הַפַּרְפַּר הַלָּכוּד בְּכַף הָ“אָחוֹת” –
לְשַׂמֵּחַ לִבְּךָ הִיא הֵבִיאָה.
לִבּוּט הַפַּרְפַּר… אֶל הַפֶּרַח יִקְרָא,
אֶל מָתְקוֹ, אֶל תּוֹכוֹ שֶׁל גָּבִיעַ.
הַיָּם הַגָּדוֹל הַכָּבוּל בַּגָּדָה.
עַד גֶּדֶר הַבַּיִת יְנַחְשֵׁל וְיַגְבִּיהַּ.
נְחֻשְׁתָּיו שֶׁל הַיָּם… צִלְצוּלֵי הָאֵין-סוֹף
בְּאָזְנֶיךָ יַבִּיעַ.
הַשֶּׁה הַכָּפוּת אֶל הָעֵץ הַנָּטוּשׁ.
הוּא בָא עַד לַדֶּלֶת. אֵלֶיךָ הִגִּיעַ.
הַשֶּׁה הֶעָקוּד… הוּא פוֹעֶה, הָרַחוּם:
הוֹ בוֹא, יַחְדָּו עַל הַדֶּשַׁא נַרְגִּיעַ.
וְנִמְשָׁךְ הַסִּפּוּר עַל הַבֵּן הַטַּיָּס,
עַל הַבֵּן מִצְּבָא הָרָקִיעַ - -
מִכֹּחָהּ הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁל הָאָרֶץ גָּבַר,
וּנְתִיב-נְשָׁרִים לוֹ יַבְקִיעַ.
פַּרְפָּרִי הַלָּכוּד! יַמִּי הַכָּבוּל!
שֵׂיִי הַכָּפוּת! טַיָּסִי הַמַּרְקִיעַ'
תשט"ז