| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
פעמיים בשבוע
גיליון מס' 1961
יום מאה חמישים ותשעה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה,
איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!
נשלח ל-2174 נמענים
[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]
תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום חמישי, י"ד בסיון תשפ"ד. 20.6.2024
עם הצרופות: אליק חוצב, עובד ותיק בכפר, במוזיאון החדש. 2. הלוח לזכר החללים בוגרי הכפר. מימין – השמות שנוספו מאז השבעה באוקטובר. 3. מגדל המים המשופץ בכפר סילבר.
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות
משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"
דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
From the desert to the sea – Israel will be free!
אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com
לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה
"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת
האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות
האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!
הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"
עוד בגיליון: אסתר ראב: לא. // ד"ר רון בריימן: אתה האיש! // איליה בר זאב: שני שירים. // אנדד אלדן: שני שירים. // כולנו מחרבנים. מאת המשורר חיימקה שפינוזה. // אורי הייטנר: צרור הערות 19.6.24. // רון גרא: הֻתַּר לְפִרְסוּם. לארנון זמורה הי"ד. // עדינה בר-אל: מוזיאון כפר סילבר במגדל המים. // משה גרנות: על "טעות אנוש – רומן מתח" מאת שולמית לפיד. // אבי גולדברג: רומני עם כיסא לבן. // שמעון גרובר: 14 ביולי. // אהוד בן עזר: טלי כַּהַנַלֶ'ה. // אהוד בן עזר: "והארץ תרעד". פרק 14: מהונגריה לארץ-ישראל. // עמי עתיר: "כמה" מילים על "התוספת המושחתת" הנקראת "הוספת הרמטכ"ל". // צביקה זליקוביץ: אָפְגָנָה. // מנחם רהט: חרדים לציון. // יוסי אחימאיר: "מחצית השנה הראשונה". // נעמן כהן: סינואר כסאלח א-דין – זהירות מהשוואות היסטוריות. // ממקורות הש"י.
*
אֵין אַתָּה חָשׁוּב
אַף לֹא כִּזְבוּב יָרֹק
זֶה,
אַף לֹא כִּנְמָלָה –
שֶׁבַע עָלְתָה
עַל גַּבְשׁוּשִׁית-עָפָר
וְחָזְרָה וְנָפְלָה –
נָפְלָה וְחָזְרָה;
אַף לֹא כְּעָלֶה צָהֹב זֶה –
נָשַׁר מֵאַלּוֹן חָבוּט
לֹא –
יָבוֹאוּ עֲנָנִים חֲדָשִׁים
סְפוּגֵי-מָטָר;
אַפְרוּרִית כֵּהָה,
תִּשְׁטֹף
יַבְּלוֹת-הַכְּאֵב וְהַנּוֹי –
הִשְׁאַרְתָּ עֲלֵי אֲדָמָה
בְּזָחְלְךָ עָלֶיהָ –
הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת:
הִיא הַחֲשׁוּבָה
הִיא הַדָּנָה
הִיא הַמַּחְלִיטָה:
אַתָּה לֹא חֶרֶב –
אַתָּה צַוָּאר
וְלֵב
וּבַלֵּב מְעַט אוֹרָה
וְהַרְבֵּה כְּאֵב
חֲטוֹטָרוֹת – דְּווּיוֹת:
סָפֵק יֹפִי
סָפֵק עוֹלָם רָחוֹק –
לֹא הִתְיַשֵּׁב
עִם הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת:
נוֹבְטוֹת הַחֲטוֹטָרוֹת
וְנוֹבְלוֹת
פַּעַם בְּרוּחַ-אָבִיב,
פַּעַם בְּקֹר-קָטְבִּי
עַד בּוֹא עֵת.
1970
נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
* * *
ד"ר רון בריימן
אתה האיש!
הכול מכירים את חטאו הכפול של דוד המלך, גם גרימה לנפילת אוריה החיתי בקרב ברבת עמון, וגם לקיחת אשתו בת-שבע. הכול מכירים גם את משל כבשת הרש, תגובתו החריפה של נתן הנביא על המעשה שלא ייעשה שעשה דוד המלך (שמואל ב', י"ב):
וַיִּשְׁלַ֧ח ה' אֶת־נָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֗ים הָיוּ֙ בְּעִ֣יר אֶחָ֔ת אֶחָ֥ד עָשִׁ֖יר וְאֶחָ֥ד רָֽאשׁ׃ לְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ וְלָרָ֣שׁ אֵֽין־כֹּ֗ל כִּי֩ אִם־כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם־בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי־ל֖וֹ כְּבַֽת׃ וַיָּ֣בֹא הֵ֘לֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּא־ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת־כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו׃ וַיִּחַר־אַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־נָתָ֔ן חַי־ה' כִּ֣י בֶן־מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת׃ וְאֶת־הַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם עֵ֗קֶב אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְעַ֖ל אֲשֶׁ֥ר לֹא־חָמָֽל׃ ויאמֶר נָתָ֛ן אֶל־דָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ!"
חטא אי-השוויון בנטל השירות הסדיר ושירות המילואים הוא צורם ומקומם גם בימים רגילים, קל וחומר בימי מלחמה. והנה, כמו במשל מלפני שלושת אלפי שנים, "האיש העשיר" חמל לגייס את "צאנו ובקרו", רבבות המשתמטים מן השירות, ובראשם הציבור החרדי, ובמקום לגייסם לשירות סדיר/מילואים/אזרחי מלא העדיף לגייס – שוב – את "כבשת האיש הרש," האיש ששירות החובה שלו הוארך, האיש שנקרא שוב ושוב למילואים, האיש שעיקר הנטל הכלכלי והמשפחתי מוטל עליו, ובלבד שלא ייפגעו "צאנו ובקרו" של "האיש העשיר".
תגובתו של המלך דוד היתה ברורה וחדה. הוא קבע את פסק הדין ואת גזר הדין של "האיש העשיר", עד כדי כך שאותו האיש "ישלם ארבעתיים... על אשר לא חמל." ואז הבהיר נתן הנביא למלך דוד: "אתה האיש!"
חוסר החמלה בישראל 2024 מתבטא באפלייה מקוממת בין דם לדם ובין כיס לכיס. על כך פסק דוד המלך: "ישלם ארבעתיים." בתרגום למציאות של ישראל 2024, מדובר בארבע רגליו של כיסא ראש הממשלה. חרפת קידום חוק ההשתמטות היא הקש ששבר את גב הגמל, הנקודה שבה איבדה ממשלת נתניהו את הלגיטימיות המוסרית והערכית, ועליה לפנות את מקומה לממשלה (האם תהיה כזאת?) שאינה נגועה בחטאו של "האיש העשיר", חטא האפלייה המקוממת בין דם לדם ובין כיס לכיס.
אמירה ידועה של וינסטון צ'רצ'יל ערב מלחמת העולם השנייה קבעה ש"בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה." בימים קשים אלה מתקיימות בארץ, זו בצד זו, גם מלחמה קשה באוייב אכזר וגם חרפת ההשתמטות והאטימות של מי שמסרבים לשאת בנטל.
לא תעזור לראש הממשלה ההשקעה האינסופית של זמן ומרץ בלוליינות מכוערת שתכליתה חוק מיותר, לשם הנצחת האפלייה המקוממת בין אזרח לאזרח בקשר לשוויון בנטל. אפלייה כזאת היא בלתי ראויה בימים כתקנם, קל וחומר בימים הנוראים שבעיצומם אנו נמצאים כבר למעלה משמונה חודשים. האפלייה המדוברת, שאותה מנסים – גם בנימין נתניהו וגם בני גנץ, כל אחד בדרכו – להנציח בעזרת חוק גיוס מיותר – אין לה מקום ואין לה הצדקה. חוק גיוס צריך להיות אחיד לכלל האוכלוסייה, ואין מקום לחוק נפרד לציבור כלשהו, לרבות הציבור החרדי.
אין צורך בחוק גיוס מגזרי, ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם. החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה-18 ובנות ה-18, כאשר משך השירות – 3 שנים – והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות אחידים לכולם: בנים ובנות; חילונים, דתיים וחרדים; נח"לאים ותלמידי ישיבות ההסדר; שמאלנים וימניים, יהודים וערבים; אזרחים מכל מגזר. צה"ל – והוא בלבד, בהתאם לצרכיו – הוא זה שצריך לבחור ראשון את הדרושים לו מבין המועמדים לשירות ביטחון. מי שצה"ל אינו זקוק לשירותיו – יתכבד וישרת שירות אזרחי (לא שירות לאומי, ביטוי המהווה בעייה שניתן להבינה עבור האוכלוסייה הערבית), באותו אורך – 3 שנים – ובאותו שכר.
והיה אם ימשיך ראש הממשלה, "האיש העשיר", לחמול על המשתמטים, "צאנו ובקרו", אזי יתקיימו בו לא רק דברי נתן הנביא, "אתה האיש!" אלא גם דברי שמואל הנביא למלך שאול (שמואל א', ט"ו, כ"ח): "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָ." לא ידוע עדיין מי הוא אותו "רֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָ," אבל יש לקוות שהוא ישכיל לנווט את מדינת ישראל בתקופה הסוערת הניצבת לפניה.
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
אהוד: אם יגייסו את כל חייבי הגיוס החרדים וִישנוּ בכפייה את אורח חייהם, כפי שנהגו ב"חטופים" היהודים בתקופת הצאר ברוסיה – צה"ל עלול להתפורר מבחינה חברתית ומקצועית.
מצד שני, אם יגייסו ולא ישנו את אורח חייהם של המתגייסים החרדים – גם אז צה"ל עלול להתפורר חברתית ומקצועית כי אלה הם בחורים חסרי השכלה כללית ועברית, ללא ידיעת אנגלית, יהודים אך לא-ציונים, מדירי נשים (חיילות), ורובם כבר מטופלים במשפחות גדולות!
אין לצה"ל אפשרות לקלוט ולטפל בהם כולם אלא רק במאות בודדות של אלה מהם שמוכנים להתגייס מרצון למסגרתו, להשתלם במה שחסר להם ולנהוג על פי חוקיו.
* * *
אהוד: יחיא סינוואר, אל תיכנע לצבא ה"כיבוש" והַמְשֵׁך להרוג ישראלים, בסוף המפגינים האלימים נגד נתניהו, יחד עם ארה"ב, איראן, חסן נסראללה ומרבית התקשורת הישראלית – יצילו אותך, ולעזאזל מדינת ישראל!
* * *
איליה בר זאב
להולכים ב"שביל ישראל", לבורחים מבשורות ...ולכל היתר
שְׁבִילִים
הֲרֵי הָבָּרָק הַזֶּה יַכֶּה
וּמַה נַּלִין עַל קוֹלוֹת הָרַעַשׁ,
עַל מוּעֲקוֹת הַחֹם?
דַּי בְּכַדּוּר אֶחָד מֵרוֹבֶה מְעַשֵּׁן לִקְטֹל אֶת בְּשׂוֹרַת הָאָדָם.
אִם נַעֲמוֹד עַל כִּתְפֵי אֲחֵרִים,
אֲפִלּוּ נַרְחִיק לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לָהָר,
יֹאבְדוּ הַמִּלִּים.
סָפֵק אִם נַבְחִין בְּהֵדֵי יֶרִי עַתִּיק
בֵּין מְצוּקֵי הוֹד בְּנַחַל עַמּוּד,
אוֹ נָחוּשׁ בְּמוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת בְּסִדְקֵי יִפְתָּח.
טַחֲנוֹת הַקֶּמַח חֲבוּיוֹת בִּשֵׁפֶל קוֹל
מוּל רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בִּשְׁבִילִים נִסְתָּרִים –
בָּתֵּי בַּד, שְׂרִידִים דְּמוּיֵי אֶבֶן בַּסְּבַךְ, בַּגֵּאָיוֹת,
בַּעֲרוּצִים מוֹלִיכֵי שְׁפָכִים.
כָּאן הָיָה בַּיִת. שָׁם גָּדַל פַּעַם צֶמַח בָּר.
חֲזִיר קְשֵׁה-יוֹם יִנְבֹּר בַּלֵּילוֹת בַּאֲדָמָה הַלַּחָה,
אֵשׁ אוֹיֵב כִּלְּתָה יַעַר. בָּאָבִיב, אִם יֵרֵד מָטָר,
יָצוּצוּ פְּרָחִים סְגֻלִּים אוֹ צְהֻבִּים.
גָּבֹהַּ, מֵעַל הָהָר,
עֵץ זָקֵן מֵטִיל צֵל בַּאֲבָנִים.
רוּחַ רַעֲנָנָה בַּשְּׁבִיל מְטַלְטֶלֶת עָלִים
תַּחַת רַגְלַי.
וַעֲדַיִן , לא רַק " הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ" *
* שמוֹת ג' ב'.
מעלה ומכתש – ללכת שבי במדבר
1.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בַּמַּכְתֵּשׁ הַקָּטָן –
הֲרֵי אֵינְךָ דּוֹרֵס, אֵין לְךָ טְפָרִים חַדִּים לֶאֱחוֹז בַּקָּרְבָּן.
וּבִכְלָל,
אֵיזֶה שֵׁם –
חַנְקָן גָּדוֹל וְגַּם צִפּוֹר.
אוּלַי שְׁחוֹר מֵצַח, חָלוּד גַּב, לִפְעָמִים אָדֹם רֹאשׁ וְעוֹד מִינֵי
אֵלּוּ שְׁמוֹת.
חנקן גדול. ויקיפדיה.
אֵינְךָ מַמְתִּין כְּדֵי לָחֹג בִּימֵי חַג שְׂמֵחִים,
תָּמִיד צוֹפֶה מֵעַל וּכְמוֹ
שֶׁאוֹמְרִים – לוֹכֵד מִמְּעוֹף הַצִּפּוֹר,
מְשַׁפֵּד אֶת הַטֶּרֶף אֶל הַשִׂיחַ הַיָּבֵשׁ, אֶל הָאָטָד,
מְיַצֵּר פִּסּוֹת בָּשָׂר קְטָנּוֹת לַמְּזָוֶה.
קֶסֶם הַנְּשָׁרִים בִּיפִי מְעוּפָם, בְּחֵן תְּנוּעָתָם הַמְּרַחֶפֶת
אֶל מַחְבּוֹאֵי הַגּוֹזָלִים בַּקֵּן.
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יְדַדּוּ לְעִתִּים כְּתַרְנְגוֹלֵי הֹדּוּ קֵרְחִים
לְיָד סִירֵי הַבָּשָׂר. עָצוּב לִי לָנִיאוּס,
הֲגַם אַתָּה?
לֹא קַל לִרְאוֹת בַּסְבַךְ הַקּוֹצָנִי חַנְקָן נְטוּל חַיִּים
עִם מַקּוֹר מְאֻנְקָל.
בְּמַעֲלֵה עֵלִי בְּעוֹדִי זוֹחֵל אֶל אֲוִיר הַפִּסְגָּה, הֵבַנְתִּי שֶׁכָּל כֻּלְּךָ
צִפּוֹר שִׁיר.
2.
יֵשׁ יִתְרוֹן לַחַיִּים בַּטֶּבַע –
מָה שֶׁקַיָּם קַיָּם, כָּל שֶׁפּוֹרֵחַ חוֹגֵג אֶת רְגָעָיו, מַמְתִּין בְּקֹצֶר רוּחַ
לִמְעוֹפֵי הַדְבוֹרִים, לִשְׁאָר הַמְּתַוְּכִים.
אָנוּ הוֹלְכִים –
מַדְרִיךְ קוֹרֵא לַצְּמָחִים בִּשְׁמָם הַמּוּזָר, שְׁבִילִים שֶׁלֹא הִכַּרְנוּ מוֹבִילִים לַמָּקוֹם אֵלָיו רָצִינוּ לְהַגִּיעַ.
כָּל פְּסִיעָה –
פְּגִיעַת שִׂמְחָה בְּדֶרֶךְ לֹא סְלוּלָה,
מִנְהֲרוֹת מַמְתִּינוֹת לְחַיּוֹת טֶרֶף עֲצֵלוֹת, לְעוֹבְרֵי אֹרַח מְחַפְּשֵׂי צֵל, לְשִׁטָּפוֹן.
חַיִּים מִתְחַדְּשִׁים –
יַיִן אָדֹם יְשַׂמַּח לֵב, גָּרוֹן וּבְנֵי אָדָם.
תָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, גַּם סֶלַע סָדוּק יַמְתִּין עוֹד דּוֹר אוֹ מִילְיוֹנֵי שָׁנִים לַזַּעֲזוּעַ הַבָּא.
פורסם לראשונה ב"מעל קווי מתח", הוצאת "קשב לשירה" 2010.
* * *
אנדד אלדן
[קיבוץ בארי – עוטף עזה]
[לחטופים באשר הם – לשורדים בתת חיים]
וְעָשָׁן כִּנְחִיל צְלִילִים
אֵשׁ בִּצְעָדַיִךְ
וְאַת יוֹצֵאת לַקּוֹצִים
הַמְּצוּקָה מוֹצֶצֶת כָּל לַחְלוּחִית לַשָּׁוְא לְשׁוֹנָהּ
שְׁלוּחָה בָּךְ לֶהָבָה כְּלוּאָה דּוֹלֶקֶת בִּכְלוּב גּוּפֵךְ
וְצִמָּאוןֹ צָרוּר בִּצְרוֹר נִצָּנִים צָנוּעַ שֶׁלֹּא מֵעֵז
לִפְרֹחַ.
שֶׁלֹּא מֵעֵז לִהְיוֹת רוּחַ שֶׁתְּשַלְהֵב מְאֹהֶבֶת
בַּמִּדְרוֹן הַנִּרְעָד לְמַגַּע רַגְלַיִךְ עַל גּוּפוֹ
עַל סַף פּוֹסֵחַ מְשַׁסֵּף
דְּבָרִים כְּחֶרֶב חַדָּה חַרְדָּל עַל שְׂפָתָיו
וְהוּא מַמְשִׁיךְ לִמְשֹׁל לְפָחוֹת בַּמָּשָׁל עַכְשָׁו אֵשׁ
בִּצְעָדָיו צוֹנֵחַ עַל קוֹצִים וְרַק שַׁלְהֶבֶת שָׁרָה שָׁבָה לִשְׁכֹּן
בְּחֵיקוֹ הִנִּיחָה רֹאשָׁהּ וְעָשָׁן כִּנְחִיל צְלִילִים.
נְשִׁיכָה מַשְׁחִירָה שִׁנַּיִם
נְשִׁיכָה מַשְׁחִירָה שִׁנַּיִם
בּוֹלְטוֹת בְּלָבְנָן הַיַּלְדוּתִי
וּבַלַּיְלָה קוֹלוֹת הַקְּלָלוֹת יָלוּנוּ בְּלִבֵּנוּ
כְּשֶׁנִּתְלַבֵּשׁ יְלַוּוּנוּ וְיֵלְכוּ בִּנְעָלֵינוּ
מִיֶּלֶד לְיֶלֶד לִהְיוֹת לָהֶם מְלוּנָה
מִקְלַט יַלְדוּת לָנוּ לֶחֶם יְלָלָה
בְּעוֹלָם נֶאֱכָל, מְעֻקָּר
קַר.
פורסם בספרו "שנים שמעו שירה" במוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006. מבחר 50 שנות יצירה.
איליה בר זאב
* * *
אהוד: כשהוא טוען למעשה בגידה של אנשי צבא – האם יאיר נתניהו מְאוּזן נפשית?
אהוד: ויאיר גולן, האם יבין סוף-סוף את המציאות במדינה בה הוא חי ויפסיק לדבר שטויות? בושה למפא"י!
* * *
כולנו מחרבנים
מאת המשורר חיימקה שפינוזה לוטש מילים
כולנו מחרבנים
אבל יש שמחרבנים זהב
ויש שמחרבנים על מדינת היהודים
פורסם בגיליון 1638 מיום 22.4.2021.
* * *
אורי הייטנר
* הניצחון הגדול של חיזבאללה – מטרת פירסום סרטון חיזבאללה עם צילום האתרים בחיפה, היא להרתיע את ישראל ממתקפה בלבנון. נסראללה אינו רוצה היום מלחמה מלאה. טוב לו המצב הנוכחי. אין לו ניצחון גדול מעקירה בת כמעט תשעה חודשים של למעלה מ-60,000 ישראלים מאדמתם. הוא רוצה שהמצב יימשך לאורך זמן מקסימלי, בתקווה שהתושבים לא יחזרו. מבחינתו, הוא הצליח לסלק התנחלויות ציוניות מצפון פלשתין, בלי לשלם את מחיר המלחמה. ובאשר למלחמה מלאה – אותה בכוונתו לפתוח בהפתעה, בעיתוי הנוח לו.
למלחמה עם לבנון יהיה מחיר כבד מאוד. אבל השאלה אינה האם תהיה מלחמה, אלא האם נותקף בהפתעה או נכה בהם היום. אחרי 7 באוקטובר, ברור מה החלופה העדיפה מבחינתנו.
* המשך הקונספציה – חיזבאללה החליט להשבית את חג השבועות באזור הצפון. מתקפת הרקטות היתה עצימה במיוחד בחג. חגיגות הביכורים ביישובי הצפון הושבתו מאזעקות בעיצומן. שריפות ענק השתוללו בגליל ובגולן.
ויהי ערב ויהי בוקר, הסתיים חג השבועות שלנו והחל חג הקורבן שלהם. בחג הקורבן הם השביתו את האש. ואנחנו? במקום להרחיב את ההפצצות וההפגזות בימי החג, שיחקנו את המשחק הציני שלהם. "שקט ייענה בשקט." קונספציית ההתמכרות לשקט של נתניהו, שהמיטה עלינו את 7 באוקטובר, נמשכת.
* העכבר ששאג – נתניהו הורה לצה"ל על הפוגה הומניטרית ברפיח מדי יום, רוב שעות היום. זו החלטה גרועה, המשך ישיר למלחמת הדשדוש. עוד דשדוש, עוד הססנות, עוד הקרנת חולשה, במקום הקרנת נחישות. כך לא מקרבים הכרעה. כך לא מנצחים במלחמה. על אף שזו החלטה גרועה ואני מתנגד לה, ברור לי מה הסיבה לה. היא תוצאת הלחץ הבינלאומי ובעיקר האמריקאי הכבד, עלילות הדם הבינלאומיות על "הרעבה" כביכול והרצון בלגיטימציה למלחמה. אלו שיקולים לגיטימיים במלחמה. מנהיג חזק יותר היה עומד בלחצים ונמנע מהחלטה כזו, בוודאי גורפת כל כך. אך שוב, השיקולים לגיטימיים.
אם נתניהו היה מנהיג, מרגע שקיבל את ההחלטה, היה עומד מאחוריה. אך ברגע שההחלטה התפרסמה, והחלה להישמע ביקורת, ואחרי ששמע את העכבר ששאג – ראש הכנופיעה, נתניהו התקפל. לגיטימי לשנות דעה ולבטל החלטה. אם נתניהו היה מנהיג, היה מסביר את החלטתו הראשונה ואת החלטתו השנייה. אך נתניהו התנער מהחלטתו הראשונה, הטיל אותה על השעיר לעזאזל שאינו יכול להגיב – צה"ל, ו"נזף" בצה"ל על שמילא את הוראתו. זה נתניהו וככה נראית המלחמה שהוא מנהל.
* סור מרע ועשה טוב – ההשתמטות החרדית מצה"ל אינה דבר חדש. כששירתי בצה"ל החרדים השתמטו. בזתי להם מעומק נשמתי. סלדתי מהשתמטותם. ראיתי בהם עגלה ריקה. ידעתי שאני יהודי טוב מהם ולו מעצם העובדה שאני מגן על המולדת והם עורקים מההגנה על המולדת. ואף להרף עין לא נסדקה כהוא זה, בשל השתמטותם, המוטיבציה שלי לשרת. לא בסדיר, לא במילואים, לא כאשר הילדים שלי שירתו בסדיר והיום במילואים, גם לא היום, כשחזרתי לשרת במילואים. אף פעם לא חשתי פראייר כיוון שהם משתמטים ואני משרת. למה? כי ידעתי שאני עושה את הטוב ואת הנכון והם עושים את הרע. ומבחינתי, "סור מרע ועשה טוב" הוא צו קטגורי מחייב.
אם מישהו גנב, אני פראייר בכך שאיני גנב? אם מישהו גנב זה יגרום לי לגנוב? באותה מידה, אם מישהו משתמט, זה לא יפגע ברצון שלי לשרת. להיפך, אם יש שבט מופקר שבורח מאחריות ואינו נכנס תחת האלונקה, החשיבות שלי תחת האלונקה גדולה יותר ולכן גם המוטיבציה גבוהה יותר. צריך להיאבק בהשתמטות, כי זה מאבק של הטוב ברע. צריך להיאבק בהשתמטות בשם הטוב, בשם ערכי הציונות, בשם ההכרח הביטחוני, בשם התרבות היהודית שהיא קודם כל תרבות של חובות ובטח לא של "מגיע לי" ושל השתמטות ברחנית ופחדנית. כאשר המאבק הוא מאבק של שיח זכויות, של לא רוצים להיות פראיירים, זו החמצת מהותו. זו החמצת מהות התביעה מהחרדים להתגייס.
* מחויב המציאות – הארכת השירות הסדיר (ומדובר בהארכה לפרק הזמן שהיה נהוג רוב שנות המדינה ועד לפני שנים אחדות – 3 שנים) ודחיית גיל הפטור מן המילואים, הם מחוייבי המציאות. צה"ל קטן, אינו מסוגל לעמוד במטלות הביטחוניות ולהגן על המדינה וחובה להגדיל אותו. אין לנו פריבילגיה לא לקבל את ההחלטה הזאת. גם אילו התקבל השבוע חוק המחייב גיוס של כל החרדים, צריך היה להאריך את השירות, כי הצורך בוער והחרדים לא יתגייסו מחר בבוקר – ומחרתיים בצהריים יהיו כשירים למלחמה.
נכון, ברגע שהממשלה מקדמת את חוקי ההשתמטות יש בעייה מוסרית בכך שהיא במקביל מקדמת את הארכת השירות. ואף על פי כן, אין מנוס מן ההחלטה. יש להילחם בהשתמטות כאילו אין צורך בהארכת השירות ולהאריך את השירות כאילו אין מאבק בהשתמטות.
* מורדים בדמוקרטיה – 7 באוקטובר צריך היה לשים קץ לסרבנות הממארת. באותו יום מר ונמהר, שבו הבנו שברירת חיינו היא להילחם או להישחט, צריך היה למחוק סופית, בדה-לגיטימציה מוחלטת, כל מחשבה על סרבנות, על איום בסרבנות, על סרבנות "אפורה", על סרבנות בשמות חיבה מכובסים כמו "הפסקת התנדבות". לא שסרטן הסרבנות היה לגיטימי לפני 7 באוקטובר, אבל 7 באוקטובר צריך היה להיות וידוא ההריגה שלו. לצערי, התופעה הנלוזה הזאת נמשכת. או לפחות האיום בסרבנות, שאף הוא ממאיר.
קראתי פרסום – "מכתב לראש הממשלה", על החתום – "מאות מיוצאי מערך המבצעים המיוחדים בצה"ל במיל'." איני יודע עד כמה הוא רציני, האם יש גם שמות מאחורי החתימה הזאת. אבל הוא מדאיג וחמור. "בהתאם לחוק החדש הפוטר בחורי ישיבה משירות צבאי, שאותו מיישמת הממשלה בפועל זמן רב, אנו, מאות יוצאי מערך המבצעים המיוחדים (המ"מ) בצה"ל, חיילים/ות, קצינים/ות ולוחמים במיל', מודיעים כי החל מרגע זה ננהג תוך השוואת תנאים מלאה, קרי: פטור מלא ממילואים. פטור מלא מגיוס בנינו ובנותינו. מאות מאיתנו עוסקים יומם ולילה בלימוד תורת הדמוקרטיה והשוויון. תורתנו אומנותנו. לפיכך, נדרוש את אותן זכויות הניתנות לבחורי ישיבה. ממשלה שרומסת את שלטון החוק, שתוקפת בארסיות שומרי סף, שאיבדה כל צלם ממלכתיות – היא ממשלה שדגל שחור מתנוסס מעל כל החלטותיה."
זהו מרד בדמוקרטיה בשם הדמוקרטיה. זהו מרד בשלטון החוק בשם שלטון החוק. זה מעשה אנטי ציוני, אנטי פטריוטי ואנטי דמוקרטי. די, חצופים, נמאסתם. מה הם מבצעים מיוחדים? למשל, שחרור החטופים. לא תשחררו חטופים ותפקירו אותם בידי המחבלים כי החרדים...? מבצעים מיוחדים זה להיכנס לבארי להילחם במחבלים שפלשו ולהציל את התושבים. לא תילחמו בהם כי הממשלה...?
הסרבנות היא סרטן בגוף המדינה. היא איום על קיומה, שלומה וביטחונה ועל הדמוקרטיה. הסרבנות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. צריך להוקיע את כל מי שמשתמש בנשק הלא לגיטימי הזה, גם אם הוא רק מאיים. אנחנו אומה במלחמה, השירות הוא הקיום שלנו ואסור לפגוע בו. ואסור לעשות כל שימוש פוליטי בצה"ל. אמירה בזויה, של סירוב לשרת כי על כל החלטה של הממשלה הזו מתנוסס דגל שחור, היא אנטי דמוקרטית בעליל, ומתנוסס עלילה דגל שחור של מרד בדמוקרטיה.
בדמוקרטיה אסור לציית לפקודה שמתנוסס עליה דגל שחור של אי חוקיות בעליל וחובה לציית לכל פקודה שאין מתנוסס עליה הדגל השחור הזה. לא בכדי, המשפט המדויק, של השופט הלוי במשפט כפר קאסם, על הדגל השחור, אינו מדבר סתם על "בלתי חוקית" אלא "בלתי חוקית בעליל." כלומר, חובה לקיים גם פקודה בלתי חוקית, ומי שנושא באחריות עליה הוא מי שנתן את הפקודה. רק אם היא בלתי חוקית בעליל, אסור לבצע אותה. מהי פקודה בלתי חוקית בעליל? פקודה, שכל אדם צריך לדעת שאסור לבצע אותה. למשל, לרצוח שבויים. למשל, לרצוח במכוון אזרחים. למשל, לאנוס. מי שקיבל פקודה כזו, אסור לו לבצע אותה, ואם הוא יבצע אותה, הוא עבר עבירה פלילית והוא ייענש עליה.
קמה קבוצה פוחזת של חצופים, מרשה לעצמה להכריז שכל הפקודות של הממשלה הנבחרת והחוקית (שאני מתנגד לה מאוד, אבל זה לא רלוונטי) הן לא חוקיות, ולכן הם מסרבים לבצע. ואת זה הם אומרים בשם ה... דמוקרטיה.
ואם תתחלף הממשלה, ומתנגדיה ינהגו כמו אותה חבורה מופקרת ויאיימו בדיוק אותו איום, וזה יקרה, כי מופקרים יש בכל הצדדים, הם יוקעו כפשיסטים וכאנטי דמוקרטים. ובצדק.
וגם אלה שמאיימים היום הם אנטי דמוקרטים. הם פשיסטים. צריך להוקיע אותם ואת האיום הבזוי שלהם.
* הישרדות פוליטית דוחה פיקוח נפש – הציונות הדתית (לא הסמוטריצ'יה – המפלגה שביצעה השתלטות עוינת על המותג, אלא הציבור הדתי לאומי) היא המובילה בשירות קרבי ומשמעותי בצה"ל, בהליכה לקצונה ובחתימה לקבע. הדבר נותן אותותיו גם במיספר הנופלים מהציונות הדתית, הגבוה בהרבה מחלקה היחסי באוכלוסייה.
בשבועות האחרונים יש תסיסה בציונות הדתית כנגד המשך האיתרוג של ההשתמטות מצה"ל בשם "לימוד התורה". אחד הביטויים הוא מכתב של חשובי הרבנים בציונות הדתית המציג את השירות בצה"ל כפיקוח נפש ומגנה את תופעת ההשתמטות ובעיקר את ההשתמטות בשם התורה, כביכול. הדבר הבולט בגילוי הדעת, הוא הרכב בחותמים עליו, מכל הזרמים בציונות הדתית, מהרב בני לאו והרב יהודה גלעד מהקצה הליברלי עד הרב דניאל שילה והרב אליקים לבנון מהקצה החרדל"י.
ניתן היה לצפות מהסמוטריצ'ים לכבד את גילוי הדעת ולהתנגד לחוק ההשתמטות, אך הם תמכו. והרבנים שלהם, גם אלה שחתמו על גילוי הדעת, התקרנפו והתיישרו.
הרב שילה פירסם רשומה ברורה ומנומקת מאוד נגד ההשתמטות, שבה התפלמס עם טיעוני המשתמטים, ואז אמר שבתחום הפוליטי הוא סומך על הפוליטיקאים שיידעו איך לנהוג כדי למנוע הקמת ממשלת "כניעה". מאותם נימוקים הרב לבנון אמר שהח"כים צריכים להצביע "בבכי" בעד החוק. פיקוח נפש, מסתבר, דוחה שבת, אך אינו דוחה הישרדות פוליטית.
כזכור, סמוטריץ' עצמו השתמט בתירוץ של "תורתו אומנותו" ובזמן שאמור היה להמית עצמו באוהלה של תורה הוא למד לימודי קריירה, הצעיד מצעדים מתבהמים ותיכנן פיגוע טרוריסטי לסיכול ההתנתקות. ואח"כ עשה איזה שירותונצ'יק למען הפרוטוקול.
* תנאי סף לרבני ערים – הציונות הדתית היא הנפגעת המרכזית מחוק הרבנים, חוק הג'ובים המושחת שנתפר למען עסקני ש"ס. החוק ידחק את הרבנים הציונים וידחוף לערים ולשכונות ש"סניקים. כמו בחוק ההשתמטות, גם כאן הסמוטריצ'יה מעדיפה את השותפות המושחתת עם מפלגות ההשתמטות לא רק על פני האינטרס הלאומי, אלא גם על האינטרס של הציונות הדתית.
מן הראוי היה שהציונות הדתית תחוקק חוק רבנים אחר לגמרי, המחייב שירות בצה"ל כתנאי סף למינוי רב עיר.
* חוק מושחת – חוק הג'ובים לעסקני ש"ס הוא חוק מושחת. החוק הזה פוגע ביהדות ומשניא את הדת היהודית על הציבור היהודי, ובתור שכזה הוא חילול השם מובהק. החוק הזה מופקר מיסודו, אבל העברתו בזמן מלחמה, אף שהוא חוק פלגני שמעמיק את הקרע בחברה, הוא שערורייה בלתי נסבלת של ממשלה מופקרת וראש ממשלה מנותק מן המציאות ובלתי כשיר.
החדשות הטובות הן המרד בליכוד, בתקווה שהמורדים יעמדו על דעתם עד הסוף ולא יתקרנפו וישתפנו, כהרגלם.
* אי אפשר להדיח מהמליאה – הליכוד הדיח את חבריו בוועדת החוקה המתנגדים לחוק הג'ובים המושחת, ובכך הבטיח (אולי) שיעבור בוועדה. אולם את החוק מקבלים במליאה. מהמליאה אי אפשר להדיח אותם ולא את המורדים האחרים. להערכתי, החוק לא יעבור, ואולי אפילו כלל לא יוגש.
* סחיטה – הכנופיה הכהניסטית מאיימת להצביע נגד "חוק הרבנים". מה קרה? פתאום איכפת להם משחיתות? חחחח. פתאום איכפת להם מהתחרדות? הצחקת את איתמר.
ההתנגדות היא צעד סחטני של ראש הכנופיה כלפי נתניהו. כנופייתו מאיימת להצביע נגד חוק החשוב לנתניהו ודרעי, אם נתניהו לא יצרף אותו לקבינט המלחמה (שבכלל פורק).
אגב, מה ראש הכנופייה יעשה בקבינט המלחמה? ישיר "שיישרף לכם הכפר"? יצווח "מוות לערבים"? ינהם "מוחמד מת". ידרוש להטיל פצצת אטום על עזה?
* חובת בג"ץ לפסול את החוק – כאשר בן גוריון הקים את הממשלה הראשונה, הוא הציע למנהיג הציוני יצחק גרינבוים את תפקיד שר הפנים. גרינבוים למד את ההצעה, וראה שהיא כוללת אחריות על המשטרה. גרינבוים התנגד לכך שפוליטיקאי יהיה אחראי על המשטרה. המשטרה צריכה להיות גוף ממלכתי בלתי תלוי, שכפוף אך ורק לחוק, נותן שירות לאזרח ללא משוא פנים וללא אבק של חשד בהטיה פוליטית, ולכן הוא השיב בשלילה להצעתו של בן גוריון. הוא הסביר לבן גוריון שמצפונית לא יוכל למלא את התפקיד, הכולל אחריות על המשטרה. כיוון שבן גוריון רצה בו מאוד לתפקיד, הוא הוציא את האחריות על המשטרה ממשרד הפנים והקים את משרד המשטרה.
האופוזיציה יצאה נגד הקמת משרד המשטרה. בגין טען שמשרד משטרה, שמכפיף את המשטרה לפוליטיקאי, הוא סכנה לדמוקרטיה וראוי למדינה טוטליטרית. בכל שנותיו באופוזיציה בגין תקף את קיומו של המשרד. זו היתה העמדה של תנועת החירות, אח"כ גח"ל ואח"כ הליכוד בכל שנותיהם באופוזיציה. בגין התחייב שכאשר יעלה לשלטון יבטל את המשרד. וכך היה. משרד המשטרה בוטל, ובנאום הצגת הממשלה הוא התגאה בכך שהוא שם קץ למשרד שמקומו לא יכירנו במשטר דמוקרטי.
לאורך כל שנותיו של בגין כראש הממשלה, לא היה משרד משטרה ולא שר משטרה. כך נהג גם שמיר בממשלתו הראשונה. כשקמה ממשלת האחדות הלאומית ב-1984 היה צורך להגדיל את הממשלה. פרס הקים מחדש את המשרד והעמיד בראשו את חיים בר לב.
מאז המשרד קיים. לימים, כדי לרצות את משה שחל שראה בתפקיד פחיתות כבוד, הוסיפו למשרד סמכויות נוספות ושמו שונה למשרד לביטחון פנים.
אף אחד משרי המשטרה / ביטחון הפנים לא הצדיק את חששותיו של בגין. עד הממשלה הנוכחית. תאוות השלטון חסרת העכבות של נתניהו גרמה לו להיענות לדרישתו של ראש הכנופייה העבריין למנות אותו לתפקיד ולשנות את שמו למשרד לביטחון לאומי. אך ראש הכנופייה לא הסתפק בכך. הוא דרש עוד לפני הקמת הממשלה, כתנאי להצטרפות הכנופייה, לשנות את החוק ולהפוך אותו למעשה למפכ"ל-על. ראש הכנופייה עוקף את המפכ"ל ואף קצינים זוטרים ממנו, נותן לשוטרים פקודות המנוגדות להחלטות הממשלה שבה הוא חבר ותחתיה הוא חותר, והוא מנסה להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית שלו. זה איום ישיר על הדמוקרטיה הישראלית. זה גם איום ישיר על נתניהו, היודע זאת, אך נתניהו חלש, אינו מנהיג, וראש הכנופייה מנצל את חולשתו ועושה ככל העולה על רוחו.
אמש החל בג"ץ לדון ב"חוק בן גביר". בג"ץ חייב לפסול את החוק.
אני נגד אקטיביזם משפטי, וכותב על כך כבר שלושים שנה, למרות שהממשלה הנוכחית בהתנהלותה מיתנה את התנגדותי. לדוגמה, בעיניי בג"ץ צריך היה לדחות על הסף את העתירות הקוראות להגדיל את הסיוע ההומניטרי לעזה, כי אין זה מעניינו ובסמכותו להתערב באופן ניהול המלחמה. לדעתי, יש לחוקק את חוק יסוד חקיקה, ולהגביל בו את ההתערבות של בג"ץ בחקיקה וביכולתו לבטל חוקים. בין השאר, אני מציע לקבוע שבג"ץ יכול לפסול רק חוקים הפוגעים בעליל בזכויות האזרח והמיעוט.
חוק בן גביר הוא דוגמה מובהקת לחוק שמחייב פסילה. זה חוק אנטי דמוקרטי שהופך את המשטרה מגוף ממלכתי הכפוף לחוק לכלי שרת של פוליטיקאי. וכאשר הפוליטיקאי הוא ראש כנופייה פשיסטית, הסכנה לדמוקרטיה גדולה שבעתיים.
אם בג"ץ לא יפסול את החוק, הוא ימעל בתפקידו ויהיה משת"פ של התנקשות בדמוקרטיה. שופטי בג"ץ גרמו די נזק בכך שנהגו כאידיוטים שימושיים של הכהניסטים כאשר אישרו לכנופייה ולגנגסטר העומד בראשה להתמודד לכנסת.
אני מקווה מאוד שבג"ץ ינהג באחריות ויבטל את החוק. עם זאת, ברור לי שראש הכנופייה ימשיך לצפצף על החוק וגם אחרי פסיקת בג"ץ הוא ימשיך במלאכת ההתנקשות במשטרה והפיכתה למיליציה.
* חוק שכולו טומאה – היועמ"שית מבקשת מבג"ץ לבטל רק את הסעיף בחוק בן גביר, המאפשר לו התערבות בחקירות. לגבי שאר הסעיפים, היא אומרת שאפשר לא לבטל אותם אלא שעל בג"ץ יהיה לפרש אותם.
זו שגיאה חמורה. החוק הזה – כולו טומאה. הוא נובע רק מכוונות רעות והוא מאיים על הדמוקרטיה. החוק הזה נועד לאפשר לראש הכנופייה להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית פרטית שלו. העובדה שהבנדיט הזה מונה לתפקיד היא כתם לדורות על מדינת ישראל והעם היהודי. אבל חייבים להגן על אזרחי ישראל ועל הדמוקרטיה מפגיעתו הרעה.
אסור שיישאר ולו רסיס מהחוק הטמא הזה בספר החוקים של ישראל. אסור לתת לו להקים את משמרות המהפכה.
* בדרכו של יצחק שמיר – כל אימת שאבי אבות הטומאה, "הרב" כהנא שר"י, היה עולה לדוכן הכנסת, ראש הממשלה יצחק שמיר, כל שרי ממשלתו, כל הח"כים מהליכוד ומכל מפלגות הימין וכל חברי הכנסת קמו ויצאו בהפגנתיות. כהנא שר"י נבח מול אולם ריק. היום, תלמידו וממשיך דרכו המסוכן ממנו, ראש הכנופייה, הוא שר בכיר בממשלת הליכוד, מפלגתו של יצחק שמיר, שהיטיב להגדיר כבר לפני שלושים שנה את נתניהו, מחליפו, "מלאך חבלה".
יואב גלנט, צדיק אחד בסדום, ממשיך את דרכו של יצחק שמיר, בכך שהוא יוצא בהפגנתיות מישיבות הקבינט, כשראש הכנופייה מתחיל לנבוח. הרי מקצועית ועניינית אין מה להקשיב לנהמותיו. בעצם היציאה ההפגנתית יש מסר חשוב.
* הכנופייה א' והכנופייה ב' – הכנופייה הכהניסטית מתפצלת. כמה מוותיקי הכנופייה מקימים כנופייה כהניסטית חדשה. זו לא הפעם הראשונה שהכנופייה מתפצלת. אחרי רצח "הרב" כהנא שר"י, בנו רצה לרשת אותו בראשות כך (שמה המקורי של הכנופייה), ההנהגה הוותיקה סירבה והוא הקים כנופייה בראשותו שנקראה "כהנא חי" ובקיצור כֹּחַ. וכך היו כך וכח. אני כיניתי אותם "כהנא חי" ו"כהנא מת" (הוא מת, הוא מת).
בין שני הפלגים לא היה שום הבדל. לא בכדי, לאחר שמס' 3 ברשימתו של כהנא ותלמידו המובהק, מורו ורבו של בן גביר, המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין ביצע את הטבח במערת המכפלה, שני הפלגים הוצאו באחת אל מחוץ לחוק.
גם בין עוצמה כהניסטית ל"ישראל יהודית שלמה ואיתנה" כפי שמכנה את עצמו הפלג החדש, אין שום הבדל אידיאולוגי. שניהם מחויבים לתורת הגזע הכהניסטית. לכאורה, הפלג החדש נאמן יותר לדרך ומאשים את בן גביר בהתפשרות פרגמטיסטית. הפלג החדש מתקשה לחיות עם הטאקיה, ההתחזות של בן גביר. אבל האמת היא, שבשל הטאקיה, בן גביר הרבה יותר מסוכן מהפלג השני. הוא גם מסוכן יותר מכהנא שר"י, מגולדשטיין ויגאל עמיר. כי באמצעות הטאקיה הוא מצליח להסתנן למוקדי ההשפעה במדינה וכמו חיידק אלים לתקוף את המערכת החיסונית שלה.
* מי מפחד מחקירה – שעה שבני גילו מחרפים את נפשם על הגנת המולדת, הילדז היורד מתהולל בגולת התפנוקים במיאמי, ומשם נועץ סכין בגב צה"ל בשעת מלחמה, ומסובב ומסובב.
המעי הגס הזה מעליל עלילות על צה"ל, מאשים אותו בבגידה, ומיתמם: "אם לא היתה בגידה, למה הם מפחדים מחקירה?"
עלוב נפש. הרי מי שמפחד מחקירה וממסמס אותה הוא אבא שלו. לא, לא היתה בגידה. אבא שלו אינו בוגד. הוא ראש ממשלה כושל, אבי קונספציית ההתמכרות לשקט שהתנפצה עלינו בקול רעש גדול בשבעה באוקטובר.
* הזיבורית שבזיבורית – חכ"כ (חבר כנסת כלומניק) ואטורי במתקפת הסתה נוראה, אמר שהמפגינים נגד הממשלה הם זרוע של חמאס. "יש כמה זרועות לחמאס – זרוע הלחימה של המחבלים הארורים שרוצחים ילדים, והזרוע של ההפגנות." סביר להניח שהרבה יותר כואב לוואטורי שיש הפגנות מאשר שרוצחים ילדים. העובדה שהנ"ל מטומטם, אינה נסיבה מקלה בחומרת ההסתה. הפריימריטיס מכניס לכנסת את הזיבורית שבזיבורית.
* עשב שוטה – במוצאי יום הבחירות המוניציפליות, לאחר ניצחונו של אורי קלנר, ראש המועצה האזורית גולן, על קודמו, ראש המועצה עד אותו יום, חיים רוקח, עשה חיים צעד חריג.
הוא נסע למטה הבחירות של אורי, בשיא החגיגות, ניגש לאורי, חיבק אותו בחום, בירך אותו מכל הלב ואיחל לו הצלחה. האירוע יוצא הדופן הזה הביא לשיאה את הרוח הגולנית המיוחדת.
התשליל המוחלט של רוח הגולן הוא חכ"כ ניסים ואטורי. בכל מילה שהוא אומר ובכל מעשה שהוא עושה, הוא ממיט עלינו, תושבי הגולן, בושה וכלימה. עשב שוטה.
* ללמד סנגוריה – למה להיות רק שלילי? הנה, יש לי מילת זכות על חכ"כ ואטורי. בהשוואה לטלי גוטליב, הוא כמעט אדם נורמטיבי.
* זכות שהיא מעל המדינה – דוד בן גוריון: "אין המדינה מקנה ליהודי הגולה זכות לשוב. זכות זו קדמה למדינת ישראל, והיא-היא שבנתה המדינה. זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי, שלא נפסק אף פעם, בין העם ובין המולדת, וגם משפט העמים הכיר בקשר זה הלכה למעשה."
מה פירוש "אין המדינה מקנה"? הרי זו מהות חוק השבות. אומר ב"ג שחוק השבות אינו מעניק את הזכות. הזכות היא זכות טבעית, היא קדמה למדינה, ולמעשה היא מעל המדינה. כלומר, אין למדינה שום זכות לפגוע בזכות הזאת. כל ניסיון לפגוע בזכות הזו, הוא בלתי חוקי בעליל, גם אם יתקבל ברוב של 120 ח"כים ללא מתנגדים, גם אם הוא יתקבל במשאל עם. פשוט, אין זכות קיום למדינת ישראל ללא חוק השבות.
* אין מצבים מייאשים – מעולם לא נמניתי עם חסידיו של שמעון פרס, אולם אמרת כנף אחת שלו אימצתי, כי היא מיטיבה לנסח את דרך חיי: אין מצבים מייאשים. יש אנשים מיואשים.
איני יודע יאוש מהו. זה נכון גם בשנה הקשה הזאת.
* לא יכול לפרט – אורי גלר מספר שהוא נטל חלק ביירוט המתקפה האיראנית. "אני לא יכול לפרט."
... גם אורי הייטנר.
אני לא יכול לפרט.
* גיבור ישראל הגיע לגבורות – אביגדור קהלני, גיבור ישראל, הגיע לגבורות; הוא חגג יום הולדת 80. גבורתו, אומץ ליבו ומנהיגותו של קהלני בשדה הקרב חקוקים בדברי הימים של עמנו. הוא עוטר בגינם בעיטור המופת במלחמת ששת הימים ובעיטור הגבורה במלחמת יום הכיפורים. אני רוצה לכתוב על גבורתו האזרחית, הפוליטית.
בשבוע שעבר, כאשר כתבתי על אומץ לבו הפוליטי של יואב גלנט, צדיק אחד בסדום שהצביע נגד ההשתמטות, ציינתי שרק מעטים מגיבורי הקרבות שנכנסו לפוליטיקה גילו גם אומץ פוליטי.
קהלני הוא אחד המעטים הללו. הוא נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה. הוא ניגש ברגע האחרון לפריימריז לבקשתו האישית של רבין. רבין היה מנהיגו הנערץ. אולם כאשר רבין סטה מהדרך והחל לנהל מו"מ על נסיגה מהגולן, קהלני נשאר נאמן לדרך, לא למנהיג ולא למסגרת הפוליטית. הוא יצא נגד רבין בפומבי, הוא עמד בראש שדולת הגולן שהובילה את המאבק הפרלמנטרי נגד הנסיגה, הוא היה שותף וחבר של ועד יישובי הגולן ולבסוף הוא פרש ממפלגתו ועמד בראש הדרך השלישית.
אני מאחל לקהלני עוד שנים רבים של עשיה מבורכת למען מדינת ישראל.
* ביד הלשון: כאבול – כאבול היא מועצה מקומית ערבית בגליל המערבי, מצפון לשפרעם, שאוכלוסייתה מוסלמית. על פי גבולות החלוקה, הכפר נועד להיות בשטח המדינה הערבית, אך הוא נכנע לצה"ל במבצע דקל במלחמת השחרור.
שם הכפר מנציח את שמו של הכפר היהודי כבול, שהיה במקום מתקופת המקרא, דרך תקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד. כנראה ששם המקום ניתן לו בעת העתיקה בשל אדמת הכבול שאפיינה את האזור הביצתי הזה.
הכפר כבול נזכר לראשונה בספר יהושע, בחלוקת הארץ לשבטים. הכפר היה חלק מנחלת שבט אשר. במלכים מוזכר חבל הארץ כ"ארץ כבול". שלמה מסר את האזור לחירם מלך צור, בתמורה לחומרים ולסיוע בבניין בית המקדש. חירם בא לראות את המקום וסירב לקבל אותו, כי האזור לא מצא חן בעיניו. הוא מוזכר פעמים אחדות ב"מלחמות היהודים" של יוסף בן מתתיהו. הוא היה יישוב ספר, בקצה המתחם היהודי בגליל, עיר מבוצרת לקראת המרד, אך תושביה ברחו לקראת הכיבוש הרומי ורכושם נבזז וחולק שלל ללוחמים הרומיים.
היישוב המשיך להתקיים לאחר החורבן, בתקופת המשנה והתלמוד והוא מוזכר פעמים רבות בספרות חז"ל. בתקופת מרד בר כוכבא הוא שוב חרב, באופן זמני, אך המשיך להתקיים לאחר המרד.
במאה ה-16, תחת השלטון העות'מאני, חודש קיומו של היישוב, ורוב אוכלוסייתו היתה יהודית, המורכבת ממגורשי ספרד. עד המאה ה-17 רוב תושבי היישוב היו יהודים. היישוב היהודי בתוכו הלך והידלדל אך יהודים המשיכו לחיות בו עד 1840. בעקבות מרד הפלחים בגליל שפרץ ב-1834, שלווה במעשי טבח ביהודי הגליל, נטשו אותו אחרוני המשפחות היהודיות.
מאז כאבול מורכבת מערבים מוסלמים בלבד. במלחמת השחרור, עברו לכאבול תושבי כפרים בסביבה שחרבו. מאז הכפר צמח דמוגרפית וב-1976 הוכר כמועצה מקומית. היום מונה המועצה כ-15,000 תושבים.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
* * *
רון גרא
הֻתַּר לְפִרְסוּם
לארנון זמורה הי"ד
חֲצוֹצְרוֹת אֵיבָה
בֵּין אָח לְאָח.
תֻּפֵּי קְלָלָה מַרְעִימִים.
אֵי שָׁם בְּמִנְהֲרוֹת הַתֹּפֶת
חַיָּלִים
בָּנִים
אִמּוֹתֵיהֶן סוֹפְקוֹת כַּפַּיִם
בֵּין בָּרָק לְרַעַם.
הַלַּיְלָה מְנַגֵּן מַחְשְׁבוֹתָיו
בְּכִנּוֹר דָּמָן
עָיַפְנוּ מֵעוֹד לוֹחֵם שֶׁלִּבָּתוֹ עוֹפֶרֶת.
* * *
מוזיאון כפר סילבר במגדל המים
בכפר
סילבר שופץ מגדל המים הישן ויש בו עתה מוזיאון לתולדות הכפר ומרכז פדגוגי. השמחה
מהולה בעצב: לוח חדש נוסף תחת הכותרת "נזכור", ועליו שמות של בוגרי הכפר שנהרגו
בשבעה באוקטובר.
בצומת "אבא הלל" בואכה אשקלון, יש מקום ירוק, מלא שלווה, שנדמה מנותק מן התחבורה הרועשת בכביש הגובל בו ומן המרוץ של החיים בערים הסואנות. זהו כפר סילבר – כפר נוער שיש בו משק חקלאי, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ובית ספר תיכון. בנוסף יש בו בית ספר "אדם ואדמה" של "השומר החדש". התלמידים הם מיישובי הסביבה, בעיקר מהמושבים. תלמידים ממקומות רחוקים יותר חיים בו בתנאי פנימייה.
על המיוחד בכפר סילבר סיפרה שולה שפר, שהתגוררה בכפר ולימדה בו במשך 42 שנים: "כל מי שעובד בכפר לוקח חלק במעשה החינוכי, גם השומר בשער, עובדי המטבח ועובדי המשק החקלאי. האנשים כאן לא מסתפקים בתפקידם המוגדר אלא מתחברים לחניכים, עוזרים להם, משמשים להם כאוזן קשבת – וזה המיוחד בחיים בכפר נוער." (ראו: "כפר סילבר – חינוך טובל בירוק", קו למושב, 2 ביולי 2020).
מגדל המים בכפר סילבר
מגדלי מים גבוהים נבנו בתקופות קודמות, לפני שמערכות המים השתמשו במשאבות מודרניות, מונעות בחשמל. המגדלים שימשו לייצב את הלחץ באספקת המים, וכן לאגור מים בבריכה שהיתה בהם. כמו כן, הם שימשו גם כמגדלי תצפית.
גם בכפר סילבר, שנוסד בשנת 1956, נבנה מגדל מים. בפרסום שיצא מטעם "המועצה לשימור אתרים" יש תיאור של מגדל זה: "זהו מבנה בגובה כ-15 מ', שנבנה מבטון מזוין וכולל שישה קירות קעורים, עמודים וחמש תקרות. הקירות הקעורים יוצרים גיאומטריה ייחודית, המזכירה במבט מלמעלה מגן דוד. במגדל ארבע קומות. כל אחת משתי הקומות התחתונות הן בנות חדר אחד, מעליהן מרפסת שמוקפת בשישה עמודי בטון, ועליהם מוצב מיכל המים. המיכל שימש לאגירת מים וכמקור לאספקת מים בשעת חירום. המגדל קיבל את המים מבארות הכפר, ששימשו גם להשקיית השדות החקלאיים."
טקס חנוכת מגדל המים המשופץ
ביום
שלישי, הארבעה ביוני, נחנך בכפר סילבר מגדל המים, ששופץ לאחר שנים רבות של הזנחה.
נכחו בטקס אנשי הנהלת הכפר והדירקטוריון, אנשי המועצה לשימור אתרים ומשרד מורשת,
תלמידים ועובדים גימלאים של הכפר.
המנכ"ל עמוס גופר סיפר בהתרגשות על הרעיון שעלה לשפץ את מגדל המים וסביבתו, ואשר קרם עור וגידים במשך ארבע השנים האחרונות: "כל הגבעה הזו, שאנחנו נמצאים עליה, היתה מאוד מוזנחת, מגדל המים היה שחור, מתפורר ממש, כאשר הפלדה מבעד לבטון היתה חשופה וחלודה. צמח בוגנביליה ענק כיסה אותו. גם בפנים היתה עזובה והזנחה – בקומה הראשונה והשנייה חסרו דלתות, והיתה אשפה בחדרים."
לאט לאט החלו אנשי הכפר לנקות את הבניין ולטפח את הנוי סביבו. המועצה לשימור אתרים ומשרד המורשת שיתפו פעולה עם אנשי הכפר לצורך שיקום והצלת מגדל המים. כמו כן גויסו משאבים נוספים מתורמים בארץ ובארצות הברית.
המגדל המשופץ והנאה מתנשא עתה לתפארת בתוך פינה ירוקה, נטועת עצים ושיחים. כבר מתחילת השיפוץ נועד המבנה לשמש כמוזיאון לתולדות כפר סילבר. עתה הושגה המטרה. בקומה הראשונה מקובצות תמונות מן ההיסטוריה של הכפר והחיים בו בהווה. על אחד הקירות יש תמונות של ענפי המשק, על קיר אחר משתקף ההווי בהווה. נוסף לכך מוקרנים על צגי טלוויזיה סרטונים שצולמו בכפר.
בקומה השנייה, אליה מגיעים תוך כדי עלייה בגרם מדרגות ברזל חיצוניות, יש חדר אשר ישמש בעתיד כמרכזייה פדגוגית. בארונות זכוכית יש אוסף של תמונות מחיי הכפר, כולל תמונות מחזור משנים קודמות.
הדוברים בטקס
לאחר
דברי הפתיחה של עמוס גופר מנכ"ל הכפר, התכבדו לשאת דברים אנשים נוספים. אחד מהם הוא
הקטור שקלובין, יו"ר ועד עובדי ההוראה והמשק הוותיקים שפרשו לגמלאות. יש
לציין שאנשי הכפר, בראשותו של עמוס גופר, מזמנים את המורים והעובדים הגימלאים
לאירועים שונים. יש שיתוף פעולה מלא במישורים שונים, כגון בבניית ארכיון התמונות של
הכפר, צילום סרטונים על המשק החקלאי ועוד ועוד. הגימלאים נשארו בקשרים חמים עם
צוותי החינוך והתלמידים בכפר, דבר שמלמד על הרוח הטובה ששורה בו ויחסי הידידות
והחום בין תלמידים לצוותי החינוך.
דובר נוסף בטקס חנוכת מגדל המים היה שמואל סיסו, חבר הדירקטוריון בכפר, שהיה בעבר, בין שאר תפקידיו, מנכ"ל "אורט" העולמי. הוא דיבר על התנופה האדירה של הכפר בשנים האחרונות, וציין שגם בתקופה הקשה הזו, ראוי להדגיש את הטוב והיפה, כמו מפעל שיקום מגדל המים. בנוסף ציין סיסקו את היתרון של בית הספר החקלאי, בו כל תלמיד מגיע בעזרת הצוות החינוכי למיצוי הפוטנציאל שטמון בו
עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, הרחיב לגבי פרויקט השיקום הזה אשר, לדבריו, קשור לשורשים שלנו, לתולדות הציונות וההתיישבות בארץ. "מגדל המים היה אולי סימן מובהק מאוד לחיים ביישוב." הוא אמר, "כי המים הם החיים. בכל מקום שיש מים אפשר לפתח יישוב." שלמון דיבר בהערכה על בתי הספר החקלאיים וכפרי הנוער, "אשר מתעקשים לחנך לחקלאות ולקדם אותה, [...] ועל זה מגיעה לכם הצדעה מכולם."
שלמון ציין בדבריו את מריה מצרפי – מנהלת מחוז דרום של המועצה – כמי שטרחה, תמכה ודרבנה את תהליך השיקום של מגדל המים. עוד הבטיח שלמון להמשיך לשתף פעולה עם כפר סילבר. עמרי שלמון והקטור שקלובין התכבדו בגזירת הסרט שסימלה את פתיחת המוזיאון במגדל המים המשופץ.
נזכור
ליד מגדל המים בכפר סילבר נמצא מבנה נאה מאוד של בית הכנסת, שגם הוא שופץ ונפתח עתה מחדש. על קיר חיצוני של בית הכנסת נקבעו לוחות עם שמות של תלמידים בוגרי הכפר, שנפלו במערכות ישראל. כמה כואב לראות את הלוח החדש שנוסף לאחרונה, ועליו שמות הנרצחים בשבעה באוקטובר, רובם בני נתיב העשרה. (ראו: קו למושב, 2 בנובמבר 2023). יהי זכרם ברוך.
עדינה בר-אל
* נדפס ב"קו למושב", גיליון 1337, 13.6.2024.
* * *
משה גרנות
כצפוי, שונה!
על "טעות אנוש – רומן מתח"
מאת שולמית לפיד
כתר 2012, 220 עמ'
בצעירותי הרביתי לקרוא ספרי מתח, עד שנוכחתי לדעת שרובם בנויים באותה תבנית: שוטר/בלש/גמלאי של כוחות ביטחון – בעל מחשבה מקורית נחשב על ידי הממונים עליו לנודניק, והוא אפילו מיועד לנידוי, ובנוסף יש לו המון בעיות בביתו: ילדיו מוזנחים ועוינים, אשתו מבקשת להתגרש וכד', ולבסוף מסתבר שרק לו היתה ההברקה שבזכותה התגלה הפושע שכל כוחות הביטחון לא הצליחו לפענח את תעלומת הרצח/הבוננזה המחוכמת וכד'.
נגמלתי מהצורך לקרוא רומנים בלשיים, והתרכזתי בספרות הריאליסטית, שלה אינספור חשיפות של פינות עלומות ומרתקות של חיי בני אדם. הבנתי שסדרת ספריה של לפיד על העיתונאית ליזי בטיחי, שמפענחת תעלומות בלשיות, חייבת להיות שונה מהתבנית הנ"ל, אבל, כאמור היתה לי רתיעה מספרי מתח ובילוש. לבסוף, לא עמדתי בפיתוי וקראתי בעניין רב את "טעות אנוש" שלה, שכצפוי הוא ממש שונה מהרבה בחינות מכל ספר בלשי אחר. כצפוי, מי שחיברה קלסיקות כמו "גיא אוני", "חוות העלמות", ומחזות כמו "רכוש נטוש" ו"רחם פונדקי" אינה מסוגלת לכתוב בתבניות.
הגיבורה של המותחן הזה היא רחל פרלמוטר, גמלאית בת 64 מהמוסד. היא רווקה (כלומר, הקשיים הצפויים בחיי המשפחה של הגיבור התבניתי נחסכים ממנה). היו לה כמה פרשיות אהבה לא משמעותיות, ובצעירותה התאהבה בסוכן סקוטי (נשוי!) בלי ידיעתו, אהבה שמתממשת רק בהגיעה לגיל השלישי. היא שולטת במספר שפות (כמו שולמית לפיד עצמה), סולדת מאינטימיות, אינה מוצאת עניין בטבע, ואופרות משעממות אותה עד הרצון להירדם (ראו בעמ' 154 קטע מצחיק במיוחד בו מתואר יחסה של רות לאופרה לה-טרוויאטה). הרומן מרמז על פעולות עלומות בהן השתתפה רות עצמה, או חבריה במוסד. וכן, בניגוד לדלפונות הכרונית של הבלש המנודה בספרי המתח – רות פרלמוטר היא בעלת חברת תיירות בשם "ליטווינסקי".
צריך כבר כאן לציין שהספר הזה חייב תחקיר משמעותי בתחומים רבים – מלבד הפעולות העלומות של המוסד, טופוגרפיה במספר ארצות (העלילה מתפרשת בלונדון, פאריז, וינה, פרת', ניו יורק, באקו), בקיאות בתחום אספנות היודאיקה, ההווי במכירות פומביות, עולם התיירות (ראו התודות בסוף הספר).
במרכז העלילה מצויה התעלומה לגבי מותו של אחד מפורשי המוסד בשם ארתור אלון. הרוצח תכנן כך את מעשהו שייראה כאילו הוא התאבד, אבל יהודית אשתו, רות פרלמוטר, קידר, הבוס מן העבר של רות, והבוס הנוכחי ארנון אלמליח – אינם מאמינים שהאיש התאבד, למרות שבידיו נמצא האקדח. המשטרה רוצה לחקור את הפרשה, אבל היא מנועה מלחטט בתיקי המוסד (שוב, כצפוי, רומן זה שונה: השוטרים אינם שלומיאלים, ואינם טועים!) לכן אלמליח פונה לרות שרשאית לחטט בתיקי המוסד. החקירה שלה מסתעפת ומתפרשת על פני לונדון, פאריז, וינה, גראץ, פרת', ואלו הממצאים: ארתור אלון קיבל כביכול מהסוכן החשאי שלו באוסטריה מעטפה עם שישה מכתבים שחיבר הרצל לאשתו ז'ולי, ולאימו, שכביכול נמסרה על ידי טרודה, בתו של הרצל שנספתה בטרזיינשטאט. ארתור ושלושת חבריו הגמלאים של המוסד – ג'וש, סשה וחנוך עמלים על תרגום, על קביעת מהימנותם ועל חיפוש קונים אפשריים. הארבעה רכשו חברת בניין, לאחר פרישתם מהמוסד, ומתפרנסים ממנה בנוסף לפנסיה. ארתור אלון אמור לקבל חמישים אחוז מהרווחים, ושלושת חבריו, אמורים להתחלק בחמישים האחוזים הנותרים.
לא אגרום לספוילר בלתי נסלח אם אגלה את פתרון התעלומה, כי היא איננה העיקר בספר זה, אלא הדרך המפותלת והחכמה שבה צעדה רות פרלמוטר אל הפתרון: מסתבר שנודע לארתור כי התגלה שהמכתבים מזויפים (ארתור מומחה לזיוף דרכונים) – חוקר חיי הרצל בשם אבי מטלון הגיע למסקנה זאת. חנוך, הסבור שארתור עלול לחזור בו מכל העניין, גונב את האקדח שלו, ורוצח אותו על שפת הים (לשם יצא ארתור לריצת בוקר), ושם בידו את האקדח. הוא גם גורם לתאונה במכונית של אבי מטלון, תאונה שבה מטלון נהרג. כך סבר חנוך פתוחה הדרך לפניו להתעשר ממכירת המכתבים למרבה במחיר, כי הזייפן כבר לא בין החיים, וכך גם מגלה התרמית. רות פרלמוטר ונייג'ל שומאן, מיליארדר יהודי אספן יודאיקה, רוקמים לחנוך מלכודת רבתי הפרושה בפאריז וניו-יורק, המרוששת אותו ומחריבה אותו כלכלית – כל זה לפני שרס"ב נחום כהן מעכב אותו בנתב"ג בחוזרו ארצה רצוץ ואומלל, ומאשים אותו בתאונה בה נהרג ההיסטוריון אבי מטלון, וברצח ארתור אלון.
"טעות אנוש" הוא באמת רומן מתח בנוי לתלפיות (אגב, שם הרומן מתייחס ל"טעות אנוש" של המוסד, שבעטיה הוכה כמעט למוות אחד הסוכנים החשובים, דיוויד רמזי, מושא אהבתה של רות פרלמוטר בצעירותה), ויש בו מלבד חשיפת אירועים עלומים מרתקים, גם פרשיות אהבה של ארתור אלון הנחשפות אחרי מותו (כולל ילד שנולד לו מאחת המאהבות), וכן קורות חיים מעניינות של הגיבורים השונים, ומונקי ביזנס אסורים שאנשי המוסד ביצעו כדי לשפר את מצבם הפיננסי לנוכח המשכורת הצנועה שקיבלו. קטע נפלא בספר מתאר איך רות מצליחה לאלף את בנה המורד של אחת מעובדיה, שיהיה תלמיד סביר, יוותר על פירסינג וצבע כחול בשיער ויכבד את אימו – קטע חובה! (עמ' 66-61).
וכן, למרות ששולמית היא סופרת מחוננת, שניסיון רב לה בחיבור מותחנים, הנה, גם ברומן זה עין בוחנת תמצא תקלות, והתקלה הגדולה ביותר היא בעובדה שבשלב די מוקדם חנוך היה צריך להבין שאפילו לא יגלו את הזיוף – המכתבים שווים בסך הכול מאות בודדות של דולרים, ולא עשרות אלפים כפי שפינטז, ועל כן לא הגיוני שיהרוג את החבר כאח לו, את ארתור אלון, כדי להשתיק אפשרות של חשיפת המכתבים כמזויפים.
תקלה פחות רצינית, אבל כדאי להזכיר גם אותה: מיקה, לבורנטית, פגשה את אבי מטלון (האיש שלימים יגלה שהמכתבים המיוחסים להרצל הם מזויפים) בבית החולים, כשחזר פצוע ממלחמת לבנון השנייה, כלומר ב-2006 – איך ייתכן שב-2012 אבי מטלון ומיקה הם הורים לצעיר שעומד להתגייס (ראו עמ' 82). אני מודה שהייתי מרותק לאורך כל הרומן הסוחף והחכם הזה, אבל אינני מבטיח לחזור לקרוא מותחנים.
משה גרנות
* * *
אבי גולדברג
רומני עם כיסא לבן
רשימת קיץ
ביום לוהט של תחילת קיץ נדרשתי למילוי מאגר הפיצוחים הביתי שהתרוקן וירדתי אל העיר התחתית שטרם טומאה בתמ"א. חלפתי על פני התחנה המרכזית הישנה שהושטחה כמו עזה, על פני קולנוע מרכז שהוסב לבית דירות ועל פני שוק העלייה, השוק הראשון המתוכנן בתל אביב בפינת הרחובות העלייה, וולפסון, ומטלון שהפך למתנ"ס מלבין באופק.
אצל מתי ברחוב מטלון עדיין מוזגים בירה. הרוויתי את צימאוני. צביונו של המקום לא השתנה ונותר כפי שתואר ב"רשימות מבית היין" כשחיים גורי היה מגיע לכאן מדי פעם בשנות השבעים של המאה שעברה להתבסם מתל אביביותו בטרם שב לאווירה הצח של ירושלים.
נכדו של מתי מוזג כראוי ולא מקלל. תמונתם של סבא מתי המקלל ושותפו יוז'י המעשן שהיה מחליף את מתי במשמרת אחה"צ, שניהם ז"לים גמורים, מעטרות את הקיר שמברשת צבע לא עברה עליו מעולם.
צילם אבי: כיסא כתר פלסטיק לבן
הדיון בסוגיה כבדת המשקל בדבר שמה של המבשלת הראשונה במקום, לפני עידן סוניה, הוכרע על ידי שתיין בעל וותק במקום שלחייו הסמוקות באדמומיות מאלכוהול די היה בהן לתת לו את הסמכות להיות פוסק אחרון ולאשר ששׁוּרֵה' קדמה לסוניה והיא שלימדה אותה את מידת הקשיות הצריכה לאַרְבס שהוגש עם הבירה.
או אז צלצל הטלפון וחברי הגבוה בישר לי על שובו של הרומני.
לא על שובו של הג'דיי ולא על שובו של אליהו הנביא, ולא על שובו של סוראמלו. על שובו של הרומני. לא בשוויון נפש קיבלתי את ההודעה. מזה כשנה מבקש לי חברי חיים הגבוה להתלוות אליו אל הרומני. שוב ושוב הוא מבטל את הפגישה בתירוצים שונים: הרומני בחו"ל, הרומני יצא לרומניה, הרומני טרם שב מרומניה וכיוצא דברים קלושים שאינם מכסים על האמת שכלל אין רומני בנמצא.
אלא שהפעם הוא נשמע נחרץ: "פגוש אותי אצלו היום בשעה 12:30."
השבתי לו כי אני נמצא בתל אביב בשוק לוינסקי והוא השיב: "לך צפונה בעלייה פנה ימינה ולך לאורך הבניינים כמאתיים מטר בכיוון בו היו רציפי התחנה המרכזית הישנה ואינם עוד, כשתחלוף בדרכך על פני כיסא כתר פלסטי לבן, על המדרכה, תדע כי אתה ניצב בפתח המסעדה של הרומני.
לא אסגיר את כתובתו של הרומני. מחמת תאוותם של הבריות לאמץ מיד מקומות הנחבאים אל הכלים המגישים מנות מעולות של איקרה וכבד קצוץ, וחמוצים מעשה בית, וקבבים קצרים ועבים המתובלים במידה הנכונה, כך שמיד שסיימת את העברתם למקום בטוח בתחתית בני מעיך נותר בך הרצון להמשיך ולנגוס מבשר בקר נמוך בהיר או מבקר אנטרקוטי כהה.
כל זה בכפוף לכך ששמיעתך טובה ואתה יכול לקלוט את פירוט המנות במעופן מפיו של הרומני אל אוזנך, ועוקב אחריהן כשהוא מעביר את שביקשת ממנו הלאה כמו במשחק הילדים 'טלפון שבור' לאשתו שרק את גבה תוכל לראות, עמלה בקיטון אחורי לרצות את הלקוחות שמצאו דרכם אל המסעדה הקטנה והמשובחת.
החשבון עבור הארוחה מוגש בכתב יד רומני נאה על דף מפנקס רשימות ללא דרישת תשר או תגמול נוסף.
מי שרוצה להגיע לשם יאלץ לכתת רגליו כמוני עד שיתקל בכיסא כתר פלסטיק לבן, אי שם ברדיוס של חמש מאות מטר משוק לוינסקי. אני לא אסגיר פרטים נוספים. ולא לשכוח פַּפַּנַשׁ בריבה ביתית לפני שיוצאים לחום הקיץ ולטרדות היום יום.
פַּפַּנַשׁ לפני שיוצאים לחום היום: צילם אבי
אבי גולדברג
* * *
14 ביולי
מה קרה בצרפת ב-14 ביולי 1789 ומה יקרה בישראל ב-14 ביולי 2024?
בצרפת, ב-14 ביולי 1789, אלפי הצמיתים, החלכאים והנדכאים נהרו לעבר מבצר הבסטיליה בפריז, כבשו אותו ושיחררו את האסירים שהיו כלואים בתוכו. זה היה הצעד הראשון במהפכה הכלכלית-חברתית ששמה קץ למשטר הפיאודלי. במהלך המהפכה עשו המהפכנים שימוש בידורי בגיליוטינה, כשהמלך, המלכה והאצילים נערפים, והראשים הערופים משמשים לכדורגל.
בישראל, ב-14 ביולי 2024 ימלאו 40 שבועות לאסון ה-7 באוקטובר 2023, תאריך שבו, או בסמוך לו, חלק מהאנוסות עשויות ללדת. השאלה אם תלדנה בשבי החמאס או – אם תהיה עסקת חילופי שבויים – תלדנה, כמשוחררות, בישראל.
אם לא תהיה עסקת חילופי שבויים, אז ההריוניות החטופות תלדנה בשבי החמאס, על כול המשתמע מכך, וכול יתר הנשים, במיוחד הצעירות והחיילות, תמשכנה לשמש כשפחות מין. ואז, ה-7 באוקטובר 2023 ירשם בהיסטוריה היהודית כשואת שמחת תורה ה'תשפ"ד.
שמעון גרובר
* * *
טלי כַּהַנַלֶ'ה
כַּהַנַלֶ'ה מאמינה שבלי ערבים, שמאלנים וטלוויזיה – היתה ישראל נמצאת במצב הרבה יותר טוב.
"הבעייה שלכם היא נוֹמֶך המחשבה, תבוסתנים!" היא אומרת בבוז לאלה שמתנגדים לדיעותיה. "אתם חושבים שהערבים מסתפקים רק בשכם ובחברון? לא! הם רוצים גם את יפו, ורמלה, ולוד, וחיפה... כל מקום שהיה פעם כפר או שכונה שלהם. ואנחנו טיפשים, עוד נותנים להם דמוקרטיה, ולהיבחר לכנסת, וטלוויזיה מלאה תומכים של אש"ף שיודעים רק להשמיץ..."
כהנל'ה בודקת בשבע עיניים שלא יקפחו בבית-הספר דעות שהיא מאמינה בהן. אם מזמינים מרצים ליום עיון, מיד היא תובעת שיבואו נציגים גם מ"התחייה", מ"צומת" ומ"מולדת" [מפלגות "ימניות" בשעתן]. ומה עם הרב כהנא? אין מה לעשות, זה אבוד. פסלו את הרשימה של הרב לכנסת. והאמת, גם הצורה הגלותית, המצמוץ, והעברית האמריקאית שלו – לא עובדים על החברֶ'ה. יותר טוב להביא מישהו צברי-אָסְלִי – גאולה, רפול, גנדי. ואם אריק היה מסכים...
"כאשר הם אומרים דברים שדי קרובים בעצם למה שגם הרב חושב, אז החברֶ'ה מרגישים פתאום שהמילים נאמרות מהלב שלהם, של כולנו... חוץ מהתבוסתנים, שמושפעים מערבים, משמאלנים ומהטלוויזיה." אומרת כהנל'ה.
*
יום אחד הביאה כהנל'ה לכיתה הזמנות לסמינר של שישבת מטעם תנועת הבעש"ט, ראשי תיבות: התנועה בלי ערבים, שמאלנים, טלוויזיה.
"ההסעה לקרני-יוחנן בי"ת על חשבון הבעש"ט. רק על האוכל משלמים מחיר סמלי של עשרים שקל. משתתפים גם בצעדה של עשרה קילומטר מאלוני-עשיו לאבן-ירבעם. מקבלים גם טי-שירט עם סמל, בכחול-לבן."
"ובאבן-ירבעם יחגגו את החתונה של בעל ועשתורת?" שואל יוסי שמאלני.
"מאיפה אתה מכיר אותם?"
"קראתי עליהם בספר הכי נפוץ בעולם... מתחיל בתי"ו..."
"אז לך תתחתן איתם בהיכל השמחות בבת-ים, פּוֹץ!"
"לא, תשמעי, אם בעל ועשתורת היו מתחתנים שם, בטוח שהייתי בא, בגלל הריקודים והקורבנות..."
"אל תבלבל את המוח, ותפסיק לעבוד עליי!"
*
למרות שכמה חבר'ה כמו זיווית הבליינית, מורן המשוררת, צחי המוזנח, מלכיאלי הקשוחה, גוני המאוהב, עופר אנטי-קוף, ערה ההיפרית, אלה המקומונית, גידי קטן, נועה בוצה, אילן מאליונר, איתן סוזוקי ודנה סמוקרית הבטיחו לבוא "מאתיים אחוז" לסמינר של תנועת הבעש"ט – מצאה עצמה כהנל'ה רק עם עצמה ביום שישי בשעה שתיים בתחנה המרכזית בתור לאוטובוס הנוסע לקרני-יוחנן בי"ת.
*
ההרצאה הראשונה היתה של הרב גדי גמליאל מתקוע-תחתית. "אבותיהם של רוב הערבים היושבים בארץ היגרו אליה במאה השנים האחרונות ויש להחזיר אותם לארצות-מוצאם, כי הם בגלות, מבחינתם, וזאת הציונות שלהם."
"אני מציעה," ביקשה כהנל'ה את רשות הדיבור, "שרק הערבים שיוכלו להוכיח שהם דור עשירי בארץ-ישראל יורשו לגור בה, וכל השאר יחוייבו לענוד סהרון ירוק על החזה..." והצביעה בגאווה של הטי-שירט שלה.
"זו הצעה שצריך לדון בה," אמר הרב גדי גמליאל, "אבל את, כבת ישראל בארץ-ישראל, צריכה לתרום את חלקך למאבק בכך שתמצאי לך זיווג ותלדי בנים רבים כי זה תפקידה של האישה היהודייה."
*
"השמאלנים מקבלים כסף מה-סי.אַיי.אֵי ומעראפת ומהסעודים כדי להשפיע על החיילים לסרב לשרת. כך הם עשו במלחמת לבנון וזו הדרך שלהם גם עכשיו!" הסביר צחי ברזילי, רכז הנוער של הבעש"ט באיזור הצפון.
"אני מציעה," התערבה כהנל'ה בדיון, "שכל השמאלנים יחוייבו בחוק המדינה לענוד סהרון אדום על החזה..." והניחה כף-ידה על סמל הבעש"ט.
"הלוואי שההצעה שלך תתקבל בכנסת," אמר הרכז צחי ברזילי, "אבל עד אז תוכלי לתרום את חלקך לחיזוק העם אם תלדי הרבה ילדים כדי שמיספרנו יגדל בארץ-ישראל."
*
"הטלוויזיה, הרדיו, העיתונים הגדולים, נשלטים אצלנו בידי יהודים גלותיים, אכולי שינאה עצמית, אוהבי ערבים, שרוצים למצוא חן בעיני הגויים, בעיני האמריקאים..."
"אני מציעה..." התפרצה כהנל'ה, "שכל העיתונאים יחוייבו לענוד סהרון שחור..." ושוב הצביעה בגאווה על החזה שלה, בטי-שירט הלבן של הבעש"ט.
"בתופים ובמחולות, בתופים ובמחולות..." ענתה ז'אן קשתיאל, מייסדת אבן-ירבעם, "אבל בינתיים עלייך לזכור עיקר אחד – עלינו, נשות ישראל, ללדת, ללדת, ללדת..."
*
בצעדה מאלוני-עשיו לאבן-ירבעם הציע צחי לטלי שתעזוב את הלימודים, תלך לסמינר של תנועת הבעש"ט, ותתחיל לחשוב ברצינות על הקמת משפחה.
"אני דווקא רציתי להמשיך ללמוד בכיוון של ארכיטקטורה, זה גם קשור לבניין הארץ, לא?" התנשמה טלי בטי-שירט הלבן, והחזה שלה עולה ויורד.
"בטח, קשור מאוד, יאללה, איך שבא לי עלייך..." תקע בה צחי מבט בוער, חומד את שערה הארוך ששופע כאשד עד ישבנה, והסתלק לבלי-שוב.
*
"איך היה בחתונת בעל ועשתורת?" שאל יוסי שמאלני ביום ראשון.
"איך ידעת שיגידו לי שהתפקיד שלי ללדת ילדים?"
"לא ידעתי."
"אז עכשיו אתה לועג לי?"
"לא. תשמעי, כהנל'ה, רק אל תשתני. כל מה שאת יותר נגדי, יאללה, איך שבא לי עלייך, כאילו אני תוקע למתנחלת..."
"יוסי, השתגעת, איך אתה מדבר?"
"סליחה. רציתי בעצם להגיד לך משהו אחר..."
"מה?"
"יאללה, כהנל'ה, לעזאזל. בואי נשים את הפוליטיקה בצד ונהיה חברים! מי עוד איכפת לו משהו בכיתה המחורבנת הזאת, חוץ משנינו? אז טוב?"
"או. קיי., שמאלני. רוצה קואליציה איתי? טוב, עד להודעה חדשה!"
והם תקעו כף.
מתוך: אהוד בן עזר – "יצ'ופר הנוער!" 40 סיפורי התבגרות של בנים ובנות. איורים וציור העטיפה בספר המקורי: דני קרמן. ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, 1991.
הסיפורים פורסמו לראשונה מדי שבוע במדורו של אהוד בן עזר "מיסדר זיהוי" בשבועון הנוער "ראש 1" בעריכת בונה תירוש.
והארץ תרעד
סאגה ארצישראלית
בשנים 1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט
הדמויות ב"הארץ תרעד", גם אלה ההיסטוריות במובהק – הן בחזקת בידיוניות בספר.
הספר יצא לאור בהוצאת "אסטרולוג" 2014
Copyright © by Ehud Ben-Ezer 2014
"הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד
יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנו."
תהילים ק"ד, פסוק ל"ב
( ) הערות בסוגריים עגולים הן מאת המספר המקורי
[ ] הערות בסוגריים מרובעים הן ממני, המלביה"ד
מהונגריה לארץ-ישראל
תהלוכה מוזרה יצאה לדרך בל"ג בעומר של שנת תרל"ה, 1875 [או תרל"ו, 1876], מן העיירה נוֹגִי-מַדְיַאר שבהונגריה, דרומה, לכיווּן הדנובה. בראש התקדמה לאיטה, לעבר השדות הירוקים שמתמשכים עד לאופק, עגלת-איכרים מחופה בד, רתומה לשני סוסים; גלגלי-העץ, שציריהם משוחים בעטרן שחור, חרקו בהתנהלם על פני הדרך הראשית, העשוייה עפר כבוש, והיצול התנודד עם פסיעות הסוסים.
במושב הקדמי, לצד העגלון, ישב בחור צעיר כבן שבע-עשרה, בעל כתפיים רחבות וגוף מוצק. עיני הבחור היה ירוקות-אפורות ובמבטן מזיגה של תמימות, יושר ועקשנות. הוא הסתכל קדימה ומצחו מוסתר בכובע מצחייה חדש, שבוודאי נקנה לכבוד המסע. שם הבחור היה יוּדָה, ואולם האיכרים ההונגריים, שבכפרם נולד וגדל, כינוהו לאיוש – אריה, כמו גור אריה יהודה, כי אהבו אותו ולא רצו לקראו בשם יהודה איש-קריות, שלפי המסורת הנוצרית הסגיר את ישו לרומאים.
מאחורי יודה ניראו יושבים בעגלה, ששולי חופת-הבד של היו מופשלים כלפי מעלה – אחיו הצעיר, שתי אחיותיו ואביו, בני משפחת רַאבּ. לאזאר האב, זקוף ורציני, לבש חליפת-חג וחבש מגבעת, בצבעים כהים, כדרך איכרים היוצאים העירה. אימו של יודה מתה לפני שנים אחדות. הנוסעים בעגלה לא לקחו עימם חפצים רבים. לפניהם עמדה דרך ארוכה וקשה. ברשותו של לאזאר נמצא סכום כסף לא-גדול שקיבל ממכירת בית המסחר שלו לעצים ולכלי-עבודה חקלאיים, וממכירת כלי-הבית שלא יכלו לקחתם. זה היה כל רכושם עתה.
אחרי העגלה צעדו כמעט כל תושביה היהודיים של נוגי-מדיאר. מחזה משונה כזה טרם נראה בעיירה ולא בשום קהילה יהודית אחרת במדינה ואולי אף לא ברחבי הקיסרות האוסטרו-הונגרית כולה. אבי-המשפחה, יהודי מכובד שאופיו רחוק מאוד מכל מעשה-שטות – לוקח את ילדיו לקצה-העולם, לארץ-ישראל!
האם זו נסיעת מצווה, כדרך יהודים זקנים המבקשים להיקבר, בבוא-יומם, בהר הזיתים ולזכות, כשתתחולל תחיית המתים, לראות ראשונים את הופעת המשיח?
לא! – נוסעת משפחה של יהודים, אנשי-כפר, ומבקשת לשבת בארץ האבות לא כדי ללמוד שם תורה ולהתקיים על קצבת ה"חלוקה", אלה התרומות שהגולה מפרנסת באמצעותן את יהודי ירושלים, חברון, צפת וטבריה – לא! – בני משפחת ראב רוצים להקים בארץ-ישראל כפר עברי, להתיישב ולעבוד בו ולחיות מפרי עמלם! – כפר, ממש ככפרים שאדמת הונגריה השחורה, הדשנה, מלאה בהם; ממש כאחוזות החקלאיות אשר יהודים רבים חוכרים אותן ומתפרנסים בהן בכבוד מעבודת אדמה, מרעה וגידול ענבי-יין.
אל העגלה התפרץ עתה רוכל יהודי קשיש. על גבו נשא תיבה ובה כפתורים, סרטים, חוטים, מחטים ושאר דברי סדקית, ובידו חליל שבו נהג להכריז על בואו לכפרים שבאיזור. הוא הרחיב צעד, פסע לצד העגלה הנוסעת לאיטה, ופנה אל אבי-המשפחה:
"הוי לאזאר, לאזאר, הלא זוכר אני אותך בקטנותך, איזה ילד נחמד היית!"
לרגע נתרכך ליבו של האב, לאזאר, שהיה כבן ארבעים ושבע, והוא השיב בקול חנוק ל"סבא וולף", כך כונה בפי כול הרוכל בעל זקן השיבה, השזור מעט שערות אדמוניות:
"כן, וזוכר אתה את העיזים שלי, עם הפעמונים בצוואריהן?"
הנשים בקהל, בהן קרובות-משפחה, פרצו בבכייה מרה: "יודה!" – "חנה!" – "טוֹיְבֶּה!" – "מוֹיְשֶׁה-שמואל!" – קראו בשמות הילדים, כאילו ניבא להן ליבן כי לעולם לא יראו אותם עוד. בכו גם הבנות השתיים בעגלה.
ליבו של לאזאר כמעט נהפך בקירבו. עדיין אפשר לחזור, להתחרט. עד לרגע האחרון היו גם לו-עצמו ספקות והיסוסים בקשר לנסיעה. אמנם בירושלים כבר יושבים אביו ואימו הזקנים, שלמה ואסתר, שעלו בזיקנותם כדי למות בה, וכן אחיינו הצעיר יהושע, ואולם על איש מהם אינה מוטלת אחריות לארבעה ילדים, כמוהו.
אותה שעה דומה היה שהעגלה עומדת לעצור, אך אז תפס יודה במושכות מידי העגלון וקרא בשקט לסוסים לרוץ לדרכם. יודה אהב סוסים והבין לנפשם, היה מסוגל ממש לדבר עימם, ידע היטב לרכוב עליהם וגם ללכת אחריהם עם המחרשה. העגלה הגבירה מהירות וניתקה מקהל המלווים שלא הדביקו עוד את מרוצתה. נותר רק צליל חלילו של "סבא וולף", העומד ומתרחק מעיני הנוסעים, משמיע להם שיר-פרידה, בהונגרית, ורק שורותיו האחרונות הושרו בעברית:
"הריסות מקדשנו תיבנינה
וציון תימלא
הוי, לוּ רק תחזינה עיניי בכך!"
את השיר פיזמו עתה בחשאי גם האב ובנו, כולאים את דמעות הצער על הפרידה מהמולדת שבה חיו אבותיהם דורות רבים; מהעיירה שבה נולדה אימו של יהודה, ואשר את קברה הם משאירים אחריהם; וכן מהעיר הסמוכה והנהר – רַאבּ, הנשפך לדנובה, שמשניהם קיבלה המשפחה את שמה.
*
לאחר שעות של נסיעה בעגלה הגיעו לגשר הנטוי על נהר הדנובה, בעיר קוֹמַרוֹן, שרובה משתרעת על אי גדול בשם שִׁיט. הם נכנסו לאכסניה יהודית כשרה, ויהודה יצא לשוטט בגן העיר הנהדר, בקצה האי, מקום שם שתי זרועות הדנובה מתאחדות. הוא נשם את ריחות עצי האָקַצְיָה והסַמְבּוּק, שפרחו באוויר המבושם של ראשית הקיץ. קיווה שבעוד ימים לא רבים יטייל בין פרדסי יפו, שאת תיאורם קרא במכתבי בן-דודתו יהושע, אך טרם ראה בעיניו את פריים, הנקרא שמוטי, ואומרים שדומה לאתרוג אך עסיסי, זהוב וטעים לאכילה.
למחרת בבוקר עלתה משפחת ראב עם צרורותיה המעטים לרכבת ההולכת, דרך הרי האלפים הנישאים, דרומה-מערבה, לעיר הנמל טְרִיֶיסְט שעל חוף הים התיכון. הנסיעה נמשכה זמן רב. למרות עונת הקיץ, עדיין היה קר, אך את תנור הפחמים שבקרון כבר לא הסיקו, והוא ניצב מיותם בפינה.
במשך המסע לא זז יהודה כמעט לרגע מן החלון. הוא היה נרגש מן המראות הנהדרים שהלכו ונתגלו לעיניו. הקטר השחור, הענק, בעל הארובה הגבוהה, החותר ורץ קדימה בעיקולי המסילה כאילו הוא מתכוון להיכנס בדופן ההר. פסגות ההרים הגבוהים, המושלגים, דוגמתם לא ראה מעודו בהונגריה, שכמו ניצבו עתה בזווית ישרה מעל לקרון הנוסע. המידרונות המיוערים. הטירות. הכפרים. הבקר הרועה באפרים המגודרים. ציבורי היתדות לסימון השבילים בשלג, בחורף, שהיו סדורות עתה תחת גגוני-עץ קטנים. מפלי-המים מעל והנחלים הזורמים בקצף חום בגיאיות הירוקים, למטה. קולות זימרה בהרים ודנדון פעמוני הפרות, שהשתברו מדי פעם וההדים שלהם היו הולכים ונעלמים. הגשרים התלויים באוויר מעל תהומות. הנְקָבות בהרים, החשכה הנופלת בהן, מוארת רק באור מנורות הנפט הקטנות שדולקות כל הזמן בקרון. צליל הנקישות של גלגלי הרכבת על חיבורי הפסים, שחוזר בקצב חדגוני. שריקות הקטר ופיח-העשן שלו הנמוג ביערות אך חודר לאף ומקשה את הנשימה בשעת המעבר במנהרה.
יהודה חיבק את אחיו הצעיר משה-שמואל ואת אחיותיו חנה וטויבה. הן הצטערו מאוד על שאין דרכם עוברת את עיר הבירה וינה. בווינה ישב הקיסר הטוב והמיטיב פראנץ-יוסף, שכונה בתפילות החגיגיות בבית-הכנסת בשם הקיר"ה, הקיסר ירום הודו. כל מי שזכה לבקר בעיר היפה הזו היה מספר על ארמונותיה וגניה הנהדרים, על הפְּראטֶר, גן השעשועים, על הטִירגַארטֶן, גן-החיות שליד ארמון הקיסר בשֵׂינְבְּרוּן, ועל הגן הטרופי – שם מסתובבים גמלים וצומחים עצי דקל שכמותם, ניחם יהודה את אחיותיו ואחיו – הם עתידים לראות בארץ-ישראל.
בטרייסט ראה יהודה בפעם הראשונה בחייו ים ונמל. על המשפחה היה לחכות כשבועיים לספינה העתידה להפליג לאלכסנדריה שבמצרים. קו-אוניות ישיר מאירופה לארץ-ישראל טרם פעל אז. יהודה, הבחור הכפרי, לא ביקר מעודו בעיר גדולה, אפילו לבודפשט, בירת הונגריה, לא הגיע. עתה הסתובב ברחובות טרייסט, שהיתה השער של הקיסרות האוסטרו-הונגרית לארצות הים התיכון, כשהוא בוחן בעיניו מרכבות, סוסים, חנויות, בתי-קומות, פסלים, גנים, תורני אוניות וארובותיהן. הוא שאף מלוא ריאותיו ריחות-ים ומרחקים, וציפה בקוצר-רוח להפלגה.
באחד הימים, כאשר עבר לתומו בסימטה, ליד הנמל, הושטה פתאום יד מאחד החלונות וחטפה את כובעו החדש מעל ראשו.
יהודה התרגז. הוא החליט להיכנס לבית ולהשיב בכוח את הגזלה. אך הנה נשקפה אליו אישה מן החלון וקראה לו:
"בוא פנימה, עלם-חמד, ותקבל חזרה את הכובע שלך...!"
"לכבוד ייחשב לי להיות אורח שלך, גברת נכבדה," קד לעברה קלות בראשו המגולה, תמה על סגנון הכנסת-אורחים הנהוג בעיר טרייסט, "ואולם מדוע חטפת את כובעי לשם כך?"
"חה, חה, חה!" התגלגל צחוקה של האישה, והיא טילטלה לעומתו את חזה השופע, המגולה-למחצה, בתנועה מגונה. "שמעתם? גברת הוא קורא לי !"
נפשו של יהודה נתמלאה זוועה. אולי אשת פוטיפר היא זו, המנסה לפתותו?! – אך כיוון שלא היה עשיר, כיוסף בשעתו, לא רצה לוותר על הכובע ורץ מיד לעבר שוטר משופם שסבב, מתנודד-מעט, בסימטה; יהודה עצר אותו, התלונן לפניו, וביקש שייכנס עימו פנימה כדי להחזיר את הגזילה.
"וכסף יש לך?" שאל השוטר.
"בשביל מה צריך לשלם?" התפלא יהודה שוב על מנהגיהם המוזרים של אנשי טרייסט.
"מה?!" – אחז השוטר במותניו מרוב צחוק על תמימותו של הבחור. "אתה עוד מתעקש על הכובע שלך?!" – הוא טפח על שכמו של יהודה, וריח חמוץ של יין עלה ונדף מפיו, "לך, לך בחור, מיד – חזור הביתה! כאן זה לא מקום בשבילך... חה, חה, חה! את הכובע, חזרה?! – אתה, תגיד תודה – אצל צ'יצ'ולה גם את המכנסיים היית מאבד!"
אותו לילה, באכסניה בטריאסט, שריח חריף של דגי-ים עלה ממטבחה ודבק בקירות הבית, התקשה יהודה להירדם ולא רק בגלל ההתרגשות לקראת ההפלגה הקרובה. בחור צעיר היה, בן-כפר, בריא וחם-מזג. האישה בעלת האיברים השופעים, שראה בחלון ואשר גזלה את כובעו, העירה בו יצרים וערגה, וגירתה את דימיונו. הוא נזכר עתה בגעגועים באַגְנֶשׁ היפה, בעלת העיניים השחורות, כצוענייה, אחותו הבכירה של חברו הטוב אִישְׁטְוַואן לַאנְגִי, שתפסה אותו לרקוד עימה בחג-הבציר האחרון, בקיץ שלפני מות אימו.
*
מנערי-הרועים למד יהודה שירים רבים. קולו היה ערֵב, והאיכרים ביקשו ממנו לבוא אל ההילולות שלהם ולשיר שירי-עם ושירי-רועים שידע בעל-פה. כל זה התרחש בכפר סֶנְט אישְׁטְוַואן, שתושביו היו נוצרים, בקרבת אגם בַּלַטוֹן שבהונגריה. שם חכר אביו לאזאר, מאת אציל הכפר, אחוזה שהכילה שתי חלקות-שדה גדולות, כרם, חלקת-יער וזכות-מרעה בכרים המשותפים לכפר כולו. באחוזת-הכפר גידל לאזאר כבשים ועסק בתעשיית-יין, בה נולד יהודה ובמקום ההוא עברו עליו ימי ילדותו. וכאשר היה חופשי מלימודים, או אם חלה הרועה – היה יהודה יוצא עם כלבתו הוֹרוֹגֶס והעדר, שהכיל כשלוש מאות כבשים, לרעות באפרים המשותפים של הכפר ובשדות השלף, יחד עם נערי-הרועים המקומיים, ובהם חברו-מילדות, אִישְׁטְוַואן לַאנְגִי.
בתקופת הבציר נהגו הכפריים לצאת לכרמים. מדי ערב היו הבחורים והנערות מתקהלים, ולקול נגינת צוענים – יוצאים במחולות, וכשהיו שותים יתר-על-המידה, לא חסרו בחגיגותיהם גם תגרות ודקירות סכינים. האיכרים נהגו לבקש מלַאיוֹש חביבם, הוא יהודה הנער, לשיר באוזניהם משירי המרד של לַאיוֹשׁ קוֹשׁוֹט, הגיבור הלאומי שלהם, שהנהיג את המאבק לעצמאות הונגריה מעול האוסטרים, נכשל, וגלה ממולדתו. יהודה זכר בבהירות, בהונגרית, את המילים, החגיגיות כהימנון, והן נטעו בו מנעוריו געגועים למולדת משלו, לארץ-ישראל:
"שתי ידיי אושיט ברטט
ואחבקך, הוי, אדמתי,
כבן בחיק אימו יבכה לו
גשם דמעותיי ארעיפה.
לארץ נוכרייה אדוֹד לי
הרחק מיני גבולות מולדת,
קומץ עפרך אטול לי
שִׂים למראשותיי בקבר
תחת גל-עפר גם שמה
מַדְיַארִי אֶשָׁאר לנצח!"
בקדרה גדולה, על גבי מדורה, בישלו האיכרים מרק רותח של בשר וירקות, מתובל בפפריקה אדומה, חריפה. הם הערו בתנופה את היין הטרי, מקנקנים בעלי צוואר ארוך כמשפך – לכוסותיהם, ולעיתים – היישר לגרון. ולאיוש, הנער היהודי היחיד בקהלם, נתבקש לשיר, בקולו הערב, גם את שירי-האהבים שידע – על נערה שאהובה בושש לחזור מן המרד, ועל איכר זקן היושב בלילות ותופר לאשתו הצעירה אנפילאות חמות מפרוות-כבשים, בעוד מאהביה הצעירים מחממים במיטתו את רגליה – בנשיקות!
כאשר החלו הריקודים, ותזמורת הצוענים עם כינורותיהם קרעה במנגינות הצַ'רְדָשׁ והטוֹבְרוֹזוֹ את הלילה ואת שורות הגפנים הדוממות בגבעות סביב – ניגשה אָגְנֶשׁ השחרחורת, אחותו של אישטוואן לאנגי, אל יהודה, הצעיר ממנה, וביקשה ממנו לרקוד עימה! – עוד קודם לכן, שעה ששר, הבחין בעיניה הלחות ובשפתיה, המלוות אותו. עתה משכה אותו אגנש אחריה אל פינת הכרם, אימצה אותו אל חזה, נשקה על פיו בהתלהבות ואמרה לו:
"לאיוש, תישבע לי שאתה תהיה החתן שלי!"
יהודה היה נרגש. מעודו לא נגע בנערה. תחילה חשב שעליו לומר לה שלא יוכל לשאתה לאישה כי הוא יהודי. ואולם כה טוב היה לו בזרועותיה. והוא חשב רק שאולי אין הדבר נאה כלפי אישטוואן, חברו.
תקופה לא ארוכה לאחר ההרפתקה בכרם עם אגנש, חלתה פֵייגֶה, אימו של יהודה. היא הקשתה ללדת. לאזאר שלח את הנער, לבדו, לעיר הסמוכה, להביא במהירות רפואה לאם. יהודה רץ בכל כוחו העירה ומילא את השליחות. בדרכו חזרה ירד גשם שוטף, זרמים ונחלי-מים הציפו את השדות והכרמים אך הוא רץ וקיפץ מעליהם הלאה, הלאה. לפתע ראה, באמצע הדרך, שני עכברי-שדה, רטובים ורועדים, בורחים מפני זרם המים השוטף שכמו רדף אחריהם להטביעם. יהודה חש בשני היצורים העלובים הללו מעין סמל למצבו שלו באותו רגע. ליבו ניבא לו דבר רע, והוא פרץ בבכי מר בעודו רץ לכפרו, בגשם. כאשר הגיע לבסוף הביתה, מצא את אימו מתה.
זמן-מה לאחר מכן החלו ענייני המשפחה להידרדר. בעדרים פרצה מגפה. הכבשים מתו. אציל הונגרי, שלאזאר התנגש עימו פעם, התנקם בו וחכר את האחוזה בסנט אישטוואן. לאזאר האלמן מכר את משק הבית והמיטלטלים ועבר לגור בעיירה נוגי-מדיאר, שבה גרו קרובי אשתו המנוחה, ומשם יצא עם ילדיו, לאחר שנים אחדות, לארץ-ישראל.
אהוד בן עזר
המשך יבוא
* * *
עמי עתיר
"כמה" מילים על "התוספת המושחתת"
הנקראת "הוספת הרמטכ"ל"
בשנים האחרונות וגם בימים האחרונים מוזכרות בעיתונים ("הארץ". מרקר" ועוד) "הפנסיות המוגזמות" של גימלאי צה"ל, ולאחרונה גם התוספת "הלא חוקית והמושחתת" הנקראת "הוספת הרמטכ"ל", שניתנה/ניתנת לגימלאי צה"ל הנהנים מ"פנסיה תקציבית" (שגם היא כנראה מושחתת). אני גם קורא על כוונות לבדוק את העניין, ואולי לבטל את "התוספות המושחתות האלה". זה מזכיר לי נשכחות וגם "קצת" (הרבה!) מרגיז אותי והחלטתי לכתוב, אולי יעניין ואולי ישכנע את מישהו.
אני שירתי בצה"ל פעמיים. פעם ראשונה בנח"ל ובנח"ל המוצנח, כולל בימי מבצע קדש. אחר כך השתחררתי, וכאזרח הלכתי ללמוד בטכניון. גם בקטע הזה של חיי לא הייתי ממש משוחרר מצה"ל. הרי צריך מדי פעם גם לשרת במילואים. הקטע הזה כלל גם השתתפות בתרגיל גדול (אימון גדוד) שנמשך כשבועיים, שהסתיים כשלושה ימים לפני שהתחילו בטכניון מבחני הסמסטר. זו הייתה "ממש הזדמנות טובה" להתכונן למבחנים. לא נורא, עברתי גם את זה.
את לימודי בטכניון סיימתי בשנת 1961. בימים ההם עוד לא היה בארץ הרבה הייטק, ומאוד לא פשוט למצוא עבודה למהנדס אלקטרוניקה צעיר וחסר כל ניסיון מקצועי. שמעתי שבחיל האוויר מחפשים מהנדסי אלקטרוניקה. הייתי אז "קצין בכיר", סגן. זה בהחלט יותר בכיר מסגן משנה. החלטתי לנסות.
בחיל האוויר קיבלו אותי בזרועות פתוחות, אפילו נענו לבקשותיי באשר למקום השירות ולנושאים הטכניים שאני מעדיף. ובכן, חתמתי קבע והתחלתי את תקופת השירות השנייה שלי בצה"ל. בדרך כלל נהניתי מעבודתי, ואני מאמין, בכל הצניעות, שגם נתתי תרומה קטנה לצה"ל ולביטחון המדינה. ואז, אחרי כשמונה שנות שירות קבע, כשלפניי עוד כמה שנות שירות קבע עליהן הייתי חתום, התחלתי קצת לחשוב...
אני, כאמור, למדתי בטכניון כאזרח לכל דבר, וכל הוצאותיי על שכר הלימוד ועל שכר הדירה בחיפה ועל המחייה וכו' היו עליי ועל הוריי (תושבי כפר סבא). נזכרתי שיחד איתי למדו בטכניון כמה סטודנטים שהיו אנשי שרות הקבע בצה"ל. להם בוודאי כיסה צה"ל את שכר הלימוד ואת שכר הדירה בחיפה, ובוודאי שילם להם את משכורתם, וגם שנות הלימוד האלה נחשבות להם לשנות ותק לצורך חישוב הפנסיה מצה"ל. לא, אל תחשדו בהם שהם קיבלו את זה כמתנת חינם. למיטב ידיעתי על כל שנת לימוד הם התחייבו מראש לעוד שנתיים בשרות קבע.
כתבתי מכתב ל"שלטונות", בו טענתי שאילו באתי בדרישות מייד כשחתמתי קבע, זו היתה בוודאי חוצפה מצדי, אבל עכשיו, כשמאחורי כבר שמונה שנות שירות קבע, ולפניי עוד כמה שנים כאלה שעליהן אני חתום, אולי יש מקום לבוא בכמה דרישות מוצדקות. החלטתי שלא להרבות בדרישות. הצגתי רק בקשה אחת: אנא הכירו גם בשנות הלימוד שלי בטכניון, אותן כאמור עשיתי על חשבוני, כשנות ותק לצורך חישוב הפנסיה שלי, כשאגיע אליה, בדיוק כפי ששנות הלימוד האלה נחשבות כשנות ותק לאנשי הקבע שלמדו איתי.
נעניתי בשלילה: "אתה היית אזרח, והשנים האלה אינן שנות ותק בשירות הקבע! אפשר היה אולי לצרף את השנים האלה למניין שנות שירות הקבע, אילו היית איש קבע בחי"ר, השתחררת ואחר כך חזרת לקבע בחיל אוויר, במקרה כזה יש אפשרות "לקנות" (כן, ממש לקנות, בכסף!) את השנים האלה ולצרפן למניין שנות שירות הקבע שלך."
יופי! אמרתי. אני הייתי פעמיים בשירות קבע. איך? כשהלכתי (בימי שירות החובה) להיות צוער, חניך בקורס קציני חי"ר, נדרשתי וחתמתי על חודשיים לשירות קבע, כדי שתהיה לי יתרת שירות מספקת אחרי סיום קורס הקצינים.
"בסדר," ענו לי, "נבדוק את העניין." הלכו לבדוק וחזרו אליי. התשובה שקיבלתי היתה מאכזבת ומרגיזה: "אתה לא היית בשירות קבע. אתה היית ב'שירות חובה נוסף בתנאי קבע.' אתה לא תוכל לקנות את השנים האלה ולצרפן למניין שנות הקבע."
אני כמובן הופתעתי וכעסתי, כיוון שכשהחתימו אותי, לפני קורס הקצינים, לא אמרו לי שאני חותם על שירות חובה נוסף. אמרו לי שאני חותם על שירות קבע.
"אז מה יהיה?" שאלתי, "אני 'אישאר דפוק' לעומת חבריי ללימודים שהיו אנשי קבע?"
"אל תצטער ואל תדאג." אמרו לי, "כשתשתחרר ותצא לפנסיה ייתכן מאוד שתקבל את 'הוספת הרמטכ"ל' לאחוזי הפנסיה."
ואכן, כשהשתחררתי מצה"ל ויצאתי לפנסיה, הוסיפו לפנסיה שלי את 'הוספת הרמטכ"ל'. ממש "תוספת אדירה": כארבעה אחוזי תוספת ל"פנסיה האדירה" שלי.
לא, איני מתלונן. עם "הפנסיה האדירה" שלי מצה"ל והפנסיה מ"מבטחים" (ראו ההערה למטה) ועם הפנסיה הזעומה של אשתי (פנסיה של מורה) ועם קצבאות הזיקנה מהביטוח הלאומי, אנחנו מצליחים בדרך כלל "לגמור את החודש." אלא שמדי פעם אני פוגש בעיתון עוד מישהו שמבקר אותי על התנאים המופלגים והמושחתים של הגימלאים של צה"ל. זה בהחלט מרגיז ודורש תגובה. ובכן הגבתי וכתבתי. עכשיו מתלבט אם לשלוח את זה לעיתון. אולי זה גם יתפרסם?
(הערה: אחרי השחרור השני מצה"ל הרי צריך עוד קצת לעבוד, אז עבדתי כמה וכמה שנים באלתא, לכן יש לי גם פנסיה קטנטונת ממבטחים, הפעם זו פנסיה נצברת כשרה למהדרין).
כאן הוספתי היום (30/5/2024) עוד משפט קטן: "כנראה אין ברירה. נצטרך לקצץ את הפנסיה של עמי. אחרת איך נוכל להעביר עוד כסף לחרדים???"
עמי עתיר
* * *
סינואר כְּסאלח א-דין –
זהירות מהשוואות היסטוריות
רבים מהכותבים על יחיא אבראהים חסן אלסנואר (המכונה אבו אבראהים), אומרים עליו שהוא רואה את עצמו כיוסף טג'יר בן איוב שקיבל את כינוי הכבוד "סלאח אלדין" – "צדקת האמונה" בערבית (במערב נקרא Saladin) (1137/8-1193) שהכניע את ממלכת ירושלים הצלבנית, וגירש את שליטיה חזרה לאירופה, וטרם קם עד היום מנהיג מוסלמי בסדר הגודל שלו. והנה יחיא אלסנואר הצליח כמותו לסלק את היהודים. כדאי להיזהר מההשוואה. סלאח אדין לא הכניע וגירש את הצלבנים חזרה לאירופה, כמובן שגם לא סינואר את היהודים.
סלאח א-דין היה כורדי ממחוז תיכרית, עיראק של ימינו, שהצליח לתפוס את השלטון בסוריה ובמצרים, כשבאמצע שכנה ממלכת הצלבנים. במצרים הוא עשה מהפיכה גדולה. הכורדים קיבלו את האיסלם הסוני לכן כאשר כבש את מצרים שהיתה בשלטון הפטמיים, שושלת שיעית שהתייחסה לפטמה בתו של מוחמד, הוא הפך אותה ממדינה שיעית לסונית, הפך את אוניברסיטת אל-אזהר השיעית למוסד סוני. עד היום סמל העיט של סלאח אדין מוטבע במרכז הדגל המצרי.
(במאמר מוסגר השליט הפטמי של מצרים במאה העשירית אבו עלי מנצור נעלם יום אחד וחסידיו שקראו לעצמם "אלמווחידון" – "המייחדים" כינוהו אל-חאכִּם בִּאמר אללה – "השולט בצו האל", והאמינו כי הוא התגלמות האל עלי אדמות, המוסלמים כינו אותם בשם "דרוזים" ע"ש אחד מנביאי הדת אל-דרזי ממוצא פרסי, והכריזו על הדת – כפירה סוג א' שאינה זכאית כמו היהודים, השומרונים, והנוצרים (למרות שהנצרות דומה לה) לחיות תחת חוקי ההשפלה של "בני החסות" באיסלם, ויש להכחידה מהעולם).
בתרגיל מבריק ב-1187 משך סלאח אדין את כל הצבא הצלבני שהתרכז בציפורי על מימיה לקרני חיטין, שם הביס את הצבא הצלבני, וכבש מבצר אחרי מבצר עד שהגיע לירושלים וכבש אותה. הוא עשה שגיאה אסטרטגית אחת כשלא כבש את העיר צור שנשארה בידי הצלבנים.
בתגובה יצא מסע הצלב השלישי בראשות פיליפ אוגוסט מלך צרפת וריצ'ארד הראשון לב ארי מלך אנגליה, שכבשו את עכו והצליחו לשקם את ממלכת הצלבנים עם הסכם משותף בירושלים. ב-1193 מת סאלח אדין והשושלת שלו והאימפריה שלו לא שרדה. עד היום נמצא עמו, העם הכורדי תחת כיבוש ערבי.
ממלכת הצלבנים הצליחה לשרוד עוד 104 שנים עד שב-1291 הסולטן הממלוכי של מצרים ממוצא טורקי אלמלך אלאשרף סלאח א-דין ח'ליל בן קלאוון כבש את עכו ואת המבצר האחרון עתלית ובא הסוף לממלכת הצלבנים. יש לציין שלא היה קיים עם צלבני.
לסיכום: סלאח אדין לא חיסל את ממלכת הצלבנים, וודאי וודאי שסינואר לא חיסל את מדינת היהודים. הוא רק הרס לחלוטין את עזה, ולא ניצח את ישראל וסילק את היהודים. יש להיזהר מהשוואות היסטוריות.
רון חולדאי-אובז'נסקי-חולדאי מפלה את המוסלמים במרחב הציבורי
עירית תל אביב הלוחמת נגד תפילת יהודים נפרדת במרחב הציבורי אישרה בשקט מדיניות אפלייה כלפי המוסלמים כאשר עברה בשתיקה על אירוע "תפילה" מוסלמית במרחב הציבורי של העיר. תפילה המאורגנת כל שנה על ידי "המועצה האיסלאמית של יפו", גוף שנשלט על ידי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, עם שלטי תמיכה בחמאס בעזה. התפילה התקיימה בחוף עג'מי ביפו, בהפרדה בין גברים ונשים,
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853639&forum=scoops1
מה קרה למרחב הציבורי בתל אביב שפתאום מותרת הפרדת נשים? איפה רון אובז'נסקי-חולדאי? איפה גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון הפמיניסטית הידועה, מדוע אינה מפגינה?
איפה כל הפרוטסטנטים-"הפמיניסטים-דמוקרטיים" שהפגינו בזעם אינקוויזיטורי קדוש נגד הפרדת נשים במרחב הציבורי בכיכר דיזנגוף ביום כיפור האחרון?
וכרגיל כתמיד הכי מגוחך הוא יאיר למפל-לפיד, כשנשאל על דעתו על אי ההפרדה המגדרית המוסלמית בת''א, ענה: ''אני פשוט שומע על זה בפעם הראשונה. לא מכיר את זה, ואני לא אוהב להגיב על דברים שאני לא מכיר..."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853738&forum=scoops1
אין גבול לצביעות ולאוטו-אנטישמיות.
דע את האוייב והאמן לו! – ידע ללא מודעות
המודיעין הסובייטי סיפק לסטלין מידע רחב על תוכנית "מבצע ברברוסה". סטלין ידע אך לא היתה לו מודעות לסכנה, ולכן לא קיבל את אזהרות המודיעין. הנה הסיבות לכך:
גם המודיעין האמריקאי סיפק מידע טוב על התוכנית היפנית להתקפת פרל הארבור בהונולולו, אך המידע לא התקבל ברצינות ע"י הממשל של רוזוולט.
https://www.israeldefense.co.il/index.php/node/41122
והנה גם בישראל כמו לפני חמישים שנה עם הפתעת המתקפה במלחמת יום הכיפורים, גם עכשיו התקפת החמאס לא באה כהפתעה מודיענית.
מסתבר כי מסמך מודיעיני שהופץ כשבועיים בלבד לפני 7 באוקטובר תיאר במדויק את תוכנית הפשיטה על העוטף – כולל מספר האזרחים והחיילים שחמאס מתכנן לחטוף, והיה צריך לצלצל בפעמונים של כל הבכירים. תיאור מדויק של מה שנעשה בשבת ההיא, בעקבות מעקב צמוד אחרי תרגילים שחמאס ביצע שבועות בלבד לפני המתקפה. החיילים הזוטרים באמ״ן ואוגדת עזה ראו וכתבו הכל – אך לא זכו להתייחסות.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853794&forum=scoops1
הדברים עוד ייחקרו ודאי בוועדת חקירה וע"י ההיסטוריונים, אבל כלל ראשון הוא להאמין לאוייב. אם האוייב מאיים, יש לקחת אותו ברצינות.
[אהוד: ישראל היתה שקועה אז ב"הפגנות המחאה" של שינאה לנתניהו ולא היתה שום אפשרות לצאת למלחמת-מנע בחמאס כי זו היתה מתקבלת כניסיונו לברוח מכלא מעשיהו! עובדה, גם היום יש הפגנות שינאה כלפיו שהן למעשה תמיכה בחמאס!]
"ואהבת את אויבך"
מסתבר שהעיקר הישועי של "אהבת האוייב" שמעולם לא התקיים בעולם הנוצרי, קיים אצלנו.
מסמך רשמי של אמ''ן קובע: 30 תושבי רצועת עזה ואיו''ש הזכאים לקבל קצבה מביטוח לאומי הינם חברים פעילים בארגוני טרור מוכרזים במדינת ישראל -חמאס וגא''פ.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853725&forum=scoops1
אנחנו מממנים את אויבנו.
נתניהו מגן על הדמוקרטיה הישראלית –
אז למה בן זילברמן-כספית מקיא?
ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו יצא נגד צה"ל בישיבת הממשלה ואמר: "יש לנו מדינה עם צבא ולא צבא עם מדינה." בלי קשר למהות הוויכוח, זו הלא תמצית הדמוקרטיה. הצבא תמיד כפוף למוסדות המדינה הדמוקרטיים ולא מעליו. והנה העיתונאי בן זילברמן-כספית הכריז שהוא מקיא!
https://x.com/BenCaspit/status/1802303003514343479?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw%3D%3D&refsrc=email
למה זילברמן-כספית הקיא? האם היה חולה, או שפשוט הוא חושב אחרת –שלצה"ל יש מדינה, ולא ההיפך? ואולי כ"פרוטסנט דמוקרטי" הוא מצטרף לאותם "פרוטסטנטים דמוקרטיים" התובעים הפיכה צבאית שתעיף את נתניהו מהשלטון? בכל מקרה נציע לו להירגע ולקחת (כמובן רק בהמלצת רופאו האישי) Travamin תרופה נגד בחילות והקאות.
https://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Pages/medicines.aspx?idd=5628
נאומו של חירט וילדרס, נשיא מפלגת החירות של הולנד
ברשת מסתובב טקסט נאומו של חירט וילדרס, נשיא מפלגת החירות של הולנד, שניתן במלון ארבע העונות בניו יורק ב-2008.
ניסיתי למצוא את נאומו המקורי ברשת. לא מצאתי, אבל בכל מקרה הטקסט חשוב ולכן כדאי לקוראו.
חברים יקרים, תודה רבה שהזמנתם אותי. אני מגיע לארצות הברית עם שליחות. לא הכול בסדר בעולם הישן. סכנה אדירה מגיעה וקשה מאוד להיות אופטימי. אנחנו יכולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. לא רק שזו סכנה ברורה ונוכחת לעתידה של אירופה עצמה, אלא שהיא גם איום על ארצות הברית ועל הישרדותו העצומה של המערב. ארצות הברית כמעוז האחרון של הציוויליזציה המערבית, מול אירופה האסלאמית.
ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה. אירופה שאתם מכירים משתנה. בטח ראיתם את ציוני הדרך. אבל בכל הערים האלה, לפעמים רק כמה רחובות מהיעד התיירותי שלכם, יש עולם אחר. זהו עולמה של החברה המקבילה שנוצרה על ידי ההגירה ההמונית המוסלמית. מציאות חדשה מתהווה ברחבי אירופה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים או אפילו נראים מעט מאוד ילידים. ואם כן, הם עלולים להתחרט על כך. זה תקף גם למשטרה, זה עולם של מטפחות הראש, שבו נשים צועדות כאוהלים חסרי דמות, עם עגלות תינוק וקבוצת ילדים. בעליהם, או אדוניהם, אם אתה מעדיף, הולכים שלושה צעדים קדימה. עם מסגדים בפינות רבות. בחנויות יש שלטים שאתם ואני לא יכולים לקרוא. תתקשו למצוא פעילות כלכלית כלשהי. מדובר בגטאות מוסלמיים שנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו שכונות מוסלמיות והן מתרבות בכל ערי אירופה. אלו הם עמודי התווך של שליטה טריטוריאלית בחלקים הולכים וגדלים של אירופה, רחוב אחר רחוב, שכונה אחר שכונה, עיר אחר עיר כיום ישנם אלפי מסגדים ברחבי אירופה. עם קהילות גדולות מאלה שנמצאות בכנסיות. ובכל עיר אירופאית יש תוכניות להקים מסגדי-על שיגמדו את כל הכנסיות באזור. ברור שהסימן הוא: אנחנו שולטים.
ערים רבות באירופה הן כבר רבע מוסלמיות: פשוט קח את אמסטרדם, מרסיי ומאלמו בשוודיה. בערים רבות רוב האוכלוסייה מתחת לגיל 18 היא מוסלמית. פריז מוקפת כעת בטבעת של שכונות מוסלמיות. מוחמד הוא השם הפופולרי ביותר בקרב בנים בערים רבות.
בחלק מבתי ספר יסודיים באמסטרדם כבר אי אפשר להזכיר את החווה[?], כי זה אומר גם להזכיר את החזיר, ויהווה עלבון למוסלמים.
בתי ספר ציבוריים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק אוכל חלאל לכל התלמידים. באמסטרדם, שפעם הייתה סובלנית, הומוסקסואלים מוכים כמעט אך ורק על ידי מוסלמים. נשים לא מוסלמיות שומעות בדרך כלל "זונה, זונה."
צלחות לווין אינן מצביעות על תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא על תחנות בארץ הבית.
בצרפת, מומלץ למורים בבית הספר להימנע מדברים הנחשבים פוגעניים למוסלמים, כולל הפילוסופים וולטיר ודידרו; אותו הדבר חל יותר ויותר על דרווין.
לא ניתן עוד ללמד תולדות השואה בשל רגישויות מוסלמיות.
באנגליה, בתי המשפט השרעיים הם כיום רשמית חלק ממערכת המשפט הבריטית. שכונות רבות בצרפת הן אזורי איסור לנשים ללא רעלה. בשבוע שעבר כמעט מת אדם לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל בגלל ששתה במהלך הרמדאן.
יהודים בורחים מצרפת במספרי שיא, בורחים מגל האנטישמיות החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. צרפתית מדוברת כיום ברחובות תל אביב ונתניה, בישראל.
אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים כאלה. סיפורים על איסלאמיזציה.
כיום חיים באירופה המערבית כחמישים וארבעה מיליון מוסלמים.
אוניברסיטת סן דייגו העריכה לאחרונה כי 25 אחוז מאוכלוסיית אירופה יהיו מוסלמים תוך 12 שנים בלבד. ברנהרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הזו.
עכשיו אלה רק מיספרים. והמיספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להתבולל. אבל יש מעט סימנים לכך. מרכז המחקר Pew דיווח כי מחצית מהמוסלמים הצרפתים רואים טת נאמנותם לאיסלאם כגדולה יותר מאשר נאמנותם לצרפת. שליש מהמוסלמים הצרפתים אינם מתנגדים לפיגועי התאבדות.
המרכז הבריטי ללכידות חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים הבריטים בעד ח'ליפות עולמית. המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". וככה אנחנו נותנים להם כבוד. יש לנו חגים רשמיים של המדינה המוסלמית.
התובע הכללי הנוצרי-דמוקרטי מוכן לקבל את השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים מרוקאי וטורקי.
הדרישות המוסלמיות מגובות בהתנהגות בלתי חוקית, החל מפשע זעיר ואלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד להתפרעויות בקנה מידה קטן.
פריז ראתה את ההתקוממות שלה בפרברים בעלי ההכנסה הנמוכה, הבנליוס.
אני מכנה את העבריינים "מתנחלים". כי זה מה שהם, הם לא באים להשתלב בחברות שלנו;
הם באים לשלב את החברה שלנו בדאר-אל-אסלאם שלהם. לכן, הם מתנחלים.
חלק גדול מאלימות הרחוב הזו שהזכרתי מופנה אך ורק נגד לא-מוסלמים, ומאלץ ילידים רבים לעזוב את שכונותיהם, עריהם ומדינותיהם. יתר על כן, המוסלמים הם כעת בתנופה שאין להתעלם ממנה.
הדבר השני שכדאי לדעת הוא חשיבותו של הנביא מוחמד. התנהגותו מהווה דוגמה לכל המוסלמים ואי אפשר ואסור לבקר אותה. עכשיו, אם מוחמד היה איש של שלום, נגיד כאילו גנדי ואמא תרזה שהתגלגלו לאחד, לא היתה בעיה. אבל מוחמד היה איש מלחמה, רוצח המונים, פדופיל והיה לו כמה נישואים... במקביל. המסורת האסלאמית מספרת לנו כיצד לחם בקרבות, כיצד רצח את אויביו ואף הוציא להורג שבויי מלחמה. מוחמד עצמו טבח בשבט היהודי באנו קורייזה. אם זה טוב לאסלאם, זה טוב. אם זה רע לאסלאם, זה רע.
אל תתנו לאף אחד לרמות אתכם שהאסלאם הוא דת. כמובן, יש אלוהים, חיים שלאחר המוות ו-72 בתולות. אבל בעצם האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית. זוהי מערכת הקובעת כללים מפורטים לחברה ולחייו של כל אדם. האיסלאם רוצה להכתיב את כל היבטי החיים. איסלאם פירושו "כניעה", האיסלאם אינו תואם חופש ודמוקרטיה, כי מה שהוא רודף אחריו הוא שריעה.
אם אתם רוצים להשוות את האסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, כולן אידיאולוגיות טוטליטריות.
עכשיו אתם יודע למה ווינסטון צ'רצ'יל כינה את האיסלאם "הכוח המדרדר ביותר בעולם" ולמה הוא השווה את מיין קאמפף לקוראן.
הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלסטיני ורואה בישראל את התוקפן. חייתי בארץ הזאת וביקרתי בה עשרות פעמים, אני תומך בישראל. ראשית, כי היא המולדת היהודית לאחר אלפיים שנות גלות עד וכולל אושוויץ. שנית, כי זו דמוקרטיה. ושלישית, כי ישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו. מדינה קטנה זו ממוקמת על קו ההפרדה של הג'יהאד, ומסכלת את התקדמותו הטריטוריאלית של האיסלאם. ישראל מתמודדת עם קווי החזית של הג'יהאד, כמו קשמיר, קוסובו, הפיליפינים, דרום תאילנד, דרפור בסודן, לבנון וצ'ה באינדונזיה. ישראל פשוט מפריעה, זהה למערב ברלין בזמן המלחמה הקרה.
המלחמה נגד ישראל היא לא מלחמה נגד ישראל, זו מלחמה נגד המערב, זה ג'יהאד. ישראל פשוט חוטפת את המכות שנועדו לכולנו. אם ישראל לא היתה קיימת, האימפריאליזם האסלאמי היה מוצא מרחבים אחרים לשחרר את האנרגיה והרצון שלו לכיבוש.
בזכות הורים ישראלים ששולחים את ילדיהם לצבא ונשארים ערים כל הלילה, הורים באירופה ובארה"ב יכולים לישון טוב ולחלום, לא מודעים לסכנות שבפתח.
רבים באירופה טוענים בעד ביטול/חיסול ישראל כדי לטפל בטרוניות של המיעוטים המוסלמים שלנו. אבל אם ישראל, חלילה, תיפול, זה לא יביא נחמה למערב, זה לא אומר שהמיעוטים המוסלמים שלנו ישנו פתאום את התנהגותם ויקבלו את הערכים שלנו. להיפך, הקץ של ישראל ייתן דחיפה עצומה לכוחות האסלאם. הם יראו בצדק את מותה של ישראל כהוכחה לכך שהמערב חלש ונידון. סופה של ישראל לא פירושו סוף הבעיות שלנו עם האיסלאם, אלא רק ההתחלה. המשמעות היא תחילתו של הקרב האחרון על שליטה עולמית. אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג הכול.
עיתונאים מתנדבים לתייג כל מבקר האסלאמיזציה כ"קיצוני ימין" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוז מהאוכלוסייה מחשיבים כעת הגירה המונית של מוסלמים כטעות הפוליטית מיספר אחת מאז מלחמת העולם השנייה. עוד 60 אחוז רואים באיסלאם את האיום הגדול ביותר. עם זאת, יש סכנה גדולה יותר מפיגועים וזה התרחיש של ארצות הברית להיות האיש האחרון שעומד.
האורות עשויים לכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם מדמיינים, אירופה אסלאמית פירושה אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי ואובדן כוח צבאי עבור ארצות הברית, כבעלת בריתה. הם יהפכו לאויבים, אויבים עם פצצות אטום. עם אירופה אסלאמית, זה יהיה תלוי רק בארצות הברית לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים...
חברים יקרים, חופש הוא המתנות היקרה ביותר, הדור שלי מעולם לא היה צריך להילחם על החופש הזה, הוא הוצע לנו על מגש כסף על ידי אנשים שנלחמו על זה בחייהם. ברחבי אירופה בתי קברות אמריקאים מזכירים לנו את הצעירים שלא חזרו הביתה ושאנחנו מוקירים את זיכרם. לדור שלי אין את החופש הזה; אנחנו פשוט האפוטרופוסים שלו.
אנחנו יכולים רק למסור את החופש הזה שהושג קשה לילדי אירופה באותה מדינה שהיא הוצעה לנו. אנחנו לא יכולים להגיע להסכם עם מולות ואימאמים, הדורות הבאים לעולם לא יסלחו לנו, אנחנו לא יכולים לבזבז את החירות שלנו, פשוט אין לנו זכות לעשות זאת.
עלינו לנקוט בצעדים הדרושים כעת כדי למנוע מהשטות האיסלאמית הזו להרוס את העולם החופשי כפי שאנו מכירים אותו.
)נאום חירט וילדרס נשיא מפלגת החירות בהולנד ראש המפלגה הגדולה בהולנד)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853826&forum=scoops1
כל מילה אמת, ואין צורך להוסיף עליה, אבל למדתי לראשונה מנאומו של חירט וילדרס שצ'רצ'יל הישווה את "מיין קאמפ" של היטלר לקוראן. בדקתי, ואכן הוא השווה.
"'מלחמתי' (מיין קאמפ) היה הקוראן החדש של אמונה ומלחמה: מעורפל, מפוטפט, נטול צורה, אבל הרה עתידות." (וינסטון ס. צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, כרך ראשון "חשרת הסופה", ספרית מעריב ת"א 1975 עמ' 53).
(הנה המקור האנגלי The Gathering Storm פרק IX אדולף היטלר, עמ' 50).
לפני 17 שנה ערכתי כאן השוואה מדודקת של פסוקים בקוראן ל"מיין קאמפ" של היטלר, וטענתי שהקוראן גזעני יותר כלפי יהודים מאשר "מיין קאמפ", וזכיתי לביקורות רבות. בעיקר מאחיה יצחקי, וד"ר אמנון קפליוק. (הראשון אף מאוחר יותר איים על בן עזר בתביעה אם יפרסם את דבריי). ("חדשות בן עזר", 286).
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00286.htm
אין ספק צ'רצ'יל ראה נכוחה. הסכנה הנשקפת עכשיו מהאיסלמו-נאצים זהה לסכנה מהנאצים בעבר.
נ.ב. תמיהה: לאן נעלמו כל האקטיביסטים הפרו-איסלמים שכתבו פעם ב"חדשות בן עזר"? הרי לא כולם נפטרו.
למה כועסים על עאידה תומא סלימאן היא הרי דוברת אמת?
הקומוניסטית ח"כ עאידה תומא סלימאן, היוונייה-הנוצרייה שהסתערבה בגין הכיבוש הערבי-מוסלמי, התארחה בסוף השבוע בכנס אנטי ישראלי בברלין ושם אמרה: "מה שחמאס עשה או לא עשה הוא חלק מהעם הפלסטיני...''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853530&forum=scoops1
על דבריה אלו היא זכתה שלא בצדק לביקורות רבות.
ח"כ עאידה תומא סלימאן אמרה את האמת לאמיתה, אי אפשר להפריד את החמאס מהעם הפלסטיני כי החמאס חלק מהותי ממנו. אי אפשר להילחם נגד החמאס בלי להילחם נגד הפלסטינים כי הם חלק בלתי נפרד, כדבריה. להיפך, במקום לבקר יש להשתמש בנאומה כנכס תעמולתי. השאלה היחידה שיש לשאול בקשר לפיליסטינית סלימאן היא האם החמאס שבמצעו מחויב להרוג יהודים ונוצרים יחון אותה מדין הרג הנוצרים בגלל תמיכתה בו ובמלחמתו להשמדת היהודים?
איריס פרומרמן-לעאל – לסרב להתגייס!
הבה נלך כצאן לטבח ובלבד שנתניהו יילך
כתבת "הארץ" איריס פרומרמן-לעאל לא מבינה. "אפשר היה לצפות שאחרי ההצבעה בכנסת על החלת דין הרציפות על חוק הגיוס, יתחיל פה מהלך של סירוב קולקטיבי," היא כותבת. "לרגע עמד ריח של מרי באוויר. דומה היה שסביב ארוחת החג תיפול ההחלטה: לא עוד! שאנחנו עדים לניצניה הראשונים של סרבנות.
"נתניהו גורר את המלחמה, כי זה משתלם לו פוליטית. החיילים מסכנים את חייהם כדי שראש ממשלה השנוא ביותר בהיסטוריה של ישראל, שדם הרוגי 7 באוקטובר על ידיו והגוויעה האיטית של החטופים על מצפונו, יוכל להמשיך לכהן. ואז, הזועמים שנשבעו לקרוע את הצו, מצלמים את עצמם עם מדים, ונוסעים בצייתנות לבסיס. מה לעזאזל קורה פה?
"איך אימהות עדיין שולחות את בניהן ובנותיהן לצבא בתנאים האלה? איך חיילי מילואים מנשקים את בנות זוגם ואת ילדיהם ויוצאים לסכן את חייהם במלחמה שמשרתת פסיכופטים משני הצדדים ואינטרס פוליטי של ראש ממשלה חסר לב? איך הרחובות אינם מלאים בהמון אדם שדורש דבר אחד: להפסיק את המלחמה?
"התשובה הנכונה לסיסמה החרדית 'נמות ולא נתגייס' איננה 'נתגייס ונמות.'' הנה, ניתנה ההזדמנות בדמות חוק הפטור מגיוס לסרב במצפון נקי, ועדיין רוב הציבור אפילו אינו דורש להפסיק את המלחמה. מה לעזאזל קורה כאן?"
(איריס לעאל, "לרגע דומה היה שסביב ארוחת החג תיפול ההחלטה: לא עוד!", "אל-ארצ'", 16.6.24).
ועכשיו רק ניתן לתהות מאין שואבת פרומרמן-לעאל את קריאתה לא להתגייס לצבא וללכת כצאן לטבח, (ובלבד שנתניהו יילך) – האם מהחינוך שקיבלה כשחיתה עם אביה בקיבוץ "השומר הצעיר" כפר מנחם, או מהחינוך שקיבלה מסבתהּ המרוקאית מבני ברק שבהשפעתה מחקה את שם משפחתה פרומרמן ואימצה את שם משפחתה המרוקאי לעאל?
מיטוט החמאס ע"פ בנט וליברמן
שר-הביטחון לשעבר ליברמן, וכן ראש הממשלה לשעבר בנט, מדברים מתחילת המלחמה גבוהה-גבוהה על הצורך שהיה במיטוט חמאס ועל הרפיסות של נתניהו, אך האם הם באמת חשבו כך, גם לפני פרוץ המלחמה? הנה מה שחיים וישניה-רמון חושף:
שני השרים לשעבר בממשלות נתניהו, חבר הכנסת ליברמן, ונפתלי בנט, עולים בזמן האחרון בסקרים בצורה דרמטית, בעיקר הראשון וזאת בשל העמדה הנוקשה שלהם לגבי חמאס, אך האם תמיד הם חשבו כך, ומה הם אמרו בדיונים הפנימיים.
"לאורך שנים," טען השר לשעבר ושניה-רמון, "ראשי הצבא בישראל מנהלים את המדיניות הביטחונית ואף מקבלים החלטות מדיניות כפי שבא להם תוך התחשבות מועטה, אם בכלל, בדרג המדיני שהוא למעשה זה שממונה עליהם." סדר קבלת ההחלטות הוא: "מה ראש שב"כ יודע על משא ומתן? הוא יודע איך להשיג מודיעין ולהרוג מחבלים. כמעט תמיד כל מה שהצבא הציע בקבינט אושר ויצא מהקבינט בדיוק כפי שהוא נכנס. אני," הוסיף וישניה-רמון, "מביא את הדוגמא הכי בולטת מתוך הקבינט בתקופת 'צוק איתן', שלושה שרים ביקשו דיון על מיטוט החמאס, ליברמן, בנט ושטייניץ. הגיע הצבא לאותו דיון והציג מצגת לפיה יפלו עלינו השמיים אם נמוטט את החמאס. כשהמצגת הוצגה ראש הממשלה נתניהו שאל: מישהו בעד למוטט את החמאס? כמובן שבנט וליברמן, למרות הסיפורים שאנחנו שומעים היום, התקפלו מיד ואמרו 'אנחנו מקבלים את זה שלא צריך למוטט את החמאס.'"
"היחיד," הסביר וישניה-רמון, "שהתקומם היה המשקיף בקבינט יובל שטייניץ שאמר 'אני לא מקבל את המצגת הזאת, וגם אם היא נכונה, מדינת ישראל לא יכולה לקבל קיום ארגון כמו דאע"ש בגבולה הדרומי'."
(חיים רמון חשף | מה באמת חשבו בנט וליברמן בדיון בקבינט על מיטוט חמאס?)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853771&forum=scoops1
איפה נעלם יובל שטייניץ? הספר הבדיוני האחרון שלו היה "לא יהיה לנו לאן לחזור", האם הוא כותב עכשיו ספר חדש? והפעם לא בדיוני, אלא ריאליסטי?
נעמן כהן
* * *
* * *
חרדים לציון
לא כולם משתמטים בחסות השקר האנטי תורני ששמו 'תורתו אומנותו'. יש המוכנים לעלות על מדים ומיד, אבל בתנאי שיוכלו שלוש מצווֹת: תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם.
מי אמר שכל הכת המשתמטת נגועה בחטא הכפרני ושמו 'השתמטותו אומנותו', שציפורניו המורעלים נעוצים עוד בימי כיבוש הארץ הראשון. לא כל החרדים נופלים בחטא הבלתי נסלח שעורר את חמתו הקשה והמוצדקת מאין כמוה של משה רבינו כלפי רעיון ההשתמטות: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!..."
ישנה דווקא קבוצה חרדית, לא גדולה לפי שעה, ששיטתה דווקא הפוכה: 'התגייסותנו אומנותנו', להצלת ישראל מיד צר. על פי השקפתה חלה חובה קדושה זו על כל אדם מישראל, אפילו חתן שיוצא למענה מחדרו וכלה מחופתה, ואין סומכין על הנס. וראייה לדבר, שאפילו ביציאת מצרים, שהיתה בגדר נסי נסים, התחמשו בני ישראל ("וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"), כדי להילחם בפראֵי המדבר מבקשי נפשם מבלי לסמוך על הנס.
מפתיע? דברים אלה הם מכבשונה של האגודה החרדית 'קדושת ציון' שמגדירה עצמה 'התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.' היא מאמצת את תפיסת האתחלתא דגאולה, אבל מבלי להיות, חלילה, ציוניסטית ו/או מזרחיסטית רח"ל.
אז למה לא ייכנסו אנשיה מיד מתחת לאלונקה, כדי ליישם את האידיאולוגיה שלהם?
שאלה טובה. אבל יש לחברי 'קדושת ציון' תשובה טובה. הם אמנם מוכנים לעלות על מדים מחר בבוקר, לעבור הכשרה קרבית ככל שצה"ל ימצא לנכון, ולצאת מיד אל מול פני האוייב. אבל – וזה אבל ענק – בתנאים שלהם.
ומהם התנאים? – הנה דברים שאמר מנהיג הקבוצה, הרב יהודה אפשטיין, מייסדה ומנהיגה ועורך ביטאונה, בכנס סגור של חברי הקבוצה: "אנחנו בעד צבא יהודי, שפירושו תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. צבא יהודי שפירושו לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. צבא יהודי שפירושו וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. בצבא יהודי אין מקום למוסר הקלוקל של רחמנות על האוייב.
"לצבא יהודי אמיתי יתגייסו לא רק נערי השוליים, אלא גדולי תלמידי החכמים. אבל לא רק כדי להיות בשר תותחים של מדיניות כושלת, ובוודאי לא להיות חשופים לפריקת עול מוסרית. הם יתגייסו כדי לפקד על קורס פיקוד ומטה ולהנחיל ערכים יהודיים אמיתיים, לחיילים היהודים האומללים שנגזלה מהם מורשתם במערכת החינוך הממלכתית.
"מיטב בניה של היהדות החרדית יכתבו מחדש את הקוד האתי של הצבא, שישקף את דבר ה' כפי שנפסק בש"ס ובפוסקים."
ועל רקע זה תוהה אפשטיין: "עכשיו אתם עדיין בטוחים שאתם רוצים אותנו בצבא??? אנחנו רוצים מאוד."
וההמשך: "אנחנו רוצים מאוד, אבל לא כמו שאתם רוצים, כיחידים אומללים שיותכו בכור ההיתוך שלכם. אנחנו נבוא כציבור ונחליף את הפיקוד הכושל שלכם, שמדשדש מול אוייב פרימיטיבי ונחות מכל הבחינות, פיקוד שבכלל לא מבין על מה הוא נלחם. אין לנו כל כוונה להיות אסקופה הנדרסת תחת מגפי הפרוגרס והחילון. זהו החזון שנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו וחובתנו להנחילו הלאה עד שיהפוך לנחלת הכלל."
דברים כדורבנות, ללא ספק. יש כאן נכונות אמיתית לעלות על מדים, אך בתנאי שיהיו למלחמתם יעדים ברורים: תִּמְחֶה, לֹא תְחַיֶּה, וְהוֹרַשְׁתֶּם. ניצחון מוחלט, מלא-מלא.
קבוצת 'קדושת ציון' מחזיקה באידיאולוגיה יוצאת דופן במירקם החרדי. על פי הגדרתה את עצמה, בביטאונה, פועלת האגודה "להעמיק את תודעת המרכזיות של ארץ ישראל ביהדות, כמקום שנתנהל בו כאומה שלמה הפועלת על פי תורת ה'."
במילים אחרות: חרדיות בלתי מתפשרת, לצד נאמנות בלתי מתפשרת לארץ ישראל ולהליכי האתחלתא דגאולה, המתבטאת בעצם יישובה של ארץ ישראל ובהתגשמות שאר הנבואות (אך בניגוד לציונות הדתית, אין היא מייחסת קדושה כלשהי למדינת ישראל, ראשיה, שריה ויועציה).
כך למשל תומכת האגודה בהקרבת קורבן פסח על הר הבית עוד לפני בניית הבית, ברוח פסיקת החתם סופר: "מתי נזכה והעולם כולו ירעד מפני יהודים זועמים שלא מאפשרים להם להקריב את קרבן ה' במועדו?" שואל בטאון ערב פסח תשפ"ד של האגודה, ומתאונן על חילול קדושת ירושלים במצעדי תועבה, בצילצולי כנסיות ובקריאות המואזין.
הוויקיפדיה החרדית 'מכלול' מתארת אותם כך: "אגודה חרדית שמטרתה להחיל את חוקת התורה על מדינת ישראל, ולכונן מדינה יהודית על פי התורה. האגודה שואפת לקדם מושגים כמו: אהבת ארץ ישראל, מצוות כיבוש ארץ ישראל והורשת האוייב. בכך יש לאגודה מאפיינים דומים להשקפת הציבור הדתי לאומי. עם זאת, בניגוד לציונות הדתית, אגודת קדושת ציון אינה רואה ערך חשוב במדינת ישראל, ראשיה והוגיה, והיא דוגלת בשמרנות טוטאלית כמקובל בציבור החרדי."
מה נאמר ומה נדבר? גם אם זה נשמע די טוב, אפילו מאתגר, הבעייה עם 'קדושת ציון' היא התורה שבעל-פה שלה, שמציבה את איתמר בן גביר חזק משמאל לה.
מנחם רהט
* * *
יוסי אחימאיר
ספר חדש – מחצית השנה הראשונה
לקראת שבוע הספר העברי, ראה אור קובץ מאמריו של הפובליציסט יוסי אחימאיר, שהתפרסמו מדי יום שני בטורו הקבוע ב"מעריב", מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".
"מחצית השנה הראשונה" – זה שם הקובץ, המלווה בצילומים רבים מאזור העוטף, מהלוויות חללים, מההפגנות וממיקלטים.
המלחמה פרצה כידוע בשבת, שמחת תורה תשפ"ד, ואת הטור ליום שני שלאחריה היה עליו למסור כבר באותו יום מר ונמהר.
בעוד בשורות האיוב המזוויעות מגיעות בזו אחר זו – ועדיין מעט מן התמונה הכללית ידוע – הוא הפך את מאמרו למעין מכתב אישי לנכד, יואב, לוחם ההנדסה הקרבית.
המאמרים מאז, בהצטרפותם זה אל זה, מהווים יחדיו מיקשה עיונית, שבהם מתייחס אחימאיר להתפתחויות המלחמתיות משבוע לשבוע.
את הספר ניתן להשיג בתשלום בביט לטלפון 054-6611882, בסך 50 שקל (במקום 68 שקל), כולל משלוח לכתובת שתישלח במייל: ahimeir43@gmail.com
* * *
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* מוטי הרכבי: נתוני הגיוס שנת 2020: 144 אלף צווי גיוס נשלחו! 65,000 התגייסו.
להלן התפלגות הלא מתגייסים:
12,000 חרדים קיבלו פטור ״תורתו אמנותו״!
10,000 חרדים ביצעו שירות לאומי!
45,000 חילונים לא התגייסו (סרבני גיוס, משוחררי קב"ן ועוד).
מרבית הלא מתגייסים מגוש דן!
אהוד: האם אתה יכול לציין את המקור של הנתונים האלה?
* משה מוסק: אהוד היקר, מודה לך, כרגיל, על פרסום המאמר שלי על אופה הבורקס מרחוב ממילא בירושלים. היכרתי, כנער צעיר, אותו ואת בניו הבוגרים, אהבתי מאוד את הבורקס שאפה וכמובן הזדעזעתי אז, מהדרך שהחליט לסיים את חייו.
סיפור עצוב שמתקשר עם כתביו של פראנץ קאפקא, שעכשיו יש פסטיבל גדול עליו.
* בן-ציון יהושע: אהוד יקירי, תודה לד"ר משה מוסק, שהיה מנהל גנזך המדינה, שאיפשר לנו להציץ לפרשה טרגית בראשית שנות המדינה. פרשה קשה שגבתה חיים ופירקה משפחה.
הנחת היסוד של פקידי השומה דאז הייתה ש'כל עם ישראל גנבים ובני גנבים ומנסים לחמוק מתשלום מס כחוק.' לך תוכיח שאין לך אחות.
אני מניח שזה לא היה המקרה הטראגי היחיד באותם ימים (ואולי גם בימינו). לי זכור אופה עשתנור (לאפה בתל-אביבית), שהשליך עצמו לתוך תנור החימר, שבו היה אופה מלפני עלות השחר ועד רדת השמש, ואפרו זעק ועלה השמיימה. לנו כילדים זה היה לקח על גורל האדם במצוקה ויש בעולם גם לא צדיקים.
גנזך המדינה הוא אי המטמון להרבה פרשיות והגיע הזמן לפתוח בפני הציבור חלקים שעבר זמן החיסיון שלהם.
אהוד: רוב ימי חיי הבוגרים הייתי פרילאנס, עצמאי קטן, ומס הכנסה לא הפסיק למרר את חיי בהצהרות השומה שנדרשתי להגיש כל שנה ובצורך לאסוף מאות קבלות כדי לקבל עשרות אישורים על ניכוי מופחת במקור מעשרות מקומות, חלקם חד-פעמיים, שבהם כתבתי או הרציתי או קיבלתי מהם תמלוגים במשך שנת המס. מדי כמה שנים היה עליי גם למלא הצהרת רכוש ענקית ומפורטת על כל מה שנמצא בביתי ובחשבונות הבנק שלי כדי לבדוק אם אין פער בלתי מוסבר בין ההצהרות השנתיות לבין ה"רכוש" שלי, ומדובר בשנים שבהן בקושי התקיימתי מהרצאות ושכר סופרים בעיתונים. בשלב מסויים נשברתי וחדלתי להצהיר בכוחות עצמי מדי שנה והעברתי את הייצוג ליועץ המס ישראל אמיר, ומדי שנה היה עליי לשלם לו סכום שהיה שווה פחות או יותר לסכום החזרי המס שקיבלתי בזכות מקצועיותו. הוא כבר לא בחיים.
* משה גרנות: אהוד היקר, אני שולח לך רשימה שכתבתי על המותחן של שולמית לפיד – קשה להאמין היום, כשפריצה אל העיתונות היומית היא משימה אפשרית רק למיוחסים, הנה, ב-1974 שולמית לפיד כתבה רצנזיה על ספרי הלימוד שפירסמתי באותה תקופה ב"עם עובד".
קראתי בעניין רב את סקירתו של משה מוסק על טרגדיה שפקדה אופה בימיה הראשונים של המדינה מעלילות מס הכנסה.
* איום ונורא! הכלכלה הישראלית שוקעת ובקרוב לא יהיה לנו מה לאכול ונצטרך להיכנע לביידן, לבני (גנץ), לבוגי (יעלון) וליחיא (סינוואר)!
"משרד הביטחון הודיע היום (שני, 17.6) כי הייצוא הביטחוני של החברות הישראליות הגיע לשיא חסר תקדים ב-2023, עם עסקאות חדשות בהיקף כולל של יותר מ-13 מיליארד דולר. זו השנה השלישית ברציפות שבה הייצוא הביטחוני שובר שיאים, לאחר שב-2022 נחתמו חוזים בהיקף כולל של 12.5 מיליארד דולר, וב-2021 הגיע גובה העסקאות ל-11.3 מיליארד דולר." ["הארץ", 18.6].
* פרופ' רפי ולדן: "התקשורת הישראלית, הן העיתונות הכתובה והן זו המשודרת, נמנעת בעקביות מהצגת הזוועות שמייצר האסון ההומניטרי הפוקד את עזה מאז תחילת המלחמה, ועוד הולך וגובר בתקופה האחרונה. שקוע בטראומה של 7 באוקטובר אין לרוב הציבור, כולל החלק הנאור שלו, מושג על מה שקורה שם. זאת בניגוד לתקשורת הזרה, המבליטה בכותרות ובתיעודים טלוויזיוניים קשים את המתרחש בעזה, ויוצרת דעת קהל עוינת ונפיצה נגד ישראל." ["הארץ", 19.6].
אהוד: כל זמן שהחטופים לא הוחזרו ולא נמסר ברשימה מפורטת מה עלה בגורלם, והחמאס טרם הובס – לא איכפת לי כהוא זה המצב ההומניטרי ברצועת עזה! דמם בראש ההנהגה הפושעת שלהם שפתחה בפניהם את שערי הגיהינום.
* יעקב ברדוגו פירסם הבוקר [18.6] טור באתר ערוץ 14 ובו טען כי הרמטכ"ל תומך בהשארת שלטון חמאס ברצועת עזה. דובר צה"ל פרסם היום הודעה חריגה שבה הבהיר כי מדובר בשקר: "הפרסום של יעקב ברדוגו שלפיו הרמטכ"ל תומך בהשארת שלטון חמאס בעזה, הוא שקר חמור ומשולל כל יסוד. הרמטכ"ל התבטא אינספור פעמים בעניין, גם בפומבי, שאין לאפשר את המשך השליטה של חמאס בעזה. לצד זאת, מי שקובע את המדיניות אל מול ארצות הברית ורצועת עזה הוא הדרג המדיני, וצה"ל מממש את ההנחיות בעניין. טענות אחרות, כפי שהועלו על ידי הכתב בימים האחרונים, הן שקר מוחלט וניסיון לפגוע בצה"ל וברמטכ"ל העומד בראשו, אשר מוביל את צה"ל בלחימה נגד חמאס בנחישות רבה ובתוצאות משמעותיות." ["הארץ" באינטרנט, 18.6].
אהוד: ההערכה שלי לפרשנות הפוליטית של יעקב ברדוגו פחתה קצת בעקבות דבריו אלה.
* * *
אני שמח להזמין אתכם להרצאה הרביעית בסדרת ההרצאות "zoom על...עשור ראשון למדינת ישראל" והפעם בנושא:"הפוגה... ומה הלאה?" ההרצאה תתקיים ביום שלישי, 18 ביוני 2024, בשעה 18:00 (11:00 בבוקר שעון פלורידה)
קישור להרצאה:
https://us02web.zoom.us/j/6681342625?pwd=UHdzSHdwKzhZQW9ieElRWDduTEZKZz09
הקוד: 419677
אשמח ואודה לעזרתכם בהפצת ההרצאה בציבור הרחב ובמיוחד בקהילות המפונים.
ד"ר שי רוזן
חוקר, מורה דרך, רכז קורס מורי-דרך
972-50-5495720
* אהוד: האם מישהו מנמענינו יכול לתקן ולהגיה לנו את מילות השיר הזה?
אוֹי וֵיי שֹוּרָלֶה
דוּ מַכְט מִיר אוֹפְצָלוּחֵס
אִיך וִיל בַּי דִיר דַיְן פִּישׁ מַאשִין
אוּנ גִיבְּטס מִיר דַיְנֵע תוּחֶעס!
הנעימה הפופולארית הזו מופיעה גם בבלט הרוסי המדהים, ביו-טיוב:
Igor Moiseyev Ballet. Naval suite «Day on the ship»
ואילו נעימת "הבה נגילה הבה" מככבת בבלט של הלהקה, שכולו חתונה יהודית עם תלבושות הולמות, ובו מככבים שני השדכנים ולהקת הרקדנים הצעירים עם בקבוקי היין. נפלא. תאווה לעיניים. מומלץ מאוד לראות ביו-טיוב:
Igor Moiseyev Ballet. Jewish Suite "FAMILY JOYS"
המידע בגוגל לא מוסר אם היו שורשים יהודיים במשפחתו של מוסייף, למרות שזה נשמע כך. חבל שחברנו צבי גלעד (גרימי) מעין גדי כבר לא בחיים כי הוא היה ודאי מאיר את עינינו בנושא.
* * *
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),
שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר
בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!
בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!
בס"ה נמכרו 1,193 עותקים
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".
* * *
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
* * *
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2174 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
* * *
יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.
* * *
במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."
* * *
בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).
* * *
אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).
* * *
מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).
* * *
אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."
* * *
ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."
* * *
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
* * *
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,087 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-48 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
* * *
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-12 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * *
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
* * *
אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.
איורים: דני קרמן.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי
*
ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח
ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.
קובץ: זרח ברנט1
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי
*
עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:
https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing
*
נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה
*
"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן
יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-25, 2022-2024.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי
*
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט
אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם
ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר
לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו
*
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
*
*
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל