מֵרִשְׁפֵי קֵשֶׁת הַצַּיָּד פָּצוּעַ,

רָץ שׁוּעָל אֶחָד מִדָּמוֹ צָבוּעַ

וּזְבוּבִים רַבִּים עַל פִּצְעוֹ נִקְבָּצוּ

וּדְוֵי לַחְמוֹ אָכְלוּ, דָּמוֹ מָצָצוּ.

"הָהּ אֵלִי! – קָרָא הַכֹּאֵב – מַדּוּעַ

הִסְגַּרְתַּנִי אוֹתִי חֲכַם הַיָעַר

בִּידֵי עָם לֹא-הָיָה נִבְזֶה וּבָעַר

לָשֵׂאת קָלוֹן וּכְאֵב, בָּשְׁנָה עַל צָעַר?!"

כַּתַּר נָא! – קָרָא קִפֹּד מִמְּאוּרָתוֹ –

אֲנִי אַעַל עָלֶיךָ וַאֲגָרְשֵׁמוֹ

וּבְמַדְקְרוֹתַי לַעֲשָׂרֹת אֲבַתְּקֵמוֹ.

"אַל נָא – עָנָה הַשּׁוּעָל בְּלָשׁוֹן רַכָּה –

הַנִּיחָה לָמוֹ וִיכַלּוּ מַרְעִיתָם,

כִּי הֵם כְּבָר אָכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ מַחֲצִיתָם

וּגְדוּד רָעֵב יָבֹא, וּבְכָל אַוָּתוֹ

יֹאכַל יֶתֶר כֹּחִי, וִישִׁיבֵנִי עַד דַּכָּא".