נָשׁוּב נִתְהַלֵּךְ יְדִידַי. אַל חֲשָׁשׁ, הוֹלְכֵי-רֶגֶל, אַל נֹמֶך!
דְּבָרִים יֵשׁ בָּאָרֶץ יְפַת-הַפַּשְׁטוּת, עֲצוּמִים, שֶׁנִּתְּנוּ אַךְ לָכֶם,
וְלָהֶם אַךְ אַתֶּם, הוֹלְכֵי-נְתִיבוֹת!
יָבוֹאוּ פְּרִיחוֹת הַגַּנִּים וְרֵיחַ הַפַּת הַנִּרְדָּה בִּשְׁחוֹמָהּ.
אֵשׁ מַלְחִימִים מִסַּדְנָה אִם תִּכְפֶּה בְּעֻזָּהּ הַמַּבָּט לְהַסִּיעַ –
תָּפִיס חֲבוּרַת יְרָקוֹת טוֹבַת-עַיִן וְצִבּוּר תַּפּוּחִים יְלַבֵּב בְּחִיּוּת
(יֵשׁ מֵהֶם שֶׁכּוֹמְסִים רִקָּבוֹן מִלְּגוֹ? – אַךְ הֵם מְעַטִּים, כִּכְלוֹת-כָּל!).
חֲצִי-דֶּלֶת פּוֹתַחַת מִקְצָת פְּנִים מְיֻשָּׁב וְנַחְתָּן.
סִיעַת עִתּוֹנִים מְשַׁרְבֶּבֶת לָשׁוֹן: כּוֹתֶרֶת-רֹאשׁ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה עוֹד יוֹתֵר.
מֵעַל הַמִּרְפֶּסֶת כְּבִיסָה צַחְרוּרִית מִשְׁתַּבְּשָׁה בַּהֲמוֹן צַחְקוּקֵי-תִינוֹקוֹת שׁוֹבָבִים.
אַל-נָא יְקֻפַּח שְׂכַר שִׂיחָה שֶׁל נָשִׁים: תַּפְרִיט, לְבוּשׁ שֶׁל עוֹנָה וּמַתְכּוֹן לְעוּגָה
וְלֹא יִכָּלֵם גַּם צִתּוּת (שֶׁבְּהֶסַּח הַדַּעַת) לְסוֹד הוֹלֵךְ-רָכִיל בְּאָזְנָיו שֶׁל הַיּוֹם.
תַּרְנְגוֹל בַּחַלּוֹן מְשַׁדֵּר שִׁדּוּרוֹ הַפְּרָטִי, וְסִיסִים, מַרְבֵּיִ-מַעֲשִׂים, תּוֹסְסִים.
יַלְדָּה עַל אוֹפַנַּיִם פּוֹרְחָה אֵין-יָדַיִם, מַפְרִיחָה אֲמִירָה אֲבִיבִית לֶחָלָל,
וְאֻכְלוֹסִין זוּטָרִים, מְתוּקִים, מְרוֹקְנִים עוֹלְמוֹת מַמְתַּקִים שֶׁל דּוּכָן וְדוּכָן.
אֶפְשָׁר תִּפְגְּשׁוּ יְדִידוּת נְטוּשָׁה, שֵׂיָה בַּמִּדְרוֹן, וְ“שָׁלוֹם” יִתְרַפֵּק זֶה עַל זֶה.
וְאוּלַי… תֶּאֶרְחוּ לִלְוָיָה יְתוֹמָה, מְעוּטָה, שִׁפְלַת-בֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַחוֹמוֹת
(לֹא מוֹדָע, לֹא מַכָּר הַבַּר-מִנָּן? – תָּמִיד, תָּמִיד הוּא אֲנַחְנוּ!).
הִנֵּה הֵם יוֹצְאִים, מֵאַחֲרֵי כָּל גָּדֵר וְחָסוּת, הַמַּרְאוֹת, הַקּוֹלוֹת, הַדְּבָרִים.
נִפְרַד הַשּׁוֹטֵף מֵעַל הַמֻּצָּק, וְגוֹאֶה הַנָּהָר בְּמֻפְלָג.
נִבְקָעִים צִיּוּצִים, פּוֹקְחִים עֵינֵיהֶם וְהוֹלְכִים וְנוֹתְבִים
אֶל לֹא-עוֹד-וְהוּא-כְּבָר-קַיָּם.
הַיּוֹם מוֹלִיךְ זַהֲרוּרִים וּצְלָלִים, חֲלוֹמִיִּים וּרְפוּטִים.
בִּנְחֻשְׁתַּיִם וּבְהַלְלוּיוֹת.
לֹא תְּהוֹם, וְלֹא לַיְלָה – וְצוּלָה שֶׁל יֵשׁ-וּמְבַקֵּשׁ-לִהְיוֹת;
רִדוּף וּמַגַּע, וְנִתּוּק, וְרִתּוּק, הִתְרַצּוּת וּבְרִיחָה, אֲבֵדָה וּמְצִיאָה-אֵין-סוֹפִית.
פּוֹלְשִׁים לְתוֹכָם שֶׁל דְּבָרִים, צוֹלְלִים בְּיָם הִתְבּוֹנְנֻיּוֹת, קוֹרְאִים הַדְּמָמוֹת,
תְּגַלּוּ בְּפִתְאֹם: מְנוּחָה עֲלוּמָה בִּתְנוּעָה רְווּיָה זוֹ,
וְנֵצַח-מְעַט בְּזוֹ הַזְּרִימָה לֹא-תֵּדַע-אֶת-עַצְמָהּ – –
וִישֻׁלַּח מֶבַּטְכֶם, כְּיוֹנָה חַכְמַת-לֵב, בְּמַבּוּל מוֹנִיּוֹת:
נִסְתַּחֲפָה יָהֳרָתָן, וְהֵן נְבוּכוֹת בְּמִקְצָת, בְּמִקְצָת מְמַעֲטוֹת אֶת עַצְמָן.
וְכָךְ יָפֶה לְכָל חַי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ!
דְּבָרִים יֵשׁ בָּאָרֶץ יְפַת-הַפַּשְׁטוּת, וְלָכֶם הֵם, לָכֶם,
הוֹלְכֵי נְתִיבוֹת.