הַיּוֹם הַזֶּה,

יוֹם מִימֵי מְנַחֵם אָב תָּו-שִׁין-יוֹד-חֵית,

יוֹם שָׁגוּר שֶׁל עִנְיָנִים, שֶׁל רֹגֶז –

וְהוּא הֹוֶה וְלֹא-הָיָה

וְהוּא הֹוֶה וְלֹא יִהְיֶה.

יוֹם אֶחָד!

יְהִי יָפֶה!

יְהִי נָא טוֹב!

אֶרְאֵהוּ נָא כִּי טוֹב מְאֹד!

אֶתֵּן-נָא לוֹ כֹּל לִי,

כֹּל לִי הָיָה וַאֲחוֹנֵן.

פָּנִים אִם גַּם יַסְתִּיר –

אַל-נָא אֶחְדַּל מִתֵּת לוֹ,

מֵהִתְעַקֵּשׁ וָתֵת.

יוֹמִי, יוֹמִי,

לֹא-עוֹד הָיִיתָ, לֹא-עוֹד תָּשׁוּב-הֱיוֹת –

הֱיֵה,

הָאֱלֹהִי שֶׁלִּי,

הָאֱנוֹשִׁי שֶׁלִּי!