוי "נורווגי", שנועד לבייש, להעליב ולהשפיל את הח"כים שנכנסו באמצעות החוק.

עכשיו תקום ממשלה חדשה ולבטח תנהיג אף היא את החוק הנורווגי. והאופוזיציה תתקוף אותה על הבזבוז. והקואליציה תאשים את האופוזיציה בצביעות והאופוזיציה תאשים את הקואליציה בצביעות. ושני הצדדים יצדקו בהאשמה בצביעות.

הביקורת של האופוזיציות על החוק הנורווגי היא פופוליסטית. החוק הנורווגי נחוץ וחשוב. הוא מחזק את הפרדת הרשויות. הוא מחזק את הכנסת, שמן הראוי שיכהנו בה 120 ח"כים שתפקידם למלא את עבודתם הפרלמנטרית במשרה מלאה. הוא מחזק את הממשלה, ששריה יעבדו במשרה מלאה במשרדיהם ולא יידרשו לבלות ימים ולילות במליאת הכנסת בעשרות הצבעות מדי שבוע. כבר שנים רבות אני מציע לחוקק את החוק הנורווגי כחוק מחייב, ללא שיקול דעת, כמו בנורווגיה. ברגע שח"כ נשבע אמונים כשר בממשלה, תפקע אוטומטית חברותו בכנסת, ויכנס תחתיו הבא בתור ברשימה. אם השר פוטר או התפטר, הוא חוזר אוטומטית לתפקיד ח"כ.

טענת בזבוז הכספים אינה רלוונטית, כיוון שהתועלת של החוק הנורווגי גדולה הרבה יותר מן העלות. בזבוז הכספים הוא במקום אחר – בממשלות המנופחות. אין שום צורך ביותר מ-18 שרים. אולי אפילו פחות. ויש לבטל את התפקיד המיותר של סגן שר. בראש משרד ממשלתי עומד נבחר ציבור ומתחתיו צריכים להיות רק עובדי ציבור. כאן המקום לחיסכון.

 

* כה כתב מאיר אריאל – המלך הערום רוכב שנית, בלחץ ההמון (מתוך שירו "קוצים א'").

 

* לא קטעה את קרטר – במאמר ביקורת של דניאל בן סימון על ספרו של גדעון אלון "מתחככים" במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" הופיע המשפט: "גאולה כהן... קטעה בגסות את נאומו החגיגי של הנשיא ג'ימי קרטר." זה לא נכון. באותה ישיבה חגיגית גאולה כהן קטעה את נאומו של בגין עד שהוצאה מן האולם, אך לא קראה קריאות ביניים בנאומו של הנשיא האורח.

 

* פרס ביאליק לזיוה שמיר – חוקרת הספרות פרופ' זיוה שמיר, זכתה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. אין ראויה ממנה. זיוה שמיר היא חוקרת דגולה, חכמה, מקורית, רחבת אופקים ואין כמוה בכישרון לנתח טקסט, ולבטח לחשוף בו רבדים שגם היוצר עצמו אינו מודע להם.

זיוה שמיר היא החוקרת המובהקת של שירת ביאליק ואלתרמן, ולכן, אין מי שהולם אותו יותר פרס על שמו של המשורר הלאומי. אגב, היא לעולם לא תוציא תחת ידה שטות, כמו במאמר של פרופ' אריאל הירשפלד, שיצא נגד הגדרתו של ביאליק "המשורר הלאומי", שהגדיר אותה כהקטנתו של ביאליק. הוא כתב כך בשל סלידתו מן הלאומיות היהודית. זיוה שמיר, ברוך השם, חפה מהטרנד הזה. ברכות לזיוה שמיר. ועכשיו – פרס ישראל!

 

* הכנעני האחרון – הבלשן פרופ' עוזי אורנן, הלך לעולמו, בן 99. אורנן תרם את גופתו למדע. אורנן, אחיו הצעיר של המשורר יונתן רטוש, מנהיג התנועה הכנענית, דבק בדרך אחיו, והיה המוהיקני האחרון של האידיאולוגיה, הכופרת בהיותנו בני העם היהודי וממירה את זהותנו לזהות ארצית, של כל יושבי ארץ ישראל וסביבותיה, שהינם בני עם אחד, שאין לו דבר וחצי דבר עם העם היהודי בגולה, עם היהדות ועם ההיסטוריה היהודית. ההיסטוריה של ה"עם העברי" היא ההיסטוריה של ארץ ישראל, על כל העמים והקבוצות האתניות שחלפו בה.

אורנן היה בין העותרים לבג"ץ שדרשו לשנות את סעיף הלאום בתעודת הזהות שלהם מיהודי לישראלי. בג"ץ דחה, כמובן, את העתירה, שכן אין עם כזה. להפתעתי, קיבלתי פעם בדואר מעטפה עבה מאורנן. כשפתחתי אותה, מצאתי את המסמכים שהוא הגיש בעתירתו. אחד מהם היה... מאמר שלי.

היה זה מאמר שכותרתו "יהודי חסר דת?" שבו התפלמסתי עם הסופר יורם קניוק שעתר לבג"ץ בדרישה להגדיר אותו "חסר דת". עיקרי הטענה שלי היתה שלעם היהודי יש דת, שהיא דת הייחוד שלו. לכן, כל יהודי, בין אם הוא דתי או חילוני, מאמין או כופר באמונה, הדת חשובה לו או חסרת ערך בעיניו – מעצם היותו יהודי, הוא אינו חסר דת. יש לו דת – הדת היהודית. השורה התחתונה היתה שאין אפשרות להפריד בין הלאום והדת, בעם היהודי.

בהפוך על הפוך, השתמש אורנן במאמרי כתנא דמסייע להוכחת צדקת דרישתו לא להיקרא יהודי. אמנם בניגוד אליו, שרואה ביהדות דת ולא לאום, אני רואה ביהדות בראש ובראשונה לאום, שמרכיב מהותי בתרבותו וזהותו היא הדת. אבל הוא השתמש במאמרי כדי להוכיח את הזיקה המהותית בין המושג יהודי לדת, ולכן הוא כחסר דת מסרב להיקרא יהודי. השקפת עולמו של אורנן זרה לי ורחוקה ממני כרחוק מזרח ומערב. נקודה לזכותו – העברית שלו, בכתב ובע"פ, היא מהמשובחות שקראתי ושמעתי מעודי.

 

     * ביד הלשון: צדקה תציל ממוות – הפתגם הזה לקוח מספר משלי, י', ב': "לֹא-יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת."

איך הצדקה תציל ממוות? על כך יש מדרש אגדה יפהפה בתלמוד הבבלי, מסכת שבת, קנו ע"ב. הנה המדרש בתרגום לעברית:

 

ר' עקיבא היתה לו בת.

אמרו לו הכלדיים: אותו היום שתיכנס לחופה, ישכנה נחש ותמות.

היה מצר על הדבר הרבה.

באותו היום נטלה בתו את המכבנה ונעצה אותה בכותל.

פגעה בעיניו של נחש וישבה בה.

בבוקר כשנטלה, נגרר ובא הנחש אחריה.

אמר לה אביה: מה עשית?

אמרה לו: בערב בא עני וקרא על הפתח,

והיו הכול טרודים בסעודה ואין שומע לו.

עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי ונתתיה לו,

אמר לה: מצוה עשית.

יצא ר' עקיבא ודרש: "צדקה תציל ממוות" – ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.

 

בתרגום חופשי לעברית של ימינו. אסטרולוגים הזהירו את ר' עקיבא שבתו תמות ביום חתונתה. הדברים ציערו אותו מאוד, אך הוא נצר אותם בליבו ולא מנע מבתו להתחתן.

ביום חתונתה, לאחר החופה ולפני הכניסה להתייחדות עם בן זוגה, שלפה משערותיה את סיכת הראש שלה ותקעה אותו בקיר. בתוך הקיר היה נחש ארסי והסיכה נתקעה בעינו. בבוקר, כשהוציאה את הסיכה, ראתה את הנחש שנגרר איתה. ר' עקיבא הבין שנבואת האסטרולוגים היתה אמיתית, הם ידעו לתאר את הגורל הצפון לה, והבין שהיא שינתה את גורלה בזכות מעשה שעשתה. לשאלתו, סיפרה לו בתו שבמסיבת הכלולות, הגיע קבצן לפתח ביתם. כולם היו עסוקים בסעודה ולא הבחינו בו. היא לקחה את המנה שלה ונתנה לו. "מצווה עשית," אמר לה ר' עקיבא, וראה בסיפור את התממשות הפסוק ממשלי: "צדקה תציל ממוות."

אורי הייטנר

 

* * *

אהוד: ערביי ישראל צריכים לקוות שאם הממשלה החדשה אכן תנהג ביד חזקה בהתפרעויות, בפשיעות וברציחות במגזר שלהם – חייהם יהיו מעתה בטוחים וטובים יותר!

 

* * *

ברכות לנעמה לזימי, מיספר 2 ברשימת העבודה, להיבחרֵך לכנסת ישראל, ולהמשך תמיכתך בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן. בזכות אישיות כמוך ובזכות אוייבת העברית, הסכלה, העומדת בראש רשימתך – עלול גורלכן להיות כגורלה של מר"צ, וכך מפא"י ההיסטורית תסולק סופית מהכנסת ומההיסטוריה של ימינו. מי יגלה עפר מעיניך, שרגא נצר, שכך היא אחריתה של מפא"י המפוארת, שבזכותה קמה מדינת ישראל!

 

* * *

אוי ואבוי, בן גביר וסמוטריץ'! זה הסוף של מדינת ישראל! אנחנו כבר מתגעגעים לממשלה בחסות רע"ם!

 

* * *

שֹישֹי מאיר

אַרְצִי. מוֹלַדְתִּי

 

לֹא אָמִיר בִּשְׁבִיל מִילְקִי 

גַּם לֹא קֶרֶן שֶׁמֶשׁ יִשְׂרְאֵלִית אַחַת

לֹא אַחְלִיף אֶת צְלִילָה הַבָּהִיר הַנָּקִי

שֶׁל הַשָּׂפָה הָעִבְרִית בְּשׁוּם צְלִיל אַחֵר.

כָּאן בֵּיתִי וְכָאן בְּנֵי אַרְצִי וְעַמִּי

שֶׁמִּיָּד יִצְטוֹפְפוּ לַעֲזֹר לְכָל מָן דְּהוּא

אִם נָפַל פֶּתַע בָּרְחוֹב.

 

* * *

אנחנו מתחננים בפניך, מר ביידן, שלח לנו לכאן אוניות כדי לפנות אותנו ביום שלאחר השבעת ממשלת המוטציה של בנימין נתניהו כי לא נוכל לחיות במדינה היהודית הפאשיסטית והלא-דמוקרטית הזו ואנחנו ממש נאלצים וגם משתוקקים כבר לחיות במנעמי הדמוקרטיה של ארה"ב ולהצטרף אל חצי מיליון היורדים הישראליים ושלושה מיליון המסתננים בשנה האחרונה מאמריקה הלטינית שכבר חיים אצלך ושעתידם ועתיד ילדיהם מובטח!

 

* * *

זיוה שמיר

גילוי וכיסוי בלשון

נילי כהן, משפטים ומילים: החיים בין משפט לספרות

ידיעות אחרונות – ספרי חמד, ראשון לציון 2022, 420 עמ'.

משפט וספרות הם לכאורה שני קווים מקבילים שלא ייפגשו: המשפט שואף להשלטת סדר ומשמעת, ואילו הספרות ויוצריה מעודדים מידה כלשהי של אנרכיזם, שהרי במיטבה הספרות שואפת לפריעת הסדר הישָׁן ולשבירת המוסכמות המקובלות. כל הפעלים מן השדה הסמנטי שעניינו 'דין ומשפט' הם פעלים דֶפיניטיביים, כדוגמת: 'לגזור', 'לפסוק', 'לחתוך', 'לחרוץ', 'לחלוט'. לעומת זאת, שיאיה של הספרות מתרחקים מן הפסקנות הנחרצת כמפני האש,  ומבכּרים להשאיר את החידות בעינן ואת החוטים מפותלים ופרומים.

אף-על-פי-כן, למחקר המתפתח סביב שני התחומים הללו יש שטחי חפיפה נרחבים:  ראשית, גם חקר המשפט וגם חקר הספרות הם תחומים שבהם לאינטרפרטציה של העוּבדות והנתונים נועד מקום חשוב, ובשניהם נודעת חשיבות מרובה לכשרונם הרטורי והקומפוזיציוני של הדוברים (יהא זה הסופר או המשפטן).  בשניהם משתקפים החיים בכל מורכבותם, ועל כן גם חקר המשפט, כמו חקר הספרות, בוחר להסתייע בדיסציפלינות נוספות כדי לחתור לתיאור מדויק של הסוגייה  העומדת  במרכז הדיון.

זאת ועוד: יש יצירות רבות המתארות את עולם המשפט ו/או מעמידות במרכזן סוגיות מוסריות המחייבות חשיבה משפטית-אָנָליטית. יש יצירות ספרות המלמדות על הפער בין נקודת התצפית הפורמליסטית  של עולם המשפט לבין הצדק הטבעי, או מרמזות שבחיים יש מצבי-גבול    שאינם מגיעים לידי פתרון.  יש סופרים שיש להם השכלה משפטית, ויש משפטנים חשובים שהם גם סופרים חשובים (וגם פסקי הדין שלהם מנוסחים בכישרון ספרותי הראוי לשמו).  בל נשכח, המשוררת העברית הראשונה היתה למעשה שופטת שישבה תחת התומר  שבין רמה לבית-אל  ושפטה בחָכמתה את בני ישראל שנזקקו להכרעה משפטית בענייני ממונות וקניין, או בעניינים שבין אדם לחברו...

כיווּנים רבים ומצטלבים ניתן למצוא בתחום הבין-דיסציפלינרי ששמו "משפט וספרות", ועל-כן לא ייפלא  שבית הספר למשפטים  על-שם קרדוזו הפועל ב-Yeshiva University הניו-יורקית מוציא כתב-עת בשם "Law & Literature".  אף לא ייפלא שבדור האחרון  יצאו  ברחבי העולם עשרות ספרים העוסקים בתחום חדש ומושך זה שתחומיו ונתיביהם רבים מן המצופה.

ספרה של פרופ' נילי כהן "משפטים ומילים", שראה אור זה לא מכבר, אינו דומה לרוב הספרים הללו.  לפנינו ספר פרשני, שגם אוהבי ספרות – לא כל שכן משפטנים – יכולים להפיק ממנו הנאה ותועלת. זהו ספר העוסק בדילמות הקלסיות שהסעירו במהלך הדורות את ספרות העולם, למן הקלסיקה העברית והיוונית-רומית (בתיווּכם של ענקיה של ספרות העולם: הומרוס, שייקספיר, קפקא, בורחס ואחרים) ועד ימינו אנו. ספרה  עוסק גם בסוגיות של משפט ומוּסר  העולות ובוקעות  ממעמקיה  של הספרות העברית (מסיפור של ש"י עגנון, ממחזה של נתן אלתרמן ומרומן של א"ב יהושע).

 

פרופ' נילי כהן וספרה

 

על חלק מהיצירות הנדונות בספר כתבתי מאמרים רחבי-הקף  (על "והיה העקוב למישור" של עגנון, על  "הכלה המשחררת" של א"ב יהושע, על "פונדק הרוחות" של אלתרמן), ועל כן  ניגשתי אל הספר מתוך עניין וסקרנות. התברר לי שהפרשנות המושכלת והמקורית של יצירות אלה בעיניים משפטיות, כמו זו העולה מבין דפי הספר שלפנינו,  מעניקה לחוקר הספרות  פרספקטיבות חדשות ומפתיעות. מצאתי בספר דרכים רחבות מן המשוער לעיסוק ביצירות שלכאורה נכתב עליהן מעשרות נקודות-מוצָא  אשר מיצו כביכול את שלל האפשרויות האינטרפרטטיביות שניתן לתלות בָּן.

 אסתפק אפוא בדוגמה אחת, המעידה כאלף עדים הן  על גאוניותו של הסופר הן על יכולתה של פרשנות משפטית מבריקה כדוגמת זו שמציעה כאן נילי כהן, להאיר  את היצירה באור חדש וחסר תקדים. בחרתי בפרק העוסק ביצירתו הידועה של עגנון "והיה העקוב למישור", שזכתה לעשרות מאמרי פרשנות, אם לא למעלה מזה. למעשה, כל אחת מן היצירות הנדונות ב-14 פרקי הספר היא יצירה שמשכה אליה במרוצת הדורות חוקרים ומבקרים רבים, שהפכו בה והפכו בה  והראו שהכול בה.

נזכיר כי סיפור מוקדם זה של עגנון עוסק בחנווני מהעיר הגליצאית  בוצ'ץ' בשם מנשה-חיים (שנשה את החיים והחיים נשוהו) ובאשתו קריינדיל טשארני ("עטרה שחורה") שמצבם הכלכלי נתערער, וחייב את היהודי המרושש לסגור את חנותו ולצאת לדרך הנדודים כדי ללקט נדבות. אשתו היחסנית העדיפה לשלוח אותו לעיר אחרת, הרחק מן העין,  לבל יראוהו בקלונו ברדתו ממעמד של חנווני למעמד של "מלמד" חסר-כול.

מנשה-חיים יוצא אפוא  לדרך, מצויד במכתב המלצה של רב-העיר במטרה למלא את תרמילו הריק. לאחר שהוטב מצבו, בעודו עורך את ההכנות לשִׁיבתו הביתה, מפתה אותו קבצן אחד למכור לו את מכתב ההמלצה. מנשה-חיים יוצא לחגוג את יומו האחרון כקבצן ביריד, מצויד בתרמיל מלא בכסף, אך מאבד שם את כספו, לרבות התמורה שקיבל בעבור המכתב.

הקבצן שקנה את המכתב מוצא את מותו, וזהותו של מנשה-חיים הנקובה במכתב גורמת לטעות פטלית: דבר מותו  של מנשה-חיים מגיע  לעירו ולאשתו. הרב אינו מחמיר בעניינה של האישה, וקריינדיל טשארני מותרת  עד מהרה מעגינותה, ונישאת לאחר, אף זוכה בבן. בשובו של מנשה-חיים לבוצ'ץ' הוא מגלה שאשתו היא אשת איש, וכי ביום בואו היא חוגגת את חגיגת ברית-המילה של בְּנהּ הבכור. ללא דיחוי הוא מחליט לפרוש מן החיים, לשבת בבית-הקברות (שבּוֹ הציבה "אלמנתו" מצֵבה הנושאת את שמו). רק השומר של בית-העלמין יודע את סודו, והוא האיש שעתיד להציב בבוא היום את המצבה על קברו של מנשה-חיים האמיתי. חייה של אשתו יימשכו כאילו לא אירע דבר.

 לכאורה לפנינו סיפור על  שומרי "שלומי אמוני ישראל" באמצע המאה התשע-עשרה, עת הגיעה יהדות גליציה לאמנציפציה  (שנת "ברך בנך בקרבך" הנזכרת בסיפור היא  שנת  1858 בגימטריה – השנה שבָּהּ פרנץ יוזף,  קיסר הממלכה האוסטרו-הונגרית שהיטיב עם יהודי גליציה, זכה בבן בכור). ואולם, לפנינו סיפור שכולו ביקורת נגד האדיקות הדתית ונגד הסמכות הרבנית שאינה נטולה חולשות אנושיות: רדיפת בצע וכבוד,  חוסר סובלנות וחוסר התחשבות בגורלו של היחיד הנמק בסבלו.

להלכה מנשה-חיים אמור היה להתגלות לפני אנשי בוצ'ץ' ולספר להם את האמת על המוֹצאוֹת אותו. ואולם מעשה כזה היה מאמלל את אשתו, והורס את חייה ללא תקנה. לפי ההלכה היא היתה אסורה גם על בעלה החוקי, גם על בעלה החדש. בנהּ היה מוכרז "ממזר"  שאסור בחיתון עד דור עשירי. חייה היו נהרסים עד היסוד. מנשה-חיים בוחר אפוא להיות קורבן, ולהגן על טובתה ותקינות חייה של אשתו. הוא  מדיר את עצמו מן הציבור, מסתגר בבית-הקברות ושומר על אלמוניות מוחלטת (כמעט).

בעשותו כן, הוא פועל כמי שאינו מאמין בהשגחה העליונה ובתורת הגמול של  שכר ועונש. הוא לוקח כביכול את האשמה ואת העונש על עצמו, אך האם הוא באמת מיישר את העקוב והופכו למישור?

למעשה, מנקודת המוצָא ההלכתית מחטיא במעשהו הן את עצמו הן את אשתו, והחלטתו עלולה להביא לריבוי ממזרים בישראל. מבלי שהדברים ייאמרו גלויות ומפורשות, מנשה-חיים למעשה פועל לפי גישה חילונית גמורה, שבָּהּ אין דין ואין דיין. בעיני שומרי "שלומי אמוני ישראל" אין עבריין גדול ממנשה-חיים, שמחטיא את אשתו ועלול להרבות ממזרים בישראל. בעיני אדם חילוני וליבֶּרלי, מנשה-חיים הוא צדיק נסתר, המעמיס את החטא ועונשו על כתפיו (הגם שאשתו אשמה בגורלו לא פחות ממנו).

 לפי ספרה של נילי כהן, אנו למדים שאילו היה מגיע סיפור המעשה של מנשה-חיים לרשויות החוק בימינו, יש להניח שבית הדין היה כופר באפשרות למכור את כתב ההמלצה, וכל התוצאות הנובעות מההנחה שמנשה-חיים מת, היו מתבטלות לאלתר  – הן הכרזת האלמנות של קריינדיל טשארני, הן תוקף הנישואים השניים שלה, הן כשרותו של הבן שנולד. במילים אחרות: ייתכן שהמשפט שמתפקידו להחזיר את הסדר על כנו, היה מביא לאנדרלמוסיה גמורה. דווקא פתרון הכזב של מנשה-חיים, המַשלים עם מותו המדומה,  השיג  ad hoc "אידיליה" מדומה  ו"שקט תעשייתי". 

נשאלת השאלה: האם היטיב עגנון "לשפוט" כאשר המציא את הפתרון להפוך את מנשה-חיים לנזיר-החיים ולקורבן המסתגר עד אחרית ימיו בבית הקברות (בדומה למנפרד הרבסט, גיבור הרומן שירה, שסגר את עצמו בבית המצורעים עד עולם)? 

לכאורה עגנון עשה כן כדי להציג פתרון אלטרואיסטי שמעיד על אהבת האדם.  ואולם  עגנון לא ניחן כידוע בנפש רחמנית ובאמפתיה לנוכח סִבלן של הבריות. להפך, ברוב המקרים ניכּר שהוא מתבונן במציאוּת באירוניה, ולא בדמעה על עינו. קריינדיל טשארני מגירה דמעות על בעלה  מבלי לדעת שתחת האבן קבור קבצן ששאל מבעלה את זהותו. עגנון אינו מגיר דמעות על גורלותיהם של גיבוריו, אלא מתבונן בהם בחיוך ווֹלטריאני מוצנע, ספקני וחכם, ומראה את הכאוס המוסרי שהשתרר בעולם עם התערערות הסדרים הישנים והתפרקותו  של התא המשפחתי הישן. 

גרשון שקד הראה שלעגנון היתה תחבולה שהמציא בלזק ברוב מקוריותו ביצירתו הקומדיה האנושית: דמויות  העומדות בצל ביצירה אחת עומדות באור הזרקורים ביצירה אחרת. והנה, ברומן  אורֵחַ נטה ללוּן  (1939) צצות לא פעם בצִדי הדרך דמויות המוּכּרות לקורא מיצירותיו האחרות של עגנון, כגון ד"ר קוּבּה מילך (שעתיד היה למלא את תפקיד הפרוטגוניסט בסיפורו של עגנון "הרופא וגרושתו" (1941), וכאן הוא עדיין דמות צדדית. אזכיר בעניין זה פרשה נידחת, שלא הוזכרה בביקורת עגנון:  בפרקי רומן גנוזים שהתפרסמו תחת הכותרת "בנערינו ובזקנינו" (על כפות המנעול, עמ' 319), מסופר על בן בנו של אותו תינוק ממזר שנולד לקריינדיל טשארני מבעלה בעודה נשואה למנשה-חיים. 

לשיא האירוניה הגיע  עגנון בסיפורו של אותו צאצא של קריינדיל טשארני, מר הופמן שמו, בנקאי עשיר האומר על בנו הקטן: "רואים אתם בחור זה, בחור זה כאילו אינו ממשפחתנו. בראשונה הייתי אומר שהוא דומה למנשה-חיים בעלה הראשון של קריינדיל טשארני  זקֶנתי עליה השלום, כֵּיוון שראיתי שהוא מצַער אחרים. לא הספיק מר הופמן לסיים  כל דבריו עד שזקפה מרת הופמן  שתי ידיה כנגדו בבהלה ואמרה, גירא בעיניך שטן, ובתוך דבריה רקקה שלוש פעמים. אמר מר הופמן, מנשה חיים אדם כשר היה אלא שנולד במזל רע."

האם נרמז כאן שגם אשתו של מר הופמן (שהוא  בעצם צאצאו של ממזר, ועל-כן בעצמו ממזר, אך איש אינו יודע על כך), ילדה לו בן שאינו דומה לו כלל? שמא לפנינו סיפור של זנונים וממזרות, שנתגלגל  בדרכים עקלקלות עקב אותה טעות פטאלית שמקורה במכירת זהותו של מנשה-חיים? האם צאצאה של קריינדיל טשארני הוא  ממזר מכאן ומכאן, ומנשה-חיים אכן גרם במעשהו האלטרואיסטי לריבוי ממזרים בישראל?!

 ובנושא השפעת הספרות הצרפתית מביא ספרה של נילי כהן מקור צרפתי לסיפורו של עגנון, המאיר אותו באור חדש ומפתיע. עגנון הן העמיד פנים כאילו אינו קורא כלל רומנים זרים, וכי הסופר המאוחר ביותר שהשפיע עליו היה הרמב"ם (אפילו לא ביאליק שממנו הושפע עד מאוד). לפיכך, הביקורת במקומותינו נוטה לחפש ביצירתו מקורות עבריים-יהודיים. כך, למשל, ספרו של פרופ' יהודה פרידלנדר "והיה העקוב למישור": מסות על נובלה לש"י עגנון (1993) עוסק כולו ב"ארון הספרים העברי" המשתקף ביצירה. גם מאמרי הכלול בו מוקדש להשפעתה של הפואמה "קוצו של יוד" של יל"ג על סיפור העגינות של האישה. עגנון מראה שביצירת יל"ג רב מחמיר מביא על האישה את אסונה, ואילו בסיפורו ה"מתכתב" עם יל"ג  – רב מֵקל שהתיר את העגינות כלאחר-יד גרם שלא בכוונה לעיווּת נורא שתוצאותיו מי ישוּרֵן. הלקח שעגנון מלמדנו הוא, שאחת היא אם יחמיר הרב ואם יָקל: אין מזל לישראל, וכל שיעשה אדם מישראל כדי להימלט מן הגורל הצפוי לו, לא יעלה הדבר בידו.

נילי כהן מכלילה בפרק "אמת וטקס" העוסק ב"והיה העקוב למישור" את   סיפור יעקב, ובכך מקבלים שני הסיפורים ממדים לאומיים על-זמניים. 

ואולם, בניגוד לדעה הרוֹוחת שסיפוריו של עגנון הם סיפורים יהודיים-גלותיים, ספרה של נילי כהן מביא מקור לא ידוע לסיפור "והיה העקוב למישור", המלמד שעגנון יכול היה בעָרמת-אמן לקבל השראה מסיפור נכרי ו"לגייר" אותו כהלכה. מדובר בסיפורו של בלזק "קולונל שאבר", המגולל את קורותיו של קצין קרבי שנלחם בקרבות נפוליון ותועד כמי שנפל בקרב. הלוחם יוצא מקברו פצוע אנוּש, וחוזר לחיים בסיוע כפריים המטפלים בו. בשובו לפריז, הוא מגלה שאשתו שירשה את רכושו התחתנה עם אחר, ועתה היא אֵם לילדיו של בעלה השני. בסופו של דבר, לאחר ניסיונות להחזיר את המצב על כנו, קולונל שאבר המרושש והשבור מתייאש ומחליט להישאר בין המתים. את שארית חייו הוא עושה בבית מחסה, ללא  אמצעים, זהות וכבוד.

בין שני הסיפורים – המקור הצרפתי והסיפור העגנוני –  יש אמנם גם הבדלים רבי-משמעות, אך המשותף להם היא עמדתו הספקנית והאירונית של המחבר המובלע, שאינו מאמין ליומרת הצדק של עולם המשפט ושל העולם ההלכתי.

סיפורו של עגנון "והיה העקוב למישור" הוא רק סיפור אחד הנדון בספר משפטים ומילים (2022) שהוא ספר מעורר מחשבה ומאתגר מן הבּחינה האינטלקטואלית. ספר זה, המתעמק בתריסר יצירות ספרות נודעות, או יותר, הוא  הספר המקיף והמדרבן  ביותר בעברית בנושא "משפט וספרות".

זיוה שמיר

 

 

* * *

לזיוה שמיר היקרה

אנחנו, אם יורשה לי לומר –

בשם קוראי המכתב העיתי

מברכים אותך לקבלת

פרס ביאליק לחוכמת ישראל

שאת זכאותך לו הוכחת

בעשרות ספרייך מחקרייך ותרגומייך

ובכל הפרקים הנהדרים שבהם

 זיכית אותנו ואת ממשיכה לזכות

בגיליונות המכתב העיתי –

תודה!

אהוד

 

 

* * *

אדיר כהן / שני שירים

סְחַרְחֹרֶת בְּבֵית הַקָּפֶה

 

אַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַקָּפֶה עַל שְׂפַת הַיָּם,

הַמַּיִם מַגִּיעִים כִּמְעַט אֶל גְּבוּלוֹ,

אִם תִּתְאָרֵכְנָה יָדֶיךָ תּוּכַל לִטְבֹּל אוֹתָן בָּהֶם.

הֵם שׁוֹלְחִים אֵלֶיךָ לְשׁוֹנוֹת קֶצֶף קְלִילוֹת,

הֵם לוֹעֲגִים לְךָ? הַאִם מְבַקְּשִׁים לְלַקֵּק אוֹתְךָ?

 

אַתָּה שִׁכּוֹר, רֹאשְׁךָ סְחַרְחַר,

כִּסְּאוֹת בֵּית הַקָּפֶה וְיוֹשְׁבֵיהֶם חָגִים סְבִיבְךָ,

הַאִם זֶה נֶקְטַר הַגַּלִּים שֶׁשִּׁכֵּר אוֹתְךָ?

הַאִם רְצוֹנְךָ לְהַרְפּוֹת, לְהִתְמַלֵּא בְּשֶׁקֶט,

לְאַבֵּד אֶת כֹּחַ הַכֹּבֶד, לְהִתְעוֹפֵף בָּרֵיקוּת

שֶׁחַמְצַן הָאַשְׁלָיוֹת הוֹלֵךְ וְנִשְׁאָר מִמֶּנָּה,

הֵם שֶׁגּוֹרְמִים לְךָ תְּחוּשָׁה שֶׁל לֹא כָּאן וְלֹא עַכְשָׁו?

 

אַתָּה מְנַסָּה לַעֲצֹר אֶת הַסְּחַרְחֹרֶת,

לְהַפְסִיק אֶת רִחוּפָן שֶׁל הַדְּמֻיּוֹת סְבִיבְךָ,

שֶׁכְּמוֹ נִתָּקוֹת מִכִּסְּאוֹתֵיהֶן וּמְרַחֲפוֹת בֶּחָלָל.

לֹא אֲחִיזָה, עַרְטִילָאִיּוּת, עוֹד מְעַט רוּחוֹת

הַנֶּאֱסָפוֹת אֶל הַמֶּרְחָבִים הָרֵיקִים.

 

אַתָּה נוֹעֵץ מַבָּטְךָ בַּשֻּׁלְחָן שֶׁמּוּלְךָ,

מַשְׁלִיךְ חַכָּה שֶׁתֵּאָחֵז וּתְיַצֵּב הָעוֹלָם.

לָמָּה נֶאֱחַזְתָּ דַּוְקָא בָּהּ, תְּמִירַת הַקּוֹמָה וּזְהֻבַּת הַשֵּׂעָר?

הַאִם מִשּׁוּם שֶׁפָּנֶיהָ מְדַבְּרוֹת, רָעָב בְּמַבָּטָהּ,

נִיצוֹץ מְאַתְגֵּר בְּמַבָּעָהּ, פִּתּוּי בְּחִיּוּכָהּ?

כּוֹס הַקָּפֶה שֶׁלָּהּ רֵיקָה, אַךְ נוֹכְחוּתָהּ שֶׁלָּהּ מְלֵאָה,

לְרֶגַע רָצָה לָקוּם וּלְהַצִּיעַ לָהּ לְמַלֵּא כּוֹסָהּ,

אַךְ הִיא הִזְמִינָה אֶת הַמֶּלְצַר שֶׁכָּתַב חֶשְׁבּוֹן.

הִשְׁתַּהֲתָה עוֹד רֶגַע, קָמָה וְהָלְכָה,

מַבָּטָהּ הִשְׁאִיר לוֹ מִכְתָּב לֹא כָּתוּב.

 

 

בֵּין חוֹף סַמִּיר לִכְפַר סַמִּיר

 

יוֹשֵׁב בְּבֵית הַקָּפֶה בְּחוֹף סַמִּיר בְּחֵיפָה

צוֹפֶה בַּמֵּטָמוֹרְפוֹזָה הָאֱנוֹשִׁית

בַּמַּהֲלָךְ מֵחוֹף סַמִּיר אֶל מַצֵּבוֹת כְּפַר סַמִּיר.

 

עִם אוֹר רִאשׁוֹן יָצָאתִי לָרוּץ

עִם רַצֵּי הַשְׁכָּמָה חֲטוּבֵי גּוּף שְׁרִירִי,

אַמִּיצֵי רַגְלַיִם וּמַפְלִיאֵי נְשִׁימָה.

בְּתוֹךְ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת נִשְׁאַרְתִּי מְדַדֶּה אַחֲרֵיהֶם,

וּבַחֲלוֹף דַּקָּה נוֹסֶפֶת צוֹנֵחַ חֲסַר נְשִׁימָה

עַל סַפְסָל בְּשׁוּלֵי הַטַּיֶּלֶת הַנִּרְחֶבֶת,

הַנִּדְלֶקֶת בְּקַרְנֵי זְרִיחָה רִאשׁוֹנוֹת.

