פעמיים בשבוע

גיליון מס' 2028

יום ארבע מאות תשעים ושלושה למלחמה מול חמאס, חיזבאללה, איראן, הטרור בגדה והחות'ים בתימן – ימ"ש כולם!

נשלח ל-2185 נמענים

[שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005]

תל-אביב כְּרַך תענוגות והזיות, יום שני, י"ב בשבט תשפ"ה. 10.2.2025.

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים שבאמת חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות

משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן!"

 דוד בן גוריון: "ישראל לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך! אני מכיר העקשנות של שטמפפר וראב. לולא הם לא היתה מתחילה ההתיישבות בארץ. ושנצליח להמשיך המסורת המפוארת אשר גילו חלוצינו מימי פתח-תקווה ועד היום הזה."

אהוד בן עזר:  "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,

 למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"

From the desert to the sea – Israel will be free!

אם קיבלת אותנו בטעות מבלי שביקשת, פְּנֵה ושמך יוסר: news@ben-ezer.com

לנוחות הקריאה אנא פִּתחו את קובץ וורד שֶׁבַּצְרוּפָה (אֶטָצְ'מֶנְט) למעלה

"חדשות בן עזר" איננו רק אתר באינטרנט אלא ניתן להתקשר אליו ולקבלו לפי כתובת

 האי-מייל, כי הוא בוחר ישירות את קוראיו וקוראיו בוחרים לקבלו ישירות

האמת כואבת. השקר מרגיע. אצלנו מתקנים שגיאות. אותנו יִלְמדוּ הדורות הבאים!

הסופר העל-זמני אלימלך שפירא: "השימוש בְּ'נַרַטיב' ["פֵייק ניוּז]" הוא מקלטו של השקרן!"

עוד בגיליון: אסתר ראב: לְיֶבְטוּשֶׁנְקוֹ. // איליה בר זאב: שׁאוֹן המים, שתיקת האבנים. שמורת הבניאס, אנדרטת אסון המסוקים. // עדינה בר-אל: יום הולדת 95 לפוצ'ו. // אורי הייטנר: צרור הערות 9.2.25. // איציק חנונא: שמירת נגיעה. // רוֹן גֵּרָא: זִקְנָה בַּמִּסְדְּרוֹן. // אהוד בן עזר: "השקט הנפשי". 1979. פרק 9. // אהוד בן עזר: המושבה שלי. 2000. פרק שלישי. סבא מטביל את סבתא בירקון כי אין עדיין מקווה במושבה. // נעמן כהן: האשמה של יואב גלנט במחדל האיום של טבח ה-7 באוקטובר – לא ערך את הכוחות בהתאם ליכולות האוייב. // ד"ר רון בריימן: אדוני שר החינוך. // הרצל "פרצל" – מתוך הבלוג של דני קרמן. //

רות ירדני כץ: והפרס הוא? // ממקורות הש"י.

* * *

שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ

שִׁירִים מִבֵּין הַזְּמַנִּים

לְיֶבְטוּשֶׁנְקוֹ

יֶבְטוּשֶׁנְקוֹ  –  נַעֲרִי הַתָּם וְהַנּוֹעָז  –

יְפֵה-הָעֵינַיִם,

בֶּן הָאֲדָמָה הַגְּדוֹלָה  –

וְהַנְּהָרוֹת הָרְחָבִים,

הַנְּחָלִים עִם גְּדוֹתֵיהֶם הָרַכּוֹת

שְׁתוּלוֹת עֲרָבוֹת בּוֹכִיּוֹת

וְלִבְנִים מַכְסִיפִים;

בֶּן הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר מַקְהֵלָתָהּ

שָׁרָה אֲחִידוּת  –

כַּעֲדַת-דְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת

בְּיוֹם-קַיִץ, כָּבֵד, זָהוּב;

בֶּן הַצֶּ'רְנוֹזוּמִים

וְהָעֲרָבוֹת הַמֻּשְׁלָגוֹת;

גּוּר שׁוֹצֵף,

רְחַב-כַּף

וּכְבַד-צִפֹּרֶן  –

נִצַּבְתָּ מוּל עֲדַת-זְאֵבִים

פְּרוּעָה, מְיַלֶּלֶת  –

לְבַד.

סוֹלוֹ שַׁרְתָּ  –

רַק אֶחָד!

מוּל צוּקֵי-שִׂנְאָה רַבִּים

אֶחָד מוּל רַבִּים,

עַז וְתָמִים  –

כְּנָבִיא עַל הַרְרֵי-יְרוּשָׁלַיִם

יֶבְטוּשֶׁנְקוֹ בְּנִי  –

יֶלֶד מְשַׂחֵק

עַל מְאוּרַת-פְּתָנִים...

1963

השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* * *

אהוד: מופע היחצ"נות שמעניקה התקשורת הישראלית מדי שישי-שבת להחזרה המשפילה של החטופים מהחמאס ולשחרור אסירים פלסטיניים, מופע שאליו נשואות עיני מרבית הישראלים במין חגיגה משונה – מעצים את כוחו ואת תמונת "ניצחונו" המבוימת של חמאס, וזאת חרף "הנכבה השנייה" והרס מרבית רצועת עזה והחורף הקשה העובר על הפלסטינים, שהחמאס לא איכפת לו מהם כלל, וככל שסבלם עולה – כוחו מתחזק, "ניצחונו" מתקבע בתקשורת, הסיוע זורם לשיקום הרצועה הפאראזיטית, והחזון של טראמפ נראה כחלום רחוק ובלתי ריאלי כי בינתיים חמאס הפושע עם אנשיו הפראים הסדיסטים  נשאר וימשיך להחזיק בְּחטופים ולאיים על יישובי עוטף עזה. בקיצור – יחסי ציבור מצויינים יש לחמאס ולרוצחיו הבריאים והשלמים והמפחדים לחשוף את פניהם!

* * *

איליה בר זאב

שׁאוֹן המים, שתיקת האבנים

שמורת הבניאס, אנדרטת אסון המסוקים

רַעֲשֵׁי מַּיִם אַדִּירִים, מִשְׂחֲקֵי אוֹרצֵל גָּנוּז,

שִׂיחֵי הַפֶּטֶל הַקָּדוֹשׁ

בַּסְּבָכִים.

מַפָּל עֲנָק שׁוֹצֵף אֶל מַפָּלִים זְעִירִים.

הַשְּׁבִיל מִתְפַּתֵּל,

בְּמַעֲבָר תָּלוּי מֵעַל קַנְיוֹן הַבַּזֶּלֶת,

אֶל שְׂרִידֵי מִלְחָמוֹת.

רַק לָאֲנָשִׁים יָצַר פָּאן עוֹלָם –

דָּבָר מֻפְלָא, שְׁמוּרָה פְּרוּצַת נוֹף, מַיִם כְּמַעֲיָן הַמִּתְגַּבֵּר,

יָפֶה, לֹא אֱנוֹשִׁי.

אנדרטת אסון המסוקים. ויקיפדיה.

לְיַד הַשְּׁמוּרָה, שִׁבְעִים וּשְׁלוֹשָׁה זְקִיפֵי סֶלַע פְּרוּשִׂים בִּשְׁתִיקָה –

שֶׁקֶט שֶׁלְּאַחַר סְעָרָה.

אַבְנֵי אֵשׁ כְּבוּיוֹת, פְּעוּרוֹת חֲרָדָה, מֵחֲשָׁשׁ הַשְׁמָדָה עַצְמִית.

צִלְלֵי עֶרֶב מֵעַל הָרֵי נַפְתָּלִי. מַיִם מְפַכִּים בְַּאָפִיק צַר, נָמוּךְ,

מְעֻצָּב לְלֹא קוֹל –

לְכָל אֶבֶן שֵׁם.

אסון המסוקים היה אסון תעופה הקטלני ביותר בעולם כולו לאותה עת שבו מעורבים מסוקים – (עד שנת 2002). שני מסוקי "יסעור" של טייסת ״דורסי הלילה" בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. (ויקיפדיה).

איליה בר-זאב

* * *

ברכות למסתורית ליום הולדתה

החל ב-9 בפברואר

לא נגלה פרטים נוספים

אבל מה היינו עושים בלעדיה

כבר יותר מחמישים שנה?!

* * *

לפוצ'ו היקר

ברכות ליום הולדתך ה-95!

כולנו מצדיעים לך

כל זמן שאתה חי גם אנחנו לא הולכים מכאן!

שלך

אודי

* * *

עדינה בר-אל

יום הולדת 95 לפוצ'ו

בבוקר יום שישי קר וסוער בתל-אביב, צבאו מאות אנשים על פתח אולם בית הפלמ"ח כשעה לפני אירוע. מה היה האירוע? התשובה היא: יום הולדת. תשאלו: למי? לנשיא המדינה? לא. לראש הממשלה? לא. לשחקן בינלאומי? לא. לזמר מפורסם? לא. האירוע היה יום הולדת 95  של פוצ'ו, הסופר שידוע מאוד בהומור שלי, הן בכתב בספריו והן בעל פה בסיפוריו. המנחה היה בנו של פוצ'ו, ימי ויסלר. בתו עדנה היתה גם היא הרוח החיה.

"אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה." במפגש הזה ניתן היה לדעת מי הוא פוצ'ו לפי חבריו, במיוחד לפי מי שעלה על הבמה לברך את בעל השמחה ולספר עליו.

הפלמ"חניק הוותיק האלוף עמוס חורב, שעתה הוא בן 101 (!)  הגדיר את המפגש כ"אירוע משפחתי ופלמ"חניקי." מסתבר שגם עליו פוצ'ו סיפר סיפורים בלי הגבלה. "מה שמעסיק אותי," הוא חזר ואמר, "זה איך לא ישכחו את ההיסטוריה."  ופוצ'ו הוא אחד מאלה שבזכותם זוכרים את ההיסטוריה, כשהיא מתובלת בהומור, בבדיחות ולעיתים גם בכזבים.

רון חולדאי, ראש העיר שהיה בעבר מנהל גימנסיה הרצליה, הכריז בפני הקהל שביום העצמאות הקרוב יקבל פוצ'ו תואר של "יקיר העיר". אחריו עלה לבמה אריה ברנע, שגם הוא היה מנהל גימנסיה הרצליה. בעת כהונתו פנה אליו פוצ'ו וטען שהגימנסיה חייבת למחזור שלו ימי לימודים. זאת משום שהם גויסו לפלמ"ח חודשיים לפני סוף כיתה י"ב, וכך נוצרה המסורת של יום אחד בשנה, בו התיישבו הפלמחניקים לשעבר – חברי מחזור ל"ו של הגימנסיה – על ספסל הלימודים, שמעו הרצאות וגם התעמלו ואפילו התאמנו בקפ"פ.

אריה ברנע העניק לפוצ'ו תעודה לרגל סיום לימודיו, בה היה כתוב: "זאת לתעודה שהתלמיד פוצ'ו סיים בהצלחה את לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה במלאת לו 95 שנה." וכך, לדבריו, הגיע פוצ'ו לשיא גינס עולמי בתחום של משך הלימודים התיכוניים – משנת 1945 ועד שנת 2025. על המסך צפה הקהל בסרטון טלוויזיה על "יום לימודים" של הלמד-ווניקים בגימנסיה.

סופר הילדים יהודה אטלס סיפר על חברוּת רבת שנים בינו לבין פוצ'ו, על נסיעותיהם המשותפות למפגשים עם ילדים בארץ ולכנסים בינלאומיים בנושא ספרות ילדים. הוא העניק לפוצ'ו "מתת אוהב" – מקאמה ארוכה ונפלאה.  היא מתחילה במילים: "הגם שפוצ'ו גדול ממני בכמה שנות אור / הוא ואני לגמרי בני אותו דור." לדבריו "זה דור שקרא ספרים והעריך תרבות ואמנות / והיתה בו חתירה לצדק, לשוויון, לנאמנות." יהודה אטלס מכנה את פוצ'ו "סטורי-טלר מזן מיוחד ונדיר." והוא מגלה לקהל סודות – קווים אופייניים לסגנון הסיפור בעל-פה של פוצ'ו, שתמיד יש בו הומור והוא מסתיים עם פואנטה.

כמה קטעי סרטוני הטלוויזיה הוקרנו. בנוסף לזה שנזכר לעיל על לימודי מחזור ל"ו, היה סרטון בו מספר פוצ'ו כיצד זכה בכינוי מיוחד זה בבית הספר היסודי. ואיך הוא מספר את זה... גם אם הסיפור מוכר וידוע לכל, נשמעו פרצי צחוק רמים באולם.

עדנה בתו של פוצ'ו וחבורתה שרו והציגו מערכון על המורה שמילקיהו, גיבור ספריו של פוצ'ו. עוד זכה הקהל לצפות במופע של "צוות הכשרת מנילה" – קבוצת נשים פיליפיניות צעירות, שעלו על הבמה בטור, כשהן מדקלמות בקצב "עצי שיטים עומדים". הן שרו את המנון הפלמ"ח וגם את ההמנון הפיליפיני.

כדאי להזכיר את דבריו של העיתונאי איתי אנגל, שסיפר מה למד מהספר של פוצ'ו: "חבורה שכזאת" – לקבל הכול בהומור ולקחת את החיים בקלות. דבר זה, לדבריו, הועיל לו גם בשהותו בארצות אוייב במסגרת תפקידו העיתונאי.

ולבסוף עלה חתן המסיבה – פוצ'ו – על הבמה. בתחילה הוא הזמין לבמה את נכדו שחר, בנו של אורי ז"ל. שחר הביע את רצונו "להיות מפורסם," וכמו סבא טוב פוצ'ו משתדל להגשים לו את מטרתו זו.

אחר כך סיפר פוצ'ו לקהל משהו משמח: הוא מצא באקראי כתב יד נשכח מסדרת "איה הג'ינג'ית". הספר יראה אור בקרוב עם האיורים, שגם הם נמצאו לאחר זמן בדרך נס. ומה צריך סופר יותר מלהוציא ספר חדש בגיל 95... ברכות. 

לסיום, המנחה ימי ויסלר הביע תקווה לחגוג לאביו יום הולדת בעוד חמש שנים, וכולנו מצטרפים לתקווה זו.

עדינה בר-אל

פוצ'ו מספר סיפור ביום הולדתו ה-95

* * *

אורי הייטנר

צרור הערות 9.2.25

* מוזלמנים – שלושת החטופים השבים, הכחושים, השדופים, נראים כמו מוזלמנים, בצאתם מידי הנאצים האלה.

הפנקס פתוח והיד רושמת. יש להחזיר את כל החטופים, אבל החשבון עם הנאצים הללו לא נגמר. הוא בקושי התחיל.

אחרי שחרור החטופים, יש לחדש את המלחמה, הפעם בכל הכוח, בלי אזיקים, עד שנחסל את האויב הנאצי.

* מה אפשר לעשות? – אני שומע דיבורים על איך צריך להגיב על המחזות הנאציים בדיר אל בלאח. עצתי היא לא להגיב. עכשיו צריך להחזיר את כולם. בהקדם האפשרי. התגובה תהיה אח"כ. אחרי השחרור יהיה עלינו להפר כל הסכם שנחתום עליו, עם או בלי ערבויות בינלאומיות, כי אין שום תוקף להסכם שנעשה תחת סחיטה. יהיה עלינו לחדש את המלחמה; מלחמת חורמה להשמדת חמאס.

* בשעה שהאכלנו אותם – בחודשים הרבים שבהם תוך כדי מלחמה פיטמנו את חמאס והזרמנו לו מידי יום מאות משאיות עמוסי כל טוב, חמאס הרעיב את חטופינו.

* משמרת סולידריות – בשבת אחר הצהרים יעל ואני השתתפנו במשמרת למען שחרור החטופים בצומת מחניים. לא נישאו נאומים, לא נקראו קריאות. עמדנו בשקט משני צדי הצומת, הנפנו דגלי הלאום, דגלים צהובים וכרזות עם תמונות החטופים.

היתה תנועה ערה של כלי רכב, בעיקר חוזרים מטיולי שבת בגולן ובגליל העליון. רוב הנהגים צפרו לאות הזדהות. היה גם מנוול אחד שפתח את החלון כדי לגדף את האימהות שלנו.

יש להחזיר את החטופים כולם, מוקדם ככל האפשר. הם אינם צריכים לשלם את מחיר מלחמת הדשדוש וההימנעות מהפעלת לחץ צבאי עצים שהיה עשוי להביא לשחרורם, ולא את מחיר האספקה שהזרמנו לחמאס בלחץ הממשל האמריקאי הקודם. לכן, כעת יש להפריד את שחרורם מכל מטרה אחרת. לאחר מכן, יש לחדש את המלחמה כדי לממש גם את המטרה השנייה שלה – מיטוט שלטון חמאס וכוחו הצבאי.

* האם זה טרנספר? – גירוש המוני של אוכלוסייה הוא פשע נגד האנושות וזיהום מוסרי. טרנספר הוא גירוש המוני.

בהגירה של אנשים מרצונם החופשי לארצות המוכנות לקלוט אותם, אין כל פגם מוסרי.

טראמפ לא הציע טרנספר. החיילים האמריקאיים, שהוא לא ישלח למזה"ת, לא יגרשו פלשתינאים. גם לא חיילי צה"ל. טראמפ אינו חושב במונחים של "עידוד הגירה" א-לה ראש הכנופייה. טראמפ הציע הגירה מרצון.

השאלה היא – האם יש סיכוי לתוכנית? האם הפלשתינאים יהגרו מרצונם?

אני מציע לחזור ל"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי (1923): "את ארץ-ישראל הם [הערבים] אוהבים לכל הפחות באהבה האינסטינקטיבית ובקנאות האורגנית, שהאצטקים אהבו את מקסיקו שלהם או האינדיאנים בני שבט הסו את הערבה שלהם. הפנטזיה, שהם יסכימו מרצון למימוש הציונות תמורת תועלת תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם הקולוניזטור היהודי, היא ילדותית. מקורה של הפנטזיה הזאת בבוז שרוחשים 'חובבי הערבים' שלנו כלפי העם הערבי; מקורו של הבוז בדעה קדומה או בתדמית בלתי-מבוססת שנוצרה אצלם בנוגע לגזע הזה: כביכול מדובר באספסוף רודף שלמונים, המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות ברזל. תדמית זו אין לה כל יסוד. אומרים שלעיתים קרובות ניתן לשחד ערבים בודדים, אך אין להסיק מכך שערביי ארץ ישראל כולם מסוגלים למכור את רגש הפטריוטיות הקנאית שלהם."

טראמפ הוא איש עסקים והוא מתקשה להבין שסכסוך לאומי אינו עסקת נדל"ן. אבל אנחנו אמורים לדעת שגם תשלום הון קטארי בחסותנו והענקת אלפי מקומות עבודה לעזתים, לא קנה אותם. אז נאמין שהם יהגרו בשל הבטחות טראמפ? או שמדינות ערב תשתפנה פעולה עם התוכנית?

גורלה של פנטזיית "הריביירה של המזה"ת" צפוי להיות כגורלה של פנטזיית "סינגפור של המזה"ת."

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לצאת נגד תוכנית טראמפ. גישתנו צריכה להיות: "שישחקו האמריקאים לפנינו." בינתיים צריך להכין ברצינות תוכניות ריאליות בנוגע לעזה.

* איפה היו המצקצקים – המילה המדוברת ביותר בימים האחרונים היא טרנספר.

תזכורת – לפני עשרים שנה היה טרנספר ברצועת עזה. כל התושבים היהודים בגוש קטיף, בתוחמת הצפונית ובכל היישובים ברצועה נעקרו. כל התושבים היהודים גורשו מבתיהם ונושלו מאדמתם.

לפני 43 שנים היה טרנספר דומה לתושבים היהודיים בחבל ימית ובמרחב שלמה.

ולפני 25 שנים, חבריי ואני, תושבי הגולן, היינו כחוט השערה מגורל דומה. אני, משפחתי, חבריי, הקיבוץ שלי, כל תושבי הגולן, היינו מועמדים לגירוש ועקירה.

לא, זה לא היה "מרצון". גם לא "בהסכמה". ממש לא. ממש ממש לא. היה מדובר בטרנספר אכזרי, בטיהור אתני. כמו בגוש קטיף. כמו בסיני.

אני מתעב צביעות. כשאני שומע את המצקצקים על טרנספר, ולא בכפייה, מעניין אותי, מאוד מעניין אותי, איפה הם היו אז ומה הם אמרו אז.

* כשמנהיגים זרים הציעו טרנספר – בבחירות הכלליות בבריטניה ב-1945, פרסמה מפלגת הלייבור בהנהגת אטלי מצע בחירות פרו ציוני מובהק, שכלל לא רק את ביטול הספר הלבן והקמת מדינה יהודית, אלא אף טרנספר של ערביי ארץ ישראל.

למרות שאטלי התמודד נגד צ'רצ'יל, המנהיג הדגול, שהנהיג את בעלות הברית לניצחון על היטלר ושהיה פרו ציוני מובהק, הציונים תמכו בהתלהבות בלייבור בזכות מצעם; לא רק תנועת העבודה, שבאופן טבעי הזדהתה עם הלייבור, אלא גם הימין הרוויזיוניסטי. ניצחון הלייבור עורר התלהבות גדולה וציפיות מרקיעות שחקים.

מנחם בגין, מפקד האצ"ל, לא היה שותף לאופוריה, הוא היה ספקן, אך גם הוא כתב בגילוי דעת: "בעמדנו מול ממשלה, שכל חבריה חתמו, בתור חברי מפלגתם, על תוכנית של שיבת ציון המונית והקמת המדינה העברית, הננו מוצאים לחובתנו, מתוך הרגשת האחריות ומרצוננו החופשי, לתת לה אפשרות להוכיח היש בדעתה ללכת בדרך כל הממשלות הבריטיות, בדרך ההתכחשות והבגידה – או האם יש את רצונה להגשים, ללא דחוי, את דבר ההתחייבות הפומבית."

ההמשך ידוע. אטלי התמקד כל כולו בענייני השיקום הכלכלי של בריטניה. שר החוץ שלו, בווין, היה למעשה ראש הממשלה של ענייני החוץ. הוא היה אנטישמי ואנטי ציוני קיצוני. מצע מפלגתו ננטש. הוא הוביל קו חסר תקדים בקיצוניותו נגד הציונות ונגד היישוב היהודי בארץ ישראל.

זאת היתה הפעם האחרונה שמנהיגים זרים הביעו תמיכה בטרנספר.

טראמפ אינו בווין. ממש לא. אבל אני ממליץ לאלה שנכנסו לאופוריה ולאקסטזת טרנספר, לשתות כוס מים קרים, לנוח קצת על הכורסה. לאט לכם.

* מן היושר – ב-1936 הקימה ממשלת בריטניה ועדת חקירה מלכותית לחקר הסיבות לפרוץ מאורעות תרצ"ו ("המרד הערבי"), ועדת פיל. ב-1937 הוגשו המלצותיה – חלוקת הארץ. הרוב הגדול של שטח ארץ ישראל המערבית יצורף לממלכה ההאשמית שבעבר הירדן כמדינה ערבית גדולה. תקום מדינונת יהודית פצפונת על שטח קטנטן של כ-17% מא"י המערבית ומסדרון בין יפו לירושלים יישאר בשלטון בריטי.

המלצות הוועדה עוררו התנגדות עזה בתנועה הציונית וביישוב היהודי. גם בתנועת העבודה הייתה התנגדות של בכירים, ובראשם ברל כצנלסון וטבנקין. אולם בן גוריון תמך והפעיל את כל כובד משקלו והתנועה הציונות השיבה בחיוב להחלטה. עמדת בן גוריון היתה, שאיננו מוותרים על חלק של ארץ ישראל שבידינו, כי היום איננו שולטים על שום חלק מהארץ,  ועלינו להעדיף את התפוח שביד ולהקים מדינה יהודית עצמאית מיד, שתקלוט מיליוני יהודים, תביא פיתוח וקדמה כלכלית, תקים צבא חזק ובהמשך היא תתעצם ותרחיב את גבולותיה.

עוד סעיף בהמלצה, היה טרנספר וחילופי אוכלוסין, שבהם יועברו 1,250 יהודים משטח המדינה הערבית לשטח המדינה היהודית ו-225,000 ערבים יעברו לשטח המדינה הערבית.

בן גוריון כתב לבנו עמוס על הצעת הטרנספר: "אנו לא יכולים ורשאים להציע דבר כזה, כי מעולם לא רצינו לנשל את הערבים. אבל מכיוון שאנגליה מוסרת חלק של הארץ, אשר הובטח לנו, למדינה ערבית, אין זה אלא מן היושר שהערבים שבמדינתנו יועברו לחלק הערבי."

הערבים דחו את ההצעה מכל וכל. תחילה ערביי ארץ ישראל (הוועד הערבי העליון) דחו את ההצעה, וביוזמתם התקיימה ועידה כלל ערבית בעיר בלודאן בסוריה שהתנגדה אף היא. הסיבה להתנגדותם לא היתה הטרנספר לערבים, אלא המדינה ליהודים, אפילו מדינת כבשת הרש הזאת.

דבר לא השתנה מאז בעמדתם של הפלשתינאים, זולת העובדה שאז הם עוד לא כינו את עצמם פלשתינאים – "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי פרי" – פרי מיהודים. לא תהיה בה דריסת רגל ליהודי.

* לא מקשה אחת – הנשיא טראמפ נשאל במסיבת העיתונאים המשותפת על אפשרות החלת ריבונות ישראלית על יו"ש ואמר שיודיע את עמדתו בנדון בתוך כחודש.

האם החלת ריבונות כזו טובה ליהודים או רעה ליהודים? תלוי.

אם מתייחסים ליהודה ושומרון כאל מקשה אחת, החלת הריבונות היא אסון. ייעודה של מדינת ישראל, להיות מדינת הלאום של העם היהודי, מחייב רוב יהודי מוצק לדורות. סיפוח מיליוני פלשתינאים יסכל זאת.

יש להבחין בין אזורים ביו"ש המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים לבין אזורים שאינם כאלה. את העיקרון הזה קבע יגאל אלון כבר בשבוע שלאחר מלחמת ששת הימים, עליו הוא ביסס את תוכניתו, וההיגיון הזה הוא ההיגיון הציוני שראוי להנחות אותנו גם היום. נכון להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי ועל גושי ההתיישבות. זה הצעד הנכון מבחינה ציונית, שיממש את זכותנו על חבלי מולדת אלה ויסכל נסיגה לקווי 4.6.67 המסכנת את קיום המדינה, ומי שאינו מבין זאת לאחר 7 באוקטובר, הוא משיחיסט המנותק מן המציאות.

