עוֹד רַב הַמַּהֲלָךְ אֶל הַבֹּקֶר,
מַהֲלַךְ שֶׁל שָׁעוֹת.
לֹא, אֶת הַלַּיְלָה אֵינֶנִּי יָרֵא,
שֶׁמִּתּוֹכוֹ אֲנִי בָּא וּבוֹ מִתְגָּרֶה,
וְאֵינֶנִּי חוֹשֵׁשׁ לַהִלּוּךְ כְּלָל וּכְלָל,
שֶׁעַתִּיק הַהִלּוּךְ, אֱנוֹשִׁי וּמֻגְבָּל,
אֲבָל – –
עוֹד רַב הַמַּהֲלָךְ אֶל הַבֹּקֶר,
מַהֲלָךְ שֶׁל שָׁעוֹת – –
אִם אֵצֵא מֵחֶדְרֵי – וְאֶפְגֹּשׁ בַּנָּהָר,
הוּא חוֹזֵר וְחוֹזֵר עַל מָה שֶׁאָמַר.
אָשׁוּב – וְהִנֵּה הַסְּפָרִים,
וְהַמִּלוֹן הָאֲבָהִי שֶׁל שְׁטֵינְבֶּרְג יְהוֹשֻׁעַ, כְּעָרִים
הַזָּרוֹת; וְהַמְּלוֹנוֹת סְגוּרִים-מְסֻגָּרִים – –