הָאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת הֵן –
מִן הַגַּן וּמִן הַטָּף.
וְלֹא רַבּוֹת הֵן בְּמִסְפָּר –
מֵאָלֶ“ף וְעַד תָּי”ו
הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת –
מְלֵאוֹת חָכְמָה כְּמוֹ רִמּוֹן.
סְפָרִים שְׁלֵמִים כּוֹתְבוֹת הֵן,
וְשִׁירִים יוֹדְעוֹת – הָמוֹן.
הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלּוּ!
בָּנוֹת וַחֲבֵרוֹת טוֹבוֹת.
הוֹלְכוֹת הֵן יַחַד בַּשּׁוֹרָה,
וְיָד בְּיָד הֵן מְשַׁלְּבוֹת.
וְאַף אַחַת קוֹל לֹא תָּרִים,
וְלֹא תִּקְפֹּץ: אֲנִי! אֲנִי!
תָּמִיד חַיּוֹת הֵן בְּשָׁלוֹם,
וְלֹא רָבוֹת הֵן עִם בָּנִים.
הִנֵּה הֵן כְּבָר אוֹמְרוֹת:
“שָׁלוֹם לָךְ, כִּתָּה אָלֶ”ף, שָׁלוֹם!"
וְחוֹחִיּוֹת מֵעַל הָעֵץ עוֹנוֹת,
וּסְנוּנִיּוֹת שֶׁבַּחַלּוֹן - -
תשי"ב