¹

מדוּע זה אחרי כּל “ועידה עברית” אני מקיץ ונפשי ריקה? האוּמנם אי אפשר להם לכּינוּסים הללוּ מבּלי שינחילוּ לעברי המצפּה להם – מַפּח‑נפש? היוֹדעים מכַנסי הועידוֹת כּי עוֹד לא ספוּ‑תמוּ קוֹראים עברים, השוֹמרים עדיין אמוּנים ל“נוֹשאי הדגל” וּמאזינים בּתוֹם לבּם למה שהוֹלך ונִשְנֶה משנה לשנה בּמאמרים הרבּים הנכתבים לפני הועידוֹת, אלה המאמרים שבּהם “מתכּוֹננים” לועידה, עוֹשׂים “חשבּוֹן‑הנפש”, מַעלים את הויכּוּח על “צמצוּם והרחבה”, מַתוים דרכים וּמציינים פּעוּלוֹת וּמעשׂים העוֹמדים להיעשׂוֹת בועידה ומיד לאחריה? היוֹדעים הם פּרנסי העברית, כּי הקוֹראים הללוּ, שאינם נוֹסעים בּעצמם לועידוֹת, כּמהים לקוֹרטוֹב של בּשׂוֹרה טוֹבה, לידיעה כּל‑שהיא על מעשׂים טוֹבים, ועם כּל היוֹתם רבּי‑אמוּנה וּמסתפּקים גם בּמוּעט שבּמוּעט, אינם מעלים על הדעת כּי יש להסתפק גם בּאפס? האוּמנם מן הנכוֹן הוּא להרגיל את העברים הנפוֹצים והנידחים, והמיַחלים והמאמינים, לתמרוֹני‑שוא, שלאחריהם אוֹמרים: להד"ם²?

אוֹ אפשר זוֹהי תעוּדתן של הועידוֹת הללוּ מהאג תרס“ז ועד בּזיל תרפ”ז³ – ללַמדך, לבל תבטח בּועידוֹת וּבאוֹתה עסקנוּת עברית הדוֹגלת בּועידוֹת והשוֹקטת על ועידוֹתיה?

קראתי בּ“הדוֹאר” את הדין‑וחשבּוֹן של “ועידת ההסתדרוּת העברית” בּפּטרסוֹן. הועידה העשׂירית.

עתה הוּנח לי. עתה ידעתי: כּי ד"ר מ. ז. רייזין⁴, “ראש הועד המכין” פתח בּברכה לבבית; כּי אֵבּ. גוֹלדבּרג⁵, נשׂיא ההסתדרוּת העברית, נאם נאוּם פּתיחה; כּי צבי שרפשטין⁶ נאם על מצב התרבּוּת העברית בּעוֹלם; כּי מנחם ריבּוֹלוֹב⁷ הרצה על “הדוֹאר”, כּי ק. וייטמַן⁸ קוֹנן על מצב החינוּך העברי בּאמריקה; כּי המבקרים בּיקרוּ והנשׂיא השיב, וכי נבחר ועד פּוֹעל עם נשׂיא וּסגן נשׂיא ועם גזבּר ועם ראש הועד הפּוֹעל. עתה ידעתי: גלגל העברית בּאמריקה לא עמד, חלילה. הוּא מתנוֹעע כּתמוֹל שלשוֹם.

בּינתים הצצתי גם לאוֹתוֹ פּרק בּלתי‑חגיגי של דין‑וחשבּוֹן המזכּיר. ממנוּ למדתי, כּי “להסתדרוּת העברית יש בּארץ הזאת 1074 חברים. מהם 425 תוֹמכים בּעבוֹדה על ידי תשלוּם מס‑חברים. 649 לא שילמוּ את מסם במשך השנים האחרוֹנוֹת”.

