תִּרְאֶה מֶבָּטְךָ – כֹּה רָחוֹק הוּא מִמְּךָ.
וּמַשֶּׁהוּ מַפְרִיד בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ.
הַבַּיִת, הָרְחוֹב – מְעַמְעֵם וְנִסְגָּר
כָּאוֹר.
יֵשׁ פִּנָּה שְׁכוּחָה, פֵּא-נוּנִית –
וְהִיא כֹּה זְכוּרָה עַתָּה.
יֵשׁ דָּלֶת אַמּוֹת –
וְהֵן מְקַפְּלוֹת הַמֶּרְחָב.
הַיָּד הַחוֹבֶקֶת מְלוֹאִים – מְיֻתֶּרֶת,
וְצֹרֶךְ-הַהֲלִיכָה – כֹּה נוּגֶה;
עַצְבוּת בָּרַגְלַיִם
הַמְצֻוּוֹת עוֹד לָלֶכֶת – –
וְכָל הַזִּמָּה שֶׁבְּכִתְבֵי-הָעֵת וּבַשְּׂדֵרוֹת,
בְּמַבְּטֵי-יוֹם וּבְעֵינַיִם לֵילִיּוֹת –
זְהוֹרִית עֲצֵי-רִקָּבוֹן.
וְאַךְ הַ“חָכְמָה” הָאַחֲרוֹנָה בְּפִי הַיֶּלֶד –
נִזְרֶקֶת לַחֲלָלְךָ זְרִיקַת-עֹגֶן,
וּכְבָר הִיא בְּיָדְךָ כַּקַּשׁ בְּיַד הַטּוֹבֵעַ
וְכִפְרָחִים מוּשָׂמִים בְּאוֹתָהּ פִּנָּה שְׁכוּחָה-זְכוּרָה –
אַךְ תִּפְנֶה-תֵלֵךְ
וְהֵם מְעַמְעֲמִים כָּאוֹר הַנִּסְגָּר.
פִּרְחֵי-אַהֲבָה, פִּרְחֵי-פְּרִידָה
לְיַד לוּחַ יָבֵשׁ כְּפֵא-נוּן.