יַלְדֵי־אַכְזָב רוֹמַמְתִּי וְגִדַּלְתִּי

וְהֵם הֵשִׁיבוּ אֶת פָּנַי רֵיקָם.

כָּל מָה שֶׁקָּם –

אֵלָיו לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי

וְהַמְפֻלָּל –

הִשְׁלַנִי וְלֹא קָם.

עַל־כֵּן קָרְסוּ בְּמַעֲלֵה־הַדֶּרֶךְ

הַבֵּן־וּגְדִי וְלֹא עָלוּ בָּהָר

וְלוּ יָדְעוּ כִּי אֵין תְּפִלָּה אַחֶרֶת

לֹא נִכְלְמוּ לִצְעוֹק לְשֶׁעָבָר.

הֵם נִכְלְמוּ. כִּי לֹא יָדְעוּ יָדוֹעַ

שֶׁהַיּוֹצְאִים־לַדֶּרֶךְ זֶה חֻקָּם

לָבוֹא עַד פֶּן

עַד טֶרֶם –

וְלִכְרוֹעַ.

לִדְפּוֹק עַל דֶּלֶת –

וְלָשׁוּב רֵיקָם.