¹

בּי"ב בּאלוּל מלאוּ מאה שנה להוּלדתוֹ של אדם, שהיה הראשוֹן למפעל ההתישבוּתי בּארץ. בּעצם הרעיוֹן הציוֹני, בּחלוֹם המחוּדש של גאוּלה מדינית-ארצית, קָדמוּ לוֹ לנטר ראשוֹני ההוֹגים וההוֹזים: צבי הירש קַלישר, משה הֶס, יהוּדה אַלקלעי², נתן פרידלַנד. אוּלם כּל אלה, אבּירי-החזוֹן, לא זכוּ לראוֹת בּעיניהם מעשׂה של ממש, עד שבּא נטר, הראשוֹן למפעל הציוֹני המוֹדרני, ואחד הראשוֹנים ליצירת חיים פּוֹליטיים לכלל האוּמה הישׂראלית.

קרל נטר היה חבר לאוֹתה קבוּצת צעירים קטנה, אשר יצרה בּשנת תר“ך (1860) את ה”אַליאַנס“. כּשם שקשה לנוּ לצייר בּימינוּ את אנשי ה”אַליאַנס" כּחֶבר צעירים, כּך גם קשה לנוּ, המכּירים את ה“אַליאַנס” של היוֹם, לשער מה עמוּקים היוּ הגוֹרמים הנפשיים שהביאוּ ליצירתה, וּמה היוּ המַאוַיים הלאוּמיים החבוּיים בּלב יוֹצריה. “כּל ישׂראל חברים”! זוֹ היתה הסיסמה שהוּטלה לאויר העוֹלם בּעצם מאמצי ה“אֶמַנסיפּציה”. וּמכּל עברים חדרוּ לקראתה לבבוֹת. בּפּעם הראשוֹנה בּהיסטוֹריה הישׂראלית הוּקם איגוּד לאוּמי – מעל לתחוּמי ארצוֹת ומדינוֹת – להגנת זכוּיוֹת ישׂראל בּכל מקוֹם שהם נרדפים. והסתדרוּת לשם כּך, בּרֵיש גלֵי, בּשעה שיש כּל הסכּנה כּי הצוֹררים יראוּ בּזה הוֹכחה מוּבהקת ל“קשר” הכּל-ישׂראלי, בּשעה שצריך יוֹם יוֹם להוֹכיח את הפּטריוֹטיוּת והנאמנוּת לארץ-המוֹלדת – כּמה גבוּרה מוּסרית וכמה כּוֹח לאוּמי היה צפוּן בּזה.

בּתוֹך החֶבר הזה, אשר עבר דרך מהפּכת (1848)³, ואשר עלילת-דמשׂק ⁴(1840) וּמאוֹרע מוֹרטרה⁵ (ילד יהוּדי שנגזל על ידי הכּנסיה הקתוֹלית בּשנת 1858) עיצבוּ את הרגשתוֹ היהוּדית, היה קרל נטר הרוּח החיה. אדוֹלף כּרֶמיֶה⁶ הישיש, איש המדינה היהוּדי-הצרפתי, שיוָה עליו מהוֹדוֹ, אוּלם איש-הפּעלים היה עכשיו נטר. נסיעוֹת ההשתדלוּת לקוּשטא, לבּרלין, למַדריד⁷, הטיפּוּל בּמהגרים היהוּדים בּבּרוֹדי⁸ – אלה נפלוּ בּחלקוֹ. בּכל אלה התגלוּ הניצנים של העסקנוּת היהוּדית הלאוּמית, אשר לא ידעוּה הדוֹרוֹת הקוֹדמים. וּבתוֹך כּל אלה כּבר בּיצבּצה ההכּרה, כּי “אך על ידי עבוֹדת האדמה יוָשע ישׂראל”. וכי יש צוֹרך להכין בּארץ-ישׂראל “מקוֹם מחסה וּמפלט לאַחינוּ, אשר היוֹם אוֹ מחר יברחוּ בּהמוֹנים ממקוֹמוֹת מוֹשבוֹתיהם משׂנאת הגוֹיים שכניהם” (הדברים נכתבו בּשנת 1869!).

וגם כּאן, לגבּי “ישוּב ארץ-ישׂראל”, מלה שנאמרה לפניו, הרי הוּא הוֹלך בּדרכים חדשוֹת. לא מעשׂי חסד וּצדקה בּירוּשלים לוֹקחים את לבּוֹ. ואפילוּ לא ההתחלוֹת הישוּביוֹת הדלוֹת של מוֹנטיפיוֹרי. הוּא מזהיר את חבריו מפּני השגיאוֹת אשר עשׂה מוֹנטיפיוֹרי, ש“שכח כּי בּיוֹם אחד לא ישוּב העם אשר רחק מן האדמה זה כּאלפּיִם שנה להיוֹת לגוֹי עוֹבד-אדמה החי על אֵתוֹ ועל מחרשתוֹ”. וּמכּאן – הצוֹרך בּבית-הספר חקלאי, אשר יחנך ויכשיר את הדוֹר הצעיר. ואין זאת בּשבילוֹ הצעה סתם, שצצה בּמוֹח: “לא אחשוֹב את תפקידי לנגמר אלא בּיוֹם שאראה את מפעלי מצליח והבטחתי לציוֹן מתגשמת”. ואם כּי בּית-הספר כּולוֹ צריך להכיל בּסך הכּל שלוֹשים תלמיד, אשר יתקבּלו בּמשך שלוֹש שנים (עשׂרה תלמידים לשנה), אין זה מעשה קטנוֹת. הוּא רוֹאה את גוֹדל העתיד הנשקף:

“אם אך תשמיעוּ – הוּא כּוֹתב ל”אֵליאַנס" – קוֹל שוֹפר גדוֹל לכל ישׂראל המפוּזרים על פּני האדמה, ונוֹכחתם כּי את אשר אנחנוּ חוֹלמים היוֹם – יראה למחר פּתרוֹנוֹ".

והדברים אצלוֹ אינם בּגדר מליצה נאה. הוּא לוֹהט למפעל. הוּא פּוֹעל בּמהירוּת וּבמתיחוּת. נוֹסע לקוּשטא, דוֹפק על פּתחי הוזירים, משתמש בּהמלצוֹת הקוֹנסוּלים וּמשׂיג “פירמאן” (מאמר שׂוּלטן) המזכּה אוֹתוֹ בּשטח קרקע, הדרוּש להקמת בּית-הספר. הוּא אץ לארץ, מחפּשׂ ובוֹרר לוֹ את סביבת יפוֹ. כּאן הוּא נוֹעץ קנה להתישבוּת היהוּדית. הוּא קוֹבע מראש את הסכוּם אשר ידָרש: 100.000 פרנקים. וּבטרם יהיוּ האמצעים הדרוּשים הוּא מתחיל לעבוֹד. הסכוּמים אינם מספּיקים – אין הוּא נוֹפל בּרוּחוֹ. הוּא רוֹכש את לב “אדירי” ה“אַליאַנס”: גוֹלדשמיד⁹, בּרוֹן הירש¹⁰. משקיע סכוּם גדוֹל מהוֹנוֹ. וחי חיי “חלוּץ”: אוֹהל, מערה. מארבּע בּבּוֹקר על רגליו. מפקח על העבוֹדה, מנהל עניני המשק, בּא בּדברים עם הערבים השכנים (עד היוֹם נקרא מקוה-ישׂראל בּפי הערבים בּשם “נטר”), שוֹמר, עוֹמד בּפני התנפּלוּת של ערבים, משתדל אצל הרָשוּת. וּמבּפנים אין נחת: האשמוֹת בּאֶפּיקוֹרסוּת מצד חרדי ירוּשלים, חשד בּמיסיוֹנריוּת. והוּא – חוֹלם להביא “רב” למקוה: את ר' צבי הירש קלישר. אינוֹ מסתפּק בּבית-הספר וחוֹלם על עתיד חניכיו, מכין תכניוֹת להתישבוּת וּמבשׂר כּי יש אפשרוּת לקנוֹת קרקעוֹת אצל הממשלה. ויוֹצא וחוֹזר. בּאמצע – משקיע את עצמוֹ בּעניני המוֹני המהגרים היהוּדים, פּליטי הפּרעוֹת, הרצים לאמריקה, וּבדאגה ליהדוּת הרוּסית. ושוּב חוֹזר לארץ בּפּעם החמישית. כּאן פּגישה עם הבּיל“וּיים, הכּוֹתבים לפּינסקר, כּי כּ”ברק נוֹגה בּין ערפילי חוֹשך" היה להם נטר. אוּלם לא זכתה הפּגישה שתהיה הרת-תוֹצאוֹת לתנוּעה החלוּצה: בּאמצע בּא המות לנטר וחברי בּיל"וּ כּרוּ לוֹ קבר.

אלה הם קצוֹת הדברים הידוּעים לנוּ על פּרשת חייו של נטר. מעטים הם, אוּלם גרעיניים. הוּא שיקע את נפשוֹ בּמעשׂיו ולא טרח לפתוֹר לדוֹרוֹת את חידת חייו. ואפשר כּי מכתביו השמוּרים בּגנזי מקוה-ישׂראל מכילים עוֹד דברים מענינים וחשוּבים, אשר יעזרוּ לנוּ להבין את האדם המוּפלא ואת הלָך-הרוּח של אוֹתם היחידים שקָדמוּ לתנוּעה הציוֹנית. אמנם הבטיח פּעם יהודה גרָזוֹבסקי (בּרשימתוֹ הבּיוֹגרפית בּ“לוּח אחיאסף” תרנ"ה) לשוּב ולתת לנוּ בּיוֹגרפיה מפוֹרטת של יסוֹד החוֹמר האַרכיוֹני שבּמקוה-ישׂראל. אוּלם ההבטחה לא נתקיימה. השנה הוֹציא אמנם בּית-הספר שבּמקוה-ישׂראל, שזכה בּינתים להתנער וּלהתקרב לתפקיד שיָעד לוֹ נטר, חוֹברת בּיוֹגרפית של נטר (כּתוּבה על ידי י. יערי-פּוֹלסקין וערוּכה על ידי ש. הֵלל’ס), אוּלם עוֹדנוּ מצפּים לבּיוֹגרף הנאמן, אשר ישׂכּיל לחדוֹר לעוֹלם ההוּא ולחשׂוֹף לנו את אוֹצרוֹתיו.

אלול תרפ"ו