בקדנציה הקודמת של טראמפ ונתניהו, היתה לנתניהו הזדמנות פז להחיל את ריבונות ישראל על בקעת הירדן בתמיכה אמריקאית ועם רוב בממשלה ובכנסת. אבל נתניהו נבהל מאיומיו של אבו מאזן, קיבל רגליים קרות והחמיץ הזדמנות היסטורית. אם גם הפעם טראמפ יתמוך בכך – איך ינהג נתניהו?

* מלחמת חורמה באנטישמיות – הסנקציות שטראמפ הטיל על הטריבונל בהאג הן תרומה חשובה מאוד למלחמה באנטישמיות.

הטריבונל האנטישמי בהאג הפך לזרוע המשפטית של טבח 7 באוקטובר.

* להקים בית דין חדש – קנצלר גרמניה שולץ יצא נגד החלטתו של טראמפ להטיל סנקציות על הטריבונל האנטישמי בהאג, ואמר: "הן מסכנות מוסד שאמור להבטיח שדיקטטורים לא יוכלו פשוט לרדוף אנשים ולהתחיל מלחמות, וזה מאוד חשוב."

אכן, זהו מוסד שאמור להבטיח שדיקטטורים לא יוכלו לרדוף אנשים ולהתחיל מלחמות. אם הוא היה נוהג כך, זה באמת היה מאוד חשוב. אבל הוא הפך למוסד שפועל באלימות נגד דמוקרטיה שמפעילה את זכות ההגנה העצמית שלה נגד טרוריסטים נאצים ברברים, שטובחים, אונסים וחוטפים קשישים ותינוקות, נשים וגברים, רוצחים אותם בשבי, מתעללים, מענים ומרעיבים אותם.

צריך לפרק את הטריבונל הזה, ולהקים תחתיו בית דין חדש, בית דין של צדק, חירות ושלום, שיבטיח שדיקטטורים לא יוכלו לרדוף אנשים ולהתחיל מלחמות ושטרוריסטים לא יוכלו לטבוח ולחטוף ילדים.

* שמח לאידם – איני בקיא בנעשה בדרום אפריקה ואיני יודע אם אכן נעשות הפרות זכויות האדם שבעטיין טראמפ הטיל עליה עיצומים.

אבל האוייב הדרום אפריקאי הוא הגורם שמוביל את עלילת הדם על המדינה היהודית בפני הטריבונל האנטישמי בהאג, ולכן אם הם נפגעים – אני שמח לאידם.

* זו אינה נטילת אחריות – גלנט אינו ברחן מוג לב כמו נתניהו. הוא אינו מנסה לסכל חקירה, אלא קורא לוועדת חקירה ממלכתית ומתחייב לכבד את מסקנותיה. אך גם הוא בורח מאחריות. האחריות שלו פחותה לאין ערוך משל נתניהו ובריחתו הרבה פחות פחדנית, אבל זו אינה נטילת אחריות כראוי למנהיג.

הוא שירת כמעט שנה כשר הביטחון לפני 7 באוקטובר. אין לו אחריות לכשלי צה"ל? הוא מדבר על כך ששר הביטחון אינו אמור לרדת לפרטים אופרטיביים וזה נכון. אבל לא מדובר בפרט אופרטיבי, אלא במכלול, הגם שהוא מורכב מפרטים אופרטיביים, של תפקוד צה"ל לפני המלחמה וב-7 באוקטובר. שר הביטחון אינו אחראי למכלול הזה? הוא אינו צריך לדאוג שצה"ל יהיה במיטבו? הוא אינו אחראי להבטיח שצה"ל יהיה מוכן? הוא אינו נושא באחריות לכשלי המודיעין? הוא, שהתריע מפני מלחמה בשל הקרע שיצרה המהפכה המשטרית, דאג שצה"ל יהיה ערוך ומוכן למלחמה הזאת?

כשהוא נשאל על הכסף הקטארי, כלומר על הפרוטקשן שצ'מברליין הישראלי שילם באמצעות הקטארים לחמאס כדי להרוויח עוד קצת שקט, הוא אומר שזה החל עוד לפני שנכנס לתפקיד ו"זה זרם" גם כשהוא כבר היה בתפקיד. מה פירוש "זה זרם"? אתה שר הביטחון. נכון, ההחלטה היא של ראש הממשלה. ניסית לעצור את זה? התרעת? והיום, כאשר אנחנו יודעים שהכסף הזה מימן את הטבח, את המנהרות, את ארסנל הרקטות, זה מה שיש לך לומר? אינך יכול להודות בדיעבד, שטעית. ששתקת וטעית. שזרמת וטעית ובכך כשלת ובכך אתה אחראי?

בדומה לנתניהו, גם הוא מלין על שלא העירו אותו בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. אמנם, שלא כנתניהו השרלטן, הוא אינו מאשים את צמרת צה"ל ב"הפיכה" או ב"הכשלה". הוא לא נמצא באזור החיוג הפרנואידי והקונספירטיבי הזה. ברור לו שלא העירו אותו, כי הם לא פירשו את המידע כחריג. לטענתו, אילו העירו אותו, הוא היה שואל אותם כך וכך. אבל אילו הם חשבו שצריך להעיר אותו, הם היו במצב תודעתי שבו הם עצמם היו שואלים את עצמם כך וכך. הבעייה אינה בכך שלא העירו את שר הביטחון ואת ראש הממשלה, אלא בכך שהקונספציה שהם היו שבויים בה, בדומה לגלנט ונתניהו, עיוורה את עיניהם והם לא היו מסוגלים לצאת מהקיבעון ולפרש את המידע כראוי.

גלנט תיאר בקולו את מה שנלחש מפה באוזן, על מצבו של נתניהו בראשית המלחמה. על הפחד שלו מפני התמרון. על ההפחדה העצמית שלו מאלפי הרוגים. הרי הוא הזמין את יצחק בריק לשש פגישות כדי שיפחיד אותו מפני התמרון. ועל הפחד שלו מפני פעולה בלבנון שתגרום לכך שכל הבניינים הגבוהים בת"א יקרסו. גלנט היה זהיר מאוד בלשונו ולכן הגדיר אותו כ"פסימי" ולא כחלש ופחדן, כמצב רוח "קודר" ולא כמי שאיבד את עשתונותיו. כנראה שהחלטתו להישאר בליכוד, גורמת לו להירתע מלהרגיז את מתפקדי הליכוד. אבל הדברים עוד ייחשפו וייצאו החוצה, ויתגלו גם בוועדת החקירה הממלכתית, שתקום כנראה בידי הממשלה הבאה.

מאז תחילת המלחמה, סברתי שנתניהו, גנץ ואיזנקוט צדקו כאשר דחו את הצעת גלנט וצה"ל לתקוף ב-11 באוקטובר את חיזבאללה. אחרי הצפייה בראיון, לראשונה עמדתי זאת נסדקה. אולי גלנט צדק. כך או כך, ודאי שצריך היה לתקוף את חיזבאללה הרבה יותר מוקדם מספטמבר 24'. לכל המאוחר בדצמבר 23'-ינואר 24'. אגב, כבר ב-8 או ב-9 באוקטובר שוחחתי עם צביקה האוזר והוא אמר לי שחייבים לתקוף תחילה בכל העוצמה בלבנון. אז לא הסכמתי איתו. אבל יכול להיות שהוא צדק.

[אהוד: לא נמאס לך מהספקולציות שמלכלכות כמובן בעיקר את ביבי?]

* אומץ לב אזרחי – אייל זמיר יודע, שביום שכאשר ייכנס לתפקיד הרמטכ"ל, הוא יהפוך אוטומטית לשעיר לעזאזל של נתניהו ועדרי הסוגדים לו. הוא יהיה האשם בכל כישלון, ויודר מכל אחריות להצלחה, אמיתית או מדומה, שכולה תהיה של נתניהו.

במצב הנוכחי, עצם הנכונות להיות רמטכ"ל מעידה על אומץ לב אזרחי.

* המען של שר ההשתמטות – המען האימתי ל"הנחיות", כלומר להשפלות המתוקשרות של שר ההשתמטות ישראל כץ, הוא הבייס. הכל מוטה פריימריז.

* צבא מובס – צבא שמפקדיו יהיו יסמנים, מפוחדים מתגרת ידו הרעה של הקומיסר, יהיה צבא מובס.

* אורו ארור – יש תקדים בתולדות עמנו לתופעה הנפסדת של ההשתמטות מצה"ל. החרדים יכולים להסתמך על כך שכבר בתנ"ך היו משתמטים.

כשדבורה הנביאה, מצביאת המלחמה בכנענים, בהנהגתו של סיסרא, גייסה את עם ישראל, הייתה חמולה גדולה, משפחת מרוז, שהשתמטה. היה זה בימים שאין מלך בישראל. לא היה גיוס חובה. הגיוס היה וולונטרי. אבל דבורה לא סלחה למשתמטים.

בשירת דבורה, שבה סיכמה את המלחמה, היא באה אתם חשבון:

"אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה, אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים." דבורה מקללת אותם קללה נמרצת. אורו, כלומר תקוללו. שלוש פעמים היא מקללת אותם. אורו, אורו ארור. ארורים המשתמטים. ומעניינת הגדרת השתמטותם – לא באו לעזרת ה'. כלומר, האמונה שאלוהים יילחם לנו ואנחנו צריכים רק להתפלל וללמוד "תורה" (הם לא לומדים את תורת ישראל, אחרת לא היו משתמטים). להיפך, חובתנו להיחלץ ולהילחם, ובכך אנחנו עוזרים לו. כלומר, אלוהים אינו עוזר למי שאינו עוזר לעצמו. זו אמירה תיאולוגית חשובה בגנות הפאסיביות, הבטלנות, הטפילות וההשתמטות. ואפשר לומר שזו אמירה ציונית, כי הציונות מרדה בפאסיביות הגלותית של ציפייה לגאולה ניסית, למשיח צדקנו שיציל אותנו, וקראה לעם היהודי לקחת את גורלו בידיו.

אנו רואים במלחמת דבורה עוד מסרים משמעותיים לימינו. מצביאת המלחמה היא אישה. ועם ישראל כולו מאזין לשירתה, בלי הבלי "קול באישה ערווה." והגיבורה הראשית אף היא אישה – יעל, שביצעה סיכול ממוקד לסיסרא.

אתמול, בשבת שירה, קראנו בהפטרה את שירת דבורה.

* תיקון לאומי – בלי שישה באוקטובר, לא היה שבעה באוקטובר. איני מדבר על המחדל המדיני ביטחוני הקולוסלי, אלא על המצב החברתי, הקרע הנורא, השנאה, סף האנרכיה. והאשמה אינה רובצת רק על צד אחד. היא משותפת הן למחוללי המהפכה המשטרית והן למי שלקחו את המחאה נגדה למחוזות חסרי אחריות של סרבנות ופריעת חוק. החברה הישראלית הקרינה את התגשמות נרטיב "קורי העכביש" ודירבנה את האוייב להנחית את המכה, שהוא קיווה שתהיה מכת המחץ על ישראל.

ב-8 באוקטובר עם ישראל התנער, התלכד, הוציא את הטוב בתוכו ודומה היה שהוא עלה על נתיב התקומה. אך בהדרגה, מחנה 6 באוקטובר על שתי דפנותיו חזר לסורו והוא ממשיך לדרדר את החברה, עד כדי אנרכיה של ממש, כמו שר משפטים ש"אינו מכיר" בנשיא בית המשפט העליון.

מדינת ישראל חייבת תיקון לאומי ברוח 8 באוקטובר. לשם כך, חייבת להיות אלטרנטיבה למחנה 6 באוקטובר. יש לחדש את המיינסטרים הציוני, הממלכתי הדמוקרטי, שישבור את משטר השבטים והמחנות, הנגררים אחרי הקנאים הקיצונים בתוכם, שדוחפים להעמקת הקרע עד כדי סיכון קיומה של המדינה. יש צורך במרכז קיצוני, אקטיבי, שיאגד את הרוב הדומם ויוציא אותו מתרדמתו. יש ליצור מוקד חלופי לשני מוקדי 6 באוקטובר.

מאז המלחמה קמו עשרות גופים שיוצרים את החלופה הזאת. אני בין מייסדי אחד הגופים, התנועה לציונות ממלכתית, פעיל בתנועת הרבעון הרביעי, שקמה עוד לפני המהפכה המשטרית והזהירה מפני ההידרדרות וקשור לעוד כמה מאותן קבוצות. במהלך השנה האחרונה, יש הידברות בין הארגונים, הוקם מטה משותף והוא כולל עשרות קבוצות, שחלקן מתמקדות בנושא אחד, כמו הגיוס וההשתמטות (בעיקר ארגוני מילואימניקים ונשות מילואימניקים) וחלקן במכלול.

ביום חמישי היה מפגש שני של יוזמה, לחבר את הארגונים, או לפחות את חלקם, לכוח פוליטי, שיפעל גם בתוך המערכת הפוליטית, כדי לחולל תיקון לאומי. הזדהיתי במיוחד עם דבריו של חיים ילין, שדיבר על הצורך בחלופה ערכית למערכת הפוליטית הצינית הקיימת.

