הַלַּיְלָה לֵיל-קַיִץ, הַלַּיְלָה לֵיל-תְּכֵלֶת,
וּשְׁנֵינוּ הוֹלְכִים וְעוֹבְרִים.
וּתְלוּיָה בָךְ עֵינִי, וְעֵינֵךְ בִּי תְלוּיָה;
הַכּוֹכָבִים מְצִיצִים וְדוֹבְרִים.
הַלַּיְלָה לֵיל-תְּכֵלֶת, הַלַּיְלָה לֵיל-קַיִץ,
הָרְחוֹבוֹת יְשֵׁנִים וּשְׁוָקִים;
אֵין קוֹל, רַק הַצְּעָדָה, רַק אַחַת וְאֶחָת.
אֵין מַרְאֶה, רַק צְלָלִים כַּעֲנָקִים.
הֵרָגְעִי, הַיַּלְדָּה! הַרְגִּיעִי בָךְ רוּחֵךְ,
פְּחִי בַפִּקְפּוּקִים עַד-תֻּמָּם;
הֵן יָשֵׁן אָבִיךְ, הֵן אִמֵּךְ יְשֵׁנָה –
וְאִלֵּם הַלַּיְלָה וְדוּמָם.
וְחֶרֶשׁ נְפַטְפֵּט. רְאִי-נָא, הַדַּיָּן
הַזָּקֵן מִתְנַהֵל וְהוֹלֵךְ
בִּכְבֵדוּת בִּכְבֵדוּת עִם-סִפְרוֹ בְיָדוֹ –
מַה-פִּתְאֹם תַּשְׁבִּיחִי אֶת קוֹלֵך?
הַזָּקֵן לֵב טוֹב לוֹ וְדָבָר לֹא יַגִּיד,
חָלִילָה לִלְשׁוֹנוֹ כִּי-תַכֶּה –
הֵרָגְעִי, הַנַּעֲרָה, וְשִׁמְעִי מַה-יָּפֶה
שׁוֹקֵק הַנַּחַל וּמְפַכֶּה.
הַזָּקֵן מִתְנַהֵל לִרְחוֹב בֵּית-הַכְּנֶסֶת
שָׁם לוֹמֵד הוּא תוֹרָה בַלֵּילוֹת,
וְעִמּוֹ לוֹקֵחַ הוּא שָׁמָּה סוֹדֵנוּ –
אַל סְפֵקוֹת לָךְ, נַעֲרָה, וּשְׁאֵלוֹת!
וְקוֹבֵר הוּא שָׁמָּה בַלָּאט אֶת-סוֹדֵנוּ
בְּעִמְקֵי תַחְתִּיּוֹת הַסְּפָרִים;
וּסְפָרִים1 כָּאֵלֶּה לְסוֹד כְּסוֹדֵנוּ
הֶן-הֵמָּה מִבְחַר הַקְּבָרִים.
וּמִנִּי הַסְּפָרִים אָז יָעוּף סוֹדֵנוּ
וּלְגָבְהֵי הַשְּׁחָקִים יַגִּיעַ
וְעַד כִּסֵּא-הַכָּבוֹד, – וְהָיָה לְמֵלִיץ
לָנוּ בִשְׁמֵי הָרָקִיעַ.
-
במקור המודפס האות ס' אינה מנוקדת (הערת פב"י) ↩