זָכַרְתִּי אֶת הַיּוֹם הַהוּא בְּאֶרֶץ הַשְּׁפֵלָה,
שָׁמַרְתִּי אֶת מִטַּת אִמִּי בְּצָהֳרֵי יוֹם סְתָו;
הוּנַף מַגָּל עֲלֵי חַיֶּיהָ כְּעַל קָמָה בְּשֵׁלָה,
וְאָנוֹכִי כְּצִיץ פּוֹרֵחַ כִּי נִשְׁבַּר עָנָף.
קָרָאתִי אָז בְּקוֹל גָּדוֹל וְלֹא־נִשְׁמָע, פְּנִימָה:
חֲיִי, חֲיִי, חֲיִי עוֹד,
אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!
אֶזְכֹּר גַּם אֶת הַיּוֹם הַהוּא בֵּינוֹת הָרֵי קַרְפָּט,
יָקַד הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבַלֵּב הַדָּם;
הָרִים, נָהָר וָיַעַר, שַׁחַת רֵיחָנִית וָאָתְּ.
וֶאֳלֹהִים נִגְלָה בָּעֵץ, בַּצֵּל וּבָאָדָם.
וְאָז רִצְפַּת שְׂפָתַי עֲלֵי אָזְנֵךְ קְטַנָּה אָשִׂימָה,
לִלְאוֹט לָךְ חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ:
אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!
וְעֵת בַּדֶּרֶךְ לַמּוֹלֶדֶת, עַל סִפּוּן סְפִינָה,
קִבַּלְתִּי אֶת פְּנֵי הַשַּׁחַר הַגּוֹאֵל, הַטּוֹב,
הָיְתָה נַפְשִׁי כַּיָּם רוֹעֶשֶׁת, מְלֵאַת רִנָּה – –
אָז רִנְּנָה גַם הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁעִגְּנָה לַחוֹף.
קָפַצְתִּי פִּי, וְאַךְ נַפְשִׁי קוֹלָהּ בְּעֹז הֵרִימָה,
לִקְרוֹא לְזוֹ הָאָרֶץ:
אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!
אַךְ יֵשׁ בַּלֵּיל וְהִתְעוֹרֵר הַיֶּלֶד מֵחֲלוֹם,
יָקוּם בְּמִטָּתוֹ, יַעֲמֹד, יִקְרָא לְתוֹךְ הַשְּׁחוֹר;
וְיֵשׁ בִּקְרִיאָתוֹ הַזֹּאת מִפַּחַד הַיְתוֹם,
מֵאַהֲבַת אִשָּׁה וּמִתְפִלָּה לַיּוֹם, לָאוֹר;
וּבַקָּשַׁת הָאֵם וְהַמּוֹלֶדֶת פָּנֶיהָ הֶעֱלִימָה,
וּצְעָקָה לָשׁוּב אֵלֶיהָ:
אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא!