לוגו
שלום קרמר
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

הסתלק מאתנו פתאום, כחתף, שלום קרמר, החבר, הסופר, התלמיד חכם, המורה והמחנך. בעוד אנו, היושבים עמו בועד אגודת הסופרים, עוסקים בענינים חיוניים של ספרות וסופרים ומטילים זה על זה משימות להגשמה, הוא נעקר מאתנו והניח אותנו המומים, אוננים ואבלים על סופר חשוב ועל חבר יקר.

שלום קרמר היה ישר-דרך בחיים ובספרות. אהב את הספרות כנפשו וקשר לה כתרים. בבקורתו ביקש לפענח את היסודות הסמויים, הגנוזים ביצירה וביוצר, כדי לפרשם ולחבבם על הקורא הצעיר והוותיק, הוא פיתח לו חוש-הבחנה חריף, שהעמיד אותנו על הבדלים דקים בין יצירה ליצירה, בין דור לדור ובין משמרת למשמרת. בספרו “חילופי משמרות בספרותנו” עשה את הדבר הזה בטוב טעם ודעת. וכן התחקה על שרשי השפעתם של סופרים; ובהיותו בקיא בכמה ספרויות בלשונות העמים, השכיל לציין מקורות יניקתם ואופן עיצובם. הוא ראה את תפקידו כמבקר להגיש את הספרות כחווייה אסתטית, והאביזרים המדעיים היו בשבילו אמצעי-עזר. ולשונו וביטויו היו ישרים, פשוטים, בלא סבכי חדשנות. על השפה העברית שמר מכל משמר, והקדיש הרבה מרץ וזמן לעקור מתוכה שגיאות וטעויות שנשתגרו בדיבור ובכתב. כי אהב ספרות נקיה, לשון נקיה וביטוי נקי. הוא שנא את הקוצים בכל מקום, שהם נמצאים, והשתדל לבערם. הוא הורה לתלמידים רבים בכתיבת הבקורת הספרותית היה בו מתכונת המורה, גם בשיטתו וגם באחריותו הפדגוגית הגדולה לקהל הקוראים והמקשיבים.

אגודת הסופרים וכל הקרובים אליו, מבכים אבדן סופר חשוב, חבר טוב וידיד נאמן, שותף לעבודה ולדאגה, מסור לכל תפקיד שנטל עליו, מוכן תמיד לתת את ידו ואת חלקו לכל מאמץ לטובת הספרות והציבור. נפשו תהיה צרורה בצרור החיים והספרות.


  1. דברים שנאמרו אחרי מיטתו של שלום קרמר בירושלים בעל הלווייה, ג' בתשרי תשל"ט.  ↩