 

מוּלִי הִבְחַנְתִּי בְּטוֹבְלֵי שַׁחֲרִית

עוֹרְכִים הֲכָנוֹת לִטְבִילָתָם הַיּוֹמִית.

שׁוּרַת גְּבָרִים קְשִׁישִׁים, אִשָּׁה אֵין עִמָּהֶם,

עוֹשִׂים כְּפִיפוֹת גֵּו, מְנַתְּרִים בַּמָּקוֹם,

מִשְׁתַּתְּפִים בְּפֻלְחַן מִסְתּוֹר לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה.

לַמָּרוֹם נִשָּׂאוֹת כַּפַּיִם, גֵּוִים מִתְמַתְּחִים,

וּבְצַעַד נִמְרָץ וְנָחוּשׁ חוֹדְרִים אֶל הַיָּם,

נִרְעָדִים בְּמֵימָיו הַצּוֹנְנִים אַךְ צוֹלְלִים לְתוֹכָם,

חוֹזְרִים בִּשְׂחִיָּה אֶל הַחוֹף,

פּוֹרְצִים לְתוֹכוֹ רוֹעֲדִים וּמְנַעֲרִים הַמַּיִם מִגּוּפָם,

יוֹצְאִים לְרִיצָה קַלָּה לְהָחֵם הַגּוּף

שֶׁהַמַּיִם הַקָּרִים וְהָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת צִמְרְרוּ עוֹרוֹ.

הַמְּשׁוֹרֵר הַגִּ'ינְגִ'י הַיָּשִׁישׁ אַךְ הַשּׁוֹפֵעַ עֲלוּמִים

עָמַד עַל רֹאשׁוֹ וְצָחַק עַל הַכֹּל בִּמְהֻפָּךְ.

הַמּוֹרֶה בְּדִימוֹס עָסַק בִּמְתִיחַת שְׁרִירִים

בְּהִצָּמְדוֹ לְמַעֲקֵה הַטַּיֶּלֶת הַמַּחֲלִיד.

הָרוֹפֵא שֶׁפָּרַשׁ עָשָׂה תַּרְגִּילֵי נְשִׁימָה.

הַקְּבוּצָה כֻּלָּהּ הִתְעַמְּלָה וְקִפְּצָה,

אָסְפָה כֹּחַ וְחָזְרָה לִשְׂחוֹת בַּיָּם.

 

בִּבְקֹעַ הַבֹּקֶר וּבְהִתְחַמֵּם הַחוֹף

מַתְחִיל מִצְעַד הָאִמָּהוֹת,

שְׁלַל פִּרְחֵי חַיִּים נוֹשְׂאִים רֹאשׁ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ,

קוֹלוֹת רוֹעֲשִׁים שֶׁל שִׂיחַ אִמָּהוֹת וְיַלְדֵיהֶן.

יָדַיִם מְלַטְּפוֹת, יָדַיִם תּוֹמְכוֹת, יָדַיִם מְגוֹנְנוֹת,

יָדַיִם מַאֲכִילוֹת, יָדַיִם מְרַסְּנוֹת, יָדַיִם מְחַבְּקוֹת,

שִׁירַת גּוּפֵיהֶן שֶׁהֵבִיאוּ חַיִּים וְשִׂמְחַת נְשָׁמָה

זוֹהֶרֶת וְקוֹרֶנֶת מִפְּנֵיהֶן.

 

לִקְרַאת צָהֳרַיִם וְגַם אַחֲרֵיהֶם

גָּלֶרְיַת יְפֵהפִיּוֹת הַחוֹף,

שִׂמְלוֹת קַיִץ מִתְבַּדְּרוֹת,

גּוּפִים מִתְעַרְטְלִים, חֶמְדַּת חַמּוּקַיִם

וְשָׁדַיִם פּוֹרְצִים הַמַּחְשׂוֹף,

שִׂיחַ גּוּף שָׁזוּף, שָׁחוּם,

עִם שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת, אוֹהֶבֶת,

חִיּוּכִים מְצוֹדְדִים לְכַמָּה

מִגַּבְרֵי בֵּית הַקָּפֶה

שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ לְחַיִּים עוֹלְצִים.

נִסִּיתִי לָצוּד כַּמָּה מֵחִיּוּכֵיהֶן

אַךְ הֵם חָלְפוּ וְעָבְרוּ מֵעָלַי.

חֲגִיגַת צְבָעִים, נִיחוֹחוֹת, רִגּוּשִׁים, פִּתּוּיִים.

 

וּלְאֹרֶךְ הַיּוֹם כֻּלּוֹ

וְעַד לְעֵת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת

פִּתְרוֹן הַחִידָה:

שְׁלַח יָד וְיִתְגַּלֶּה הַסּוֹד,

הַעֲמֵק מַבָּט וְתִקְרָא

חַיִּים שֶׁעָיְפוּ בְּקִמְטֵי הַפָּנִים,

קֻבִּיּוֹת בֶּטֶן שְׁרִירִית

נַעֲשׂוּ רְפוּיוֹת וְצָנְחוּ,

רִיצַת מֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים

נִתְקַצְּרָה לַהֲלִיכָה כּוֹשֶׁלֶת

שְׁעוּנָה עַל מַקֵּל וְצוֹלַעַת,

הִלּוּךְ מָהִיר בְּצַעַד נִמְרָץ

הָיָה לְמַסָּע אִטִּי בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים,

מַבָּט שָׁלוּחַ קָדִימָה אֶל אֹפֶק הַיָּם

הוֹפֵךְ לְמַבָּט אָחוֹרָה אֶל

הַמַּצֵּבוֹת הַדּוֹמְמוֹת שֶׁל כְּפַר סַמִּיר.

 

יוֹשֵׁב בְּבֵית הַקָּפֶה בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ,

בֵּין הַיָּם הַגָּדוֹל הַפָּתוּחַ

וּבֵין כְּפַר סַמִּיר הַסָּגוּר,

סוֹף הַהַפְלָגוֹת וְהַמַּסָּעוֹת.

עֵינַי קוֹרְאוֹת אֶת שְׁעוֹן הַזְּמַן

הַפּוֹעֵם בְּעֹז עַל הַחוֹף,

מְנַסֶּה לֶאֱסֹף פְּעִימוֹתָיו

וּלְהָפְכָן לְטוּרֵי שִׁיר,

לְמִקְצְבֵי הֲרָמוֹת וְהַשְׁפָּלוֹת,

לְיַמְבּוּסִים וְלִטְרוֹכֵיאוֹסִים,

וּלְכָל הַמִּקְצָבִים הָרַבִּים

שֶׁל הַנְּיָר הַנּוֹשֵׁם וְחַי

מִקְצְבֵי כִּסּוּפִים, אַהֲבָה וַחֲלוֹם.

אדיר כהן

 

* * *

אהוד בן עזר

כיצד זרק אצ"ל פצצה לביתו של יוסף ספיר

ראש העיר פתח תקווה

[מתוך היומן]

14.12.1988. יום רביעי. אחה"צ נסעתי לפגישת נשים אצל אימא בפתח-תקווה, להרצאה, כפי שהבטחתי. מעניין לשמוע היה ממרים בנאור (ליכטנשטיין, לבית סלור), חוה וולפברג (לבית סלור) ובעיקר מחולדה ספיר (לבית יטקובסקי), כבת 85, שפרשה בפניי את כל פרשת הפיצוץ שעשה האצ"ל בביתם ברחוב פיק"א בשנת 1942 לערך. לדבריה הגיעו תלונות לבעלה, יוסף ספיר, שהיה אז ראש העיר, כי חברי האצ"ל אורבים לאנשים בחדרי-מדרגות, בחוזרם, בלילה, לבתיהם, מפחידים אותם ותובעים מהם כסף עבור ארגונם. ספיר הזמין לפגישה אצלו נציגים של האצ"ל. הם באו בחושך, כשאנשיהם שומרים מבחוץ, נערך דיון ממושך ובסופו לא הגיעו להסכמה, והבטיחו לתת תשובה. ספיר ביקש מהם שלא להפחיד אנשים אלא לעשות את המגבית בצורה תרבותית יותר.

לאחר ימים אחדים זרקו בלילה פצצה מצד דרום, לחדר-המבוא של הבית הדו-קומתי, הרסו פטיפון ותקליטייה שהובאה מארה"ב, ונפגע גם חדר-העבודה של ספיר. חולדה אמרה לו אז: "הנה התשובה שלהם!" בני-המשפחה ישנו בקומה העליונה. כל השמשות נופצו אף הן.

עוד סיפרה כי יוסף בעלה לא אהב את בגין ואת אנשי חירות, וסלד מדיעותיהם הפוליטיות הקיצוניות על שלמות הארץ.

[הייתי אז ילד כבן שש. גרנו ברחוב פיק"א מרחק בתים אחדים למעלה, לכיוון רוטשילד. ואני זוכר היטב את הרעש של הפצצה באותו לילה ואת מראה ה"קבינט" ההרוס של ספיר, למחרת היום, בחלק הדרומי-מזרחי בקומה הראשונה של הבית].

 

מתוך "חדשות בן עזר" גיליון 122 מיום 9.3.2006

אהוד בן עזר

כיצד הפך פינייה קוזלובסקי מכפר-סבא לפנחס ספיר,

וגם על הפצצה של אצ"ל על בית יוסף ספיר

מספר יעקב ספיר, איש רחובות: קוזלוב בפולנית, תיש. כאשר ביקש פנחס (פינייה) קוזלובסקי, ממנהיגי מפא"י, לעברת את שמו, נראה לו מוזר להיקרא פנחס תיש או פנחס תָּיְשִׁי על משקל ציפורי, זאבי או שועלי.

אמרו לו: "תיש בעברית זה גם צְפִיר, צפיר עיזים, מן התנ"ך."

ובכן, פנחס צְפִיר או צפירי? זה לא כל כך מצלצל ולכן עיברת לצליל דומה – ספיר, אך לבתו הצעירה קרא בשם צפירה.

והיו מבדילים אז: פנחס ספיר, במלרע, ואילו במלעיל – יוסף ספיר, ראש העיר פתח-תקווה ולימים שר בממשלה, וממנהיגי הציונים הכללים. איש מוכשר, מבריק, למדן ואמיץ-לב.

אגב, בראשית שנות ה-40 האצ"ל פוצץ את חדר-עבודתו [ה"קבינט"] של ספיר בווילה הדו-קומתית שלו ברחוב פיק"א, כי הוא לא הרשה להם לשדוד את איכרי המושבה ב"מגביות" שלהם. בייחוד התלונן עליהם האיכר משה דנקנר.

יצחק מודעי, לימים חברו של ספיר לאותה מפלגה, היה בימים ההם איש אצ"ל, ולאחר שנים רבות הזכיר את המאורע בראיון עימו ב"ידיעות אחרונות".

כיום [בשנת 2006] פתח-תקווה מלאה שלטים היסטוריים של אצ"ל וכמעט אין זכר ל"הגנה", שהיתה גדולה ומשותפת לאיכרים ולפועלים [כל מחנה השמאל, בעיקר מפא"י]. האצ"ל היה קומץ, ונחשב מחוץ לגדר, "פורשים". אבל פתח-תקווה מצטיינת בשיכתוב ההיסטוריה שלה, עד כדי גיחוך.

אהוד בן עזר

 

* * *

מיכאל רייך

שִׁיר אִינְדִּיאָנִי

 

יֵשְׁנָם יָמִים שֶׁל צֵיד רוּחוֹת הַיַּעַר

יֵשְׁנָם לֵילוֹת כְּסּוּפִים שֶׁל קֶסֶם הַלְּבָנָה

בָּהֶם בְּאֹפֶן לֹא מֻסְבָּר, הוֹפֵךְ אֲנִי פִּתְאֹם

שִׁיר אִינְדִּיאָנִי –

זוֹלֵג חֹפֶשׁ וְקָשׁוּר בִּרְצוּעוֹת נֹגַהּ

אֶל עֵץ אַדִּיר פֹּארוֹת עַל גְּדַת הַנָּהָר,

אֲנִי חוֹלֵף עִמּוֹ אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה

לֹא בְּלִי הַשְׁגָּחַת הַוָּאקָאן טַאנְקָה *

הַשּׁוֹלֶטֶת בַּיְּקוּם

וּבִי

 

אֶל הַיֹּפִי, חַכְלִילֵי הָאוֹר הַשָּׁלֵם בְּהִשָּׁפְכָם הַיָּמָה,

הַנִּיחוֹחִים הַמְּשַׁכְּרִים שֶׁרַק מְתֵי מְעַט

יוֹדְעִים לָבֶטַח מְקוֹרָם,

עִקְבוֹת הַתְּאוֹ הַצּוֹעֵד קוֹמְמִיּוּת

לִשְׂדוֹת יַעַר אוֹ לְצֵל הָרִים,

מְעוּף הַדְּבוֹרִים הַמּוֹצְאוֹת אֶת הַטּוֹב בַּדְּבָרִים

אַךְ בּוֹ בַּזְּמַן יוֹדְעוֹת תְּלָאוֹת הַיַּעַר לְהַמְתִּיק

וּמְשׁוֹרְרוֹת

מוּל חַלּוֹנוֹ הַמִּתְנוֹדֵד      

שֶׁל בֵּית וִיגְוָאם עַתִּיק

 

מִתּוֹךְ הַשִּׁיר אֲנִי שׁוֹאֵף לִפְרֹץ

כַּעֶפְרוֹנִי הַמְּצֻיָּץ הַמְּשַׁחֵר

לְהָעִיר אֶת זְקַן הַשֵּׁבֶט,

הַיּוֹשֵׁב כְּהֶרְגֵלוֹ נִנּוֹחַ עַל כִּסְאוֹ

מְקֻשָּׁט בְּנוֹצוֹתָיו, בְּשַׁעֲרֵי כְּפָרוֹ 

פּוֹתֵר חִידוֹת וַחֲלוֹמוֹת וּמְעַשֵּׁן

וּמְמַלְמַל בִּשְׂפַת הַלֵּב

שִׁירֵי חוֹתְרֵי קָיָק קְדוּמִים,

חֲלוּצֵי הַמַּעַשׂ

אֲשֶׁר בִּתְמִימוּתָם טָבְעוּ בְּנָהָר גּוֹאֶה

וְנִשְׁמָתָם 

עוֹדֶנָּה מְחַפֶּשֶׂת נְתִיב מִלּוּט לַיָּם

אוּלַי אֶל שְׂדוֹת הַצַּיִד הַנִּצְחִיִים חֶפְצָהּ

הִיא מְשַׁיֶּטֶת מַעְלָה

 וָהַלְאָה,

גּוֹבֶרֶת עַל קִצָּהּ

 

* הרוח הגדולה

 

* * *

לנעמי בן-גור היקרה

איתך באבלך על מות אימך המסורה

רבקה בן-גור

שהותירה אחריה משפחה גדולה למופת

 

* * *

מוטי הרכבי

הגיע הזמן להודות לכל אלה שתרמו

להצלחת נתניהו והימין!

עכשיו שהבחירות הסתיימו והימין ניצח בגדול הגיע הזמן להודות לכל אלה שתרמו להצלחת נתניהו והימין. על המקום הראשון יש הרבה מתחרים אבל אני בחרתי במירב מיכאלי כראשונה!

מירב מיכאלי התעקשה לא להתחבר למרצ ובכך גרמה למחיקת מרצ ולזכייה של נתניהו. אין לי ספק שלא מדובר באגו, ככל הנראה מדובר במשהו עמוק יותר בגללו מיכאלי רצתה דווקא שנתניהו ינצח. כנראה שהסיבות הרבה יותר מורכבות ועמוקות.

תודה גם לבין זוגה של מיכאלי ליאור שליין שהפיץ מיספר ימים לפני הבחירות מקבץ של ״שקרי לפיד״ שתרם גם להצלחת נתניהו ראו –

https://www.youtube.com/watch?v=mAxD80p6CmU

לפיד הוא ללא ספק אחד התורמים העיקרים להצלחת נתניהו, לא רק בגלל ההבדל הברור בין שני האישים. נתניהו בוגר MIT והארווד ולפיד לא סיים בית ספר תיכון. נתניהו לוחם סיירת מטכ״ל שנפצע בקרב. לפיד שירת ככתב ב"מחנה". לפעמים היה נדמה לי שכל מה שלפיד עשה בשנה האחרונה זה להוכיח למה נתניהו מתאים לתפקיד, והוא לפיד לא מתאים כלל וכלל.

היהירות הריקה שהתבססה בין השאר על תקשורת מגוייסת שליטפה כל שטות שאמר וכל עוולה שעשה, העלתה לו את השת... לראש, וכך הוא המשיך לנפח את עצמו ולהאמין לתדמית ההזויה עד שאיבד לגמרי את הקשר למציאות. אבל המציאות טפחה לו בפנים!

מסירת מים טריטוריאליים וכלכליים של ישראל לחיזבאללה בניגוד לחוק יסוד וללא אישור הכנסת (לקול מחיאות הכפיים של התקשורת ובגצ) באה לשרת מטרה אחת! שתית קולות ממרצ וממפלגת העבודה (רואים – אני יותר שמאלני ממרצ). אז נכון לפיד הצליח, במחיר הנורא, לשתות את קולות מרצ ובכך תרם יותר מכול להצלחת נתניהו!

היהירות גם הולידה ביריונות. ביריונות בבחירה לוועדות הכנסת. זאת הפעם הראשונה מקום המדינה, שהאופוזיציה לא מקבלת את חלקה היחסי בוועדות. היהירות גם עודדה את ההתנהגות הביריונית של יושב ראש הכנסת מיקי לוי שזרק אנשים רק כדי להשתיק אותם. (שוב – המעודדות, בגצ, היועצת המשפטית והתקשורת, שתקו או עודדו). מעולם הימין וגם השמאל בעבר לא נהגו כך. ואני מקווה שהממשלה החדשה והכנסת החדשה ינהגו בממלכתיות כמו שצפוי מנציגי העם, ותקופת מיקי לוי תיזכר כתקופה הבזויה ביותר של כנסת ישראל.

לא אודה, אפילו לא  בציניות – ל״אמרות״ מבית היוצר של לפיד וחבריו לקואליציה, אמרות שתרמו רבות להצלחת נתניהו – ״חארות״, ״כוחות האופל״, נתניהו דומה לגבלס, נתניהו שותף לרצח רבין, השוואה בין נתניהו להיטלר ובוחרי הימין לנאצים, נעמיס יהודים יחד עם נתניהו על מריצות  ונזרוק אותם למזבלה, ״אתם שחורים ואנחנו לבנים״, בבונים, מנשקי מזוזות – ועוד שלל של דברי הסתה והפצת שנאה. האמרות היו קריאת התעוררות למי שהתקשורת הצליחה לבלבל. ולכן דברי הבלע עשו בדיוק את ההפך.

יום הזיכרון לרצח רבין הוקדם רק כדי לתת הזדמנות נוספת להאשים את נתניהו ברצח רבין, לפיד, אתה שנתת יד לדברי הבלע, אולי היה כדאי שתקשיב למה שאביך אמר בנושא!

https://www.youtube.com/watch?v=Po3J48v2nQw

ליברמן תרם גם הוא תרומה נכבדה. שימוש בכוח להתעללות באוכלוסייה חלשה ונרדפת, כש״שומרי הסף״ – התקשורת, בגצ והיועצת מחאו כפיים, רק כדי שיראה איזה גיבור על חלשים הוא יכול להיות. הברוטליות והיהירות תרמה תרומה מכרעת להוצאת החרדים לקלפיות!

שוב אני מקווה שהכנסת החדשה לא תחזיר לליברמן כגמולו. לא יעלו למשל את המיסים על הוודקה. לא בגלל שהתקשורת ובגץ יזכרו פתאום שהם אמורים להגן על החלשים, אלא בגלל שלא צריך להעניש את בוחרי ליברמן במעשי הביריון. אגב, גם אם יעלו את המיסים מאוד, לליברמן לא תהיה בעייה לקנות וודקה. למזלו נולדו ילדים מיליונרים.

לפיד וגנץ, תודה לכם שהוצאתם עשרות מיליונים מכספינו כדי לעודד את ״אוהדי השאהידים״ לנהור לקלפיות. הנהירה רק עזרה לדחוף את מרצ מתחת לאחוז החסימה.

חשוב גם להודות לפרקליטות שניסתה לעשות הפיכה משפטית, וגררה את ישראל ל-5 מערכות בחירות. לא לשווא ערוצי התקשורת ״שכחו״ פתאום לסקר את המשפט. תיק 4000 התפורר ותיק 1000 הפך לפארסה שעוד ידובר בה רבות. התקשורת שכחה שהיה משפט!

כאן אני פחות ותרן. חייבים להקים ועדת חקירה ולבדוק איך קומץ משפטנים עלה למדינה עשרות מיליארדים. גם את הרדיפה של גל הירש צריך לחקור!

 מוטי הרכבי

 

* * *

אהוד: אילו מר"צ, מפלגתם של שולמית אלוני, יוסי שריד, רן כהן  ויבדל"א אמנון רובינשטיין – היתה מעמידה בראשה את שר הבריאות ניצן הורביץ, ולא ממחזרת את זהבה גלאון מבריחת המצביעים – ייתכן שלא היתה נמחקת מהכנסת ואולי גם מהפוליטיקה הישראלית.

 

* * *

נעמן כהן

רקוויאם לשתי מפלגות היסטוריות

שתי מפלגות היסטוריות בתולדות הציונות נעלמו מההיסטוריה בבחירות האחרונות. המפלגה הראשונה שנעלמה מההיסטוריה היא מפלגת מרצ. מֶרֶצ (מפ"ם-רצ) היא מפלגת שהורכבה בשנת 1992 מאיחוד של המפלגות מפ"ם רץ וחלק משינוי. השם מרצ מורכב מהאותיות מ' ורצ, אותיות שהופיעו על פתקי ההצבעה של המייסדות, מפ"ם ורצ.

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) היתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית, אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון". המפלגה קיימה קשר הדוק עם תנועת הנוער השומר הצעיר ועם תנועת הקיבוץ הארצי. מאיר יערי ויעקב חזן היו מנהיגי המפלגה ומתווי דרכה במשך מרבית שנותיה. "מפלגת פועלים השומר הצעיר בארץ ישראל" מפלגת פועלים ציונית מרקסיסטית ביישוב שהוקמה בפברואר 1946 כאיחוד בין מפלגת "השומר הצעיר" לבין מפלגת הלוויין שלה "הליגה הסוציאליסטית". המפלגה ייצגה את דעותיהם של תנועת "השומר הצעיר" ושל "הקיבוץ הארצי".

מפלגת רצ (שמה הרשמי המלא התנועה לזכויות האזרח ובהמשך התנועה לזכויות האזרח ולשלום) הוקמה לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 על ידי הפעילה החברתית שולמית אדלר-אלוני לאחר שפרשה ממפלגת העבודה (אשר מטעמה ולפני כן מטעם מפא"י, כיהנה כח"כית בכנסת השישית).

מפלגת מרצ ויתרה על הציונות ומחקה אותה ממצעה. מרצ היחידה בין המפלגות היהודיות שהצביעה בכנסת בעד מימון למחבלים ולבני משפחותיהם וראשיה גילו הבנה ותמיכה באויבי המדינה. מרצ אמנם ויתרה על הציונות אבל זה לא עזר לה. למרבה האירוניה גם הערבים ויתרו עליה ונטשוה.

המוטו של מפ"ם היה "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים." שום דבר מאלו לא נשאר במרצ. "השומר הצעיר" היתה ממייסדי היישוב והמדינה ויישבה את הארץ. מרצ שמחקה את הציונות ממצעה וגם את הסוציאליזם אין לה יותר זכות קיום. אנטי-ציונים יכולים למצוא את ביתם בחד"ש כמו אלו שפרשו מ"השומר הצעיר" בתקופת היישוב והפכו למופסי"ם.

מפ"ם ההיסטורית חבל שנעלמה. על מותה של מרצ לא נאמר חֲבָל עַל דְּאָבְדִין, אלא ברוך שפטרנו.

המפלגה השנייה שנעלמה מההיסטוריה בבחירות האחרונות היא המפד"ל. המפד"ל הוקמה על ידי חיים משה שפירא כתוצאה מאיחוד תנועות המזרח"י והפועל המזרח"י. בבחירות לכנסת השלישית התמודדו המפלגות ברשימה משותפת תחת השם "חזית דתית לאומית", וב-1956 התאחדו סופית והקימו את המפד"ל.

הסתדרות המזרח"י (ר"ת מרכז רוחני) תנועה פוליטית ציונית דתית, שקמה בשנת 1902. לאחר החלטת הקונגרס הציוני שעל הציונים לעסוק בחינוך ציוני חילוני, קבעה קבוצת ציונים דתיים בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס שרק בשמירת המצוות יישמר העם היהודי.

תנועת הפועל המזרח"י הוקמה ב-1922 מתוך תנועת המזרחי, ולעומתה היא הדגישה את הערכים הסוציאליים ועיגנה את ערכי השוויון והצדק החברתי במקורות ובמסורת. התנועה פעלה בשיתוף עם תנועת העבודה הציונית הסוציאליסטית וחשה קירבה להתיישבות החלוצית ולהסתדרות. קירבה זו באה לידי ביטוי בהצטרפות הפועל המזרחי לחלק ממוסדות ההסתדרות כגון: קופת חולים כללית, הסתדרות המורים, האיגוד המקצועי והמרכז החקלאי. אף על פי שהיתה חלק מן הציונות הדתית. המפלגה דגלה בבניין הארץ ובסוציאליזם המשולבים בשמירת מצוות, לימוד תורה וחינוך דתי, זאת לאור הסיסמה "תורה ועבודה". תנועת הפועל המזרחי יסדה את תנועת הנוער בני עקיבא ואת ארגון הספורט אליצור.

מייסדיה ומנהיגיה הראשונים היו שמואל חיים לנדוי, נתן גרדי ושלמה זלמן שרגאי (שהיה ראש עיריית ירושלים בשנים 1950-1952) ומנהיגה היה חיים משה שפירא שלפני הקמת המדינה כיהן כחבר הנהלת הסוכנות וחבר מנהלת העם מטעמה ועם הקמת המדינה היה חבר הממשלה הזמנית מטעמה ואחר כך שר בממשלות הבאות. מנהיג נוסף שזוהה עימה היה זרח ורהפטיג.

והנה המפד"ל, המפלגה הציונית הוותיקה שלקחה חלק בהקמת היישוב והמדינה – נעלמה בבחירות האחרונות מן ההיסטוריה, ועליה נאמר חֲבָל עַל דְּאָבְדִין, כי מייצגי הציונות הדתית היום רחוקים ממנה הן מבחינת הקיצוניות של המדיניות הפוליטית, והן מבחינת המדיניות החברתית-כלכלית-קפיטליסטית.

 

מי יקים מחדש את "אחדות העבודה פועלי ציון"?

עם פשיטת הרגל של הציונות-הסוציאליסטית מקימת היישוב והמדינה ע"י הקברנית מרב קסטנר-מיכאלי, התפנה מקום להקים מפלגה ציונית-סוציאליסטית חדשה שתחליפהּ.

מפלגה ציונית-סוציאל-דמוקרטית. מכיוון שהשם מפא"י "מפלגת פועלי ארץ ישראל", אינו מתאים עוד. יש לו מיתוג שלילי ע"י היהודים הערבים, וכן לא מדובר הפעם רק בפועלים, והשם ארץ ישראל מפריע לרבים, יש להקים את המפלגה החדשה בשם המוצלח יותר. "אחדות העבודה פועלי ציון". ובא לציון גואל.

מי ייקח עליו את המשימה?

 

תפילת תחנונים לבל"ד

"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול וְהושִׁיעֵנו בְּהַעֲבָרַת בַּלַ"ד אֶת אֲחוּז הַחֲסִימָה."

לדיראון עולם תיזכר תפילת התחנונים הנ"ל שהתפללו המפלגות הציוניות מקימות היישוב והמדינה למען העברת בל"ד את אחוז החסימה. ודוק: אין מדובר כאן בתימהוני ככמקס נאומן שהקים את "התאחדות  הגרמנים תומכי היטלר", אלא בלוז של החברה היהודית-ציונית בארץ. תמיכה בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי – רק עקב העיקרון רל"ב, היא פשיטת רגל אידיאולוגית, תקדימית ומסוכנת.

 

יהודים מממנים מפלגות ערביות

כמות הכסף שנשפכה לתוך המגזר הערבי לעידוד הצבעה – ואו! מטורף ממש. מיליונים רבים. חסר תקדים. הכסף, אגב, הוא יהודי (בא מגורמים יהודיים). וזה עובד.

https://twitter.com/attilus/status/1586422852579991552?s=46&t=axiE98HlzzDgapGA2-wZxQ

ומי גינה עד היום את "יהדות הממון הבינלאומית"?

 

הנוטשים את העם היהודי (1)

ואלו תולדות הכשרות:

הרב יצחק פרץ קאשער, צאצא רש"י, הוליד בוורשא את מנחם מענדל בן רי"פ נ"י קאשער וורשא.

https://tablet.otzar.org/#/book/100828/p/-1/t/1/fs/0/start/0/end/0/c

הרב מנחם מנדל קאשער-כשר (1895-1983), החל בגיל 19 לערוך את הירחון התורני "דגל התורה" בהוצאת אגודת ישראל בפולין, ב-1924 עלה לארץ ישראל בשליחות ישיבת חסידות גור "שפת אמת" ועמד בראשה בשנתיים הראשונות לקיומה. עמד בראש הוועד הציבורי שפעל להעלות את האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר ועוד כמה מבני משפחתו לארץ ישראל כחצי שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובכך הצילם ממוות. על אף השתייכותו המוצהרת לחסידות גור, המתנגדת באופן עקרוני לרעיונות הציונות, תמך הרב קאשער-כשר בציונות באופן חד וברור. את השקפתו בעניין זה ביטא במיוחד בספרו הנרחב "התקופה הגדולה" וכן בספרו "הכוס החמישי". זכה בפרס ישראל לספרות תורנית (1963) ופעמיים בפרס הרב קוק (1944 ו-1951).

מנחם מענדל קאשר-כשר הוליד בווארשא את שמעון קאשר-כשר (1914-1968) בהיותו בן עשר, עלה עם משפחתו לארץ ישראל לירושלים. למד בישיבות בעיר, בבית המדרש למורים של המזרחי ובאוניברסיטה העברית. היה ממנהיגי תנועת בני עקיבא בתחילת דרכה, מעורכי ביטאונה "זרעים" ומכותביו הבולטים. שירת בצה"ל כקצין בצנזורה הצבאית ממלחמת העצמאות עד מותו. במקביל עסק במחקר על התורה וחיבר את הספר "פשוטו של מקרא", על פשט התורה שבכתב לאור התרגומים, דברי חז"ל, ראשונים ואחרונים. כמו כן פרסם בין השנים 1938-1964 ארבעה ספרי שירה.

שמעון קאשר-קשר הוליד ב-1940 את אסא קאשר-כשר. אסא למד בתיכון חילוני, עירוני א' בתל אביב, למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט סיים ב-1971 בהנחייתו של פרופסור יהושע בר-הלל, והיא עסקה בפילוסופיה של השפה. בשנת 2000, הוענק לו פרס ישראל לחקר הפילוסופיה הכללית, (פרס בו זכה גם סבו, ארבעים שנה קודם לכן). היה שותף לחיבור "רוח צה"ל" – הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל. ביוני 2017 פורסם מסמך שחיבר לבקשת שר החינוך נפתלי בנט, המסדיר ומגביל פעילות פוליטית והתבטאויות פוליטיות של מרצים.

 

תורת המוטציות של אסא קאשער-כשר

לפני הבחירות קבע "האתיקן" אסא קאשער-כשר, ברוח תורתו של קרל שמיט, וכתומכו של למפל-לפיד – שהיות והאופוזיציה בישראל אינה (לדעתו) פטריוטית, והיא פועלת לרעת הכלל, אין טעם להביא החלטות לכנסת, ובפוסט שכתב לאחר הבחירות התייחס אסא קאשער-כשר לתוצאות הבחירות:

"הערה על תוצאות הבחירות לכנסת. מעניינת אותי במיוחד תמונה אחת שהתגלתה בבחירות שעברנו השבוע: תמונת פרצופו של 'העם היהודי היושב בציון', החי בישראל. דמותו של העם היהודי, המוכרת לנו מילדותנו, מן החינוך שקיבלנו, מן החיים שהכרנו, מן הסיפורים ששמענו, אינה הדמות הנוכחית. לפנינו שתי מוטציות של העם היהודי:

"המוטציה החרדית חושפת מעבר של צורת החיים הגלותית של מיעוט החי את חייו בפני עצמו, שומר על אורחותיו ולא מתגרה בשליטים הנוכריים ("דינא דמלכותא דינא") לצורת החיים החדשה של מיעוט החי על חשבון זולתו, טפיל כלכלי, משתמט ביטחוני, מנוער מאחריות אזרחית, ללא כבוד ממשי למשטר הדמוקרטי ולעקרונותיו.

"המוטציה הלאומנית חושפת מעבר מצורת החיים הדתית של חיים שיש בהם דבקות בעקרונות של צדק והגינות, יושר וחמלה, מתוך יראת שמיים, אבל בהתנהלות אנושית אחראית ("מוסר הנביאים") לצורת חיים פרועה, זדונית, המקדשת את הארץ ומשליטה את עצמה באלימות על יושביה, בשיטות שאין בהן צדק ואין בהן חמלה ואין בהן מוסר ויש בהן יותר מכל פולחן אלילי של הארץ, העם והמנהיגות המושחתת שלו.

"העם היהודי שאלה פניו אינו העם היהודי שלי, אינו העם היהודי שאני מעוניין להימנות עם בניו. אני נשאר אדם בעל מוצא יהודי. תמיד אהיה כזה. המוצא שלי והזהות שלי הם היהדות הבריאה שקדמה למוטציות החולניות, הממאירות, הגסות והדוחות, שלנגד עינינו."

https://www.israelhayom.co.il/judaism/judaism-news/article/13259054

אסא קאשער-כשר מכריז כי הוא נוטש את העם היהודי "המוטציוני". תיאורו של העם היהודי המהדהד את תורת הדרוויניזם הגזעני-נאצי, יכול לתפוס מקום של כבוד בכל מנשר אנטישמי.

 ונניח, רק נניח שקאשער-כשר צודק בביקורתו, אז כשישעיהו הנביא הוכיח את העם הוא אמר: "הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים," אבל מעולם הוא לא אמר אני נוטש את העם בגלל היותו כזה. אני מוכיח את העם, לא נוטש אותו. אסא קאשער-כשר המתנאה להיות נביא מוסר בעל תוכחה – נוטש את העם כשאינו מוצא עוד חן בעיניו. זה ההבדל בין נביא אמת לנביא שקר.

 

הנוטשים את העם היהודי (2)

הרהורים על מודעת האבל של עוזיאל הלפרין-אורנן

ביום שישי 4.11 התפרסמה ב"הארץ" מודעת אבל לעוזיאל הלפרין-אורנן שנפטר בגיל 99.

 

אהובנו עוזי אורנן

איננו עוד איתנו

ציווה גופו למדע

טקס פרידה ייערך ביום ראשון ה-6 בנובמבר בשעה 15:30

בית העלמין תל-רגב חלקת מועצה-איזורית זבולון

אשתו מיכל אורנן-אפרת

ילדיו עתר אורנן ובן זוגה מריוס שטנר, טלי אורנן, אוני צורי אורנן-אפרת, אחלי אורנן-אפרת

נכדיו אימרי שטנר אורנן, מרים (מורן) שפר, נעמה ביגלמן, נדב ביגלמן.

ניניו נחמן, דוד, איילה, נעמי, רבקה, יוסף, אהרון, אוריאל, רוזה, יעל, זוהר, והחימש נפתלי.

 

לפני שאומר כמה מילים על מודעת האבל, גילוי נאות, היו לי חילופי דברים קשים עימו:

 

נעמן כהן

מבלשנות לגזענות – מווילהלם מאר עד

עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן

במאה ה-19 נעשה מחקר בהשוואת לשונות בין השפות העתיקות, ונמצא דמיון לשוני רב בין השפה האווסטית (שפת כתבי הקודש הזורואסטריים) והשפה סנסקריט (שפה מאזור צפון הודו) לבין השפה הלטינית, היוונית, הגרמנית והקלטית. מסקנת החוקרים היתה שהיה עם קדום, שבטים וממלכות שהרכיבו את "העם הארי". העם הזה קיבל את השם "ארי" מהמילה המשותפת לאבסטן וסנסקריט, "אַרְיַה" (Arya) שפירושה "אדם אציל". אותם חוקרים זיהו את הגזע הארי עם פרס הקדומה, ששמה "איראן", פירושו המילולי "של הארים".

במקביל זוהו שפות אחרות. הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר – אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.

המושגים הבלשניים "ארי" ו"שמי" נלקחו ע"י הוגי תורת הגזע, והפכו לתורת גזע המבדילה בין ה"גזע הארי" מול "הגזע השמי".

בשנת 1879 פירסם הגרמני פרדריך וילהלם אדולף מאר (שהיה גרוש משתי נשים יהודיות) את ספרו "הדרך לניצחון הגרמניות על היהדות", שבו ביטא את השקפתו האנטישמית והגזענית. באותה שנה, הקים גם את "הליגה האנטישמית" בברלין. בכך הוא טבע את המונח "אנטישמיות" (Antisemitismus) כשם נרדף למונח הגרמני "Judenhass", שנאת יהודים.

 

הארי הוא גבוה בלונדיני ורזה

למותר לציין שהרכבת תורת גזע על שפה היא תורה פסבדו-מדעית, הבנויה על בלבול מושגים, ואין בה ממש. הגזע הארי למשל בניגוד לגזע השמי, הוגדר כגבוה בלונדיני ורזה. גבוה כמו גבלס, בלונדיני כמו היטלר, ורזה כמו גרינג. ועוד לא הזכרנו את חומייני.

 

מבלשנות עברית לגזענות – תורתו הגזענית-אנטישמית

של עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן

בדומה לקודמיו שהפכו תיאוריה בלשנית לתורה גזענית, הבלשן וחוקר השפה העברית עוזיאל הלפרין הידוע יותר בשמו עוזי אורנן (בחר לקרא לעצמו ע"ש ארוונה היבוסי הכנעני) פיתח תורת גזע חדשה בהשפעת מחקריו הבלשניים לפיה אין בנמצא עם יהודי ולכן יש להביא לסופה של מדינת היהודים.

בראיון למוסף הארץ" 22.5.15, עם דליה קרפל "נפש כנעני הומייה", הוא חושף את תורתו.

כבן לעולים יהודיים מפולניה השיל הלפרין מעליו את זהותו היהודית ונהפך לאורנן הכנעני (המונח "כנעני" הוא כינוי לעג שנתן המשורר אברהם שלונסקי ל"ועד לגיבוש הנוער העברי", שאחד ממייסדיו היה אחיו של הלפרין-אורנן, אוריאל הלפרין-שלח, או יונתן רטוש).

"כלל האזרחים," בישראל, קובע הלפרין-אורנן, "נקראים לאום ישראלי ואין לכך שום קשר לדת ולמוצא אתני. בזה אני מאמין ובכך אני כנעני. לא מזמן הצטרף אלינו עו"ד ערבי שמגדיר את עצמו ככנעני. כנען הוא השם העתיק והמושג הגיאוגרפי, ואילו השם הרשמי של מדינת ישראל שטבולה יותר מדי בתוך היהדות מפריע לי."

למרות שהשם "ישראל" מפריע לו, עומד הלפרין-אורנן בראש עמותה הנקראת "אני ישראלי", ותבע את משרד הפנים שירשמו אותו כ"לאום ישראלי". והוא נאבק לבטול חוק השבות הגזעני לדעתו, ומתנגד לקליטת יהודים רוסיים או אתיופיים, כי הרי היהודים (בניגוד לערבים בארץ) אינם שייכים לדידו ללאום הישראלי.

בדומה ליהודי-פולני אחר, שלמה זנד, המכחיש אף הוא את העם היהודי, גם הלפרין-אורנן הצטרף לחבורת מכחישי העם היהודי (ביניהם היטלר, סטלין, ואבא של מאזן) והצביע לכן לרשימה הערבית המאוחדת (בשנאת ישראל) המכחישה את קיום העם היהודי (למרות מאבקה להקמת מדינה ערבית-מוסלמית ולא "כנענית" במקום מדינת ישראל).

כשם שהאדם מהגזע הארי הוא גבוה בלונדיני ורזה, כך תורתו הגזענית המבוססת על הבלשנות של הלפרין-אורנן הינה פסבדו-מדעית, אינה קוהורנטית, ומלאת סתירות.

לפי מחקרו הלשוני של הלפרין-אורנן, ערבי מחיפה הדובר ערבית שהצטרף לתנועה הכנענית, ומכנה את עצמו "כנעני" הוא "ישראלי". כלומר, יש בתורתו בלבול מוחלט של מושגים. האם המונח "כנעני" יש לו בכלל משמעות מחוץ לתרבות היהודית-ישראלית-תנכ"ית?

יש לעשות סדר במושגים.

המושג "עם ישראל" זהה לחלוטין למונח "עם יהודי". שמו הערבי של הרמב"ם למשל הוא: מוסא בן מימון, בן עבדאללה, אל-קרדבי, אל-אישראלי (איש קורדובה הישראלי). "ישראלי" במובן "יהודי", מונח הכולל עם (אומה) ודת.

בידוע שאין הגדרה אמפירית ואובייקטיבית למושג "עם". "עם" הוא קבוצת אנשים המגדירה את עצמה כ"עם", אי לכן שלילת זכות קיום מעם ישראל הוא העם היהודי, היא ביטוי מובהק של גזענות אנטישמית.

בדומה לשלמה זנד המכחיש את העם היהודי, גם הלפרין-אורנן חוטא לא רק בגזענות אנטישמית בכך שהוא מכחיש את העם היהודי, אלא הרבה מעבר לכך. ניסיונם של זנד, והלפרין-אורנן לדחוף את הערבים אזרחי ישראל והרשות הפלישתינאית לסד "הלאום הישראלי" (או הכנעני) שהם המציאו, נראה כהתנשאות גזענית פתטית, על רקע פרסום חזונם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית, ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי."

 ("חדשות בן עזר", גיליון 1049 8.6.2015, משום מה אין קישור לאינטרנט).

 

עוזי אורנן

"מה ראית להכניס דברי נבלה כאלה?"

לאהוד בן עזר שלום,

המאמר שהכנסת ביחס אליי מלא שקרים השמצות וכינויי גנאי. במיוחד חורה לי שמישהו שאינו מבין את פירוש המילה גזען מכנה אותי בכינוי נוראי זה. נוראי בעיניי ולחלוטין אינו יכול לתאר אותי. גזען הוא מי שמבדיל בין בני אדם לא לפי טיבם אלא לפי השאלה מי הם ההורים שלו, לאיזה שבט או לאיזה גזע הוא קשור.

גזענות היא כאשר נותנים אזרחות ישראלית על פי השאלה מי היתה אימא של המועמד לאזרחות. אם היא יהודייה – הוא מקבל אזרחות, אם לא – הוא נדחה כליל או (אם הוא מוכיח שייכות לארץ הוא "אזרח מכוח ישיבה"). כלפי המחבר המוזר שכתב עליי יש לומר – הפוסל במומו פוסל. אין לי ספק שהאיש הזה יהודי, והגזענות טבועה ביהדות והוא אינו מרגיש בה.

אם הוא רוצה לכנות אותי "אנטישמי", ברור מדוע – כי לדעתו אני "שונא יהודים". לידיעתו אני מכוון את דברי נגד האמונות היהודיות, המנהגים הגזעניים שלה, חוסר השיוויון שהוא גם בתוכה ולא רק כלפי מי שאינו חלק מן "העם הנבחר". אבל אין לי דבר נגד יהודי כאדם, ואינני שונא אף אחד.

גם ברנש כמוהו, מפיח כזבים וממליט שקרים ואי הבנות, למרות ההערכה השלילית שיש לי כלפיו (הוא נראה לי משכיל) אין לי שום יחס שנאה אליו, ואם יעשה תשובה, יחזור בו מהשקרים וכינויי הגנאי ויבקש סליחה, אסלח לו בחפץ לב.

ועליך אני תמה מה ראית להכניס דברי נבלה כאלה כלפיי לאתר שלך.   

נראה לי שהחיבור הזה לא צריך להתנוסס באתר שלך,

עוזי אורנן

(גיליון 1055)

https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01055.php

 

נעמן כהן

מבלשנות לגזענות – מווילהלם מאר עד

עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן (2)

בתגובה לדבריי, "מבלשנות לגזענות – מווילהלם מאר עד עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן, ("חדשות בן עזר", גיליון 1049) – תיאר אותי עוזיאל הלפרין-אורנן כ"ברנש המפיח כזבים וממליט שקרים" (ביטוי שדווקא אהבתי), ו"האומר דברי נבלה." לא נותר אלא לומר לו: "הפוסל במומו פוסל."

ראשית, דבריו "גזענות היא כאשר נותנים אזרחות ישראלית על פי השאלה מי היתה אימא של המועמד לאזרחות. אם היא יהודייה – הוא מקבל אזרחות," פשוט אינם אמת בלשון המעטה, כי אזרחות ישראלית מקבל גם אדם שרק סבו היה יהודי. אבל לא זה העיקר.

תפיסה אידיאולוגית שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל) ובזכות קיומו היא גזענות!

רשאי הבלשן עוזיאל הלפרין-אורנן להפליג בדמיונו ולהקים בהבל פיו עמים דמיוניים שאינם קיימים במציאות כעם הכנעני, הפלישתי, היבוסי, הגרגשי, או "העם הישראלי" (שאינו עם ישראל, הכולל יהודים וערבים פלישתינאים), הכל לגיטימי, אבל אם התורה הבלשנית של הבלשן עוזיאל הלפרין-אורנן מביאה אותו לשלול את קיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל), ואת זכות קיומו כעם, זו גזענות שאינה לגיטימית.

לכן כשם שאנו דורשים לנתק את מחקר הבלשנות (שהבחינה בין שפות "אריות" לשפות "שמיות") מתורת הגזע, שהיא אידיאולוגיה מומצאת – על הבלשן עוזיאל הלפרין-אורנן להיתנתק מקבוצת "מכחישי" העם היהודי כגון היטלר, סטלין, ועראפת, שטענו שאין עם יהודי, וגם אין לו זכות קיום – כל זמן שאינו עושה כן, אין לו ברירה אלא להודות שהוא גזען.

ודוק: כל השולל את קיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל) ואת זכות קיומו, הוא גזען!

ואסיים במילותיו של עוזיאל הלפרין-אורנן: "למרות ההערכה השלילית שיש לי כלפיו (הוא נראה לי משכיל) אין לי שום יחס שנאה אליו, ואם יעשה תשובה, יחזור בו מהשקרים וכינויי הגנאי ויבקש סליחה, (ויתנער מגזענותו השוללת את קיום העם היהודי, ואת זכות קיומו) אסלח לו בחפץ לב."

https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01056.php

 

ואני חוזר למודעת האבל. טקס הפרידה יהיה בבית הקברות תל רגב. האם ייקבר בבית הקברות היהודי ע"י חברה קדישא, או בחלקת הגויים בבית הקברות?

מעניינים ביותר שמות בני המשפחה המופיעים במודעת האבל. כצפוי לבניו ובנותיו הוא נתן שמות עבריים-כנעניים דו מיניים: עתר, טלי, אוני, אחלי.

לנכדים יש כבר שמות עבריים-תנכיים-יהודיים: אימרי, מרים, נעמה, נדב.

לנינים יש כבר שמות עבריים-יהודיים-גלותיים: נחמן, דוד, איילה, נעמי, רבקה, יוסף, אהרון, אוריאל, רוזה, יעל, זוהר, והחימש נפתלי.

האם הם דתיים? האם צאצאיו של עוזיאל הלפרין-אורנן שבו בחזרה לעם היהודי, האם הם שבו להיות הלפרין?

השמות העבריים של ניניו מעניינים דווקא בגלל האופנה הרווחת כיום לפיה רוב היהודים החילונים בארץ נותנים לבניהם שמות לועזיים, אנגליים, אירים, גרמנים.

 

"אין שאלה ישראלית כי אין ישראלים"

במאמרו "איך לגרום לערבים להצביע" ("הארץ", 19.10) מציע אמיר פאח'ורי פתרון לסוגיית שיעור ההצבעה הנמוך בחברה הערבית. לטענתו, מקור הבעייה בתחושה שהמדינה מנוכרת לציבור הערבי.

כדי שהאזרחים הערבים ירגישו מעורבים ויצביעו, הוא אומר, נדרשת "אזרחות של שותפות גורל," שמדגישה ומחזקת מופעים כלכליים, מרחביים וסביבתיים של תלות הדדית.

כתבת "אל-ארצ'י", הערבייה-מוסלמית-סונית-פלישתית, חנין מג'אדלה, כותבת נגדו:

"המודל שפאח'ורי מציע מוטעה, כי הוא מניח שיש דבר כזה, 'ישראלים'. לכן הוא מכנה את הסוגייה 'השאלה הישראלית'. ובכן, לב ליבה של הבעיה הוא, שהיהודים לא מעוניינים להיות ישראלים. הם מעוניינים להישאר יהודים ולשמר את עליונותם היהודית על פני יתר האזרחים. זאת גם הסיבה לכך שבית המשפט העליון לא הסכים להכיר בלאום ישראלי.

"פאח'ורי," מסכמת חנין מג'אדלה, "'משבר ההצבעה אצל האזרחים הערבים' לא קשור ל'שאלה הישראלית', כי אין שאלה כזאת."

(חנין מג'אדלה, "אין שאלה ישראלית כי אין ישראלים", "אל-ארצ'י" 20.10.22)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-10-20/ty-article-opinion/.premium/00000183-f11e-d3da-a7db-fb9fb9770000

הפיליסטינית (תרתי משמע) מג'אדלה אינה יודעת כי יהודי וישראלי הם שמות חופפים. העם היהודי ועם ישראל הם שמות חופפים. ואזרחות ישראלית אין פירושה שייכות לעם ישראל, וזה מוזר כי ערביי ישראל הגדירו את חזונם:

"אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית, ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי."

 

זהירות הומופוביה

אמיר אוחנה למשרד החוץ

ח''כ אביגדור פישהיימר-מעוז, ממפלגת ההומופובים נעם, קפץ מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות ואיים: ''נבחן את ביטול מצעד הגאווה מבחינה משפטית.''

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=767208&forum=scoops1

מסתבר שמצעד הגאווה מגרה אותו. בידוע שההומופובים הגדולים הם בדרך כלל הומואים לטנטים. בטוחני שבנימין מיליקובסקי-נתניהו, הפעם בתמיכה מלאה של יאיר ושרה, לא יתנו לפגוע בזכויות הלהט"בים. והנה הצעה טובה של שרקי, כדאי לנתניהו למנות לתפקיד שר החוץ את אמיר אוחנה. רצוי שאת המדינה ייצג דווקא עתה גיי מוצהר.

 

געוואלד – פזעה

המילה געוולד שימשה תדיר במערכת הבחירות האחרונה. מקור המילה "געוואלד" בשפת הגרמנית (Gewalt), שבתרגום חופשי משמעותה – מעין זעקה המתריעה מפני אסון או אובדן, כמו "הצילו" בעברית. יש המתרגמים אותה לעברית ל"שוד ושבר".

באולפנים דשו הפרשנים עוד ועוד במושג, והפרשנים הערבים בטלוויזיה, מוחמד מג'אדלה מערוץ 12 וסולימאן מסראווה מ"כאן 11" תרגמו את המילה געוולד לערבית במילה "פזעה".

אף פרשן יהודי באולפן לא שם ליב למשמעות המילה בסכסוך הישראלי ערבי ומשמועתה.

פַזְעָה ( בערבית فَزْعَة – "אזעקה – אנשים שנזעקים לעזרת אדם אחר." בהקשר של העימות היהודי ערבי, המושג שימש לתיאור אזעקת לוחמים בלתי סדירים מכפרי הסביבה לצורך פעולה צבאית. הלוחמים היו מביאים איתם את נשקם האישי מביתם ולאחר סיום הקרב היו חוזרים לביתם. פעולה זו אפשרה גיוס מהיר וקל של אנשים ונשק, במגבלות של צמידות מקום הקרב לריכוז אוכלוסייה, אי יכולת לניהול קרב ממושך מאוד או קרב במקום מרוחק, רמת מיומנות נמוכה של הלוחמים, ורמת ארגון נמוכה של הלחימה.

הפזעה היא תופעה מסורתית עתיקת יומין, המונעת מכוח נאמנות למשפחה, לחמולה ולשבט, ממניעים דתיים, לאומיים, ומתאוות שלל.

במלחמת העצמאות היו מיספר אירועי פזעה של ערביי ארץ ישראל בפיקודם של מפקדים מקומיים, כמו ההתקפה על מחלקת הל"ה וההתקפה על הקסטל (במסגרת קרב הקסטל) במטרה לחלץ את גופתו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%96%D7%A2%D7%94

 

ליברמן אוייב המדינה

המרכז לחקר פשעים נגד הביטחון הלאומי של אוקראינה הכניס את איווט-אביגדור ליברמן לרשימה השחורה של האנשים שפועלים נגד האינטרס האוקראיני במלחמת רוסיה אוקראינה.

האתר כולל שמות של אישים שפעלו נגד האינטרס האוקראיני, טרוריסטים, שכירי חרב ופושעי מלחמה.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=766583&forum=scoops1

אז ליברמן הוא עתה אוייב כפול. אויב של נתניהו ושל אוקראינה.

 

הלל קוברינסקי ויאיר למפל-לפיד בהסכם הגז

פרסום ראשון: לחדשות 13 נודע כי במהלך השבועות האחרונים, האיש חשוב ביש עתיד אחרי ראש הממשלה יאיר לפיד, הלל קוברינסקי, שלא נושא בתפקיד רשמי במשרד רה"מ, שוחח עם חברי ממשלה על חשיבות חתימת ההסכם עם לבנון. זאת, בזמן שאחותו (לימור פוקר קוברינסקי) מכהנת כסמנכ"לית בחברת האנרגיה "דוראד", שחתומה על הסכם עם חברת "אנרג'יאן" לרכישת גז טבעי שיופק מאסדת הגז "כריש"a

https://13tv.co.il/item/news/politics/security/lebanon-israel-gas-903307992/

בעלים נוספים של חברת דוראד הוא קונצרן זורלו הטורקי. יו״ר הקונצרן הוא מקורב לארדואן. במקרה, לפני חודש בדיוק טס יאיר לפיד לפגוש את ארדואן אחרי נתק של 14 שנים בהן לא נפגש ראש ממשלה ישראלי עם ארדואן.

הלל קוברינסקי גם שוחח עם נפתלי בנט שהתנגד להסכם הגז בתחילה ושיכנע אותו לתמוך בו.

האם זו הסיבה והאינטרס הכלכלי מדוע הזדרז יאיר למפל-לפיד לחתום במהירות הסכם חפוז עם לבנון?

עו"ד של הלל קוברינסקי מסר בתגובה: "הוא לא היה מעורב כלל במו"מ על ההסכם, רק סייע בתדרוך התקשורתי. ההסכם בין 'דוראד' ל'אנרג'יאן' נחתם ב-2017 ואחותו של קוברינסקי לא הייתה מעורבת בו."

https://rotter.net/forum/scoops1/766513.shtml

https://rotter.net/forum/scoops1/766694.shtml

מן הראוי לבדוק ביסודיות פרשה זו הנחשדת בשחיתות שלטונית. פרשת הון שלטון של יאיר למפל-לפיד.

 

נסראללה: למרות ההסכם יש עוד שטח ימי שעוד לא שוחרר

מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, נשא נאום שהוקדש רובו ככולו להסכם רישום הגבולות.

נסראללה המחויך הסביר עד כמה ההישג הוא גדול מבחינת לבנון והבהיר שהוא הושג רק הודות לכך שחזבאללה הצליח לייצר איום אמיתי במלחמה מול ישראל.

נסראללה הכריז בנאומו כי ישנו עדיין שטח ימי לבנוני של 2.5 קמ"ר שעדיין לא שוחרר.

המשמעות העיקרית הנובעת מאמירה זו של נסראללה היא שלמרות החתימה על הסכם רישום הגבולות, לא הוכרע נושא הגבול הימי, לפחות לא מבחינתו של נסראללה. העניין עדיין פתוח. הדבר דומה לטענות של חזבאללה בעניין הגבול היבשתי עם לבנון – שם טוען חזבאללה כי אדמות חוות שבעא הן שטח לבנוני כבוש. תפיסה זו נמצאת בבסיס הצידוק של חזבאללה להחזיק נשק שנמצא מחוץ לשליטת המדינה.

נסראללה טען הערב שבזכות הנשק של חזבאללה, לבנון משיגה הישגים, דבר המחליש את הקוראים בלבנון לפרק את חזבאללה מנשקו.

נסראללה סיפק אמירה שמהודהדת ברשתות החברתיות : "הטילים מספקים לחם" – הצידוק שלו לשמירת הנשק בידי חזבאללה.

https://rotter.net/forum/scoops1/766269.shtml

האם קוברינסקי עלול ללחוץ לעוד ויתורים?

 

בג"ץ הורה למרצ לאפשר לערוץ 14

לשדר ממטה המפלגה בליל הבחירות

https://www.haaretz.co.il/news/elections/2022-10-31/ty-article/.premium/00000184-2dcb-dadb-a9ff-bdcf85890000

 

השמחה לאיד

הסיבה של מרצ לאי הסכמה לסיקור ערוץ 14

מפלגת מרצ (המנוחה) המתנאה במאבק למען דמוקרטיה וחופש הדיבור לא התירה לערוץ 14 לסקר את המטה שלה. והנה התגלתה הסיבה האמיתית לכך שמרצ אינה מוכנה להתיר לערוץ 14 להקים עמדת שידור במטה המפלגה ביום הבחירות: "תוצאות המדגם יהיו ידועות גם לצופי ערוץ 14, וכל שייגזל מהם זה (אולי) השמחה לאיידה[!] של מרצ"

https://twitter.com/GadiTaub1/status/1587131464512053250?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email

 

מרצ והפרדה מגדרית

גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון ומפלגת מרצ (המנוחה) התבטאו לא פעם בנושא הפרדה מגדרית. בשנת 2019 שניפיצקי-גלאון אף כתבה בחשבון הטוויטר שלה כי הפרדה מגדרית צריכה להיות אסורה בחוק. היא כתבה אז כי "פרקטיקה של הפרדה היא לא חוקית! זה מה שקבע בג"צ בעניין ההפרדה באוטובוסים. ובעניין הזה אין הבדל בין הפרדה גזעית, אתנית או מגדרית" והנה בכנס ענק של מפלגת מרצ שנערך בבית ג'אן שאורגן על ידי ח"כ הדרוזי תושב המקום עלי סלאלחה, התקיימה הפרדה בין גברים לנשים שהשתתפו באירוע.

לכנס הגיעו כ-1,000 בני אדם, והשתתפו בו בכירי הרשימה, היו"ר גולדה זהבה שניפיצקי-זהבה גלאון, חברות הכנסת גבריאלה-לסקי-שוץ ומיכל רוזין. היו שורות של נשים ובנות והיו של הגברים של השייח'ים."

"אצלנו אין הפרדות, עושים הכול ביחד – אבל לא אחד ליד השני, באותו אולם – אבל במרחק של מטר," סלאלחה ביקש להדגיש שוב ושוב ש"לא הייתה הפרדה." את עצם ההפרדה בפועל שנראית גם בתמונות הוא הסביר בכך שבאופן טבעי גברים ונשים שהגיעו לאירוע התיישבו גברים לצד חבריהם הגברים ונשים לצד חברותיהן הנשים.

בציוץ שפרסמה ח"כ גבריאלה-לסקי-שוץ בחשבון הטוויטר שלה על האירוע, היא הגדירה אותו: "כנס מצוין של מרצ בבית ג'ן – דרוזים, ערבים ויהודים ביחד. למען השוויון, השותפות והשלום."

ממרצ נמסר: "לא היתה הפרדה, בטח לא מצידנו כמארגנים. אנחנו לא החלטנו לאנשים היכן לשבת. אכן, נשים דתיות ישבו מרצונן כקבוצה בין גברים דרוזים, בצד אחד של החדר ונשים חילוניות ישבו במעורבב עם גברים. כל אחד ואחת לפי הבחירה".

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=766610&forum=scoops1

הבנתם? הפרדה מגדרית היא שלילית בין תומכי המפלגות החרדיות וחיובית אצל תומכי מרצ.

תוצאה סופית: הכנס בהפרדה הצליח. בבית ג'אן הצביעו 61 אחוז לטובת מרצ (או לטובת סלאלחה תושב המקום) 2976 קולות.

 

דברים שאמרתי למורה דרך (תגידו גם אתם)

במאמרו של פרופסור אהוד מנור, "דברים שלא תשמעו כמעט אף פעם מורי הדרך" ("חדשות בן עזר", גיליון 1795), הוא מציין כי מדריכי הדרך מדברים על ירושלים כעיר קדושה לשלושת הדתות אינם מציינים כי "המציאות הירושלמית הזו, הרמוניה (יחסית), סובלנות (דה-פקטו) וגישה (כמעט) מוחלטת לכל אתר, היא-היא הראוייה לתואר 'חסרת תקדים', שכן רק אחרי יוני 1967, ("הכיבוש היהודי" נ.כ.) נוצרו התנאים להפיכת ירושלים למקום בו כל תייר מרגיש בבית"... תנאים – כידוע יכולים להשתנות. מכאן, שהרוצה להמשיך ולראות את ירושלים מוצפת בתיירים, המעוניין בהמשך עלייתן של שיירות בדרך אל העיר, חייב להסיק את המסקנה הנכונה מההיסטוריה של העיר המיוחדת הזו: יותר, ולא פחות, ריבונות ישראלית בעיר, ולא 'רק' בה."

אמת ויציב. הבעייה היא שמדריכי הדרך לירושלים אינם אחידים. בניגוד למדינות אחרות המחייבות לקחת מדריך דרך מקומי, בארץ לא אוכפים את הדבר ומדריכי דרך רבים הם כמרים  נוצריים לקבוצות צליינים, ומורי דרך ערבים מהרשות הפלסטינית ומישראל חלקם אנטישמים ממש הרואים בריבונות הישראלית בירושלים סכנה, וכך מציגים אותה.

באחד האמשים נתקלתי ברחבת קבר ישו בכומר צרפתי שדיבר על פלסטין. הוא אמנם לא ציטט את מוחמד יעסר ערפאת שקבע שישו היה פלסטיני, אבל חזר וחזר על ישו בפלשתינה. לא יכולתי שלא להתערב ושאלתי אותו האם הוא מאמין בישו בן דוד מלך ישראל, או בישו בן גוליית הפלישתי? ולמה אם ישו קרא לארצו "ארץ ישראל" ולא פלשת, (מתי, פרק ב' פסוק 20) הוא בניגוד לישו קורא לארצו על שם הפלישתים פלשתינה?

הוא נענע את ראש ולא השיב. רציתי להמשיך ולומר לו שלא סתם ישו קרא לגויים "כלבים" (מתי 15 פסוק 27) אבל נמנעתי מכך.

מסקנה יש מורי דרך שגם אם מסבירים להם משהו נכון אין לאמת שום משמעות מבחינתם.

 

חבר פרלמנט עבר-ירדני מטיף בחברון לפיגועים נגד יהודים

ביום בו בוצע פיגוע הירי שבו נרצח רונן חנניה בחברון. חבר הפרלמנט הירדני מוחמד אלזהראני פירסם סרטון שלו מבקר בחברון וקרא לפיגועים נגד יהודים: "מאבק חברון המתמשך יגרש מפה את המתנחלים וקריית ארבע לא תהיה."

https://rotter.net/forum/scoops1/766686.shtml

אין גבול לחוצפה. לא מובן מדוע בכלל ניתנה למוחמד אלזהרני זכות כניסה לישראל. יש לסלקו ולהחזירו לארצו. אולי שם יילחם למען סילוק המיעוט העבר-ירדני מהשלטון, והחלפת עבדאללה במנהיג פלישתי.

 

מועמד רע"מ ורופא בשניידר: "קאסם סולימאני הוא שאהיד"

ד"ר סאמר סמארה – רופא במרכז הרפואי שניידר לילדים, פעיל ותיק ברע"מ ובתנועה האסלאמית בטירה ומרכז את הפעילות של המפלגה בעיר, הוצב ברשימת רע"מ במקום העשירי.

הדעות של סאמר סמארה מספקות הצצה לפער בין דברי החלקות של מנסור עבאס – לאסטרטגיה שבה רע"ם מאמינה. לאחר חיסולו של מפקד משמרות המהפכה קאסם סולימאני – ארכי טרוריסט איראני שחוסל בידי ארה"ב במבצע צבאי בעיראק, כתב סמארה כי סולימאני "שהיד".

בפוסט שפרסם בפייסבוק לפני כשנתיים וחצי, לאחר החיסול, תקף סמארה אנשים שהביעו שמחה על מותו של סולימאני, הנחשב ליריב של האחים המוסלמים על רקע הסכסוך בין השיעים לסונים. "קאסם סלימאני הוא שהיד, כן, שהיד," הדגיש הרופא. "ללא קשר לתפקיד שאותו מילא סלימאני באזור וללא קשר אם היו לנו מחלקות עימו בחלק מהעניינים, מבחינה פוליטית או אידיאולוגית, מבצע ההתנקשות בו עודנו פשע בלתי נסלח...

"בושה שאתם עומדים לצד הפרויקט והתוכניות האמריקאיות, זה לא יעלה על הדעת!!! הרגיזו אותי חלק מהתגובות של מי שכתב 'אללה מכה את העושק בעושק," מה הדברים האלה??!! ישנן שתי אפשרויות – או שאתה עם הפרויקט האמריקאי באזור, או שאתה נגד. אין דעה נייטרלית," כתב.

במהלך מבצע "שומר החומות", דחה סמארה את האמירות על המחבלים בעזה כ"פזיזות" ו"הרס עצמי", וביקש מאללה "לכבד את אנשי עזה" ולעזור להם לנצח. בהזדמנות אחרת התייחס למאבקים הפנימיים בעולם הערבי והביקורת על קטאר התומכת בחמאס וכתב כי אם תוקפים את קטאר על הסיוע שלה לחמאס ולאחים המוסלמים במצרים, אז הוא בצד של קטאר.

מהמרכז הרפואי שניידר נמסר בתגובה כי הרופא אינו מועסק כעובד מן המניין אלא מבצע מדי פעם תורנויות במרכז. "ד״ר סאמארה אינו עובד של מרכז שניידר לרפואת ילדים, אלא מבצע תורנויות חוץ," נמסר לנו.

 

מיספר 6 ברע"ם: אירגן תמיכה בעצורי פרעות תשפ"א

מועמד נוסף ברשימת רע"מ בבחירות הנוכחיות הוא השייח' עבדול כרים מסרי שמשמש כראש התנועה האסלאמית בכפר קרע. הוא הוצב במקום ה-6 ברשימת המפלגה, ומשמש גם כחבר בוועד העם בכפר קרע.

מסרי יחד עם חבריו בוועד העם הקים קרן לתמיכה בעצורים מפרעות תשפ"א בכפרו – בהם היו גם נאשמים בניסיונות לינץ' ביהודים, ובהצתת תחנת המשטרה בכפר קרע. הוא חתם על הודעה משותפת שהוציא ועד העם בנושא.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=766423&forum=scoops1

הייתם מרגישים בטוחים להביא את ילדכם לטיפול רפואי אצל רופא ד"ר סאמר סמארה?

 

מה עושה היום החבר של גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון?

לאחר שנבחרה גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון לכהן בשנית כיושבת ראש מפלגת מרצ. קיבלה מכתב ברכה ממוחמד אל מדאני, בכיר פת"ח: "ריגשת את כולנו בנאום הניצחון. בשמי ובשם ההנהגה הפלסטינית אני שולח לכם את ברכותינו הלבביות לניצחונכם."

אלמדאני משמש בשנים האחרונות כיו"ר "ועדת האינטראקציה עם החברה הישראלית." בתפקידו זה הוא נמצא בקשר הדוק עם אנשי שמאל ישראלים ואף ביקר בכנסת.

הועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית של אש"ף עוסקת באופן רשמי, בהצגת העמדה של אש"ף לציבור הישראלי. במסגרת זו היא מפעילה דף פייסבוק תחת השם "פלסטין בעברית", הוציאה חוברת הסברה ומקיימת פגישות רבות עם קבוצות שונות כולל חברי כנסת ועיתונאים, כולל עיתונאים חרדים, וכן קבוצות סטודנטים. הוועדה מקדמת מסרים על "הסבל הפלסטיני", "אלימות המתנחלים וחיילי צה"ל", ומסרים של שלום ועוד.

הוועדה של אל מדאני מעורבת גם בפעילות פוליטית בישראל. אביגדור ליברמן כשר ביטחון אף שלל בזמנו את היתר הכניסה של אל-מדאני לישראל בטענה שהוא מעורב בחתרנות פוליטית, והיה מי שעמד מאחורי הקמת הרשימה המשותפת. בסבבי הבחירות האחרונות עלה שמה של הועדה כמי שהפעילה לחץ על מפלגת בל"ד להמליץ על בני גנץ לראשות הממשלה ועוד.

מסתבר שלאל-מדאני תפקיד נוסף, ראש התנזים, שבמסגרתו הוא מגיע לבתי אבלים של משפחות המחבלים ומשבח אותם.

לאחר שראש התנזים הקודם ג'מאל מחיסן מת, מונה אל מדאני לתפקיד במקומו לפני 8 חודשים. מאז הוא עוסק בפגישות רבות לארגון התנזים ביהודה ושומרון, מבקר מחבלים, ובדף פייסבוק של התנזים שנפתח בחודשים האחרונים תחת הנהגתו בחודשים האחרונים מופיעים דברי שבח ועידוד למחבלים שביצעו פיגועים לאחרונה ותכני הסתה רבים.

כך למשל ביקר אל מדאני את משפחתו של המחבל עודאי תמימי שביצע את הפיגוע במחסום שועפט ורצח את החיילת נועה לזר. תמימי חוסל כאשר ביצע פיגוע נוסף בכניסה למעלה אדומים.

לפני כחודשיים הגיע אל-מדאני עם משלחת מטעם הפת"ח לביקור הצדעה לשאהידים של שכם המזוהים עם "גוב האריות" – אחרי חיסולם של אברהים נבלוסי ואסלאם סוובח ע"י צה"ל.

התנזים הוקם עי ערפאת לקראת האינתיפאדה השנייה, כדי שיפעל במקביל למנגנוני הביטחון הרשמיים של הרש"פ, וזאת במטרה לעודד טרור נגד ישראל. התנזים של הפת"ח נטל חלק מרכזי באינתיפאדה השנייה כאשר חלק מסניפי התנזים כינו את עצמם גם בשם "גדודי חללי אל אקצה". (ארגון הג'יהאד של הפת"ח. נ.כ.)

ראש התנזים בשומרון באינתיפאדה השניה – ד"ר ת'אבת ת'אבת, היה רופא שיניים שהיה ממש איש של שלום, קשור מאוד ל"שלום עכשיו" עד האינתיפאדה השנייה. לא ידעו שהוא רב מחבלים אבל כן ידעו שהוא ראש ה"תנזים". לאחר שבשב"כ הבינו כי בעצם הוא זה שמגלגל פיגועים רבים הוא חוסל בירי צלפי הימ"מ. "היו כאלה ששאלו למה עשיתם את זה? הרי האיש הזה שוחר שלום, ללמדך שבחלק מהמקרים הדימוי של האנשים עדיין נשאר של שוחרי שלום למרות שהם היו עמוק בטרור," סיפר דיכטר.

מפקד התנזים המוכר ביותר הוא מראוון ברגותי שנידון ל-5 מאסרי עולם על רצח יהודים.

גדודי חללי אל אקצה של הפת"ח התפרקו באופן רשמי ב-2007 בעקבות הסכם המבוקשים שנתן חנינה לכמה מראשי התנזים. המפורסם שבהם זכריה זביידי מפקד תנזים בג'נין שנעצר לפני מיספר שנים בעקבות ביצוע פיגועי ירי עם עו"ד טראק ברגות והיה מהמחבלים שנמלטו במנהרה מכלא גלבוע.

למרות זאת, במשך השנים היו מעורבות חוליות שונות של גדודי חללי אל אקצה בפיגועים או בניסיונות פיגוע, בפרט באזור שכם – שם פעלו מיספר מחבלים שביצעו בין השאר את הפיגוע שבו נרצח הרב מאיר חי הי"ד ליד שבי שומרון – מחבלים המספקים השראה לפעילות מחבלי "גוב האריות" כיום.

מאז מבצע "שומר החומות" התעוררו גדודי חללי אל אקצה של התנזים של הפת"ח לתחייה, וחזרו לפעול במסגרת מאבק חמוש ופיגועים נגד צה"ל ומתנחלים. בהודעה שפרסם הארגון במהלך מבצע "שומר החומות" הוא קרא לפעול למען ירושלים ורצועת עזה, ולהפוך את הכבישים לבלתי נסבלים עבור המתנחלים. הודעות דומות פרסם דובר התנזים אז – מוניר אל רג'וב. פעילי התנזים/גדודי חללי אל אקצה בג'נין היו שותפים להקמת חטיבת ג'נין יחד עם מחבלים מהג'יאהד האסלאמי ושותפים בפיגועים השונים.

דף הפייסבוק של התנזים שנפתח בחודשים האחרונים מלמד על האווירה. דברי שבח למחבל עודאי תמימי משועפט, ולרופא המחבל – איש פת"ח עבדאללה א-טין שירה על חיילי צה"ל בג'נין, למחבל איש הפת"ח נביל סלאחווי – שנעצר ברוג'ייב על פיגועי ירי לעבר רבש"ץ שבי שומרון, ולמחבלי "גוב האריות" שחוסלו. תמונות וצילומים מביקורי ראשי התנזים אצל משפחות המחבלים בג'נין, שכם, ג'ילזון ועוד, קריאות להתפרעויות אלימות בירושלים בחג הסוכות.

מוחמד אל מדאני, שבתפקידו כ"ראש הועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית" של אש"ף נפגש עם בכירים אמריקאיים וישראלים ובהם סגן שר החוץ לשעבר מייקל אורן, יושב ראש ההסתדרות, וכמובן חברי מרצ שהגיעו למיספר ביקורים אצלו, עוסק בפיתוח וארגון התנזים.

מנגד יש מי שטוענים כי אלמדאני לא באמת שולט בתנזים, אלא שמדובר בחוליות שנשלטות בידי מנהיגים מקומיים וכי אל מדאני משמש בתפקיד פורמאלי של פת"ח בלבד.

בין אם אל מדאני הוא ת'אבת ת'אבת החדש או שמא מדובר בפקיד ללא שליטה של ממש על חוליות החמושים – מערך ההסתה שלו לטרור פועל היטב במקביל לברכותיו לחברי מפלגת מרצ.

https://rotter.net/forum/scoops1/766490.shtml

ואנחנו אומרים. תגיד לנו מי חברך ונגיד לך מי אתה.

נעמן כהן

 

* * *

יורם אטינגר

בחירות 8 בנובמבר 2022 בארה"ב

והשפעתן על ישראל

6 בנובמבר 2022

לתוצאות הבחירות ב-8 לנובמבר 2022 – לכל 435 מושבי בית הנבחרים ו-35 מושבי הסנאט – השפעה ישירה על עוצמת הלחץ של הנשיא ביידן על ישראל בסוגייה הפלסטינית, היקף שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים ישראל-ארה"ב, מדיניות ארה"ב כלפי איראן, סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, המלחמה בטרור האסלאמי, כוח-ההרתעה של ארה"ב, ועוד.

 

השפעת תדמיתו של ביידן על מהפך צפוי בקונגרס

ערב הבחירות, מעמדו הציבורי של ביידן בשפל המדרגה, והוא מהווה נטל כבד על המתמודדים הדמוקרטים, שרובם מעדיפים שלא ישתתף במערכת הבחירות שלהם. ככל שיורדת התמיכה בנשיא, כן יורדת השפעתו על המחוקקים בבית הנבחרים (כל אחד מייצג 760,000 איש באזור בחירה) ובסנאט (כל אחד מייצג את תושבי מדינתו). המחוקקים פועלים בראש ובראשונה לפי צו הבוחר ולא צו הנשיא ומנהיגי מפלגתם.

לפי סקר 2022 של "גאלופ" על יוקרת מדינות העולם בקרב תושבי ארה"ב, ישראל נהנית מ-71% אהדה, שהם הממוצע מאז 2013, ומכאן סיבה מרכזית לאהדת ישראל בקרב רוב המחוקקים בשני בתי הקונגרס.

לפי סקר "גאלופ" (הנחשב לאמין ובלתי-מפלגתי) רק 17% מתושבי ארה"ב שבעי-רצון מהמצב ערב בחירות אמצע-הכהונה הראשונה של ביידן. זה הנתון הנמוך ביותר מאז 1982, כאשר "גאלופ" התחילה למדוד את שביעות-רצון הבוחרים.

כמו כן, "גאלופ" מציין שביידן זוכה רק ל-40% תמיכה, הדומים לתמיכה הנמוכה בנשיא קלינטון ב-1994 (41%) ואובמה ב-2010 (45%) – ערב בחירות אמצע-הכהונה הראשונה – שהביאה לתבוסה סוחפת של המפלגה הדמוקרטית בבחירות עצמן.

"וושינגטון פוסט", התומך בשיטתיות במפלגה הדמוקרטית, ממליץ להנהגה הדמוקרטית להתכונן לתרחיש של מזג אוויר סוער, כולל שיטפון קטלני, בגבעת הקפיטול (מושב הרשות המחוקקת) ב-8 לנובמבר.

הכרסום הדרמטי במעמדו של ביידן נובע, במיוחד, מהידרדרות הכלכלה (ובמיוחד זינוק האינפלציה, כולל מחיר הדלק), החמרת הפשיעה, הגל הנמשך של מיליוני מהגרים בלתי-חוקיים (כ-3 מיליון ב-2022), רפיון המשילות, והמתקפה "הפרוגרסיבית" על הזהות האמריקאית, מערכת החינוך ומורשת האבות המייסדים.

השילוב בין כישלון מדיניות הפנים של ביידן (למדיניות החוץ והביטחון משקל זניח בבחירות אמצע הכהונה) – לבין הפעלתנות של האגף "הפרוגרסיבי" (רדיקלי) במפלגה הדמוקרטית מרחיק מהמועמדים הדמוקרטים את המצביעים העצמאיים (שאינם מזוהים עם שתי המפלגות), וגם תומכים מסורתיים במפלגה הדמוקרטית כגון המגזר ההיספני-לטיני (המתנגד להפלות, תומך בכנסייה ובשירות צבאי) ומספר הולך וגדל של מצביעים אפרו-אמריקאים.

 

השפעת מהפך בקונגרס על כושר התמרון של ביידן וישראל

הלך הרוח של המצביעים מלמד על סבירות גבוהה לרוב רפובליקני בבית הנבחרים ואולי אף בסנאט, היכול להצר באופן משמעותי את כושר התמרון של הנשיא הדמוקרטי (הנהנה היום מרוב דמוקרטי בשני הבתים), עקב הפרדת רשויות מוחלטת ומנגנון האיזונים והבלמים בשיטת הממשל בארה"ב, המעניק עוצמה שווה לרשות המחוקקת (החזקה בעולם, תומכת שיטתית של ישראל והנציגה האותנטית ביותר של הבוחר האמריקאי) ולרשות המבצעת (המפעילה לחץ על ישראל מ-1948, להוציא את נשיאות טראמפ).

מפלגת הרוב זוכה בכל תפקידי יושבי הראש של הוועדות ותתי-הוועדות בבית הנבחרים ובסנאט.

הקונגרס שולט על התקציב (כולל קביעת ומימון סיוע חוץ ושיתופי פעולה ביטחוניים ואזרחיים), מפקח על מדיניות הנשיא, ויכול להגביל, לשנות, לבטל ואף ליזום מדיניות. הנשיא אינו מחוקק-על, לא קובע את סדר היום התחיקתי ולא את זהות המחוקקים והנהגותיהם בוועדות ובמליאה. מכאן תלונתו של מזכיר המדינה לשעבר, ג'ים בייקר, שעליו היה להתמודד מדי יום "מול 535 מזכירי מדינה" (100 סנטורים ו-435 צירי בית נבחרים).

לדוגמא, שני בתי הקונגרס יוזמים את רוב הסנקציות על מדינות זרות, ובדרך כלל למורת רוח הנשיא; ב-2015 סירב הסנאט לאשרר את הסכם הגרעין של אובמה עם איראן ובכך איפשר לטראמפ לסגת ממנו ב-2018; ב-2014 סיכל הקונגרס את כוונת אובמה לעכב את מימון "כיפת ברזל"; ב-2012 קיצץ הקונגרס את סיוע החוץ לממשלת "האחים המוסלמים" במצרים והטיל סנקציות על איראן למורת רוח אובמה; משנת 2000 מסרב הסנאט לאשרר את "אמנת רומא" של בית הדין הפלילי הבינלאומי (שנחתמה על ידי קלינטון); בשנים 1992-1990 התרחב שיתוף הפעולה הביטחוני ישראל-ארה"ב באופן חסר-תקדים עקב יוזמות הקונגרס למרות התנגדות חריפה של הנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר; שערי ההגירה מברה"מ/רוסיה נפתחו למיליון ורבע עולים עקב יוזמת הסנטור ג'קסון וציר בית הנבחרים ואניק, וחרף התנגדות נחרצת של ניקסון; ועוד.

מהפך בבית הנבחרים יקצץ את כנפי האגף ה"פרוגרסיבי", האנטי-ישראלי, הפרו-איראני, הפרו-פלסטיני והאנטי-סעודי במפלגה הדמוקרטית, יביא להחלפת יושבות ראש דמוקרטיות, רדיקליות ואנטי-ישראליות מושבעות של שתי תתי-וועדות קריטיות לישראל: תת-וועדת ההקצבות לתקציב הביטחון ושתופי פעולה ביטחוניים (בטי מקקולום) ותת-וועדת ההקצבות לסיוע חוץ ושיתופי פעולה אזרחיים (ברברה לי), וכך גם לגבי יושבי הראש דמוקרטיים (הביקורתיים כלפי ישראל) של ועדת ההקצבות, הוועדה לענייני חוץ, ועדת הכוחות המזויינים וועדת המודיעין – שיוחלפו על ידי מחוקקים רפובליקנים, התומכים בהגברת שיתופי הפעולה עם ישראל. התפתחות דומה – אם כי מתונה יותר – עשויה להתחולל גם בוועדות הסנאט החיוניות לאינטרס הישראלי.

מהפך בבית הנבחרים יגביל מאוד את כושר התמרון של ביידן, ומהפך בשני בתי המחוקקים יכול להפוך אותו ל"ברווז צולע"; לבלום את מדיניותו הקוסמופוליטנית (או"מניקית-אירופאית); להעניק רוח גבית למורשת האבות המייסדים (המבוססת על עקרונות תנ"כיים); לשקם את כוח ההרתעה של ארה"ב; להגביר את הלחץ על איראן, ואולי אף לפעול להחלפת המשטר בטהרן; להסיר את הלחץ מעל סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים (הדוחף אותן לזרועות סין ורוסיה); להכיר בחזון הפנאטי של טרור האסלאמי, ולא לשגות באשלייה שהוא מונחה ייאוש ותסכול; לחזור למדיניות שסללה את הדרך להסכמי שלום ישראליים-ערביים, המכירה במשקל המשני של הסוגייה הפלסטינית; למתן את הלחץ על ישראל, ולהימנע ממשוואה-מוסרית בין הטרור הפלסטיני למלחמת ישראל בטרור; ולא להניח לסוגייה הפלסטינית להסיט את תשומת הלב ממעמד ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי עבור כלכלת ובטחון ארה"ב.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

 

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

 

* שלום רב, קראתי בהתרגשות רבה ובהזדהות עמוקה את דברי הכאב והאבל על יצחק רבין ז"ל. מילותיך, כמו הכדורים שפילחו את גופו של יצחק רבין ז"ל, חדרו ללב ולנפש.

מעשה הנבלה, השפל והנפשע ההוא, פילח לא רק את גופו, אלא את נשמת עמו וארצו! נותרנו המומים וכואבים ושסועים עד עצם היום הזה! החטא של העבירה על הדיבר "לא תרצח!" שהנחלנו לעולם בספר הספרים שלנו – נעשה על-ידי  יהודי "מאמין" בן הארץ הזאת!!!!

קשה היה לתפוש זאת אז, ועד עצם היום הזה!

 זהו פצע מדמם בלב עמנו...

יהי זכרו של יצחק רבין ז"ל ברוך!

לא נלמד הלקח בשל מה חרבה ירושלים... בשל שנאת חינם!!!

בכבוד רב,

אורית דשא

 

אהוד: תתפלאי לשמוע כי הרקוויאם נדפס לראשונה בספר שיריי "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" בהוצאת אסטרולוג 2005, עשר שנים לאחר הרצח! לפני כן שום כתב-עת או עיתון ישראלי לא הסכים להדפיסו, והייתי שולח אותו אישית במייל למכותבים.

כמה מגדולי מספידיו של רבין לאחר הרצח, שהזילו עליו דמעות עיתונים, היו מקרב הסופרים החשובים שלנו, שחירפו וגידפו אותו לפני הרצח וכתבו נגדו, ודווקא בשמאל! – ולא רק בימין! – אני הייתי הסופר היחיד שהגן עליו, בין השאר במאמר ב"הארץ" כחצי שנה לפני הירצחו, ועל כך גם הזמין אותי לפגישה עימו, והיה לו עידוד רב שהנה יש סופר שתומך בו.

הנה המאמר שלי שהתפרסם ב"הארץ" ביום 21.5.1995, תחת הכותרת:

עוד נתגעגע לרבין

זה לא כבר נעשה ל"בון טון", לא רק מימין אלא גם משמאל – ללגלג על רבין, להספיד את ממשלתו, ולחכות באיזו מין חדווה משונה לעליית ממשלת הליכוד לשלטון, ובראשה הגאון הכל-יכול נתניהו, שכביכול אפילו הוא עדיף על רבין המסכן, ה"סוס המת".

מי לא משתלח ברבין? – מי לא עולב בו? – מי לא בא אליו בדרישות אבסורדיות? – מי לא חושב עצמו חכם ממנו, יעיל ממנו, מביא את השלום מהר ממנו, מדכא סופית כל התנגדות ערבית טוב ממנו, מדביר את הטרור טוב ממנו, עושה שלום עם הסורים טוב ממנו – כמובן, בלי להחזיר שעל-אדמה אחד –

בקיצור – כל אידיוט מעביר ביקורת ונותן עצות לראש-הממשלה, שהפך כבר, לפחות בתקשורת אך גם בשיחות-סלון, למין אסקופה נדרסת שאיש אינו חייב בכבודו. ולא עוד אלא שמי שקם להגן עליו זוכה למנת לגלוג, זאת במקרה הטוב – או למכתבי-איום סהרוריים, זאת במקרה הפחות טוב, איומים אנונימיים, מן הסתם מצד חוגי המיליציות הסהרוריות-משיחיות של המתנחלים, אנשים שעובדים במרץ על חשבון תקציבים ציבוריים כדי לפרק את מדינת ישראל ולעשותה ללבנון שנייה.

ואני רוצה לומר במלוא האחריות, וישפטוני הדורות הבאים – אנחנו עוד נתגעגע לרבין. הוא אחד מראשי-הממשלה המוצלחים ביותר שישראל זכתה בהם. הוא מנהיג ללא שמץ של פולחן אישיות, ללא שקרים, ללא זריית חול בעיני הציבור, ללא פראזיולוגיה, ללא משיחיות, ללא טיפשות שנובעת מביטחון-עצמי מופרז, ללא צדקנות, ללא העדפת הטפל על העיקר, ללא חנופה לציבור, ללא פחד מהלכי-רוח של שנאה ובוז מימין ומשמאל גם יחד. הוא פראגמאטיסט בעל חזון פנימי, הוא "משרת הציבור" במובן הנעלה והמדוייק של המושג, הוא באמת רואה כך את תפקידו – לשרת את עמו כראש-ממשלה בצורה הטובה ביותר. והוא אינו מאותם מנהיגים שזקוקים לעם רק כדי לעמוד בראשו, כי אחרת האגו שלהם מתרוקן ונמוג.

את רוב הטענות שהטיפשים והנוכלים טוענים כלפי רבין, ויש בהם גם עיתונאים, וסופרים, וזמרים, ואנשי-צבא בכירים לשעבר, ועומדים-על-הדם מקצועיים, ומטורפים מימין ו"יפי נפש" משמאל – את רוב הטענות הללו יש להפנות למציאות שבה אנו נתונים, לא לרבין.

אין פתרונות קלים.

מי שחושב שאחרי יותר ממאה שנות סכסוך דמים עם הערבים, עם הפלשתינאים – אפשר לעשות שלום בהינף-יד – הוא טיפש או נוכל. מי שחושב שרק אנחנו אשמים בכך שתהליך אוסלו נסחב לאיטו, ואם מחר נצא מכל השטחים – נחיה בגן-עדן של שלום – הוא טיפש או נוכל. מי שאינו רואה, מעבר לכל המעקשים והמעצורים שבדרך – את התקדמותו האיטית של התהליך, את הבלתי-יאומן שמתרחש במהלכו – לעומת כל מה שמישהו מאיתנו לא העיז אפילו לחלום לפני כשנתיים –

רבין מנווט כיום את ישראל בדרך האפשרית, האמיצה והבטוחה ביותר שבאפשר. מנווט לקראת שלום ששנים תעבורנה עד שתתממש בו נורמאליזאציה מלאה. הוא דורש מאיתנו סבלנות, קור-רוח, שכל ישר, יכולת להעריך נכונה את המציאות, וגם להשוותה ביושר לתקופות קודמות – ולמזלנו התכונות הללו, שחסרות כניראה לרבים מאיתנו, התכונות הללו מצויות בו, ובזכותן הוא מנהיג את מהלכיה של מדינת ישראל בדרך שאני משוכנע ומקווה שהדורות הבאים יראוה כאחת משעותינו היפות ביותר, ולא במלחמה.

עד כאן המאמר, שבעקבותיו הוזמנתי לפגישה עם רבין בירושלים ב-1.7.1995, כארבעה חודשים לפני הירצחו.

 

* בס"ד, מר אהוד היקר, שירך המדהים והעוצמתי, "רקוויאם לרבין" (בגיליון מס' 1796) נכתב בכישרון אדיר, וחלקים ממנו ריגשו אותי עד דמעות. השיר החזיר אותי לאותו לילה לבן שבו עמדנו, כל בני משפחתנו וכל חברינו, חרדים ומזועזעים מהפשע הנתעב, ובהמשך גם מחילול שם שמיים כאשר המעשה הארור הוצג כרצח בשם הדת. איש לא העלה על דעתו שיהודי מסוגל לכך.

וכאן אני מבקש לומר לך שהשיר פגע בי אישית כאדם דתי, בהיותו מציג את כל גוש המאמינים כדבוקה אחת אשר תמכה והצדיקה את רצח רבין – ומי יודע מתי תתפכח, אם בכלל.

אתה כותב: "אָמְנָם הַסַּהֲרוּרִיִּים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה הַדָּתִי יַמְשִׁיכוּ... לְהַאֲמִין בְּצִדְקַת הָרֶצַח הַנּוֹרָא, לְעַוֵּת אֶת הַהֲלָכָה... אֲבָל הָרֹב יִתְפַּכֵּחַ."

ואני מבקש להבטיח לך, שהרוב הגדול במחנה הדתי מעולם לא האמין בצדקת הרצח הנורא הזה. הייתי שם ועודני שם.

ועוד ציטוט: "הַיַּהֲדוּת הַדָּתִית אוּלַי רַק מַתְחִילָה לְהָבִין אֶת קְצֵה-קָצֵהוּ שֶׁל הַשֶּׁבֶר הַנּוֹרָא שֶׁהִתְחוֹלֵל בָּהּ."

ואני מבקש לומר לך: יגאל עמיר לא מייצג את היהדות הדתית יותר משבני סלע מייצג את היהדות החילונית.

וציטוט אחרון: "שֶׁאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָבַר לִשְׁכֹּן בַּמַּחֲנֶה שֶׁלָּנוּ הַחִלּוֹנִי וַאֲנַחְנוּ נָגֵן מֵעַתָּה עַל כְּבוֹדוֹ וְעַל כְּבוֹד הָעָם הַיְּהוּדִי."

ואני אומר לך, ידידנו היקר: אלוהי ישראל לא היה צריך לנטוש את הרוצחים בשמו. הוא מעולם לא שכן בקרבם. אבל אל נא תכתים את כל הדתיים, האמונים על צו התורה "לא תרצח" אשר עומד לפניהם בבואם לבית הכנסת, מעל ארון הקודש.

אהוד יקירנו, אתה עצמך מתריע כל העת ובצדק, מפני הסתה נגד הימין וביבי נתניהו כשותפים ברצח רבין. אנא, הענק גם לציבור הדתי את היחס ההוגן שאתה מבקש מן השמאל.

בידידות,

מרדכי ברגר

 

אהוד: אתה צודק, לא כל המחנה הדתי תמך ברצח, אבל למיטב זיכרוני כמעט שלא בקעו ממנו אז קולות גינוי נמרצים לרצח. ואם אינני טועה גם אף אחד מהאישים הבולטים בקרב יוצאי תימן בארץ לא גינה את הרוצח, שבא ממשפחה "תימנית" והכתים, אמנם בשתיקה, איש לא העז לומר זאת בפירוש – את העדה כולה.

 

* בגיליון 1796 כתב אהוד בן עזר שעדיף השיתוף עם גנץ ע"פ השיתוף עם סמוטריץ ובן גביר. לדעתי המטרה הראשונה של ממשלת הימין החדשה, צריכה להיות תיקון המערכת המשפטית. למימוש מטרה זו לא ניתן להיעזר בגנץ, על כן בן גביר וסמוטריץ הכרחיים לקואליציה/לממשלה.

מאיר שרגאי

 

* לעורך היקר אהוד בן עזר, תהילה לישראל! אמנם כתוב "בנפול אויבך אל תשמח" אך אני שמחה במפלה של מתנגדי ורודפי ביבי. אני הקטנה באלפי מנשה הזדהיתי מאוד עם תמיכתך  בבנימין נתניהו, חרף רוב הכותבים בעיתונך וחרף הכפשותיו החוזרות והמנוסחות לתפארת המשיסה – של אורי הייטנר.

אבל לפחות הוא הגון מספיק לגנות את מירב מיכאלי על האשמת ביבי ברצח רבין, שזה שקר פופוליסטי מאין כמוהו. ולצערנו השקר הזה הוא נחלת עוד אנשים מובילים ממחנה "השינוי" [מילה מאוסה].

אתה מאוד צודק בכותרת המנומקת  שלך – את הצלחת בן גביר והתנחלותו בקונצנזוס. [בדומה לעליית טראמפ  ומארי לה פן בצרפת, זו הבעת תסכול של צעירים – מממשלת השינוי, ובכלל – היחלשות המערכת עוד מימיו של ביבי וממשלת הרוטציה ובכלל].

אכן בעייה! מקווה שביבי ישכיל למתן את דרישותיו. אבל אין ספק – בן גביר מאתגר את "המערכת". אינני בטוחה שביבי יעשה ממשלת אחדות וגנץ המתון יישאר שר ביטחון, שזה המצב האידאלי, אם יש לו לביבי 65 מנדטים. אבל צריך לקוות שאריה דרעי המתון,  שהוא פוליטיקאי חכם מאוד, יוכל להיות בממשלה ולרסן את בן גביר ואת סמוטריץ' המתלהמים.

נאחל הצלחה לביבי ולממשלה החדשה. ניצחון סוחף לכל הדעות. אפילוג מדהים לסאגת בחירות חוזרות, וננקוט באופטימיות זהירה.

ותודה על העיתון המגוון וחכם.

חוה ליבוביץ

נ"ב הפואמה [הספדך] על רצח רבין  מרגשת ויפהפייה.

 

* אהוד היקר, תודה על כל העיתונים שאני מקבל ממך. אתה עושה עבודת קודש, עבור רבים ועבור בריאותך. אהבתי מאוד את הרקוויאם לרבין, שכתבת קרוב [לאחר] ליום הירצחו.

אבל מה אתה אומר על הידרדרות הימין (שאני מבין שאתה תומך בו היום) לעבר הכהניזם?

האם אין מצב לחשבון נפש?

שלך,

משה מוסק

 

אהוד: אני לא תומך בימין אלא בביבי, ואני לא תומך בסמוטריץ' ובבן גביר. לכן אני מקווה שגנץ יישאר בתפקידו כשר הביטחון, וכי תורכב קואליציה אשר בשום פנים ואופן אינה נסמכת על קולותיהם של שני המתרברבים האלה, אשר זכו בקולותיהם הרבים בעיקר בגלל הטרור הפלסטיני על כל מרכיביו, כולל הפּרעות בערים המעורבות – וגם בזכות הסכלות של מרב מיכאלי.

החזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל, גם הערבים, בעיקר בנגב – אינה "כהניזם". זו היתה דרכה של מפא"י ההיסטורית. וכמובן, לא של הקריקטורה של הנהגת "העבודה" כיום, שבראשה עומדת סכלה שרוצה להרוס את השפה העברית, והשנייה לה ברשימה היא תומכת בעלילת הדם של חטיפת יהודי תימן!

אגב, חברי הכנסת של הליכוד נבחרו כולם בבחירות מפלגתיות דמוקרטיות, מה שלא קרה במפלגותיהם של גנץ ולפיד ושל חבריהם המקוננים כעת על השתלטות ה"כהניזם" והרס הדמוקרטיה בישראל!

 

משה: אהוד היקר, אני מצטרף לתקוותך שביבי, הן מסיבות אידיאולוגיות והן מסיבות אסטרטגיות, יעשה את מה שאתה מצפה ממנו. אבל אני חושש ששנינו נתבדה והסיסמה "ימין מלא" תגבר על שיקולים אלה.

 

אהוד: אפילו אם גנץ לא ייכנס כעת לקואליציה, ונראה שלא – עליו לתת רשת ביטחון לנתניהו, כך שבכל מקרה שבן גביר ושות' יאיימו בפירוק הקואליציה אם נתניהו יעשה צעד שאינו נראה להם ולהבטחות הדמגוגיות שלהם, יהיה לנתניהו רוב, רוב של העם בכנסת – גם בלעדיהם.

 

* סיפרה לי אישה אחת ממכרותינו כי התגלה לה שהיא מחזיקה בשני שטרות מזוייפים של 200 שקל כל אחד. לא יכול להיות שקיבלה אותם כעודף כי אין עודף בשטר שכזה. היא את כל שטרות המאתיים מוציאה מהבנקט של בנק לאומי. והיא אכן ניגשה לסניף של בנק לאומי ובקושי הרשו לה להיכנס ובקושי הגיעה למנהלת הסניף, שם התברר לה שהבנק אינו מוכן להחליף את השטרות ואינו לוקח אחריות על כך שהם יצאו מהכספומט שלו. היא חזרה עם 400 השקלים המזוייפים הביתה. למזלה היא לא תרעב ללחם גם אם הם הלכו לה לאיבוד. אבל לא כולם יכולים להרשות לעצמם גניבה שכזו.

יש לשער שכמוה יש עשרות, מאות ואולי אלפים שמשכו שטרות מזוייפים ממכשירי הבנקט, ואולי אפילו טרם גילו זאת. מה עליהם לעשות? מי יפצה אותם על כך שמהכספומטים יוצאים שטרות מזוייפים ואין כנראה שום יכולת לפקח על כך?

 

* אהוד: ראיתי כבר גם את הפרק החמישי של "המפקדת". אני מעדיף לצפות בה ביו-טיוב, שאז אם משהו רץ מהר מדי ולא הספקתי לעקוב אחריו, אני יכול לחזור לאחור ולקלוט טוב יותר את מהלך העלילה.

ומה יש לומר, אני מלא גאווה. ישנה כאן ישראליוּת במיטבה. אנושית מאוד. בלי סדיזם והתעמרויות כמו בסרטי צבא אמריקאיים או הכאב ב"מסע האלונקות" של ג'אד נאמן. הכול בסדרה כל כך נכון מבחינה פסיכולוגית ועלילתית. ובמשך כל העלילה – מרתקת דמותה של מפקדת מחלקת הטירונים, נועה, היא אלונה סער, בכישרון משחק מאופק, לא מרבֶּה במילים אך מרתק, נחוש, מעורר הזדהות עם המאבק שלה להוכיח את עצמה.

זו סדרה שמגלָה עולם ישראלי צעיר ששחקניו מגלמים תקופה, חיים, תרבות ועברית, שאני משוכנע כי יעוררו עניין וסקרנות גם בעוד שנים רבות ודורות רבים, וכי תצליח גם לעורר עניין ואהדה כאשר תשודר מחוץ לישראל.

אף שצה"ל לא מעורב בהפקה, הוא מוצג כאן בצורה חיובית ביותר, ללא שום גלישה להתרסות פוליטיות, כמו בסרטים של במאים ישראליים שעשו קריירה בפסטיבלי סרטים בעולם בכך שהשתינו על המדינה והציגו אותה באור שלילי.

קרוב ברוחו לסדרה הוא אולי הסרט הנהדר "אפס ביחסי אנוש", ומעניין חלקן העצום של הנשים היוצרות והמשחקות בסרט ובסדרה. והיכולת לומר ולהביע כל כך הרבה גם בשתיקה ובסצינות אינטימיות שרק ראשיתן ניתנת בסרט, והצופה כבר משלים בדמיונו את כל מה שקרה. זוהי אמנות במיטבה.

 

* אבו-ג'ילדה: איך אני אוכל לחיות כאן כאשר במקום ממשלת רוטציה יש ממשלת מוטציה ימנית-יהודית-פאשיסטית של בנימין נתניהו? יותר טוב שאני אהגר לברלין.

 

* אם בצלאל סמוטריץ' מאשים את השב"כ ברצח רבין באמצעות יגאל עמיר –  אזיי הוא אינו ראוי להיות שר בממשלה! – אבל האחראים לכך שסמוטריץ' יהיה שר הם הרל"בים בכנסת שאינם מוכנים לכהן בממשלת נתניהו!

 

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),

שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר!]

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

 

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

 

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

 

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2171 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון-גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון-גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20)

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם [של ה'חדשות' ובן עזר]  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021[.  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,083 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

 

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-100 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-103 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-73 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-44 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-21 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-53 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDF לקראת שנת 2019, במלאת 125 שנה להולדתה של אסתר ראב. חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,250 נמעני המכתב העיתי.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-6 תשפ"א, 2022.

עד כה נשלחו קבצים ל-2298 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל