בָּרוּךְ אַתָּה, עַרְעָר דָּלוּק בִּקְצֵה הַכְּרָךְ.
לְמִי נִזְעַקְתָּ? לַכּוֹכָב אֲשֶׁר הֻדָּח?
חוֹלֶה הַיֶּלֶד, כִּי תָּעִיר עַל מִטָּתוֹ?
אֶחָד נָזִיר מֵאִיר הַנֶּפֶשׁ מֵחֲטֹא?
אוּלַי סְתָם כָּךְ נִשְׁכַּחְתָּ מִן הַלֵּב
וּלְעֵין-אֵין-כֹּל אוֹרְךָ, כַּזְּמָן, דּוֹלֵף, דּוֹלֵף?
בַּדֶּרֶךְ לִי נִקְרֵיתָ. בָּאֶמְצַע. אֶל הַסּוֹף.
דְּלָק-נָא, חַלּוֹנִי, הָאוֹר אַל תֶּאֱסֹף.
אֲנִי הַיֶּלֶד. זֶה אֲנִי עַל עֶרֶשׂ-דְּוַי.
וְאַךְ הָאֵם לֹא עוֹד תִּקְרַע אֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ: וַי לִי, וַי!
אֶשַּׁח עוֹד עַל הַסֵּפֶר, טֶרֶם סְגַרְתִּיו –
אַךְ הוּא שָׂרוֹף נִשְׂרַף, אֶפְרוֹ – בְּכָל נָתִיב.
אֲנִי, אֲנִי זֶה הַדָּלוּק שָׁכוּחַ, כָּךְ.
וְאֶל אֹזֶן לֹא-שׁוֹמְעָה אֶשָּׂא: קָחֵנִי-נָא, אַךְ קַח!
אֲנִי הוּא הַדּוֹלֵק, אֲנִי גַם הַמּוּאָר.
אַתָּה עֵדִי בִּקְצֵה הַכְּרַךְ, הָהּ, אוֹר עַרְעָר – –
תש"ה