כּוּלי האי! וּמה היה לויכּוּח הגדוֹל על “הרחבה וצמצוּם” שהתנהל בּועידה שעברה? “ההחלטה שנתקבּלה בּועידה האחרוֹנה (הקרוּיה הצעת וייטמן) להרחיב את חוּג העבוֹדה על ידי התאמצוּת לשתף בּה כּוֹחוֹת חדשים – – לא הוּצאה לפּוֹעל מפּני חוֹסר אמצעים כּספּיים”.

וּלהלן חשבּוֹן של רוַח והפסד בּפּעוּלוֹת:

“הועד למען “הדוֹאר” מילא מה שהחסירה ההסתדרוּת הציוֹנית. בּמשך הזמן הזה נוֹספוּ 1024 חוֹתמים חדשים ל”הדוֹאר“. – – האבידוֹת שאבדוּ לנוּ השנה: הסטוּדיה הדרמטית “קדם” וּבית‑המדרש “תרבּוּת”, שתמכנוּ בּהם, והעתוֹן לבני‑הנעוּרים “בּן‑הדוֹר” שהוֹצאנוּ”.

וּמשירדתי לסֵיפא של קְרָא, להחלטוֹת הועידה, טבלתי בּשפע של בּרכוֹת: ל“דביר” לחוּד ול“שטיבּל” לחוּד, ושוּב ל“שטיבּל” ול“אמנוּת” וּל“מצפּה” יחד, וּלכל בּעלי היוֹבלוֹת למיניהם – משוֹררים וּמלוּמדים ועסקנים, איש לא נעדר – וּלכל מַאן דעסקיִנן בּתרבּוּת עברית, וּלעוֹרכוֹ של “הדוֹאר” וּלסוֹפריו וּלעסקני הועד למענוֹ. בּין כּל אלה מצאתי גם החלטה למעשׂה, וזוֹ לשוֹנה: “הועידה מכּירה בּערכוֹ הרב של “הדוֹאר” – – וּמיַפה את כּוֹחוֹ של הועד הבּא לצאת בּקוֹל קוֹרא אל הקהל העברי בּדרישה להכפּיל את מספּר חוֹתמי “הדוֹאר” עד עשׂרת אלפים וּלהתחיל בּתעמוּלה הדרוּשה לשם כּך”.

כּוֹחה של אמריקה! רז זה שידעוּהוּ רק מַרשל וחבריו בּאחוּזת לוֹרד מֶלצ’ט, מי גילהו לאֵבּ. גוֹלדבּרג ולחבריו בּפּטרסוֹן?

אכן, גלגל העברית בּועידוֹת מתנוֹעע. כּתמוֹל שלשוֹם. ריקם.

אין לך אלא להשתוֹמם לכוֹחם של אנשים: לגלגל ועידה אחרי ועידה, לבחוֹר וּלהיבּחר, לבקר וּלהתבּקר, להיקהל ולהינשׂא, לשֹאת את “דגל” התרבּוּת העברית בּרמה. האוּמנם כּוֹח אבנים כּוֹחם?

וּמבּלי כּל “רשעוּת”. מי יאמר לנוּ: אם כּל ההתקהלוּת העברית הזאת – הרחוֹקה כּל כּך מיצירה עברית של ממש, הנעשׂית בּפינוֹת שוֹנוֹת של כּדוּר הארץ, – אוֹת היא לנאמנוּת קשת‑עוֹרף, שאינה נסוֹגה גם מפּני נקישה בּצחיח סלע, ושאינה עוֹזבת את המערכה בּשוּם תנאים וּבשוּם פּנים? אוֹ שלפנינוּ כּת חנוּטה וּמאוּבּנת, מעין ה“ליגים” הנפוֹצים בּארצוֹת הבּרית, אשר ניחא לה בּקפאוֹנה, בּתנוּמתה, בּצרמוֹניוֹתיה, וּביוֹתר מזה אין לה צוֹרך כּלל וּכלל?

כּיצד מנַמקים    🔗

חוֹששני, שהויכּוּח הגדוֹל והסוֹער בּעניני האַספּוֹרט שלנוּ, המעסיק עד עתה את עמוּדי ג' וד' בּעתוֹנוּתנוּ, הוֹלך וחוֹרג ממסגרוֹתיו וּמתקרב גם אל העמוּדים הראשוֹנים, ועוֹד מעט יכבּוֹש גם את הפּוּבליציסטיקה הכּבדה ועד “על הפּרק” וּ“דבר היוֹם” יגיע.

חוֹששני ולא שׂמֵחָני. מדוּע? משוּם שכּל עוֹד לא יצא הויכּוּח מתחוּמיו המצוּמצמים, הפּרוֹבינציאַליים בּמקצת – כּשיוֹסף יקוּתיאלי⁹ מעוֹרר ישֵנים בּקריאת: הצילוּ את המוֹלדת! וש. סאמט לעוּמתוֹ מחנן קוֹלוֹ וּמשיב אמרים בּנחת – עוֹד היה מקוֹם ותקוה כּל‑שהיא, ששאלוֹת האִרגוּן והֶאתיקה שבּאַספּוֹרט (עניני נימוּסים, מנהגים ויחסים הדדיים, הרחוֹקים כּל כּך מאִתנוּ – החיצוֹניים – והתוֹפסים מקוֹם ניכּר כּל כּך בּחיי חוּגי נוֹער רחבים) ימצאוּ סוֹף סוֹף את “בּירוּרן העניני” – ירשה לי מר מ. ג. להשתמש בּמבטאוֹ – מתוֹך כּוֹחוֹת פּנימיים, החיים בּתוֹך הענינים הללוּ. אוּלם מרגע שהענין יעבוֹר לידיה של הפּוּבּליציסטיקה הכּבדה, הרי בּרוּר שתעלה על השוּלחן כּל הפֹרוֹבּלימַטיקה הגדוֹלה: “אוּמה וּמעמד”, “אחדוּת והתבּדלוּת” ושכּמוֹתם דברים לוֹקחים לב ועֵט וּממציאים חוֹמר מאמרי בּל יכזב. ממילא יצא מזה הבּירוּר העניני וידיו על ראשוֹ.

את ההתחלה לכך כּבר עשׂה גוֹג וּמגוֹג בּ“הארץ” (גליוֹן 2727).

כּי הנה גוֹג וּמגוֹג חדל את מתק מדבּרוֹ על אדירי עוֹלם ועל מסתרי חדרי ההנהלה הציוֹנית וַילך לנוּע על מערכוֹת המלחמה שבּין “המכּבי” ו“הפּוֹעל”.

ואני חלילה לי מהידחף ומהיסחף בּסערת המלחמה. אך להציץ אמרתי – מה העזרה הפּוּבּליציסטית המוּגשת לצדדים הנלחמים וּמה שנינוּתם של החצים הנזרקים מאַשפּתוֹ של גוֹג וּמגוֹג. לא השליתי, חלילה, את נפשי המפלגתית בּתקוה, כּי לבּוֹ הבּלתי‑מפלגתי והלאוּמי של גוֹג וּמגוֹג יט חסד ל“הפּוֹעל” דוקא. אוּלם חוּלשה יש בּידי: גם בּידעי נאמנה כּי בּבני בּריתי קוֹלע רוֹבה‑הקשת, איני יכוֹל להבליג שלא להסתכּל: כּיצד וּמהיכן הוּא קוֹלע.

הצצתי וזאת אשר ראיתי: שני נימוּקים לוֹ, לגוֹג וּמגוֹג, כּנגד קיוּמוֹ של “הפּוֹעל”.

נימוּק א': אנגליה (לא תאמינוּ בּכוֹח הנבוּאה שבּי, אוּלם נכוֹן אני להישבע בּנקיטת חפץ, כּי ידעתי מראש שגוֹג וּמגוֹג יביא עלינוּ את אנגליה).

“בּאנגליה – ארץ של תנוּעת פּוֹעלים כּבּירה – לא הגיעוּ לידי מדרגה כּזוֹ, שהפּוֹעלים יאַרגנוּ קבוּצוֹת מיוּחדוֹת של משׂחקים בּכדוּר‑רגל”

נימוּק נכבּד בּלי כּל ספק. והייתי מציע את הנימוּק הזה לשירוּתם של כּל עמוּדי הפּוּבּליציסטיקה הוַיינשטיינית‑וַיינשאלית‑ראזסבֵיטית¹⁰, שאינה יכוֹלה להירָגע על קיוּם “אוֹהל” של פּוֹעלים, וקוּפּת‑חוֹלים של פּוֹעלים, וּוַעדת תרבּוּת של פּוֹעלים, וּמרכּז חקלאי של פּוֹעלים וכוּ' וכוּ' – חוּץ, כּמוּבן, מאִרגוּני הנוֹער הרביזיוֹניסטי.

אוּלם יש לוֹ לגוֹג וּמגוֹג נימוּק שני, כּבד מן הראשוֹן:

“מעמד הפּוֹעלים” (בּמרכאוֹת, כּמוּבן) שלנוּ, שעוֹד אתמוֹל התקיים חלק הגוּן ממנוּ מכּספּי “הסיוּע” מן הקוּפה הלאוּמית" –

וּמעמד פּוֹעלים בּמרכאוֹת זה הוּא הוּא שמַתיר לעצמוֹ הסתדרוּת של אַספּוֹרט לעצמוֹ! שוֹמוּ שמים!

אַרגוּמנט מאיר עינים, הלא כן? ולמה יניחוֹ גוֹג וּמגוֹג לנימוּק זה רק בּמקצוֹע הספּוֹרט, מדוּע לא יעבירהוּ לכל שאר המקצוֹעוֹת? מעמד פּוֹעלים, שיש עליו כּתם זה של סיוּע – עוֹד יתנשׂא לחַווֹת דעה, לקיים מוֹסדוֹת עצמיים, “להתבּדל”, ויוֹתר מכּל זה – להבּיע אי‑אֵמוּן לסַאקר! “מקבּל סיוּע”, דע את מקוֹמך!

ואוּלי נדוּן גם על עמדוֹתיהם של הגוֹג וּמגוֹגים מבּחינת מקוֹרוֹת ההכנסה ש“עוֹד אתמוֹל התקיימוּ” עליהם?

ושיננא זה, המלַמדנוּ בּראיוֹת מאנגליה, לא זכר בּרגע זה, כּי אף על פּי שחלק הגוּן ממעמד הפּוֹעלים (בּלי מרכאוֹת!) בּאנגליה “התקיים עוֹד אתמוֹל” וּמתקיים גם היוֹם “מכּספּי הסיוּע מן הקוּפּה הלאוּמית”, לא יעיז שם שוּם גוֹג וּמגוֹג ושוּם עוֹג מלך הבּשן ללמוֹד מן הסיוּע למחוּסרי‑עבוֹדה על זכוּת האִרגוּן החברתי.

אַשריך, בּת‑אנגליה, שגוֹג וּמגוֹג אינוֹ מוֹרה הלכה אצלך. שאילמלי כן ודאי היה פּוֹסק, כּי מעמד פּוֹעלים אשר “חלק הגוּן ממנוּ מתקיים מכּספי הסיוּע”, ושאינוֹ זכּאי לפיכך להסתדרוּת של ספּוֹרט משלוֹ – ודאי שאינוֹ ראוּי לצירי פּרלמנט משלוֹ וצריך להסתפּק בצירים משל אחרים, בּעלי אחוּזוֹת וּפַבּריקַנטים שאינם מתפּרנסים מכּספי סיוע כּלל וּכלל. ושמעמד פּוֹעלים אשר כּזה עוֹד יתחצף עד כּדי לחתוֹר דוקא למיניסטריוֹן משלוֹ, “מעמדי”, את זאת אין הדעת סוֹבלת כּלל וּכלל.

אב תרפ"ח.