* ברית ייעוד קיבוצית – מועצת התנועה הקיבוצית ומועצת הקיבוץ הדתי קיבלו במקביל החלטה על תחילת תהליך של הקמת "בית משותף" של שתי התנועות. 85% בתק"צ תמכו בהצעה ובקבה"ד – 90%. מה פירוש "בית משותף"? כנראה שנזהרים עדין מהשימוש במושג איחוד מלא. לי זה מזכיר את המושג "בית לאומי ליהודים" בהצהרת בלפור, במקום מדינה. וכמו שהבית הלאומי הוא מדינה כך אני מאמין ששתי התנועות בדרך לאיחוד מלא.

אני שמח על כך. אני מצפה לכך שנים, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר. כתבתי על כך בעיתונות הקיבוצית, דיברתי על כך בפורומים תנועתיים ועם מזכירי התנועות. ואני מאושר להיווכח שזה הכיוון.

ב-7 באוקטובר כשהותקפו כפר עזה ובארי, הותקפו גם עלומים וסעד. האם החיבור בינינו הוא רק גורל משותף? יש לחולל ברית ייעוד קיבוצית, שתגבש תנועה קיבוצית אחת, שאינה חילונית ואינה דתית, אלא היא יהודית וציונית, עם מגוון דעות והשקפות בתוכה.

זו בשורה לחברה הישראלית כולה.

* מבזה את הכנסת – יו"ר הכנסת הוא תפקיד ממלכתי. לא בכדי הוא מ"מ הנשיא. כל יו"רי הכנסת, משפרינצק ועד יולי אדלשטיין, נהגו בממלכתיות, בייצוגיות ובשמירה על מעמדה של הכנסת ועצמאותה כבית המחוקקים של ישראל; חלקם בצורה טובה יותר וחלקם בצורה טובה פחות. מאז שיריב לוין היה יו"ר הכנסת, ואחריו מיקי לוי וכעת אוחנה, הם רואים בעצמם שליחים של ראש הממשלה. בכך הם מחלישים את הכנסת שנרמסת תחת מגפי הממשלה. מעולם הכנסת לא היתה מוחלשת וחלשה כפי שהיא היום, מול ממשלה דורסנית ועם יו"ר מתמסר בקלות.

אוחנה מבזה את הכנסת בהתנהגותו האנטי ממלכתית – החרמת טקס ההשבעה של נשיא בית המשפט העליון. במכתבו היהיר לנשיא המדינה, הוא מאשים את בית המשפט העליון בפגיעה בכנסת. בית המשפט פוגע בכנסת? הממשלה רומסת את הכנסת. ומי שפוגע בכנסת יותר מכל הוא היו"ר בעצמו.

* רוגל אלפר מודאג – רוגל אלפר מודאג. הוא חושש שמא הדין הבינלאומי לא יקבע שישראל ביצעה בעזה פשעים נגד האנושות. ולכן בפשקווילו הוא דחף בכל מקום, בשטיפת מוח של ממש, את הביטוי "פשע נגד האנושות" וקבע: "זה פשע נגד האנושות, גם אם הדין הבינלאומי לא יקבע זאת."

מיותר לציין שבכל הפשקוויל הזה, מרוב "פשעים נגד האנושות" לא נותר מקום להזכיר איזה ביטוי שאלפר אולי לא שמע עליו, אולי שכח אותו וסביר יותר להניח שהוא רוצה להשכיח אותו: 7 באוקטובר. בעצם, הוא מזכיר את החטופים. לא, לא חמאס חטפו אותם בפשע נתעב נגד האנושות. "חמאס עודנו שולט בעזה, ובידיו החטופים שלא נהרגו או נרצחו ישירות או בעקיפין מפעולות צה"ל." כלומר, בידי חמאס יש חטופים, וזה בסדר, זה הסדר הטבעי. אבל צה"ל רוצח אותם ישירות או בעקיפין.

בפשקוויל אחר הוא מגדיר את גנץ "האגף הפשיסטי המרוכך."

* כמו ארגון פשע – מישהו מופתע לגלות שהמשרד ל"ביטחון" לאומני מתנהל כמו ארגון פשע? ככה זה כאשר עומד בראשו עבריין סדרתי מועד, ראש כנופיה.

אין לי ספק שהחקירה לא תיעצר אצל ראש המטה.

* שלולית דלוחה – יצר הרע השתלט עליי והצצתי בטוקבקים באתר ערוץ התעמולה 14. מה אומר ומה אגיד? שלולית כל כך דלוחה ומעופשת לא ראיתי מעודי. מוסתי ברדוגו וינון מגל במלוא כיעורם. אחד למשל תהה מדוע גלעד שליט עוד לא התאבד. הוא הראשון מקפלן שצריך להתאבד...

כי ברור, מי שאחראי לעסקת שליט המופקרת הוא שליט ולא מושא סגידתו של המוסת שטוף המוח.

[אהוד: כאשר תנקה את שפתיך מהטינופת שאתה שופך על ערוץ 14, תתפלא לגלות בו פרשנים כמו האלוף במיל. יפתח אור-טל שבהבנת המציאות הביטחונית שם אותך בכיס הקטן. ולגלות גם שעיקר הסיוע הדולרי לטרור החמאסי הגיע ישירות מארה"ב – באמצעותusaid  – ולא רק מקטאר בברכת ישראל, וכי רק עכשיו טראמפ סוף-סוף פועל להפסיק אותו].

* מי עושה היסטוריה – הרציתי בפני חיילים על ההתיישבות בגולן. כתמיד סיפרתי על האנשים הצעירים שעשו היסטוריה בעלייה להתיישבות בגולן ובמאבקים הציבוריים על הגולן. האנשים שעיצבו בגופם את גבולה של המדינה. אני מספר זאת בהרבה גאווה.

אבל הפעם, מי שעושים היסטוריה אלה האנשים בקהל. מדובר בלוחמות ולוחמים ביחידת איסוף קרבי, שכבר חודשיים נמצאים בעיקר במזרח הגולן ובכתר החרמון, מעבר לגבול הקודם בין ישראל לסוריה. הם אלה שמעצבים מחדש את המציאות ומציירים מחדש את הגבול.

כמה הייתי שמח אם במקום תעודת הוקרה הייתי מקבל הזמנה לסיור במזרח הגולן.

* מיקי ושמואל שמאי – אני עצוב ומזועזע מאז קבלת הידיעה המרה על מותם הטרגי של שמואל ומיקי שמאי.

שמואל, חבר אהוב ויקר, שהתמודד בשנים האחרונות עם מחלת הפרקינסון ועם ההידרדרות במצבו, לא יכול עוד.

שמואל, פרופסור לחינוך, גיאוגרפיה וסוציולוגיה, אדם חכם מאוד, מעורב מאוד, איכפתניק מאוד, שתרומתו לקצרין, לגולן, למכון שמיר למחקר ולמכללת תל-חי לאורך עשרות שנים לא תסולא בפז. היה סגן נשיא המכללה האקדמית תל-חי.

שמואל צירף אותי למכון שמיר, הנחה אותי וסייע לי במחקריי, כאילו פרש עליי את כנפיו והיה מעין מנטור שלי ושל אחרים. הוא ייסד את ארכיון הגולן, שבמשך שנותיי כחוקר היה כמעט ביתי השני.

שמואל היה אוהד שרוף של הפועל ת"א בכדורגל ובכדורסל. כך גם ילדיי, וכשהם היו קטנים, הוא לקח אותם אתו למשחקים.

מיקי ושמואל, אנשים יקרים, אהובים. בחייהם ובמותם לא נפרדו. יהי זכרם ברוך!

* יגאל גלאי – הלך לעולמו הסופר והעיתונאי יגאל גלאי בגיל 72. בנעוריי אהבתי מאוד את ספריו. קראתי את "התרבעות", "סתיו 1969 היה גשום" ו"מים ביד" ואולי גם אחרים שאיני זוכר.

יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: סוס ורוכבו רמה בים – בשבת שירה (אתמול) קראנו את פרשת "בשלח" ובליבה – שירת הים (ובהפטרה אנו קוראים את שירת דבורה).

שירת הים נפתחת במילים: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."

מה פירוש "רמה"?

השורש הוא רום, כלומר התרוממות, עליונות. איך זה בדיוק קשור לכאן? הרי אלוהים הטביע את צבא מצרים שרדף אחרי בני ישראל, כלומר דחף אותם כלפי מטה, לא הניף אותם אל על.

מילה נוספת באותו שורש היא רימון. לא עץ הרימון, אלא רימון יד, הרימון הצבאי. מדוע הוא נקרא כך? בשל צורת ההטלה שלו – מטילים אותו כלפי מעלה והוא נוחת ביעד.

הררנ"ט הוא "רומה רימונים נגד טנקים." היה זה מתקן שהולבש על הרובה והוא ירה את הרימון. אך השם לא היה "יורה רימונים", אלא "רומה רימונים", בשל צורת ההטלה כלפי רום.

מכאן, שהכוונה כאן היא לכך שהסוס ורוכבו הוטלו לים בדרך שבה אנו מטילים רימון – הושלכו כלפי מעלה ונחתו למצולות הים.

על פי רש"י ומפרשים אחרים, רמה הוא פשוט השליך.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

* * *

איציק חנונא

שמירת נגיעה

לפני שנים אחדות השתתפתי בכנס בנושא תקשורת עם עיוורים-חרשים. בכנס זה נשאלה השאלה: האם מותר לנשים דתיות לגעת בעיוורים-חרשים לצורך תקשורת?

הנושא הזה מעסיק אותי מזמן. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נתקלתי באישה שומרת נגיעה דתייה שסירבה לשוחח איתי. זה היה עוד בהצגה הראשונה של "נא לגעת". אחרי ההצגה ניגשו אליי אנשים רבים לדבר איתי. פתאום אמר לי המתורגמן שלי שיש אישה דתייה שמסרבת לתקשר איתי כי היא לא נוגעת בבנים.

חשתי לראשונה את התחושה כאילו מבטלים אותי, כאילו אני מוקצה. זו היתה הרגשה מתסכלת מאוד. מאז נתקלתי בתופעה הזו פעמים רבות, ואפילו היום, כשאני כבר לא מתרגש מתגובות כאלה, אני חש צביטה בלב וכאב של עלבון.

לפני כמה חודשים פגשתי קרובת משפחה שחזרה בתשובה, שלא ראיתי שנים רבות, ורציתי לדבר איתה – אך היא סירבה מאותה סיבה.

קשה לי לתאר בכתב את ההרגשה הזו, כאילו פוסלים אותך, כאילו לא מוכנים להתקרב אליך.

אני יודע שכמו בעבר, גם למקרא הדברים האלה יהיו אנשים שיגידו לי שצריך לכבד את זה.

הייתי מציע לאנשים האלה לנסות להעמיד את עצמם במקומנו, העיוורים-החרשים.

יש דברים שמי שלא חווה אותם על בשרו, לא יבין אותם.

את התחושה כאילו כולם בפנים ואתה בחוץ.

הדבר המכאיב במיוחד הוא שנשים שומרות נגיעה, בהדרכת רבנים קיצוניים, מנמקות את האיסור בשם הדת. למרבה הצער, ישנם אנשים – ובכלל זה רבנים – שמסלפים את הדת ונותנים לה פירוש מעוות.

אין לקבל כל דבר כפשוטו ובצורה פשטנית. לא די להגיד מה מותר ומה אסור – יש גם להפעיל שיקול דעת. תורת ישראל והיהדות מבוססות על אהבת וכיבוד האדם. האימרה "ואהבת לרעך כמוך" היא בעלת משמעות רחבה, לא רק לעשות מעשי חסד וצדקה, אלא גם לתת לרעך הרגשה שהוא כמוך, שמגיעות לו אותן זכויות.

יש כאלה שמבינים ומיישמים זאת. הראיה הבולטת לכך היא אותן נשים דתיות נפלאות – בנות שירות, עובדות סוציאליות ומורות שיקומיות – שמלוות ומתקשרות עם עיוורים ועם עיוורים-חרשים במגע יד במסירות נפש.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל. לכן הרגשתי צורך לכתוב על הנושא ולחדד אותו, כדי שאנשים יחשבו וינסו להעמיד את עצמם במקומנו.

אני מאמין שגם הקדוש ברוך הוא, שברא את העולם בצלמו ובדמותו, רוצה שלנו – העיוורים-החרשים – יהיו אותן זכויות ליצור קשר עם הסביבה, גם על ידי מגע יד.

לסיום, הייתי רוצה לשאול את שומרות הנגיעה ואת הרבנים שמדריכים אותן לכך: מה תעשו אם תראו עיוור חוצה את הכביש וזקוק לעזרה?

אני יודע שזו שאלה נוקבת ואולי מביכה, אבל כדאי להתעמק בה.

אני מקווה שרשימה זו מילאה את ייעודה.

כתב: איציק חנונא

* * *

רוֹן גֵּרָא

זִקְנָה בַּמִּסְדְּרוֹן

פָּסַעְתִּי בְּמִסְדְּרוֹן הַמַּחְלָקָה

שֶׁאֵין בּוֹ חַלּוֹנוֹת,

לֹא יָכֹלְתִּי לִבְרֹחַ מִן הַמַּרְאוֹת

צְפִיפוּת בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת,

בְּכִי נוֹרָא מִסְתּוֹבֵב

בֵּין כָּרֵי מִטּוֹת מֻזְנָחוֹת.

סַכָּנַת מָוֶת.

חָשׁ כְּאָח לַכְּאֵב הַזֶּה

הַקָּרֵב אֱלֵי,

אֲנִי שֶׁנּוֹלַדְתִּי מֵעֹז רוּחַ,

מְחַפֵּשׂ חִיּוּךְ רַחוּם שֶׁיְּפַלֵּס

לִי אֶת נְתִיב הַמִּלּוּט.

מְמַלְמֵל מִלִּים עֲלוּמוֹת

וְצַחוֹת שֶׁ

* * *

אהוד בן עזר

השקט הנפשי

זמורה, ביתן, מודן – הוצאה לאור

תל אביב, 1979

פרק 9

יום אחד אחרי-הצהריים טייל רמי ברחוב רידינג ברמת-אביב כשהוא דוחף לפניו עגלת-תינוק ובה יובלי הקטן. הוא התפלל בליבו שהילד לא ירצה לעשות את הקקה המסריח שלו, שהיה גורם לו כמעט להקיא כל אימת שהיה עליו להחליף לו חיתול. כך הרגיש למרות האהבה העזה שרחש לצאצא שלו.

סנדלי-העץ השמיעו את נקישותיהם והתינוק מילמל: "אבא! אבא! אבא!..." בהטעמה עולה ויורדת, כטועם במילה יחידה זו שידע טעמים רבים ושונים. עגלת-הטיול היתה גבוהה במקצת, ושמשייה מעליה. קומתו של רמי, שמן מעט וגוץ, כמו הודגשה נמיכותה בגלל גובה העגלה. הוא היה ממושקף, במכנסיים קצרים, קיציים, וחולצת טריקו לבנה ורחבה.

מולו במדרכה פסעה אותה שעה אימה של מירה. היא נשאה זר פרחים עטוף נייר לבן ודק, אריזת-בית, וחבילה לא גדולה עטופה היטב בנייר של מעדנייה. לפניה צעד אדם לא-צעיר אשר מחצית-פניו הימנית היתה כתם אדום בולט של מחלת עור גרועה. זה עורר את תשומת-ליבו של רמי, ולכן לא מיד הבחין בזו שמתקדמת ובאה לקראתו.

היתה שעה לא רועשת. זמזום מטוס הנוחת בשדה-רידינג הסמוך, המייה של תנועת מכוניות מתמדת בכביש חיפה הסמוך, והשמש הנוטה לשקוע, נשקפת בשמשות של אור לבן בוהק בבתים רבי-הקומות, הצופים אל פני הים.

"את מי אני רואה – רמי!" פרצה אימה של מירה בשמחה למראהו, וזאת לאחר מבוכה קצרצרה, רגעית, שכמעט ולא הורגשה.

"אימא של מירה! שלום!" הצליח גם רמי להתרגל להפתעה זו בעוד מועד ולשחק את המשחק הלבבי. הם לחצו ידיים. הם נפגשו-ממש פעמים בודדות, וידעו זה על זה בעיקר מתוך דברי אחרים.

"מה שלומך, רמי? אני מוכרחה לראות את הילד."

"בבקשה." היה רמי קורן מנחת.

האם התכופפה לעבר העגלה, ורמי, מצד שני, נטוי אף הוא מעליה.

"איזה תינוק נחמד!" הושיטה אליו יד. "קוּקוּ... קוקו... איך קוראים לו?"

"יובלי." השיב רמי בגאווה.

"ולא על שם אבא שלך?"

"לא." אמר רמי. "שמעתי שזה עוד פעם מודרני עכשיו, שמות ישנים, אבל אני לא."

"פּוּצִינְיוּ, מוּצִינְיוּ, יובלי, יובלִינְיוּ... בן כמה הוא?"

"שנה."

"וכבר אומר – אבא?"

"אומר אבא וקקה." היה רמי מאושר.

"קוּקוּ... קוקו... תענוג להסתכל. ואיה לא רצתה שיקראו לו על שם אבא שלה? איזה ראש! והעיניים, ממש קופי של איה. תראה איך שהוא צוחק! החיוך של איה, בדיוק!"

"מה אפשר לעשות." הזדקף רמי. "ככה זה בחיים. הוא גם יודע כבר 'איפה חשמל?'"

התינוק היה משמיע מדי פעם "אבא, אבא... הִי... הִי... אבא, אבא..." ורמי העסיק עצמו בבקבוק-מים פקוק בפיטמה, ומוצץ ומגבת קטנה, לא נקייה ביותר.

"איפה חשמל? – יופי! בגיל שלו." הזדקפה. "ומה אצלך, רמי?"

"או.קַי בסיידר." השיב רמי ברישול.

"איפה אתה עובד?"

"בממשלה."

"ואיך העבודה?"

"ברוך-השם, כמו שאומרים, עובדים. כסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים."

"ומה שלום איה?"

"כרגיל. עייפה."

"לא עולה לך יותר מדי על הראש?" נשמעה דאגה בקולה.

"לא נורא. מתרגלים. את יודעת איך זה, כל יום גדלים ומתבגרים, ברוך-השם."

"אני סומכת עליך, רמי, אתה היית תמיד בחור נבון."

"בסך-הכול, בואי נאמר, העיקר הבריאות, לא?"

"אני כל כך שמחה לראות את הבן שלך. ויש לכם גם בת, שמעתי – "

"אורית'לֶה."

"אתה יודע. תמיד חיבבתי אותך. אני באמת חושבת שאתה בחור טוב."

"טוב," הוא היה קצת במבוכה, "אני כבר קצת בגיל שכזה, את יודעת..."

"לפעמים אני חושבת לעצמי, הלוואי שמירה לא היתה בררנית כזאת..."

"מה אפשר לעשות?" משך רמי בכתפו, "אם תסלחי לי על הביטוי, אני חושב שיש לה קצת כל מיני שיגעונות שכאלה..."

"אתה מספר לי? אני אמנם האימא שלה, אבל לך אני יכולה להגיד בלי בושה – מירה לא בסדר. בהחלט לא. היה לה בחור נחמד ומוכשר כמוך, ופתאום לקום, ולזרוק את הכול, כאילו שכל האושר שבחיים זה להיות עצמאית, לבד."

"נו, טוב, ככה זה, לא צריך ישר לקפוץ ולהתחתן, כמו שאומרים, יותר קשה להיות אישה מאשר גבר, חוץ מהמלחמות, כמובן."

"הכי גרוע זה להיות לבד. שמע לי."

"כן. מתסכל מאוד."

"תסלח לי רמי אם אני אשאל אותך בהזדמנות הזאת שאלה מאוד לא דיסקרטית..."

"בבקשה..." היה נבוך מעט, כחושש ממלכודת.

היא אזרה כוח לאחר שתיקה קצרה. "אולי יש לך חבר נחמד, בעבודה, אתה יודע, מסודר, אפילו גרוש,  אלמן... אפילו קצת מבוגר..."

"כן, בסך-הכול..."

"והייתם יכולים להזמין ערב אחד אליכם הביתה אותו, ואת מירה, אולי היה יוצא מזה משהו. מפני שאתה הלא מכיר אותה. מירה היא בחורה גאוותנית, קשה לדבר איתה, בייחוד על זה..."

"מה אפשר לעשות, ככה זה..."

"ולך אני יכולה לגלות, בסוד, שהיא מתנהגת לפעמים נורא, ממש מגרשת..."

"כן, בסך-הכול..."

"אז תשתדל רמי, טוב? אפילו שיתקשר אליה בטלפון, אם הוא רציני."

"אצלנו בעבודה, כולם, כמו שאומרים, קצת תפוסים או צעירים מדי..."

"בכל זאת, אם תשמע משהו. תזמינו אותה. תדאגו לה. אני כל כך רוצה שתהיה גם לי קצת נחת."

"בסיידר. נשתדל. איך סבתא שלי היתה אומרת, אם תסלחי לי על הביטוי – לכל כלב יש יום."

"סבתא שלך, רמי, היתה אישה חכמה מאוד."

"מה לעשות. ככה זה."

"אז שלום."

"שלום."

"אני כל כך התרגשתי לראות אותך, באמת." לחצה ידו והרפתה מיד, קרובה לדמעות. והתכופפה פעם נוספת, אחרונה, כלפי העגלה. "פוציניו-מוציניו, יובלי שלום... תראה, הוא עושה כבר שלום ביד..."

"תעשה שלום לדודה, שלום, שלום..." נופף גם רמי ידו לשלום, כילד.

"שלום, שלום..." נופפה גם אימה של מירה בצורה ילדותית.

"שלום, שלום..."

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

אהוד בן עזר

המושבה שלי

בהוצאת 'אסטרולוג' 2000

פרק שלישי

סבא מטביל את סבתא בירקון

כי אין עדיין מקווה במושבה

בשנים הראשונות, בטרם ניבנה בית-המרחץ, היו נשות המושבה טובלות בירקון.

סבא היה אז בן עשרים ושתיים, סבתא בת שבע-עשרה.

לילה אחד החזיק סבא בזרועותיו את סבתא ונשק לה בחוזקה, שניהם שכבו על מיטת הקרשים בסוכה הדלה שהקימו על אדמת המושבה, עד שייבנו הבתים הראשונים. הם רעדו מצינת החורף, שהקדים לבוא בגשמיו. שלוש תרנגולות, שחורות אף הן כלילה, ישנו כדרכן, בעמידה, על מוט שהציב סבא במקביל למיטה. סגולה נגד נמיות ושועלים שלא יתגנבו לטרוף אותן בחשיכה.

 "לא," דחתה סבתא את סבא מעל פניה כשהרגישה בכוונתו. "אסור."

סבא לא ויתר. גבר בריא וחזק היה. חרף הקור עמד לו. חיקה של סבתא היה חם וידידותי. אך היא הרימה עליו קול.

 "ששש... תעירי את התרנגולות!" היסה אותה.

 "לא יכולה. אני אסורה עליך."

 "מדוע? התחרטת? רוצה לחזור לירושלים?"

 "מה אתה עושה את עצמך שאתה לא מבין? הלא אין כאן מקווה! אני מוכרחה לטבול לפני שאניח לך להתקרב!"

 "בואי!" הקים אותה. "תלכי לטבול!"

 "מה איתך? באמצע הלילה? איפה?"

 "בירקון!"

והוא התחיל למשוך אותה החוצה. "נעלה על הסוסים ונרכב. לילה נהדר בחוץ! הסוסים מכירים את הדרך בעיניים עצומות!"

היא צחקה והרחיקה את אברו מבין ירכיה. "סוס! רק מבחוץ אתה נראה בן-אדם. מבפנים אתה משוגע גמור!"

 "טוב, נחכה לבוקר."

זה היה יום חורף סגרירי. הדרך לירקון עברה בביצה, באדמת חמרה שהיתה כעיסה דביקה. בקושי בוססו בה שני הסוסים, אבל הנרקיסים פרחו לכל מלוא העין במרבד לבן עטור נקודות צהובות, והפיצו ריח משכר שבא באפו של סבא כמיקדמה.

 "אולי נחזור?" הציעה סבתא, קוטעת את מתיקות הרהוריו על העתיד להתרחש.

 "לא בא בחשבון. רצית טבילה במקווה ולהיות טהורה, תקבלי!"

הם הגיעו לירקון.

סבא ירד מעל הסוס ועזר לסבתא לרדת אף היא מעל סוסה. על העשב, הלח-עדיין, בין אגודות הנרקיסים, פרש עבאייה רחבה עשוייה צמר גמלים. אחר בטש בנעליו שביל במורד, בין השיחים, אל הנחל.

 "תסתובב!" ביקשה סבתא.

 "לשחות את יודעת?"

 "שאלה! ראית בירושלים נהר?"

 "אז שאני אסתובב ובינתיים את תטבעי בנהר? טיפשה!"

סבתא התחילה לבכות. נערה צעירה היתה. אילו אביה האדוק שבירושלים היה יודע! והלא אחייניה היו לימים המנהיגים של נטורי קרתא. ולהתפשט כך, באמצע היום, בחוץ, על שפת הירקון, כשהגבר הזה, בעלה, מסתכל בה בעיניים ירוקות, רעבות, כעומד לטרוף אותה.

 "בסדר." אמר לבסוף סבא, קשר חבל לגזע שיח עבה שצמח על גדת הנחל, נתן את קצהו האחר בידה, והזהיר אותה: "אבל שלא תעזבי אותו לרגע!"

והיפנה לה את גבו.

סבתא פשטה מהר את שמלתה ואת לבניה, כשהיא פורמת מכאן ומכאן את כפתורי התחתונים. היא לקחה את קצה החבל וירדה לנחל.

המים היו קרים. מי חורף. מי מעיינות ראס אל-עין ומי גשמים שניקוו מהרי אפרים. פני הנחל הזורמים היו מכוסים חבצלות-מים לבנות, בעלות עלים ירוקים, ענקיים, שצפו להנאתם.

לבסוף אזרה סבתא אומץ וטבלה.

סבא, למרות הבטחתו לה, הציץ כל הזמן מחשש שתטבע. הוא עצמו ידע לשחות היטב עוד מילדותו, בחברת נערי הרועים באגם בלטון.

ואכן, קרה הדבר שמפניו חשש.

רק הורידה סבתא את ראשה מתחת למים, בין החבצלות, ומיד נשמע קול ביעבוע חשוד.

מיד קפץ סבא ומשך אותה החוצה, חרף מחאותיה. היא היתה ערומה, גופה הלבן-ירושלמי היה יפהפה, שיניה נקשו מקור זו לזו ושדיה הזדקרו. רק על אצבעות רגליה היה קצת בוץ. סבא גילגל אותה על העבאייה הרחבה וניגב היטב את גופה הרזה והנערי-עדיין.

העננים התפזרו ושמש חמימה שלחה במיוחד להם את אורה ממעל. הם היו יחידים בשדה, בכל הבקעה, בסתר שיחי קנה וסוף. רק סוסיהם עמדו מעליהם והתבוננו בהם בראש מורכן, לוחכים עשב עסיסי שהדיף ריח חמצמץ וחריף בהילעסו בלסתות, שהזילו בהנאה קצף ריר ירקרק.

 "אני לא בטוחה אם זה בסדר, עוד לא טבלתי את כל גופי כהלכה!" מילמלה סבתא עם כל אברי גופה, גם רגליה הלבנות פירכסו.

לפני ימים לא רבים השתטחה על אדמת המושבה, יחד עם חברותיה, בנסותן לעצור את מחרשות השכנים הערבים שביקשו לשוב ולהשתלט על האדמות שניקנו מהם כדת וכדין. היא צעקה: "על גבינו תחרשו!" – תופעה שכזו טרם ראו הפלחים, נשים ההולכות להילחם ראשונה. את המבוכה שנפלה במחנם ניצלו הגברים מהמושבה כדי להיכנס אל בין מסיגי-הגבול ולגרשם מבלי להשתמש ברובים ומבלי להסתבך בהריגה ובגאולת-דם. זו הסיבה שלא נכנסו בהם קודם.

 "בשבילי את כשרה למהדרין..." מילמל סבא כששפמו וזקנו מדגדגים את פניה ואת עור גופה הצח של סבתא, שהיתה שרועה שוב על אדמת המושבה, הפעם על גבה מוקפת נרקיסים ריחניים בצהוב ולבן וסבא המיוחם מסתיר לה את השמש ודופק אותה עד העצם.

אהוד בן עזר

המשך יבוא

* * *

נעמן כהן

האשמה של יואב גלנט במחדל האיום של טבח ה-7 באוקטובר – לא ערך את הכוחות בהתאם ליכולות האוייב

שר הביטחון לשעבר יואב גלנט העניק שני ראיונות על תפקודו מאז נכנס לתפקידו כשר ביטחון ועד פיטוריו. האחד ע"י עמית סגל ויונית לוי, והשני  ע"י נדב אשר שטסל-איל.

(עמית סגל, יונית לוי, ראיון עם יואב גלנט, 6.2.25)

https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-f0dc39bc717d491027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share

(נדב אשר שטסל-אייל – ראיון עם יואב גלנט 8.2.25)

https://www.ynet.co.il/news/article/ues44fl1z#autoplay

בשני הראיונות טען גלנט שהוא לוקח אחריות על המחדל, אבל לא לוקח על עצמו אשמה. "אינני אשם. הצבא לא העיר אותי בלילה," והוא רואה עצמו זכאי להמשיך בקריירה פוליטית.

דא עקא דבריו בראיון מטילים עליו ללא ספק לא רק את האחריות למחדל, אלא גם את האשמה.

"שבוע ויום לפני שחמאס תקף," מספר יואב גלנט, "בחג הראשון של סוכות, שר הביטחון יורד לגבול עזה, ביוזמתו. "בשעות הצהריים אני אומר לאנשים שלי: אני רוצה לנסוע לאוגדת עזה. לראות מה קורה. משיבים לי שמח"ט חטיבה צפונית הוא התורן, ואני נוסע ופוגש אותו. הוא ואני. צופים על עזה. שואל אותו שאלות: מה קורה פה ושם, ואם הם יעברו, והוא מסביר על הטכניקה של המכשול ואיך מילכדו אותם בין הגדרות, ציר הוברס (הציר על גדר המערכת בעזה). לאחר מכן אני הולך לכיפת ברזל, לסוללה סמוכה. אני מספר את זה כי אני מנסה להראות שניסיתי להבין הכי טוב מה קורה בגזרה. אבל בסוף אתה חייב להישען על מה שהמודיעין, המפקדים או המעריך אומרים לך."

(נדב אשר שטסל-אייל – ראיון עם יואב גלנט 8.2.25)

https://www.ynet.co.il/news/article/ues44fl1z#autoplay

כלומר שבוע ימים לפני תקיפת החמאס, שר הביטחון גלנט ידע היטב את סדר הכוחות של האוייב ואת סדר הכוחות של צה"ל, וכמובן הוא ידע את כוונות האוייב לפי הצהרותיו. מה שהוא לא ידע, הוא רק את מועד ההתקפה, כי זרועות המודיעין לא נתנו לו התראה.

המחדל הגדול של גלנט הוא ש-50 שנה אחרי המחדל הגדול של יום הכיפורים 1973 הוא התעלם לחלוטין ממסקנות ועדת אגרנט שקמה בעקבותיו.

ב-1 באפריל 1974 הגישה הוועדה דו"ח בו היא קבעה כי היו בידי אגף המודיעין (אמ"ן) ידיעות מתריעות רבות על המלחמה הקרבה, אולם הוא העריך אותן לא נכון עקב שימוש כושל במה שהוועדה קראה לו הקונספציה, והעיקר, הוועדה המליצה שכלקח מהכישלון המודיעיני טרם המלחמה אין לסמוך על ניתוח הכוונות של האוייב, אלא על צה"ל להיערך על סמך הערכת יכולותיו של האוייב.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%98

שר הביטחון יואב גלנט לא ערך את הכוחות על סמך הערכת היכולת של האוייב כפי שהמליצה ועדת אגרנט, וזו אחריותו המוחלטת למחדל, ומובן שגם אשמתו.

(לכן גם כפי שכתבתי אין כל צורך בוועדת חקירה חדשה. סתם בזבוז משאבים. הכול כבר נאמר בוועדת אגרנט. נעמן כהן – אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית גיליון 1970)

https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01970.php

זו האשמה הגדולה של יואב גלנט כשר ביטחון. את אשמתו זו יישא יואב גלנט לעד.

אויב די באָבא וואָלט געהַאט רעדער

אם לסבתא היו גלגלים

מה היה קורה אם חיזבאללה

 היה מותקף ב-11לנובמבר 2023?

שני הראיונות עם יואב גלנט ודאי יעוררו דיון היסטורי מעמיק בשאלה ההיסטורית חסרת הטעם אך המרתקת תמיד "מה היה אילו?" אויב די באָבא וואָלט געהַאט רעדער? מה היה אם לסבתא היו גלגלים?

1. מה היה אם חיזבאללה היה מותקף ב-11 לאוקטובר?

"ב-11 באוקטובר," טוען גלנט, "היתה ההחמצה הביטחונית הגדולה ביותר של מדינת ישראל לדעתי מאז הקמתה. אנחנו ידענו שבכירי חיזבאללה הולכים להתכנס. אנחנו היינו פותחים בהתקפה אווירית ומחסלים ראשים של חיזבאללה, וגם איראנים, נסראללה, וכל היתר. את כל הצמרת של חיזבאללה.

"מיד לאחר מכן היתה מופעלת תוכנית התקיפה של כל מערך הטילים והרקטות כפי שהופעלה כמעט שנה אחרי כן בספטמבר, והיינו מגיעים לא להצלחה של 70 או 80 אחוז, אלא ל-90 אחוז ויותר מפני שחלק גדול מהרקטות היו מרוכזות במחסנים. והדבר השלישי, סיפור הביפרים: אלה שאנחנו פוגשים כשהם מתפוצצים שנה אחרי זה בלבנון. המשמעות הייתה שחיזבאללה כארגון צבאי, חדל מלהתקיים: אין הנהגה, אין טילים ורקטות, רוב הפעילים נהרגו בשטח. וכל זה שלושה ימים אחרי 7 באוקטובר.

"היינו משחררים סד"כ ניכר מהצפון ופועלים לא רק בעזה, אלא גם בח'אן יונס וברפיח במקביל. הדבר השני, לא היינו מפנים את תושבי הצפון.

"אני," מספר גלנט, "מגיע בשעה 11 אל ראש הממשלה. התשובה שאני מקבל 'אנחנו חייבים לדבר עם נשיא ארצות הברית.'

"לפי בקשתו של ראש הממשלה, דיברתי עם ג'ייק סאליבן (אז היועץ לביטחון לאומי). לאחר כמה דקות מצטרף לשיחה רון דרמר, ואני שומע לאו מוחלט. אני חוזר לראש הממשלה, ואני אומר לו 'אנחנו חייבים לעשות את זה.' הוא  מראה לי מהחלון (של משרד ראש הממשלה בת"א) את הבניינים ואומר לי: 'אתה רואה את הבניינים האלה? כל זה ייהרס כתוצאה מהיכולת השיורית של חיזבאללה. אחרי שנפגע בהם, הם יהרסו את כל מה שאתה רואה בעין.'

"ואז  מכניסים את גנץ ואת איזנקוט לתוך הממשלה כדי לעצור את התוכנית. כשאנחנו נכנסים לקבינט וראש הממשלה אומר, 'גנץ, מה דעתך?' הוא נגד. 'איזנקוט, מה דעתך?' הוא נגד. ונתניהו עצמו נגד."

(נדב אשר שטסל-אייל – ראיון עם יואב גלנט 8.2.25)

https://www.ynet.co.il/news/article/ues44fl1z#autoplay

גד איזנקוט מצידו רואה את הכרעתו (יחד עם בנימין גנץ) בהחלטת אי התקפת חיזבאללה באותו יום, החלטה נכונה שהצילה את ישראל.

(גד איזנקוט, ראיון עם בן זילברמן-כספית 7.12.24)

https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1153998

בתגובה לדבריו של גלנט, עונה לו בנימין מיליקובסקי-נתניהו בריאיון בלעדי מוושינגטון עם יעקב ברדוגו: "גלנט טוען שב-11.10 יכלו לחסל את כל ראשי החיזבאללה דרך מבצע הביפרים ואתה מנעת את זה."

נתניהו: "היו לנו 100-150 ביפרים לעומת אלפים שצברנו בזמן הזה."

https://rotter.net/forum/scoops1/887031.shtml

2. מה היה אם היתה עסקת חטופים ביולי?

"אם היתה עיסקה ביולי," אומר גלנט, "היינו יכולים להביא יותר חטופים, יותר מוקדם במחיר יותר נמוך. ההצעה הזאת של תחילת חודש יולי שחמאס הסכים לה זהה להצעה של עכשיו, רק פחות טובה בכמה דברים. יש פחות חטופים חיים לצערי, עבר יותר זמן ואנחנו נושאים פה במחירים יותר כבדים –כי יש לפחות עוד 110 רוצחים שישוחררו בתהליך הזה."

(נדב אשר שטסל-אייל – ראיון עם יואב גלנט 8.2.25)

https://www.ynet.co.il/news/article/ues44fl1z#autoplay

נתניהו אומר שאם היה עוצר בנקודה שבה יואב גלנט רצה שאני אעצור אז לא היה רפיח, לא היה מחוסל סינוואר, לא היה מחוסל נסראללה, כל הדבר הזה לא היה קורה.

ביידן, קירבי בלינקן וסאליבן אומרים שהיחיד שאמר 'לא' לעיסקה ביולי זה חמאס.

מכל מקום השאלה מה היה אילו היתה עיסקה ביולי, תלווה אותנו עוד שנים.

לסיכום, מוטב להקדיש את המאמצים למה רוצים שיהיה, במקום דיון עקר בשאלה "מה היה אם?" כי לשאלה מה היה אם לסבתא היו גלגלים היא חסרת משמעות.

מי מימן את החמאס?

תעמלני התנועה הפרוטסטנטית מכנים תמיד את בנימין מיליקובסקי-נתניהו "מממן החמאס". זה כמובן שקר. מממן החמאס הוא השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, הדיקטטור אֶמיר שליט קטאר. נתניהו, בנט, לפיד, רק העבירו את הכסף.

אבל הפתעה יש עוד מממנת. כתבה באתר דיילי קולר חושפת: ממשל ביידן העביר 1.3 מיליארד דולר לעזה תוך ידיעה שהכספים ישמשו את החמאס            

הסנטור הפרו-ישראלי רפאל אדוארד "טד" קרוז חשף כי בעקבות הבדיקה המבוצעת בימים אלו על ידי D.O.G.E – התברר שבאמצעות ארגונים כמו USAid ואחרים הועברו סכומי עתק שאינם ניתנים למעקב, הסכומים הועברו תוך הבנה שככל הנראה הכספים יועילו באופן ישיר לחמאס.

מעל 1.3 מיליארד דולר מכספי משלם המיסים מהממשל של ביידן הסתיימו בכך שסייעו לקבוצות שתמכו או ביצעו טרור.

דוחות של פיקוח פדרלי ומסמכים אחרים מראים שהתוכניות הסיוע של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן הזרימו את הכסף לרשת טרור בעולם המוסלמי – בעיקר על ידי ביטול מדיניותו של טראמפ. מומחי ביטחון לאומי אמרו ל"דֵיילִי קָאלֶר נְיוז פָאוּנְדֵיישֶן" שהממשל החדש של טראמפ חייב להתייחס לתופעה ברצינות רבה יותר.״

https://rotter.net/forum/scoops1/887067.shtml

עיקר הסיוע הועבר בכל מקרה לא דרך ישראל, אלא ישירות דרך מעבר רפיח.

Mea Culpa

* "עזרי חן: לנעמן כהן היקר, אם אתה מקים לתחייה שמות משפחה, למה שלא תתייחס גם לשמות פרטיים שהועלמו? למשל, רוני בראון הוא (או היה) אהרון חיים (ראה ויקיפדיה). אהרונים רבים קוצצו לרונים .("חדשות בן עזר", 2027)

צודק. התרשלתי. אני לוקח עליי גם את האחריות וגם את האשמה.  Mea Culpa מבטיח להשתדל יותר ולציין גם את השם הפרטי מלא.

בן גוריון סיפור יציאת מצרים והאתוס הציוני

 הנה דבריו המלאים של דוד יוסף גרין-בן גוריון ולא כסיפורו של מנחם רהט ("חדשות בן עזר", 2027)

מספר חודשים לפני הקמתה של מדינת ישראל, התכנסה ועדת אונסקו"פ, הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל, שמונתה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות במאי 1947 כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל. דוד בן-גוריון (1886-1973), ממנהיגי תנועת העבודה ומנהיג היישוב היהודי בארץ ישראל, התייצב לעדותו מול ועדת החקירה של האו"ם ונשא את דבריו:

"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה 'מייפלאואר', ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי, וחיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש, הם נחתו באמריקה. והיו ראשוני המייסדים והבונים של ארץ ואומה זו, היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה (ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אביו, בית ספרו ועוד). אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק יום ושעת הפלגת אונייה זו, וכמה אמריקאים יודעים זאת, מה יודע ילד אמריקאי – ואף מבוגר – כמה אנשים היו באונייה זו, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה מסלול הפלגתם ומה אירע להם כל הדרך, ממה ניזונו וכיצד שתו מים, היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה, ובה הוא גר היום בזכותם?

"והנה – לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, כל ילד יהודי בעולם – באמריקה, רוסיה הסובייטית, בתימן ובגרמניה – יודע בדיוק, אבות-אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמישה עשר בניסן, מה לבשו? – מתניהם חגורים ומקלם בידם, הם אכלו מצות והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף, הוא גם מכיר את מסלול המסעות וקורותיהם במשך ארבעים שנה; אכלו מן ושליו ושתו מים מבאר מרים, הגיעו לארץ דרך הירדן מול יריחו, ואף שמות משפחתם לבית אבותם יצטט מן החומש, עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך, והם מסיימים בשני מאמרים; השתא – עבדי (השנה אנו עבדים) לשנה הבאה בני חורין, השתא – הכא (השנה אנו עדיין בגולה) לשנה הבאה בירושלים, בארץ-ישראל, כך טיבם של יהודים."

https://www.zionism.org.il/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA/

אין ספק, חסרים כיום מסבירנים כמותו.

מחיקת הנאראטיב הפלסטיני

"עזה מולדתנו פה נולדנו לא נלך לשום מקום אחר"

מאז 1948 הנאראטיב של ערביי עזה היה: עזה אינה מולדתנו אנחנו רוצים לצאת מעזה.

והנה בתגובה לתוכנית הטראמספר של נשיא ארה"ב, הזדעקו ערביי עזה ואמרו: זו ארצנו ומולדתנו פה נולדנו אנחנו לא רוצים ללכת לשום מקום אחר.

אכן רעידת אדמה. טראמפ הזיז להם את הגבינה.

זוהיר בהלול:

רק כשיירו גם ביהודים תתייחס?

שדר הספורט לשעבר, זוהיר בהלול הערבי-מוסלמי, כואב את מעשי הרצח בחברה הערבית-מוסלמית:  "זירת הרצח של ד"ר עבדאללה קאסם עואד, רופא ילדים מהכפר מזרעה. בזמן שעבד בסניף קופת החולים כללית בכפר יאסיף שבגליל המערבי.

"הם (הערבים-המוסלמים) יורים בילדים. מחר הם יירו בפעוטות ומחרתיים (מאיים בהלול): הם יירו ביהודים. או אז תתלקח מלחמת אזרחים עקובה מדם במדינה המתמחה בפתיחת זירות וחזיתות. בישראל 2025 יש די צרות. הערבים הם צרה צרורה בעיקר בעיני מקבלי ההחלטות. עד היום המדיניות כלפי הערבים היתה הזנחה, קיפוח ואפליה, שהרי מדובר בערבים החיים במדינת היהודים ואינם ראויים לא לשוויון ולא ליחס אנושי.

"הואיל והערבים המשיכו להיות אזרחים שומרי חוק, מצא מי שמצא רעיון – בהברקה יש לומר: לגרום להם לחסל את עצמם בעצמם באמצעות לגליזציה נסתרת של התחמשות ארגוני פשע שהחלו לזרוע אימה ופחד, ובעיקר קורבנות, שכול, יתמות, הלוויות וזעקות שבר. וחשוב לזכור: לא רק איתמר בן גביר, השר הגזעני ביותר שהיה לנו, אחראי למציאות הדמים הזאת. ישנם עוד הנושאים באחריות. מתי קיים ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות המדינה דיון בממשלה או בקבינט בסוגיה החמורה והמסוכנת הזאת?"

(זוהיר בהלול, "רק כשיירו גם ביהודים תתייחסו?" "אל-ארצ'", 6.2.25)

https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-02-05/ty-article-opinion/.premium/00000194-d620-dd4f-adbe-fee762c50000

הבנתם?

ערבים-מוסלמים רוצחים ערבים-מוסלמים והגזען הערבי-מוסלמי זוהיר בהלול כמיטב המסורת האנטישמית מאשים את היהודים. ולא סתם מאשים. הערבים-המוסלמים הוא טוען הם שומרי חוק ובגלל זה היהודים רקמו להם בהברקה ארגוני פשע ערבים-מוסלמים שירצחו ערבים-מוסלמים...

ייאמר ברורות – גזענות אנטישמית והאשמת היהודים אינה פתרון לפשע ולרצח בקרב החברה הערבית-מוסלמית. מוטב לו לבהלול שישתחרר מגזענותו האנטישמית ויטפל בחברתו הערבית-מוסלמית החולה.

דבר ראשון עליו לעודד ערבים-מוסלמים להתגייס למשטרה כדי למגר את הפשע. למרבה הצער ההנהגה הערבית-מוסלמית מתנגדת נמרצות לגיוס ערבים-מוסלמים למשטרה. המטרה שלהם לעורר אנארכיה כדי לתבוע הקמת זרועות ביטחון ערביות-מוסלמיות שאינן כפופות למדינה היהודית.

דבר שני עליו לעודד שיתוף פעולה עם המשטרה כדי שניתן יהיה לחשוף את מבצעי הפשע.

ודוק: יהודים חיו 1300 שנה תחת שלטון כיבוש ברוטלי של ערבים-מוסלמים ומעולם לא עלה בדעתם לרצוח איש את רעהו.

נעמן כהן

* * *

ד"ר רון בריימן

אדוני שר החינוך

אדוני שר החינוך, מר יואב קיש,

לפני ימים אחדים צוין יום השפה העברית. על-פי החלטת ממשלת ישראל, יום זה מצוין מדי שנה ביום כ"א בטבת, יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית. כמו כן, ממש בימים אלה התקיים כנס לשון ראשון – כנס השפה העברית ה-18. מסתבר שאירועים אלה חלפו בלי שמשרד החינוך הבחין בהם, או התייחס אליהם.

איך ניתן להסביר בדרך אחרת שממש בימים אלה השיק משרד החינוך מסע פרסום תחת הסיסמה: "הֵיי, הַי! – עיצוב החינוך בעידן הבינה המלאכותית." מדוע משרד החינוך משתמש בצלילים הלועזיים חסרי המשמעות הֵיי, או הַי, צלילים שאין להם תרומה כלשהי למסר המבוקש, במקום במילה העברית רבת המשמעות – שלום? המסר היה ברור לחלוטין אם היה פשוט "עיצוב החינוך בעידן הבינה המלאכותית." האם מדובר בגחמה של מישהו במשרד החינוך ו/או בלשכת הפרסום הממשלתית? מכל מקום, גם אם הביצוע הטכני הוא של לשכת הפרסום הממשלתית (לפמ), המסר והתוכן הם של משרד החינוך ובאחריותו.

לא מיותר לציין שמי שעומד בראש משרד החינוך הוא האחראי לכל הנעשה במשרד ולכל המתפרסם מטעמו. על כן אני פונה אליך, כבוד השר, כדי שתפעל בדחיפות לשינוי המסר של משרדך, באופן שייעשה בעברית תקנית ומכובדת.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

* * *

הרצל "פרצל"

מתוך "הבלוג של דני קרמן":

והאיור הבא נלקח מרשימה שכתב חיים באר ב"דבר השבוע", בה סיפר שמבין החרדים יש כאלה שקוראים להרצל "פרצל" שזה באידיש נוד (פרץ) קטן…

* * *

רות ירדני כץ

והפרס הוא?

מתוך גיליון 1000 מיום 8.12.2014. רות ירדני כץ כבר אינה בחיים.

אלף נשיקות לך אהוד. אלף נשיקות. נשיקה לכול גיליון.

עד היום אינני מכירה אדם אחד שיצר והקים עיתון אינטרנטי והכול על כתפיו. בלי מנכ״ל, בלי עורכים, בלי מזכירות מערכת, יחצ"נים ויחצ"ניות, בלי כלום. אתה ורק אתה. עיתון מגוון שנוגע בנושאים רבים ואף פעם לא משעמם.

עיתון שיוצא פעמיים בשבוע ואם לא מגיע בזמן – מיד יש תלונות. איך זה שהעיתון לא הגיע? זה כבר הפך לדבר מובן מאליו שמקבלים את העיתון פעמיים בשבוע ואין דבר כזה שיש איחור.

ההיכרות שלי איתך היא בזכות העיתון האינטרנטי שהקמת ויצרת. די בהתחלה שלחתי לך רשימות וסיפורים.

בזכות עיתונך וספריך גיליתי אותך. פתאום קמת איזה בוקר והחלטת להגיד מה שיש לך לומר בעיתון משלך. איזה אומץ! עיתון שהתחיל בקטן ודי מהר קיבל צורה, צבע ובמה להשמיע ולשמוע.

כן אהוד, אתה אדם אמיץ שלא מפחד משום דבר. יוצר, יצרי, בועט, מתרגז, מרגיז ומשעשע. אמיץ? זו לא מילה. אם כבר מדברים על אומץ. לכתוב ספר מלא זימה כמו: ״מסעותיי עם נשים״, צריך אומץ. לספר איך נשבית בידי נשים שונות ואתה לא ״מפספס״ שום הזדמנות להתמזמז, לזיין וליהנות ממנעמי החיים עם אותן נשים צריך אומץ, דמיון ויכולת תיאור.  

אני מודה. אהבתי את הספר בגלל הדמיון וההומור בהם אתה מתאר כל נערה ואישה. מי שקרא את הספר בוודאי זוכר את שתי הנשים הצבעוניות והמצחיקות: ויולט, העולה החדשה מחיפה, שמביאה אותך לידי טירוף חושים ואחרי הסערה הזיונית שמתנהלת ביניכם, היא מבקשת ממך לא פחות ולא יותר שתחתום לה כערב למשכנתא! יש מחיר לכל זיון.

הדמות השנייה היא אגנה וגנר שטוענת שיש לך ילדה ממנה ואתה לא מכיר בה. מה-זה מצחיק. אגנה וגנר מלווה אותנו בהרבה גיליונות של העיתון האינטרנטי. היא לא מוותרת לך. 

אני מתארת לעצמי איזו עבודה זאת. שעות על גבי שעות של עבודה. איזו אחריות. להחליט מה לפרסם ומה לא.

לשים לב לכל רשימה, לקרוא אותה, לתקן שגיאות ולעלות אותה על המחשב. 1000 גיליונות ראו אור. כמעט 10 שנים אתה מפיק עיתון פעמיים בשבוע. עיתון שבזכותך הכותבים הם מכל גווני הקשת, עיתון מלא עניין ומגוון שכולל שירה, ספרות, תרבות ואקטואליה, ומעגל הקוראים רק הולך ומתרחב וכיום עומד על 2500. בפירוש זו הצלחה.

מה שמפתיע שיש לך גם זמן לכתוב ספרים ולהוציאם לאור, לראות הצגה, קונצרט, סרט, לאכול במסעדות ולתת להם ציונים ולטייל פה ושם. איך אתה עושה את כל זה? עובדה, אתה עושה.

אהוד, תמשיך לענג אותנו, להצחיק, לגרות, להרגיז ולגעור. תמשיך בעשייה וביצירה ותהנה מהפירות. הברכה הכי-הכי חשובה בנוסף למה שאתה עושה, הרבה בריאות.

בשמי הפרטי אני מעניקה לך פרס על מפעל חיים. סכום הפרס הוא: 1000 נשיקות.

אהוד: בספריי הבידיוניים אני מודה בהרבה דברים שאותם כביכול עשיתי מאשר באמת עשיתי בחיי, ולכן גם מעורר עליי לא פעם קנאת גברים ונשים שהספיקו לעשות הרבה יותר או הרבה פחות ממני, רק שלא כתבו על כך.

בשנת 2034, כשאהיה בן 100, ייפתחו לציבור היומנים המוקלדים שלי, אלפי עמודים שעל עריכתם והדפסתם במדפסת-מחשב אני שוקד בימים אלה – והם יופקדו בקרוב בתנאים אלה ב"גנזים", ואז יהיה אפשר לדעת בדיוק מה באמת עוללתי, מה באמת שגלתי – ומה רק חלמתי. ולא שזה כל כך חשוב.

* * *

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* זיוה שמיר, ציטוט: "כשיצא ספר שיריה האחרון "מֶשי, לחשתָ לי" (2007) נשאלה ש' שפרה אל איזו משוררת היא חשה קִרבה מיוחדת, והיא השיבה: "אסתר ראב קרובה אליי מאוד ואני רואה בה אחות בכורה. שיריה נושמים את הריתמוס המקומי המחזורי של קיץ יבש, סתיו חד-אור מבַשׂר תחייה, גשם שמצמיח עשב רך וּפרחי פקעת וּבצל, ואביב קְצר-ימים שמאיץ בְּךָ לחטוף את היופי בכל החושים וקיץ שבּוֹ בִּלשונה, של רַאבּ, היא נתלשת 'כְּפָרג נְטול-ראש." ["ידיעות אחרונות", 7.2.25].

אהוד: ואכן, הריאיון שערכה ש. שפרה עם אסתר ראב: "כאשר אני מריחה אהבה אני רוצה שושנים" ("דבר", "משא", 1.6.73), לאחר שנסעה במיוחד לבקר אותה בביתה בטבעון, הוא אחד הראיונות החשובים ביותר שנערכו עם אסתר ראב, ושימש אותי רבות בכתיבת הביוגראפיה של אסתר "ימים  של לענה ודבש" (1998).

שפרה היתה ידידה ותיקה שלי עוד מראשית שנות השישים כאשר למדנו יחד בחוג לפילוסופיה עברית וקבלה אצל פרופ' גרשם שלום באוניברסיטה העברית בירושלים. כאשר שפרה ערכה סדרת ספרים של אגודת הסופרים, פנתה אליי וביוזמתה יצא ספרי "במולדת הגעגועים המנוגדים", מבחר סיפורים ומבוא, זב"מ ואגודת הסופרים, 1992. הספר תורגם גם לערבית ולאנגלית.

* קטע אופייני להתייחסות המטומטמת-להפליא בעיתון לאנשים חושבים לביקורו של ראש הממשלה בארה"ב:

 קרולינה לנדסמן: "טראמפ השפיל את נתניהו." "אין פדיחה גדולה יותר ממה שעשה טראמפ לנתניהו."

"הימין יכול להריע ל'קינג ביבי' עדלאידע, וה'שמאל' יכול להיכנס להיפרוונטילציה על כך ש'הגאון' עשה זאת שוב. אבל הוא לא קינג ולא גאון, אלא ראש מדינת חסות, שאינו מצליח להשתלט על הטריטוריה שעליה הופקד ולא הותיר למנהיג האימפריה ברירה אלא לקחת את המושכות – ואת הטריטוריה – לידיו.

"השתיקה של בנימין נתניהו כשנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצהיר לעיני כל העולם ואשתו (תרתי משמע) ש'ארה"ב תשתלט על רצועת עזה' היתה שתיקה מבוישת, כשל פעוט שהוריו מחליטים להחזיר לו את החיתול בלילות, כי מתברר שהוא עוד לא נגמל לגמרי."

["הארץ" באינטרנט, 7.2.25].

תגידו, האין גבול לטמטום?

נראה כי העיתון עושה כמיטב יכולתו הרעילה, גם באמצעות כותבים אחרים, ושלל דיווחים –  לטנף, לגמד ולהשמיץ את מסעו של נתניהו לארה"ב.

* יוסי ורטר: "סוף השבוע של בני הזוג נתניהו בארצות הברית נולד בחטא, מרמה והפרת אמונים. לא היה שום 'ריבוי בקשות לפגישות' ואפילו לא ריבוי בקשה. זה היה נטו נהנתנות, נטו אטימות, נטו בזבזנות של כספי הציבור. מילא, התרגלנו. אבל כל ההתנהלות שלהם בשבוע שעבר היתה מעצבנת ומתריסה..." ("הארץ" באינטרנט, 9.2). 

* אהוד: המצב אולי יהיה כך: ישראל תאפשר לכל עזתי ומשפחתו הרוצים בכך להגר לכל מדינה שתסכים לקבל אותם אבל הדבר לא יקרה כי חמאס הפושע ימנע את יציאתם באיומי רצח כי לא איכפת לו שבני עמו ימותו בקור ובמחלות ובלבד שהעולם ירחם עליהם ויאשים את ישראל במצב, ולכן גם אחרוני החטופים לא יוחזרו!

* אהוד: לפי המסתמן מיומני החדשות המשודרים ביו-טיוב, קליפורניה נמצאת כיום באחד המשברים הקשים ביותר בתולדותיה. בדרום המדינה אזור לוס אנג'לס מוכה שריפות איומות, שנגרמו לא רק בגלל הרוחות העזות אלא בגלל ממשל פרוגרסיבי דמוקרטי שבשם האפלייה המתקנת קידם לתפקידים אחראים ביותר בממשל גברים ונשים חסרי כישורים, ומתברר גם שחברות הביטוח אינן מתכוונות לפצות את נפגעי השריפות, וזו קטסטרופה לאנשים שאיבדו הכול  – ובצפון המדינה נמצאת עיר החלומות סן פרנציסקו בהתרסקות עירונית מדהימה בגלל הפשע הגואה ברחובותיה. חנויות גדולות ורשתות נסגרות לצמיתות והבעלים פשוט מפקירים את כל תכולתן לבוזזים. ממש לא יאומן. מסתבר שהחוק הפרוגרסיבי שקבע שעד סכום מסויים המשטרה אינה תובעת על גניבה, הפך למבול של גניבות לאור יום וחיסל חלק ניכר מהמרקם העירוני.

כן, קשה לחיות כאן בישראל. בייחוד השירות המסוכן במילואים בעת המלחמה. אבל האם יש ישראלים שעדיין חולמים על הגירה לקליפורניה ואולי מקווים שטראמפ יתקן שם את המצב גם עבורם?

* הצצה לסרטון ביו-טיוב, אלכסנדריה במצרים ביוני 2021: כל הנשים עטופות בכיסוי-שיער, גם הצעירות, חלקן בכיסוי-ראש שחור שמותיר רק סדק לעיניים. רואים פסי חשמליות ברחובות המרכזיים אבל לא רואים חשמליות. כנראה זה שריד שנותר מהעידן הבריטי כאשר העיר היתה קוסמופוליטית, כפי שהיא מתוארת גם ברומאן המצויין של יצחק גורן גורמזאנו "קיץ אלכסנדרוני".

כמחצית המכוניות ישנות. השווקים עמוסים כל טוב והדוכנים הניידים משתרעים בכל מקום גם על המדרכות. האנשים כולם שמחים ומחייכים למצלמה. הקורניש, הטיילת הארוכה לאורך חוף הים התיכון, יפה, נקייה ולא צפופה. אין רואים כמעט שוחים בים, והמעטים הם כנראה רק גברים ונערים. אין רואים כלל תיירים, הכול מקומיים, וחלק מהגברים מרשים לעצמם גם לבוש פרנג'י, אירופי.

* * *

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר

בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!

בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!

בס"ה נמכרו 1,193 עותקים

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".

* * *

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות]

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.

מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

* * *

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.

©

כל הזכויות שמורות

"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית

המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום

* * *

יוסי גלרון־גולדשלגר ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:

http://benezer.notlong.com

http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm

מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון־גולדשלגר.

* * *

במקומון "ידיעות תל-אביב" (27.3.09) נכלל אהוד בן עזר ברשימת 100 האנשים המשפיעים שעושים את תל-אביב למה שהיא, והוא אחד מהחמישה שנבחרו בתחום הספרות: "אפשר לכנות את ה'נְיוּז לֵטֶר' הספרותי שהוא מפיץ באדיקות ובמסירות כסלון ספרותי אינטרנטי, בכך אולי הקדים את זמנו."

* * *

בן כספית: "אהוד בן עזר, תל-אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת, שווה קריאה." ("מעריב", 25.12.09).

* * *

אמנון דנקנר ז"ל: "למחרת הגיע אליי בדוא"ל העיתון המקוון של אהוד בן עזר (מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח, כך הוא מכנה את יצירתו ואת עצמו), פרסום משובב נפש המגיע בהתמדה וברוחב יריעה והיקף נושאים – פעמיים בשבוע." ("מעריב", "סופהשבוע", 28.12.12).

* * *

מאיר עוזיאל: "הסופר אהוד בן עזר, סופר חשוב שכל איש תרבות מכיר, מפיק כבר שנים רבות מפעל מיוחד במינו, עיתון אינטרנטי שבועי ובו מאמרים ודברי ספרות מעניינים. בדרך כלל הוא מביא מאמרים של אחרים (ודברי ספרות פרי עטו)." ("מעריב", 31.7.20). "הסופר עמנואל בן סבו, מזועזע מהכיוון שהמחאה חושפת, כתב בעיתון האינטרנטי האינטלקטואלי המרתק של הסופר אהוד בן עזר מאמר..." ("מעריב", 10.5.2023).

* * *

אריה הוכמן: "'חדשות בן עזר' הוא העיתון הטוב ביותר שיש כיום בישראל ואני שמח להיות 'מנוי' על העיתון. אינני מפסיד אף לא גיליון אחד שלו ואם אין לי זמן אני משלים אחר כך אבל לא ייתכן מצב ש'אדלג' על גיליון ואמשיך הלאה. ככה זה – אני מכור קשה... כל הכבוד! הלוואי ותמשיך עוד שנים רבות."

* * *

ויקיפדיה: "בן עזר הוא מהסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט: הוא יָסד עיתון אישי המופץ למנויים, וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. הכותר של מפעלו האינטרנטי הוא: "חדשות בן עזר – מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח." סביב המכתב העיתי שלו נקבצו סופרים ומשוררים רבים, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים מתחומים שונים."

* * *

אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם  לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

* * *

פינת המציאוֹת: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח

רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

*

מסעות

כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!

עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!

05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה

94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.

*

היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל

אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!

וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'

עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,088 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".

עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,

צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,

וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16. 

עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!

עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.

אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!

עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"

[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!

עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!

עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"

עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר

עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים

עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!

עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!

עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-60 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!

ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.

עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"

 סִפּוּרִים לִילָדִים

עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!

עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.

עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!

עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ (171 עמ')  "ידידי יצחק אורפז"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!

רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת

יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).

מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.

עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.

https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.

*

אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.

*

את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"

עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.

*

את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.

*

את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!

עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.

עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!

עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי

ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי

*

את צרופת דאוד אבו-יוסף.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי

*

אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!

Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".

עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.

עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.

 עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

שונות

את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").

עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

הבלוג של דני קרמן

https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer

דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים

כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר

כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי

*

את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].

עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!

עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939

*

את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"

בשנים 2005-2009!

עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

* * *

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ  PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

* * *

אסתר ראב: "שמלת העץ". עיבוד והשלמה: אהוד בן עזר.

 איורים: דני קרמן.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,186 נמעני המכתב העיתי

*

ישראל זמיר: "לכבות את השמש", הנוסח השלם, בקובץ אחד, של רומאן מומלץ, מסעיר ואישי, על מלחמת תש"ח. אזל כליל. נשלח חינם

עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יפה ברלוביץ: עם חגיגות מאה וחמישים שנה לעלייתם של זרח

 ורחל-לאה ברנט, או: זרח ברנט – הערות מביוגרפיה שבדרך". חינם.

קובץ: זרח ברנט1

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

יוסי גמזו: שלוש פואמות 1. פעמוני עין-כרם. 2. שירים לנערה על גדות הלתה. 3. "לא כולי אמות". נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי

*

עקיבא נוף: "גאווה ושפל". ספר שירים חדש. ניתן להוריד ללא תשלום בלחיצה על הקישור:

https://drive.google.com/file/d/1HgqOvkPvGY8l1BWzdImFNXEbZhFLJ1gU/view?usp=sharing

*

נסיה שפרן: פג'ה. [זיכרונות ממזרח פתח-תקווה]. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

דב מגד: "שופט בשר ודם". רומאן. מומלץ. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

תקוה וינשטוק: כל מאמריה שהתפרסמו במרוצת השנים ב"חדשות בן עזר". 2 קבצים, 2 מגה-בייט כ"א. התקין אדי פליישמן. נשלח חינם.

עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

*

צרופת ספר המתכונים של בן / צרופת ספר המתכונים של סבתא דורה

*

"פינת הנכד", עיתון לילדים מאת ותיקי סומליו"ן

יוצא לאור לעיתים מזומנות. גיליונות מס' 1-29, 2022-2024.

עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי

*

המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!

נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!

נא לא להכניס הערות שוליים אלא לכלול אותן בסוגריים בגוף הטקסט

אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר ולכן לא כולו יוכל להתפרסם

ההודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם ורק לפי שיקול דעת המערכת

מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם בבמות אחרות הלוקחות מאיתנו חומר

לפי שיקול דעתן – יציין זאת עם כל קטע מסויים שהוא שולח לנו

*

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

*

news@ben-ezer.com

*

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל